בוגרים/ות 2020 by Basis

‫בוגרים‪/‬ות ‪2020‬‬

‫בסיס לאמנות ותרבות‬

‫בוגרים‪/‬ות ‪2020‬‬ ‫תערוכת גמר‬ ‫אוקטובר‪-‬נובמבר ‪2020‬‬

‫תערוכה‬ ‫אוצרות‪ :‬אפרת קליפשטיין‪ ,‬רותי סלע‬ ‫מפיק‪ :‬יורי כץ‬ ‫רכזת תלמידים‪ :‬הדר גרף‬ ‫מנהלת תפעול‪ :‬ליאת שחף‬ ‫אב הבית‪ :‬עידן כהן‬ ‫בנייה והקמה‪ :‬אורן ברבי‪ ,‬אופיר בן ארוש‬ ‫מנהלת שיווק‪ :‬לילך בר דוד‬ ‫יחסי ציבור‪ :‬הפלטפורמה לאמנות‬

‫קטלוג‬ ‫עורכת‪ :‬שלומית ברויר‬ ‫עיצוב גרפי והפקה‪ :‬סטודיו לי ותמר‬ ‫עריכה ותרגום לאנגלית‪ :‬איה ברויר‬ ‫תצלומים‪ :‬לנה גומון‬ ‫הדפסה‪ :‬ע‪.‬ר‪ .‬הדפסות בע"מ‬

‫© בסיס לאמנות ותרבות‪ ,‬ע‪.‬ר‪ ,.‬רח' המדע ‪ ,14‬הרצליה‬

‫בוגרים יקרים‪,‬‬

‫שוב סובב הגלגל על צירו ומחזור בוגרים יוצא לדרכו‪ .‬הפעם זהו גלגל שנעצר‪ ,‬לאור סופו של‬

‫שנת ‪ 2020‬לא הייתה פשוטה‪ .‬מגפת הקורונה‪ ,‬משבר חברתי‪ ,‬כלכלי ותרבותי ובנוסף –‬

‫בית ספר בסיס לאמנות ותרבות‪ .‬בנקודה מורכבת זו‪ ,‬אתם מתחילים משהו שאין לו כרגע תואר‬

‫הודעה על סגירת בית הספר‪ .‬בימים כאלו‪ ,‬עצם עשיית אמנות הופכת למהלך פוליטי של הבעה‬

‫ושיעור‪ ,‬אניגמה מובנית שתגזור את מהלך חייכם כאמנים‪.‬‬

‫ועמדה מול צמצום ובלימה של יכולת הביטוי‪ .‬בזמן כזה התחלנו בהכנות של תערוכת הגמר‪.‬‬

‫ברכתי לבוגרים היא תמיד מסויגת‪ ,‬שהרי אני יודע משהו על החיים כאמן ויודע במה זה כרוך;‬

‫זו הייתה עבודה בתנאים מוזרים‪ :‬סטודיו בתוך אוהל‪ ,‬בידוד בדירת שותפים‪ ,‬חזרה לבית ההורים‪,‬‬

‫והיום‪ ,‬גם רוח התקופה מדאיגה וטורדת‪.‬‬

‫שבועות של נדודים וחיפוש קלחי תירס על מסך המחשב‪ .‬כל אלו לא עצרו את החשיבה והעשייה‪.‬‬

‫לקחנו ברצינות גמורה ובאחריות גמורה את החלטתכם לבוא וללמוד בבסיס‪ ,‬לימדו אתכם‬

‫בתערוכה‪ ,‬מציגים הסטודנטים פרויקטים מרגשים ושאפתניים‪ :‬מור אלעזר יצרה מיצב פיסולי‬

‫מורים שהם אמנים‪ ,‬מורים מהטובים שיש‪ .‬כל תכלית עשייתנו הייתה להוציא מפה בוגרים‪,‬‬

‫האורג בתוכו שאלות על החוקיות בטבע ועל רגעים שבהם החוקיות נפגמת; עבודותיה מורכבות‬

‫אמנים‪ ,‬עם יכולות וכלים שמאפשרים נוכחות והתפתחות בסצנה קשה ותחרותית‪ ,‬אנשים עם‬

‫מסריגה‪ ,‬רדי מייד מעובד וציור‪ .‬יעל אלקבץ הציבה פסלים‪ ,‬ציורים‪ ,‬וידאו וסאונד במיצב העוסק‬

‫עומק רעיוני‪ ,‬כוח חשיבה ויכולות טכניות משוכללות; ומעל לכל‪ ,‬אנשים בעלי יכולת למנף‬

‫בגוף הפרטי והאינטימי אל מול הארכיטקטוני והציבורי ונתקל בהשתקפויות הדיוקן שלה‪.‬‬

‫עצמם מסטטוס סטודנטיאלי להוויה של אמנים פעילים שמגישים הצעה משל עצמם‪.‬‬

‫המיצב של נוגה גלעד עוסק במהות הציור ובאפשרות לפרוע תרבות ובה בעת להאדיר אותה‪.‬‬

‫הבאנו אתכם אל סף שמעבר לו אתם אלה שצריכים להחליט‪ .‬חלק גדול מן הדברים שלמדתם‬

‫מאיה דואק מציגה מיצב בהשראת שיטוטים וירטואליים בטריטוריות גיאוגרפיות שחסומות בפניה;‬

‫מתעורר ופועל וחלק אחר יישאר רדום בדממה וימתין להזדמנות עם תווי מסומן‪ .‬אני יודע‬

‫המיצב כולל עבודות דו‪ -‬ותלת‪-‬ממדיות ועוסק באפשרויות של פירוק והרכבה מחדש של מדיומים‬

‫שרכשתם את הכישורים והיכולות שיאפשרו לכם להתקדם תוך הכלת הדממה‪ .‬זוהי דממה‬

‫ובזליגה ביניהם‪ .‬טלי וורזובוב מציבה חלל סימטרי עם עבודות ציור ופיסול המושפעות ממחוות‬

‫שמייצרת איכות‪ִ ,‬שמרו עליה‪ ,‬היא נדירה ומצריכה ִתחזוק קבוע‪ .‬היא זאת שתעשה אתכם‬

‫קולנועיות ורליגיוזיות‪ .‬אלעד זאדה מציג ציורי שמן ומשיכות פלסטלינה ועבודות פיסוליות‬

‫מובדלים‪.‬‬

‫המייצרות קומפוזיציות שמאזכרות את העולם הבוטני והזואולוגי ומתפרקות לכלל מופשט‪.‬‬ ‫דניאל חזיזה מציב חלל פיסולי חתרני‪ ,‬המאזכר ויזואליה רומנטית של גנים מעוצבים ועבודות‬

‫תודה לאפרת קליפשטיין ולרותי סלע‪ ,‬שהובילו אתכם בימים הקשים האלה במסירות שאין‬

‫פיסול עץ מסוגננות ומפעיל את הצופה‪ ,‬החל מהכתבת קצב ההליכה ועד להזמנה להשתתף‬

‫כדוגמתה‪.‬‬

‫בהצבת הפסלים המודולריים‪ .‬בר כהן מציג ציורים גדולי ממדים ורישומים העוסקים בתרבות‬ ‫וזהות בהשראת סרטי בורקס וקרטונס בשילוב הביוגרפיה האישית שלו‪ .‬נח מלניקוב מפגיש‬

‫בברכה נאמנה ובהצלחה‪,‬‬

‫בסדרת ציורי שמן וברישומי פסטל מהירים טריטוריות מוכרות עם חוויית זרוּת תוך שימוש‬ ‫בז'אנרים ומחוות מתולדות האמנות להצגת הוויות של רגישות אנושית‪ .‬במיצב הרב‪-‬מדיומלי‬

