Issuu on Google+

‫המדור לחיפוש קרובים‬

‫לפעמים המציאות‪ ,‬עולה על כל דמיון‪...‬‬ ‫ביום שני בבוקר קיבלתי מכתב מרשות השידור‪.‬‬ ‫הדבר הפתיע אותי ועורר בי מתח מסוים‪ .‬מה לי ולרשות השידור ?!‬ ‫לאחר שקראתי‪ ,‬גברה תדהמתי ‪.‬‬ ‫מ "המדור לחיפוש קרובים" הודיעו לי שקיבלו פנייה ממאזין‬ ‫המחפש בדחיפות אדם העונה לתיאורי בענין משמעותי‪.‬‬ ‫המאזין שביקש לאתרני הוא ‪:‬מר יצחק לוי מקיסריה‪.‬‬ ‫אני מוזמן ליצור איתו קשר באמצעות מספר הטלפון המצויין במכתב‪.‬‬ ‫המחשבות התחילו מתרוצצות בראשי‪.‬‬ ‫השם המוזכר‪ ,‬למרות שלא עורר בי שום זכרון‪ ,‬עורר בי סקרנות רבה‪.‬‬ ‫התקשרתי אליו ללא דיחוי‪.‬‬ ‫אשה ענתה ‪ ":‬יצחק לא בבית‪ .‬הוא יחזור בערב"‪.‬‬ ‫הקול נשמע מוכר אבל לא הייתי בטוח בזיהוי‪.‬‬ ‫במשך כל שעות היום נזכרתי בכל בני המשפחה שהכרתי‪.‬‬ ‫לא היה ביניהם אדם בשם לוי‪ .‬ניסיתי גם להיזכר בחברים ובמכרים‪.‬‬ ‫גם שם לא מצאתי רמז‪ .‬בשעות הערב צילצלתי שנית‪.‬‬ ‫יצחק ענה‪ .‬הצגתי את עצמי וסיפרתי לו על המכתב‪.‬‬ ‫הוא שמח מאוד והודה לי בחביבות‪.‬‬ ‫" לפי מיטב ידיעתי ‪,‬נראה לי שלא נפגשנו מעולם‪,‬‬ ‫אבל יש לנו ידידה משותפת בשם דורין לביא‪.‬‬


‫דורין הלכה לעולמה לפני שלושה חודשים‪ .‬האם אתה זוכר אותה ? "‬ ‫" דורין ? " שאלתי ‪" .‬הלכה לעולמה ? ‪ -‬זה לא יתכן‪.‬‬‫היא צעירה מדי‪ .‬אתה בטוח במה שאתה מבשר לי "?‬ ‫"לצערי"‪ ,‬הוא ענה ‪.‬‬

‫התעצבתי מאוד‪ .‬דורין היתה ידידה קרובה‪.‬‬ ‫הכרתי אותה בצעירותי במסגרת הלימודים‪ ,‬לפני שנים רבות‪.‬‬ ‫היא היתה חכמה מאוד‪ ,‬נמרצת ‪,‬שמחה‪ ,‬מקורית ‪ ,‬בלתי נשכחת עבורי‪.‬‬ ‫" צר לי על מותה"‪.‬‬ ‫ "צר גם לי" אמר יצחק והוסיף‪:‬‬‫" המנוחה הצליחה מאוד בחייה הקצרים‪.‬‬ ‫היא הקימה חברה ענקית והיתה לעשירה מופלגת‪.‬‬ ‫למרבה הצער היא נשארה רווקה‪ .‬לא הקימה משפחה‪".‬‬ ‫שאלתי מה הקשר שלו אליה‪ .‬הוא ענה שהוא עורך דין בחברה‪.‬‬ ‫דורין השאירה צוואה שבה גם אני מוזכר‪.‬‬ ‫הוא שאל אם אוכל לבוא לפגישת היורשים‪,‬‬ ‫שתתקיים ביום רביעי בשעה עשר‪ ,‬בביתו‪.‬‬ ‫נעניתי לבקשתו‪ ,‬רשמתי את הכתובת ונפרדתי ממנו לשלום‪.‬‬ ‫הייתי עצוב ונרגש‪.‬‬ ‫עצוב על דורין שהיתה סמל לחיים‪ ,‬אהבה אותם ונפרדה מהם בטרם עת‪.‬‬ ‫נרגש‪ -‬כי כל החיים חלמתי שאמצא אוצר אגדי ביער או אירש סכום עתק מאדם בלתי‬ ‫צפוי והנה זה קורה‪.‬‬ ‫לא יכולתי להשתחרר מהמחשבות על חלקי בירושה‪.‬‬ ‫יום רביעי‪ ,‬חמש דקות לפני השעה עשר‪ ,‬התייצבתי במקום שנקבע‪,‬‬ ‫לבוש חליפה כהה כיאה למעמד כזה‪.‬‬ ‫נכנסתי דרך שער ברזל לפארק מרהיב ביופיו‪.‬‬ ‫השביל ניתב אותי אל בית שנראה כארמון‪ .‬עורך דין עשיר חשבתי בלבי ‪...‬‬


