Issuu on Google+

‫ז‬

‫ספר‬

‫בין ישראל לנכרי‬ ‫אוצר דינים והנהגות‬ ‫המוטלים על ישראל במגעו עם הנכרי‬ ‫עניני‬

‫״חושן משפט״‬ ‫כולל‬ ‫התדיינות ועדות בערכאות‪ ,‬ה ל ו א ה ומשכונות‪,‬‬ ‫א ב י ר ה גזילה ואונאה‪ ,‬קניינים‪,‬‬ ‫דינא ד מ ל כ ו ת א ומוסר‬ ‫ערוכים ומסודרים ב ס ד ר טוב ומועיל ובלשון ק ל ה‬ ‫ע ם ציוני מקורות ו ה ע ר ו ת‬ ‫ח ו ב ר בס״ך ע״י‬

‫חיים בנימין‬

‫ב ה ג ר ב ״ פ זצ״ל‬

‫גולדברג‬

‫מח״ס‬ ‫״פני ברוך״ — א ב ל ו ת ב ה ל כ ה‬ ‫״בין ישראל לנכרי״ — עניני או״ח‬ ‫״בין י ש ר א ל לנכרי״ — עניני יו״ד‬

‫פעיה״ק ירושלים ת״ו‬ ‫שנת תשס״ג לפ״ק‬

‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬ ‫‪www. hebrewbooks. org‬‬ ‫ע״י חיים תשע״א‬


‫כ ל הזכויות שמורות‬ ‫©‬ ‫חיים בנימין גולדברג‬ ‫רח׳ ח נ ה ‪4‬‬ ‫ירושלים ת״ר‬ ‫טל‪5388344 .‬‬

‫צ י ל ו ם ו ל ו ח ו ת ‪ :‬פרנק י ר ו ש ל י ם‬


‫תוכן הענינים‬ ‫הסכמות‬

‫עמי ‪11‬‬

‫הקדמה‬

‫עמי ‪19‬‬

‫פתיחה‬

‫עמי ‪23‬‬

‫סימן א — מינוי דיינים‬ ‫ע״י שלטון נכרי * השתדלות למנותו * חרם הקדמונים‬ ‫* ק ב ל ו ה ו ה צ ב ו ר אחייב * ע ב ר ו ומינו * ו ע ד ש נ ת מ נ ה ע״י ש ל ט ו ן‬ ‫* מינוי דיינים כ ש א י ן ת ״ ח * מינוי ג ר * ק ב ל ו ה ו ע ל י ה ם * א ב י ו‬ ‫א ו אמו מישראל * עבד משוחרר‪.‬‬

‫עמי א‬

‫סימן ב — בית דין‬ ‫בע״ד נכדים • דין ל א תגורו * ה ס ת ל ק ו ת מן הדין • אינו יודע‬ ‫להיכן הדין נוטה * ממונה לרבים * ספק פיקוח נ פ ש * ח ש ש‬ ‫ש י ל ש י נ ו ע ל י ו * ה ט י י ת מ ש פ ט * ח ש ש סכנת' נ פ ש ו ת * פ ש ר ה‬ ‫* ק ב ל ת קנין * ל ק י ח ת ש ו ח ד • נ ת י נ ת ש ו ח ד * דין פ ח ו ת מ ש ו ה‬ ‫פ ר ו ט ה * דין ק ד י מ ה * א ם ד נ י ם כ ד י ן י ש ר א ל • כ פ י ה ע״י נ כ ר י‬ ‫* מ ס י ם • דין ד ע ב י ד א י נ ש ד י נ א ל נ פ ש י ה ‪.‬‬

‫עמי יג‬

‫סימן ג — התדיינות בערכאות‪ :‬חומר איסורו‬ ‫איסורו מח״ת א ו מדרבנן * ה ת מ נ ו ת ו לש״צ * צירופו למנין‬ ‫* נידויו • ס י ו ע ל מ ת ד י י ן * דנים כ ד י נ י י ש ר א ל * דינים ש נ ו ה ג י ם‬ ‫כ מ נ ה ג ה מ ד י נ ה * פ ש ר ה * דינים ש א י ן ב־־ד ד נ י ם ב ה ם • כ פ י ה‬ ‫ע ל י ד ם * ל ד ו ן ב ב ״ ד * ל ק י י ם פסק ב ־ ד * פ נ י י ה ל ה ו צ א ה ל פ ו ע ל‬ ‫* ב ע ״ ד נ כ ר י * ש ו פ ט י ם י ש ר א ל י ם * נ ת י נ ת ש ו ח ד * ע״י ש ל י ח‬ ‫* שני בע״ד ישראלים * ש ל א יטה משפט‪.‬‬

‫עמי כה‬

‫סימן ד — התדיינות בערכאות‪ :‬בהסכמת בעלי הדין‬ ‫ח י ו ב נידוי * ע ב ר ו ו ד נ ו * ה ת ח י י ב ב ש ב ו ע ה * ה ת ח י י ב קנס‬ ‫* התחייב צ ד ק ה * התחייב בקנין • חזר ל א ח ר שדנוהו * כ ת ב‬ ‫תנאי בשטר * מנהג לכותבו • מכירת שטר לנכרי שידון‬ ‫בערכאות * ע ב ר ומכר * נתנו במתנה‪.‬‬

‫עמי לה‬

‫סימן ה — התדיינות בערכאות‪ :‬עבר ודן‬ ‫ח י ו ב נידוי * ס י ו ע ל ת ו ב ע * ה ג ד ת ע ד ו ת * ע ב ר ו ה ע י ד * א ״ א‬ ‫ל ח י י ב ו בדיני י ש ר א ל * ה ו צ י א מ מ ו ן ע י י ת ב י ע ת ו * פ ס ו ל ו ל ע ד ו ת‬

‫עמי מה‬


‫* ק י ד ש א ש ה ב מ מ ו ן זה * ח י ו ב ה ח ז ר ת ו * ח ז ר לב׳׳ד א ם גזקקין‬ ‫ל ו * ק ו ד ם פ ס ק ד י ן * ה ל ך ל ה ט י ל ע י ק ו ל * יורשיו‬ ‫* אטפוטרופוס ש ת ב ע * תשלים ה ו צ א ו ת ל נ ת ב ע * עבור ש כ י ר ת‬ ‫ע ו ״ ד * ב י ר ו ר ה ו צ א ו ת י ו * אינו י כ ו ל ל ב ר ר * קנסו ה נ ת ב ע ע ל א י‬ ‫ה ו פ ע ה בדין * ק נ ס ו ה ו ב פ ש י ע ת ו * ת ש ל ו ם ה ע ד י ם * א נ ו ס י ם‬ ‫בהגדת העדות‪.‬‬ ‫סימן ו — התדיינות בערכאות‪ :‬אופנים המותרים‬ ‫בע״ד נכרי * אינו ציית דין * חיוב מסים * אישור מ כ ר ו מ ת נ ה‬ ‫* רישום בספרי אחוזה )טאבו( * אישור צ ו ו א ה * במקום שאין‬ ‫ב״ד * ב מ ק ו ם ה פ ס ד * ה ט ל ת ע י ק ו ל * ש ו מ ת נ כ ס י ם * כ פ י י ת‬ ‫קיום פסק ב״ד * נ ת ב ע מ ו ד ה ע ל ח י ו ב ו * נ ת ב ע — ל ב ט ל‬ ‫התביעה * * תנאי בשטר בבע״ד אלים * תשלום הוצאות‬ ‫התובע * הוצאות הנתבע‪.‬‬

‫עמי נה‬

‫סימן ז — התדיינות בערכאות‪ :‬ברשות בית דין‬ ‫ענינו * ב ע ״ ד א ל י ם * א פ ש ר ל כ ו פ ו ב ד ר ך א ח ר * ח י ו ב ו אינו‬ ‫ב ר ו ר * ה ר ש א י ם ל י ת ן ר ש ו ת * דיין יחידי * א ב ב״ד * ב ו ר ר י ם‬ ‫* מי נקרא מ ס ר ב * ר ו צ ה לדון בב״ד א ח ר * אינו ר ו צ ה ל ח ת ו ם‬ ‫ע ל ש ט ר ה ת ח י י ב ו ת * ה ז מ נ ת ו ג׳ פ ע מ י ם * ה ת ר א ת ו * א ו מ ר‬ ‫ש ל א י ב א ל ב ״ ד * נ א מ נ ו ת ע ל ס י ר ב * ע ד א ח ד * ש ל י ח ב״ד‬ ‫* נאמנות ע ל ק ב ל ת ר ש ו ת * ק ב ל ת ר ש ו ת ע ל ‪ p p‬אם יכול לדון‬ ‫ג ם ע ל רווחים * ש ב ו ע ת ב ע ר כ א ו ת * מסרב ל י ש ב ע בב״ד‬ ‫* מ ס ר ב ל צ א ת יד״ש * ק נ ס ו ת * ע ד ו ת ב ״ ד ב ע ר כ א ו ת * א ם‬ ‫הוא מצוה או רשות * עדות ש א ר ישראל * החזרת הוצאות‬ ‫* ה ו כ ח ת ה ס ר ב נ ו ת * הפסיד ה ת ו ב ע בדין * א ל ו ה ו צ א ו ת‬ ‫מחוייב * שכירת ע ד ד * ה ו כ ח ת שיעור הוצאות‪.‬‬

‫עמי סש‬

‫סימן ה — עד אחד בערכאות‪ :‬כשמחייבים ממון על פיו‬ ‫ב ק ש ת ר ש ו ת ב״ד * • א י ס ו ר ל ה ע י ד * ע ב ר ו ה ע י ד * ה ת ר א ת ו‬ ‫* ח י ו ב נידוי * זמן נדויו * ה ת ר ת נדויו * ח י ו ב ת ש ל ו מ י ם‬ ‫* ה ש ב ע ת ה ע ד * תפיסה מ ה ע ד * * ע ד קרוב או פסול * נוגע‬ ‫בעדות * עדות ח ב ל ו ת * פקדונות * נ ת ב ע יכול לפטור ע צ מ ו‬ ‫בב־־ד * אופנים ש א י ן מ נ ד ץ * ' ה פ ק ע ת ה ל ו א ת נכרי * ע ד ו ת‬ ‫ידועה * העיד בכפיה * אופנים שחייב להעיד * מניעת חילול‬ ‫ה ש ם * מניעת ש ב ו ע ת ש ק ר * יחדו ל ע ד ו ת * הודה שיודע עדות‬ ‫* חייבוהו ל י ש ב ע שאינו יודע ע ד ו ת * ידוע שיודע עדות‪.‬‬

‫עמי עג‬

‫סימן ט — עד אחד בערכאות‪ :‬כשאין מחייבים ממון על פיו עמי קטז‬ ‫מחייבים ש ב ו ע ה * אין בעדותו ק ד ה ־ ש * עדים קרובים זל־ז‬


‫* שופטים שלוקחים שוחד * הוציא ממון עיפ * אדם חשוב‬ ‫* ח י י ב ו ה ו ל י ש ב ע ש מ ע י ד א מ ת * ה ו צ י א ו מ מ ו ן ע״ פ ע ד ו ת ו‬ ‫* נאמן בב״ד כשנים • תביעת י ש ר א ל מנכרי * עדות לטובת‬ ‫הנכרי * העיד שקר לפטרו משבועה • תובע חשוד ע ל שבועה‬ ‫* ע ד ו ת ש פ ר ע ש ט ״ ח * ת פ י ס ה מ ה ע ד * אין י ד ו ע א ם פ ר ע ו‬ ‫* מורשה שהעיד שפרעו * עדות שקר לטובת ישראל‪.‬‬ ‫סימן י — עדים בערכאות‬ ‫אם מותר להעיד לכתחילה * מניעת חילול ה ש ם * צורך ש ע ה‬ ‫* פסולים ל ע ד ו ת • נוגעים בעדותם * אופנים שאסורים להעיד‬ ‫* ממון ש א ״ א לחייבו בב״ד * ל א ידוע א ם פ ר ע ו • נודע לב״ד‬ ‫ש פ ר ע ו * ע ד ו ת מ ת ו ך א ו מ ד נ א * בע׳יד א י נ ם י ו ד ע י ם ש ע ד י י ן‬ ‫חייב‪.‬‬

‫עמי קל‬

‫עמי קלח‬ ‫סימן יא — עדות‬ ‫נ כ ר י ש א י נ ו ע ו ב ד ע״ז * מ ו ח ז ק ש א י נ ו מ ש ק ר * צ י ר ו ף ע ד ו ת‬ ‫לאומדנא • ממונים מהשלטון * קבלו עליו כ ע ד * כשני עדים‬ ‫* ח ז ר ה מ ק ב ל ת ו * קנו מ י ד ו * ק ב ל ו ב ש ע ת ה ל ו א ה * ה כ ח י ש ו‬ ‫עדים עדותו * הזימו עדים * עדות ש ע ת י ד ה להגלות • עדות‬ ‫נזיקין * ח ז ר ה מ ע ד ו ת ו * ע ד ו ת ע ג ו נ ה • נ כ ר י ש נ ת ג י י ר * ר א י ה‬ ‫ק ו ד ם ג י ר ו ת * ע ד י ם ק ר ו ב י ם זל״ז • ע ד ו ת ל ק ר ו ב י ו * מ ו מ ר‬ ‫* איים ל ה מ י ר * מקילים ב מ צ ו ת ידועות * חזר ב ת ש ו ב ה‬ ‫* מ ו ס ר • א י י ם ל מ ס ו ר • מ ח ל ו ה נ מ ס ר * גוזל מ נ כ ר י * נ ו ט ל‬ ‫צ ד ק ה מנכרי‪.‬‬ ‫סימן יב — הלואה‬ ‫בריבית • בלי ר ב י ת * דין קדימה * י ש ר א ל ב ח נ ם ונכרי ברבית‬ ‫* פרנסתו ל ה ל ו ת בריבית * ריוח גדול מרבית • מומר לתיאבון‬ ‫ולהכעיס * ח ש ר מומר * לצורך דבר איסור * נגישה * שמיטת‬ ‫כספים • חובות לנכרי • ע ר ב ללוה מנכרי * הפקעת הלואה‬ ‫* א ם צ ר י ך גילוי ד ע ת ל כ ך * ת ב ע ח ו ב ו ב ב ״ ד * ח י ל ו ל ה ש ם‬ ‫* ה פ ק ע ת משכון * נתגייר הנכרי * מומר * מכירת משכון‬ ‫* ה ב ר ח ת מ כ ס • נוטל יותר מ ה ק צ ב ה * עושק ש כ ר שכיר‪.‬‬

‫עמי קס‬

‫עמי קעה‬ ‫סימן יג — שטרות‬ ‫חתומים נכרים הדיוטות • מסרו בפני ישראלים * ח ת ם ע ל‬ ‫שט״ ח ש א ״ י ל ק ר ו ת ו • ש ט ר קנין ב ע ר כ א ו ת * ד י נ א ד מ ל כ ו ת א‬ ‫ש מ כ ש י ר ם * נ כ ת ב לפי חוקיהם * שטרי ראיה • בפני ע ר כ א ו ת‬ ‫* סופרי ע ר כ א ו ת * שטרי ה ו ד א ו ת • שטרי מ ח י ל ה * שטרי‬


‫פ ש ר ו ת * ש ט ר י צ ו ו א ה * א י ן ב״ר י כ ו ל י ם ל ק ר ו ת ו • נ א מ נ ו ת‬ ‫ש ו פ ט • מ כ י ר ת ש ט ר ו ת * ד ר ך קנינו * ש ט ר י כ ס ף * מ כ י ר ת ו‬ ‫לנכרי * לקיחתו ממנו • מ ח י ל ת נכרי חובו‪.‬‬ ‫עמי קזנא‬ ‫סימן יד — משכון‬ ‫קנינו * ש מ י ר ת ו • ה ש א י ל ו ו א ב ד * ה ז י ק ו ה ש ו א ל * א י ן ש ו מ ת ו‬ ‫ידועה * א ב ד נכרי ו מ צ א ו י ש ר א ל • מ ת נ כ ת ב ע ל ה מ ש כ ו ן‬ ‫* היה ברשות א ח ר * משכנו לישראל א ח ר * הפקידו * מבר‬ ‫נ כ ר י ה מ ש כ ו ן * ש ו מ ת ו ע״י נ כ ר י ם • מ כ י ר ת מ ש כ ו נ ו ש ל נכרי‪.‬‬ ‫עמי רב‬

‫סימן טו — גביית חוב‬ ‫מ צ ו ת פ ר י ע ת ח ו ב • ק ד י מ ה ב פ ר ע ו ן * ח ש ש ש י א ס ר ו ה ו • זמן‬ ‫פרעון נכרי קודם * במקום הפסד * חוב לשלטון • ש ל ו ח ו —‬ ‫ל מ י יקדים * ט ו ע ן נכסיו ש ל נ כ ר י * ק ר ק ע ש ע ר ע ר ע ל י ו נ כ ר י‬ ‫* יושים ש מ כ ר ו מ ש ו ע ב ד י ם לנכרי * קדם בע״ח מ א ו ח ר ומכרו י‬ ‫לנכרי • * מכרו הנכרי ל י ש ר א ל א ח ר * להקדים לאי שזמן‬ ‫ה ל ו א ת ו ק ו ד ם א ו ל א • ש ז מ ן פ ר ע ו נ ו ק ו ד ם * ש ע ב ו ד א דר׳ נ ת ן‬ ‫* לוה נכרי * מ ל ו ה נכרי * משכון ש ל נכרי * פקדון ש ל נכרי‬ ‫* פקדון מ מ ו מ ר * פ ר י ע ת ח ו ב ל ב נ י ג ר * נ ו ל ד ו ק ו ד ם ש נ ת ג י י ר‬ ‫* ל א ח ר שנתגייר * פ ר ע חוב חבירו לנכרי * פדה משכון‬ ‫* תפסו ממונו ע ב ו ר חבירו‪.‬‬ ‫סימן טז — ערב‬ ‫עבור נכרי * ש ע ב ו ד ו * טוען ש פ ר ע * אינו יודע א ם פרע‬ ‫* מ כ ח י ש ש ל ו ה • ע ר ב שא״י א ם פ ר ע ה ל ו ה • רמז ש מ ב ט ל‬ ‫ערבותו * אמר למלוה ש ל א יקבלהו כערב * ערב לחבירו שלוה‬ ‫מ נ כ ר י * ה ע ל י ל מ ל ו ה ע ל י ו * ה ע ל י ל ע ל א׳ מ ה ע ר ב י ם * ע ר ב‬ ‫שטוען ש פ ר ע חוב יתומים * ע ר ב ע ל חוב ש י ש בו רבית • ע ר ב‬ ‫רק ה ק ר ן * ע ר ב ע ב ו ר ר ב י ת * כ ל ל ה ר ב י ת ע ם ה ק ר ן • ש ו ת פ י ם‬ ‫ש א ח ד לוה בריבית עבור עסקם‪.‬‬

‫עמי רבג‬

‫עמי דלט‬ ‫סימן יז — הרשאה ומעמד שלשתן‬ ‫ה ר ש א ה ע׳׳י נ כ ר י * ד ר ך ה ק נ א ת ו * ד ב ר י ם ש א ־ א ל ה ק נ ו ת ם‬ ‫ב ח ל י פ י ן • נ כ ר י ש ה ר ש ה ע״י י ש ר א ל • מ ח ל ה מ ו ר ש ה ל נ כ ר י‬ ‫* מ ע מ ד ש ל ש ת ן * נפקד נכרי * מ ק ב ל נכרי * נותן נכרי • קדם‬ ‫והוציא מ ה ל ו ה * קדם והוציא הפקדון * מומר‪.‬‬ ‫עמי רמה‬ ‫סימן יה — קנינים‬ ‫קנין ק ר ק ע ו ת * ש כ י ר ת ם * ה ת נ ה ש י ק נ ה ב כ ס ף * נ ת ן מ ע ו ת‬ ‫וקדם א ח ר והחזיק ב ה * ה ח ז ר ת מ ע ו ת ל ר א ש ו ן * א ם מ ו ת ר לשני‬


‫ל ה ח ז י ק * א ם מ ו ת ר ל ה ש ת ד ל ע־־י נ כ ר י ל ה ו צ י א א ת ה ש נ י‬ ‫* כ ת י ב ת ש ט ר ק ו ד ם ק ב ל ת מ ע ו ת • קנין ק ו ד ם ר י ש ו ם ב ט א ב ו‬ ‫* ח ל י פ י ן * קנין א ו ר י ת א * מ ו מ ר * קניני מ ט ל ט ל י ן * מ ע ו ת‬ ‫ו מ ש י ב ה * מ ס י ר ה * א ג ב ק ר ק ע * קנין ח צ ר * ס י ט ו מ ת א * נ כ ר י‬ ‫קטן‪.‬‬ ‫סימן יט — חזקות‬ ‫עמי קסב‬ ‫ח ז ק ה ג׳ ש נ י ם * נ כ ת ש ק נ ה * ק נ ה מ נ כ ר י * ק נ ה מ נ כ ר י ש ק נ ה‬ ‫מ י ש ר א ל * חזקת ארבעים שנה * נתגייר המחזיק * א פ ש ר לכוף‬ ‫ע״י ע ר כ א ו ת * מ ו מ ר * ח ז ק ת ת ש מ י ש י ם • נ כ ר י ש פ ת ח ח ל ץ‬ ‫ל ר ש ו ת י ש ר א ל • י ש ר א ל ה פ ו ת ח ל ר ש ו ת נכרי * מומר‪.‬‬ ‫סימן ב — בר מצרא‬ ‫עמי רסט‬ ‫ענינו * ה ק ו נ ה מ נ כ ר י * ק נ ה ב י ת ש ה ו ש כ ר ל י ש ר א ל * מ ב ר‬ ‫לנכרי בית והשכנים ישראלים * הוזקו ממנו * ה ש כ ר ת ו לנכרי‬ ‫• י ש ר א ל אינו ר ו צ ה לקנותו * קנה קרקע ש מ ו ש ב נ ת ל י ש ר א ל‬ ‫* שמושכרת לישראל‪.‬‬ ‫סימן בא — שותפות‬ ‫עמי ערה‬ ‫איסורו * נתחייב ל ו ש ב ו ע ה * מנהג המדינה * חברות‬ ‫ו ת א ג י ד י ם ש ת ו ק פ ם מ כ ח ח ו ק * א׳ מ ה ש ו ת פ י ם ש ה ט ע ה נ כ ר י‬ ‫* ה ל ו א ח ברבית עבוד עסקם * ת ש ל ו ם רבית מקופת ה ש ו ת פ ו ת‬ ‫* ח ת מ ו שניהם • א־ נתן משכון * ח ת י מ ת א ח ד מחייב שניהם‬ ‫* ח ב ר ה בע״ מ * ל ו ה ב ד ר ך ע ס ק א ‪.‬‬ ‫עמי רפב‬ ‫סימן בב — שלוחץ‬ ‫ש ל י ח ו ת נ כ ר י ל י ש ר א ל * ב ש כ ר * קנינים ע״י פ ו ע ל ו * ח ז ק ה ע״י‬ ‫ש ל י ח נ כ ר י * קנין מ ע ו ת * קנין נ כ ר י ע ב ו ר י ש ר א ל ב ע ר כ א ו ת‬ ‫* ש ל י ח ו ת י ש ר א ל ל נ כ ר י • ז כ י י ת י ש ר א ל ע ב ו ר נ כ ר י * זכיית‬ ‫נכרי ע ב ו ר י ש ר א ל * ש ל י ח ו ת נכרי לנכרי * מ ו מ ר * נכרי ש ט ע ה‬ ‫ונתן יותר ל ש ל י ח * ש ל ח לפרוע לנכרי ושבח מהלואה‪.‬‬ ‫עמי רצד‬ ‫סימן בג — אונאה‬ ‫דינו * ט ע ו ת ו * ה ח ז ר ת א ו נ ת ו ו ט ע ו ת ו * ק י ד ו ש ה ש ם * א ו נ א ת‬ ‫י ש ר א ל * י ש ר א ל ונכרי שהונו * מ ו מ ר * א ו נ א ת דברים * גנבת‬ ‫ד ע ת * מכירת נבילה בחזקת שחוטה • ה ש ת מ ש ו ת במשכון נכרי‬ ‫* מדות ומשקלות • הכרעה במשקל‪.‬‬ ‫סימן בד — הקונה מאנס נברי‬ ‫א ם יש בידו להורגו • קדימת בעה״ב בקנייתו * אין ביד בעה״ב‬

‫עמי שה‬


‫ל ק נ ו ת ו * ק נ א ה מ ב ע ״ ב ו מ ה א נ ס * ש ה ת ה ב י ד ה ל ו ק ח ני ש נ י ם‬ ‫* אין ב י ד ו ל ה ו ר ג ו • ק נ א ה ה ל ו ק ח ב פ ח ו ת * ב נ ה ה ל ו ק ח ב ק ר ק ע‬ ‫* אנס מטלטלין * אנס ספרי קודש * אנס ע ב ו ר ח ו ב * מ ש כ ן‬ ‫ש ד ה ו ל נ כ ר י ו מ כ ר ה * ה ח ר י מ ו ה ש ל ט ו ן נכסי י ש ר א ל ‪.‬‬ ‫עמי שיב‬ ‫סימן בה — השגת גבול‬ ‫ענינו • ל א ה ו ש ו ו ב ד מ י ה מ ק ח * נ ת ן ל נ כ ר י מ ק צ ת ד מ י ו * ת ק נ ת‬ ‫רגמ׳׳ח * ה ש ג ת ג ב ו ל ב ש כ י ר ת ב ת י ם * ז כ ו ת ה ל ו א ה ל נ כ ר י‬ ‫ברבית * נכרי להשיג גבול י ש ר א ל * מ ו מ ר * יורד לאומנתו‬ ‫* כשיש נכרים שיכולים להשיג * ה ע ל ה דמי ש כ י ר ו ת מ ש ו ם‬ ‫השגתו‪.‬‬ ‫סימן בו — מתנה ומתנת שביב מרע‬ ‫איסור נתינה לנכרי • מכירו * דרכי ש ל ו ם * ל ת ו ע ל ת ו * מ ת נ ה‬ ‫ע״מ להחזיר * מ ת נ ת שכיב מ ר ע * לנכרי * ל מ ו מ ר • גד‬ ‫* ל ב ע * ל א ח ר * יש לו בנים ש ה ו ר ת ן בקדושה • מ צ ו ה לקיים‬ ‫ד ב ר י ה מ ת * ש ט ר צ ו ו א ו ת ע״י ע ר כ א ו ת • א ח ר י ך ל פ ל ו נ י ‪.‬‬

‫עמי‬

‫שכ‬

‫עמי שבו‬ ‫סימן בז — אבירה‬ ‫א ב י ד ת נ כ ר י * א י נ ו ע ו ב ד ע״ז * ק י ד ו ש ה ש ם * ה ו פ ק ד ב י ד‬ ‫ישראל * מבוטח ב ח ב ר ה ישראלית * נתגייר * משכון ש ל‬ ‫י ש ר א ל • ספק נכרי • הניח במקום מ ש ת מ ר * ה צ ל ת נכסיו‬ ‫* מומר * מוסר * מ צ א במקום נכרים * ספרי קודש • לפנים‬ ‫מ ש ו ר ת הדין * בבית ש מ ש כ י ר י ם לעוברי אורח * בחנות * דינא‬ ‫דמלכותא‪.‬‬ ‫עמי שלח‬ ‫סימן בח — פריקה וטעינה‬ ‫מ צ ו ת ו * ח מ ו ר ש ל נכרי * טעינה • ב ה מ ת נכרי ו ה מ ש א ש ל‬ ‫ישראל * ב ה מ ת ישראל ו מ ש א ש ל נכרי * מומר‪.‬‬ ‫עמי שמא‬ ‫״‬ ‫סימן בט — נחלות‬ ‫קרוב שנולד ב ע ב י ר ה * נכרי * אביו * בנו • גר * אביו נכרי‬ ‫* אביו גר * ל א הניח יורשים * מ ו מ ר * יש ל ו בנים ב ש ר י ם‬ ‫* אשתן מומרת * קבל מתנת בריא א ו שכיב מ ר ע • המיר‬ ‫באונם • ירושת מומר * בכור * קודם שנתגייר ולאחריו • בכור‬ ‫מ ש פ ח ה • פי ש נ י ם מ מ ש כ ו ן ש ל נ כ ר י * ד י נ א ד מ ל כ ו ת א‬ ‫* העברת נחלה ממומר * נאמנות להוריד לנחלה‪.‬‬ ‫סימן ל — שומרים‬ ‫פ ק ד ץ נ כ ר י * פ ש י ע ה * ש ל י ח ו ת יד • י ש ר א ל ה פ ק י ד ו * מ ש כ ו ן‬

‫עמי דנב‬


‫* מ כ ר ו ל י ש ר א ל * מקרון י ש ר א ל א צ ל נכרי • נתגייר * ש ו מ ר‬ ‫ש מ ס ר ל נ כ ר י * י ש ר א ל ונכרי ש ה פ ק י ד ו • ש ו מ ר ש מ ס ר לנכרי‪.‬‬ ‫סימן לא — שכירות‬ ‫ב ת י ם ו ק ר ק ע ו ת * קנינם * מ נ ה ג ה מ ד י נ ה * ד י נ א ד מ ל כ ו ת א‬ ‫* שכירות בהמה • דישה בחסימה * שכירות פועלים * קדימה‬ ‫* א כ י ל ה ב ש ע ת מ ל א כ ה * ת ש ל ו ם ש כ ר ו ביומו‪.‬‬

‫עמי שנז‬

‫עמי שסג‬ ‫סימן לב — גזל‬ ‫איסורו * מה״ת או מדרבנן * דרך ש ח ו ק * ע״מ ל ה ח ז י ר דמיו‬ ‫* דבר שאין מקפידים עליו * ש ו א ל ש ל א מ ד ע ת * עושק‬ ‫* ח י ל ו ל ה ש ם * מ ד ח ה ו * מ ו מ ר * מ ו ס ר * קנין ה ג ז ל ה * א י‬ ‫ח ש י ב ש ל ו * יאוש * ספק יאוש • דינא ד מ ל כ ו ת א * סיוע לגנב‬ ‫* ק נ י ה מ מ נ ו * כ ד י ל ה ח ז י ר ה ל ב ע ה ״ ב * א ח ר שינוי * ה נ א ה‬ ‫מהגזילה * ה נ א ה שאין בעליה מקפידים * חפץ מצוה * תקנת‬ ‫ה ש ו ק * ל ו ק ח מ נ כ ר י * גנב מ נ כ ר י ו מ כ ר ה ל י ש ר א ל * ס פ ר י ק ו ד ש‬ ‫* * ש ב ח ש ה ש ב י ח לוקח * לוקח נכרי * חיוב ה ש ב ה • פ ח ו ת‬ ‫מ ש ו ה פרוטה * לוקח מהגזלן * תפס הנגזל * גזלן נכרי‬ ‫* נתגייר * נאסרה הגזלה ב ה נ א ה * גזל מ ד ב ר י ה ם * מ ש ח ק‬ ‫ב ק ו ב י א ע ם נכרי‪.‬‬ ‫סימן לג — דינא דמלבותא‬ ‫ענינו * מה׳׳ת א ו מ ד ר ב נ ן * ש ר ו ש ל י ט ב ע י ר ו * מ ו ש ל ב ע ״ ב‬ ‫* מ ל כ י י ש ר א ל ב א ־ י * ג ד ר ו * ח ו ק י ם ח ד ש י ם * דינים ש ב י ן‬ ‫א ד ם ל ח ב י ר ו • דינים ש א י נ ם ל ת ו ע ל ת ה מ ל כ ו ת * ע ד דין ת ו ר ה‬ ‫* דין ש כ י ן י ש ר א ל ל נ כ ר י * מ ט ב ע ו ת • ה ק נ א ה ב ל א י קנין‬ ‫* ה ח ר מ ת נכסים ע ל ה ע ו ב ר ע ל חוקיהם • מחרים מ ח מ ת כעסו‬ ‫* כ ר ת ו ע צ י ם ו ע ש ו ג ש ר * שיווי בגזירותיו * ה כ ב י ד יותר ע ל‬ ‫יהודים * פ ט ר ל א ל ש ל ם מסים * עונשים לגנבים וגזלנים‬ ‫* מ כ ס ומסים * כ ש ר ו ת ו ש ל ה ג ו ב ה • איסור ה ב ר ח ת ו • י ש ר א ל‬ ‫ש ק נ ה זכות גבייתו * גובה יותר מ מ ה ש ה ו ק צ ב לו‪.‬‬

‫עמי שצ‬

‫סימן לד — נזקין‬ ‫א י ס ו ר ו * ח י ו ב ת ש ל ו מ י ם * נזקי מ מ ו נ ו * ס פ ק נ כ ר י * ג ר מ י‬ ‫* ג ר מ א * היזק ש ב ד י נ י ה ם מ ו ת ר • י ש ר א ל ו נ כ ר י ש ה ז י ק ו י ח ד‬ ‫* מ ו מ ר שניסך‪.‬‬

‫עמי תז‬

‫עמי תיא‬ ‫סימן לה — מוסר‬ ‫איסורו • פסולו ל ע ד ו ת ו ש ב ו ע ה * ש ח י ט ת ו * ר ש ע • מפסידו‬ ‫ממון * אופנים המותרים * מסירת מוסר * מ צ ע ר רבים * מ כ ה‬


‫רבים * ה כ ה ו ח ב י ת * עוסק בזיופים * נהג שנוהג באופן‬ ‫שמסכן רבים * מעלילים עליו בגלל חבירו * מחזיק במחסנו‬ ‫חומרים דליקים * עונשו * איבוד ממונו * נטילת ממונו‬ ‫* תשלומים * קבלת עדות ש ל א בפניו * גילה לאנס ממונו ש ל‬ ‫ישראל * הודה ש מ ס ר * א ש ת א י ש ש מ ס ר ה * גביה מיורשיו‬ ‫* אנסוהו למסור • מ ה נקרא אונם * ע ש ה מ ע ש ה בגופו • ה י ה‬ ‫הממון ב ר ש ו ת האנס * ש ו מ ר פקדון * מ ע ו ת פדיון שבויים‬ ‫* א נ ס ו ה ו ל ה ר א ו ת מ מ ו נ ו ו ה ר א ה ש ל ח ב י ר ו * א׳ מ ה ש ו ת פ י ם‬ ‫ש מ ח ל ח ו ב מ ה ש ו ת פ ו ת * ב׳ ש ר ב ו ע ל ב ע ל ו ת ד ב ר ו מ ס ר ו א׳‬ ‫לאנס * אנסוהו להראות חבירו * גילה לנכרי שבע״ח בורח‬ ‫* מסר לשלטון שאי מ ש ת מ ט ממסים * שנים שמסרו * מסר גוף‬ ‫ח ב י ר ו * ת ש ל ו ם ה ו צ א ו ת ש ח ר ו ר ו * מ ס ר ע״י מ ב ת ב א ו ש ל י ח‬ ‫* ת ק נ ת נגזל ב מ ו ס ר * ח ל ו ק י ם ב ה ז ק ה נ מ ס ר • ה ו צ א ו ת ל ב ע ר‬ ‫מוסר‪.‬‬ ‫מפתח מפורט‬

‫עמי תלט‬

‫לוח ר״ת‬

‫עמי תנה‬


‫יוסף ש ל ו ם א ל י ש י ב‬ ‫ירושלים‬ ‫;י‪":‬‬

‫י ש ‪-‬־‪.‬‬

‫״"־‬

‫^ י׳ יי׳ י י׳‬

‫״ ' ‪,‬‬

‫‪ j‬׳׳׳~‬

‫'•‪A-^p‬‬

‫י‪./‬‬

‫‪(j‬‬ ‫^‬

‫^ • ‪r C /‬‬

‫׳ ״ ‪" /‬‬

‫» * ‪cy‬‬

‫* • ‪ /‬׳ ^ ׳‬

‫י־‪/‬ייי‪-‬‬

‫)^‪x‬‬

‫׳׳•י׳י•‬

‫‪Jt‬‬ ‫׳יי׳‪,‬׳‬

‫׳׳י‪•-‬‬ ‫<״'לי‬

‫‪/‬‬

‫‪/‬‬

‫׳‬

‫‪y‬‬

‫׳‬

‫‪/‬‬

‫‪c‬‬

‫‪7‬‬

‫>•׳׳‬

‫‪C 7‬‬ ‫•?־׳‬

‫לדידי חזי לי סיפרא דהאי גברא ה״ה הרה״ג חו״ב מוה׳׳ר חיים‬ ‫בנימין גולדברג שליט״א על הלכות אבלות אשר פיו יקבנו בשם ״פני‬ ‫ברוך״‪.‬‬ ‫והנה המעיין בו בעיניו יראה ולבבו יבין א ת עבודתו הנאמנה‪.‬‬ ‫עבודה ת מ ה של הרהמ׳׳ח נ״י אשר הצליח להכניס בספרו כל הדינים‬ ‫והמנהגים הנהוגים בשנת אבלות ולסדרם בסדר נפלא‪.‬‬ ‫והי׳ כל מבקש דבר ה׳ — זו הלכה בענינים אלו‪ .‬ימצאנה ערוכה‬ ‫וסדורה דבר דיבור על אפניו‪ .‬ואף הוסיף מדילי׳ הערות ובירורי דברים‬ ‫מחודשים אשר יש בהם לעורר לב המעיין למשקל ולמטרי ומקום‬ ‫להתגדר‪.‬‬ ‫יהי ד׳ אלוקיו עמו וחפץ ה׳ בידו יצליח להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫בברכת התורה‬ ‫*( ה ס כ מ ה ז ו נ י ת נ ה ע ל ס פ ר י ‪-‬פני ב ר ו ך — א ב ל ו ת ־ ‪ .‬ו ב ה ו ר מ נ א ד מ ר ן ש ל י ט ־ א‬ ‫נ ד פ ס ת ה ס כ מ ת ו ג ם ע ל ס פ ר י זה‪.‬‬


‫מעזה ארי׳ פ ד י י נ ד‬ ‫‪ p‬מנאור* טהר״י ‪0‬רל אביק־ק וזודאר ‪r r‬‬

‫רב ואב״ד‬ ‫לכל מקהלות ראשכניס פעיהיק יתשליס תונב׳א‬ ‫ור״ם וחייבת ייטב ל נ י דסאטטאר‬

‫‪MOSHE ARYE FREIND‬‬ ‫‪CHIEF RABBI‬‬ ‫‪OF JERUSALEM‬‬

‫‪J E R U S A L E M E. ISRAEL‬‬

‫יום ה׳ לסי הנני נותן לו את בתתי שלום שנת תשנ״ד לפ״ק פעיה״ק תיו‬ ‫גם אני מצטרף לדברי ידי״ נ הרבנים הגה״צ הביד״צ שליט״א ל ב א‬ ‫בשבח הגאון ה מ ח ב ר מוה־׳ר חיים בנימין גאלדבערג שליט״א ביגיעתו‬ ‫ובקיאותו ללקט נפזרים בהלכות שבין ישראל לגברי משו״ע אורח חיים‬ ‫ויורה דעה בתוספת הערות והארות כדרכה של תורה‪ ,‬והנני לברכו‬ ‫שחפץ ה׳ בידו יצליח ויוכל להמשיך ולהוסיף חילו לאורייתא עד‬ ‫שנזכה לביאת גוא״צ בב״א‪.‬‬