‫יעקב דורצ'ין‬

‫שלה‪ ,‬עוסקת ענת סרנה במורכבות של המושג "נקודת מבט" ושל השליטה בה‪ ,‬תוך ניכוס‬

‫ראש בית ספר בסיס לאמנות‬

‫ושימוש בדימויים מעשרות מצלמות אבטחה הפזורות במקומות שונים בעולם‪ .‬קובי עמיאל‬ ‫מרכיב מיצב‪ ,‬שלם ומפורק בו‪-‬זמנית‪ ,‬העשוי מאובייקטים פיוטיים שמשלבים יחדיו רדי מייד‪,‬‬ ‫נגיעות אישיות רגישות והומוריסטיות ותצלומים שלוכדים את מה שכבר נשמט‪ .‬מאיה פולק‬ ‫תולה עבודות רקמה עמלניות לצד הדפסות וסדרת תצלומים החושפים חוקיות של הכפלות‪,‬‬ ‫חזרות והפרעות דיגיטליות במרחב‪ .‬מאיה שמריך מציגה סדרת תצלומים דוקומנטריים העוקבים‬ ‫אחרי משפחתה מתוך תשומת לב להייררכיה המשפחתית‪ ,‬לחלוקה הג׳נדרית ולמרחבי הקירבה‬ ‫הבונים את היומיום של המשפחה‪.‬‬ ‫תערוכת הגמר שלכם מסכמת מסע‪ ,‬כזה שלא ניתן היה לנבא את סופו‪ .‬הייתה לנו הזכות המיוחדת‬ ‫להיות אתכם ברגעים המורכבים‪ ,‬המטלטלים וגם המרגשים‪ ,‬שהרכיבו את המסע הייחודי הזה‬ ‫ולראות אתכם מתפתחים וגדלים בתוכו וממנו‪.‬‬ ‫מכאן מתחיל מסע חדש‪.‬‬ ‫מחכות לפגוש אתכם לצידנו בתערוכות הבאות‪,‬‬

‫‪6‬‬

‫רותי ואפרת‬

‫‪7‬‬

‫מור אלעזר ‬

‫‪13–8‬‬

‫יעל אלקבץ ‬

‫‪19–14‬‬

‫נוגה גלעד ‬

‫‪25–20‬‬

‫מאיה דואק ‬

‫‪31–26‬‬

‫טלי וורזובוב ‬

‫‪37–32‬‬

‫אלעד זאדה ‬

‫‪43–38‬‬

‫דניאל חזיזה ‬

‫‪49–44‬‬

‫בר כהן ‬

‫‪55–50‬‬

‫נח מלניקוב ‬

‫‪61–56‬‬

‫ענת סרנה ‬

‫‪67–62‬‬

‫קובי עמיאל ‬

‫‪73–68‬‬

‫מאיה פולק ‬

‫‪79–74‬‬

‫מאיה שמריך ‬

‫‪85–80‬‬

‫מור אלעזר‬ ‫ֵמיכל‪ .‬חלל‪ .‬עטיפה ריקה‬ ‫שני יצורים זקורים‬ ‫ללא מטרה‬ ‫האחד מתבונן בחלצינו‬ ‫האחר שפוף על הרצפה‬ ‫גוף אחר שעון על קיר‬ ‫מתוך המסגרת‬ ‫נשפכים מכתשים‬ ‫מונחים כמצבה‪.‬‬ ‫שקיות ריקות‬ ‫נוטפות מידע‬ ‫יציקות כלואות בערימה‬ ‫לולאה בתוך לולאה‬ ‫כולאות ומזינות‬ ‫את השורה הבאה‬ ‫וריד מסתלסל סביב האיבר‬ ‫מזין‪ ,‬יונק‬ ‫צורה שמתחילה ומגלה את סופה‬ ‫מלאכות שמאלצות ידיים‬ ‫להזיע סודות‬ ‫בעבודת היד שזורה‬ ‫רוח מלווה עתיקה‬ ‫מיכל‪ .‬חלל‪ .‬עטיפה ריקה‬ ‫מקצב אורגני משתנה‬ ‫מתחקה אחר הקוד מייצר החיים‬ ‫בין גוף לגוף‪ ,‬מרווח נושם‬ ‫מאפשר מגע‬ ‫לכל תא טונוס משלו‬ ‫מתנגד לגרביטציה‬ ‫בגוף התודעה‪ ,‬מתארחת מחשבה‬ ‫גלום בה הפוטנציאל להיוולד לרעיון‬ ‫לרדת ארצה בעמל‬ ‫לקבל מקום‬ ‫ענבל‪ ,2020 ,‬סריגה‬

‫‪Uvula, 2020, knitting‬‬

‫‪10‬‬

‫מראה הצבה‬ ‫‪Installation View‬‬

‫‪11‬‬

Mor Elazar Container. Space. Empty shell Two erected creatures Jutting out aimlessly One looking at our loins The other bends over on the floor Yet another body leans against the wall From within the frame Craters spill out Lying like a tombstone. Empty bags Oozing information Castings are imprisoned in a pile Loop within a loop Locking up and nurturing The next line A vein curls around the organ Feeding, suckling A form begins and reveals its end Crafts forcing hands To sweat secrets An accompanying ancient spirit Is entwined in the handicraft Container. Space. Empty shell Changing organic rhythm Follows the life-generating code Between one body to another, a breathing gap Allows contact Every cell has tonus of its own Defying gravitation Corporeal consciousness nestles a thought Embodying the potential to be born to an idea To laboriously come down to earth To gain a place

‫ יציקות פורצלן‬,2020 ,‫ללא כותרת‬

Untitled, 2020, porcelain casts

‫יעל אלקבץ‬ ‫פרויקט הגמר התחיל במפגש אינטימי שלי עם עצמי בחלל שירותים ציבוריים‪.‬‬ ‫הגבול בין הציבורי לפרטי עורר את ענייני; ומכאן נבע הרצון לייצג את החומר‬ ‫שמקיף אותי בחלל כמות שהוא‪ .‬החיבור בין הציור לאובייקטים המשמשים‬ ‫אותי ביומיום הפך לחלק מפרקטיקת העבודה שלי‪ :‬הכיור הפך לבטן עם חור‬ ‫ניקוז‪ ,‬גליל נייר סופג הפך לצלוליטיס שמשתלשל מן האריחים‪ .‬כל החפצים‬ ‫הקרים הללו מצויים בחלל ציבורי‪ ,‬אך קשורים ישירות לגוף‪.‬‬ ‫מפגש אינטימי זה היה מכריע עבורי‪ .‬כל הגישה לציור ולשאלות שהיו לי‬ ‫לגביו השתנתה; כמעט לא הייתי מסוגלת עוד לגשת למשטח הציור עם מכחול‬ ‫ולהעביר אליו את ההתרשמות‪ .‬הדרישה מעצמי השתנתה‪ ,‬חיפשתי לוח‬ ‫משחקים חדש‪ ,‬פחות אמצעי‪ ,‬יותר נגיש‪ ,‬כזה שכלל איני בקיאה במתודה שלו‪.‬‬ ‫את זה מצאתי בציור הדיגיטלי‪.‬‬ ‫לא עוד ערבוב צבעים או ניקוי מכחולים‪ ,‬הקשר בין העין ליד כמעט נמחק‪.‬‬ ‫הרעיון והעכבר מבצעים את הפעולה; בתוך רגע אפשר להעביר דימוי בעזרת קו‪,‬‬ ‫מילוי שטחים ומחק‪ .‬מתוך ה"חוסר אמצעיות" הזאת התפנה הרבה יותר מקום‬ ‫להתפתחות מול השפה‪ .‬הכול התכנס לתוך יומן חוויותיי בתוך חלל האמבטיה‬ ‫הביתי‪ ,‬שגם הוא הפך לזר‪ .‬דווקא הממד הדיגיטלי ִאפשר לי את האינטימיות‬ ‫הגדולה ביותר; ושם מצאתי שפה חדשה ודרך חדשה איך לגשת לחומר‪.‬‬