‫בשעה ‪ 01‬בדיוק צלצלתי בפעמון‪ .‬הדלת נפתחה ‪.‬‬ ‫עיני ראו דבר שקשה לתאר במלים‪:‬‬ ‫אור גדול ‪ ,‬אולם מפואר מרוהט בטוב טעם‪.‬‬ ‫באמצע האולם עמד שולחן גדול מאוד עמוס כיבוד עשיר ושתייה‪ ,‬פרחים בכל פינה ‪.‬‬ ‫כל חברי השנה האחרונה באוניברסיטה היו שם –‬ ‫כעשרים איש‪ ,‬לבושים כמוני‪ ,‬עצובים‪.‬‬ ‫האמת היא שהמפגש חימם את ליבי על אף הנסיבות העצובות‪.‬‬ ‫חיבקתי את כולם‪ ,‬שוחחתי עם כולם‪ .‬הם היו המומים‪.‬‬ ‫כעבור חצי שעה נכנס אדם בגיל הביניים‪ ,‬שהציג את עצמו כיצחק לוי‪ ,‬וביקש‬ ‫מהנאספים לשבת‪ .‬הוא הסתכל בכולם ‪ ,‬חייך ואמר‪ ":‬דורין לביא אהבה והתגעגעה‬ ‫לכל אחד מכם‪ .‬אתכם‪ ,‬היא חוותה את תקופת החיים המאושרת ביותר‪.‬‬ ‫היא הצטערה מאוד על הקשר שאבד אבל לא השלימה עם העובדה" ‪.‬‬ ‫בת צחוק עלתה על שפתיו של יצחק כאשר הוסיף ואמר‪:‬‬ ‫" דורין ידעה שכדי לאסוף את כולכם יהיה צורך במהלך יוצא דופן"‪.‬‬ ‫באותו רגע נשמע באולם אחד מהשירים השמחים של אותה התקופה‪.‬‬ ‫השער הגדול נפתח ודורין הופיעה‪,‬‬ ‫כולה זוהרת‪ ,‬מלאת חיים‪ ,‬רצה מאחד לשני‪ ,‬צוחקת בקול ומתבדחת‪.‬‬ ‫הנקראים הנדהמים‪ ,‬הסתכלו זה בזה ואמרו לאחר שהתאוששו‪:‬‬ ‫"הילדה לא השתנתה"‪.‬‬ ‫יצחק לוי‪ ,‬הרים את כוסו וקרא בקול‪":‬לחיי דורין"! "לחיים"! ענו כל הנוכחים‪.‬‬ ‫חיש מהר‪ ,‬התחילו השירים והריקודים‪ ,‬ממש כמו באותם הימים באוניברסיטה‪.‬‬ ‫זה היה ערב בלתי נשכח‪ .‬איש לא כעס על דורין‪ ,‬על אף חלום הירושה שנגוז‪...‬‬


המדור לחיפוש קרובים