‫בית דיו ‪1‬דק לכל מקהלות ה‪1‬סמדס‬ ‫?•י אזוה החדדיוו •יי״וו‪.‬‬ ‫‪m‬‬

‫ה ‪ 7‬י ר ל ק ה ל ת ‪<DTJ3ar1tn‬‬

‫‪DIN z e d e k‬‬

‫‪BETH‬‬

‫‪OF THE ORTHODOX‬‬ ‫‪JEWISH COMMUNITY‬‬

‫וזיהין‬

‫)‪ J‬ך‪MM .‬‬

‫‪JERUSALEM, P.O.B. 5006‬‬

‫פעיה״ק ירושלים ת״ו יום ח״י לחדש תמת שנת תשנ״ד‬ ‫‪ij‬‬

‫‪Ii‬‬ ‫‪I‬‬

‫כבר איתמחי גברא רבה הרב הגאון מודד׳ ר חיים בנימין גולדברג‬ ‫שליט׳׳א בספרו הקודם ״פני ברוך״ אשר רבה תועלתו במקצוע הל׳‬ ‫אבילות‪ .‬ונתקבל בחיבת הקודש‪.‬‬ ‫וכעת עושה שניות לד״ם בחיבורו ספר ״בין ישדאל־לנכרי״ בו הוא‬ ‫מעלה כל ההלכות בנוגע למעשי נכרי בהרבה פרטי דיני וחלקי תורה‪.‬‬ ‫ובמצוות‪ ,‬כגון שחיטה‪ ,‬טריפות מליחה מזוזה וכו׳ ובדין נאמנות‬ ‫שליחות ומסחר עם נכרי‪ .‬וע״ד טבילת כלים ובישול עכו״ם וחלב‬ ‫עכו״ ם ודיני יין נסך‪ .‬ודין לא תחנם‪ ,‬וריבית עכו״ם וחוקות הגויים‬ ‫ועבודת כוכבים‪ ,‬ובעניני אמירה לנכרי שבות לגבי שבת‪ ,‬ועניני פסח‪,‬‬ ‫וחמצו של נכרי וכו׳ ובנוגע להל׳ יו״ט וחוה״מ‪.‬‬ ‫ורב התועלת באספו כעמיר גורנה במקצועות אלו הלכות נחוצות‬ ‫ומועילות ובתוס׳ הארות והערות כדרכה של תורה בבירור הענינים‬ ‫באר היטב לאור ההלכה‪ .‬ואם כי אין הביד״צ נוהג ל ת ת הסכמה לספרי‬ ‫הלכות מפאת חוסר זמן לעיין בכל פרטי הדינים המובאים בו בספר‬ ‫נכבד זה‪ .‬אבל הספר בכללו הוא טוב ומועיל ומסודר ויבואו רבים‬ ‫ייקחו הברכה לביתם ויברכוהו‪ .‬ויפוצו מעיינותיו חוצה מתוך הרחבת‬ ‫הדעת ועוד יוסיף לזכות את ישראל בעוד ספרים נכבדים מתוך‬ ‫בריאות שמחה ונחת וכ׳־ט‪.‬‬ ‫כעתירת הביד״צ דפעיה״ק ת״ו‬


‫דוד הורוויץ‬

‫אברהם‬ ‫אנדיק‬

‫עסראסבורג‬

‫רחוב חיי אדם ‪8‬ג‬ ‫י ד ו ‪ v‬ל י ם ?יהיק ‪r n‬‬

‫‪Rabbi DAVID HOROWITZ‬‬ ‫‪28 Cha9 Adam SI.‬‬ ‫���JERUSALEM‬‬ ‫‪Tel.: (02) 89 40 25‬‬

‫בס״ד‬ ‫י״ג סיון תשנ״ר לפיק פעיה־ק ירושלים תובביא‬ ‫כבוד ידידי מאז ה״ה הרב הגדול מעוז ומגדל ח כ ם וסופר מוה־׳ר‬ ‫חיים בנימין גולדבערג שליט״א כבר נודע בשערי ה ל כ ה בהוצאת הם׳‬ ‫פני ברוך ע־ה ש מ ח ו ת ובתוספותיו היקרות ל ס פ ר בק׳׳ח כ ה ל כ ת ו ביב‬ ‫שהו״ל מאביו הגאון זצ׳׳ל וקראם בפני החיים‪ ,‬וכעת הביא לנו א ת‬ ‫ספרו הנחמד בין ישראל לנכרי אוסף יפה ומפורש בכל ענינים אלו‬ ‫שהבוית״ש הבדילנו מ ה ם ‪ .‬ובמה דשרי לן ר ח מ נ א חן של יר״ש עליו‬ ‫נסוך כי ל א הניח מ ל ב א ר א ת שערי ההיתר עפ״י הפוסקים וכבר הוחזק‬ ‫בר ס מ כ א בכל אשר ה ת א מ ץ ל ב א ר הדק היטב‪ ,‬ואני בעניי ל א הרשני‬ ‫הזמן לחקור על ה כ ל כידוע לו שהנני כ ע ת טרוד מ א ד ב ה ו צ א ת חלק‬ ‫שמיני מספרי שו״ת קנץ תורה ב ה ל כ ה וכבר דחיתיו ק צ ת זמן ולא יתכן‬ ‫יותר לעכבו‪ — ,‬ואני ת פ ל ה ש ה ש י ׳ ת יצליח דרכו בזכות הרבים לבוץ‬ ‫ל א מ י ת ה של תורה א״ס‪.‬‬ ‫הכריח לכבוד התוה״ק הוגי׳ ולומדי׳ ומצפה לישועה בככ״י‬


‫בצלאל‬

‫בהרה־ג ר' ירם טוב ליפמאן‬

‫ראקאח־‬

‫אכ׳ד דדיטסהער‬

‫‪RABBI B . RAKOW‬‬ ‫‪hav or •athhiad‬‬ ‫‪138 WHITEHALL ROAD.‬‬ ‫‪GATESHEAD NEB 1TP‬‬ ‫‪Tyn• * W««r‬‬

‫‪TIL. 0631-77301X‬‬

‫ביה י״ב לחדש תמוז תשג״ד לפיק‬ ‫הנה קבלתי גליונות דפוס מספר ״בין ישראל לנכרי״ שחיבר וסידר‬ ‫הרב הגאון מהו״ר חיים בנימין גולדברג שליט״א מירושלים תובב״א‬ ‫על ה ל כ ו ת פ ת ובישול עבו״ם חלב עכו״ם ועוד הלכות הנחוצות מאד‬ ‫בעיקר בחו״ל‪ .‬עיינתי בהגליונות וראיתי שב׳ ה מ ח ב ר זכה לאסוף‬ ‫ולסדר ה ה ל כ ו ת בסידור נאה עם מראה מקורות וגם דברי עיון בהלכות‬ ‫אלו‪ .‬כבר איתמחי גברא בספריו הקודמים שבבר זכה להוציא לאור‬ ‫ונתקבלו ב ח ב ה בקרב לומדי התורה‪ .‬וגם ספר זה יהיה לתועלת גדול‬ ‫לרבים למצא ולידע ה ל כ ה ברורה כפי שאוסף גם מגדולי הפוסקים‬ ‫האחרונים‪ .‬ואשרי חלקו שזכה להיות ממזכי הרבים ובאתי בזה ל א ח ל‬ ‫לבת״ר שיברך על המוגמר ולהוציא לאור ספרו זה שיהיה ספר שימושי‬ ‫ורבים יהנו מאורו כי טוב‪.‬‬ ‫וע״ז באתי על ה ח ת ו ם לב׳ התורה ולומדיה‬ ‫‪.‬דד‬

‫‪I‬‬

‫י י*! י •***ן‬

‫‪I‬‬

‫י‬


‫שלו׳ משה הלו• אונגאר‬ ‫א ב ד ק ״ ק ור״מ נייטרא‬ ‫מאונט ק י ס ק א יציין‬

‫‪RABBI SALOMON‬‬ ‫‪UNGAR‬‬ ‫‪PINES BRIDGE ROAD‬‬ ‫‪MOUT KISCO. N. Y. IOS48‬‬

‫ב״ה‬ ‫אין דרכי לעמוד במקום גדולים להיות שר המסבים רק באשר‬ ‫שביקש ממני ידידי המפואר גדול בתורה ביראה ובמעשים הה־ג מוה״ר‬ ‫חיים בנימין גאלדבערג שליט׳׳א שהי׳ ראש הכולל בכולל שלנו כולל‬ ‫מדרש שמואל בירושלים עיה״ק תובב׳׳א‪ ,‬וגם כי כ ת ב כי רוב דברי‬ ‫הספר הזה נתחבר לו בכולל שלנו‪ ,‬ע״ב נעתרתי לבקשתו לכתוב איזה‬ ‫מילין דשבחין בשבחה של הספר הזה שקרא לו ״בין ישראל לנכרי״‪,‬‬ ‫הגם כי ראיתי רק איזה עלים אבל ממנו אני דן על כל הספר בי חיבור‬ ‫נפלא הוא הלבות נחוצות בפרט למי שדר בין העמים כגץ הלכות של‬ ‫חקות העמים אשר בעה״ר הרבה דינים נחוצים נשתכחו בהלכה זו‬ ‫וכמה ה ל כ ו ת גדולות שנו כאן ובדאי שידזי׳ ספר זה בכל בית ישראל‪,‬‬ ‫ובזכות שנקיים המצות התלויים בגלות נזכה במהרה לקיבוץ גלויות‬ ‫עיי משיח צדקינו ואור חדש על ציון יאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו‬ ‫בעתירת הכותב למען כבוד התורה ולומדיה פה מאנט קיסקא יצ״ו יום‬ ‫ג׳ לס׳ תתנו לה׳ תרומה תשנ״ד לפיק‪.‬‬


‫הי־ג כימי' גאידעיכידו‬ ‫‪*0‬עי‬

‫ודימייגוד‬

‫יעיי‪0‬ד עגיל וליבו‪:‬‬ ‫גייזידיד‪,‬‬

‫ג ‪:‬‬

‫בס״ד‬

‫הנה כבוד הרב הגאון וכר ר׳ חיים בנימין שליט״א בעל מחבר פני‬ ‫ברוך על הל׳ אבלות וספר השני על יו״ד בין ישראל לנכרי‪ ,‬הנה כמה‬ ‫גדולי דורינו מא״י שליט״א נתנו הסכמה על זה ומרבים בשבחו של‬ ‫המחבר שליט״א להפליא‪ ,‬וכל דבריו בעניני ה ל כ ה הביא המחבר‬ ‫ממקורות נאמנים‪ ,‬והוסיף מדיליה כמה חידושים יקרים‪ ,‬ומבארם הכל‬ ‫בהבנה ישרה ובשכל צח וישר‪ ,‬ולכן אני מברך אותו שיזכה להגות‬ ‫בתורה ה ק׳ מתוך הרחבת הדעת‪ ,‬ולהפיץ עוד ממעינותיו חוצה‪,‬‬ ‫ועכשיו רוצה להדפיס עוד ספר בין ישראל לנכרי על או״ח יתן ה׳‬ ‫שיעלה ספרו השלישי לרצון על שלחן מלכים מאן מלכי רבנן‪.‬‬

‫ידידו המברכו בכל לב‪ ,‬וחפץ ביקר תפארתו‬ ‫ה ח ו ת ם יום שהוכפל בו כי טוב‬ ‫לסדר נשא ח׳ סיץ שנת תשנ״ה‬


‫הקדמה‬

‫‪19‬‬

‫הקדמה‬ ‫בפתח דברי א ח ל ה פי ושפתי‪ .‬בדברי שבח הלל והודאה לבורא‬ ‫עולם‪ ,‬על אשר עזרני וזיכני ברוב רחמיו וברוב חסדיו להוציא לאור‬ ‫חלקו השלישי מסדרת הספרים ״בן ישראל לנכרי״‪ ,‬ובע׳׳ה נתקבלו‬ ‫חלקיו הקודמים בחיבה בקרב שוחרי תורה‪.‬‬ ‫כבר הארכתי בהקדמתי לחלקו הקודם של הספר ״בן ישראל‬ ‫לנכרי — אורח חיים״‪ ,‬לבאר א ת גודל חובת ההודאה בכל עניני‬ ‫הטובות שהקב״ה עושה עם ישראל‪ ,‬ואיתא במכילתא )יתרו כ( ישראל‬ ‫א ם אביא עליכם הטובה תנו הודאה‪ ,‬ובמדרש )תדשא יט( איתא זבח‬ ‫תודה נקרב על הודאת עסק טוב שכבר בא עליו‪ ,‬ולכן נקרא שמו תודה‬ ‫שהוא מהלל ומודה ומברך את המקום על הטובות שקבל ממנו‪ ,‬וקרבן‬ ‫תודה חביב לפני המקום‪ ,‬כל מאכל יש בקרבן תודה‪ ,‬וכן איתא במדרש‬ ‫שו״ט )תהלים נו( כל התפלות לעתיד לבא בטלות והודייה אינה בטלה‪,‬‬ ‫וכל הקרבנות בטלות והתודה אינה בטלה לעולם שכן כתיב‬ ‫״ותעמודנה שתי תודות בית הי״ תודת ת פ ל ה ותודת קרבן‪ ,‬וכ״כ‬ ‫במדרש)ויק״ר כז‪ ,‬יב( לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו‬ ‫בטלה לעולם‪ ,‬כל ההודיות בטלין והודיות תודה אינה בטלה לעולם‬ ‫וכוי‪ ,‬וכן אמר דוד )תהלים נו( עלי אלקים נדריך אשלם תודות לך‪,‬‬ ‫תודה לא נאמר אלא תודות ההודיה וקרבן תודה‪.‬‬ ‫והנה קרבן תודה אין בידינו להביא מפני חטאינו שגלינו מארצינו‬ ‫ונתרחקנו מעל אדמתנו‪ ,‬ויה״ר שיהיה הודאת פינו חשוב כאילו גם‬ ‫הקרבנו קרבן תודה‪ ,‬ושנזכה שבע״ה בקרוב יבנה המקדש ונוכל‬ ‫להקריב קרבן תודה כהלכתו‪.‬‬ ‫ובמדרש )ויק־ר ט‪ ,‬ב( כ ת ב על פסוק ״זובח תודה יבבדנני״)תהלים‬ ‫ה‪ ,‬כג( רב ברכיה בשם ר׳ אבא ב״ב כבדני אין כתוב כאן א ל א יכבדנני‪,‬‬ ‫כבדני בעוה״ז וכבדני בעה״ב‪ ,‬ובהמשך הכתוב כתיב ״ושם דרך אראנו‬ ‫בישע אלקים״‪ ,‬וכתב שם במדרש ד״א ושם דרך אלו שהן מדליקין‬ ‫נרות כדי להאיר בהם לרבים‪ ,‬דאמר ר׳ שמעון בן לקיש שאול לא זכה‬ ‫למלוכה אלא ע״י שהחת זקנו מדליק נרות לרבים‪ ,‬אמרו מבואות‬


‫‪20‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫אפילות היו מביתו לבית המדרש והיה מדליק נרות בהם כדי להאיר‬ ‫בהם לרבים‪.‬‬ ‫והנה הענינים המבוארים בספר זה ה ם גם בבחינת נר להאיר‬ ‫לרבים‪ ,‬מפני שיש בהם הרבה הלכות שנשתכח איסורם מהרבה‬ ‫אנשים‪ ,‬כגון בענין איסור לדון בערכאות איתא במשנה ברורה סימן נג‬ ‫ס״ק פב לענין מינוי ש״ץ להולך לדון בערכאות‪ ,‬וכתב ואולי בזמנינו‬ ‫דנשתכח האיסור מכמה אנשים ואפשר שהוא שוגג בדבר אין לפוסלו‪,‬‬ ‫וכדאיתא כען זה בח״מ סי׳ לד ס״ד ע״ש‪ ,‬ועכ״פ לענין ש״ץ בר״ה‬ ‫ויוה״כ בודאי יש להחמיר‪ ,‬וכן בענין גזל נכרי שהרבה מקילים לעצמם‬ ‫באמתלאות שונות‪ .‬וכן איסור גנבת דעת שאיסורן הוא גם בנכרי‪ ,‬וכן‬ ‫מדידה ושקילה במשקל חסר שאסורה גם בנכרי‪ .‬וכן בהלכות דינא‬ ‫דמלכותא דהוי דינא‪ ,‬והרבה פוסקים סברי דהוי דינא מה״ת‪ ,‬ואפילו‬ ‫לפוסקים דהוי מדרבנן כ ת ב בריטב״א )נדרים כח ע״א( שלא מצינו‬ ‫בשום מקום‪ .‬מי שיחלוק על ה ל כ ה זו‪ ,‬וכן בדיני מוסר בעה״ר הרבה‬ ‫נכשלים בזה ומלשינים זע׳׳ז‪ ,‬על אף עונשו החמור המבואר בשו״ע‬ ‫)חו״מ סי׳ שפח ס״ט( שכל המוסר ישראל אין לו חלק לעולם הבא‪,‬‬ ‫ויורדים לגיהנם ונידונין לדורי דורות וגופן כ ל ה ונשמתן כלה )ר״ה יז‬ ‫ע״א(‪ .‬ויה״ר שיהא ספרי זה נר להאיר ל ה ם א ת הדרך אשר ילכו בה‬ ‫ואת המעשה אשר יעשון‪.‬‬ ‫ואחשבה לדעת שחשכות זו בא משום שלא נתקבץ למקום אחד‬ ‫כל הלכות אלו‪ ,‬אופנים האסורים ואופנים המותרים‪ ,‬ומפני שיש‬ ‫אופנים המותרים דימו להתיר הכל בדימוי מילתא למילתא עד‬ ‫שנשתכח במשך הזמן חומר איסורם‪ ,‬ע״כ ראיתי לנכון לקבץ כעמיר‬ ‫גורנה וללקט הלכות רבות אשר מפוזרות המה בשו״ע ובנושאי כליו‪,‬‬ ‫וכן הרבה שאלות ותשובות שנתחברו ע״י רבותינו הראשונים‬ ‫והאחרונים במשך הדורות‪ ,‬וכינסתים למקום אחד כדי למצוא את‬ ‫ההלכות בנקל וכדי שיוכלו לקיימה למעשה‪.‬‬ ‫•‬ ‫ומאחר והורגלו האנשים לעבור על הלכות אלו‪ ,‬אמרתי שאין די‬ ‫להביא רק ההלכות והדינים אלא אף להביא מאמרי חז״ל ודברי‬ ‫הפוסקים שמדברים בחומרת עוונות אלו וגודל עונשם‪ ,‬ולכן כתבתי‬


‫הקדמה‬

‫‪21‬‬

‫פתיחה וכנסתי בו לשונות מדרשים ופוסקים בענין זה כדי שממנו יראו‬ ‫וילמדו להמנע מעוונות אלו‪.‬‬ ‫•‬ ‫כבר העתקתי בספרי הקודמים מצוואת אבי זצ׳׳ל שכתב וז״ל מ ה‬ ‫שהנחתי כתבי אין כדאי להדפיסם‪ ,‬כי הגעתי למסקנה שאינני ראוי‬ ‫ואינני רוצה לקחת עלי א ת האחריות לפסוק בדברים האלו עכ״ל‪ ,‬וא״כ‬ ‫מ ה אענה אבתריה‪.‬‬ ‫מ״מ לא מנעתי עצמי מלהביא ספרי זה לאור עולם‪ ,‬מאחר‬ ‫ונוכחתי בנחיצות הגדולה שבענינים אלו כפי שהבאתי למעלה‪ ,‬אך‬ ‫בכל זאת נמנעתי מלהסיק מסקנות למעשה במקומות שנחלקו ב ה ם‬ ‫הפוסקים‪ ,‬רק הבאתי את כ ל השיטות‪ ,‬ובהערות ציינתי א ת טעמיהם‬ ‫נימוקיהם וראיותיהם‪ ,‬כך שהמורא והמעיין יוכלו לעמוד על מקור‬ ‫ושורש הענין ודעות הפוסקים ולהכריע למעשה‪ ,‬מלבד מהמקומות‬ ‫שכבר הכריעו בהם האחרונים‪ .‬הבאתי הכרעתם להלכה ולמעשה‪.‬‬ ‫•‬ ‫התודה והברכה לידידי הדגולים הרב אברהם יצחק רוזנבוים‬ ‫שליט״א מנהל מכון הרי פישל פעיה״ק ירושלים‪ ,‬והרב משה הלל‬ ‫רייכל שליט״א שעומד בראש מערכת מפעליו‪ ,‬אשר בטוב לבם ובנפש‬ ‫חפצה פתחו לפני שער אוצר ספריהם‪ ,‬אשר היו לי לעזר רב בעריכת‬ ‫ספרי זה‪.‬‬ ‫•‬ ‫שלמי תודה וברכה אביעה מעומק ליבי לאחי היקרים הרב יצחק‬ ‫זאב ר׳ יעקב שלמה ור׳ יהושע יוסף שליט״א שעודדוני והמריצוני‬ ‫בהוצאת הספרים‪.‬‬ ‫כן תתברכנה ממקור הברכות חמותי היקרב רבת פעלים והמעש‬ ‫לתורה ולחסד מרת שרה תחי׳ בת הרה״ח ר׳ משה אהרן בוקשפן זצ״ל‪,‬‬ ‫רב חלקה בספרי זה ע״י השתדלותה שאוכל ללמוד תורה מתוך‬ ‫הרחבה‪ .‬ברכתי שתרוה נחת מכל צאצאיה תוך בריאות ושלוה‪.‬‬ ‫כן אברך את גיסי היקר מוקיר רבנן רב פעלים ומעש לתורה‬


‫‪22‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ולחסד הרה־יח יואל צוובנר שליט״א אשר עומד תמיד לימיני‪ ,‬המקום‬ ‫יהיה בעזרו ביחד עם זוגתו החשובה תליט״א לראות רוב נחת‬ ‫מצאצאיהם היקרים בבריות גופא ונהורא מעליא וכט׳׳ס‪.‬‬ ‫מנשים באוהל תבורך רעיתי היקרה עזרתי בקודש מרת נחמה‬ ‫טויבה תחי׳ לאויט״א המוסרת נפשה לתורה וליראה‪ ,‬גדול זכותה ורב‬ ‫חלקה בהופעת ספר זה‪ ,‬יהא רעוא מן שמיא‪ ,‬שנזכה לראות רוב נחת‬ ‫מכל צאצאינו שיחיו מתוך נחת והרחבה‪.‬‬ ‫ואסיים בתפילת רבי נחוניה בן הקנה שלא אכשל בדבר הלכה‪,‬‬ ‫ואם נכשלתי ח״ו אבקש בזה לעוררני ואתקן אי״ה המהדורות הבאות‪,‬‬ ‫ויה״ר שבמהרה נזכה לגאולה שלמה בביאת גואל צדק‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫חיים בנימין בהגרב״פ זצ״ל גלדברג‬


‫פתיחה‬

‫‪2S‬‬

‫פתיחה‬ ‫מינוי דיין רב וש״ץ ע״י שלטון נכרי‬

‫דיין‪:‬‬ ‫כ ת ב ה ר מ ״ א בסי׳ ג ס ״ ד רשות שנותן ה מ ל ך ע כ ו ״ ם בזמן ה ז ה אינו‬ ‫כ ל ו ם ‪ ,‬ו מ י ה ו א ם ק ב ל ו ה ו ה ק ה ל ע״פ כ ת ב ה מ ל ך יכול לדין וכוי‪ ,‬ו מ ״ מ מ י‬ ‫שעושה זה ב ל א רשות ה ק ב ל מצער ה צ ב ו ר ועתיד ליתן א ת הדין‪ ,‬וכ״כ‬ ‫בתשו׳ ה ר מ ״ א סי׳ ק כ ג שמי ש נ ת מ נ ה שלא ברצון ה ק ה ל ה ע ת י ד ל י ת ן א ת‬ ‫הדין א ם ה ו א הגורם‪ ,‬ו כ מ ו שדרשו ח ז ״ ל ב מ ס כ ת י ו מ א )ט א״א(‪ :‬״ י ר א ת הי‬ ‫ת ו ס י ף י מ י ם ״ )משלי י‪ ,‬כז( א ל ו כהני ב י ת ראשון ״ושנות רשעים ת ק צ ו ר נ ה ״‬ ‫)שם( א ל ו כהני בית שני וכוי‪ ,‬ופרשו ש ם שנתמנו ע״פ מ ל ך ו ה ם גרמו וכו׳‬ ‫עיי״ש‪.‬‬ ‫ועיין ב א ו ר י ם ס ״ ק יג ש כ ת ב על דברי הרמ׳יא הנ״ל‪ ,‬ו ת מ י ה נ י ש ל א‬ ‫ה ע ת י ק ש ה ו א ח ר ם ר ״ ת ורשב׳ים וק״נ רבנים‪ ,‬ו ה ו א בתשו׳ מ ה ר ״ ם ד״פ‬ ‫בסופו )קי״ז ב( ו ז ״ ל ועוד גזרנו ונידינו ו ח ר מ נ ו ב ש מ ת א ו ב ש ם מ י ת ה ‪ ,‬ש ל א‬ ‫י ה א א ד ם רשאי ל י ט ו ל ש ר ר ה על הציבור ל א ע״י מ ל ך כדי לענוש וכוי‪ ,‬א ם‬ ‫ל א ימנו א ו ת ם רוב ה ק ה ל מפני ח ש י ב ו ת ם ‪ ,‬והעובר ע״ז י ה י ה ב א ל ה בנידוי‬ ‫ו ב ש מ ת א ו מ ו ח ר ם ב ש ם מ י ת ה ו ש מ ה יהיה‪ ,‬ויהי׳ כ ל י ש ר א ל מ ו ב ד ל י ם מ מ נ ו‬ ‫וכו׳‪ ,‬פ ת ו פ ת כ ו ת י יינו יין נ ס ך ס פ ר י ו וכו׳‪ ,‬ושומר ינוחו ב ר כ ו ת על ר א ש ו‬ ‫עכ״ל‪ ,‬ו ס י י ם ב א ו ר י ם ‪ ,‬ה ד ו ר א ת ם ר א ו ושמעו כ מ ה רב מהעונש שיש ב ז ה‬ ‫ה נ ו ט ל שררה על הציבור עי׳י שררה‪ ,‬ובעו״ה פ ש ט ה נגע צרעת מ מ א ר ת ה ז ו‬ ‫בזמנינו‪ ,‬ו כ מ ה כ ר כ י ם נ ח ר ב ו ע״ז ו כ מ ה ב ה ״ מ נדלדלו ע״כ‪ ,‬ו כ מ ה ה ר י ס ו ת‬ ‫ב ת ו ר ה ו ל ו מ ד י ם ג ר ם זה‪ ,‬ו ח ו ב ה על רבני זמנינו לעשות גדר בזה וכו׳ עיי״ש‪.‬‬ ‫ועיין בשו״ת ח ת ״ ס ח ו ״ מ סי׳ כ א ש ה ב י א דברי ת ו מ י ם א ל ה ו ה ו ס י ף‬ ‫והעובר על ד ת ת ו ר ה ל ה ש ת ר ר על הציבור א ס ו ר לעמוד ו ל י ק ח ת ו ר ה מפיו‪,‬‬ ‫ו ה מ ע מ י ד ו כ א ל ו מ ע מ י ד א ש ר ה א צ ל ה מ ז ב ח עד ישוב ו י ס י ר יד ה ש ר י ם‬ ‫ו ה ס ג נ י ם מענין ה ז ה כ ל ל וכו׳‪ ,‬ובסי׳ י ט כ ת ב א ך שהדיין מ ח ו י י ב להודיע‬ ‫ל ה ש ר ר ה שאין רצונו ל ק ב ל על עצמו ה ת מ נ י ו ת זה שלא ברצון ה ק ה ל ה וכוי‪,‬‬ ‫א ך א ם ל א הודיעו הדיין ל ה ש ר כך ומכ״ש א ם ה ו א מ ש ת ד ל לעצמו‬ ‫ה מ מ ש ל ה ‪ ,‬הרי ה ו א א ד ם שאינו הגון‪ ,‬ו מ צ ו ה להודיע ל ה ש ר שהדיין ז ה‬ ‫עושה שלא כהוגן ו ל א ישב על כ ס א ישראל‪ ,‬ו ל א ידרוך ב א ד מ ו ת י נ ו וכוי‪.‬‬


‫‪24‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ועיי׳יש ב ס ו ף התשו׳ ש א י ס ו ר ז ה ה ו א אפילו א ס הדיין אינו מ ק ב ל שכר‬ ‫מ ה צ י ב ו ר עבור משרתו‪ ,‬ו א ם כ פ ה השלטון על ה ק ה ל שישלמו לדיין כשר‪,‬‬ ‫א ס ו ר לדיין לקבלו‪ ,‬ו א ם ק ב ל גזל ה ו א בידו‪ ,‬ו כ ת ב ה ט ע ם דאין זה מדיכא‬ ‫ד מ ל כ ו ת א ‪ ,‬כי א ל ו יכוף ה מ ל ך לשכור לו ד ו ק א פועל זה ל מ ל א כ ת ו ו ל א פועל‬ ‫א ח ר אינו מ ח ק ה מ ל ך עיי׳׳ש‪ .‬ועיין בערוה״ש ש ם ס ״ ח ש כ ת ב שאין ק ץ‬ ‫לעונשו‪ ,‬וכן כ ל ה ת מ נ ו ם א ס ו ר לעשות לעצמו או ל א ח ר ש ל א ברצון הציבור‪,‬‬ ‫ועיקר הציבור ה ם הבעה׳יב ה ה ו ל כ י ם בדרך ה ת ו ר ה ותי׳ח יראי א ל ק י ס ‪,‬‬ ‫והעושה כן ל א י ר א ה ט ו ב בעוה״ב ובעוה׳׳ז‪.‬‬

‫רב‪:‬‬ ‫ב ת ש ר ח ת ״ ס סי׳ י ט כ ת ב בנדון ר ב א ח ד א ש ר ה ש ת ר ר ע ל י ה ם מ ב ל י‬ ‫ש א ל ת ורצון רוב בני ה ק ה י ל ה ‪ ,‬ר ק ע״פ פ ק ו ד ת מ מ ק ו ם גבוה על גבוה‪ ,‬ו כ ת ב‬ ‫הרב ה ז ה ו א ם גבהו כ א ר ז י ם ל א יפה עשה וכוי ו א י ה ח כ מ ת ו ב ת ל מ ו ד ה ל א‬ ‫כ ה א מ ר ו ב מ ס ׳ ב ר כ ו ת נה ע״א א ר ״ י אין מעמידין פ ר נ ס על הציבור א א ״ כ‬ ‫נ מ ל כ י ם בציבור ש נ א מ ר ר א ו ק ר א ה׳ בשם ב צ ל א ל בן אורי בן ח ו ר ל מ ט ה‬ ‫יהודה וכוי‪ ,‬א מ ר ה ק ב ״ ה ל מ ש ה הגון לפניך בצלאל‪ ,‬אייל רבש״ע א ם לפניך‬ ‫הגון לפני ל א כ״ש‪ ,‬אייל אעפ״כ לך א מ ו ר ל ה ם ל י ש ר א ל הגון לפניכם ב צ ל א ל‬ ‫וכוי‪ .‬ו מ ע ת ה ישפוט א ד ם א ם ב צ ל א ל שהיה מ ל א ב ח כ מ ה ו ב ת ב ו נ ה ובדעת‬ ‫צוה ה ק ב ״ ה ע״י שלוחו ה נ א מ ן מרעייה ו ל א ר צ ה ל ה כ ר י ח ם ל ה ת מ נ ו ת ש ל א‬ ‫ב ש א ל ת פ י ה ם ורצונם וכוי‪ ,‬ואיך י ת מ נ ה ש ו ם א ד ם בשום ה ת מ נ ו ת מ ב ל י‬ ‫ש א ל ת פי ורצון רוב ה ק ה ל וכוי ועיי״ש ש ה א ר י ך בזה‪.‬‬ ‫ועיי״ש ש ה ב י א דברי ה מ ר ד כ י בענין מינוי ש״ץ ע״י השר )יובא להלן‬ ‫בענין מינוי ש״ץ( ו כ ת ב ו ה ש ת א ק ״ ו ה ד ב ר י ם ה ש ת א ו מ ה ש״צ שאין לו שום‬ ‫שולטנות על ה ע ם ל א לדון ו ל א ל ה ו ר ו ת וכוי‪ ,‬כ״ש ר ב ה מ מ ו נ ה פ ר נ ס על‬ ‫הציבור וכוי פ ש י ט א ש ל א ט ו ב עשה וכוי‪ ,‬א ב ל ל ג ר ו ם לכוף ה צ י ב ו ר ש ל א‬ ‫מ ר צ ו נ ם עתיד ליתן א ת הדין‪ ,‬וכיון שעתיד ליתן א ת הדין א צ ל דיין א מ ת‬ ‫שופט צ ד ק ית״ש‪ ,‬א ״ כ מובן מ ז ה שאין לשמוע לו‪ ,‬דהרי א מ ר ו ח ז ״ ל ב מ ס ׳‬ ‫ב״ב נ ח ע״ ב כ ל דיינא ד מ פ ק י נ ן מ מ ו נ א מיניה בדינא ל א ו דיינא ה ו א עכ״ל‪,‬‬ ‫עיי״ש‪.‬‬ ‫ועיין בסי מ ש נ ת ח כ מ י ם ל מ ה ר ״ ם חגיז א ו ת ת ה ש כ ת ב וז״ל ו מ ה מ א ו ד‬ ‫ת מ ה אני ורעדה א ח ז ת נ י א י ך י מ ל א ם ל ב ס של ש ו ם ר ב ל ק ב ל ר ב נ ו ת ע״פ‬ ‫מ מ ו ן לשררה וכוי‪ .‬וכוי‪ ,‬ב פ ר ט א ח ר י שומעם ו ר א ו ת ם מעשה שהי׳ בלמברג‬ ‫מ ה צ ו ו א ה שעשה ה א ב ״ ד ה ק ד ו ש נוהר״ר ח י י ם רייצלש זצ״ל וכוי‪ .‬והציס״ע‬ ‫ק י ד ש ש״ש ב ר ב י ם ו ל ס ב ו ל כ מ ה עינוין ויסורין ק ו ד ם מ י ת ה ושרפה שגזרו‬


‫פתיחה‬

‫‪2S‬‬

‫עליו וכוי‪ ,‬ו ה ת ו ד ה ב ר ב י ם ש מ ה שצוו ל ח ת ו ך ידיו ה י ה מפני ש ס י פ ר מעותיו‬ ‫לשררה ל ק ב ל ה ר ב נ ו ת וכוי‪ ,‬ולכן הי׳ מ צ ו ה ל כ ל בנ״י ל ה ת ר ח ק מן ה ש ר ר ו ת‬ ‫ומן ה מ ח ל ו ק ו ת וכוי ושלא ל ק ב ל ש ו ם רבנות ע״י מ מ ו ן וכו׳ עיי״ש‪.‬‬

‫ש ״ץ‪:‬‬ ‫בשוי־ע א ו ״ ח ס י מ ן נג סעי׳ כא‪ ,‬כ ת ו ב שאין ל מ נ ו ת ש״צ ע״י שר ע כ ו ״ ם‬ ‫א ף שרוב הציבור ח פ צ י ם בו‪ .‬ועיין במ״ב ש ם ס ״ ק ס ב שהכוונה שהשר‬ ‫ביקש מ ה מ י ע ו ט ש י ס כ י מ ו עליו‪ ,‬כי ח ל י ל ה ל ק ב ל עבודת בוראנו ע״י‬ ‫העוכומ״ז‪.‬‬ ‫ועיין בלבוש ש ם שהכוונה שאין לו ל ה ש ת ד ל ל ה ת מ נ ו ת ע״י השר וכו׳ כי‬ ‫ל א כצורנו צורם‪ ,‬ובב״י ש ם כ ת ב מ ק ו ר ו ה ו א מ מ ר ד כ י ב ״ ק פ ר ק ה ח ו ב ל סי׳‬ ‫קי׳ז‪ .‬שהשיב רבינו מ א י ר על ה ח ז ן שהיו רוב הציבור ח פ צ י ם בו ו מ ק צ ת ל א‬ ‫נתרצו‪ ,‬ונעשה ע״פ השר של עיר שביקש ה מ מ א נ י ם ל ה ת ר צ ו ת ‪ ,‬ל א ט ו ב‬ ‫עשית ל ה ת מ נ ו ת ע״י השר‪ ,‬ובארצינו היו מ ק פ י ד י ם על ד ב ר זה‪ ,‬ו כ ב ר נעשה‬ ‫מעשה בימי א ב י העזרי ש נ ת מ נ ה חזן ו ה ל ך א ח ד ונתכוון לכבדו‪ ,‬ו ג ר ם‬ ‫שההגמון ש ל ח א ח ר י ו ו ל ק ח ה מ צ נ פ ת שעל ראשו ונתן עליו ו א מ ר הילך‬ ‫ה ח ז נ ו ת ‪ ,‬ו כ ע ס מ י ד א ף כנגד ההגמון העיר‪ ,‬ו א מ ר אדוני אין דיני ל ק ב ל מ מ ך‬ ‫עבודת בוראינו‪ ,‬ו ל א ק ב ל עליו וסברני ש ק נ ס ג ם א ת היהודי‪ ,‬ג ס בנידון ז ה‬ ‫ה ח ז ן עליו ל ת ק ן עכ״ל‪.‬‬

‫חומר איסור התדיינות בערכאות‬ ‫ב מ ד ר ש ת נ ח ו מ א ש מ ו ת פרשת ו א ל ה ה מ ש פ ט י ם כ ת ב וז״ל‪ :‬ל פ נ י ה ם ו ל א‬ ‫לפני עכו״ם מנין לבעלי דיניו של ישראל שיש ל ה ם דין זה ע ם זה שיודעים‬ ‫ש ה ע כ ו ״ ם דנין א ו ת ו הדין כדיני י ש ר א ל ש א ס ו ר ל ה ז ד ק ק לפניהם‪ .‬ת ל מ ו ד‬ ‫ל ו מ ר א ש ר ת ש י ם ל פ נ י ה ם לפני י ש ר א ל ו ל א לפני כ ו ת י ם שכל מ י שמניח‬ ‫דייני י ש ר א ל והולך לפני עכו״ם כ פ ר ב ה ק ד ו ש ברוך ה ו א ת ח י ל ה ו א ח ר י כן‬ ‫כפר ב ת ו ר ה ש נ א ׳ ) ד ב ר י ם לב( כי ל א כצורנו צורם ואויבינו פלילים‪ .‬מלה׳יד‬ ‫ל ח ו ל ה שנכנס ה ר ו פ א ל ב ק ר ו א מ ר לבני ביתו ה א כ י ל ו ה ו ו ה ש ק ו ה ו כ ל מ ה‬ ‫שרוצה א ל תמנעו מ מ נ ו כ ל ו ם נ כ נ ס א ל א ח ד א מ ר לבני ב י ת ו ה ז ה ר ו ש א ל‬ ‫י א כ ל ד ב ר פלוני ו א ל י ש ת ה ד ב ר פלוני‪ .‬א מ ר ו לו ל ז ה א מ ר ת ל א כ ו ל כ ל מ ה‬ ‫שרוצה ו ל ז ה א ת א ו מ ר א ל יאכל‪ .‬א מ ר להן ה ח ו ל ה הראשון אינו של ח י י ם‬ ‫לפיכך א מ ר ת י ל ה ם א ל ת מ נ ע ו לו כ ל ו מ ר בין י א כ ל ובין ל א י א כ ל ימות‪ .‬א ב ל‬ ‫זה ש ה ו א של ח י י ם א מ ר ת י א ל י א כ ל ד ב ר פלוני שלא יכביד א ת חוליו‪ ,‬וכן‬