‫ללא כותרת‪ ,2020–2019 ,‬צבע שמן על אריחי קרמיקה‪ ,‬כיור‬ ‫‪Untitled, 2019-20, oil on ceramic tiles, sink‬‬

‫‪16‬‬

‫מראה הצבה‬ ‫‪Installation View‬‬

‫‪17‬‬

Yael Elkabets The final project started out with an intimate encounter I had with myself inside public toilets. Intrigued by the seamline between the public and the private, I wanted to show the material in the space that surrounded me just as it was. The link between painting and my everyday objects has become part of my work practice: the sink has transformed into a belly with drainage hole, paper towel roll has transformed into cellulitis dangling from the tiles. Although all these cold objects are found in a public space, they’re directly associated with one’s body. This intimate encounter has been crucial for me. My whole approach to painting and the quandaries I’ve had about it have changed; I was hardly able to take a brush to a painting surface and transfer onto it an impression any more. My demand of myself has changed. I was looking for a new gameboard, less mediated, more accessible, one whose rules I was unfamiliar with. I found all of it in digital painting. No more paint mixing or brush cleaning, eye-hand coordination was almost eliminated. An idea and computer mouse do the trick; in an instance, one can transmit an image using a line, filling surfaces with color and employing (digital) eraser. This “immediateness” has made more room for development vis-à-vis language. Everything has converged into a diary of my experiences inside my domestic bathroom space, which has also become alien. Indeed, it was the digital dimension that offered me the greatest intimacy; and it was there that I found a new language and a new way to treat matter.

‫ צבע שמן וספריי על בד‬,‫ צבע תעשייתי‬,2020 ,‫ללא כותרת‬

Untitled, 2020, industrial paint, oil and spray on canvas

‫נוגה גלעד‬ ‫שלום‪,‬‬ ‫א‪ .‬בראשית ברא ונברא ‪ /‬הָ יֹה הָ יָה ‪ /‬הווה וישנו ‪" /‬יש" אינסופי‪ .‬נשגב‪ .‬על כל התופעות שבו‪.‬‬ ‫ב ‪ .‬שום יש אינו מובן מאליו‪ .‬צמח סתמי‪ ,‬שקיעה מפוארת‪ ,‬משיכת מכחול אגבית‪ ,‬פיצה‪ ,‬טישו משומש‪.‬‬ ‫ג‪ .‬בין הקוף לאינסוף מצוי האדם‪.‬‬ ‫ד‪ .‬האמנות‪ :‬בריאה‪ .‬מכל הבחינות‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אני‪*:‬‬ ‫‪ .1‬בת אדם;‬ ‫ ‬

‫‪ .2‬בת זמני;‬

‫ ‬

‫‪ .3‬זמנית‪ ,‬בת אדם‪.‬‬ ‫ו‪ .‬כל מצב תודעתי הוא סימפטום של הקביעות בסעיף ה'‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ציור זו התנגדות‪.‬‬ ‫ח‪ .‬ציור זו התמסרות‪.‬‬ ‫ט‪ .‬ולא נכנסים לאותו נהר פעמיים‪.‬‬ ‫י‪ .‬בין הכחול לצהוב ישנו ירוק‪.‬‬ ‫כ‪ .‬הכול הבל‪.‬‬ ‫ל‪ .‬שלא ייגמר לעולם‪.‬‬ ‫אמן‬

‫* "אני" הוא סימן מייצג‪ .‬מקרה בוחן‪ .‬הקביעה נכונה לגבי כל אדם‪ .‬הבחירה ב"אני" נעשתה‬ ‫מטעמי נוחות לשונית ומפאת הגישה המיידית שיש לכל אדם לתודעתו‪-‬שלו‪.‬‬

‫"טבע דומם"‪ ,2020 ,‬ברזל בחיתוך פלזמה‪ ,‬בקבוק זכוכית‬ ‫‪"Still Life," 2020, plasma cut iron, glass bottle‬‬

‫‪22‬‬

‫שדה חרציות‪ ,2020 ,‬אקריליק‪ ,‬גואש‪ ,‬פנדה‪ ,‬נצנצים על בד‬

‫‪Field of Chrysanthemum, 2020, acrylic, gouache, oil pastels, and glitter on canvas‬‬

‫‪23‬‬

Noga Gilad Hi, a. In the beginning / once upon a time / God created and was created / has been and is /

an infinitely “being.” Sublime. Including all its inherent phenomena.

b. Nothing is self-evident, unspecified plant, glorious sunset, incidental brush stroke,

pizza, used facial tissue.

c. Man is situated between the ape and infinity. d. Art is creation. In every sense of the word. e. I am:*

1. A human being;

2. My own contemporary;

3. Temporary human being.

f. Every conscious state is a symptom of the statements made in section e above. g. Painting is resistance. h. Painting is commitment. i. And one cannot step into the same river twice. j. Between blue and yellow there is only green. k. All is vanity. l. May it last forever. Amen *”I am” is a representative sign. A test-case. The statement is universally valid. The “I am” choice was made for reasons of linguistic convenience and because of the direct access one has to one’s own consciousness.

‫ אקריליק על בד‬,2019 ,‫המשגיחים‬

The Supervisors, 2019, acrylic on canvas

‫ עיניים זזות‬,‫ מסגרת עץ‬,‫ אקריליק ופחם על דיקט‬,2020 ,‫ללא כותרת‬

Untitled, 2020, acrylic and charcoal on plywood, wooden frame, moving eyes

‫מאיה דואק‬ ‫לפעמים בלַטה יוצאת ממקומה ונפער תחתיה בור שחור‪.‬‬ ‫ייתכן שאדם כלשהו מבחין בכך‪.‬‬ ‫אותו אדם עשוי לעצור לרגע‪,‬‬ ‫לחשוב שמתחת לרצפה אין אדמה;‬ ‫להיווכח שהמדרכה נבנתה על ידי מישהו;‬ ‫לדמיין את הרגע שבו יצאו הדברים ממקומם;‬ ‫לרטון בליבו על מערכות קלוקלות;‬ ‫להתקרב ולגעת בחומר‪ ,‬להתבונן בו‪.‬‬ ‫אותו אדם מוצא את עצמו בעמדה הלא נעימה של מישהו שעומד וחושב באמצע הדרך‪.‬‬ ‫כעת‪ ,‬האדם העומד הופך גם הוא‪ ,‬כמו הבור‪ ,‬להפרעה במרחב‪.‬‬ ‫הוא איננו פועל כפי שהוא אמור לפעול‪.‬‬ ‫ייתכן שאדם אחר יעצור לפתע ויביט בו‪.‬‬ ‫ייתכן שיתהה על מניעיו‪ ,‬על תולדותיו‪ ,‬על גופו‪.‬‬ ‫ולנו ידמה שאנו רואים שני אנשים עומדים ללא סיבה נראית לעין‪.‬‬

‫ללא כותרת‪ ,2020 ,‬ברזנט‪ ,‬ברזל‪ ,‬בטון‪ ,‬אמייל‪ ,‬צבע שמן‪ ,‬צבע אקריליק‬

‫‪Untitled, 2020, tarp, iron, cement, enamel, oil and acrylic paints‬‬

‫‪28‬‬

‫מראה הצבה‬ ‫‪Installation View‬‬

‫‪29‬‬

Maya Dwek Sometimes a tile gets out of its place revealing a black hole, yawning underneath. A person may notice it. He or she may stop for a moment, thinking that there isn’t any soil beneath the sidewalk; Realizing that the pavement was built by someone; Imagining the moment in which things got out of their place; Grumbling silently about dysfunctional systems; Approaching and touching the material, looking at it; The same person finds him- or herself in an uneasy position of someone who stands and reflects in the middle of the road. Now, this person, too, becomes a road defect, like the hole. He or she does not function as he or she should. Another person may suddenly stop and stare at him or her. That person may wonder about his or her motivations, biography and body. And it may seem to us that we’re watching two people standing out there without any apparent reason.

‫ אבן‬,‫ ברזל‬,‫ יציקת בטון‬,2020 ,‫ללא כותרת‬

Untitled, 2020, cement cast, iron, stone

‫טלי וורזובוב‬ ‫בין יוצר‪/‬ת ליצירה‪ ,‬שוכנים מרווחי קריאה והיענות‪ .‬בימת הסנטימנט פעורה‬ ‫ביניהם ומזמנת מופע התנהגויות חושפני‪ .‬האמנות מציפה לנגד עיניי את מה‬ ‫שאינו בהכרח קריא על פני השטח‪ ,‬וכל מדיום‪/‬חומר‪/‬דימוי‪ ,‬שבו אבחר ככלי‬ ‫כתיבה לניסיון הקריאה שלי‪ ,‬הוא בעל פוטנציאל לחשיפת התנהגויות‪ .‬עצם‬ ‫קיומו וממשיותו מקנה לו את הזכות להתייחסות מלאה‪ ,‬אבל טיב היחס נתון‬ ‫בידיי‪ ,‬והחומר כנוע להחלטתי‪ .‬בסבלנות וללא מדרג‪ ,‬בהתאם לאופיו ולשיקול‬ ‫דעתי‪ ,‬החומר מקבל עליו את מה שיחסי גוזר עליו – תהילה‪ ,‬שיימינג‪ ,‬נחת‪,‬‬ ‫ניעור‪ ,‬ליטוף‪ .‬לכל אחד מגזרי הדין הללו חוקים משלו והתנהגויות שמתנסחות‬ ‫בתוכו‪ .‬אני מבקשת להציג התנהגויות אלו על הבמה‪ ,‬כשהן מהולות בדעתי‬ ‫עליו ובטענותיי כלפיו‪ .‬בדרך זו‪ ,‬אני מקבלת מראָ ה‪ ,‬והעבודות הופכות לווידויים‬ ‫הכמהַ למימוש‬ ‫ֵ‬ ‫פנימיים המוצגים לראווה‪ .‬בזירה הזו‪ ,‬הזרקור מופנה כלפי גוף‬ ‫של אידיאל קיומו‪ .‬גוף אצילי ומיוזע‪ ,‬בעל זיכרון כבד ממשקלו‪ ,‬נופל שדוד בצד‬ ‫הדרך ומוצמד לקרקע מותש‪ .‬הוא משוטח‪ ,‬זועק וכושל בחתירתו לעבור את‬ ‫משוכות החומר‪ .‬הווייתו מתרסקת ומתפוררת לכדי שכחת ההתפעמות ואבדן‬ ‫תחושת מגע‪.‬‬

‫"ערך צבור"‪ ,2020 ,‬קלקר‪ ,‬גבס‪ ,‬בד סאטן תעשייתי (פרט)‬

‫)‪"Accumulated Value," 2020, Styrofoam, plaster, industrial satin fabric (detail‬‬

‫‪34‬‬

‫"ערך צבור"‪ ,2020 ,‬מראה הצבה‬

‫‪"Accumulated Value," 2020, installation view‬‬

‫‪35‬‬

Tali Vorzobov Between creator and creation, reading and compliance, spaces are found. A sentiment-stage yawns between them offering revealing behavioral performance. In front of my very eyes, art unleashes something, which is not necessarily readable at face value, and each medium/material/image, I might choose as a writing implement for my reading attempt, may potentially uncover certain behaviors. Its very existence and actuality endow it with the right for being fully referred to. However, the nature of the reference or attitude is determined by me, and the material succumb to my ruling. Patiently and free of hierarchy, the material acts according to its nature and accepts the judgment and verdict of my attitude – be it glorifying, shaming, satisfactory, shaking, or caressing one. Each of these attitudes abides by rules of its own and displays its inherently formulated behaviors. I want to present on a stage these behaviors, mixed with my opinion about the material and my arguments against it. In this way, I produce a mirror, and the works become publicly displayed inner confessions. In this arena, the spotlight is on a body that strives to realize its existential ideal. A noble, sweaty body, whose memory is heavier than its actual weight, falls powerless at the roadside and is pinned down, weary. Flattened, it cries out and stumbles as it attempts to pass material hurdles. Its own being crushed and crumbled, it no longer remembers how to be deeply impressed and loses its sense of touch.

)‫ הזרקת דיו (פרט‬,2019 ,"‫"ערך צבור‬

"Accumulated Value," 2019, ink injection (detail)

‫אלעד זאדה‬ ‫טיול במרחבים אחרים משחרר או כובל את הנפש‪ ,‬תלוי בקצב התרחבות התודעה‪.‬‬ ‫בכל אופן‪ ,‬הוא מאפשר לפרספקטיבה להתקיים‪.‬‬ ‫בתהליך היצירה של גוף עבודה זה‪ ,‬ההתבוננות היא בדימויים מעולמות החי‬ ‫והצומח‪ ,‬ביצורים חיים שאנו רגילים לראות ביומיום‪ ,‬אך גם בזר לנו והנסתר‬ ‫מאיתנו יותר‪.‬‬ ‫ההתקבעות על דימוי קורית כאשר זה לוכד את העין ומפעיל את הגוף‪ ,‬במהלך קסם‬ ‫רגעי מעורר סקרנות‪.‬‬ ‫התחושה האמורפית הזו היא שמתקבעת על גבי המצע‪ .‬זהו מעין תהליך של פירוק‬ ‫של רישום מודל‪ ,‬שבו ככל שהמודל מתרחק הוא מצטמצם לכדי מהות חווייתית‪,‬‬ ‫רגשית‪ ,‬והביטוי החומרי שלו זוכה ליותר מקום‪.‬‬ ‫הדמיון‪ ,‬המעבד של התודעה – אחד מששת מצבי ההוויה הדומיננטיים המתקיימים‬ ‫בנו בכל עת – הוא כמו צלחת פטרי של הנפש שלנו‪ .‬הוא חושף ומכיל בתוכו את‬ ‫הסיפור‪ ,‬את הרגש‪ ,‬את הכמיהות ואת החוויות הפיזיות הגלויות והנסתרות ביותר‬ ‫שלנו‪ .‬הוא מאפשר לברוח ובה בעת להתבונן‪ ,‬הוא חמקמק אבל תמיד מציג את‬ ‫החוויות‪ ,‬מגלה אותן כמו עצבים חשופים‪.‬‬ ‫הדמיון הוא אחד המפתחות לעולמנו הפנימי‪ .‬על כן‪ ,‬חשוב לבוא אתו במגע‪ ,‬לעבד‬ ‫אותו‪ ,‬לגעת בו ולעסוק בו‪ .‬הפניית המבט פנימה‪ ,‬היא חובה מוסרית של כל פרט כדי‬ ‫שיוכל להבין את עצמו ואת זולתו‪ ,‬ולהתהלך בעולם בצלילות הדעת‪ ,‬הגוף והנפש‪.‬‬

‫ללא כותרת‪ ,2020 ,‬טכניקה מעורבת‬ ‫‪Untitled, 2020, mixed media‬‬

‫‪40‬‬

‫ללא כותרת (יתושה)‪ ,2020 ,‬טכניקה מעורבת על דיקט‬

‫‪Untitled (Female Mosquito), 2020, mixed media on plywood‬‬

‫‪41‬‬

Elad Zada A journey to other expanses either liberates or fetters one’s soul, depending on the pace of the expansion of one’s consciousness. And in any case, it offers perspective. In the process of creating this body of work, the focus has been on flora and fauna images, on living creatures we are used to see on a daily basis, but also on that which is more alien to and hidden from us. The fixation on an image occurs when it captures the eye and activates the body in one magical intriguing instance. This amorphic feeling is fixated on the surface of the work. It’s a sort of deconstruction of model drawing, in which the more the model distances himself, the more he’s reduced to an experiential, emotional being, and his material manifestation occupies bigger space. The imagination, the consciousness’s processor – one of the six dominant states of being that permanently exist within us – is like a Petri dish of our soul. It unveils and contains the story, the feeling, the yearnings and our utmost visible and invisible physical experiences. It allows us to escape and at the same time to watch, it’s elusive but always presents in one’s experiences, uncovers them like exposed nerves. Imagination is one of the keys to our inner world. Hence, it’s important to relate to it, to process it, to touch it and engage in it. Introspection is a moral imperative of any individual who wishes to understand him- or herself and his or her other and travel the world with sound mind, body and soul.