‫‪26‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ח ו ק ו ת עכו״ם שנא׳ )ירמיה יי( כי ח ו ק ו ת ה ע מ י ס ה ב ל ה ו א ו כ ת י ב וגם אני‬ ‫נ ת ת י ל ה ם ח ו ק י ם ל א ט ו ב י ם ו מ ש פ ט י ם ל א יחיו ב ה ם ) י ח ז ק א ל כ(‪ ,‬א ב ל‬ ‫לישראל נ ת ת י ל ה ם מ צ ו ת ו ח ו ק י ם ט ו ב י ם שנא׳ )ויקרא יח( ו ש מ ר ת ם א ת‬ ‫ח ק ת י ו א ת משפטי א ש ר יעשה א ו ת ם ה א ד ם וחי ב ה ם ‪ .‬ו א ל ה ה מ ש פ ט י ם‬ ‫א מ ר ה ק ב ״ ה ל י ש ר א ל א ם ע ש י ת ם א ת הדין ואין א ת ם מ ז ד ק ק י ן לפני עו״ג‬ ‫א ב נ ה ל כ ם ב ה מ ״ ק וישבו ב ה ס נ ה ד ר י ן ש נ א מ ר )ישעיה א( ו א ש י ב ה שופטיך‬ ‫כ ב ר א ש ו נ ה וגו׳‪ ,‬ו כ ת י ב )שם( ציון ב מ ש פ ט ת פ ד ה וגו׳‪ .‬ו כ ת י ב )שם ט( כ ה‬ ‫א מ ר ה׳ שמרו מ ש פ ט ועשו צ ד ק ה כי ק ר ו ב ה ישועתי ל ב א וגו׳‪.‬‬ ‫וברבינו בחיי ש ם כ ת ב וז״ל‪ :‬ו א ל ה ה מ ש פ ט י ם א ש ר ת ש י ם ל פ נ י ה ם ‪.‬‬ ‫דרז״ל ב מ ס ׳ גיטין פ ר ק המגרש‪ ,‬ל פ נ י ה ם ו ל א לפני ה ד י ו ט ו ת ‪ ,‬ופי׳ רש״י ז״ל‬ ‫ש ם בפירושיו ל פ נ י ה ם לפני שבעים ס נ ה ד ר י ן שעמדו ב ה ר ק ו ד ם מ ״ ת‬ ‫כ ד כ ת י ב ו ל א מ ש ה א מ ר עלה א ל ה׳ א ת ה זאהרן וגוי‪ ,‬ו מ ס י ק ה ת ם דאע״ג‬ ‫דאנן ה ד י ו ט ו ת אנן שליחוהייהו ק א עבדינן‪ ,‬ולפי ש ה י ה הכי ראוי ל ו מ ר‬ ‫אשר ת ש י ם ל ה ם כענין שכ׳ )‪1‬שמות ט״ו( שם ש ם לו ח ק ו מ ש פ ט ל כ ך‬ ‫הוצרכו ר ז ״ ל לדרוש כן ל פ נ י ה ם ו ל א לפני כ ו ת י ם ל ה ו ר ו ת ש א ס ו ר ל ל כ ת‬ ‫ולדון ב ע ר כ א ו ת של כ ו ת י ם ואפי׳ היו ד י נ י ה ם בדינינו‪ .‬וידוע כי כ ל ה מ נ י ח‬ ‫דיני י ש ר א ל ודן ב ע ר כ א ו ת של כ ו ת י ם ה נ ה זו עברה א ח ת ש ה י א ח ו מ ר ל כ מ ה‬ ‫עברות‪ ,‬כי מ ש ר ש ם יפרו וירבו ענפי ח ט א י ם גדולים כי בכנפיה נ מ צ א ו‬ ‫נ ז ק י ם ו מ כ ש ל ו ת ה ר ב ה עד לאין קץ‪ ,‬ו א ב א ר לך כיצד‪ ,‬ידוע כי ה ר צ י ח ה מן‬ ‫העברות ה ח מ ו ר ו ת ש ב ת ו ר ה והעונש גדול ו ח מ ו ר מ א ד לפי ש ה ו א שופך ד ם‬ ‫ה א ד ם ו מ א ב ד נפש א ח ת מן העולם‪ ,‬ו ל א א ב ד א ת ה נ ר צ ח לבדו כי א ם‬ ‫ה ע ת י ד י ם ל צ א ת מ מ נ ו ואין ל ה ם ס ו ף שהרי א ד ה ״ ר יחידי ה י ה ו כ ל ה ב ר י ו ת‬ ‫של שבעים לשון שיש בעולם כלן ת ו ל ד ו ת י ו וא״כ הרי לך כ ל ה מ א ב ד נפש‬ ‫א ח ת כ א ל ו א ב ד עולם מלא‪ ,‬וכן לענין ה ה צ ל ה ו ה ט ו ב ה כ ל ה מ ק י י ם נפש‬ ‫א ח ת כ א י ל ו ק י י ם ע ו ל ם מ ל א ‪ ,‬ה א ל מ ד ת כ מ ה גדול עון ה ר צ י ח ה ‪ ,‬אע״פ שעון‬ ‫ה ר צ י ח ה ח מ ו ר ‪ ,‬עון ה ג ז ל ו ח ל ו ל ה׳ ח מ ו ר ממנו‪ ,‬כי ה ר ו צ ח נ מ ח ל לו בתשובה‬ ‫ו כ מ ו שמצינו ב ק י ן ול‪ ^1‬כן ה ג ז ל אין ה ת ש ו ב ה מועילה לו עד שיחזור ה ג ז ל‬ ‫ו א ם אינו מ ח ז י ר ו אינו נ מ ח ל לו לעולם‪ ,‬וכן ח ל ו ל ה׳ אין ה ת ש ו ב ה מועילה‬ ‫בו כי ה ו א ח מ ו ר יותר מ כ ר י ח ו ת ו מ י ת ו ת ב״ד‪ ,‬שכן דרז׳יל עבר על כ ר י ת ו ת‬ ‫ו מ י ת ו ת ב״ד ועשה ת ש ו ב ה ת ש ו ב ה ויוה״כ תולין ויסורין מ מ ר ק י ן ש נ א מ ר‬ ‫) ת ה ל י ם פ״ט( ו פ ק ד ת י ב ש ב ט פשעם ובנגעים עונם‪ ,‬א ב ל מי שיש בידו ח ל ו ל‬ ‫ה׳ אין כ ח ב ת ש ו ב ה ל ת ל ו ת ו ל א ביוהכ״פ לכפר ו ל א ביסורין ל מ ר ק א ל א כלן‬ ‫תולין ז מ י ת ה מ מ ר ק ת ש נ א ׳ ) י ש ע י ה כ״ב( ונגלה באזני ה׳ צ ב א ו ת א ם יכופר‬ ‫וגוי‪ ,‬ושתי עברות א ל ו ה ח מ ו ר ו ת יותר מן ה ר צ י ח ה והן ה ג ז ל ו ח ל ו ל ה׳‬ ‫ש ת י ה ם נ כ ל ל ו ת בעון ע ר כ א ו ת של כ ו ת י ם ‪ ,‬ח ל ו ל ה׳ שהר״ז בודאי מ ח ל ל א ת‬ ‫ה ש ם ונותן כ ב ו ד ל א ח ר ו ת ה ל ת ו ל פ ס י ל י ם ו ה ו א מ י ק ר ש ם ע״ג ל ה ח ש י ב‬


‫פתיחה‬

‫‪2S‬‬

‫א ו ת ה ‪ ,‬ו א ה ״ כ )דברים ל״ב( כי ל א כצורנו צ ו ר ם ואויבינו פ ל י ל י ם כ ל ו מ ר‬ ‫כשאויבינו פלילים‪ ,‬והוי ל מ ב ו כ ה ה ז א ת ולשכרות הגדול ה ז ה ב מ ק ו ם‬ ‫שיודעים ז ה ועוברין‪ ,‬וכעין ש א מ ר ה נ ב י א )ישעיה כ״ט( שכרו ו ל א מיין נהי‬ ‫ולא שכר שהרי ה ם מ נ י ח י ם ה ע י ק ר ו נ ו ת נ י ם לע״ג מ ו ה ר וחשיבות‪ ,‬ו ה ו א‬ ‫ש א מ ר דוד ע״ה ) ת ה ל י ם ט״ז( ירבו ע צ ב ו ת ם א ח ר מ ה ר ו כ ל ו מ ר מ נ י ח י ם‬ ‫ה ע י ק ר ו נ ו ת נ י ם מ ו ה ר ל א ל א ח ר לעבדו‪ ,‬גזל שכל ה מ נ י ח דיני י ש ר א ל ו מ ו צ י א‬ ‫ב ע ר כ א ו ת של כ ו ת י ם הרי׳ז גזל גמור ואינו חושבו לגזל וע״כ אינו מ ח ז י ר‬ ‫ולפיכך אין לו מ ח י ל ה לעולם‪.‬‬ ‫ו ה ר מ ב ״ ם פכ״ו ס נ ה ד ר י ן ה ״ ז כ ת ב כ ל הדן בדייני עכו״ם ו ב ע ר כ א ו ת‬ ‫שלהן אע״פ שהיו ד י נ י ה ם כדיני ישראל הרי זה רשע ו כ א ל ו חירץ וגידף‬ ‫ו ה ר י ם יד ב ת ו ר ת מ ש ה רבנו‪ ,‬ש נ א מ ר ו א ל ה ה מ ש פ ט י ם א ש ר ת ש י ם ל פ נ י ה ם‬ ‫ולא לפני עכו׳ים‪.‬‬ ‫ובדרשות ח ת ״ ס ח ״ א עמי ק כ א כ ת ב וז״ל ו א ת ם הבעלי דינים ל א תעשו‬ ‫ק ר ח ה ‪ ,‬בין עיניכם ה ם ה ס נ ה ד ר י ן ל א תעשו ב ה ם ק ר ח ה ל ה ז נ י ח ם ‪ ,‬בשביל‬ ‫ה מ ת היינו ל ה ח ל י ף ד י נ ם של עיניכם ה ם הסנהדרין‪ ,‬ל א ת ח ל י פ ם ב מ ת ה ם‬ ‫ה ע ר כ א ו ת ש ל ה ם ל א תעשון כן‪ ,‬ו ה ט ע ם ג״כ ה ו א י ל ו א ת ם ב נ י ם לה׳‪ ,‬והעומד‬ ‫לפני ה ע ר כ א ו ת ש ל ה ם מ ו כ ר עצמו לעבד להשר של ה א ו מ ה אשר ה ו א עומד‬ ‫ל מ ש פ ט עמו וכוי‪ ,‬ה י ו צ א מ ז ה ד ה ה ו ל ך לפני ערכי נ כ ר י ם מ ו צ י א עצמו מ כ ל ל‬ ‫בנים ונעשה עבד‪ ,‬ו ה נ ה ישראל ה מ ו כ ר עצמו א ״ א בשום פ נ י ם להעשות עבד‬ ‫ממש‪ ,‬כי עכ״פ יצא בשש א ו ביובל‪ ,‬ו א מ נ ם ג ם ל א יחזור לעולם ל ק ד מ ו ת ו ‪,‬‬ ‫שהרי א ח ז ״ ל ״ושב א ל מ ש פ ח ת ו ״ ו ל א לשררותו עסי׳פ הגולין‪ .‬נ מ צ א ה ו א‬ ‫ק ר ח מ כ א ן ו מ כ א ן ‪ ,‬יצא מ כ ל ל בן ו ל כ ל ל עבד ל א הגיע ו ז ה ו ל פ נ י ה ם ו ל א‬ ‫לפני עכוי׳ם‪ ,‬״כי ת ק נ ה עבד עברי״ ל א יהי׳ כ ל עבדותו‪ ,‬ר ק שש שנים יעבוד‬ ‫ובשביעי יצא לחפשי ח נ ם ‪ ,‬וה״נ א ם שנים ה ר ב ה יחי׳ ששים שנים בעה״ז‬ ‫ס ו פ ו בשנה השביעית יצא ל ב י ת החפשי‪ ,‬ח נ ם ב ל א מ צ ו ת ‪ ,‬כי ט ו ר פ י ם לו‬ ‫מ צ ו ת י ו מעל פניו‪ ,‬ו מ א ו מ ה ל א ישא בעמלו‪.‬‬ ‫ו ס פ ר ערבי נ ח ל פרשת וילך )קה ע״ב( כ ת ב וז״ל נ מ צ א ה ב י ט ו נא ו ר א ו‬ ‫אחינו בית י ש ר א ל מ ה עושה ז ה ה ה ו ל ך מדייני י ש ר א ל ל מ ק ו ם א ח ר עבור‬ ‫מעות ש מ ת א ו ה ‪ ,‬ה ו א ל ו ק ח ה כ ס א מ א ת מ ל כ נ ו מ ל ך ה כ ב ו ד ו מ ו כ ר לשונא‬ ‫שלו ויושב השונא על כ ס א ה מ ש פ ט ונעשה מ ל ך חייו ו ז ה ו ענין עדות לעילוי‬ ‫י ר א ת ם ‪ .‬ו ה נ ה ב ת ו ך כ ך הגיעו ימי הדין הללו ויבואו בני ה א ל ה י ם ל ה ת י צ ב‬ ‫ולקטרג‪ ,‬ונתעוררו עלינו גי׳כ ע ת ה בעו׳יה צ ר ו ת צרורות ה ו ה על ה ו ה א ש ר‬ ‫ל א שערום אבותינו מ ע ת גלות ה א ר ץ כ צ ר ו ת א ש ר אנחנו ר ו א י ם ‪ ,‬ה ס ת כ ל ו‬ ‫נא כ״ז שהיה הדין ת ו ר ה נוהג בישראל ל א היו א ל ו ה צ ר ו ת ו ה ג ז י ר ו ת ו מ ע ת‬


‫‪28‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫אשר ה ת ח י ל ו י ש ר א ל ל ס ר ב בדייני ישראל מן א ז ו ה ל א ה מ ת ח ד ש ו ת גזירות‬ ‫ב כ ל י ו ם ויום עד א ש ר ה צ ר ו ת עברו ר א ש ואי׳א ל ס ב ו ל כ ל ל כ א ש ר א ת ם‬ ‫ר ו א י ם בעיניכם‪ .‬וי לן היינו ה א י דאחרבי׳ ל ב י ת ה מ ק ד ש ועדיין ה ו א מ ר ק ד‬ ‫בינינו כי ל א ח ר ב ה ירושלים עד שלא עשו מ ש פ ט ב ת ו ר ה כ מ א מ ר רז״ל‬ ‫וכמי׳ש ה נ ב י א י ת ו ם ל א ישפוטו כוי ועוד דוכתי ט ו ב י ש ה ו כ י ח ם על דבר‬ ‫ה מ ש פ ט ו מ ח מ ת ז ה נ ח ר ב ירושלים בעוי׳ה וכוי‪ .‬ו כ ת ב ש ם עוד ו ע ת ה רעו עד‬ ‫היכן ה ד ב ר י ם מגיעים ועל ז א ת ידוו כ ל ה ד ו ו י ם ו א י ך ל א נשים ז א ת א ל‬ ‫לבנו‪ .‬אחינו ב״י כ מ ה לנו ז א ת ל ח ר פ ה ולבושה ש מ ח מ ת שאין לנו כ ח ל ה י ו ת‬ ‫כופין ל ק י י ם ה ת ו ר ה אין מ ק י י מ י ן ‪ .‬כי מ ת ח ל ה כ א ש ר ה י ה ד ב ר ה מ ל ך ו ד ת ו‬ ‫ליתן ת ו ק ף לדין ת ו ר ה היו כ ל ישראל צייתין הדין ת ו ר ה ‪ ,‬ו ע ת ה א י ן כ ח‬ ‫לכוף אין צייתין‪ ,‬א ת מ ה ה א ם נתן ה ק ב ״ ה ה ת ו ר ה ל י ש ר א ל על אופן כ ז ה‬ ‫ש א ח ר י ם יכופו א ו ת ם ל ק י י מ ה ‪ ,‬בושו ו ה כ ל מ ו מ ד ר כ י כ ם ב י ת י ש ר א ל שימו‬ ‫נא על לב כ ל ה נ א מ ר בו שהולך בענין ז ה ו ב מ ה נחשב ה ו א כ מ ח ר ף ו מ ר י ם יד‬ ‫ו מ ח ל ל ו מ י י ק ר ש ם א ל י ל י ם ‪ .‬ידעתי כי ט ו ב ט ו ב ל כ ל בר ישראלי א ש ר מ ז ר ע‬ ‫י ש ר א ל ה ו א ונשמת ר ו ח ח י י ם באפיו יותר י ו ט ב בעיניו ו י ו ת ר י ה י ה נ י ח א‬ ‫ליה ל ה ק ב ר ח י י ם ו ל ס ב ו ל ש א ר יסורין מ מ ה ש ת א מ ר ה ת ו ר ה עליו ד ב ר י ם‬ ‫ה א ל ה ר ק ה י צ ה ״ ר מ ח ש י ך אנפוי ד ב ר נש ו מ ס מ א עיניו ש ל א יתישב כ ל ל‬ ‫בדעתו מ ה ה ו א עושה‪ .‬זכרו נ א ו ה ת א ו ש ש ו ודעו ו ר א ו כי רע ומר ע ז ב כ ם א ת‬ ‫ה׳ ב ד ב ר הרע ה ז ה ‪.‬‬ ‫ו ב ח ז ו ״ א ח ו ״ מ ס נ ה ד ר י ן סי׳ טו‪ ,‬ש כ ת ב ואין נ פ ק ו ת א בין ב א לפני א י נ ם‬ ‫י ש ר א ל י ם ובין י ש ר א ל ששופט ע׳׳פ ח ו ק י ם בדויים‪ ,‬ועוד ה ד ב ר יותר מגונה‬ ‫שהמירו מ ש פ ט י ה ת ו ר ה על מ ש פ ט י ה ה ב ל ‪ ,‬ו א ם י ס כ י מ ו בני העיר ע׳־ז אין‬ ‫ב ה ס כ מ ת ם מ מ ש ‪ ,‬ו א ם יכופו על זה מ ש פ ט ם גזלנותא ועושק ו מ ר י מ י ם יד‬ ‫ב ת ו ר ת משה‪ .‬וכ״כ הגרצ״פ פ ר נ ק זצ״ל ה ו ב א בציץ אליעזר ח ״ ב סי׳ ס ב‬ ‫א ח ר ש ה ב י א דין השו״ע שכל ה ב א לדון ל פ נ י ה ם הר״ ז רשע‪ ,‬כ ת ב כ ל‬ ‫ה ד ב ר י ם הללו נאמרין‪-‬ג״כ ביהודי ששופט ל י ה ו ד י ם ב ד מ י הגויים ש ל א עפ״י‬ ‫ת ו ר ה ״ ק ‪ ,‬ו ב ו ו ד א י ה ש ו פ ט ה ז ה ה ו א ב כ ל ל ז ה ש ה ו א רשע ו מ ר י ם יד ב ת ו ר ת‬ ‫משה‪ ,‬ו ז ה גרוע מגוי‪ ,‬שהגוי אינו מ צ ו ו ה לדון ד ו ק א בדיני ישראל‪ ,‬א ב ל‬ ‫יהודי זה אע״פ ש ח ט א ישראל ה ו א ומצווה על כ ל דיני ה ת ו ר ה כי ב י ש ר א ל‬ ‫אפילו ה מ ל ך בעצמו מ ו ז ה ר לשמור ו ל ק י י ם כ ל דברי ה ת ו ר ה ‪ ,‬ואין דבר‬ ‫בעולם שיצא ח״ו מ מ ס ג ר ת ה ת ו ר ה ה כ ת ו ב ה ו ה מ ס ו ר ה לנו מ ס י נ י וכוי‪ ,‬ז ה‬ ‫ברור וחשוב ששופטים הללו ע ר כ א ו ת ה ם ל כ ל דבר‪ ,‬ו כ ל ה ה ו ל ך א צ ל ם ה ו א‬ ‫מ ר י ם יד ב ת ו ר ת משה‪ ,‬ו מ ר ה ת ה י ה א ח ר י ת ו ש ל ה מ ח ז י ק א ו ת ם עכ״ל‪.‬‬


‫פתיחה‬

‫‪2S‬‬

‫לדון בערכאות געניגי ירושה‬ ‫בתשוי ה ר ש ב ״ א ח ״ ו סי׳ רנד כ ת ב ‪ :‬שנשאל על א ח ד ש מ ת ה ב ת ו ותבע‬ ‫א ת ח ת נ ו ב ע ר כ א ו ת ה ע כ ו ״ ס שיחזיר לו כ ל הנדוניא בטענה אע״פ שבדיני‬ ‫ישראל ה ב ע ל יורש א ת א ש ת ו כיון ש ה כ ל יודעים ש ה ם ה ו ל כ י ם בדיני‬ ‫ה ע כ ו ״ ם ה ר י כ ל ה נ ו ש א א ש ה ש ם כ א י ל ו ה ת נ ה כן ו כ מ ו ש א מ ר ו ) כ ת ו ב ו ת‬ ‫סז( גמלי דערביא א ש ה גובה פורנא מ ה ם לפי ש ס ו מ כ ת עליהם‪ .‬והשיב כ ל‬ ‫דבר שבממון ת נ א ו ק י י ם ו ב א מ ת א מ ר ו שמתנין בכענין ז ה א ב ל לנהוג כן‬ ‫מפני ש ה ו א מ ש פ ט ה ע כ ו ״ ם ב א מ ת נ״ל ד א ס ו ר לפי ש ה ו א מ ח ק ה א ת‬ ‫העכויים ו ז ה ו ש ה ז ה י ר ה ה ת ו ר ה ל פ נ י ה ם ו ל א לפני העכו״ם‪ ,‬ואע״פ ששניהם‬ ‫רוצים בכך ו ה ו א דבר שבממון שלא ה נ י ח ה ת ו ר ה א ת ה ע ם ש ה ו א ל נ ח ל ה לו‬ ‫על ר צ ו נ ם שייקרו ח ו ק ו ת ה ע כ ו ״ ם ודיניהם‪ ,‬ו ל א אפילו לעמוד ל פ נ י ה ם לדין‬ ‫אפי׳ בדבר שדיניהם כדיני י ש ר א ל ו ה מ ב י א ר א י ה ל ז ה מגמלי דערביא ט ו ע ה‬ ‫ד כ ת ו ב ה מן הדין ה י ה לגבות מ מ ט ל ט ל י דמיניה ואפי׳ מ ג ל י מ א ד א כ ת פ י ה ‪,‬‬ ‫א ל א ששמו רבנן שאין ס מ י כ ו ת ה א ש ה ע ל י ה ם מ ש ו ם שגבייתם ל ז מ ן מ ר ו ב ה‬ ‫ובערביא שכל ע ס ק י ה ם ב ג מ ל י ם ס מ י כ ת ם עליהם‪ ,‬א ב ל ל ל מ ו ד מ ז ה לילך‬ ‫בדרכי העכו׳ים ו מ ש פ ט י ה ם ח״ו ל ע ם ק ד ו ש לנהוג כ כ ה ‪ ,‬וכ״כ א ס ע ת ה‬ ‫יוסיפו ל ח ט ו א ל ע ק ו ר נ ח ל ה ה ס ו מ ך על משענת ק נ ה הרצוץ ה ז ה ועושה א ל ה‬ ‫מ פ י ל ח ו מ ו ת ה ת ו ר ה ו ע ו ק ר שרש וענף ו ה ת ו ר ה מידו ת ב ק ש ‪ .‬ו א ו מ ר אני ש כ ל‬ ‫ה ס ו מ ך ב ז ה ל ו מ ר ש מ ו ת ר מ ש ו ם דינא ד מ ל כ ו ת א ט ו ע ה וגזלן ה ו א ואפילו‬ ‫גזלה ישיב רשע מ ק ר י כ ד א י ת א ב פ ר ק ה כ ו נ ס )ס ע״ב( ו ב כ ל ל ע ו ק ר כ ל דיני‬ ‫ה ת ו ר ה ה ש ל י מ ה ו מ ה לנו ל ס פ ר י ה ק ו ד ש ה מ ו ק ד ש י ם שחברו לנו רבי ו א ח ר י ו‬ ‫רבינא ורב אשי ילמדו א ת ב נ י ה ם דיני ה ע כ ו ״ ם ויבנו ל ה ם ב מ ו ת ט ל ו א ו ת‬ ‫בבית מדרשי העכו״ם‪ ,‬ח ל י ל ה ל א ת ה א כ ז א ת ב י ש ר א ל ח ס ו ש ל ו ם ש מ א‬ ‫ת ח ג ו ר ה ת ו ר ה ש ק ע ל י ה ם עכ״ל‪ .‬ו ה ו ב א תשו׳ זו בב״י סי׳ כו ו ב ר מ ״ א סי׳‬ ‫ש ס ט ס י ״ א ה ב י א תשו׳ זו ל ה ל כ ה ‪.‬‬ ‫ובשו״ת מ ה ר ש ד ״ ם א ה ״ ע ס י ׳ ק ל א כ ת ב ו ז ״ ל ועל ענין מ ה שרוצה‬ ‫ל י ט ו ל א׳ מזי‪ ,‬דבר ז ה א ס ו ר לשמעו ו מ ל ב ד שהעושה כן ל ל כ ת בפני ע ר כ א ו ת‬ ‫ש ל ה ם ה ו א רשע ו מ ר י ם יד ב ת ו ר ה מרע״ה וראוי לנדותו ו ל ה ר ח י ק ו מ ע ד ת‬ ‫ישראל וכמ״ש ה ר מ ב ״ ם פ׳ א ח ר ו ן מה׳ ס נ ה ד ר י ן ו ז ״ ל כ ל ה ד ן בדיני גוים‬ ‫ו ב ע ר כ א ו ת ש ל ה ם אע״פ שהיו ד י נ י ה ם כדיני ישראל ה ר י זה רשע ו כ א י ל ו‬ ‫חרף וגדף ו ה ר י ס יד ב ת ו ר ת מ ש ה רבנו ע״ה ע״כ‪ .‬נוסף ע״ז יש ה ס כ מ ה‬ ‫מ ו ס כ מ ת ב כ ל ח ז ו ק י ה ת ו ר ה ו כ ל א ל ו ת י ה ו ח ו מ ר ו ת י ה שבענין ירושה וענין‬ ‫כ ת ו ב ה ל א יורשה שום בר ישראל ל ל כ ת לתבוע ת ב י ע ה כ ז ו בפני‬ ‫ע ר כ א ו ת י ה ם ‪ ,‬נ כ ת ב ה ו נ ח ת מ ה מ כ ל ה ק ד ו ש י ם א ש ר בארץ ה מ ה ו ה ח י י ם‬ ‫א ש ר ה ם ח י י ם עדנה נ כ ל גלילות ישראל רבני צ פ ת ת ו ב ״ ב רבני‬


‫‪30‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ק ו ש ט א נ ד י נ ה יע״א‪ .‬רבני שאלוניקי יע״א ואי׳כ א י ך יעלה בדעת א ד ם‬ ‫ל ה ר ה ר דבר כ ז ה זה פ ש י ט א שראוי לרדו׳ א ח ר ש ו א ל ותובע ד ב ר כ ז ה עד‬ ‫השפילו והכניעו עד יכיר ח ט א ו וישוב א ל ה׳ ו י ר ח מ ה ו ‪.‬‬

‫דינים שנוהגים בהם מנהג המדינה‬ ‫ו כ ת ו מ י ם סי׳ כו ס ק ״ א כ ת ב ‪ ,‬ולכן מ א ו ד צריך ישוב ו ה ת ב ו נ נ ו ת כ מ ו‬ ‫שראיתי כ א ן ק ״ ק מיץ‪ ,‬וכן ה ו א בשארי ק ה י ל ו ת אשכנז א ש ר ת ק נ ו ת ה ק ב ל‬ ‫בענין ח׳יכ שיש רשות לבע״ד לדון א צ ל ה מ ש פ ט ערכאות‪ ,‬מי ה ת י ר ל ה ם ז ה‬ ‫וכוי‪ ,‬ואפילו נ י מ א דדיני ח״כ ה ם דינא ד מ ל כ ו ת א דבר פרטי ל ת ק נ ו ת ה מ ו ״ מ‬ ‫במדינה ואינו ב כ ל ל שארי נ י מ ו ס י ומשפטי ט י ב מדינה ש ח ק ק ע ל י ה ם ה מ ל ך ‪,‬‬ ‫וזהו נ י ח א שיש לב״ד של ישראל ל פ ס ו ק כ ח ק ה מ ל ך ה ה ו א ‪ ,‬כי כן י ס ד י ס ד‬ ‫ה מ ל ך וכן ק ב ל ו הע״ד ב כ ת ב ם חחיל׳ ה ח ״ כ שיהיה לו כ ל ת ו ק ף ח ק ה מ ל ך ‪,‬‬ ‫א ב ל אין ז ה מועיל שיהיו ה ם מ ו ר ש י ם לדון ב ע ר כ א ו ת דבר שאינו ב ר ש ו ת ם ‪,‬‬ ‫וכי עדיף ח ק ה מ ל ך מ ח ק ו של מ ל כ ו של עולם ש ה ו א די׳ת ה ק ד ו ש ה וכו׳‬ ‫עיי״ש‪.‬‬

‫גזל וטעות נכרי‬ ‫ת ו ס פ ת א ב ״ ק פ״י ה׳׳ח א י ת א הגוזל א ת ה כ ו ת י ח י י ב ל ה ח ז י ר לכותי‪,‬‬ ‫ח מ ו ר גזל ה כ ו ת י מ ג ז ל י ש ר א ל מפני ח י ל ו ל ה ש ם ‪ .‬ו ה ב י א ו ב ס מ ״ ג לאוין ק נ ב‬ ‫והגמ״י פ ״ א גזילה ה׳יב‪.‬‬ ‫ו ב ס פ ר שו״ת השיב מ ש ה סי׳ ק ה כ ת ב ב ס ו ף התשו׳ וז״ל וגם חילול ה׳‬ ‫גדול יש בדבר‪ ,‬כמפורש ברש״י ד מ ס ׳ סנהדרין‪ ,‬א ״ כ מ צ ד ז ה גזל ה ע כ ו ״ ם‬ ‫ח מ ו ר י ו ת ר מ ג ז ל ישראל‪ ,‬ד כ ב ר נ ת ב א ר ב מ ס ׳ י ו מ א פ ר ק יוה״כ ב א ר ב ע‬ ‫ח י ל ו ק י כ פ ר ה שהי׳ ר׳ >שמעל דורש דענין חילול ה ש ם ח מ ו ר מן הכל‪ ,‬ואין‬ ‫חילול ה׳ גדול מ ז ה ב א מ ר ם ע ם ה׳ א ל ה ו מ א ר צ ו יצאו‪ ,‬ע״כ יש ל ז ה ר‬ ‫ו ל ה ז ה י ר מ א ו ד מעון זה‪ .‬ובכנה״ג כ ת ב ב ש ם ס פ ר ח ס י ד י ם ס׳ ת ר שיש גזל‬ ‫גוי שיבא ל כ מ ה רעות יותר מ ג ז ל ישראל‪ ,‬ש א ם י ב א י ש ר א ל ביניהם יגזלוהו‪,‬‬ ‫ו ז ה ו ח ו ט א א ח ד י א ב ד ל ש א ר י ה ו ד י ם ה ר ב ה ‪ ,‬ו ב פ ל א יועץ ערך גזל כ ת ב ב ש ם‬ ‫ה מ ק ו ב ל י ם ‪ ,‬שהגוזל ע כ ו ״ ם גורם שהשר של הגוי יגזול שפע מ ה ק ד ו ש ה וכו׳‪.‬‬ ‫ואפילו פ ח ו ת מ ש ו ה פ ר ו ט ה א ס ו ר ‪ ,‬כן מ ב ו א ר ב ר מ ב ״ ם פ ״ א גזילה ה׳יב‬ ‫ופ״א גניבה ה״ב‪ ,‬וכ״כ בשו״ע סי׳ ש מ ח ס ״ א ושנט ס ״ א ‪ ,‬ועיין בסמ׳יע סי׳‬ ‫ש מ ח ס ק ״ א ד ה ט ע ם דחצי שיעור ה ו א א י ס ו ר ד א ו ר י י ת א כ מ ו ש א ס ו ר חצי‬ ‫שיעור באיסורין‪ .‬ו מ ב ו א ר ב מ ס כ ת ס נ ה ד ר י ן נט ע״א דלענין גזל פ ח ו ת מ ש ו ה‬


‫פתיחה‬

‫‪2S‬‬

‫פ ר ו ט ה ח מ ו ר גוזל מנכרי מ ג ו ז ל מ י ש ר א ל מ ש ו ם דלאר בני מ ח י ל ה נינהו‪,‬‬ ‫ופרש״י ש א ף י ש ר א ל נצטוו על הגזל‪ ,‬א ל א ש פ ח ו ת מ ש ו ה פ ר ו ט ה אינו נחשב‬ ‫גזל בעיניהם שעוברין על מ ד ת ם ש ר ח מ נ י ם ה ם ומוחלין על ד ב ר ק ל ‪ ,‬א ב ל‬ ‫בני נ ח א כ ז ר י ם ה ם ‪.‬‬ ‫ב ר מ ״ א סי׳ ש מ ח סי׳ב כ ת ב וי״א ד א ס ו ר להטעותו‪ ,‬ועיי׳׳ש בש״ך סק׳׳ג‬ ‫בשם היש״ש דס׳יל ד ה ע י ק ר כדעה זו‪ ,‬וכ״פ בשו״ע ה ר ב ס ב ס י ״ א ‪ .‬ועיין‬ ‫בכנה״ג סי׳ ש מ ח ה ג ה ״ ט א ו ת ה ש כ ת ב א ם הנכרי מ ק י י ם זי מ צ ו ת בני נ ח‬ ‫טעותו א ס ו ר ‪ ,‬ובסי מ נ ח ת פ ת י ם סי׳ ר ס ו כ ת ב ומכ״ש ב א ו מ ו ת שאנו ד ר י ם‬ ‫ביניהם ה מ א מ י נ י ם ב ה ש י ״ ת ו ת ו ר ה מן ה ש מ י ם וכו׳ כ״ש ש א ס ו ר ל ה ט ע ו ת ם ‪.‬‬ ‫יעיין ב ב א ר הגולה ש ם ס ק ״ ד ש כ ת ב וז״ל ואני כ ו ת ב ז א ת לדורות ש ר א י ת י‬ ‫ר ב י ם גדלו והעשירו מ ן ה ט ע ו ת שהטעו ה ע כ ו ״ ם ו ל א הצליחו‪ ,‬וירדו נ כ ס י ה ם‬ ‫לטמיון ו ל א הניחו א ח ר י ה ם ברכה‪ ,‬וכמ״ש ב ס פ ר ח ס י ד י ם סי׳ ת ת ר ע ד ר ב י ם‬ ‫א ש ר ק ד ש ו הי ו ה ח ז י ר ו ט ע ו ת ה ע כ ו ״ ם ב ד ב ר ח ש ו ב גדלו והעשירו ו ה צ ל י ח ו‬ ‫והניחו י ת ר ם לעולליהם‪.‬‬

‫חומר איסור מוסר ומלשין‬ ‫ב ס פ ר ש ם ע ו ל ם לחפץ ח י י ם ב ה ש מ ט ה כ ת ב וז״ל‪ :‬כ מ ה גדלה ח ט א ת ה א ד ם ‪,‬‬ ‫מי שהולך ומלשין על ישראל לפני עובד גילולים‪ ,‬ועונו גדול מנשוא‪ ,‬ודינו‬ ‫שוה ל א פ י ק ו ר ס ו ה כ ו פ ר י ם ב ת ו ר ה ו ב ת ח י ת ה מ ת י ם ‪ ,‬שגיהנם כ ל ה ‪ ,‬ו ה ם א י נ ם‬ ‫כלים‪ ,‬כ מ ו ששנינו ב ר א ש השנה דף י״ח‪ ,‬ו כ ת ב ו ה מ ק ו ב ל י ם ‪ ,‬שענשו עבור ז ה‬ ‫שיבוא בכלב נובח‪ ,‬וכעין ז ה שמעתי ב ש ם הגר״א זלה׳יה‪ ,‬וכך ה י ה ה מ ע ש ה ‪:‬‬ ‫שהגר״א ק י ב ל על עצמו עניו גלות‪ ,‬ונזדמן ששכר בדרך עגלה א צ ל עגלון א ח ד‬ ‫ישראל‪ ,‬ו ה ס ו ס ב ה ל י כ ת ו בדרך נזדמן ש ס ר מן ה ד ר ך והלך על ערוגות‬ ‫ה ה ו ל כ ו ת בצדו‪ ,‬והערוגות היו של עכו׳ים‪ .‬ו נ ס ת כ ל ה ע כ ו ״ ם מ ר ח ו ק ‪ ,‬ורץ‬ ‫להעגלה ל ה כ ו ת ל ה ג ר ״ א היושב ב ת ו כ ה ‪ .‬ו ה י ה ברצון הגר״א לענות לו‪ :‬א נ י‬ ‫אינני פושע בזה‪ ,‬העגלון חייב בזה‪ ,‬שלא ש מ ר ב ה מ ת ו כראוי‪ ,‬ו נ ת ח ז ק ו ל א‬ ‫ענה א ו ת ו דבר‪ .‬ו א מ ר ה ג ר ״ א א ח ר כך‪ ,‬שאילו ענהו ד ב ר זה‪ ,‬ה י ה נ כ נ ס על ידי‬ ‫זה ב כ ל ל מלשין ]כי ב א מ ת ג ם העגלון פ ט ו ר מן הדין כידוע ו א ף א ם ה י ה חייב‪,‬‬ ‫איננו חייב ר ק מ מ ו ן עבור ה ז ק ו ל א ה כ א ו ת ‪ ,‬ונמצא שמגרה לעכו׳ים על חבירו‬ ‫ישראל ב מ ה שאיננו חייב מן הדין[‪ ,‬והיה מ ו כ ר ח א ח ר כ ך ל ב ו א עבור ז ה‬ ‫ב כ ל ב נובח‪ ,‬ו ל א ה י ה מ ו ע י ל לו להצילו מ ז ה ל א ת ו ר ת ו ו ל א מצותיו‪ .‬מ כ ל ז ה‬ ‫ידע ה א ד ם א י ך ל ה ז ה ר מענינים כ א ל ו כ ל ימיו עכ״ל‪.‬‬


‫ספר זה יוצא לאור‬ ‫לעי״נ‬ ‫מורי ח מ י‬ ‫הרה״ח‬

‫ר׳ רפאל חיים אשר זעליג‬ ‫ב ה ר ה ״ ע ר׳ יונה זאב זצ״ל‬ ‫נלב״ע ט אייר תשנ״ז‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫זצ״ל‬


‫סימן א‪ :‬מינוי דייניםסעיפיםיח—כד‬

‫יא‬

‫סימן א‬

‫מינוי דיינים‬ ‫ע״י שלטון נכרי‪:‬‬ ‫א‪ .‬אין א ד ם רשאי ל ה ש ת ד ל ע ל ידי שלטון או שר נכרי כדי‬ ‫ל ה ת מ נ ו ת לדיין)א( א ו לרב)ב(‪ ,‬א ם ל א מינוהו ה ק ה ל ע ל י ה ם מפני‬ ‫חשיבותו)ג(‪.‬‬ ‫) א ( ר מ ״ א ס י ׳ ג ס ע י ׳ ד‪.‬‬ ‫)ב( עיין בם׳ מ ש נ ת ח כ מ י ם ל מ ה ר ״ ם חגיז א ו ת ת ה ש כ ת ב וז״ל ו מ ה מ א ו ד‬ ‫ת מ ה אני ו ר ע ד ה אחזתני א י ך ימלאנז ל ב ם ש ל ש ו ם ר ב ל ק ב ל רבנות ע״פ ממון‬ ‫ל ש ר ר ה וכוי‪ ,‬ב פ ר ט א ח ר י ש ו מ ע ם ו ר א ו ת ם מ ע ש ה ש ה י ׳ ב ל מ ב ר ג מ ה צ ו ו א ה‬ ‫ש ע ש ה ה א ב ׳ ׳ ד ה ק ד ו ש מ ו ה ר ״ ר ח י י ם ר י י צ ל ש זצ״ל וכו־‪ ,‬ו ה צ י ס ״ ע ק י ד ש ש׳׳ש‬ ‫ב ר ב י ם ו ל ס ב ו ל כ מ ה ע ע ו י ן י י ס ו ר י ן קודבי מ י ת ה ו ש ר פ ה ש ג ז ר ו ע ל י ו וכוי‪,‬‬ ‫ו ה ת ו ד ה ב ר ב י ס ש מ ה ש צ ו ו ל ח ת ו ך ידיו ה י ה מפני ש ס י פ ר מ ע ו ת י ו ל ש ר ר ה‬ ‫ל ק ב ל ה ר ב נ ו ת וכוי‪ ,‬ו ל כ ן ה י ׳ מ צ ו ה ל כ ל בנ׳׳י ל ה ת ר ח ק מ ן ה ש ר ר ו ת ו מ ן‬ ‫ה מ ח ל ו ק ו ת וכוי‪ ,‬ו ש ל א ל ק ב ל ש ו ם ר ב נ ו ת ע ״ י מ מ ו ן ו כ ו ׳ עיי־׳ש‪ .‬ו ע י י ן ב ת ש ו ׳‬ ‫ח ת ׳ ־ ס ח ו ״ מ סי׳ י ט ש כ ת ב ב נ ד ו ן ר ב א ח ד א ש ר ה ש ת ר ר ע ל י ה ם מ ב ל י ש א ל ת‬ ‫ו ר צ ו ן ר ו ב בני ה ק ה י ל ה ‪ ,‬ר ק ע־׳פ פ ק ו ד ת מ מ ק ו ם ג ב ו ה ע ל גבוה‪ ,‬ו כ ת ב ה ר ב ה ז ה‬ ‫ו א ם ג ב ה ו כ א ר ז י ם ל א י פ ה ע ש ה וכו׳ ו א י ה ח כ מ ת ו ב ת ל מ ו ד ה ל א כ ה א מ ר ו‬ ‫במס׳ ב ר כ ו ת נ ה ע׳׳א אר״י אין מ ע מ י ד י ן פ ר נ ס ע ל ה צ י ב ו ר אא׳׳כ נ מ ל כ י ם‬ ‫ב צ י ב ו ר וכר‪ .‬ואיך י ת מ נ ה ש ו ם א ד ם ב ש ו ם ה ת מ נ ו ת מ ב ל י ש א ל ת פי ו ר צ ץ רוב‬ ‫ה ק ה ל וכו׳ ועיי״ש ש ה א ר י ך בזה‪.‬‬ ‫)ג( ל ש ו ן ת ש ו ׳ מ ה ר ׳ ׳ ם מ ר ו ט נ ב ו ר ג ) ד ״ פ ב ס ו פ ו קיז‪ ,‬ב( י ו ב א ל ה ל ן ב ס ק ״ ה ‪ .‬ו ע י י ן‬ ‫ב ת ש ר ח ת ״ ס ח ו ״ מ סי׳ י ט ש ה ב י א מ ת ש ו ׳ ר י ב ״ ש סי׳ ר ע ׳ ׳ א ש כ ת ב ו ב ו ד א י‬ ‫מחוקי המלוכה הוא למלכי אומות למנות שופטים בארץ‪ .‬ואיברא שאין‬ ‫ל א ד ם ל י ט ו ל ר ש ו ת מ ן ה מ ל ך ש ל א ב ר צ ו ן ה ק ה י ל ו ת וכוי‪ ,‬ו כ ת ב ה ח ת ״ ס מ ב ו א ר‬ ‫מדבריו ש א ם א ח ר שבחרו הציבור ב ו וקבלוהו עליהםא ז טוב מאוד אם‬ ‫יסמוך ה ש ר א ת ידיו ל ה ס כ י ם ע ם ה ס כ מ ת ה צ י ב ו ר וזה טוב לו‪.‬‬ ‫ו ר א ה ב א ר ׳ ח סי׳ נג סעי׳ בא‪ .‬ש א י ן ל מ נ ו ת ש ״ צ ע״י ש ר ע כ ר ׳ ם א ף ש ר ו ב‬ ‫ה צ י ב ו ר ח פ צ י ם ב ו ‪ .‬ו ע י י ן ב מ ׳ ׳ ב ש ם ס״ק ס ב ש ה כ ו ו נ ה ש ה ש ר ב י ק ש מ ה מ י ע ו ט‬


‫‪1202‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ה ע ו ש ה כן מ צ ע ר הציבור ועתיד ליתן א ת ה ד י ן ) ח ו מ ו ח ר ם‬ ‫בחרם ה ק ד מ ו נ י ם ) ה ( ‪.‬‬

‫ש י ס כ י מ ו עליו‪ .‬כ י ח ל י ל ה ל ק ב ל ע ב ו ד ת ב ו ר א נ ו ע״י העכומ״ז‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ל ב ו ש ש ם ש ה כ ו ו נ ה ש א י ן ל ו ל ה ש ת ד ל ל ה ת מ נ ו ת ע׳׳י ה ש ר ו כ ו ׳ כ י‬ ‫ל א כ צ ו ר נ ו צ ו ר ם ‪ ,‬ו ב ב ׳ ׳ י ש ם כ ת ב מ ק ו ר ו ה ו א מ מ ר ד כ י ב׳׳ק פ ר ק ה ח ו ב ל סי׳‬ ‫ק״ז‪ .‬ש ה ש י ב ר ב י נ ו מ א י ר ע ל ה ח ז ן ש ה י ו ר ו ב ה צ י ב ו ר ח פ צ י ם ב ו ו מ ק צ ת ל א‬ ‫נתרצו‪ ,‬ונעשה ע״פ ה ש ר ש ל עיר שביקש ה מ מ א נ י ם להתרצות‪ ,‬ל א טוב ע ש י ת‬ ‫ל ה ת מ נ ו ת ע״י ה ש ר ‪ ,‬ו ב א ר צ י נ ו ה י ו מ ק פ י ד י ם ע ל ד ב ר זה‪ ,‬ו כ ב ר נ ע ש ה מ ע ש ה‬ ‫בימי אבי העזרי ש נ ת מ נ ה חזן ו ה ל ך א ח ד ונתכוון לכבדו‪ .‬וגרם שההגמון ש ל ח‬ ‫אחריו ולקח מ צ נ פ ת ש ע ל ר א ש ו ונתן עליו ו א מ ר הילך החזנות‪ ,‬וכעם מיד אף‬ ‫כ נ ג ד ה ה ג מ ו ן ה ע י ר ‪ .‬ו א מ ר אדוני אין דיני ל ק ב ל מ מ ך ע ב ו ד ת בוראינו‪ ,‬ו ל א ק ב ל‬ ‫ע ל י ו וסברני ש ק נ ס ג ם א ת היהודי‪ ,‬ג ם בנידון זה ה ח ז ן ע ל י ו ל ת ק ן עכ׳׳ל‪.‬‬ ‫ועיין בשרית ח ת ״ ם הנ״ל ש ה ב י א ה מ ר ד ב י הנ״ל לענין מינוי רב‪ ,‬ו כ ת ב‬ ‫ו ה ש ת א ק״ו ה ד ב ר י ם ה ש ת א ו מ ה ש ״ צ ש א י ן ל ו ש ו ם ש ו ל ט נ ו ת ע ל ה ע ם ל א‬ ‫ל ד ו ן ו ל א ל ה ו ר ו ת וכוי‪ ,‬כ׳׳ש ר ב ה מ מ ו נ ה פ ר נ ס ע ל ה צ י ב ו ר ו כ ו ׳ פ ש י ט א ש ל א‬ ‫ט ו ב ע ש ה וכוי‪ .‬א ב ל ל ג ר ו ם ל כ ו ף ה צ י ב ו ר ש ל א מ ר צ ו נ ם ע ת י ד ל י ת ן א ת ה ד י ן ‪,‬‬ ‫ו כ י ו ן ש ע ת י ד ל י ת ן א ת ה ד י ן א צ ל ד י י ן א מ ת ש ו פ ט צ ד ק ית׳׳ש‪ ,‬א ״ כ מ ו ב ן מ ז ה‬ ‫ש א י ן ל ש מ ו ע לו‪ ,‬ד ה ר י א מ ר ו חז״ל ב מ ס ׳ ב״ב נ ח ע ״ ב כ ל דיינא ד מ פ ק י נ ן‬ ‫מ מ ו נ א מ י נ י ה ב ד י נ א ל א ו ד י י נ א ה ו א ע כ ׳ ׳ ל ‪ ,‬עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫)ד( ר מ ״ א סי׳ ג ס״ד‪ ,‬ו ה ו א מ ת ש ו ׳ ה ר י ב ״ ש סי׳ ר ע א ‪ ,‬ו ע י י ן ב ע ר ו ה ״ ש ס ״ ח‬ ‫ש כ ת ב שאין קץ לעונשו‪ .‬וכן כ ל ה ת מ נ ו ת אסור ל ע ש ו ת ל ע צ מ ו או ל א ח ר ש ל א ‪.‬‬ ‫ברצון הציבור‪ .‬ועיקר הציבור ה ם הבע״ב ההולכים בדרך ה ת ו ר ה ות״ח יראי‬ ‫אלקים‪ .‬ו ה ע ו ש ה כ ן ל א יראה טוב בעוה׳׳ב ובעוה״ב‪.‬‬ ‫) ה ( ע י י ן ב א ו ר י ם ב ס י ׳ " ג ס״ק יג ש כ ת ב ע ל ד ב ר י ה ר מ ״ א ה נ ״ ל ‪ ,‬ו ת מ י ה נ י ש ל א‬ ‫ה ע ת י ק ש ה ו א ח ר ם ר׳׳ת ו ר ש ב ״ ם וק״נ ר ב נ י ם ‪ ,‬ו ה ו א ב ח ש ו ׳ מ ה ר ׳ ׳ ם ד ״ פ ב ס ו פ ו‬ ‫)קי׳׳ז ב( ו ד י ל ו ע ו ד ג ז ר נ ו ו נ י ד י נ ו ו ח ר מ נ ו ב ש מ ת א ו ב ש ם מ י ת ה ‪ .‬ש ל א י ה א א ד ם‬ ‫ר ש א י ל י ט ו ל ש ר ר ה ע ל ה צ י ב ו ר ל א ע׳׳י מ ל ך ב ד י ל ע נ ו ש ו כ ר ‪ ,‬א ם ל א י מ נ ו‬ ‫א ו ת ם ר ו ב ה ק ה ל מפני ח ש י ב ו ת ם ‪ ,‬ו ה ע ו ב ר ע״ז יהיה ב א ל ה בנידוי ו ב ש מ ת א‬ ‫ו מ ו ח ר ם ב ש ם מ י ת ה ו ש מ ה י ה י ה ‪ ,‬ו י ה י ׳ כ ל י ש ר א ל מ ו ב ד ל י ם מ מ נ ו וכוי‪ ,‬פ ת ו‬ ‫פ ת כ ו ת י יינו יין נ ס ך ס פ ר י ו וכוי‪ ,‬ו ש ו מ ר י נ ו ח ו ב ר כ ו ת ע ל ר א ש ו ע כ ״ ל ‪ ,‬ו ס י י ם‬ ‫באורים‪ ,‬הדור א ת ם ראו ושמעו כ מ ה רב מהעונש שיש בזה הנוטל ש ר ר ה ע ל‬ ‫ה צ י ב ו ר ע״י ש ר ר ה ‪ ,‬ו ב ע ד ה פ ש ט ה נ ג ע צ ר ע ת מ מ א ר ת ה ז ו בזמנינו‪ ,‬ו כ מ ה‬ ‫כ ר כ י ם נ ח ר ב ו ע״ז ו כ מ ה ב ה ״ מ נ ד ל ד ל ו ע״כ‪ ,‬ו כ מ ה ה ר י ס ו ת ב ת ו ר ה ו ל ו מ ד י ם‬ ‫ג ר ם זה‪ ,‬ו ח ו ב ה ע ל ר ב נ י ז מ נ י נ ו ל ע ש ו ת ג ד ר ב ז ה ו כ ו ׳ עיי׳׳ש‪.‬‬


‫סימן א‪ :‬מינוי דיינים סעיפים יח— כד‬

‫יא‬

‫ב‪ .‬איסור זה ה ו א אפילו א ם ה ק ה ל קבלו א ו ת ו א ח ר כ ך ע ל פי‬ ‫ב ק ש ת השלטון‪ ,‬כיון ש ת ח י ל ת ו ה י ה ע ל ידי השלטון ו ה ק ה ל ל א‬ ‫היו יכולים ל ס ר ב לבקשתם)ו(‪.‬‬ ‫ג‪ .‬דיין ש נ ת מ נ ה ע ל ידי השלטון אפילו ש ל א ע ל ידי ה ש ת ד ל ו ת ו ‪,‬‬ ‫עליו ל ה ו ד י ע ם שאין ברצונו ל ק ב ל ע ל עצמו ה ת מ נ ו ת זו ש ל א‬ ‫בהסכמת הקהל‪,‬‬ ‫א ם ל א הודיעם ה ו א א ד ם שאינו הגון ומצוה ע ל ה ק ה ל להודיע‬ ‫לשלטון שדיין זה עושה ש ל א כהוגן ו ל א ישב ע ל כ ס א דיינות‬ ‫בישראל גז(‪.‬‬ ‫ד‪ .‬איסור זה ה ו א אפילו א ם הדיין אינו מ ק ב ל ש כ ר מהציבור‬ ‫עבור משרתו)ח(‪ ,‬ו א ם כ פ ה השלטון ע ל ה ק ה ל שישלמו לדיין‬ ‫שכר‪ ,‬א ס ו ר לדיין לקבלו‪ ,‬ו א ם ק ב ל גזל ה ו א בידו)ט(‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ועד ה ק ה י ל ה ש נ ת מ נ ה ע ל ידי השלטון כדי ל נ ה ל עניני‬ ‫הקהילה‪ ,‬יש ב ס מ כ ו ת ו ל מ נ ו ת דיין א ו ר ב בבחירות ע ל פי ת ק נ ת‬ ‫)י( ע י י ן ב ש ר י ת ה ר מ ״ א סי׳ ק כ ג ש כ ת ב ש מ י ש נ ת מ נ ה ש ל א מ ר צ ו ן ה ק ה ל ה‬ ‫ע ת י ד ל י ת ן א ת הדין א ם ה ו א הגורם‪ ,‬ו כ מ ו ש ד ר ש ו ה ד ל ב מ ס כ ת יומא )ט ע״א(‬ ‫" י ר א ת ה ׳ ת ו ס י ף י מ י ם ״ ) מ ש ל י י‪ ,‬בז(‪ ,‬א ל ו כ ה נ י ב י ת ר א ש ו ן ״ ו ש נ ו ת ר ש ע י ם‬ ‫ת ק צ ו ר נ ה ״ ) ש ם ( ‪ ,‬א ל ו כ ה נ י ב י ת ש נ י ו כ ר ‪ ,‬ו פ ר ש ו ש ם ש נ ת מ נ ו ע׳׳פ מ ל ך ו ה ם‬ ‫ג ר מ ו וכו׳ עיי״ש‪ .‬ו כ ״ כ ב ש ו ״ ת חת׳׳ס ח ו ״ מ סוס״י כ‪ ,‬ש א ע ״ ם ש ד י נ ו דין א י ס ו ר א‬ ‫ע ב י ד ו ע ת י ד ל י ת ן א ת הדין‪ ,‬ועיין מ ש ״ כ ש ם בסי׳ יט ש מ צ ו ה ל ה ו ד י ע ל ה ש ר‬ ‫שדיין זה ע ו ש ה ש ל א כהוגן ו ל א י ש ב ע ל כ ס א י ש ר א ל ו ל א ידרוך בארמנותינו‬ ‫וכוי עיי״ש‪.‬‬ ‫)ז( ש ו ״ ת ח ת ־ ׳ ס סי׳ יט‪ ,‬ו כ ת ב ו ב ״ ה כ י ת ל י י ת ר ו ב כ ל ש ר י א ר צ י נ ו א נ ש י ח ס ר‬ ‫ה מ ה וחסים ע ל י ש ר א ל ורוצים בקיום ה ד ת ו ל א להרסו ע״ב לכשיודיעוהו‬ ‫ל ה ש ר י ש מ ע ויאזין ו י ר ח ם ויסיר זרוע ר מ ה מ ע ל ק ה ל ו ת י ש ר א ל ‪ .‬וכ״ש ע ו ד‬ ‫י א ץ ספק ש ג ם ה ר ש א ת ו מ ה ש ר ה ר ש א ה בטעות‪ .‬כי א ל ו ידע כ ל זה ל א ה ר ש ה‬ ‫א ו ת ו וכו׳‪ .‬ו א ״ כ א י ן ל ו ל ה ר ב ע ל מ ה ל ה ש ע ן ב ז ה ע י י ״ ש ‪.‬‬ ‫)ח( ו ל א ה י ה ה ש ר כ ו פ ה רק פלוני ימשול‪ ,‬וזה מ ד י נ א ד מ ל כ ו ת רק ש א י נ ו מ ד ר ך‬ ‫המוסר ש ה ר ב יקבל מ מ ש ל ת ו בלי רצון הציבור והמלכתם‪ ,‬שו״ת חת״ס שם‪.‬‬ ‫)ט( ש ם ‪ .‬ו כ ת ב ה ט ע ם ד א ץ ז ה מ ד י נ א ד מ ל כ ו ת א ‪ ,‬כ י א ל ו י כ ו ף ה מ ל ך ל ש כ ו ר ל ו‬ ‫דוקא פ ו ע ל זה ל מ ל א כ ת ו ו ל א פ ו ע ל א ח ר איננו מ ח ק ה מ ל ך ‪ ,‬וא״כ כ ל פ ר ו ט ה‬


‫‪1204‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫הקהילה‪ ,‬והדיין או ה ר ב ש נ ת מ נ ו מ ו ת ר י ם ל ק ב ל ם ‪ ,‬שאין זה מינוי‬ ‫ע ל ידי שלטון שאסור ע ל פי ח ר ם הקדמונים)י(‪.‬‬

‫עברו ומינו‪:‬‬ ‫ו‪ .‬אף ש נ ת ב א ר שאין לדיין ל ה ת מ נ ו ת ע ל פי השלטון א ם ע ב ר‬ ‫ונתמנה‪ ,‬א ם ה ו א ראוי ל ה י ו ת דיין ע ל פי משפטי התורה)יא( דינו‬ ‫דין‪ ,‬דדינא ד מ ל ב ו ת א דינא)ימ‪ ,‬א ב ל א ם אינו ראוי ל ה ת מ נ ו ת לדיין‬ ‫ע ל פי חוקי ה ת ו ר ה ‪ ,‬אין ר ש ו ת השלטון מועיל כ ל ו ם ואין דינו‬ ‫דיןגיג(‪ .‬ואין בזה מ ש ו ם דינא ד מ ל כ ו ת א דינא‪ .‬כיון ש ה ו א בניגוד‬ ‫לדין תורה)יח‪.‬‬ ‫שנוטל ה ר ב מ ה כ נ ס ת ה ר ב נ ו ת ע״פ כפיית ה ש ר גזל ה ו א בידו עכ״ל‪.‬‬ ‫)י( ש ר י ת ח ב צ ל ת ה ש ר ו ן ס י ׳ ד ‪ ,‬ו כ ת ב ה ט ע ם כ י ו ן ש ה ב ח י ר ה נ ע ש י ת ע ״ י ר ו ב‬ ‫ד ע ו ת מ א נ ש י העיר‪ ,‬אין ענין זה ד ו מ ה ל ד ב ר י החת״ם‪ ,‬ד ש ם ש ה ש ר ב ע צ מ ו‬ ‫ר ו צ ה ל מ נ ו ת א ו ת ו ה ר ב ש ל א מ ד ע ת ה ק ה ל ‪ ,‬א ז א ף דדינא ד מ ל כ ו ת א דינא‪,‬‬ ‫מ״מ ל א עדיף דינא ד מ ל כ ו ת א מדינא דרקיעא‪ ,‬ש ש א ל הקב׳׳ה הגון ע ל י כ ם‬ ‫ב צ ל א ל וכו׳‪ .‬א ב ל ב נ ד ו ן ד י ד ן ש מ י נ ו י ה ר ב ת ה י ׳ ב ב ח י ר ו ת ר ו ב ד ע ו ת א נ ש י‬ ‫העיר‪ ,‬ו ר א ש י ה ק ה ל רק מ ע ש ה קוף ק ע ב ד י מ ה ענין זה ל ד ב ר י ה ח ת ־ ס ‪ .‬ולענין‬ ‫מינוי ה ר א ש י ם ב ע צ מ ם ע״י ה מ מ ש ל ה ש י י ך ג ם ב ז ה דינא ד מ ל כ ו ת א ‪ ,‬כי ה י א‬ ‫ת ק נ ת ה מ ד י נ ה ש ב מ ק ו ם ש י ש ר י ב ב י ן א נ ש י ה ק ה ל ו ר א ש י ה ק ה ל וכוי‪ ,‬ש י מ נ ו‬ ‫לצורך ש ע ה ראשים אחרים‪ .‬ש ל א יתנהגו צרכי הקהל בלי סדר עד שיבררו‬ ‫ר א ש י ם א ח ר י ם וכו׳ עי״ש‪.‬‬ ‫)יא( פ ר ט י דין ז ה מ י ר א ו י ל כ ך י ת ב א ר ב ס ע י פ י ם ה ב א י ם ‪.‬‬ ‫) י ב ( ב ע נ י ן ד י נ א ד מ ל כ ו ת א ר א ה ל ה ל ן סי; ל ג ב א ר י כ ו ת ‪ ,‬ו ע י י ן ב ש ר י ת ה ר מ ״ א‬ ‫סי׳ ק כ ג ש ה ב י א ב ש ם ה ר י ב ״ ש סי׳ ר ע א ו ש ו ׳ ׳ ת ה ר ש ב ׳ ׳ א סי׳ ת ר ל ז ד ר ש ו ת מ ן‬ ‫ה מ ל ך מהני והוי מ כ ל ל דינא ד מ ל כ ו ת א ‪ ,‬ומיהו כ ת ב ו ש צ ר י ך להיות ראוי לכך‪.‬‬ ‫) י ג ( ר י ב ׳ ׳ ש סי׳ ר ע ״ א ‪ .‬ו ה ב י א ע ״ ז ד ב ר י ה ר מ ב ׳ ׳ ם פ ״ ד ס נ ה ד ר י ן ה ט ׳ ׳ ו ש כ ת ב מ י‬ ‫ש א י נ ו ראוי לדון מפני ש א י נ ו יודע א ו מפני ש א י נ ו הגון‪ ,‬ש ע ב ר ר א ש ג ל ו ת ונתן‬ ‫ל ו ר ש ו ת ‪ ,‬א ו ש ט ע ו ב י ת דין ונתנו ל ו ר ש ו ת ‪ ,‬אין ה ר ש ו ת מ ו ע ל ת ל ו כ ל ו ם ע ד‬ ‫ש י ה א ראוי‪ ,‬ש ה מ ק ד י ש ב ע ל מ ו ם אין ה ק ד ו ש ה ח ל ה עליו‪ .‬ובפ״ו ה״ד כ ת ב‬ ‫א ב ל מי ש א י נ ו מ ו מ ח ה ו ל א ק ב ל ו א ו ת ו בע״ד‪ ,‬אע״פ ש נ ט ל ר ש ו ת ה ר י זה ב כ ל ל‬ ‫ב ע ל י זרוע ואינו ב כ ל ל הדיינין‪ ,‬ל פ י כ ך אין דיניו דין בין ט ע ה בין ל א ט ע ה ‪ ,‬ו כ ל‬ ‫א ח ד מ ב ע ל י ד י נ י ן א ם ר צ ה ח ו ז ר ו ד ן ב פ נ י ב י ת דין‪.‬‬


‫סימן א‪ :‬מינוי דיינים סעיפיםיח—כד‬

‫יא‬

‫ז‪ .‬יש אומרים שדיין שהוא גמיר )שיודע דיני ממונות( וסביר‬ ‫)שיש לו שיקול ה ד ע ת ב ד י נ י ם ( ) ט ה ‪ ,‬ו מ ו מ ח ה ל ר ב י ם ) ט ‪ , 0‬מועיל לו‬ ‫רשות השלטון שיש לו ס מ ב ו ת לדון א ד ם ב ע ל ברחו‪ ,‬וליפטר‬ ‫מ ל ש ל ם א ם טעהניז(‪ ,‬ביון שהוא דינא ד מ ל ב ו ת א להושיב דיינים‬ ‫ושופטים מי שירצו)יח(‪.‬‬ ‫לדון ביחידי אינו מועיל רשות המלן*)יט(‪.‬‬ ‫ח‪ .‬דיין שהוא גמיר וסביר ואינו מ ו מ ח ה לרבים‪ ,‬אין רשות‬ ‫השלטון מועילה לו כלל‪ ,‬ובל שבן בגמיר ולא סביר‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫דבגמיר וסביר אף שאינו מומחה‪ ,‬מועיל רשות השלטון)כ(‪.‬‬

‫)יד( ב ש י י ך סי׳ ע ג ס׳׳ק ל ט כ ת ב ש א פ י ל ו ל פ ו ס ק י ם ד ס ״ ל ד א מ ד י נ ן ד ״ ד ב כ ל‬ ‫דבר‪ ,‬היינו ד ו ק א מ ה ש א י נ ו ע ד דין ת ו ר ת י נ ו א ל א ש א י נ ו מ פ ו ר ש אצלינו‪ ,‬א ב ל‬ ‫לדון בדיני עכו״ם ב כ ל ד ב ר נגד תורתינו ח ל י ל ה ‪ ,‬ודאי ל א י ע ש ה כן ב י ש ר א ל ‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ר מ ׳ ׳ א סי׳ ג סייד ש כ ת ב ר ש ו ת ש נ ו ת ן ה מ ל ך ע כ ו ״ ם ב ז ה ״ ז א י נ ו כ ל ו ם ‪.‬‬ ‫)טי( ש ה ו א ב ע ל ס ב ר א ה מ ב י ן ל ה ו צ י א ד ב ר מ ת ו ך ד ב ר ‪.‬‬ ‫)טז( מ ו מ ח ה — פ י ר ו ש ו ש ה ו א מ נ ו ס ה ב ד י נ י ם ) ר א ״ ש ס נ ה ד ר י ן פ ״ א ס י ׳ ב‬ ‫ו ב נ מ ו ק ״ י ש ם ( ‪ .‬ל ר ב י ם — ח כ מ ת ו מ פ ו ר ס מ ת ל כ ל ) נ מ ו ק ״ י ס נ ה ד ר י ן פ״א(‪,‬‬ ‫פ ר י ש ה סק״ה‪.‬‬ ‫)יז( ר מ ״ א סי׳ ג ס״ד‪ ,‬ו ע י י ן ב ש ״ ך ש ם ס״ק ט ו ד מ ה נ י ר ש ו ת ה מ ל ך א ף ל פ ו ט ר ו‬ ‫א ם ט ע ה כ מ ו ר ש ו ת א ד ר י ש ג ל ו ת א ד ל ק מ ן סי׳ כ ה ס״ב‪ ,‬ו כ ״ כ ה ר י ב ׳ ׳ ש )סי׳‬ ‫רע׳׳א(‪ .‬ו ע י י ״ ש ש ה ב י א ב ש ם ה ב ״ ח ד ר ש ו ת ה מ ל ך ל א מ ה נ י ל פ ו ט ר ו א ם ט ע ה‬ ‫ל ט ו ר ו ל ה ר מ ב ׳ ׳ ם ‪ ,‬ו כ ת ב ו א ץ ד ב ר י ו מ ו כ ר ח י ם עיי׳׳ש‪ ,‬ו ס י י ם ו א פ י ל ו ש ה ט ו ר ל ״ ס‬ ‫ל י ה כן‪ .‬מ ״ מ ס ב ר ת ה ר י ב ״ ש נ כ ו נ ה בזה‪ .‬כיון ד ר ש ו ת א ר ר י ש ג ל ו ת א ש ה ו ע מ ד‬ ‫מן ה מ ל ך מ ה נ י בזה‪ ,‬כ ״ ש מ ל ך א ו ש ר ע צ מ ו דדינא ד מ ל כ ו ת א דינא‪ ,‬ש מ ח ו ק י‬ ‫ה מ ל ך ו ה ש ר י ם ל ה ע מ י ד ש ו פ ט י ם ודיינים ב א ‪ p‬וא׳׳ב ל א ג ר ע מ ה ר י ש ג ל ו ת א‬ ‫ד א ת י מ ח מ ת י ה ‪ .‬ו ה ע ת י ק ו ב נ ת י ב ו ת ס״ק יא‪.‬‬ ‫)ידז( ר מ ״ א ש ם ‪.‬‬ ‫)יט( שייך ס״ק יד‪.‬‬ ‫)כ( ה נ ה מ ל ש ו ן ה ט ו ר ש כ ת ב ל פ י כ ך י ר א ה ד ר ש ו ת ש נ ו ת ן ה מ ל ך אינו כלום‪.‬‬ ‫מ ש מ ע ש א י נ ו מ ו ע י ל ב ש ו ם אופן‪ .‬א ו ל ם ב ש ו ״ ת ריב׳׳ש ה ו ב א בב״י כ א ן כ ת ב ‪,‬‬ ‫ח ״ ל ו מ ״ ש ב ט ו ר ח ו ״ מ ש ע ת ה ב ז ה ״ ז ש א י ן ל נ ו ר׳׳ג ו ל א נ ש י א א י ן נ ט י ל ת ר ש ו ת‬ ‫מ ן ה מ ל ך מועיל‪ .‬דדוקא הנהו דנפקי לן מ ק ר א ״דלא יסור שבט״‪ .‬א פ ש ר דהיינו‬


‫‪1206‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ט‪ .‬יש אומרים שדיין שמינהו השלטון וציוה ש ל א ידון א ח ר‬ ‫זולתו‪ ,‬אינו מועיל ר ש ו ת ם אף א ם הדיין ראוי ל ה ת מ נ ו ת לדיין ע ל‬ ‫פי משפטי ה ת ו ר ה ) כ א ( ‪ ,‬ויש ח ו ל ק י ם ) כ ב ( ‪.‬‬

‫ל מ י ש א י נ ו מ ו מ ח ה דהיינו ר ג מ י ר ו ל א סביר‪ ,‬רר׳׳ג א ו ה נ ש י א י כ ו ל י ן ל ת ת ל ו‬ ‫ר ש ו ת כיון ד ג מ י ר כ מ ו ש כ ת ו ב ש ם ‪ ,‬ו ל א ה מ ל ך כיון ד ל א סביר‪ ,‬א ב ל ב מ ו מ ח ה‬ ‫דגמיר וסביר ש מ ן הדין יכול לדון ביחידי ב ל א ר ש ו ת כדאסיקנא בריש‬ ‫מ כ י ל ת י ן ‪ .‬ר ש ו ת ה מ ל ך מ ו ע י ל ל ו ל ה פ ט ר מ ן ה ט ע ו ת ‪ ,‬ד ל א ג ר ע מר׳׳ג ד א ת א‬ ‫מ ח מ ת י ה עכ״ל‪.‬‬ ‫היוצא מדבריו ש ר ש ו ת ה מ ל ך פ ח ו ת ה מ ר ש ו ת ר א ש גולה‪ ,‬והנה ב ר ש ו ת‬ ‫ר א ש ג ו ל ה נ ח ל ק ו ה פ ו ס ק י ם ב א י ז ה א ו פ ן מ ו ע י ל ר ש ו ת ו ‪ ,‬ה ט ו ר כ א ן בס״ז וכן‬ ‫ה ר א ״ ש ה ו ב א ב ב ״ ח וכ״ב ב ס מ ״ ע ס״ק י ד ו כ ן פ ס ק ב ל ב ו ש ב ס ״ ד ס ב ר י ד ג ם‬ ‫בגמיר ו ל א סביר מ ו ע י ל ר ש ו ת ר א ש הגולה‪ ,‬ורק ב ל א גמיר ו ל א סביר אינו‬ ‫מועיל‪ ,‬ולפ״ז ה א ד ל א מ ו ע י ל ר ש ו ת ה מ ל ך ה ו א רק בגמיר ו ל א סביר‪ ,‬א ב ל‬ ‫בגמיר וסביר מ ו ע י ל גם ר ש ו ת ה מ ל ך כ ד מ ש מ ע ב פ ש ט ו ת לשון הריב׳־ש‪.‬‬ ‫א ו ל ם הש׳׳ך בס״ק י א ובסי׳ כ ה ס״ק כ ב כ ת ב ‪ ,‬ש ד ע ת ה ר מ ב ׳ ׳ ם ד ל א מ ה נ י‬ ‫ר ש ו ת לגמיר ו ל א סביר וחולק ע ל ה ר א ״ ש והטור‪ ,‬וכ״כ ה ב ע ל המאור‪ ,‬וכן‬ ‫מ ש מ ע ל ה ד י א מ ד ב ר י ה ר א ב ץ ר פ ״ ק ד ס נ ה ד ר י ן ‪ ,‬ו כ ״ כ ה נ מ ו ק ״ י פ׳ א ד ״ מ ‪ ,‬ו כ ״ כ‬ ‫ה ב ר ט נ ו ר ה ר״ פ ז ה ב ו ר ר ‪ ,‬ו כ ן מ ו כ ח ד ע ת ה ר י ״ ף ‪ ,‬ו כ ״ כ ב ת ש ו ׳ ב ן ל ב ס פ ר ג׳ סי׳‬ ‫ל ב ל ד ע ת הרי״ף‪ .‬וסיים ה ש ״ ך וכן מ ס ת ב ר ‪ ,‬ו ד ל א כ ה ר א ״ ש והטור‪ ,‬ד ו ד א י נ ר א ה‬ ‫ד ל א עדיף ר ש ו ת א דר״ג מ ק ב ל ו ה ו בע״ד ע צ מ ם ע ל י ה ם ‪ ,‬וכיון ד ב ק ב ל ה ו ל א‬ ‫מ ה נ י א ל א ב מ ו מ ח ה מ מ ש וכר‪ ,‬ה א י ך יועיל ר ש ו ת מר״ג עכ׳׳ל‪ .‬ולפ״ז ב ר ש ו ת‬ ‫מ ל ך ש ה י א פ ח ו ת ה מ ר ש ו ת ר״ג אינו מ ו ע י ל ג ם ב ג מ י ר ו ס ב י ר ר ק ב מ ו מ ח ה‬ ‫לרבים‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב א ו ר י ם ‪ 0‬י ׳ _ כ ה ס ״ ק כ ג ו נ ת י ב ו ת סי׳ כ ה ס ״ ק כ א ש ה כ ר י ע ו כ ה ש ״ ך‬ ‫ולא ��סמ־׳ע עיי־ש‪.‬‬ ‫) כ א ( ע י י ן ת ש ב ״ ץ ח ׳ ׳ א סי׳ ק נ ח ש פ ק פ ק ע ל ה ר י ב ״ ש ש נ ת ן ל ו ה מ ל ך ש ל א י ד ו ן‬ ‫ש ו ם א ד ם זולתו‪ ,‬ו כ ת ב ש א ף א ם א מ ר י נ ן ר ז ה דינא ד מ ל כ ו ת א דינא כיון ש י ש‬ ‫א י ס ו ר ב ד ב ר ל א אמרינן‪ ,‬ו כ א ן י ש א י ס ו ר ש ל א י ו כ ל ל ד ו ן א ו ה ב ו ושונאו‪ ,‬ודיין‬ ‫א ח ר ל א י ו ב ל ל ד ו נ ם ש ה ר י ה מ ל ך ס ל ק ר ש ו ת דיין א ח ר ז ו ל ת ו וכו׳ ו י א כ ל ה ל ה‬ ‫וחדי‪ ,‬ובסי׳ קם ב ח ב ע ו ד ט ע ם מ כ י ק ש א י ן דיין א ח ר ש י ד ו ן א ת הדיין ה ה ו א‬ ‫אינו י כ ו ל ל ד ו ן א ח ר י ם ‪ ,‬ב ד א מ ר י נ ן ב ס נ ה ד ר י ן יח ע׳׳א אי ל א ו ד ד א י ן ל י ה א י ה ו‬ ‫ה י כ א דאין‪ ,‬ו ה כ ת ו ב ״ ה ת ק ו ש ש ו וקושו״ וכו׳ ק ש ו ט ע צ מ ך ו א ח ״ כ ק ש ו ט‬ ‫א ח ר י ם ‪ ,‬ובסי׳ ק ס א כ ת ב ש כ י ו ן ש ת י ק ן ש ל א י ה א ז כ ו ת ל א ח ר לדון ה ו א מ ע כ ב‬ ‫א ת ה ר ב י ם מ ל ע ש ו ת מ צ ו ה ‪ ,‬ד ל ד ו ן ה ו א מ צ ו ה כ ד א י ת א ב ב י צ ה ל ו ע׳׳ב עיי״ש‪,‬‬ ‫ו ה ע ת י ק ו ב ב נ ה ״ ג א ו ת יג‪.‬‬


‫סימן א‪ :‬מינוי דיינים סעיפיםיח—כד‬

‫יא‬

‫א ם ק ב ל ו ה ו ה ק ה ל ע ל י ה ם ע ל פי א ו ת ו המינוי‪ ,‬מ ו ע י ל ר ש ו ת ם‬ ‫לדברי הבל)כג(‪.‬‬

‫קבלוהו עליהם ‪5‬‬ ‫י• ק ה ל ש ק ב ל ו ע ל י ה ם דיין ע ל פי כ ת ב השלטון‪ ,‬אף ע ל פי ש ל א‬ ‫ק ב ל ו ה ו מ ר צ ו נ ם רק מ ח מ ת כ ת ב השלטון‪ ,‬מ ו ע י ל ה ה ק ב ל ה כ פ י‬ ‫ה ד ר ך ש י ב ו א ר להלן)כד(‪.‬‬ ‫יא‪ .‬דיין ש ה ו א גמיר וסביר‪ ,‬מ ו ע י ל ה ק ב ל ת ה ק ה ל ‪ ,‬ש א ם ט ע ה ה ו א‬ ‫פטור ל ש ל ם ) כ ה ( ‪ ,‬א ב ל א ם ה י ה גמיר ו ל א סביר‪ ,‬מ ו ע י ל ה ה ק ב ל ה רק‬ ‫שיוכל לדון ביחידי אף ל כ ת ח י ל ה ) כ ‪ , 0‬א ב ל א ם ט ע ה אינו פ ט ו ר‬ ‫לשלם)כז(‪.‬‬