‫ טכניקה מעורבת על פורמייקה‬,2020 ,)‫לבן‬-‫ללא כותרת (חיפושית שחור‬

Untitled (Black & White Bug), 2020, mixed media on Formica

‫דניאל חזיזה‬ ‫מרוב ריבוי דעות מצאתי את עצמי מדבר עם אבנים ומקלות‬ ‫האדם גילף‪ ,‬חתך‪ ,‬שייף‬ ‫קערות לסעודה אצל השף‬ ‫חבט‪ ,‬ניפץ‪ ,‬קילף‬ ‫מאגוז גדול הרווה את צימאונו לפני שהתעלף‬ ‫משחיז‪ ,‬מלטש‪ ,‬מלפף‬ ‫והעומד בדרכו ישסף‬ ‫דופק‪ ,‬חובט‪ ,‬מהדק‬ ‫ודק‬ ‫קורת גג ֶ‬ ‫מתחת לרגלו‪ ,‬מעל לראשו ומסביבו‬ ‫רואה בעצמים השונים את רוחו‪.‬‬

‫ללא כותרת‪ ,2020 ,‬עץ אקליפטוס (פרט)‬

‫)‪Untitled, 2020, eucalyptus (detail‬‬

‫‪46‬‬

‫אבנים ומקלות‪ ,2020 ,‬מראה הצבה‬

‫‪Stones and Sticks, 2020, installation view‬‬

‫‪47‬‬

Daniel Haziza For too many ideas, I found myself speaking to stones and sticks Man carved, cut, filed and greased Bowls for a chef’s feast Thrashed, smashed, peeled and drenched Before passing out, from a big nut his thirst he quenched He grinds, coils, and dashes And if you stand in his way, your throat he slashes He knocks, strikes, tightens A roof and a deck, he fastens Under his foot, above his head and all around him He sees his spirit in the things that surround him.

‫ אבן‬,‫ עץ‬,2020 ,‫ללא כותרת‬

Untitled, 2020, wood, stone

‫בר כהן‬ ‫הרעיון המרכזי בבסיס העבודה שלי הוא ניסוח גישה אל זהות מזרחית מזווית‬ ‫אישית וחברתית בצד עיסוק במתח שבין שלל הזהויות המקומיות‪ .‬יש בתוכי‬ ‫רצון להסתלקות מאינטלקטואליות‪ ,‬לחבלה בה‪ ,‬ולמעבר דרך פורטל אל מעבדה‬ ‫מושאלת שבה מארחות אותנו דמויות הקקטוס‪/‬מאמן והרגל‪/‬ואגינה‪ .‬מעבדה זו‬ ‫אינה בהישג ידם של החזקים או החלשים‪ ,‬והיא מצויה הרחק ממשחק הזהויות‬ ‫המקומי ומעבר לו‪ .‬גם כאשר הציורים‪/‬רישומים מתרחקים מעבר לטריטוריות‬ ‫אוניברסליות‪ ,‬משוּקעים בהם עוגנים מחיי היומיום שנעים בטווח שמבנאליות‬ ‫ועד חשיבות קריטית‪.‬‬ ‫שמתי דגש על חשיפת הצופה לדרמות קיומיות באמצעות חוויית משתמש‬ ‫של שיטוט נונשלנטי במכשיר הטלפון‪ ,‬שמזמן לבעליו אינפורמציה אינטימית‪,‬‬ ‫חברתית ותרבותית‪ .‬בחרתי להבליט ניגודים כגון שפה אנימטיבית על מצעים‬ ‫״גבוהים״ לשפת רחוב‪ ,‬אלימות ומתיקות‪ ,‬נושאים טראגיים והומור‪ ,‬אלמנטים‬ ‫אקטואליים אמיתיים לאלמנטים מופרכים‪ ,‬כהצעה למנגנון התמודדות עם‬ ‫מציאות שגולשת לעיתים קרובות במחוזותינו לאלימות צינית‪ .‬עם זאת חשתי‬ ‫צורך לייפות את המציאות ולסגל פרספקטיבה שתהפוך את הכאוס לאטרקטיבי‬ ‫ומאוּשש קוגניטיבית‪ .‬עסקתי בגבול הדק בין שליטה להגנה‪ ,‬בין החטפת מכות‬ ‫לתינוי אהבים‪ ,‬בין שליטה עצמית וריסון להגנה בגופי על אמונות שמרכיבות‬ ‫את זהותי; ובשאלה האם‪ ,‬כמזרחי‪ ,‬כבר אינני בעל‪-‬ברית של השכבות החלשות‬ ‫אלא דווקא אויבן‪.‬‬

‫הפגנה‪ ,2020 ,‬פחם על נייר (פרט)‬

‫)‪Demonstration, 2020, charcoal on paper (detail‬‬

‫‪52‬‬

‫הוקי‪ ,2020 ,‬שמן על בד‬

‫‪Hockey, 2020, oil on canvas‬‬

‫‪53‬‬

Bar Cohen My work is premised on personal and social access to Mizrahi (oriental) identity and on dealing with the tension between the plethora of local Israeli identities. I feel an inner urge to turn away from intellectualism, to sabotage it, and to move through a portal to a borrowed laboratory, where we would be hosted by cactus/coach and foot/vagina figures. Such a laboratory is beyond the reach of the mighty or the meek and it is found far and beyond local identity politics. Even as the drawings/paintings traverse universal territories, they are weighed down by day-to-day anchors oscillating between banality and critical importance. I’ve emphasized the introduction of the viewer to existential dramas through user experience of nonchalant phone surfing that provides one with intimate social and cultural information. I chose to highlight oppositions such as animated language on “high” surfaces and street slang, violence and sweetness, tragic subjects and humor, real and fake actual elements, as a proposal for coping mechanism with reality that often deteriorates in our neck of the woods to cynical violence. This notwithstanding, I felt a need to sweeten reality and adopt a perspective that would make the chaos more attractive and cognitively well-founded. I was treading the thin line between control and protection, beating up and making love, self-control and restraint and defending with my body the beliefs that make up my identity; and all along, I dealt with the question of whether, as a Mizrahi Israeli person, I am no longer an ally of the weaker strata but rather their enemy.