‫)כב( כ ת ו מ י ם ס ק ־ ו ה ב י א ו ‪ ,‬ו כ ת ב וצ׳׳ל ד ד ת ה מ ל ך ה י ה ש ם ש ה ר י ב ׳ ׳ ש ל ב ד ו‬ ‫ייין ו ל א י צ ט ר ף א ח ר ע מ ו ‪ .‬ד א ל ״ כ א י ן מ ק ו ם ל ט ע נ ת ו ‪ ,‬ד ה א כ ת ב ו ה ת ו ס ׳‬ ‫סנהדרין י ח ד״ה ו ה א וכו׳ ד א ף מ ל ך ע ם א ח ר י ם מ צ י לדון ד ל ״ ש ה ת ק ו ש ש ו‬ ‫וכו׳ כ ש א י ן ה ד י ן נ ג מ ר ע ״ פ ל ב ד ו ‪ .‬ו כ ת ב ר א ף ד נ י מ א ד ר י ב ״ ש ה י ה ד ן לבדו‪.‬‬ ‫מ״מ אין כ א ן מ ק ו ם ל ע ר ע ו ר ש ל ו ‪ ,‬דכי מ ל ך ס פ ר ד ש נ ת ן ר ש ו ת לריב׳׳ש הי׳‬ ‫מ ו ש ל ב כ ל כ ד ו ר א ר צ י ‪ ,‬וא׳׳כ כ י ה י ה ל א י ש מ ש פ ט ע ם ה ר י ב ״ ש ה ל א י ו כ ל‬ ‫ל י ל ך לדיינים ה י ו ש ב י ם כ ס א ו ת ל מ ש פ ט ח ו ץ ל א ר ץ ס פ ר ד ו ל ק ב ו ל ע ל י ו וכו׳‬ ‫ופשוט‪ ,‬ובחנם פקפק ע ל הריב״ש ואין משיבין ארי ל א ח ר מותו‪.‬‬ ‫)כג( ס פ ר א ו ר ח מ ש פ ט כ א ן א ו ת ט כ ת ב ‪ .‬ד ב א ו פ ן ז ה ג ם ה ת ש ב ״ ץ מ ו ד ה‬ ‫שמועיל הקבלה‪.‬‬ ‫) כ ד ( ר מ ״ א ס י ׳ ג ס ״ ד ‪ ,‬ש ״ ך ס׳׳ק י ב ‪ ,‬ב ש ם ה ב ״ ח ‪ ,‬א ו ר י ם ס ״ ק י א ‪ .‬נ ת י ב ו ת‬ ‫ח י ד ו ש י ם סק״י‪.‬‬ ‫) כ ה ( ב ״ ח ס״ק י ג ל ד ע ת ה ט ו ר ‪ ,‬ו כ ת ב ו ד ל א ה נ ר א ה מ ה ר מ ב ״ ם ד כ ת ב ה מ ל ך‬ ‫א י נ ו מ ו ע י ל כ ל ו ם ה י כ א ד ט ע ו א פ י ל ו ב ד ק ב ל ו ע ל י י ה ו ודו׳׳ק‪ .‬ו ע י י ן ב ש ״ ך ס־׳ק י ג‬ ‫ש כ ת ב ולפע״דל א נ ר א ה מהרמב״ם כלום‪ ,‬וגם הרמב״ם מודה לזה ע״ש‪.‬‬ ‫)פי( ב י ר ו ש ל מ י ס נ ה ד ר י ן פ ״ א ה ״ א כ ת ב ש א ם ק ב ל ו ע ל י ה ם דן א פ י ל ו ביחידי‪.‬‬ ‫ו כ ״ כ ב ש ר י ת הרדב׳׳ז ח׳־ג סי׳ ת ת ק מ ד )תקט(‪ ,‬ש ו ״ ת ח ו ו ת י א י ר סי׳ ה ‪ ,‬ש ו ״ ת‬ ‫שארית י ו ס ף ש ה ו ז כ ר ב ש י י ך סק׳׳י ע י י ״ ש ‪.‬‬ ‫ועיין בשייך ש ם ש כ ת ב ד ה א י ד נ א ד ל י כ א מ ו מ ח ה י ש ל י ז ה ר ש ל א ל ד ו ן‬ ‫ביחידי א ף ב ק ב ל ו ה ו ‪ ,‬א ם ל א ש ה ו א מ פ ר ש ב ה ד י א א י נ י י ו ד ע ל ד ו ן א ת כ ם ד י ן‬


‫‪1208‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫יב‪ .‬ה י ה הדיין ל א גמיר ולא סביר‪ ,‬מ ו ע י ל ה ה ק ב ל ה שיכול לדון‬ ‫א ת בני ה ע י ר יחידי אף לכתחילה)כח(‪ ,‬ה ו א י ל ו ה כ ל יודעים שאינו‬ ‫יודע דין ת ו ר ה וסומכים ע ל שיקול ד ע ת ו בלבדנכט(‪.‬‬ ‫יג‪ .‬ב כ ל הדינים הנ״ל אין חילוק בין א ם נ ת מ נ ה הדיין ע ל ידי‬ ‫השלטון עצמו‪ ,‬בין א ם נ ת מ נ ה ע ל ידי ה ש ר ה מ מ ו נ ה בעירו‪ ,‬כ ל‬ ‫זמן כשנוהג ע ל פי חוקי מקומו)ל(‪.‬‬

‫במקום שאין ת״ח‪:‬‬ ‫יד‪ .‬עיירות שאין ב ה ם ח כ מ י ם ה ר א ו י ם ל ה ת מ נ ו ת לדיינים‪ ,‬ואין‬ ‫ידם מ ש ג ת ל ה ב י א אליהן ח כ ם מעיר אחרת)לא(‪ ,‬ויש ח ש ש ש א ם‬ ‫ל א ימנו ל ה ם דיינים ילכו לדון ב ע ר כ א ו ת ש ל נכרים‪ ,‬בוררים טובי‬ ‫העיר א ת הטובים ו ה ח כ מ י ם שבין בני העיר ש ה ם יראי א ל ק י ם‬ ‫שונאי בצע ומביני מדע)לב(‪ ,‬וממנים א ו ת ם ב ה ס מ כ ת בני העיר)לג(‬ ‫ל ה י ו ת דיינים אף ע ל פי ש א י נ ם בקיאים בדינים)לח‪.‬‬ ‫ת ו ר ה ‪ ,‬א ו ש ה ו א דין פ ש ו ט ו מ ו מ ח ה ורגיל ב כ ך וכו׳ עיי״ש‪ .‬ו ב ע ר ו ך ה ש ל ח ן ס״ו‬ ‫כ ת ב ש ל א ר א ה נוהגים כן ל ו מ ר בין לדין בין ל ט ע ו ת ו ב כ ל ה ע ר י ם ה ק ט נ ו ת דן‬ ‫ה ר ב יחידי ואינו מ ת נ ה כלל‪ .‬ועיי״ש מ ש ״ ב ה ט ע ם ‪.‬‬ ‫) ב ז ( שייך סי׳ כ ה ס ק כ ׳ ׳ ב ל ד ע ת ה ר מ ב ״ ם ו ע ו ד ר א ש ו נ י ם ה ו ב א ל ע י ל ס ק ״ כ ‪.‬‬ ‫) ב ח ( ב ״ י סי׳ ג ס ״ ק יג‪ .‬ש כ ת ב כ י ו ן ש ק ב ל ו ם ע ל י ה ם ה י י נ ו ע ר כ א ו ת ש ב ס ו ר י א‬ ‫ש ה ם כשרים‪ .‬פרישה שם‪.‬‬ ‫) ב ט ( נ מ ו ק ״ י ר פ ״ ק ד ס נ ה ד ר י ן ה ו ב א ב ש ״ ך סק״י‪ ,‬ו כ ״ כ ב ב י א ו ר ה ג ר ״ א ם ק ״ כ ‪.‬‬ ‫) ל ( ר מ ״ א סי׳ ג ס״ר‪.‬‬ ‫) ל א ( ע ר ו ה ״ ש ו מ א ז נ י ם ל מ ש פ ט סי״ח‪ ,‬ש ר ק ב א ו פ ן ז ה מ ו ת ר ה ד ב ר ‪.‬‬ ‫) ל ב ( ל ש ו ן ה ר ש ב ״ א ב ח ש ו ׳ ח ״ ב סי׳ ר צ ‪ ,‬ה ו ע ת ק ה ב ב ״ י סי׳ ח מ ח ו ׳ א ‪.‬‬ ‫)לג( ב ר כ ו ת נ ה ע״א אין מעמידין פרנס ע ל ה צ י ב ו ר אא״ב נ מ ל כ י ם בציבור‪.‬‬ ‫ו ר א ה ש ו ״ ת ת ש ב ״ ץ ח ״ א סי׳ ק ס א ‪ ,‬ש ו ״ ת מ ש פ ט י ש מ ו א ל סי׳ ע ט ‪ ,‬כ נ ה ׳ ׳ ג‬ ‫ה ג ה ״ ט א ו ת ב‪.‬‬ ‫) ל ד ( ר ש ב ״ א ש ם ‪ .‬ו ה ו ב א ב ר מ ״ א סי׳ ח ס ״ א ‪.‬‬


‫סימן א‪ :‬מינוי דיינים סעיפיםיח—כד‬

‫יא‬

‫טו‪ .‬דיינים א ל ו ר ש א י ם לכוף א ת בעלי דינים שבעיר לדון‬ ‫בפניהם‪ ,‬ואין ה ם ר ש א י ם ל ו מ ר שאינם רוצים לרון א ל א בפני‬ ‫מ ו מ ח י ם ) ל ה ( ‪ ,‬א ב ל אינם רשאים לבוף אנשים ש א י נ ם מבני ה ע י ר‬ ‫שנזדמנו שם‪ ,‬לדון בפניהם)לה‪.‬‬ ‫טז‪ .‬דיינים אלו רשאים לדון ה ב א י ם בפניהם כפי שיקול ד ע ת ם‬ ‫דרך ה ת ג ר י ם ובעשיית פשרות)לז(‪ ,‬א ב ל אסור ל ה ם לדרוש לחוקי‬ ‫ה ע ר כ א ו ת לגמור הדין ע ל פיהם‪ ,‬א פ י ל ו כשיש ה ס כ מ ת כ ל בגי‬ ‫העיר ע ל כך)לח(‪.‬‬ ‫יז‪ .‬אין דיינים א ל ו צריכים ל ק ב ל ת קנין מ ב ע ל י הדין ל ע ש ו ת‬ ‫כ א ש ר ישפטו הם‪ ,‬הואיל ו ה מ ה ו ם רבים ע ל י ה ם נלט(‪ ,‬ו ב ל דבר‬ ‫שנעשה ברבים אין צריך קנין)מ(‪.‬‬

‫)לה( רשב׳׳א שם‪ .‬ש כ ת ב ע״כ א ת ם צריכים ל מ נ ו ת ם ו כ ר כדי שיהיה ל ה ם‬ ‫ה כ ח ל ד ו ן בע׳יכ ש ל ב ע ל י דבר‪ .‬ועיין ב ש ו ״ ת ה ר ד ב ״ ז ח״ג סי־ ת ת ק מ ד )תקט(‬ ‫ש כ ת ב בנוגע לדיין יחיד‪ ,‬ש כ ת ב וכיון ש ה ם ו ה צ י ב ו ר בוררין אותו‪ ,‬הוי כ א ל ו‬ ‫קבלוהו ע ל י ה ם כולם אפילו אותם ש ל א היו ב ש ע ת הברירה‪ ,‬שהרי הוברר‬ ‫מ ט ו ב י ה ע י ר ב מ ע מ ד א נ ש י ה ע י ר ‪ ,‬ש ר י ת מ ה ר ״ ם פ ד ו ו ה סי׳ מ ג ‪ .‬ו כ ן נ ר א ה‬ ‫מ ל ש ו ן ה ר ־ ־ ן )נמוק׳׳י( פ ר ק ז ה ב ו ר ר ‪ ,‬ש כ ת ב ו ד י ל ו ר ב נ ן ס ב ר י כ י ו ן ש ה מ ח ו ם‬ ‫עליהן ל א כ ל הימנו לפוסלו‪ ,‬ועדיפי מיושבי קרנות )סתם( כ ן ה ע ל ו‬ ‫האחרונים‪ ,‬מהר״ם פדוואה שם‪.‬‬ ‫) ל ו ( ש ו ״ ת ה ב ״ ח סוס׳׳י נ ח ‪ ,‬ו ה ט ע ם כ י ו ן ש ה ם ל א ק ב ל ו ע ל י ה ם ‪ ,‬ד י כ ו ל ל ו מ ר‬ ‫ל א א ד ו ן א ל א בב׳׳ד ה ש ו ה ‪ ,‬ו ש כ ן א י ת א ב ה ג ה ת א ל פ ס י ר״פ ז ה בורר‪.‬‬ ‫)לז( חזון א י ש סנהדרין פט״ו א ו ת ד ‪ .‬ש כ ת ב ב ז ה נ ר א ה כ ע ץ פ ש ר ה ש ע ו ש י ם‬ ‫כין ב ע ל י הריב‪ ,‬ואין ניכר כ ל ל ש ה ם מ ת נ כ ר י ם ב כ ו ו נ ה לדיני ה ת ו ר ה ‪ ,‬ובב״ק‬ ‫סי׳ ט ו כ ת ב ש ה ש ו פ ט ל פ י ה נ ר א ה א ל י ו ז ה ו ב כ ל ל פ ש ר ה ‪ ,‬ו א י ן נ י כ ר ש ע ז ב ו‬ ‫מ ק ו ר מ י ם ח י י ם ל ח צ ו ב ב ו ר ו ת נ ש ב ר י ם עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫)לח( חזו׳׳א ש ם ‪ ,‬ו כ ת ב ד י ש ר א ל ה ד ן ל פ י חוקי ה ע מ י ם הוי כ מ ו ש ב א ל ד ו ן ל פ נ י‬ ‫א י נ ם י ש ר א ל י ם ‪ ,‬ו א פ י ל ו ק ב ל ת ב ע ל י ד ב ר י ם ו ה ס כ מ ת כ ל בני ה ע י ר ל א מ ה נ י‬ ‫ל ז ה ‪ ,‬ו כ ״ כ ב ב ״ ק סי׳ ט ו עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) ל ט ( ר מ ׳ ׳ א סי׳ כ ב ס׳יא‪ ,‬ו ע י י ן ב ב י א ו ר ה ג ר ״ א ש ם א ו ת ט ש כ ת ב ש י ד ו ע ש א י ן‬ ‫פוסקים דין ברור‪ ,‬והוי כ ק ב ל ו בין ל ד י ן ובין ל ט ע ו ת ‪ ,‬ובסק׳־י כ ת ב וכן א ״ צ ק נ ץ‬ ‫כ מ ״ ש בסי׳ קסג עב׳׳ל‪.‬‬


‫‪1210‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫יה‪ .‬גמרו א ת הדין ואמרו איש פלוני א ת ה זכאי‪ ,‬איש פלוני א ת ה‬ ‫חייב)מא(‪ ,‬אין בעלי דין יכולים ל ס ר ב לקיים ה פ ס ק ב ט ע נ ה דטעו‬ ‫בשיקול ד ע ת או ב ד ב ר מ ש נ ה ) מ ס ‪.‬‬ ‫— קבלו ע ל י ה ם הבע״ד — נברי כדיין י ת ב א ר לקמן סי׳ ד —‬

‫מינוי גר‪:‬‬ ‫יט‪ .‬אין מ מ נ י ם גר לדיין א ו ל כ ל מינוי של שררה‪ ,‬ד ב ת י ב )דברים‬ ‫יז‪ ,‬טו( ״שום ת ש י ם עליך מ ל ך וגו׳ מ ק ר ב א ח י ך ת ש י ם עליך מ ל ך‬ ‫ל א ת ו כ ל ל ת ת עליך איש נכרי א ש ר ל א א ח י ך הוא״‪ .‬ולמדו חז״ל‬ ‫מפסוק זה ש כ ל מ ש י מ ו ת ש א ת ה מ ש י ם ל א יהיו א ל א מ ק ר ב‬ ‫אחיך)מג(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בית דין ש א ח ד מדייניו ה ו א גר‪ ,‬פ ס ו ל לדון א ת ישראל‪ ,‬ואפילו‬ ‫ל א נתגייר ה ו א א ל א אבותיו או א ב ו ת אבותיו ו ה י ת ה ה ו ר ת ו‬ ‫ולידתו בקדושה‪ ,‬ה ו א פ ס ו ל ל ה י ו ת דיין לישראל)מד(‪.‬‬ ‫בא‪ .‬ה א דגר פ ס ו ל לדון ישראל‪ ,‬ה ו א רק ב כ פ י ה ש ה ו א ד ב ר‬ ‫) מ ( ע י י ן ב ר מ ״ א סי׳ ק ס ג ס״ו ש כ ת ב ו ב ל ד ב ר י ה ק ה ל א י נ ן צ ר י ב י ן קנין‪ .‬ו ב ״ כ‬ ‫ב ה ג ה ו ת מ ר ד כ י ב ־ ׳ מ פ ר ק ה א ו מ נ י ן סי׳ ת נ ז ־ ח ‪ ,‬ש כ ל ד ב ר ה נ ע ש ה ב ר ב י ם א ״ צ‬ ‫ק נ י ן ב מ ק ו ם ש ה י ח י ד צ ר י ך קנין‪ .‬ו ש ל ש ה מ ט ו ב י ה ע י ר ח ש ו ב י ם כ מ ו כ ל ה ע י ר ‪,‬‬ ‫כדאמרינן פ״ב דמגילה בירושלמי‪.‬‬ ‫) מ א ( ש ז ה נ ק ר א ג מ ר י דין‪ ,‬כ ד מ ב ו א ר ב ס נ ה ד ר י ן ע ״ ב ‪ .‬ו ב ש ו ״ ע סי׳ י ב ס ״ ב ‪.‬‬ ‫) נ ו ב ( ש ר ׳ ת מ ש פ ט י ש מ ו א ל סי׳ נ ד ‪ ,‬ו ה ט ע ם פ ש ו ט ד ב ש מ ק ב ל י ם ע ל י ה ם ב ״ ד‬ ‫הדיוטות‪ .‬א ד ע ת א שידונו ל ה ם לפי ש כ ל ם הוא ש ק ב ל ו עליהם‪ ,‬וליכא כאן‬ ‫ט ע נ ה ש ט ע ו ‪ .‬כ נ ה ״ ג סי׳ ח ה ג ב ״ י א ו ת ח ‪.‬‬ ‫) מ ג ( י ב מ ו ת מ ה ע ״ ב ‪ .‬ו ר א ה ב ס פ ר י פ ׳ ש ו פ ט י ם סי׳ קנז א י ן מ מ נ י ן פ ר נ ס ע ל‬ ‫ה צ י ב ו ר ע ד ש ת ה א א מ ן מ י ש ר א ל ‪ ,‬ועיין ב ר מ ב ״ ם פ״א מ ל כ י ם ה״ד ש כ ת ב אין‬ ‫מ ע מ י ד י ן מ ל ך מ ק ה ל ג ר י ם וכר‪ .‬ואין צ ר י ך ל ו מ ר דיין א ו נ ש י א ש ל א י ה א א ל א‬ ‫מ י ש ר א ל ש נ א מ ר ש ו ם וכוי‪ ,‬ו כ ״ ה ב ש ו ״ ע סי׳ ז ס ״ א ‪.‬‬ ‫) מ ד ( ר מ ב ״ ם פ ״ א מ ל כ י ם ה ״ ד ‪ ,‬ו כ ׳ ׳ כ ה ס מ ״ ע סי׳ ז סק׳׳א‪ ,‬ו מ ק ו ר ו ב מ ש נ ה‬ ‫ביכורים )פ״א מ״ה( א ח ד גרים ו א ח ד ע ב ד י ם מ ש ו ח ר ר י ם ואפילו ע ד ע ש ר ה‬ ‫דורות‪ ,‬ע ד ש ת ה א אמן מישראל‪.‬‬


‫סימן א‪ :‬מינוי דיינים סעיפים יח— כד‬

‫יא‬

‫שררות‪ ,‬�� ב ל ב ל א כ פ י ה ה ו א כשר ל ד ו ן ) מ ה ( ‪.‬‬

‫קבלוהו עליהס‪:‬‬ ‫כב‪ .‬גר ש ק ב ל ו ה ו ע ל י ה ם בעלי דינים לדון בפניו‪ ,‬כ ש ר לדון)מ‪,0‬‬ ‫כג• יש אומרים שגר ל א ח ר שקבלוהו ע ל י ה ם אין בעלי הדין‬ ‫יכולים לחזור ב ה ם אפילו קודם גמר דין)ב״(‪ ,‬ויש אומרים שרק‬ ‫ל מ פ ר ע אינם יבולים לחזור‪ ,‬דהיינו ש מ ה שטענו או הודו בפניו‬ ‫שריר וקיים‪ ,‬א ב ל מ כ א ן ו ל ה ב א אין ה ג ר יכול לבוף ע ל י ה ם גמר‬ ‫יין ש ל א לרצונם‪ ,‬ש ה ו א ענין שררה שאין ה ג ר כ ש ר לכךגמח(‪.‬‬ ‫כר‪ .‬גר ש ק ב ל ו ה ו עליו בעלי הדין לדון בפניו‪ ,‬מ צ ו ה עליו לדון‬ ‫אותם‪ ,‬ואין לו ל ה ש ת מ ט מלדונםןמט(‪ ,‬וכן יכולים ל ק ב ל ו ע ל י ה ם‬ ‫לרון יחידי)‪.0‬‬

‫) מ ה ( ט ו ר יו׳׳ד ס ו ס ״ י ר ס ט ו ה ו ב א ו ב ס מ ׳ ׳ ע סי׳ ז ס ק ״ ד ‪ ,‬ו ב ש ״ ך ס ק ״ א ‪ ,‬ו כ ״ ב‬ ‫הב׳׳ח‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב י ש ״ ש י ב מ ו ת פי׳׳ב א ו ת ה ש כ ת ב ד ה י כ א ש ד נ ו י ש ר א ל ב ל א כ פ י ה‬ ‫ש כ ש ר ‪ ,‬ה ו א רק ש י ד ע ו ש ה ו א גר‪ ,‬א ב ל א ם ל א י ד ע ו ש ה ו א ג ר ואה׳־כ נ ו ד ע‬ ‫ל ה ם י כ ו ל י ם ל ח ז ו ר ב ה ם עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) מ ו ( ת ו ם ׳ נ ד ה מ ט ע ׳ ׳ ב ד׳׳ה ח ד א ‪ .‬ר א ״ ש י ב מ ו ת פ י ״ ג סי׳ י ב ‪.‬‬ ‫)מז(‬ ‫ששם‬ ‫אלא‬ ‫כפיה‬

‫א ו ר י ם סי׳ ז סק׳׳א‪ ,‬ו ז ה ו ה ח י ל ו ק ב י ן ק ב ל ת ג ר ל ב י ן ק ב ל ת ק ר ו ב א ו פ ס ו ל ‪,‬‬ ‫יכול ה מ ק ב ל לחזורב ו מקבלתו קודם גמר דץ‪ .‬והטעם דגר הוא כ ש ר‬ ‫ש א י ן ל ו דין כ פ י ה מ ש ו ם ש ה ו א ש ר ר ה ‪ ,‬ו ב ש ק ב ל ו ה ו ע ל י ה ם ש א י ן כ א ן‬ ‫ה ו א ד י ץ כ ש ר יאין ב ע ל י דין יכולים ל ח ז ו ר בהם‪.‬‬

‫) מ ח ( א מ ר י ב י נ ה סי׳ ט ו ‪ .‬י ש ו ע ו ת י ש ר א ל ח ה ׳ י מ ס ק ״ א ‪.‬‬ ‫) מ ט ( ע ר ך ש׳־י סי׳ ז ס׳׳א‪ ,‬ו כ ת ב ה ט ע ם כ י ו ן ש ה ו א ד י י ן כ ש ר א ל א ש א י נ ו ר א ו י‬ ‫ל ש ר ר ה ‪ ,‬וע׳׳י ק ב ל ה ש א י ן כ א ן ש ר ר ה ה ־ ה כ כ ל ד י י ן כ ש ר ‪ ,‬ו מ צ ו ה ע ל י ו ל ק י י ם‬ ‫מ צ ו ת ה ת ו ר ה ״בצדק תשפוט עמיתך־‪ ,‬משא׳׳ב ש א ר פסולים רשאין למנוע‬ ‫ע צ מ ם מלדון ג ם א ח ר שקבלוהו עליהם‪.‬‬ ‫) נ ( ע י י ן ר מ ־ א ס י ׳ כ ב ס ״ א ‪ ,‬ו ב ס מ ׳ ׳ ע ס ק ״ ו ו ב ש ״ ך סק׳׳ב‪ .‬ש א ם ק ב ל ו ע ל י ה ם ד י י ן‬ ‫כ ש ר ש י ד ו ן י ח י ד י ב מ ק ו ם ג ׳ מ ה נ י ק ב ל ת ם ‪ ,‬ו ע י י ן ב מ א ז נ י ם ל מ ש פ ט סי׳ ז׳‬


‫‪1212‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫כה‪ .‬גר אינו יכול ל ה ת מ נ ו ת לדיין קבוע‪ ,‬אף א ם ק ב ל ו ה ו ראשי‬ ‫העיר ב ה ס כ מ ת הקהל)נא(‪.‬‬

‫גר חבירו‪:‬‬ ‫כו‪ .‬גר כשר לדון גר אפילו בכפיה)גב(‪ ,‬ו ה ו א שהגר ב ע ל דין נתגייר‬ ‫בעצמו או ש ה ו א גר ש ה ו ר ת ו ש ל א בקדושה ולידתו בקדושה‪ ,‬א ב ל‬ ‫אינו כשר לדון גר ש ה ו ר ת ו ולידתו בקדושה‪ ,‬אף א ם גם הדיין‬ ‫הורתו ולידתו בקדושה)נג(‪.‬‬

‫אמו מישראל‪:‬‬ ‫כז‪ .‬גר שאמו ב ת ישראל‪ ,‬בין א ם אביו גר ובין א ם אביו נכרי‪,‬‬ ‫כ ש ר ל ה ת מ נ ו ת לדיין לדיני מ מ ו נ ו ת אפילו לדון ישראל)נח‪.‬‬ ‫כה‪ .‬גר שאביו ישראל ואמו גיורת‪ ,‬דינו כ א מ ו מ י ש ר א ל וכשר‬ ‫לדון י ש ר א ל ) נ ה ( ‪ ,‬א ב ל א ם א מ ו נכרית אף ע ל פי שנתגיירה א ח ר‬ ‫בך‪ ,‬דינו כגר שאינו כ ש ר לדון י ש ר א ל ) נ ו ( ‪.‬‬ ‫ש כ ת ב ש ג ר ע״י ק ב ל ת ב ע ״ ד נ ק ר א דיין כ ש ר ואין ז ו ח ש ו ב ה ב כ ל ל ר י ע ו ת א‬ ‫עייי׳ש‪.‬‬ ‫) נ א ( י ש ו ע ו ת י ש ר א ל סי׳ ז ח ה ׳ ׳ מ סקי׳א‪ .‬ו כ ״ נ מ ד ב ר י ה ר י ן פ ר ק א ד ״ מ ‪.‬‬ ‫)נב( ש ו ״ ע סי׳ ז ס ״ א ‪ ,‬ו ע י י ן ש ם ב ס מ ״ ע ס ק ״ ד ו ב ש ״ ך ס ק ״ א ש כ ת ב ו ש א פ י ל ו‬ ‫בכפיה‪ ,‬וכ״ב הב״ח‪.‬‬ ‫)בג( ח י ד ו ש י ר ע ״ א ש ם ו ה ו ב א ב פ ״ ת ש ם ס ק ״ א ‪ .‬ו ה ט ע ם ש כ י ו ן ש ה ו ר ת ו‬ ‫ב ק ד ו ש ה י ש ר א ל ג מ ו ר ה ו א ‪ ,‬ואינו כ ש ר לדונו ר ק דיין ש א מ ו מ י ש ר א ל ‪ .‬כ״כ‬ ‫תום׳ י ב מ ו ת ד ף צ ח ע״א‪ ,‬ו ד ף ק ב ע׳׳א‪.‬‬ ‫)נד( ש ו ״ ע ס י ׳ ז ס ״ א ‪ .‬ו ע י י ן ש ם ב ס מ ״ ע ס ק ״ ב ש ג ם ז ה מ ק ר ב א ח י ך מ י ק ר י ‪.‬‬ ‫) נ ה ( ר מ ׳ ׳ א ש ם ‪ ,‬ו ע י י ן ב ס מ ״ ע ש ם ס ק ״ ג ש ה ו א כ׳׳ש‪ ,‬ו כ ן ה ו א ש ם ב ת ו ם ׳ ד א ב י ו‬ ‫מ י ש ר א ל ע ד י ף טפי‪ ,‬ועיין פ ר י ש ה ‪.‬‬ ‫)נו( עיין ב כ נ ה ״ ג ד ל א כ ו ו נ ו י פ ה ב מ ה ש ר צ ו ל ו מ ר ד א ם י ש ר א ל ב א ע ל ה נ כ ר י ת‬ ‫והוליד מ מ נ ה ב ן שנתגייר ש ר א ו י ל ש ר ר ה מ א ח ר ש א ב י ו מ י ש ר א ל וכר‪ ,‬כיון‬ ‫ש מ ת י י ח ס א ח ר א מ ו ש ה ו א כותי גמור‪ ,‬וכוונת הרמ׳׳א רק א ם א מ ו גיורת‬


‫סימן ב‪ :‬בית דין סעיף א‬

‫יג‬

‫בט‪ .‬עבד משוחרר דינר בגרגנז(‪.‬‬

‫סימן ב‬

‫בית דין‬ ‫ל א תגורו‪:‬‬ ‫א‪ .‬גם בבעלי דין נכרים מצווה הדיין ע ל ל א ו ש ל ״ולא תגורו‬ ‫מפני איש״ )דברים א‪ .‬יז()א(‪ .‬ולכן א ם באו שני נכרים לדין א ח ד‬ ‫י ד ו א ח ר קשה)‪ ,0‬עד ש ל א ת ש מ ע דבריהם‪ ,‬א ו מ ש ת ש מ ע‬ ‫דבריהם ואי א ת ה יודע להיכן הדין נוטה‪ ,‬א ת ה רשאי לומר ל ה ם‬

‫ו א ב י ו י ש ר א ל ‪ ,‬ו ע י ץ ב ש ר י ת ב ע י ח י י דוו״מ סי׳ ב ש ד ן ב ז ה ‪ ,‬ו ה כ ר י ע ש ד י נ ו כ ג ר‬ ‫ו ל א מ ק ר ב א ח י ך דיינינן ל י ה ‪.‬‬ ‫)גז( ס פ ר י ש ו פ ט י ם פ׳ קנז )סי׳ ל א ( ״ א ש ר ל א א ח י ך ה ו א ״ ז ה ה ע ב ד ‪ ,‬ר מ ב ״ ם‬ ‫פט״ז ע ד ו ת ה״ו ו ב כ ״ מ ש ם ו ה מ ש ו ח ר ר דינו כגר‪.‬‬ ‫)א( מ נ ח ת חינוך מ צ ו ה תטו‪ .‬ד ה ו א מ כ ל ל הדינים ל ד ב ר י הרמב״ן‪ ,‬ד ה ם מ צ ו ו י ם‬ ‫ל ד ו ן כ מ ו ב י ש ר א ל ‪ ,‬ו ג ם א ם י ש ר א ל ה ו א ד י י ן ע ל ב ן נ ח מ צ ו ו ה ג׳׳ב ב ז ה כ ן‬ ‫נ ר א ה פ ש ו ט ‪ .‬ו כ ר מ ב ׳ ׳ ן ע ה ״ ת ) ב ר א ש י ת לו‪ ,‬יב( כ ת ב ש ד י י ן ב ן נ ח א י נ ו מ צ ו ו ה‬ ‫ע ל זה‪.‬‬ ‫ועיין בחינוך ש ם ש כ ת ב ש ה ל א ו ה ו א ש נ מ נ ע הדיין מ ל י ר ו א מ א י ש מלדון י‬ ‫דין א מ ת ‪ ,‬ו א פ י ל ו א ם ה ו א א י ש מזיק ע ז פ נ י ם ע ב ה מ ו ח ‪ ,‬א ל א י ח ת ו ך א ת ה ד י ן‬ ‫י ל א י ש י ם ל ב ו כ ל ל ל מ ה ש י ק ר ה ע ל י ו מהיזק ב ש ב י ל דינו‪ .‬ו ע ל זה נ א מ ר ״ ו ל א‬ ‫ת ג ו ר ו מ פ נ י א י ש ״ ‪ .‬ו ל ש ו ן ס פ ר י ) ד ב ר י ם א ‪ ,‬יז( ״ ל א ת ג ו ר ו מ פ נ י א י ש ״ ‪ ,‬ש מ א‬ ‫ת א מ ר מ ת י י ר א אני מ פ נ י א י ש פ ל ו נ י ש מ א י ה ר ו ג א ת בני‪ ,‬א ו ש מ א י ד ל י ק א ת‬ ‫גדישי‪ .‬א ו ש מ א י ק צ ץ א ת נטיעותי‪ ,‬ת ל מ ו ד ל ו מ ר ״ ל א תגורו מפני איש״‪.‬‬ ‫)כ( פ י ר ו ש ת ק י ף ו א ל י ם ואינו ש ו מ ע ל ק ו ל מ ו ר י ו ס מ ״ ע סי־ יב סק״א‪ .‬ו ב ש ״ ך‬ ‫ש ם סק״ב כ ת ב ופירוש ק ש ה היינו ב ע ל מ ר י ב ה ומסריח הדיינים‪ .‬ו ה ו א‬ ‫מפירוש רשיי‪.‬‬


‫‪1214‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫איני נזקק ל כ ם ‪ ,‬ש מ א יתחייב ה ק ש ה ונמצא רודף א ח ר הדיין >ג(‪.‬‬ ‫א ב ל מ ש ת ש מ ע ד ב ר י ה ם ו ת ד ע להיכן הדין נוטה‪ ,‬אי א ת ה רשאי‬ ‫ל ו מ ר איני נזקק ל כ ם ) ח ‪.‬‬ ‫ב‪ .‬האיסור לדיין ל ה ס ת ל ק מן הדין א ח ר שיודע להיכן הדין נוטה‪,‬‬ ‫הוא אפילו א ם ה ו א דן יחידי ע ל פי ק ב ל ת ב ע ל הדין)ה(‪ ,‬ויש‬ ‫אומרים ש א ם היו הדיינים פ ס ו ל י ם ודנו ע ל פי ק ב ל ת בעלי הדין‪,‬‬ ‫יכולים ל ה ס ת ל ק אף ל א ח ר שיודעים להיכן הדין נוטה)‪.0‬‬ ‫ג‪ .‬א ם ידע א ח ד הדיינים להיכן הדין נוטה‪ ,‬א ס ו ר ל ו ל ה ס ת ל ק מ(‪,‬‬ ‫) ג ( ל ש ו ן ה ש ו ״ ע סי׳ י ב ס ״ א ‪ ,‬ו י ש א ו מ ר י ם ש א ם י ד ע ה ד י י ן‬ ‫מ ב ע ל י דינים ה ו א ק ש ה ו ה ת ח י ל ל ד ו נ ם א ס ו ר ל ו ל ה ס ת ל ק ‪.‬‬ ‫א ב ל סיים שאינו מ כ ר י ע בזה ש ל א מ צ א חילוק זה ב ש ו ם‬ ‫ובמאזנים ל מ ש פ ט כאן ב ח ב כן ל ה ל כ ה ‪ ,‬ו כ ת ב ה ט ע ם מ ש ו ם‬ ‫דבי דינא‪ .‬ש ה י ה ניכר ש מ ק ו ד ם ח ש ב ש ה ק ש ה יזכה בדין‬ ‫י ז כ ה אינו ר ו צ ה ליזקק עיי׳־ש‪.‬‬

‫מתחילה שאחד‬ ‫בית מ ו ש ב כאן‪,‬‬ ‫א ח ד מהפוסקים‪,‬‬ ‫ש י ש בזה זילותא‬ ‫וכשרואה שהרך‬

‫)ד( ש ו ״ ע ש ם ‪ ,‬ו מ ק ו ר ו מ ס נ ה ד ר י ן ו ע״ב‪ .‬ו ה ט ע ם ל ח י ל ו ק בין א ם י ו ד ע ל ה י כ ן‬ ‫הדין נוטה או לא‪ ,‬כ ת ב בסמ״ע סק״ב כי ב ל א ו ד ל א תגורו כ ת י ב כי ה מ ש פ ט‬ ‫ל א ל ו ק י ם ה ו א ‪ ,‬ו ע י ק ר ה מ ש פ ט ה ו א ש ע ת ג מ ר דין‪ ,‬ו כ ן פ י ר ש ״ י ע ל מ ש ״ כ‬ ‫׳ ׳ ו ש פ ט ו א ת ה ע ם ב כ ל ע ת ׳ ׳ ‪ ,‬ד ל מ ד ו מ י נ י ה ד ג מ ר ד י ן ב ל י ל ה ו כ ו ׳ עיי׳׳ש‪ .‬ו כ ״ כ‬ ‫ב נ ת י ב ו ת ח י ד ו ש י ם סק״א‪.‬‬ ‫) ה ( ר א ש י ו ס ף סי׳ י ב א ו ת ה ‪.‬‬ ‫)ו( מ נ ח ת ח י נ ו ך מ צ ו ה ת ט ו ‪ ,‬ש כ ן מ ש מ ע מ ל ש ו ן ה ח י נ ו ך ש ם ש כ ת ב ש ה ל א ו ש ל‬ ‫ל א תגורו נוהג רק בזכרים‪ ,‬ובקבלו ע ל י ה ם מ ש כ ח ת ל ה בנשים‪ ,‬וכן מ ב ו א ר‬ ‫ב ש ו ״ ת מ ה ר ״ י ב ר ו נ א ט י ׳ ר י ג ‪ ,‬א ו ל ם ב ש ו ״ ת מ ה ר ש ד ׳ ׳ ם ח ו ־ מ סי׳ ש ע ח מ ב ו א ר‬ ‫ל ה י פ ך ש ג ם קרובים ש מ ק ב ל י ם ע ל י ה ם בע״ד מחהרים‪ ,‬ש ה ע ו ב ד א ש ה ו א דן‬ ‫ב ה ש ם ה י ת ה כ ש ק ב ל ו ע ל י ה ם ק ר ו ב לדיין‪ ,‬ו כ ת ב ש א ס ו ר ל ו ל ה ס ת ל ק מ א י ס ו ר‬ ‫ז ה ש ל א תגורו עיי־ש‪.‬‬ ‫)ז( ב ב ־ ׳ י סי׳ י ב ס ״ א כ ת ב מ ד ב ר י ה ג ה ו ת א ש ר י ב פ ״ ק ד ס נ ה ד ר י ן נ ר א ה ד ש ל ש ה‬ ‫ש י ש ב ו ל ד ץ ו א ח ד מ ה ם רוצה ל ה ס ת ל ק אינו רשאי‪ ,‬א ל א קודם ש י ד ע להיכן‬ ‫ה ד י ן נוטה‪ .‬ועיין ב ד ״ מ ש ם סק׳׳ב ו ב ב י ח ש ם ש כ ת ב ו ש ה ג ה ו ת כ ת ב ו ש ם ש א ם‬ ‫סלק ע צ מ ו קודם ל כ ן אין ה ש נ י ם יכולין לגמור‪ ,‬ה ו א י ל ו ה ת ח י ל ו לדון ב ש ל ש ה‬ ‫וכוי‪ ,‬א ב ל ל ע נ י ן ס י ל ו ק א י מ א ל ע ו ל ם ד א ף א ח ׳ ׳ ב י כ ו ל ל ס ל ק א ת ע צ מ ו ‪,‬‬ ‫ו ב ה ג ה ו ת ח ־ י ש ה ו פ ר י ש ה ארח א ב ת ב ולענ״ד מ ו כ ח בדברי הב״י וכו׳ עיי־ש‪,‬‬