‫ דיו ופחם על בד‬,‫ שמן‬,2020 ,‫‫‬Cowpoke Cowpoke, 2020, oil and charcoal on canvas

‫ פחם על נייר‬,2020 ,‫תפילות‬

Prayers, 2020, charcoal on paper

‫נח מלניקוב‬ ‫חדר מספר ‪( 1‬פסטלים)‪:‬‬ ‫העולם נעצר‪ ,‬הסגר התחיל‬ ‫התנועה מוגדרת בחוק‬ ‫מצאתי עצמי בבית בצפון עם המשפחה‬ ‫ובלי החומרים שאיתם הייתי מורגל לעבוד‬ ‫מלבד קופסת פסטלים של אחותי‬ ‫התחלתי לצייר‬ ‫גיליתי שעל אף המוגבלות במרחב‪ ,‬אני יכול למצוא מיקום נכון ומשמעותי‬ ‫בבית‪ ,‬בגינה ובנוף‬ ‫התמקדתי בדברים שאנחנו עוברים על ידם ביומיום‬ ‫הפסקנו לשים לב אליהם‬ ‫הם מוטבעים ברקע החיים שלנו‬ ‫רגעים קטנים‪ ,‬גדולים‪ ,‬שאותם תיעדתי‬ ‫והמשכתי גם כשעולמי נפתח‬ ‫הדמיון פועל בכל מצב‬ ‫פתוח או סגור‬

‫חדר מספר ‪( 2‬ציורי שמן)‪:‬‬ ‫הסטודיו פתוח‬ ‫מכין את הקנבסים ומתחיל לצייר‬ ‫תנועה חופשית‬ ‫מצייר בשמן מרחבים וחללים של אחרי ההתרחשות‬ ‫בתהליך‪ ,‬מתגבר על היצר להוסיף אובייקטים לציור‬ ‫הבנתי שיש חשיבות באותה רמה להחלטה אם להוסיף או לחסוך‬ ‫בפרטים ולבסוף החלטתי להתרכז בהחסרה‬ ‫אומרים "כל המוסיף גורע"‪ ,‬ואני מחפש איך להוריד ולגרוע ביצירה הגמורה שלי‬ ‫העיר נפתחת ואני נסגר בחללים קטנים‬

‫ללא כותרת‪ ,2020 ,‬שמן על בד‬

‫‪Untitled, 2020, oil on canvas‬‬

‫‪58‬‬

‫מראה הצבה‬ ‫‪Installation View‬‬

‫‪59‬‬

Noach Melnicove Room No. 1 (Pastels): The world came to a halt; the lockdown begun Movement was regimented by law I found myself in a house with my family up in the north Without my usual working materials Other than my sister’s box of soft pastels I started drawing I found out that, despite the limited space, I could position myself in appropriate, meaningful place at home, in the garden and in the landscape I’ve been focusing on things we pass by daily, Without paying any attention to them They’re embedded in the backdrop of our life, I documented these big, small moments, and continued to do so even when my world reopened, Imagination operates in each and every situation Either open or closed

Room No. 2 (Oil Paintings): The studio is open I prep the canvases and start to paint Spreading the paint freely Painting after-the-event expanses and spaces In the process, I repress the urge to add objects to the painting I realize that the decision to add details is as important as the decision to use them sparingly, and finally I make up my mind to focus on subtracting; “He who adds – subtracts,” they say, and I’m seeking to reduce and detract in my finished work The town is opening, and I’m closing myself up in small spaces

‫ שמן על בד‬,2020 ,‫ללא כותרת‬

Untitled, 2020, oil on canvas

‫ענת סרנה‬ ‫עין מזוינת‬ ‫אומרים כי העיניים הן חלון לנשמה‪,‬‬ ‫לעתים‪ ,‬מכסה אותן אישון תחרה‪ ,‬האור עובר דרכו‪ ,‬רך‪ ,‬מפוזר ונעים‪.‬‬ ‫לפעמים‪ ,‬הם אישונים ונציאנים‪ ,‬שמטילים צללי אימה‪.‬‬ ‫בכל הסתכלות אפשר להציץ ולקבל עוד קצת מידע‪,‬‬ ‫אבל כשהחלון פתוח לרווחה ואפשר להסתנן דרכו ללא הפרעה‪,‬‬ ‫שם‪ ,‬במקום הזה‪ ,‬מתגנב לו בנינוחות שומר סף‬ ‫ומאותו רגע ואילך‪ ,‬העיניים לובשות ַמדי מעקב‬ ‫האישון הופך לחור שחור‪ ,‬שואב כל דימוי אפשרי‪,‬‬ ‫את העיקר‪ ,‬את הטפל‪,‬‬ ‫ללא חדות מבדילה‪,‬‬ ‫מתנקזים בצינורות מצופי סיבים‪,‬‬ ‫אפס ואחד‬ ‫אפס ואחד‬ ‫הם הופכים‪.‬‬

‫מתושלח‪ ,2020 ,‬טכניקה מעורבת‬

‫‪Methuselah, 2020, mixed media‬‬

‫‪64‬‬

‫מראה הצבה‬ ‫‪Installation View‬‬

‫‪65‬‬

Anat Sarna Armed Eye Eyes are windows to the soul, or so they say Occasionally, while covered with lace, light infiltrates in, soft, diffused and pleasant. Sometimes, they’re Venetian blinds, casting terrifying shadows. Every observation offers a peek and some additional information, But when the window is wide open and one can penetrate through it undisturbed, It is here, in this place, that a gatekeeper quietly sneaks in And henceforth, the eyes don surveillance uniforms The pupil becomes a black hole, swallowing up every possible image, The wheat, the chaff, Devoid of differentiating resolution, Channeled through fiber-covered pipes, Zero and one Zero and one They become.

‫ הדפס דיגיטלי‬,2020 ,‫ללא כותרת‬ Untitled, 2020, digital print

‫קובי עמיאל‬ ‫העבודה מורכבת ממיצב של אובייקטים "רדי מייד" עם הסטות‪/‬שינויים שערכתי‬ ‫בהם ובצדם תצלומים של אובייקטים‪-‬סימנים שלכדתי בספירה הציבורית‪.‬‬ ‫הפריטים מתפקדים כתלכיד וגם כעבודות פרטניות ויוצרים מרחב שמזכיר‬ ‫חדר ילדים עם צעצועים המטופלים בדרכים שונות‪ .‬המיצב מונח על הרצפה‬ ‫ברובו כדי לאפשר מבט‪-‬על‪ ,‬פרספקטיבה "הורית"‪ ,‬והצופה מכוּון להסתובב‬ ‫במרחב הזה בתחושת עליונות‪" ,‬גוליברית" משהו‪ ,‬המאפשרת חדירה נוחה‬ ‫למיצב‪.‬‬ ‫חלק גדול מן האובייקטים נוצר תחילה במרחב המוגבל של תקופת הסגר ולכן‬ ‫הפרופורציות הקטנות יחסית וחומרי הגלם המאולתרים‪ .‬אולי מתוך צורך‬ ‫אסקפיסטי לא מודע שבתי בתקופה הזו לקרוא ספרי הרפתקאות ופנטזיה כמו‬ ‫מסעות גוליבר‪ ,‬מסביב לעולם ב‪ 80-‬יום ואת ספר בראשית ובעיקר את פרשת‬ ‫נח שהציעו חשיבה מחודשת על מהו בידוד ונושאים נוספים‪.‬‬ ‫חשוב לציין שבראש ובראשונה העבודות מתייחסות מבחינתי לצורך בפעולה‪:‬‬ ‫הצורך לעבוד‪ ,‬לשרוט‪ ,‬לגרד‪ ,‬לקלף כמו שוכן מערה פרהיסטורי שמסמן את כף‬ ‫ידו על קיר מערה‪ :‬ללא תוכנית‪-‬אב מסודרת‪ ,‬פשוט צורך כואב להניח חומר‪,‬‬ ‫לקשקש‪-‬לחבר‪-‬לשחק‪ .‬הדחף הפנימי היה לחדור אל תוך חומרים ולראות לאן‬ ‫אפשר להגיע בצד השני‪ .‬כדי להגיב למצב החדש שנקלענו אליו חזרתי למצב‬ ‫כמעט פרימיטיבי ו"הקאתי" את כל הכעס‪ ,‬האלימות והתסכול שהרגשתי‪.‬‬

‫ללא כותרת‪ ,2020 ,‬טכניקה מעורבת‪ ,‬רדי מייד‬

‫‪Untitled, 2020, mixed media, readymade‬‬

‫‪70‬‬

‫ה ה‪ ,‬יום יום‪ ,2020 ,‬מראה הצבה‬ ‫‪A A, YOM YOM, 2020, installation view‬‬

‫‪71‬‬

Kobi Amiel The work consists of an installation of deflected/assisted readymades along with photos of objects-signs I shot in the public sphere. The pieces operate both as a conglomerate and as individual works creating a space that resembles a nursery room complete with toys treated in various ways. Most of the installation is set on the floor so as to offer a view from above, a “parental” perspective, and the viewer is directed to walk around with a sense of Gulliver-like superiority that allows an easy penetration to the work. A good part of the objects was initially made within the limited space of the lockdown period, which explains their relatively smaller dimensions and improvised materials. Perhaps out of an unconscious escapist need, I reread during this period adventure and fantasy books such as Gulliver’s Travels, Around the World in

Eighty Days, and the book of Genesis, especially parashat Noah that led me to rethink my conception of isolation and other themes. It is important to note that, first and foremost, as far as I’m concerned, the works refer to the need to act: the need to work, scratch, scrape, and peel like the prehistoric man, who stenciled his hand on the wall of his cave: without prearranged master plan, with just a visceral need to lay down material, to scribble-composeplay. The inner urge was to pierce the materials and see where it takes me to on the other side. Reacting to the new situation we were thrown into, I reverted to an almost primitive state and “vomited” all the anger, violence and frustration that filled me.

‫ רדי מייד‬,‫ טכניקה מעורבת‬,2020 ,‫ללא כותרת‬

Untitled, 2020, mixed media, readymade

‫מאיה פולק‬ ‫הפרויקט מורכב מארבע סדרות שונות הנעות על הציר בין האישי לציבורי‪ ,‬בין‬ ‫המוכר והלא‪-‬מוכר‪ ,‬כשהנושא של כל סדרה הוא שקבע את המדיום האמנותי‬ ‫שלה ואת חומריה‪ :‬הסדרה ״‪Strangers.i.met‬״ מציגה זוגות של אנשים מטיילים‬ ‫לתומם במקומות שונים בארץ‪ .‬כל התצלומים בסדרה צולמו בטלפון נייד‪,‬‬ ‫בחטף‪ .‬באמצעות הצילום המהיר נחשפות נקודות דמיון בין בני הזוג‪ ,‬שקוראות‬ ‫תיגר על הזרות של המרחב הציבורי‪ .‬סדרת ״הגובלנים״ מציבה במרכזה את‬ ‫מערכת היחסים המתקיימת בין דימויים פוליטיים ואייקונים שמקורם בתרבות‬ ‫הפופולרית לבין תצלומים אישיים – דיוקן עצמי והנוף הנשקף מן המרפסת‬ ‫הפרטית‪ .‬הסדרה ״‪ / Boring Postcards‬מחווה למרטין פאר״ מורכבת משורת‬ ‫גלויות ישנות של נופי הארץ שנמחקו מהן סימנים מזהים‪ .‬הסדרה ״חופשה״‬ ‫מציגה‪ ,‬בתורה‪ ,‬תמונות ישנות מן האלבום הפרטי שהוצבו כאובייקטים תלת‪-‬‬ ‫ממדיים וצולמו מחדש במצלמה דיגיטלית‪ .‬בשתי הסדרות הללו‪ ,‬התצלומים‬ ‫נותקו מהקשרם המקורי כך שנוצר מתח בין הזמן והמקום הספציפיים שבו‬ ‫צולמו לבין הפיכתם ליצירות אמנות על‪-‬זמניות ועל‪-‬מקומיות‪.‬‬ ‫בעוד שלכל סדרה בפרויקט חוקיות אסתטית משלה‪ ,‬משותפת להן התשוקה‬ ‫לחקור אפשרויות שונות של פירוק דימויים צילומיים והרכבתם לכלל שפה‬ ‫ויזואלית‪ ,‬שהצופה מוזמן‪/‬ת לחשוב באמצעותה על האופן שבו אנחנו מייצרים‬ ‫וצורכים דימויים‪ ,‬נרטיבים‪ ,‬אייקונים‪ ,‬ושברי זיכרונות של חוויות‪.‬‬

‫חופשה‪ ,2019 ,‬צילום‬

‫‪Vacation, 2019, photograph‬‬

‫‪76‬‬

‫‪ ,2020 ,16EIGHTBIT‬גובלן‬ ‫‪16EIGHTBIT, 2020, tapestry‬‬

‫‪77‬‬

Maya Pollak The project consists of four discrete series on the continuum between the personal and the public, the familiar and the unfamiliar, wherein the subject of each series determined its artistic medium and materials: the “Strangers.i.met” series displays couples wandering around in different locations in Israel. All the images in the series were quickly shot with a camera phone. The snapshots reveal similarities between the couples, which challenge the uncongeniality of the public space. The “Tapestries” series focuses on the relationship between political images and pop culture icons and personal photos – self-portrait and a landscape seen from one’s private balcony. The “Boring Postcards / Homage to Martin Parr” series consists of a cluster of old Eretz Israeli sceneries, the identifying marks of which were all erased. The “Vacation” series, in turn, presents old private album photos that were installed as three-dimensional objects and re-photographed with digital camera. In both these series, that have been taken out of their original context, the images dwell in the tension between the specific time and location in which they were shot and their transformation into timeless and trans-local works of art. Whereas each series in the project abides by rules of its own, they all share the desire to investigate various options for deconstructing photographic images followed by their reconstruction into a new visual language. And it’s this language that invites the viewer to reflect on the way we create and consume images, narratives, icons and fragmented memories of experiences.

‫ גובלן‬,2020 ,‫‮‬159641726_EIGHTBIT 159641726_EIGHTBIT, 2020, tapestry

‫מאיה שמריך‬ ‫התצלומים עוסקים‪ ‬במשפחה‪ ‬שלי‪ ‬דרך סיטואציות של שגרת היומיום בבית‪.‬‬ ‫במהותו של דבר‪ ,‬תהליך העבודה שלי מתחיל בהתבוננות בסצנות שקורות‬ ‫בבית‪ ,‬ממשיך בעיבוד שלהן‪ ,‬ומסתיים בשחזורן המדויק בצילום‪.‬‬ ‫מה שבעיקר מסקרן אותי במפגש בין הצופה לתצלומים‪ ,‬זה הספק לגבי‬ ‫אותנטיות הסיטואציה שמתעורר לנוכח הדימויים‪ ,‬שכן מדובר בצילום מבוים‪.‬‬ ‫חלק מפעילות ההתבוננות בסיטואציות הוא על גבול המציצנות‪ .‬ההצצה היא‬ ‫אל פעולות פשוטות ואינטימיות‪ ,‬שלרוב נשארות פרטיות‪ ,‬אך עשויות להיראות‬ ‫טקסיות לעין זרה‪.‬‬ ‫בתור צלמת שהיא גם בת המשפחה המצולמת‪ ,‬חשוב לי להישאר חלק בלתי‬ ‫נפרד מן הדינמיקה המשפחתית המשותפת‪ .‬על כן‪ ,‬הכנסתי את דמותי לכמה‬ ‫מן התצלומים‪ ,‬ובד בבד ניסיתי לשמר ולשקף את המבט הייחודי שלי על‬ ‫המשפחה‪ .‬לאורך תהליך העבודה‪ ,‬משפחתי התרגלה לנוכחות המצלמה‪,‬‬ ‫עד שבשלב מסוים הם שכחו שהיא קיימת‪ .‬חלק מן התצלומים מציג את‬ ‫היחידה המשפחתית המורחבת‪ ,‬ואחרים מתמקדים בסצנות אינטימיות יותר‬ ‫של שתיים או שלוש דמויות – אמי ואחותה‪ ,‬אחותי ואני‪ ,‬למשל – ומייצגים‬ ‫קשר‪ ‬הדוק‪ ‬שמשרה‪ ‬ביטחון‪ ,‬נאמנות‪ ‬ואחוות‪ ‬אחיות‪ ...‬ואבא‪...‬‬