‫סימן ב‪ :‬בית דין סעיפים יג—יח‬

‫בא‬

‫אף ששאר הדיינים אינם יודעים עדיין)ח(‪.‬‬ ‫ד‪ .‬היו שני בעלי דינים אנשים ר כ י ם ) ט ( או קשים א ס ו ר לדיין‬ ‫ל ה ס ת ל ק מן הדין גם כשאינו יודע להיכן הדין נוטה)י(‪ ,‬אפילו א ם‬ ‫עדיין ל א ש מ ע טענותיהם)יא(‪ ,‬ש א ם ירדפנו ה א ח ד השני יסייעו‪.‬‬ ‫ואפשר שדין זה ה ו א רק כ ש א ח ד מ ב ע ל י דין ישראל‪ ,‬א ב ל א ם‬ ‫שניהם נכרים מ ו ת ר לו ל ה ס ת ל ק קודם שיודע להיכן הדין‬ ‫נוטה)יב(‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ה ל ״ פ ד י י נ י ם סי׳ י ב ה ע ׳ ‪ 2 8‬ש כ ת ב ו ה נ ה ה ד ״ מ ו ה ב ״ ח כ ת ב ו ד ב ר י ה ם‬ ‫ע״פ מ ה ש ר א ו דברי האו״ז בקיצור ב ה ג ה ת אשרי סנהדרין שם‪ .‬א ב ל א ח ר‬ ‫שזכינו ל ד ב ר י האו׳׳ז ע צ מ ו ב ש ל י מ ו ת ם ב ס נ ה ד ר ץ ש ם ‪ ,‬ה ר י נ ו ר ו א י ם ש מ ב ו א ר‬ ‫ש ם כדברי הב״י ש ה ת י ר ל א ח ד הדיינים ש ש א ל אותו א ם מ ו ת ר להסתלק‪,‬‬ ‫והשיב ל ו שמכיון שעדיין ל א ידוע להיכן הדין נוטה מותר‪ ,‬מ ש מ ע ש ל א ח ר‬ ‫מ כ ן א ס ו ר כ ד ב ר י הב׳׳י‪.‬‬ ‫) ח ( ע י י ן ב ש ו ״ ת מ ה ר נ ׳ ׳ ח סי׳ ק כ א ש כ ת ב ש א פ י ל ו א ם נ ח ל ק ו ה ד י י נ י ם ב ד ע ת ם‬ ‫א ס ו ר ל כ ל א ח ד מ ה ם ל ה ס ת ל ק ‪ .‬כיון ש ה ו א יודע ל ה י כ ן הדין נוטה א ע ״ פ‬ ‫ש ע ד י י ן א ״ א ל ה ו צ י א פ ס ק דין‪ ,‬מ ס ת ב ר ד ה ״ ה כ ש ש א ר ה ד י י נ י ם ע ד י י ן א י נ ם‬ ‫י ו ד ע י ם כ ל מ י ש י ו ד ע א ס ו ר ל ו ל ה ס ת ל ק ‪ .‬ה ל ״ פ ד י י נ י ם סי׳ י ב ה ע י ‪. 3 8‬‬ ‫)ט( ש ר י ת מ ה ר ש ד ״ ם חיו׳׳ד סי׳ ק ל ‪ ,‬ש כ י ו ן ש א י ן ל ו ש ו ם ס י ב ה ל ה ס ת ל ק ה ר י‬ ‫ה ו א ע ו ב ר ע ל ״ ב צ ד ק ת ש פ ו ט ע מ י ת ך ) ו י ק ר א יט‪ .‬טו(‪.���‬ ‫)י( ר מ ״ א סי׳ י ב ס ״ א ב ש ם ה ג ה ו ת א ש ר י ר י ש ס נ ה ד ר י ן ‪ .‬ו ב ״ י ב ש ם ת ו ס ׳ ‪ .‬ו כ ת ב‬ ‫ש ם ב ה ג ״ א ב ש ם ריב״א ש א י נ ו ר ש א י ל ו מ ר איני נזקק ל כ ם ד מ צ ו ת ע ש ה היא‪.‬‬ ‫״בצדק ת ש פ ו ט עמיתך״‪ .‬ו מ ש מ ע שאינו ע ו ב ר ב ל א ו ״דלא תגורו״ כיון ש א י נ ו‬ ‫יודע ל ה י כ ן הדין נוטה‪.‬‬ ‫ועיין בב״ח ש כ ת ב ש ג ם כ ש ש נ י ה ם ק ש י ם א ם ה א ח ד ש נ ת ח י י ב יכול להזיקו‬ ‫כ ש ה ש נ י ל א נ מ צ א ע ל ידו‪ .‬מ ו ת ר ל ו ל ה ס ת ל ק ו ה ס כ י ם ל ז ה ח ת ו מ י ם כ ; ו ן‬ ‫סק״א‪.‬‬ ‫)יא( כן מ ש מ ע מ ה ר מ ״ א ש ם ש כ ת ב ע ל ד ב ר י ה מ ח ב ר ש כ ת ב ו א ם ה י ה מ מ ו נ ה‬ ‫ל ר ב י ם חייב להזקק ל ה ם ‪ ,‬כ ת ב וכן א ם היו ש נ י ה ם חזקים‪ ,‬וכ״כ בהג״א ש ה ו א‬ ‫מ ק ו ר ד ב ר י ה ר מ ׳ ׳ א ‪ .‬א מ נ ם ב ש ו ״ ת מ ה ר ש ד ״ ם חיו׳׳ד סי׳ ק ל מ ב ו א ר ש ד ו ק א‬ ‫ל א ח ר ש ש מ ע דבריהם א ל א שאינו יודע להיכן הדין נוטה אסור ל ה ס ת ל ק‬ ‫כ ש ש נ י ה ם ק ש י ם עיי״ש‪.‬‬ ‫)יב( כיון ש נ ת ב א ר בסק״י ש א י ס ו ר ז ה ה ו א ר ק מ ש ו ם ״ ב צ ד ק ת ש פ ו ט ע מ י ת ך ״ ‪,‬‬ ‫ת ה ל א שייך כ ש ש נ י ה ם נכרים‪.‬‬


‫‪1216‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ה‪ .‬היה הדיין ממונה ל ר ב י ם לדון בעיר זחיג(‪ ,‬אסור לו ל ה ס ת ל ק‬ ‫מן הדין אף א ם עדיין ל א ש מ ע טענותיהם)יד(‪.‬‬ ‫• קודם שבאו ה ב ע ל י דין ל ב י ת דין‪ ,‬רשאי גם דיין מ מ ו נ ה‬ ‫ל ה ש ת מ ט אף שיודע ש ה ם רוצים להתדיין ב פ נ י ו ) ט ו ( ‪.‬‬ ‫ו‪ .‬א ם יש לדיין ס פ ק פיקוח נפש א ם ל א י ס ת ל ק מהדין‪ ,‬רשאי‬ ‫ל ה ס ת ל ק אף א ח ר שיודע להיכן הדין נ ו ט ה ) ט ז ( ‪ .‬א ב ל א ם ה ו א רק‬

‫)יג( ב ״ כ ב ע ר ו ך ה ש ל ח ן ס ״ א ‪ ,‬ש ו ד א י א ם ה ו א ד י י ן ב ע י ר א ח ר ת ו נ ז ד מ ן ל מ ק ו ם‬ ‫א ח ר אינו בדין זה‪.‬‬ ‫) י ד ( ש ו ׳ ׳ ע סי׳ י ב ס׳׳א‪ .‬ר מ ב ״ ם ס נ ה ד ר י ן פ כ ״ ב ה ״ א ‪ ,‬ו ע י ץ ב ר ד ב ׳ ׳ ז ש ם ש כ ת ב‬ ‫ה ט ע ם לפי ש א י נ ו ח ו ש ש ל ז ה ה ק ש ה ‪ ,‬ש ה ה ר ב י ם יסייעוהו ויצילוהו‪ .‬ובב״י ס״א‬ ‫ה ו כ י ח כ ן מ ת ש ר ה ר ש ב ״ א ש כ ת ב ע ל א ח ד ש א י י ם לב׳׳ד ש ל א יטפלו בדינו‬ ‫וכוי‪ ,‬ו א ׳ ׳ כ א י ן ה ג ד ו ל י ם נ י ד ו נ י ם ל ע ו ל ם ו ה ת ו ר ה א מ ר ה ״ ל א ת ג ו ר ו ׳ ׳ וכוי‪ ,‬ו כ ת ב‬ ‫ב״י ש ז ה מ ש ו ם ש ה ם ב ״ ד מ מ ו נ י ם ל ר ב י ם ‪ ,‬ע ב ״ פ מ ב ו א ר ב ד ב ר י ו ש ב ד י י ן מ מ ו נ ה‬ ‫ע ו ב ר ע ל ״ ל א ת ג ו ר ו ״ ג ם ק ו ד ם ש י ו ד ע ל ה י כ ן ה ד י ן נ ו ט ה ‪ .‬ו כ ״ כ ה ט ״ ז סי׳ י ב‬ ‫מ פ ו ר ש ‪ ,‬ו כ ת ב ה ט ע ם ש ה ל א ו ש ל א ת ג ו ר ו נ א מ ר רק לדיין‪ ,‬דהיינו באינו מ מ ו נ ה‬ ‫נ ק ר א דיין רק א ח ר ש י ו ד ע ל ה י כ ן ה ד י ן נוטה‪ ,‬ו ב מ מ ו נ ה נ ק ר א דיין ג ם ל פ נ י‬ ‫ש י ו ד ע ‪ .‬וכן מ ב ו א ר ב א ו ר י ם סק׳׳א ש ש י י ך ב ז ה ה ל א ו ש ל א ת ג ו ר ו עיי״ש‪.‬‬ ‫א ו ל ם לפי ה ט ע מ י ם א ח ר י ם ש כ ת ב ו ל ח ל ק בין יודע ל ה י כ ן הדין נוטה או‬ ‫ל א ‪ .‬אין ח י ל ו ק בין מ מ ו נ ה ל א י נ ו מ מ ו נ ה ‪ ,‬עיין סמ׳׳ע סק״ב ) ה ו ב א ל ע י ל סק״ד(‬ ‫וכ״ב ה נ ת י ב ו ת שם‪ ,‬וכן לפי ט ע ם ה ל ב ו ש ש כ ת ב ״ ש ל א תגורו״ ה ו א מ ל ש ו ן‬ ‫א ג י ר ה ״ א ו ג ר ב ק י ץ ״ ) מ ש ל י י‪ .‬ה(‪ .‬ה י י נ ו ש ל א י כ נ י ס ד ב ר י ו מ פ נ י א י ש ‪ ,‬ו ז ה ש י י ך‬ ‫רק ל א ח ר ש י ו ד ע להיכן הדין נוטה ו ל א קודם‪ ,‬וכ״כ ב ת ו ר ת חיים סנהדרין שם‪,‬‬ ‫ולדידם ע״ב ש ב מ מ ו נ ה ל ר ב י ם ש ח י י ב להזדקק אינו מ ש ו ם ל א תגורו‪ ,‬א ל א‬ ‫מ ש ו ם מ״ע ״בצדק ת ש פ ו ט ע מ י ת ך ה מ ו ט ל עליו יותר מ מ י ש א י נ ו ממונה‪ .‬ועיין‬ ‫בב״ח ש כ ת ב ה ס ב ר לכך‪ .‬וכן מ ש מ ע כ ת ו מ י ם סק״ב שבדיין ממונה קודם‬ ‫ש י ו ד ע ל ה י כ ן הדין נוטה‪ ,‬אין ע ל י ו ל א ו ד ל א תגורו‪ ,‬דאי ל א ״ ה אינו מ ו ב ן‬ ‫חילוקו שם‪.‬‬ ‫ו ל ע נ ץ א ם ש י י ך ד י ן ז ה כ ש ש נ י ב ע ־ ד נ כ ר י ם ת ל ו י ב מ ח ל ו ק ת זו‪ ,‬ד א ם ה ט ע ם‬ ‫ה ו א מ ש ו ם ״ ל א ת ג ו ר ו ״ ש י י ך ג ם כ ש ש נ י ה ם נ כ ר י ם ‪ ,‬ו א ם ה ט ע ם מ ש ו ם מ׳׳ע‬ ‫״בצדק ת ש פ ו ט ע מ י ת ך ל א שייך כ ש ש נ י ה ם נכרים‪.‬‬ ‫) ט ו ( ח ס ד י ד ו ד ת ו ס פ ת א ס נ ה ד ר י ן פ׳׳א‪ ,‬ו ד י י ק כ ן מ ל ש ו ן ה ר מ ב ״ ם ש כ ת ב ח י י ב‬ ‫ל ה ז ק ק ל ה ם ‪ ,‬ול׳׳ב ח י י ב ל ד ו נ ם עיי״ש‪.‬‬ ‫)טז( כ מ ו ב כ ל ש א ר ל ־ ת ‪ ,‬ש א י ן ל ך ד ב ר ה ע ו מ ד מ פ נ י פ י ק ו ח נ פ ש ‪ ,‬ו א פ י ל ו‬


‫סימן ב‪ :‬בית דין סעיף ה—ז‬

‫יז‬

‫חשש היזק ממון אסורגיז(‪ .‬ויש אומרים שגם בשיש חשש ברור‬ ‫שיהיה לו ה פ ס ד ממון מ ו ת ר ל ה ס ת ל ק נידו(‪.‬‬ ‫ז‪ .‬כשיש ח ש ש ש א ח ד מ ב ע ל י דינים ילשין ע ל הדיין וימסרהו‬ ‫בפני שלטון נכרי‪ ,‬ועל ידי זה ל א י מ ל ט ע ל פי רוב מהרצאות ממון‬ ‫או מסכנה)יט(‪ ,‬מ ו ת ר ג ם לדיין מ מ ו נ ה לרבים ואף א ם שני בעלי‬ ‫דינים חזקים ל ה ס ת ל ק מן הדין)ה‪.‬‬ ‫יש אומרים שדין זה ה ו א רק קורם שיודע להיכן הדין נוטה‪,‬‬ ‫א ב ל ל א ח ר שיודע להיבן הדין נוטה א ס ו ר ל ה ס ת ל ק גם בשיש‬ ‫חשש סכנה)כא(‪ ,‬רק ב מ ק ו ם פיקוח נפשגכב(‪.‬‬

‫בספקו‪ .‬א ע ״ פ ש ב ס פ ר י ) ה ו ב א סק״א( כ ת ו ב ש ל א י א מ ר ש מ א י ה ר ו ג א ת בגי‬ ‫ו י ש ר ו ף גדישי‪ ,‬היינו ש ה ד י י ן מ ע צ מ ו א ו מ ר כן‪ ,‬א ב ל ב ל ש י ש ס פ ק מ מ ש ‪ ,‬כגון‬ ‫ש ב ע ״ ד מ ו ח ז ק ל ז ה וכיו״ב‪ ,‬מ ו ת ר ל ו ל ה ס ת ל ק מפני ספק סכנה‪ ,‬וכ״כ מ פ ו ר ש‬ ‫ב ש ו ״ ת ש ב ד י ח ׳ ׳ א ס י ־ ק מ ג ‪ ,‬ו כ ״ כ ב ם ׳ ב י ת מ ו ש ב ב א ן ‪ .‬ו ר א ה ב ש ו ״ ת זקן א ה ר ן‬ ‫) ו ל ק ץ ( ח ׳ ׳ ב סי׳ ק כ ו ‪ ,‬ש ד ן ל ו מ ר ש א פ י ל ו ב ש י ש פ י ק ו ח נ פ ש א ץ ה ד י י ן ר ש א י‬ ‫ל ה ס ת ל ק עיי״ש הטעם‪.‬‬ ‫)יז( ש ד ת ש ב ד י ש ם ‪ ,‬ו כ ־ ׳ ב ב ת ו מ י ם ס י ׳ י ב א ו ת ב ‪ ,‬ו כ ״ ב ב מ ה ר ״ ם ש י ק ע ל‬ ‫תרי־׳ג מ צ ו ת מ צ ו ה תט״ז‪ ,‬ש מ כ י ו ן ש ה י א ל ״ ת ש ל א תגורו‪ ,‬ו ב כ ל ל ״ ת צ ר י ך‬ ‫לבזבז כ ל ממונו ו ב ל ב ד ש ל א יעבור‪.‬‬ ‫) י י ‪ 0‬ב ״ ח סי׳ י ב ס ״ א ע פ ״ י ד ב ר י ר ש ״ י ש א ם י ש ח ש ש ה פ ס ד מ מ ו ן י כ ו ל‬ ‫ל ה ס ת ל ק ‪ ,‬ו ה ס כ י ם ע מ ו ‪ ,‬ו כ ״ ב ש ד ת מ ה ר ש ד ״ ם ח ו ״ מ סי׳ ש ע ח ‪ ,‬ש ב ת ב ש ד ב ר י‬ ‫הספרי ש ל א י א מ ר ש מ א ידליק גדישי ה ו א ר ק כשאינו ברי הזיקא‪ ,‬א ב ל‬ ‫כ ש ב ר י ה ז י ק א ל א ‪ ,‬ו כ ׳ ׳ ב ב ב י ת מ ו ש ב ‪ .‬ו ע י י ן ב פ ״ ח י ו ״ ד סי׳ ק נ ז ש ב ל א ו ש א י ן ב ו‬ ‫מ ע ש ה א ״ צ ל ה פ ס י ד ב ל מ מ ו נ ו עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫)יט( ס מ ״ ע סי׳ י ב ס ק ״ ה ‪ ,‬ו ע י י ן ב ע ר ו ה ״ ש ש כ ת ב ו ד ו ק א כ ש י ש ס כ נ ה ב ד ב ר ‪ ,‬א ב ל‬ ‫א ם אין ס כ נ ה רק ש י ה י ה לו ת ע ר ו מ ח מ ה א ל ם ‪ .‬אינו יכול ל ה ס ת ל ק ‪ ,‬ולפני יודע‬ ‫ת ע ל ו מ ו ת גלוי מפני מ ה הדיין מ ס ל ק עצמו‪.‬‬ ‫) כ ( ר מ ״ א סי׳ י ב ס ״ א ‪ ,‬ל ב ו ש ס ״ א ‪ ,‬ס מ ״ ע ס ק ״ ה ‪ ,‬ו ע י י ן ב ״ ח ס ״ א ש כ ת ב ה ט ע ם‬ ‫י ל א תגורו ה ו א רק כ ש י ש ח ש ש סבנה מ ב ר י ש ר א ל גופיה אפילו ה ו א רשע‪,‬‬ ‫א ב ל כ ש י ש ח ש ש סכנה מעכו״ם ע ־ י מסירות דברי הזיקא ״כתוא מכמר׳׳‬ ‫) י ש ע י ה נ א ‪ ,‬כ(‪ ,‬כ ב ר ל מ ד נ ו ״ ו ח י ב ה ם ־ ו ל א ש י מ ו ת ב ה ם ע כ ״ ל ‪.‬‬ ‫) כ א ( ש ד ת ש ב ו ״ י ח ־ א סי׳ ק מ ג ‪ ,‬ו ה ס כ י מ ו ע מ ו ב ח ו מ י ם ו נ ת י ב ו ת כ א ן ‪.‬‬


‫‪1218‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ח‪ .‬יש אומרים ש ל ה ט ו ת משפט‪ ,‬אסור גם כשיש ס כ נ ת נ פ ש ו ת‬ ‫ממש)כג(‪.‬‬ ‫ט‪ .‬ה א י ס ו ר ל ה ס ת ל ק מן הדין מ ח מ ת פ ח ד בעלי הדין‪ ,‬ה ו א ג ם‬ ‫כשמסתלק על מנת לעשות פ ש ר ה ) כ ד ( ‪.‬‬

‫פשרה‪:‬‬ ‫י‪ .‬איסור ה ס ת ל ק ו ת מן הדין ה ו א רק בדיין שדן ע ל פי דין גמור‬ ‫ו ל א כשדן ע ל פי פ ש ר ה ) כ ה ( ‪ .‬ולבן בעלי דינים שקבלו ע ל י ה ם‬ ‫בוררים הן לדין והן לפשרה‪ ,‬יכול ה ב ו ר ר ל ה ס ת ל ק גם כשיודע‬ ‫להיכן הדין נוטה ל פ ש ר ) ב ה ‪ .‬ואפילו קבלו בעלי דין ע ל י ה ם‬

‫) כ ב ( ש ב ו ״ י ה נ ׳ ׳ ל ו כ ׳ ׳ ב ב ש ו ״ ת מ ה ר ש ד ״ ם ח ו ״ מ סי׳ ש ע ה ‪ .‬ו ר א ה ל ע י ל ב ס ״ ו‬ ‫ובס״ק יח ש י ש ש ס ו ב ר י ם ש מ ו ת ר ל ה ס ת ל ק גם כ ש ה ד י י ן יודע ל ה י כ ן הדין נוטה‬ ‫ג ם כ ש י ש ח ש ש ה פ ס ד ממון‪.‬‬ ‫ועיין ב ס פ ר עין מ ש פ ט ש ר צ ה ל ל מ ו ד זכות ע ל ח כ מ י ה ד ו ר ש מ ס ל ק י ם א ת‬ ‫ע צ מ ם לדון אפילו ש מ ע ו ד ב ר י ה ם ויודעים להיכן ה ר ץ נוטה א פ י ל ו בדיינים‬ ‫קבועים‪ ,‬ועיין ב ס פ ר מ נ ח ת עני ש ג ם ל מ ד זבות ע ל י ה ם עיי״ש‪.‬‬ ‫)בג( מאזנים ל מ ש פ ט כ א ן סק״ב‪ ,‬ועיי״ש ש כ ת ב ה ט ע ם דהוי כ ע ר ק ת א דמסני‬ ‫ש מ ח ו י י ב ל מ ס ו ר ע צ מ ו עיי״ש‪.‬‬ ‫) כ ד ( ע ר ך ש ״ י סי׳ י ב ס ״ ב ‪ ,‬ש כ ת ב כ ש ע ו ש ה פ ש ר ה ל ט ו ב ת ע צ מ ו מ ח מ ת פ ח ד‬ ‫בע״ד ק ש ה ה ו א ב כ ל ל ״ ל א תגורו״‪.‬‬ ‫) כ ה ( ש ו ״ ת מ ה ר ״ י ב ר ו נ א סי׳ ר ו ‪ ,‬ש כ ת ב ״ ל א ת ג ו ר ד ל א ש י י ך א ל א ג ב י ד י ן‬ ‫ש ד ן ב ע ״ ב ש ל ב ע ל י דינים‪ ,‬א ב ל ב פ ש ר ה ש א י נ ו א ל א ב ר צ ו ן ב ע ל י דינים‪ ,‬א ם‬ ‫ל א י ש מ ע ו ל ו מ צ י ל מ י מ ר טורח ז ה ל מ ה ל י ל ט ר ו ח ביניהם‪.‬‬ ‫)בו( מהר״י ב ר ו נ א ש ם ‪ ,‬ד מ צ י הדיין ל ו מ ר ל פ ש ר ה נכנסתי ו ל א לדון‪ ,‬ויכול‬ ‫לסלק עצמו מפשרה‪.‬‬ ‫ועיין ב א ו ר ח מ ש פ ט סק״ב ש כ ת ב ש א ע ״ פ ש נ א מ ר ד ב פ ש ר ה ל י כ א מ ש ו ם ל א‬ ‫תגורו‪ ,‬א ב ל מ״מ ביון ש ק ב ל עליו הדיין ל ע ש ו ת פ ש ר ה ‪ ,‬הוי כ נ ד ר ל ע ש ו ת‬ ‫מצוה‪ ,‬ד צ ר י ך לקיים מ ט ע ם נדר ב ד ל י כ א דעדיף מיניה‪ ,‬ו מ ט ע ם זה אינו יכול‬ ‫ל ה ס ת ל ק ‪ ,‬ו ל כ א ו ר ה כ ש ש נ י ב ע ״ ד נ כ ר י ם ל א ש י י ך ט ע ם זה‪ ,‬כ י ה מ צ ו ה ה י א ש ל‬ ‫״ ב צ ד ק ת ש פ ו ט ע מ י ת ך ״ ו ז ה ל א ש י י ך כ ש ש נ י ה ם נ כ ר י ם וצ׳׳ע‪.‬‬


‫סימן ב‪ :‬בית דין סעיפים יג—יח‬

‫בא‬

‫הבוררים בקנין ש א י נ ם יבולים ל ח ז ו ר ב ה ם נכה‪.‬‬ ‫יא‪ .‬מצרה לדיין ל פ ת ו ח ל ב ע ל י דינים ב פ ש ר ה ) כ ח ( ‪ .‬מצוה זו ה ו א‬ ‫גם כששני בעלי דין נכרים ב א י ם לדון לפני דיין י ש ר א ל ) כ ט ‪. 0‬‬

‫קנין‪:‬‬ ‫יב‪ .‬נתרצו ה ב ע ל י דינים ב פ ש ר ה יכולים לחזור ב ה ם כ ל זמן ש ל א‬ ‫קנו מידם)ל(‪.‬‬ ‫נכרים ש ה ס כ י מ ו ל ע ש ו ת פ ש ר ה אינם יכולים לחזור אף א ם ל א‬ ‫קנו מידם)לא(‪.‬‬

‫) כ ז ( ב ת ש ר מ ה ר ש ־ ׳ ם ח ״ ג סי׳ ס ז ד י י ק מ ד ב ר י מ ה ד ׳ ׳ י ב ר ו ג א ה נ ״ ל ש כ ת ב ש ל א‬ ‫ת ג ו ר ו ל׳־ש א ל א גבי דין ש ד ן בע׳־ב ש ל בע״ד‪ ,‬ש ג ם ב פ ש ר ה כ ש ק ב ל ו ע ל י ה ם‬ ‫בקנין ל צ י י ת לפס׳׳ד ש א ס ו ר ל ו ל ה ס ת ל ק ‪ ,‬ועיין בהל׳׳פ דיינים סי׳ י ב ה ע ׳ ‪4 0‬‬ ‫ש כ ת ב ו ו י ש ל ע י י ן ש ה ר י ב ע ו ב ד א ש ל מ ה ר ׳ ׳ י ב ר ו נ א כ ת ב ב מ פ ו ר ש ש ק ב ל ו ק׳׳ס‬ ‫יחד ל ב א לדין לפני פו״פ ה ן לדין ה ן ל פ ש ר ה ‪ ,‬הרי ש ג ם בקנו כבר‪ ,‬ס ו ב ר‬ ‫שיכול להסתלק‪.‬‬ ‫)לח( גט׳ סנהדרין ו ע׳׳א ר ב י י ה ו ש ע ב ן ק ר ח ה א ו מ ר מ צ ו ה ל ב צ ו ע ש נ א מ ר‬ ‫) ז כ ר י ה ח ‪ ,‬ט ז ( • א מ ת ו מ ש פ ט ש ל ו ם ׳ ׳ וגו׳‪ ,‬א י ז ה ו מ ש פ ט ש י ש ב ו ש ל ו ם ה ו י‬ ‫א ו מ ר ז ה ב צ ו ע ‪ ,‬א מ ר ר ב ה ל כ ה בר׳־י ב ן ק ר ח ה ‪ ,‬ו כ ״ פ ה ר י ״ ף ו ה ר מ ב ׳ ׳ ם ו ט ו ש ו ׳ ׳ ע‬ ‫סי׳ י ב ס׳׳ב‪.‬‬ ‫) כ ט ( א ו ר ח מ ש פ ט סי׳ י ב ד ־ ׳ ה ה ר י ז ה מ ש ו ב ח ‪ ,‬ו כ ת ב ל ״ מ ל מ א ן ד י ל י ף‬ ‫ב ס נ ה ד ר י ן ע ד ב ״ נ מ צ ו ו ה ״ מ ו י צ ו ״ ו ג מ ר ״ מ א ש ר י צ ו ה ־ וגו׳ ד צ ר י ך מ ש פ ט‬ ‫וצדקה ד ג ם פ ש ר ה ב כ ל ל ו כ מ ש ״ כ רש״י ש ם ד״ה בדיני קנסות‪ ,‬וא״כ כיון‬ ‫ימצווים ע ל ה פ ש ר ה בודאי מ צ ו ה ל פ ת ו ח ל ו בפשרה‪ ,‬א ל א גם ל מ א ן דיליף‬ ‫ה ת ם מ ו נ ק ר ב ו א ״ כ ל ד י ד י ה א פ ש ר ד א י ן מ צ ו ו י ם ע ל ה פ ש ר ה ‪ ,‬מ ״ מ נ׳׳ל ד מ צ ו ת‬ ‫פשרה עיקרה ע ל הדיינים וא״כ גם בנכרי מ צ ו ה ל פ ת ו ח לו ב פ ש ר ה עכ״ל‪.‬‬ ‫) ל ( ש ו ״ ע סי׳ י ב ס״ז‪.‬‬ ‫) ל א ( כ נ ה ־ ג ה ג ה ״ ט א ו ת י ט ב ש ם ת ש ו ׳ ה ר ש ב ״ א כ׳׳י מ ש ו ם ש ב ד י נ י ה ם פ ש ר ה‬ ‫א ״ צ קנין‪ .‬ו ע י ץ ב א ו ר ח מ ש פ ט ש כ ת ב ש ל פ י ׳ ׳ מ ש כ ת ב ה ר ש ב ״ א ב ת ש ו ב ה )סי׳‬ ‫א ל ף ל ( ד ה א ד פ ש ר ה ב ע י קנין ה ו א מ ש ו ם א ס מ כ ת א ‪ ,‬וא״כ ל ד ע ת ה ר א ב ׳ ׳ ד‬ ‫ב א ו ׳ ׳ ח סי׳ ת מ א ד ב ע כ ו ׳ ׳ ם ל י כ א א ס מ כ ת א ‪ ,‬א ״ כ ב ל א ׳ ׳ ה ל א ב ע י ק נ י ן ו כ ף‬ ‫עיי״ש‪.‬‬


‫‪1220‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫יג‪ .‬יש אומרים שהדין ששני בעלי דין ישראלים ש ה ס כ י מ ו‬ ‫ל פ ש ר ה יכולים לחזור ב ה ם קודם שקנו מידם‪ ,‬ה ו א רק כשרוצים‬ ‫לחזור ו ל ע ש ו ת דין‪ ,‬א ב ל א ם חוזרים מ ש ו ם ש א י נ ם רוצים לדון‬ ‫בדין ישראל‪ ,‬אין ח ז ר ת ם מועילה)לב(‪.‬‬

‫שוחד‪:‬‬ ‫יד‪ .‬אסור לדיין ישראל ל י ק ח ש ו ח ד ג ם מ ב ע ל י דין נכרים)לג(‪ .‬וכן‬ ‫אסור ל י ש ר א ל ליתן ש ו ח ד לשופט נכרי)לח‪.‬‬ ‫טו‪ .‬א ם ה י ה דין בין י ש ר א ל לנברי בפני שופט נכרי‪ ,‬וידוע‬ ‫) ל ב ( ש ו ״ ת מ ה ר ש ׳ ׳ ל סי׳ ד‪ ,‬ו ה ו ב א ב ב נ ה ״ ג ה ג ה ׳ ׳ ט א ו ת ט‪ .‬ו ע י י ן ב ע ר ך ש׳׳י סי׳‬ ‫י ב ס׳׳ז ש ה ו כ י ח מ ל ש ץ מ ה ר ש ׳ ׳ ל ש מ ה ש ח ז ר ה מ ו ע י ל ה ב פ ש ר ה ב ל א קנין‪ ,‬ה י א‬ ‫תקנת חכמים‪ ,‬ולכן כ ש ר ו צ ה לילך ל ע ר כ א ו ת ל א תקנו ל ה ק ל ע ל העבריינין‬ ‫עיי״ש‪.‬‬ ‫)לג( ב מ נ ח ת ח י נ ו ך מ צ ו ה פ ג כ ת ב ו א פ ״ ל א ם י ש ר א ל ה ו א דיין לב׳׳נ — ע ו ב ר‬ ‫ג״כ ב ל א ו ה ז ה א ם ל ו ק ח ש ו ח ד ‪ ,‬ו א ף ד ב ג ז ל ה נ כ ר י י ש ד י ע ו ת אי א ס ו ר מה׳־ת‪,‬‬ ‫ד ו ק א ש ם ד א י כ א קראי‪ ,‬א ב ל כ א ן ס ת מ א כ ת י ב ו ע ו ב ר ג ם א ם ה ו א דיין לנכרי‪,‬‬ ‫ו מ ״ מ צ״ע‪ .‬ועיין ב ה ל ״ פ ע מ י ק ע ה ס״ק ‪ 3 9‬ש כ ת ב ו ד ס פ י ק ו ה ו א ר ק ל א ו מ ר גזל‬ ‫נ כ ת אינו אסור מה״ת‪ ,‬א ב ל ל ה ל כ ה שאסור‪ ,‬גם ב ש ו ח ד אסור‪ ,‬וסיים עב״פ‬ ‫א י ן ס פ ק ש א ס ו ר ע כ ״ פ מ ד ר ב נ ן ו כ ״ ב ב א ו ר ח מ ש פ ט סי׳ ט ד ״ ה ו ל פ ״ ז ‪.‬‬ ‫)לד( ב ת ש ו ׳ ח ו ו ת י א י ר סי׳ ק ל ו ד ן א י ר ש א י ל י ת ן ש ו ח ד ל ש ו פ ט נכרי‪ ,‬כיון‬ ‫ש מ צ ו ו ה ע ל ה ד י נ י ם ש ה ו א א ח ד מז׳ מ צ ו ת ב ן נח‪ .‬ו א ״ כ א ף ל א ת ק ח ש ו ח ד‬ ‫ב כ ל ל ה א י ס ו ר ו ע ו ב ר מ ש ו ם ל פ נ י ע ו ר ו ל א ה כ ר י ע ב ד ב ר ‪ ,‬ו ע י י ן ב ת ו מ י ם סי׳ ט‬ ‫סק״א שהביאו‪ ,‬ו כ ת ב ו ה ע ו ל ם נוהגים ה י ת ר משנים קדמוניות ואין ש ם ע ל לב‪,‬‬ ‫ועיי״ש ש כ ת ב ד ה ט ע ם ש ל ש ו ח ד ד ה ו א ח ד שמקרבי׳ דעתי׳‪ ,‬וזהו ב י ש ר א ל‬ ‫דקרובים אסורים לדון‪ ,‬א ב ל בב״נ ש כ ל הקרובים מ ו ת ר י ם לדון אין ל ך קירוב‬ ‫י ו ת ר מ ז ה וכו׳ עיי״ש‪ ,‬א ו ל ם בס׳ ד ב ת מ ש פ ט ובם׳ פנים ב מ ש פ ט ה ש י ג ו ע ל י ו‬ ‫מ ד ב ר י ה י ר ו ש ל מ י ה ב י א ו ה ר מ ב ״ ן ) ב ר א ש י ת ל ה ‪ ,‬יג( ש כ י ו ב י ר ו ש ל מ י א מ ר ן‬ ‫בדינין ש ל ב״נ ה ט ה דינו נהרג‪ ,‬ל ק ח ש ו ח ד נהרג‪ ,‬מ כ א ן ש ב ״ נ מ ו ז ה ר ש א ז ה ר ת ו‬ ‫זו היא מיתתו‪) .‬ראה בפנים במשפט שכי ש ל א נמצאו ד ב ת הירושלמי‬ ‫ש ה ז כ י ר ה ר מ ב ץ ( ‪ .‬ועיין ב ש ו ״ ת מהרי׳׳ל דיסקין בקו״א א ו ת ר כ ג ש ה ש י ג ג״כ‬ ‫ע ל ה ח ו מ י ם מ ה ר מ ב ״ ן הנ״ל‪ ,‬ו כ ת ב א ל א שי״ל דלדון בין י ש ר א ל ל ע כ ר ׳ ם אולי‬ ‫ל א ו ת י נ א ה ו א כ ל ל ע ״ כ נ ה ג ו ה י ת ר ‪ .‬ו ע י י ן ב א ו ר ח מ ש פ ט סי׳ ט ד ״ ה ו ל פ ״ ז‬ ‫ש ר צ ה ל ח ל ק בין נתן ל ז כ ו ת א ת ה ז כ א י ו ל ח י י ב א ת החייב‪ ,‬א ב ל מ ה ש נ ו ת נ י ם‬


‫סימן ב‪ :‬בית דין סעיפים יג—יח‬

‫בא‬

‫שהשופט הנכרי נושא פנים לבני אמונתו‪ ,‬מ ו ת ר ל י ש ר א ל ליתן‬ ‫שוחד לשופט זה ש ל א יטה משפטו ויעשה משפט צדק)לה(‪.‬‬ ‫טז• אין חילוק א ם נותן השוחד לשופט עצמו‪ .‬א ו א ם נותן‬ ‫השוחד ל א ו ה ב ו ש ל השופט כרי שיתן לו שוחד זה בשמו)לו(‪,‬‬ ‫יז‪ .‬הפסולים לדין הדנים ע ל פי ק ב ל ת בעלי הדין‪ ,‬מוזהרים על‬ ‫איסור ק ב ל ת שוחדגלז(‪ .‬ובן ה ב א לדון בדרך פשרה מוזהר ע ל‬ ‫ל ק י ח ת שוחד)לח(‪.‬‬

‫פחות משוה פרוטה‪:‬‬ ‫יח‪ .‬אין הדיינים יושבים לדון בדין פ ח ו ת משוה פרוטה‪ ,‬משום‬ ‫ד ל א נקרא ממון לענין גזלגלט(‪ .‬דין זה ה ו א גם בנכרי ה ת ו ב ע‬ ‫ל ז כ ו ת א ת ה ח י י ב פ ש י ט א דאין ע״ז ש ו ם ק ו ל א ‪ ,‬״ ד ל * ת ע ש ה עול״ ג ם ב״נ‬ ‫מ צ ו ו ה ע׳׳ז‪ ,‬ד ה ו א ב כ ל ל ד י נ י ם ‪ .‬ו ע י י ן ב ש ד ־ ח מ ע ר כ ת ה ו ׳ כ ל ל כ ו א ו ת י א ‪.‬‬ ‫) ל ה ! ע י י ן ב ע ר ו ך ה ש ל ח ן סי׳ ט ס ״ א ש ה ב י א ב ש ם ח ת ״ ס ) ל י ק ו ט י ם סי׳ י ח‬ ‫ש כ ת ב ש א ם נותן כדי ש י ט ה הדין ע ו ב ר ״לפני עור״ וכר‪ ,‬א ב ל א ם ה ו א ר ו צ ה‬ ‫להטות הדין ש ל א ב מ ש פ ט ל צ ד השני ונותן ל ו ש ל א יטה הדין מותר‪ ,‬ו כ ת ב‬ ‫ה ח ת ״ ס ש ם ו ל פ ע מ י ם ה י ש ר א ל י ו ד ע ב ע צ מ ו ש ה ד י ן ע מ ו וכוי‪ ,‬ו ה ש ו פ ט מ ת ר ש ל‬ ‫י מ ת ע צ ל ו מ ר ח ם ע ל ה א ר מ א י ש ה ו א ב ע ל דתו‪ .‬וסובר ש ע ו ש ה מצוה בזה ש ל א‬ ‫ל נ ג ו ש ה א ר מ א י ע ב ו ר י ש ר א ל אעפ׳׳י ש ה ד י ן עמו‪ .‬ב ז ה מ ו ת ר ל י ת ן ש ו ח ד‬ ‫לשופט ל ע ש ו ת מ ש פ ט צדק‪ ,‬ול״א דאין ה י ש ר א ל ע ו ב ר ע ל לפני עור‪ ,‬א ד ר ב ה‬ ‫מציה קעביד דלולא שוחד שלו היה השופט מטה משפטו ש ל ישראל ועובר‬ ‫על ז׳ מ צ ו ת ש ל ו ‪ ,‬ו ע כ ש י ו נ י צ ל מ ז ה ‪.‬‬ ‫)לו( ש ר י ת ח ת ״ ס ש ם ‪.‬‬ ‫)לז( מ נ ״ ח מ צ ו ה פג‪ ,‬ש כ ת ב ע ל ד ב ר י ה ח י נ ו ך ש ם ו נ ו ה ג ת ב כ ״ מ ובכ״ז ב ז כ ר י ם‬ ‫ש ה ם ד ג י ם ‪ ,‬ו כ ת ב ג ם ה נ ש י ם א ם ק ב ל ו א ו ת ן ע ל י ה ם ה ן ב ל א ו זה‪ .‬ו ע י י ן ב א ו ר ח‬ ‫מ ש פ ט סי׳ ט מ ש ״ ב ב ע נ י ן ב״נ‪.‬‬ ‫) ל ח ( ש ו ״ ת פ נ י ם מ א י ר ו ת סי׳ קנט‪ ,‬ו ה ט ע ם ש ה ר י ה ח ה ר ש ל א ל ה ט ו ת ה פ ש ר ה‬ ‫י כ מ ש ׳ ־ ב ה ט ו ש ר י ע סי־ י ב ס ״ ב ‪ ,‬ו כ ״ ב ב א מ ר י ב י נ ה ‪.‬‬ ‫)לגז( ש ו ״ ע סי׳ ו‪ ,‬ס מ ״ ע ש ם סק׳׳א‪.‬‬


‫‪1222‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ישראל‪ ,‬אף ע ל פי ש א צ ל נכרי נקרא ממון אין נזקקין ל ו ) מ ( ‪.‬‬

‫דין קדימה‪:‬‬ ‫יט‪ .‬ישראל ונכרי ש ב א ו לדין‪ ,‬יש ל ה ק ד י ם דינו ש ל ישראל‪,‬‬ ‫ואפילו א ם ב א ו שני בעלי דין ישראלים וישראל ונכרי‪ .‬יש‬ ‫ל ה ק ד י ם דין ש ל שני ה י ש ר א ל י ם ) מ • ( ‪.‬‬

‫דין‪:‬‬ ‫ב‪ .‬שני נכרים ש ב א ו לדון בפני דייני ישראל‪ ,‬א ם רצו שניהם לדון‬ ‫דין ת ו ר ה דנים א ו ת ם בדין תורה‪ ,‬א ם א ח ד ר צ ה לדון דין ת ו ר ה‬ ‫והשני אינו רוצה‪ ,‬אין כופים א ו ת ו לדון א ל א ב ד י נ י ה ם ) מ א ( ‪.‬‬ ‫ישראל ונכרי שבאו לדין בפני דייני ישראל‪ ,‬א ם יש זכות‬ ‫ל י ש ר א ל בדיניהם‪ ,‬דנים לו בדיניהם ואומרים לו כ ך דינכם‪ .‬ו א ם‬ ‫יש זכות ל י ש ר א ל בדינינו‪ ,‬דנים א ו ת ו דין ת ו ר ה ואומרים ל ו כ ך‬ ‫דינינו)מב(‪.‬‬ ‫)מ( בם׳ מ נ ח ת עני נ ס ת פ ק בזה‪ ,‬ו כ ת ב ב י ק ש מ ה שנזקקין ל נ כ ר י ה ו א רק מ ש ו ם •‬ ‫ח י ל ו ל ה ש ם ‪ ,‬שאין מחויבים ל ה ח ז י ר ל ה ם גזילה‪ ,‬ל כ ן ב פ ח ו ת מ ש ו ה פרוטה‬ ‫ש ג ם א צ ל י ש ר א ל א י ן נזקקין‪ ,‬א י ן ב נ כ ר י ם מ ש ו ם ח י ל ו ל ה ש ם ע י י ׳ ־ ש ‪.‬‬ ‫) מ • ( ש ע ר ה מ ש פ ט סי׳ ט ו א ו ת א מ ש ו ם ש י ש ר א ל ח י י ב ב מ צ ו ת ‪ ,‬ע ״ פ ה ג מ ר א‬ ‫י ב מ ו ת ק ע ״ א דס׳׳ד ד ר ב א ד א ף ד י ן ה א י ש ק ו ד ם ל ד י ן ה א ש ה מה׳׳ט‪ ,‬א ל א‬ ‫ד ה ד ר ב י ה מ ש ו ם זילותא ד א י ת ת א מקדימינן לה‪ ,‬וא״כ ה כ א דל׳׳ש ה א י ט ע מ א‬ ‫מ ק ד י מ י נ ן ל י ש ר א ל ד ח י י ב ב מ צ ו ת עיי׳׳ש‪ .‬ו ב ה ל ״ פ ד י י נ י ם סי׳ ט ו ה ע ׳ ‪ 5 1‬כ ת ב‬ ‫ונראה כוונתו במקרה שהנכרי מתדיין ע ם ישראל‪ ,‬שאל׳׳כ בודאי יש להקדים‬ ‫דין י ש ר א ל ש י ש מ צ ו ה לדונו לפני ד ץ נכרי ש א י ן מ צ ו ה לדונו‪ ,‬ו א ע פ ״ ב י ש‬ ‫ל ה ק ד י ם דין ש ש נ י בע׳׳ד ה ם יהודים‪ ,‬ל ד י ן ש א ח ד מ ה ם ה ו א נכרי‪ .‬וצ׳׳ב‪.‬‬ ‫) מ א ( ר מ ב ״ ם פ״י מ ל כ י ם ה י ׳ ׳ ב ‪ ,‬ו נ ו ש א י כ ל י ו ל א ה ר א ו מ ק ו ר ו ‪.‬‬ ‫) מ ב ( ר מ ב ׳ ׳ ם ש ם ‪ ,‬ו מ ק ו ר ו ב ג מ ר א ב׳׳ק ק י ג ע ־ א ‪ .‬ו ב ם ׳ מ ר ו מ י ש ד ה ל נ צ י ׳ ׳ ב‬ ‫מולז׳ין ב ג מ ר א ש ם כ ת ב שמיירי ב ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו ו ל א כ ש ה י ש ר א ל ר ו צ ה‬ ‫ל ה ו צ י א מ ן ה ג ו י ‪ ,‬ו כ מ ו ש ׳ ־ ב ה י ש ׳ ׳ ש ב פ ׳ ׳ א ב׳׳ק ב מ ש נ ה ב פ נ י ע ד י ם ב ג י ח ו ר י ן‬ ‫וב׳׳ב‪ .‬ו ר ב י נ ו ז׳־ל ס ת ם ב ה ל ׳ מ ל ב י ם ד ג ו י ו י ש ר א ל כוי‪ .‬ו ב ש ו ׳ ׳ ת א ב נ י נ ז ר ח ר י ט‬ ‫סי׳ נ ה כ ת ב ד מ ב ו א ר מ ד ב ר י רש״י ש ם ד ה ך ב ר י י ת א מיירי ב נ כ ר י ת ו ב ע א ת‬


‫סימן ב‪ :‬בית דין סעיפים יג—יח‬

‫בא‬

‫כפיה ע״י נכרי‪:‬‬ ‫כא‪ .‬בית דין שרואים שפרוצים בעבירות)מג(‪ ,‬ב ס מ כ ו ת ם לקנוס‬ ‫ולהעניש עוברי עבירה ב כ ל עונש שיראה ל ה ם כדי לעשות סייג‬ ‫לתורה‪ ,‬ואפילו אין בדבר עדות ב ר ו ר ה ) מ ח ‪.‬‬ ‫א ם הנידון א ל י ם מ ו ת ר ל כ פ ו ת ו ולחובטו על ידי נ כ ר י ם ) מ ה ( ‪.‬‬

‫מסים‪:‬‬ ‫כב‪ .‬מ ו ת ר לציבור לכוף א ת היחיד שישלם מ ס י ם ע ל ידי נכרים‪,‬‬ ‫א ב ל אסור לגרום לו ה פ ס ד א ם א פ ש ר להוציא ממנו ה מ ס בענין‬ ‫ה י ש ר א ל ‪ .‬והכין ה ו א דאין י ש ר א ל ת ו ב ע א ת הנכרי בדיני י ש ר א ל ‪ .‬ומשו״ה ל א‬ ‫ה ו ז כ ר דין ז ה ב ש ו ״ ע כיון ש ה ו ב א בסי־ ש מ ח ס״ב בהג׳׳ה ד ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו‬ ‫כ מ ק ו ם ד ל י כ א ח ש ש ח י ל ו ל ה ׳ מ ו ת ר ת ‪ ,‬מ מ י ל א נ ש מ ע ד י ן ז ה עיי׳׳ש‪ .‬ו כ ע י ן ז ה‬ ‫כ ת ב ב א ב ן ה א ז ל ע ל ר מ ב ״ ם נזקי מ מ ו ן פ ״ ח ה י ״ ג ) ד ״ ה א ב ל נ ר א ה ( ‪ .‬א ל א‬ ‫ד כ ד ע ת ה ר מ ב ״ ם כ ת ב ש א פ י ל ו ל ח י י ב א ת הנכרי‪ .‬ו ה ר מ ב ״ ם ס ו ב ר ש ד י ן זה ה ו א‬ ‫ל א מ ש ו ם ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו ‪ ,‬ד ה ר מ ב ״ ם ס״ל ד ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו א ס ו ר עיי״ש‪.‬‬ ‫) מ ג ( ב ש ו י ׳ ע סי׳ ב ס ״ א כ ת ב ש ה ע ם פ ר ו צ י ם ב ע ב י ר ו ת ‪ .‬א ו ל ם ב ס מ ״ ע ו ב ש ׳ ׳ ך‬ ‫ס ק ״ ב כ ת ב ו ד א פ י ל ו אין כ ל ה ע ם פ ר ו צ י ם א ל א יחיד מהם‪ ,‬יכולים ל ע נ ו ש א ו ת ו‬ ‫היחיד ו ל ק נ ס ו ש ל א מ ן ה ר ץ כ פ י ר א ו ת ע י נ י ה ם ‪ .‬א ל א כ ש ה ע ם פ ר ו צ י ם י כ ו ל י ם‬ ‫לתקן ולגדורכ ל ה ע ם ולענוש א ת כל אחד שיעבור תקנתם‪ ,‬אף ש ל א ראו‬ ‫אותו ה א י ש שהיה פרוץ במעשיו‪ ,‬א ל א כדי לגדור העם‪.‬‬ ‫) מ ד ( ש ו ׳ ׳ ע סי׳ ב ס־׳א‪ .‬ו ה י י נ ו א פ י ל ו ע״י ע ד י ם ק ר ו ב י ם ע ד מ פ י ע ד ו כ י ו צ א ב ז ה ‪,‬‬ ‫ו כ ן ב ע ד ו ת א ש ה א ו ק ט ן מ ס י ח ל פ י ת ו מ ו ‪ .‬ו ב ש ו ׳ ־ ת ה ש י ב מ ש ה סי׳ פ ש כ ת ב‬ ‫ב ק ה ל שקנסו ל א ח ד ע״פ ע ד ו ת ש פ ח ה גויה ש א מ ר ה שזינה ע מ ה וחלקו הקנס‬ ‫לעניים‪ .‬ו ה ש י ב דטעו בזה ב ד ב ר מ ש נ ה דאין ב ח בידם לקנוס רק א ם יש ידים‬ ‫מוכיחות עכ״פ‪ .‬ו ל א ע״פ ש פ ח ה גויה ל ג ר ו ע מ י ש ר א ל ה ח �� ק ת כשרות‪,‬‬ ‫ו מ ח ו י י ב י ם ל ה ח ז י ר ה ק נ ס ע׳־ש‪.‬‬ ‫) מ ה ( ש ר ׳ ע סי־ ב ס״א‪ .‬ו ה נ ה ב ט ו ר ה ב י א דין זה ו כ ת ב‬ ‫ש י ש ר א ל א ו מ ר לך‪ .‬ועיין בב״י ש ם ש מ ק ו ר ו מ ג מ ר א‬ ‫ב מ ש נ ה גט מ ע ו ש ה וכו׳ ו ב ע כ ר ׳ ם ח ו ב ש י ן א ו ת ו ו א ו מ ר י ם‬ ‫א ו מ ר י ם ל ך ‪ ,‬ו כ ״ ב ב ת ש ו ־ ה ר א ״ ש כ ל ל ז סי׳ כז‪ ,‬ו כ ״ ב‬ ‫ה ש מ י ט ו ‪ .‬ו ע י י ן ב ס מ ״ ע סק״ז ש כ ת ב מ ד ל א ס י י ם ל כ ת ו ב‬ ‫ש י ש ר א ל אומרים ל ך כמ״ש הטור‪ .‬מ ש מ ע דס״ל דאפילו‬

‫ואומרים לו ע ש ה מה‬ ‫ס ו ף ג י ט י ן ) פ ח ע׳׳ב(‬ ‫לו ע ש ה מה שישראל‬ ‫ה ל ב ו ש ‪ .‬א ו ל ם בשו׳׳ע‬ ‫ו א מ ר י נ ן לי׳ ע ש ה מ ה‬ ‫ג מ ר דין י ו כ ל ו ל ע ש ו ת‬


‫‪1224‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫אחר‪ ,‬א ב ל א ם אי א פ ש ר ל ה ו צ י א מ מ נ ו בענין א ח ר מ ו ת ר גם‬ ‫להפסידו)מ‪.0‬‬ ‫בזמנינו שאין הציבור אוסף א ת ה מ ס ‪ ,‬ו כ ל א ח ד מ ש ל ם מסיו‬ ‫ל א ו צ ר ה מ מ ש ל ה ‪ ,‬אין לציבור שום שייכות ב ד ב ר ז ה ) מ ז ( ‪.‬‬ ‫כג‪ .‬באופנים שהדין ה ו א דעביד אינש דינא לנפשיהגמח( שהדין‬ ‫ה ו א ש מ ו ת ר לו ל ת פ ו ס חפציו שמונחים ביד חבירו‪ ,‬א ס ו ר ל ת ו פ ס ו‬ ‫ע ל ידי נכרי)מט(‪ .‬ו א ם ה נ ת ב ע ה ו א איש אלים‪ ,‬מ ו ת ר ל ת ו פ ס ו ג ם‬ ‫ע ל ידי נכרי)‪.0‬‬ ‫ע׳׳י ע ב ד ם כ י ו ן ש ה ו א א ל ם ‪ ,‬ו ב פ ר ט כ ש ב א י ם ל ק ו נ ס ו ד ל א ו ד י ן ה ו א ‪,‬‬ ‫ו ה ע ת י ק ו ה ו ב א ו ר י ם סק״ד ו ב נ ת י ב ו ת סק״ג‪ .‬ו כ ת ב ו מ ש א ״ ב ב ג ט ד ש ם צ ר י ך‬ ‫להיות הגט כשר‪ ,‬וכאן אנו מעבירין עליו הדין מ ש ו ם מגדר מילתא‪.‬‬ ‫והט׳׳ז כ ת ב ל ח ל ק ב י ן א ם ע ב ר ע ל ד ב ר ש א י ן צ ר י ך ש ב ״ ד י ד ו נ ו ע ל ע ו נ ש ו כ י‬ ‫ה ע ו נ ש ידוע‪ ,‬אז חובטין א ו ת ו ו א ו מ ר י ם לו ע ש ה מ ה ש י ש ר א ל א ו מ ר לך‪ ,‬א ב ל‬ ‫א ם א י ן ה ע ו נ ש י ד ו ע ו צ ר י כ י ם ב׳׳ד ל ד ו נ ו ‪ ,‬ו ה ו א א י נ ו ר ו צ ה ל צ י י ת ל ד י ן י ש ר א ל ‪,‬‬ ‫כ ו פ י ה ו ע ל ידי דייני ע ב ו ״ ם ש י ד ו נ ו ע ל י ה ‪ ,‬ו כ ת ב ד ב ז ה מ י ו ש ב ה ס ת י ר ה בין‬ ‫ה ט ו ר לשו״ע‪ ,‬ד ה ט ו ר מיירי בדין הראשון‪ ,‬והשו״ע מיירי בדין השני‪ ,‬דאז ל״ש‬ ‫ש י א מ ת ל ו ע ש ה מ ה ש י ש ר א ל א ו מ ר לך‪.‬‬ ‫)מד( ר מ ׳ ׳ א סי׳ ד‪ ,‬ו מ ק ו ר ו מ ר ב ת ה מ ה ת ״ ק ש ו ר ש יז ה ו ב א ב ד ״ מ ס ק ״ ג ד ת ק נ ת‬ ‫ר׳׳ג ש מ ו ת ר ל כ ו ף ע׳׳י ע ב ו ״ ם ב ע נ י נ י ה מ ם ש מ ח ו י י ב ל י ת ן ‪.‬‬ ‫)בת( מ ש פ ט ש ל ו ם סי׳ ר ל א ק ו נ ט ר ס ת ק ו ן ע ו ל ם א ו ת כ ה ‪.‬‬ ‫) מ ח ( ר א ה בסי׳ ד ב מ ח ב ר ו ה ר מ ״ א ב א ל ו א ו פ נ י ם מ ו ת ר ‪.‬‬ ‫) מ ט ( ר מ ״ א ש ם ‪ .‬ו מ ק ו ר ו מ ת ר ה ״ ד סי׳ ד ש ב ד מ ב ו א ר ב ד ״ מ סק׳׳א‪ ,‬ו ה ב י א ר א י ה‬ ‫מ ד ב ר י ה מ ר ד ב י ב ״ ק פ׳ ה ג ו ז ל ב ת ר א ‪ ,‬ד א פ י ל ו ב ד י ן כ ל ד א ל י ם ג ב ר א י ן ל ת ק ו ף‬ ‫ע׳׳י ג ב ר י ם ד מ כ ו ע ר ה ד ב ר ‪ ,‬ו ב א ו ר י ם ס ק ״ ה כ ת ב ד ה מ ע י י ן ב מ ר ד כ י י ר א ה ד ל א‬ ‫כ ת ב ר ק ד מ ס ר ו ל ש ר א ל י ם ‪ ,‬ו א ״ כ א ף ת ב י א ח ב י ר ו אח׳׳ב ע ד י ם ל א יהי׳ סיפוק‬ ‫ב מ בי״ד ל ה ו צ י א ו ‪ ,‬א ב ל א ם הגוי ה ו צ י א ו ומסרו ליד י ש ר א ל ‪ ,‬ר א ם יביא ח ב י ר ו‬ ‫עדים וראיה הרי ישראל יכול להחזירו‪ ,‬מודה המרדכי דמותר ודברי‬ ‫ה ת ר ו ה ״ ד צ ״ ע ‪ ,‬ו ר א ה ב נ ו ״ ב ת נ י נ א ח ד מ סי׳ ל ש ה ק ש ה כ ע י ן ז ה ע ל ה מ ה ת ׳ ׳ ק‬ ‫ש ו ר ש קנד ש ה ב י א ראיה מהמרדכי‪.‬‬ ‫ו ב ס ׳ מ א ז נ י י ם ל מ ש פ ט סי׳ ד ס ק ׳ ׳ ה ה ב י א ד ב ת ה א ו ת ם ‪ ,‬ו כ ת ב ש ר ב ת‬ ‫ה ת ר ו ה ־ ד נ כ ו ן ו ב ר ו ר ‪ ,‬ו ב ׳ ׳ ב ב ת ש ו ׳ מ י י מ ו נ י סי׳ י ד ב ש ם מ ה ר ׳ ־ ם ע י י ־ ׳ ש ‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב א ו ר ח מ ש פ ט ה ס פ ר ד י ש ה ב י א ב ש ם ס פ ר מ ע י ן מ י ם ‪ ,‬ד ג ם ע׳׳י י ש ר א ל‬ ‫א ח ר אינו ר ש א י ל ע ש ו ת דין ל ע צ מ ו ‪ ,‬א ל א א ם ע ו ש ה ד ץ ע״י גויים ה א י ס ו ר‬


‫סימן ג‪ :‬התדיינות בערכאות — איסורוסעיפיםט—ידלא‬

‫כה‬

‫סימן ג‬

‫התדיינות בערכאות‬ ‫חומר איסורו‬ ‫א‪ .‬א ס ו ר להתדיין א צ ל שופטים נכרים ו ב ב ת י מ ש פ ט שלהם)א(‪,‬‬ ‫ו כ ל הדן ב פ נ י ה ם הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף ו ה ר י ם יד ב ת ו ר ת‬ ‫מ ש ה רבעו‪ ,‬ש נ א מ ר ״ואלה ה מ ש פ ט י ם א ש ר ת ש י ם לפניהם״‬ ‫)שמות כא‪ ,‬א(‪ ,‬ל פ נ י ה ם ו ל א לפני עברים)מ‪.‬‬

‫ר ב י ע עליו‪ ,‬א ב ל א ם ע ו ש ה דין ע״י י ש ר א ל א ח ר ‪ ,‬ה א י ס ו ר ר ב י ע ע ל ה א ח ר ‪.‬‬ ‫ו ר א ה בשד׳׳ח מ ע ר כ ת העין כ ל ל א מ ש ״ ב בענין זה‬ ‫)נ( א ו ר י ם ה נ ״ ל ו כ ת ב ה ט ע ם כ י ו ן ר ק י י ״ ל ל ע י ל סי׳ ב ד ח ו ב ט י ן א ו ת ו ע ״ י ג ו י ם ‪,‬‬ ‫וכיון דקיי״ל ע ב י ר א י נ ש דינא ל נ פ ש י ה כ ל מ ה דב״ד יבולים ל ע ש ו ת א ף ה ו א‬ ‫יכיל לעשות‪ .‬והרי ר ש א י לחובטו ע־י גדים‪ .‬ו כ ת ב ובלא״ה ה ך דינא ש ל ב ע ל‬ ‫ת״ה אין ל ו ש ר ש ‪ ,‬ד ה ב י א ר א י ה מ ה מ ר ד ב י ו כ ר ) ה ע ת ק נ ו ז א ת בס״ק הקודם(‪.‬‬ ‫ו ר א ה ב ס פ ר מאזנים ל מ ש פ ט סק״ה ש כ ת ב ולענ־׳ד ה ת ו מ י ם ס״ל דרמ״א מיירי‬ ‫ב י כ ו ל ל ב ר ר ו ב ד ל א צ י י ת ד י נ א ‪ ,‬א ז ו ד א י ה ב ״ ד ח ו ב ט ץ א ו ת ו ע׳׳י ג ו י י ם ‪ ,‬א ב ל‬ ‫ב א מ ת כ ב ר כ ת ב נ ו ד ר מ ״ א מיירי ר ק בא׳׳י ל ב ר ר ‪ .‬ו א ״ ב א ף ד ה ו א א ל י ם וכר‪,‬‬ ‫א״י ל ח ב ו ט ע״י גוים ו ל א ר ש א י ר ק ל ת פ ו ס כ ש י ש ל ו מ ג ו ו כ ר ‪ ,‬א ב ל ל א ב ה כ א ה‬ ‫ו ל מ ס ו ר לגוים‪ .‬ו כ ת ב מ י ה ו ל ד ע ת ר ״ ת בסי׳ צ ז א פ ש ר ש א ם נ ח ש ד ה ל ו ה‬ ‫ש מ ט מ י ן מ ע ו ת י ו ו א י נ ו מ ש ג י ח בב״ד‪ ,‬א ז א פ ש ר ד ש ר י ע״י גוים‪ ,‬ו ה ו א ד י כ ו ל‬ ‫ל ב ר ר א ח ״ כ ש ה ט מ י ן ‪ ,‬ד א ל ״ כ חייב ב ה ז י ק א ש ב א ל ו ע״י ה ע כ ו ״ ם י ו ת ר מ ה ר א ו י‬ ‫ע״פ דין ת ו ר ה ‪.‬‬ ‫)א( גיטין פ ח ע־׳א‪ .‬ה י ה ר ׳ ט ר פ ו ן א ו מ ר כ ל מ ק ו ם ש א ת ה מ ו צ א א ג ו ר י ו ת‬ ‫)אסיפות‪ .‬רש׳׳י( ש ל ע ו ב ד י כ ו כ ב י ם ‪ .‬א ע ־ ׳ פ ש ד י נ י ה ם כ ד י נ י י ש ר א ל א י א ת ה‬ ‫רשאי להזקק להם‪ .‬ש נ א מ ר ״ואלה המשפטים א ש ר תשים לפניהם״ לפניהם‬ ‫י ל א ל פ נ י ע ו ב ד י כ ו כ ב י ם ‪ .‬ר מ ב ״ ם ה ל ׳ ס נ ה ד ר י ן פ כ ־ ו ה ־ ז ‪ .‬ט ו ש ו ״ ע ח ו ״ מ סי׳ כ ו‬ ‫ס״א‪.‬‬ ‫) כ ( ל ש ו ן ה ר מ ב ״ ם פ כ ־ ו ס נ ה ד ר י ן ה״ז‪ .‬ו כ ״ ב ב ש ו ״ ע ס י ־ כ ו ס ״ א ו א י ת א ב מ ד ר ש‬ ‫ת נ ח ו מ א פ ר ש ת מ ש פ ט י ם סי׳ ג ש ב ל מ י ש מ נ י ח ד י י נ י י ש ר א ל ו ה ו ל ך ל פ נ י‬


‫‪1226‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬ ‫ועובר ע ל איסור תורה)ג(‪ ,‬ויש ש כ ת ב ו ש ה ו א איסור דרבנן נח‪.‬‬

‫ב‪ .‬ה ה ו ל ך לדון ב ע ר כ א ו ת ש ל נכרים פ ס ו ל ל ה י ו ת ש ל י ח ציבור‬ ‫א ם ל א ע ש ה ת ש ו ב ה ‪ ,‬ו א ם ל א נ ש א ר בידו ממון חבירו ע ל ידי‬ ‫פ ס ק דינם כגון שדנוהו כדין תורה‪ ,‬או ש ה י ה שוגג בדבר כגון‬ ‫בזמנינו שיש מ ק ו מ ו ת ש נ ש ת כ ח ה א י ס ו ר מ כ מ ה אנשים‪ ,‬מ ו ת ר‬ ‫ל ה י ו ת שליח ציבור ל כ ל השנה‪ ,‬א ב ל ב ר א ש ה ש נ ה ויום הכיפורים‬

‫עכו״ם‪ .‬כ פ ר בהקב״ה ת ח י ל ה ו א ח ר כ ן כ פ ר בתורה‪ .‬ש נ א מ ר )דברים לב‪ .‬לא(‬ ‫״כי ל א כ צ ו ר נ ו צ ו ר ם ואיבינו פלילים״ ובר‪ ,‬ו א ל ה ה מ ש פ ט י ם ‪ .‬א מ ר ה ק ב ״ ה‬ ‫ל י ש ר א ל א ם ע ש י ת ם א ת ה ד י ן ואין א ת ם מזדקקין ל פ נ י עו״ג‪ ,‬א ב נ ה ל כ ם‬ ‫בהמ״ק וישבו ב ה סנהדרין‪ ,‬ש נ א מ ר )ישעיה א‪ ,‬בו( ״ואשיבה שופטיך‬ ‫כבראשונה״ ונר‪ .‬ו ה ו ב א בקיצור בפירוש רש״י ת ח י ל ת פ ר ש ת משפטים‪.‬‬ ‫ו ב א ו ר י ם סי׳ כ ו ס ק ״ ד ו ב נ ת י ב ו ת ח י ד ו ש י ם ס ק ״ ד כ ת ב ו ה ט ע ם ‪ ,‬מ ש ו ם ד מ ר א ה‬ ‫באילו ת ו ר ת מ ש ה אינו א מ ת ח״ו ואין בידו ל ה ו צ י א ל א ו ר ה ש מ ש ‪ .‬ולכן ה ו ל ך‬ ‫לפני העכו״ם שבקיאין בטוב דתי ה מ ל כ ו ת ה מ ו ט ב ע עפ״י ש כ ל אנושי עכ״ל‪.‬‬ ‫ועיין ב ח ״ ד ש ב ת ש ב ״ ץ ח ו ט ה מ ש ו ל ש ה ט ו ר ה ר א ש ו ן ענין יז ש כ ת ב וז״ל‬ ‫ו ה ל א י ד ע ת ם ח ו מ ר ה א י ס ו ר ה ח מ ו ר בזה ל ה ב י א דינינו לפני ע ר כ א ו ת י ה ם וכ״ש‬ ‫בדיני א י ש ו ת ‪ ,‬ו ה ו א ב א י ס ו ר ע״ז מ מ ש ‪ ,‬כ מ ו ש ד ר ש ו ע ל פ ס ו ק ״כי ל א כ צ ו ר י נ ו‬ ‫צ ו ר ם ״ ) ד ב ר י ם ל ב ‪ ,‬ל א ( וכוי‪ ,‬ה ל א א מ ר ו ז ״ ל כ י ד ב ר ז ה י ש ב ו ח י ל ו ל ה ש ״ י ‪,‬‬ ‫ש א י ן ל ו כ פ ר ה ב א ר ב ע ה חילוקי ב פ ר ה כי א ם ב מ י ת ה )יומא פ ו ע״א(‪ .‬ו ג ם י ש‬ ‫ב ו ע ו ן ע״ז‪ ,‬כ י ב ל כ ן ו ם א ל ב י ת ט ע נ ו ת י ה ם ל ד ר ו ש ע ר כ א ו ת י ה ם ב ז ה ה ם‬ ‫נותנים מ ע ל ה וחשיבות ל א ל ה י ה ם ולתורתם‪ ,‬ומכחישים אלקים חיים ו מ ל ך‬ ‫עולם ותורתו תורת ה א מ ת ‪ .‬והחת״ס ב ד ר ש ו ת )ח״א עמי קכא( כ ת ב כתיב‬ ‫•בנים א ת ם לה׳ א ל ק י כ ם ־ וכר‪ ,‬ה י ו צ א מזה ה ה ו ל ך לפני ערכי נכרים מוציא‬ ‫ע צ מ ו מ כ ל ל ב נ י ם וכו׳ כ י ט ו ר פ י ם ל ו מ צ ו ו ת י ו מ ע ל פניו‪ ,‬ו מ א ו מ ה ל א י ש א‬ ‫ב ע מ ל ו עכ״ל‪ ,‬וראה ר ב ע ו בחיי ריש פ ר ש ת מ ש פ ט י ם ש ה א ר י ך ב ח ו מ ר איסור‬ ‫הליכה לערכאות‪.‬‬ ‫) ג ( ת ש ב ״ ץ ח ״ ב סי׳ ר צ ‪ .‬ו כ ״ כ ב ח ו ט ה מ ש ו ל ש ) ת ש ב ץ ח ״ ד ( ט ו ר ג סי׳ ו ‪ .‬ו ע י י ן‬ ‫בם׳ ח ו ק ו ת ה ח י י ם ל ר ״ ח פ ל א ג ׳ י ד ף ד ו א י ל ך ש ה ב י א מ כ ״ מ ש ה ו א א י ס ו ר‬ ‫תורה‪ .‬ובספר ד ב ר ה מ ש פ ט ה ב י א גם ב ש ם ה ר ב ה פוסקים שסוברים שאיסורו‬ ‫מ ן ה ת ו ר ה ‪ .‬ובם׳ גנזי ח י י ם מ ע ר כ ת ל א ו ת מ א כ ת ב ב ש ם ס ׳ ד ב ר י א מ ת‬ ‫ש נ ר א ה מ ס ת מ ו ת הפוסקים ש ה ו א איסור מ ן התורה‪.‬‬ ‫)ד( ב ם ׳ ק ה ל ו ת י ע ק ב ל ר ״ י א ל ג ז י א ו ת ר מ ג כ ת ב ב ש ם ם׳ מ ק ו ר ב ר ו ך ב ד ע ת‬ ‫הרמב״ם והסמ״ג ש ל א מנוהו ב ץ המעות‪ ,‬שאין ה ד ר ש ו ת א ל א אסמכתא‪.‬‬


‫סימן ג‪ :‬התדיינות בערכאות — איסורו סעיפים‬

‫ט—יד‬

‫לא‬

‫יש להחמיר)ה(‪ .‬ויש מי ש כ ת ב שאין לצרפו ל ע ש ר ה ל א מ י ר ת דבר‬ ‫שבקדושה)‪.0‬‬ ‫ג‪ .‬ה מ א י י ם ע ל ח ב י ת שילך ל ע ר כ א ו ת מ ו ח י ם בו ש ל א ילך‪ ,‬ו א ם‬ ‫הוא עדיין עומד במרדו ואומר שילך‪ ,‬גוזרים עליו ש א ם ילך ה ו א‬ ‫מנודה‪ ,‬ו א ם ע ב ר ו ה ל ך הרי ה ו א מנודה)‪.0‬‬

‫מסייע‪:‬‬ ‫י• אסור לסייע ביד ה ה ו ל ך לדון בערכאות)ח(‪ .‬ו א ם מסייע —‬ ‫רשאי בית דין להחרימו)ס(‪.‬‬

‫דנין בדיני ישראל‪:‬‬ ‫ה‪ .‬אין חילוק באיסור זה בין שופטים שעובדים עבודה זרה ובין‬

‫) ה ( נ ד ב סי׳ נ ג ס ״ ק פ ב ‪ ,‬ו ב ״ כ ב ס י ׳ ת ק פ א ס״ק יא•‬ ‫) י ( כ ס ף ה ק ד ש י ם ע ל סי׳ כ ו ב ש ם א ח ר ו נ י ם ‪ .‬ו כ ת ב ה ט ע ם מ ש ו ם ד ה ל י כ ה‬ ‫ל ת ב ו ע בעש״ג ב ל א ר ש ו ת ב״ד הו״ל נטיה מ ה א מ ו נ ה הנכונה‪ .‬ו ל כ ך כ ת י ב‬ ‫) ת ה ל י ם קיט‪ ,‬ל ( ׳ ׳ ד ר ך א מ ו נ ה ב ח ר ת י מ ש פ ט י ך ש ו י ת י ״ ‪ ,‬ו ש י י ך ב כ ך מ ע י ן‬ ‫א ב י ז ר א דע״ז ד כ ת י ב ) ד ב ר י ם כט‪ .‬יח( ״ ל מ ע ן ס פ ו ת כו׳ ב ל ב ב ך ״ ‪ ,‬ו ע ד ש ע ו ש ה‬ ‫ת ש ו ב ה ה ו ״ ל י צ א מ ה ד ת ע ב ״ ל ‪ .‬ו ע י י ן ב ס ׳ ע ר ך ש ״ י ח ו ״ מ סי׳ כ ו ש ד ן א ם א ב ד‬ ‫חזקת כשרותו‪ ,‬כגון א ם ה ו א סופר סת״ם‪.‬‬ ‫)ז‪ 1‬ש ר י ת ת ש ב ״ ץ ח ״ ד ה ט ו ר ה ש ל י ש י ש א ל ה ו ‪ .‬ו כ ״ ב ב ש ו ״ ת ה ר מ ״ א סי׳ נ ב‬ ‫ב ש ם ש ו ״ ת ה ר י ״ ף ש צ ר י ך ל נ ד ו ת ו ‪ .‬ו כ ״ ב ב ל ב ו ש סי׳ כ ו ס ״ א ש מ נ ד י ן ו מ ח ר י מ י ן‬ ‫א ו ת ם א ם ילכו ל ד ו ן בפניהם‪ .‬וכ״כ ש ם בס״ב‪ .‬וב״כ בשרית מהרי״ק ש ו ר ש קנר‬ ‫ו ה ב י א ו ה ר מ ״ א סי׳ כ ו ס ״ א ‪.‬‬ ‫) ח ( ר מ ״ א סי׳ כ ו ס׳׳א‪ .‬ו ע י י ן ב ב י א ו ר ה ג ר ״ א ש ם א ו ת ג ש ה ב י א ע ״ ז ג מ ר א‬ ‫ש ב ו ע ו ת מז ע״ב ש מ ע ו ן ב ן ט ר פ ץ א ו מ ר א ז ה ר ה ל ע ו ק ב א ח ר י נואף מנין ת״ל‬ ‫" ל א ת נ א ף ״ ) ש מ ו ת כ ו ‪ .‬יג( ל א ת נ א ף ‪ .‬ה ר י ד י ש א ז ה ר ה ב י ד ע ו ב ר י ע ב י ר ה ‪,‬‬ ‫ובב״א כ ת ב ש ב ש א ר איסורים יש איסור למסייע מדרבנן‪ .‬א ב ל כאן דאיסורו‬ ‫ח מ ו ר כנואף הוי איסורו מה״ת‪.‬‬ ‫)ט( ש ו ״ ת ר י ב ״ ש סי׳ ק ב ו ה ו ב א ב ל מ ״ א ה נ ״ ל ‪.‬‬


‫‪1228‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫שופטים ש א י נ ם עובדים ע ב ו ד ה זרה)י(‪ .‬ואפילו א ם ה ם דנים כדיני‬ ‫ישראל א ס ו ר לדון בפניהם)יא(‪ ,‬וגם בדיעבד א ם דנו אין דיניהם‬ ‫דין)יב(‪.‬‬

‫מנהג המדינה!‬ ‫ו‪ .‬דינים שנוהגים ב ה ם כפי חוקי המדינה‪ ,‬כגון שנהגו כן‬ ‫ו ה ה ל כ ה ה ו א בזה ש ה כ ל כ מ נ ה ג ה מ ד י נ ה ) י ג ( ‪ ,‬או ב מ ק ו ם שגזרו‬ ‫השלטון לנהוג כן ל ת ק נ ת ה מ ש א ומתן דהוי דינא ד מ ל כ ו ת א ‪ ,‬אף‬ ‫ע ל פי כן א ס ו ר לדון ב ה ם ב ע ר כ א ו ת י ה ם ‪ ,‬רק ילך לדון ב ה ם ב ב י ת‬ ‫דין ש ל ישראל‪ ,‬ו ה ם יפסקו כפי מ נ ה ג ה מ ק ו ם ) י ד ( ‪.‬‬ ‫) י ( ב ש ר י ת ת ש ב ׳ ־ ץ ח ׳ ׳ ד ח ו ט ה מ ש ו ל ש ט ו ר ג סי׳ ו כ ת ב ו מ ה ש כ ת ב ר ש ״ י‬ ‫פ ר ש ת מ ש פ ט י ם ומייקר ש ם האלילים‪ ,‬ה ו א ב ו ל ל ד ת א ו מ ה זו אע״פ ש א י נ ם‬ ‫ע ו ב ד י ם ע׳׳ז ה ר י ה ם מ כ ח י ש י ם מ ש פ ט י ת ו ר ת י נ ו ‪ ,‬ו ה מ ב י א ד י ן ל פ נ י ה ם ח ״ ו‬ ‫ע ו ש ה ע י ל ו י ל ד ת ם ע ל ת ו ר ת י נ ו ‪ .‬ו כ ״ כ א״ז‪ .‬ה ר ש ב ״ ץ ז׳׳ל‪.‬‬ ‫) י א ( ג י ט י ן פ ח ע ״ א ה ו ב א ב ס ק ״ א ‪ .‬ש ו ״ ע סי׳ כ ו ס ״ א ‪ .‬ו ב ס מ ״ ע ש ם ס ק ״ ב כ ת ב‬ ‫ילפינן ל ה מ ד כ ת י ב ״ואלה ה מ ש פ ט י ם א ש ר ת ש י ם לפניהם״ ו ל א לפני עברים‪,‬‬ ‫ד מ ש מ ע א פ י ל ו א ל ו ה מ ש פ ט י ם ע צ מ ם ש ד נ י ן דייני י ש ר א ל ל א י ש מ ע ע ל פ י ה ן‬ ‫לדון לפניהם עכ״ל‪.‬‬ ‫)יב( א ו ר ז ר ו ע ח״ג ד ש ה ל ׳ ע ר כ א ו ת ‪ .‬ו ה ב י א ר א י ה מגיטין ד א מ ר ר ב מ ש ר ש י א‬ ‫בגט ה מ ע ו ש ה בעכו״ם כדין פסול מדאורייתא‪ ,‬מ ש ו ם ש נ א מ ר ״לפניהם״ ו ל א‬ ‫ל פ נ י ע ב ר י ם וכו׳‪ ,‬ה א ל מ ד ת ה ד א פ י ל ו ב ד י ע ב ד ע כ ו ״ ם ש ד נ ו א י ן ד י נ י ה ם דין‬ ‫וכוי‪ .‬ו ב ת ר ו ה ״ ד סי׳ ד ש כ ת ב ב ע נ י ן ד א ם א י ן כ ו פ ה ו ע ״ י ב ״ ד ל י ת ב ה מ ש ו ם ל א‬ ‫יגוש‪ ,‬ו ע ר כ א ו ת ש ל נ כ ר י ם ל א ו ב״ד מיקרי כ ל ל ד ה א ד ר ש י נ ן ל פ נ י ה ם ו ל א לפני‬ ‫הנכרים‪.‬‬ ‫)יג( כ ג ו ן דיני ש כ י ר ת פ ו ע ל י ם ד נ ה ג ו ב ז ה כ ח ו ק י ה ש ל ט ו ן ‪ ,‬מ ט ע ם ר כ ל פ ו ע ל‬ ‫ש מ ש כ י ר ע צ מ ו הוא ע ל תנאי מנהג המקום‪.‬‬ ‫) י ד ( ב ש ר י ת ב ע י ח י י סי׳ ק נ ח כ ת ב ש א ם ק ב ל ו ל ד ו ן ב ד י ן ע ר כ א ו ת ל פ נ י ד י י נ י‬ ‫י ש ר א ל וכן א ם נ ה ג ו כ ן א י ן איסור‪ .‬ו כ ת ו מ י ם סי׳ כ ו ס ק ״ א כ ת ב ‪ ,‬ו ל כ ן מ א ו ד‬ ‫צ ר י ך י ש ו ב ו ה ת ב ו נ נ ו ת כ מ ו ש ר א י ת י כ א ן ק״ק מ י ץ ‪ .‬ו כ ן ה ו א ב ש א ר י ק ה י ל ו ת‬ ‫אשכנז א ש ר תקנות ה ק ה ל בענין ח ־ כ ש י ש ר ש ו ת לבע״ד לדון א צ ל ה מ ש פ ט‬ ‫ע ר כ א ו ת ‪ ,‬מי ה ת י ר ל ה ם זה וכר‪ ,‬ואפילו נימא דדיני ח״ב ה ם דינא ד מ ל כ ו ת א‬ ‫ד ב ר פרטי ל ת ק נ ו ת המו״מ במדינה ואינו ב כ ל ל ש א ר י נימוסי ומשפטי טיב‬