‫רוני ואני‪ ,2020 ,‬תצלום‬

‫‪Roni and I, 2020, photograph‬‬

‫‪82‬‬

‫אמא ואבא‪ ,2019 ,‬תצלום‬

‫‪Mom and Dad, 2019, photograph‬‬

‫‪83‬‬

Maya Shimrich The photos depict my family through its daily domestic routine. Essentially, my work process begins in watching and elaborating domestic scenes and concludes with their precise photographic reconstruction. More than anything, I’m intrigued by the viewer’s encounter with the photos, by the doubt that one might have as to the situation’s authenticity, since we’re dealing here with staged photography. Some of the watching activity borders on voyeurism, on peeking into simple and intimate domestic scenes, which usually remain private, but nevertheless may appear ritualistic to a stranger’s eye. As a photographer who is also a member of the photographed family, I make it a point to remain an integral part of the shared family dynamics. Hence, I’ve introduced my own image into some of the photos and simultaneously tried to preserve and reflect my unique glance on the family. During the work process, my family had grown so accustomed to the camera’s presence that, eventually, they forgot it existed. Some of the photos present my extended family unit, while others focus on more intimate scenes of two or three participants – my mother and her sister, my sister and I, for example – and represent a close relationship that inspires confidence, loyalty and sorority, which also include the family’s father…

‫ תצלום‬,2020 ,‫המקלחת‬

The Shower, 2020, photograph

‫ תצלום‬,2020 ,‫הבריכה‬

The Pool, 2020, photograph

Mor Elazar

8–13

Yael Elkabets

14–19

Noga Gilad

20–25

Maya Dwek

26–31

Tali Vorzobov

32–37

Elad Zada

38–43

Daniel Haziza

44–49

Bar Cohen

50–55

Noach Melnicove

56–61

Anat Sarna

62–67

Kobi Amiel

68–73

Maya Pollak

74–79

Maya Shimrich

80–85

Dear Graduates, The year 2020 hasn’t been an easy one. Covid-19, social, economic and

controls the viewer’s actions, from his or her walking pace to inviting

cultural crisis and on top of it the announcement on the closing down

him or her to take part in putting together modular sculptures. Bar Cohen

of our school. In days like these, the very process of making art becomes

displays large-scale paintings and drawings dealing with culture and

political act of voicing one’s position vis-à-vis the limitation and curbing

identity inspired by Bourekas films and cartoons combined with his own

of one’s ability to express oneself. In such a period, we began working on

biography. Noach Melnicove brings together in a series of oil paintings and

the graduate exhibition. This work was done in unusual conditions: studio

pastel sketches familiar territories and uncanny experience using genres

inside a tent, isolation in an apartment shared with roommates, moving

and gestures from art history to present states of human sensitivity. In

back in with one’s parents, weeks of surfing and looking for corn cobs on

her multi-media installation, Anat Sarna deals with the complex theme of

one’s computer screen. All these things did not halt one’s mind and work.

point of view and of controlling it by appropriating and using images taken by dozens of surveillance cameras scattered around the world. Kobi Amiel

The students show in the exhibition exciting and ambitious projects: Mor

has put together a whole and simultaneously deconstructed installation

Elazar created a sculptural installation posing questions about natural laws

made of poetic objects that combine readymades with sensitive, humorous

intertwined with questions about moments in which these laws are broken;

personal touches and photos, which capture something that was already

technically her works consist of knitting, readymade altering and painting.

dropped. Maya Pollak juxtapositions laborious embroidery works, prints

Yael Elkabets used sculpting, painting, video and audio in an installation

and a series of photos betraying regularity of duplications, repetitions

dealing with the private, intimate body vis-à-vis the architectonic and the

and digital interventions in space. Maya Shimrich exhibits a series of

public, which stumble upon reflections of her own portrait. Noga Gilad’s

documentary photos that follow her family’s everyday life with special

installation deals with the essence of painting and with the possibility to

attention to its inherent hierarchy, gender division of labor and kinship.

disrupt culture while simultaneously glorifying it. Maya Dwek presents an installation inspired by her virtual travels in geographic territories

Your graduate exhibition sums up a journey, the end of which no one could

inaccessible to her; her installation comprises two- and three-dimensional

have predicted. It has been our great privilege to accompany you in the

works and looks into possible de- and reconstructions of art forms and their

complex, mindboggling and exciting moments that made up this unique

mutual percolation. Tali Vorzobov stages symmetrical space with paintings

journey and to watch you develop and grow up in and from it.

and sculptures informed by cinematic and religious gestures. Elad Zada

Here, a new journey awaits you.

presents oil paintings and strokes of Plasticine as well as sculptural pieces referencing botanical and zoological compositions that disintegrate into

Expecting to see you beside us in the following exhibitions,

abstraction. Daniel Haziza sets up subversive sculptural space that refers to romantic visuals of garden design and stylized wood carvings and

Ruti and Efrat

Dear Graduates, Graduates 2020

Once again, the wheel has turned around its axis and a class of graduates is

Closing Exhibition

on its way to bigger things. However, this time the wheel has come to a halt

October – November 2020

in light of the closing down of the Basis School of Art and culture. At this complex point, you’re about to begin something unknown, enigmatic, that is about to determine your life trajectory as artists.

Exhibition

Since I know a thing or two about the meaning of life as an artist, my well-

Curators: Efrat Klipshtein, Ruti Sela

wishing messages to the graduates are always somewhat hesitant; and

Producer: Yuri Kats

more so now, considering today’s troublesome and vexing zeitgeist.

Student coordinator: Hadar Garf Operation manager: Liat Shahaf

We took your decision to study at Basis with utmost seriousness and

Superintendent: Idan Cohen

responsibility; you were taught by artist-teachers, who are among the best

Construction: Oren Barbi, Ofir Ben Harush

in the country. Our entire activity aimed at producing graduates, artists,

Marketing manager: Lilach Bar David

intelligent people of profound thought and advanced technical skills,

Public relations: The Art Platform

equipped with capabilities and tools to presence themselves and develop within tough and competitive scene; and above all, people capable of lifting

Catalogue

themselves from the status of students to that of active artists and submit

Editor: Shlomit Breuer

their own proposals.

Graphic design and production: Lee&Tamar Studio

We’ve brought you to the threshold whence you’re required to decide for

Copyediting and English translation: Aya Breuer

yourself. A large part of the things you were taught will wake up and set

Photos: Lena Gomon

in motion, another part will remain silently dormant and will be launched

Printing: A.R. Prints Ltd

into a designated itinerary at the right moment. I’m confident that you’ve acquired the necessary competences and abilities to proceed while containing that silence. Such a silence produces quality, guard it, it is rare

Pagination follows the Hebrew direction from right to left

and in need of constant maintenance. It is that which will differentiate you from the rest of the pack. Thanks to Efrat Klipshtein and Ruti Sela, who have guided you in these difficult days with unparalleled commitment. Best of Luck, Yours Truthfully, Yaacov Dorchin Head of Basis Art School

Graduates 2020

Basis for Art & Culture

Graduates 2020