‫סימן ג‪ :‬התדיינות בערכאות — איסורו סעיפים ו—ח‬

‫כס‬

‫ז• אף א ם מנהג ה מ ק ו ם להתדיין בפגי בתי משפט ש ל נכרים‪ ,‬וגם‬ ‫א ם ה י ה חוקי המדינה ששרויים ב ה מחייבים להתדיין רק בבית‬ ‫משפט שלהם‪ ,‬א ס ו ר להתדיין בפניהם‪ ,‬ואין בזה מ ש ו ם דינא‬ ‫ד מ ל כ ו ת א דינא)ט‪.0‬‬

‫פשרה‪:‬‬ ‫ח‪ .‬אסור להתדיין בפניהם גם כדי לעשות פשרה‪ ,‬ו א ם עברו ודנו‬ ‫בפניהם ועשו פשרה‪ ,‬אין ל ה שום תוקף אף א ם בעלי הרין עשו‬ ‫קנין לקיים הפשרה)טז(‪.‬‬ ‫מדינה ש ח ק ק ע ל י ה ם המלך‪ ,‬וזהו ניחא ש י ש לב״ד ש ל י ש ר א ל לפסוק כחק‬ ‫ה מ ל ך ההוא‪ ,‬בי כן יסד ה מ ל ך ובן קבלו הבע״ד ב כ ת ב ם חחיל־ הח״כ ש י ה י ה‬ ‫לו כ ל תוקף חק ה מ ל ך ‪ ,‬א ב ל אין זה מ ו ע י ל שיהיו ה ם מ ו ר ש י ם לדון ב ע ר כ א ו ת‬ ‫דבר שאינו ברשותם‪ ,‬וכי עדיף חק ה מ ל ך מחקו ש ל מ ל כ ו ש ל ע ו ל ם ש ה ו א‬ ‫ד ״ ת ה ק ד ו ש ה ו כ ו ׳ עייי־ש‪.‬‬ ‫)טי( כ ת ב ב ת ש ו ׳ ה ר ש ב ׳ ־ א ו ה ו ב א בב׳׳י סוס־׳י כ ו ע ל א ח ד ש מ ת ה ב ת ו ו ת ב ע‬ ‫א ת חתנו ב ע ר כ א ו ת שיחזיר לו כ ל הנדוניא‪ .‬אע״פ שבדיני י ש ר א ל ה ב ע ל יורש‬ ‫א ת א ש ת ו ‪ .‬כיון ש ה כ ל יודעים ש ה ם ה ו ל כ י ם כדיני ה ע כ ו ״ ם הרי כ ל ה נ ו ש א‬ ‫א ש ה ש ם כ א ל ו ה ת נ ה כ ן ו כ ו ׳ ו ה ש י ב וכוי‪ .‬א ב ל ל נ ה ו ג כ ן מ פ נ י ש ה ו א מ ש פ ט‬ ‫ה ע כ ו ״ ם ב א מ ת נ״ל ש א ס ו ר ‪ ,‬לפי ש ה ו א מ ח ק ה א ת ה ע ב ר י ם וזהו ש ה ז ה י ר ה‬ ‫ה ת ו ר ה לפניהם ו ל א לפני עכו״ם וכר‪ .‬ועושה א ל ה מפיל חומות ה ת ו ר ה ועוקר‬ ‫ש ר ש וענף ו ה ת ו ר ה מידו תבקש‪ ,‬ו א ו מ ר אני ש ב ל ה ס ו מ ך בזה ל ו מ ר ש מ ו ת ר‬ ‫משום דינא ד מ ל כ ו ת א ט ו ע ה וגזלן הוא‪ ,‬ואפילו גזלה ישיב ר ש ע מקרי ו ב כ ל ל‬ ‫ע ו ק ר כ ל דיני ה ת ו ר ה ה ש ל י מ ה וכוי‪ .‬ח ל י ל ה ל א ת ה א כ ז א ת ב י ש ר א ל ח ם‬ ‫ו ש ל ו ם ש מ א ת ח ג ו ר ה ת ו ר ה ש ק ע ל י ה ם ‪ .‬וכרמי׳ א סי׳ ש ס ט ס ע י ף י א ה ב י א‬ ‫ת ש ו ׳ ז ו ל ה ל כ ה ‪ .‬ו ע י י ״ ש ב ס מ ״ ע ס״ק כ א ש כ ת ב ו נ ר א ה ד ר ״ ל ד א פ י ל ו א ם ג ז ר‬ ‫ה מ ל ך ב ה ד י א ל י ל ך ב ת ר ד י נ י ה ע ר כ א ו ת ‪ .‬ד א י ן ע ל דייני י ש ר א ל ל ק י י ם ז ה מ כ ח‬ ‫ז ה ד ע ל י נ ו ל ק י י ם מ ן ה ד י ן ד י נ א ד מ ל כ ו ת א וכוי‪ .‬ו כ ״ ב ב ש ר י ת מ ה ר י ׳ ׳ ק ש ו ר ש‬ ‫קפז ד ד ו ק א ב מ ס י ם וארגוניות ו מ נ ה ג ו ת ש ל מ ש פ ט י ה מ ל כ י ם שרגילין להנהיג‪,‬‬ ‫א ב ל דין ש ב י ן א ד ם ל ח ב י ר ו פ ש י ט א ו פ ש י ט א ד ל א ‪ ,‬ד א ״ ב ב ט ל ת כ ל דיני‬ ‫ה ת ו ר ה חי־ו ו כ ו ׳ עיי־׳ש‪ .‬ו ר א ה בשייך סי׳ ע ג ס״ק ל ט ש ב י א ר ד י ן ז ה ב א ר י כ ו ת ‪.‬‬ ‫)טז( ש ו ׳ ׳ ע סי׳ ס ח ס׳׳א‪ ,‬ס מ ׳ ׳ ע ס״ק יג‪ .‬ו ה ט ע ם כ ת ב ש ם ב י ו ן ד ה פ ש ר ה נ ע ש ה‬ ‫ע ״ י ו פ ש ר ה קרוי• ד י ן ו ה ם פ ס ו ל י ם ל ד ו ן דין‪ .‬ו ע י י ״ ש ב נ ת י ב ו ת ב י א ו ר י ם ס ק ״ ד‬ ‫ש כ ת ב ד א ף ד ב ש א ר פסולים לדון כגק גזלנים אינם פסולים ל פ ש ר ה ‪ ,‬שאני‬


‫‪1230‬‬ ‫בין ישראל לנכרי‬ ‫ט‪ .‬א ס ו ר לדון ב פ נ י ה ם גם בדינים שאין בית דין דנים ב ה ם בזמן‬ ‫הזה‪ ,‬כגון דיני ח ב ל ו ת וכדומה)י‪.0‬‬ ‫י‪ .‬א ס ו ר להזדקק ל ע ר כ א ו ת גם בדינים ש א ד ם מ ו ת ר לו ל ע ש ו ת‬ ‫דין ל ע צ מ ו ) י ח ( ‪ .‬וכן בדינים ש ה ה ל כ ה ב ה ם כ ל ד א ל י ם גברגיט(‪,‬‬ ‫אסור ל ת פ ו ס ע ל ידיהם)‪.0‬‬

‫כפיה‪:‬‬ ‫יא‪ .‬ה ת ו ב ע א ת חבירו ממון‪ ,‬ו ה נ ת ב ע מ ו ד ה ל ו ש ה ו א חייב כ ל‬ ‫מ ה שתובעו א ל א ש מ ש ת מ ט מלפורעו‪ ,‬א ס ו ר לכופו ל פ ר ו ע ע ל ידי‬ ‫ע ר כ א ו ת ב ל א ר ש ו ת בית דין)בא(‪.‬‬ ‫יב‪ .‬א ס ו ר גם ל ה ס ת י י ע ע ל ידי ע ר כ א ו ת כדי לכוף א ת חבירו‬ ‫שידון ע מ ו בפני דייני י ש ר א ל ) כ ב ( ‪ ,‬ו א ם ע ב ר והכריחו ע ל ידי‬ ‫ע ר כ א ו ת ראוי ל ע ו נ ש ו ) ב ג ( ‪.‬‬ ‫ע ב ו ־ ם ד ל א מ ה נ י בדין א פ י ל ו ק ב ל ו ע ל י י ה ו ‪ ,‬מ ש ״ ה ל א מ ה נ י קנין ב פ ש ר ה ‪.‬‬ ‫משא״ב ב ש א ר פסולים‪.‬‬ ‫)יז( ס פ ר ה ת ר ו מ ו ת ש ע ר ס ב ה ו ב א ב ב ״ י סי׳ כ ו מ ח ו ׳ א ו ת ה ‪ .‬ו כ ת ב ו מ ״ מ א ע ״ פ ‪.‬‬ ‫ש א ץ דנין דיני ק נ ס ו ת ב ב ב ל ‪ ,‬י ש לדיינים ל ע נ ו ש ולקנוס ה א ד ם כ פ י צ ו ר ך‬ ‫ש ע ת ם ‪ ,‬ו ל נ ד ו ת ם א ם ש נ ו ו ש ל ש ו ע כ ׳ ׳ ל ‪ ,‬ו ר א ה ב ש ו ״ ת ה ר מ ״ א סי׳ פ ח ‪.‬‬ ‫) י ח ( ר מ ״ א סי׳ ד ‪ ,‬ו ר א ה ל ע י ל סי׳ ב ס ע י ף ב ג ו ב ה ע ר ו ת ש ם ‪.‬‬ ‫)יט( ר א ה ש ו ׳ ׳ ע סי׳ ק ל ט ס ״ א ה א ו פ נ י ם ש ה ד י ן כ ן ‪.‬‬ ‫) ב ( מ ר ד כ י ב׳׳ק סי׳ קיז‪ .‬ו ע י י ן ב מ ש נ ת ד ר ׳ א ל ע ז ר סי׳ ב ו ש כ ת ב ש א י ס ו ר ז ה‬ ‫ה ו א א פ י ל ו ל ת פ ו ס ע ״ י ס ת ם ג ו י ו ל א ו ד ו ק א ע׳׳י ע ר כ א ו ת ‪ ,‬ש ה א י ס ו ר ל ה ז ד ק ק‬ ‫לגוי בענין זה אינו מ ש ו ם א י ס ו ר ע ר כ א ו ת ‪ ,‬א ל א ביון ש כ ל זמן ש ל א ג ב ר ה ידו‬ ‫ע ל ש ל ח ב י ר ו א י ן ה ח פ ץ ש ל ו — א י ן ל ו ל ה ת ג ב ר ע׳׳י גוי‪ ,‬ו כ ן מ ש מ ע מ ל ש ו ן‬ ‫המרדכי שם‪.‬‬ ‫)כא( ע ר ך ה ש ל ח ן באן‪ .‬ועיי״ש ש מ ת ח י ל ה ה י ה נ ר א ה ל ו להתיר‪ ,‬א ל א ש נ ר א ה‬ ‫ד ע ת ר ו ב ה פ ו ס ק י ם ש א ס ו ר ו כ ״ ב ה מ ב י ׳ ־ ט ח ״ ב סי׳ יג‪ .‬פ נ י מ ש ה ח ״ ב סי׳ ג ב ‪.‬‬ ‫) כ ב ( ר מ ״ א סי׳ כ ו ס ״ א ‪ .‬ו ע י י ן ב ד ״ מ ס ״ א ש ב מ ה ר י ׳ ׳ ק ש ו ר ש א ׳ ה ב י א כ ן מ ד ב ר י‬ ‫ה מ ר ד ב י ב ״ ק סי׳ ק צ ה ב ש ם ר ב י נ ו ב ר ו ך ‪ ,‬ו ה ב י א ו מ ה ר ש ״ ל ב י ם ש ל ש ל מ ה ב ״ ק‬ ‫פ ״ י סי׳ מ ט ‪ .‬ו ע י י ן ב ל ב ו ש סי׳ כ ו ס ״ ב ש כ ת ב ה ט ע ם ש א י ן ז ה א ל א כ ד י ל ה ר א ו ת‬


‫סימן ג‪ :‬התדיינות בערכאות — איסורו סעיפים ט—יד‬

‫לא‬

‫יג‪ .‬ב י ת דין שחייבו א ת א ח ד מ ב ע ל י הדין‪ ,‬ו ה נ ת ב ע אינו ר ו צ ה‬ ‫לקיים ה פ ס ק ‪ ,‬יש מ ת י ר י ם ל ב ו פ ו ע ל ידי ע ר כ א ו ת ל ק י י ם ה פ ס ק‬ ‫ש פ ס ק ו ב י ת דין ש ל ישראל‪ ,‬אף ש ל א ב ק ש ע ל כ ך ר ש ו ת מ ב י ת‬ ‫דין)כד(‪.‬‬

‫הזדקקות לשלוחיהם‪:‬‬ ‫יד‪ .‬ה א י ס ו ר ה ז ד ק ק ו ת ל ע ר כ א ו ת ה ו א ל א רק ל ש ו פ ט י ה ם ‪ ,‬א ל א ג ם‬ ‫ל ש ל ו ח י ה ם א ס ו ר ל ה ז ד ק ק כדי שיכופו א ת ב ע ל דינם)כה(‪ ,‬ולכן‬ ‫א ס ו ר ל פ נ ו ת ל מ ש ר ד י ה ו צ א ה ל פ ו ע ל כדי לכוף ב ע ל דינם‪.‬‬ ‫א ל מ ו ת ו ו ל ה פ ח י ד א ת הדיינים ל ה ט ו ת הדין אליו וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫יעיין ב ס מ ״ ע ס ק ״ ה ש כ ת ב ו א פ י ל ו ש ה ו א א ל ם ו ס ר ב ן מ ל צ י י ת ד י ן י ש ר א ל ‪,‬‬ ‫ה ״ ל ל ה ל ו ך ל פ נ י דייני י ש ר א ל ל י ט ו ל ר ש ו ת מ ה ם ‪ ,‬ו א ז ה ם ה י ו נ ו ת נ י ם ל ו ר ש ו ת‬ ‫ל ה ו צ י א ש ל ו ע׳׳י ד י י נ י ע כ ר ׳ ם ‪ .‬ו ל א ש ה ם י כ פ ו ה ו ל ע ש ו ת מ ה ש ד י נ י י ש ר א ל‬ ‫א ו מ ר י ם ל ו ‪ .‬כ י א ץ צ ר י ך ל כ ך ע י י ׳ ׳ ש ‪ .‬ו ב ש ו ״ ת ו ש ב ה כ ה ן סי׳ צ ט כ ת ב ש א ם‬ ‫כ ו פ ה א ת ה מ ס ר ב ע״י ע ר כ א ו ת ש י ע מ ו ד ע מ ו ל פ נ י דין י ש ר א ל ‪ ,‬אינו מ ו כ ח כ ל ל‬ ‫ש צ ר י ך ש י ה י ה ל ו ר ש ו ת מ ב ״ ד עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫)כג( עיין ב ר מ ״ א ש ם ש ה ב י א ב ש ם ה מ ר ד כ י ש ר א ו י ל מ ת ח ו ע״ג ה ע מ ו ד ‪,‬‬ ‫יעיי׳׳ש ש כ ת ב ו י ק ב ל ע ל י ו א ת ה ד י ן ל ל ק ו ת ‪ ,‬א ו י ת ן מ מ ץ ה כ ל ל פ י מ ה ש ה ו א‬ ‫אדם‪ ,‬כ א ש ר ישיתו עליו רבותינו שבמלכות‪.‬‬ ‫)כד( ב ב ״ י סי׳ כ ו מ ח ו ׳ א ו ת ג ה ב י א ד ב ר י מהרי׳׳ק סי׳ ק נ ד ו ד ל ס פ ר ה ת ר ו מ ו ת‬ ‫ב ש ע ר ס ב ) א ו ת ג( ש כ ת ב ו ה א ד א מ ר י נ ן ד א י ן ה מ ל ו ה ר ש א י ל כ ו ף ב פ נ י ע כ ו ׳ ׳ ם‬ ‫י ו ק א ד ל י ת א א ל ם ו ר ו צ ה ל ק ב ל דינו ל פ י מ ה ש י ד ו נ ו דייני י ש ר א ל וכו׳ ו א ם‬ ‫ה ו צ ר ך ל כ ך י ב א ל פ נ י עכו׳׳ם ו ה ם מ כ ר י ח י ן א ו ת ו ל מ ה ש ד נ ו ל ו דייני י ש ר א ל ‪.‬‬ ‫ד ב כ ה ׳ ־ ג ל י כ א מ ש ו ם ל פ נ י ה ם ו ל א ל פ נ י ע כ ד ם ‪ .‬כ ד א מ ר י נ ן ) ג י ט י ן פ ח ע׳׳ב(‬ ‫ב ע י ש ו י ד ג ט ‪ .‬ו ע י י ן ב כ נ ה ׳ ׳ ג ה ג ה ׳ ׳ ט סי׳ י ד ש ה ב י א ב ש ם ר ש ״ ך ס י ׳ ק נ ב ש מ ו ת ר��� ‫ל כ ו פ ו א ף ש ל א ב ר ש ו ת ב״ד‪ .‬ועיין ב א ו ר י ם ס ק ״ ה ש ה ב י א ו ו כ ת ב וצ׳׳ע ל פ מ ש ׳ ׳ ל‬ ‫י ל א מ צ י ל מ י ע ב ד ד י נ א ל נ פ ש י ה ו ל ה צ י ל ש ל ו ע׳׳י ע כ ו ׳ י ם א ם ל א ב ג ב ר א א ל ם‬ ‫ו מ ״ ש מ ז ה ‪ .‬ו ב ה ל ״ פ ד י י נ י ם סי׳ כ ו ה ע ׳ ‪ 3 8‬כ ת ב ו ו ד ב ר י ו ב ז ה צ׳׳ע‪ .‬ו ב ס ׳ ע ר ך‬ ‫ל ח ם ל מ ה ר י ק ׳ ׳ ש סי׳ כ ו ה ב י א ד ב ר י מ ה ר ש ״ ך הנ׳׳ל‪ ,‬ו כ ת ב ל א נ ת ח ו ו ר ו ל י‬ ‫דבריו‪.‬‬ ‫) כ ה ( ב ס פ ר ע ר ך ל ח ם ל מ ה ר י ק ׳ ־ ש סי׳ כ ו כ ת ב ו נ ־ ל ש ד י ן ה ש ל י ח כ ד י ן ע ר כ א ו ת‬ ‫ע צ מ ם ‪ ,‬ש ש ל ו ח ו ש ל א ד ם כ מ ו ת ו ‪ .‬וכן מ ו כ ח מ ל ש ו ן ת ש ו ׳ מ י י מ ו נ י ו ת ס ד ר נזיקין‬ ‫ס י ׳ י ד ו ע י י ן ב ת ש ר ב׳׳י ד י נ י ק י ד ו ש י ן ‪.‬‬


‫‪1232‬‬ ‫בין ישראל לנכרי‬

‫בע״ד נכרי ‪5‬‬ ‫טו‪ .‬ישראל שיש ל ו דין ע ם נכרי‪ ,‬אסור ל י ש ר א ל ל ת ב ו ע א ת‬ ‫הנכרי ב ע ר כ א ו ת י ה ם נכו(‪ ,‬ו א ם הנכרי אינו ציית לדיני ישראל‪,‬‬ ‫רשאי ה י ש ר א ל ל ת ו ב ע ו ב ע ר כ א ו ת אף ש ל א בקש ע ל כ ך רשות‬ ‫מבית דין)כז(‪.‬‬

‫שופטי ישראל‪:‬‬ ‫טז‪ .‬איסור ה ל י כ ה ל ע ר כ א ו ת ה ו א ל א רק בשופטים נכרים‪ ,‬א ל א‬ ‫אפילו שופטים ישראלים שדנים ש ל א ע ל פי חוקי ה ת ו ר ה ‪ ,‬דינם‬ ‫כ ע ר כ א ו ת ל כ ל דבר ואסור לדון ב פ נ י ה ם ) כ ח ( ‪.‬‬ ‫יז‪ .‬יש א ו מ ר י ם ש ב מ ק ו מ ו ת שיש מ נ ה ג א צ ל ה ס ו ח ר י ם ש א ם יש‬ ‫ס כ ס ו ך ביניהם שיתדיינו בפני ה ס ו ח ר י ם כפי דרך ה ס ו ח ר י ם —‬ ‫)כו( ב מ ד ר ש ת נ ח ו מ א ר״פ ש ו פ ט י ם ) ה ו ב א ב י ל ק ו ט ש מ ע ו נ י ת ה ל י ם פ ׳ קמז(‬ ‫כ ת ב ומנין א ת ה ל מ ד ש י ש ר א ל ועכו״ם ש י ש ל ה ם עסק ז ה ע ם ז ה ש א ס ו ר‬ ‫לישראל לומר לעברים לך עמי לערכאות ש ל כ ם ושהוא עובר בלאו‪ ,‬שנאמר‬ ‫) ת ה ל י ם ש ם ( ״ ל א ע ש ה כ ן ל ב ל גוי ו מ ש פ ט י ם ב ל ידעום״ ו ה ו ב א ב ת ש ב ״ ץ ח ״ ב‬ ‫סי׳ ר צ ‪ .‬ו ב ח ״ ד ה ט ו ר ה ש ל י ש י ש א ל ה ו כ ת ב א ב ל א ם ה ע כ ו ״ ם צ י י ת ל ד י נ א‬ ‫וכ״ש ש ה ו א ר ו צ ה לדון בדינינו ו מ ק ב ל א ת הדין‪ ,‬פ ש י ט א ש א ס ו ר ל ה ו ל י כ ו‬ ‫לערכאות‪.‬‬ ‫)כז( ב ת ש ב ״ ץ ח״ד ש ם כ ת ב ו מ ה ש ה ו ל כ י ם היום ע ם ה ע כ ו ״ ם ל ע ר כ א ו ת ‪ ,‬ה ו א‬ ‫כדי ל ה צ י ל מידם וכר‪ .‬הכי נמי לדון ע ם העכו״ם בעש״גל א התירו א ל א‬ ‫מ ה א י ט ע מ א ד מ צ י ל מהם‪ .‬דהיינו ש ה ע כ ו ״ ם ל א ציית לדינינו ואינו פ ו ר ע‬ ‫ל י ש ר א ל ע ״ פ ב״ד‪ ,‬ל כ ן ה ו ת ר ל ה ו ל י כ ו ל ע ר כ א ו ת ו כ ו ־ עיי״ש‪.‬‬ ‫) כ ח ( ח ז ר ׳ א ח ו ״ מ ס נ ה ד ר י ן סי׳ ט ו ‪ ,‬ש כ ת ב ו א י ן נ פ ק ו ת א ב י ן ב א ל פ נ י א י נ ם‬ ‫י ש ר א ל י ם ובין י ש ר א ל ש ש ו פ ט ע״פ חוקים בדויים‪ ,‬ו ע ו ד ה ד ב ר יותר מגונה‬ ‫ש ה מ י ר ו מ ש פ ט י ה ת ו ר ה ע ל מ ש פ ט י ה ה ב ל ‪ ,‬ו א ם יסכימו בני ה ע י ר ע״ז אין‬ ‫ב ה ס כ מ ת ם מ מ ש ‪ .‬ו א ם יכופו ע ל ז ה מ ש פ ט ם גזלנותא ועושק ומרימים יד‬ ‫ב ת ו ר ת מ ש ה ‪ .‬ו כ ״ ב ה ג ר צ ״ פ פ ר א נ ק ז צ ״ ל ה ו ב א ב צ י ץ א ל י ע ז ר ח ״ ב סי׳ ס ב א ח ר‬ ‫ש ה ב י א דין ה ש ו ״ ע ש כ ל ה ב א ל ד ץ ל פ נ י ה ם הר״ז ר ש ע ‪ .‬כ ת ב כ ל ה ד ב ר י ם ה ל ל ו‬ ‫נ א מ ר י ן ג״ב ביהודי ש ש ו פ ט ליהודים בדיני הגויים ש ל א עפ״י תורה״ק‪ ,‬ובוודאי‬ ‫ה ש ו פ ט ה ז ה ה ו א ב כ ל ל זה ש ה ו א ר ש ע ו מ ר י ם יד ב ת ו ר ת מ ש ה ‪ .‬ח ה ג ר ו ע מגוי‪.‬‬ ‫ש ה ג ו י אינו מ צ ו ו ה לדון דוקא בדיני ישראל‪ ,‬א ב ל יהודי ז ה אע״פ ש ח ט א‬


‫סימן ג‪ :‬התדיינות ב ע ר כ א ו ת‬

‫— איסורו סעיפים ט ו — יח‬

‫לג‬

‫ו ל א כפי דין תורה‪ ,‬מ נ ה ג ם מ ב ט ל ה ל ב ה ו מ ו ת ר לדון ב פ נ י ה ם ) כ ט ( ‪.‬‬

‫שוחד‪:‬‬ ‫יח‪ .‬א ס ו ר ליתן שוחד לשופט בערכאות‪ ,‬ו א ם נתן עובר ע ל איסור‬

‫י ש ר א ל ה ו א ו מ צ ו ו ה ע ל כ ל דיני ה ת ו ר ה ב י ב י ש ר א ל א פ י ל ו ה מ ל ך ב ע צ מ ו‬ ‫מ ו ז ה ר ל ש מ ו ר ו ל ק י י ם כ ל ד ב ר י ה ת ו ר ה ‪ ,‬ו א י ן ד ב ר ב ע ו ל ם ש י צ א חייו מ מ ס ג ר ת‬ ‫ה ת ו ר ה ה כ ת ו ב ה ו ה מ ס ו ר ה לנו מסיני וכר‪ ,‬זה ב ר ו ר ו ח ש ו ב ש ש ו פ ט י ם ה ל ל ו‬ ‫ע ר כ א ו ת ה ם ל כ ל דבר‪ ,‬ובל ה ה ו ל ך א צ ל ם ה ו א מרים יד ב ת ו ר ת מ ש ה ‪ ,‬ו מ ר ה‬ ‫ת ה י ה א ח ר י ת ו ש ל ה מ ח ז י ק א ו ת ם ע ב ״ ל ‪ .‬ו ע י י ן ב ש ו ׳ ׳ ת י ח ו ו ה ד ע ת ה ״ ד סי׳ כ ה‬ ‫מ ש ״ כ בענין ה ה ו ל כ י ם להתדיין בדיני ירושה בפני בתי משפט‪.‬‬ ‫) כ ט ( ב ש ר י ת מ ג ן ג י ב ו ר י ם סי׳ ה ה ב י א ב ש ם ה ר ש ״ ך ח ״ ב סי׳ ר כ ט ) ה ו ב א‬ ‫ב ח י ד ו ש י ר ע ״ א סי׳ ג ס ״ א ו ב פ ״ ת ש ם ס ק ״ ב ( ע ל מ ח ל ו ק ת ב י ן ת ו ב ע ל נ ת ב ע ‪ ,‬א ׳‬ ‫א ו מ ר שרצונו להתדיין בד״ת ו א ח ד א ו מ ר אומר שאין לו להתדיין א ל א בפני‬ ‫א ח ר י ם ש כ ך ה ו א ה מ נ ה ג ב מ ק ו ם ש נ ע ש ה ה ע ס ק הדין עמו‪ ,‬כיון ד ב מ ק ו ם‬ ‫ש נ ע ש ה ה ע ס ק י ש מ נ ה ג ל ה ת ד י י ן כ פ י ד ר ך ה ס ו ח ר י ם ו ל א כ פ י ד״ת‪ ,‬מ נ ה ג‬ ‫מ ב ט ל ה ל כ ה והביא ה ה י א ד א י ס ט ו מ ת א עיי״ש עכ״ל‪ .‬וכ״ב בשד״ח מ ע ר כ ת‬ ‫המי ב ש ם מ ש נ ת אליעזר ח״בד ף כ אות מא‪.‬‬ ‫ו ב ש ו ״ ת ב ע י ח י י ) ל ה כ נ ה ״ ג ( סי׳ ק נ ח ה ב י א ת ש ו ׳ ה ר ש ״ ך ה נ ״ ל ו כ ת ב ש ל א‬ ‫התיר ה מ ה ר ש ״ ך ל ל כ ת לדון לפני ה ע ר כ א ו ת חלילה‪ .‬א ל א לדון לפני י ש ר א ל‬ ‫כפי מ נ ה ג הסוחרים‪ .‬ו ה ב י א ב ש ם מ ה ר י ב ״ ל ש ח ו ל ק גם בזה עיי״ש‪.‬‬ ‫ו ב ס פ ר פ ר י א ל י ה ו ח ״ ג סי׳ פ ד ה ק ש ה מ ״ ש מ ה י כ י ד ק ב ל ק נ י ן ל ד ו ן ב ד י ן‬ ‫עכו״ם ש פ ס ק הב״י ד א ס ו ר לדון‪ ,‬וכן יש ל ה ק ש ו ת משרית ה ר ש ב ״ א )הובא‬ ‫ל ע י ל ס״ז ו ב ה ע ר ה ט ו ( ש ב מ ק ו ם ש ה מ נ ה ג ב ד י נ י י ר ו ש ה כ ד י ן ע ב ר י ם ד א י ן‬ ‫ה ו ל כ י ם א ח ר ה מ נ ה ג עיי״ש‪ .‬ו ב פ ר י א ל י ה ו ש ם ת י ר ץ ד ה ת ם מיירי ש ה ס ו ח ר י ם‬ ‫דנין בינם ל ב י ן ע צ מ ם ל פ י ד ע ת ם ו ס ב ר ת ם ו א י נ ם י ו ד ע י ם כ ל ל ל א דיני ה ת ו ר ה‬ ‫ו ל א ד י נ י ע ב ו ״ ם ‪ .‬ו ר ק ה ם ב ע צ מ ם ע ו ש י ם ד י ן ל פ י ד ע ת ם וכוי‪ .‬א ב ל א ם‬ ‫ה ס ו ח ר י ם ירצו לדון בדיני עכר׳ם בודאי הוי כ מ ו ע ר כ א ו ת ואסור לדון לפניהם‪.‬‬ ‫וגם א ם ה ם ב ע צ מ ם י ע ש ו חוקים מ ש ל ה ם ג״כ נ כ ל ל בדין ע ר כ א ו ת עיי״ש‪.‬‬ ‫ו ב ש ו ״ ת צ י ץ א ל י ע ז ר חי״א סי־ צ ג דן ב כ י ו צ א בזה‪ .‬ש נ ה ו ג ש א נ ש י ם ש ג ר י ם‬ ‫ב ב ת י ם מ ש ו ת פ י ם כ ש י ש ס כ ס ו כ י ם בין ה ש כ נ י ם ה ח ו ק ה ס מ י ך פקיד ש ה ו א‬ ‫יכריע בין הצדדים‪ .‬ו ה ש א ל ה א ם מ ו ת ר ל ל כ ת א צ ל ו ל ה ת ד י י ן כ י אין ה ו א‬ ‫פוסק לפי חוקי ה ת ו ר ה ‪ ,‬ו ה ב י א דברי ה ר ש ״ ך ו ה ב ע י חיי הנ״ל‪ .‬ומסקנתו‬ ‫ש ב כ ג ץ זה ג ם ה ב ע י חיי יודה ש מ ו ת ר ‪ .‬ו ה ט ע ם כנ״ל ביון ש א י ן ה פ ק י ד מ כ ר י ע‬ ‫כפי חוקי ה ע ר כ א ו ת ל א נכנס ב ג ד ר ש ל דיון לפני ש ו פ ט ע ר כ א ו ת עיי״ש‪.‬‬


‫‪1234‬‬ ‫בין ישראל לנכרי‬ ‫״ולפני עור ל א ת ת ן מ כ ש ו ל ״ ) ו י ק ר א יט‪ ,‬יד()ל(‪ .‬אף א ם ל א נתן לו‬ ‫כדי ל ע ו ו ת משפט)לא(‪.‬‬ ‫יט‪ .‬אין חילוק בין א ם נותן ה ש ו ח ד לשופט ע צ מ ו לבין א ם נותנו‬ ‫ל א ו ה ב ו ש ל השופט שיתנו לו בשמו)לב(‪.‬‬ ‫כ‪ .‬יש אומרים שהאיסור ליתן שוחד לשופט בערכאות‪ ,‬ה ו א רק‬ ‫ב מ ש פ ט שבין נכרי לישראל‪ ,‬א ב ל כששני ישראלים ה ו ל כ י ם לדון‬ ‫בערכאות‪ ,‬מ ו ת ר ליתן שוחד)לג(‪.‬‬ ‫בא‪ .‬ישראל ונכרי ש ב א ו לדין והישראל יודע בודאות שהדין עמו‪,‬‬ ‫א ל א שחושש פן השופט הנכרי יטה הדין כ ל פ י ב ע ל דינו כיון‬ ‫)ל( ב ר מ ב ״ ן ע ה ״ ת ) ב ר א ש י ת לד‪ ,‬ע ( כ ת ב ו ב י ר ו ש ל מ י א מ ר ו בדינו ש ל בני נח‪,‬‬ ‫ה ט ה דינו נ ה ר ג ל ק ח ש ו ח ד נהרג‪ ,‬מ כ א ן ש ב ״ נ מ ו ז ה ר ש א ז ה ר ת ו זו מ י ת ת ו ‪,‬‬ ‫ו ר א ה ל ע י ל סי׳ ב ס ע י ף י ד ו ה ע ר ו ת ש ם ‪.‬‬ ‫)לא( עיין בשד׳׳ח מ ע ר כ ת ו א ו ת ל א ש כ ת ב ו ל כ א ו ר ה נ ר א ה דאין מ ד ב ר י‬ ‫ה י ר ו ש ל מ י ס ת י ר ה וכו׳ ש ל א כ ת ב ד מ ו ת ר ל י ת ן ש ו ח ד א ל א ל ה צ ד י ק ה צ ד י ק ‪.‬‬ ‫ש א ף ש ב י ש ר א ל א ס ו ר ב ב ן נ ח מ ו ת ר וכו׳‪ ,‬ד א פ ש ר ד ה י ר ו ש ל מ י ק א מ ר ד ב ״ נ‬ ‫מ ו ז ה ר ל א ליקח ש ו ח ד ל ה ט ו ת הדין‪ ,‬א ך ה א מ ת לשון ה י ר ו ש ל מ י מ ש מ ע ד א ף‬ ‫ב ל א ל ה ט ו ת דין א ס ו ר עיי״ש‪.‬‬ ‫) ל ב ( ע י י ן ב פ ת ח י ת ש ו ב ה יריד סי׳ ק נ א ש כ ת ב ‪ .‬ו ל פ ״ ד נ ר א ה ל כ א ו ר ה ד א ם א י נ ו‬ ‫נותן ה מ ת נ ה ליד ה ש ר השופט ע צ מ ו א ל א לעבדו שיתן לאדוניו או ל ה ש ת ד ל‬ ‫ע ב ו ר ו בודאי שרי‪ ,‬א ם ה ו א באופן ש א י ן ב ו ח ש ש גזל דהוי לפני דלפני‪ ,‬ו א ם‬ ‫מ ש ו ם ש ז ה ש ל ו ח ו ו כ א ל ו נ ו ת ן ב ע צ מ ו ‪ ,‬ז ״ א ד א י ן ש ל י ח ו ת ל ע כ ו ״ ם וכוי‪ .‬ש ו ב‬ ‫מ צ א ת י ש ב ע ל חו׳׳י ב ע צ מ ו ב ס י ׳ ק פ ה ה ע י ר ב ז ה ע ל ע נ י ן א ח ר ‪ ,‬ר ק ה ו א ת ו פ ס‬ ‫ב פ ש י ט ו ת כ מ א ן ד ס ״ ל י ש ש ל י ח ו ת ל ע כ ו ׳ ׳ ם ל ח ו מ ר א ‪ .‬א ו ל ם ב ח ו ״ מ סי׳ ט ס ק ״ ג‬ ‫ה ב י א ב ש ם ל י ק ו ט י ש ו ״ ת ח ת ״ ס חייו סי׳ י ד ש כ ת ב ו א פ י ל ו י ת נ ה ו ל א ח ר ו כ ו ׳‬ ‫ג״כ ע ו ב ר ע ל ל פ ״ ע ו ל א שייך כ א ן לפני דלפני‪ ,‬וכ״כ ב ש ד ״ ח מ ע ר כ ת ו א ו ת ל א‬ ‫ב ש ם חת״ס דאם הישראל מצוה לעכו״ם שיתן עבורו שחד‪ ,‬נמצא מגיע‬ ‫ה ש ח ד ל ה ש פ ט בחריקאוו‪ ,‬אף דאין ש ל י ח ו ת לעברים‪ ,‬מ״מ הוי ח ד לפני ואסור‬ ‫כיון ד ה י ש ר א ל ש ו ל ח ו ל ש ו פ ט ש י ת ן ע ב ו ר ו עיי״ש‪.‬‬ ‫) ל ג ( ס׳ מ ל א ה ר ו ע י ם מ ע ר כ ת ב״נ‪ .‬ו כ ת ב ה ט ע ם ד א ף ש ה ע כ ו ׳ ׳ ם מ צ ו ו ה ל י ד ו ן‬ ‫ב״נ חבירו‪ .‬מ״מ ל א נ צ ט ו ה לדון י ש ר א ל ‪ .‬וא״כ כ ש ה י ש ר א ל ה ו ל ך אליו ב ש ב י ל‬ ‫שחבירו מסרב לדון והוצרך לילך עמו ב ע ר כ א ו ת מותר ליתן שוחד‪ ,‬א ב ל‬ ‫כ ש ה ו ל ך ע מ ו ל ד ו ן ב״נ א ס ו ר ל י ת ן ד ב ז ה מ צ ו ו ה לדון‪.‬‬


‫סימן ד‪ :‬התדיינות בערכאות — בהסכמת בע״ד סעיף א‬

‫לה‬

‫ש ה ו א בן אומתו‪ ,‬מ ו ת ר ליתן שוחד לשופט כדי שיעשה מ ש פ ט‬ ‫צדק)לח‪.‬‬

‫סימן ד‬

‫התדיינות בערכאות‬ ‫בהסכמת בעלי הדין‬ ‫א‪ .‬ה ס כ י מ ו ה ת ו ב ע ו ה נ ת ב ע מרצונם להתדיין בערכאות‪ ,‬אף ע ל‬ ‫פי כן א ס ו ר ל ה ם להתדיין בפניהם‪ ,‬ג ם כשדנים כדיני ישראלגא(‪.‬‬ ‫) ל ד ( ש ר י ת ח ת ״ ם חייו סי׳ יד‪ ,‬ה ב י א ו ב פ י י ת סי׳ ט סק״ג‪ ,‬ו כ ת ב ו ל ״ מ ד ל א ה י ׳‬ ‫ה י ש ר א ל ע ו ב ר ע ל לפני עור‪ .‬א ד ר ב ה מ צ ו ה ה י ה ע ב י ד ד ל ו ל א ש ו ח ד ש ל ו‬ ‫ה ש ו פ ט מ ט ה מ ש פ ט ו ש ל י ש ר א ל ו ה י ׳ ע ו ב ר ע ל ז׳ מ צ ו ת ש ל ו ו ע כ ש י ו נ י צ ו ל‬ ‫מ ז ה ‪ .‬ב ש ו ח ד כ ז ה ו כ י ו צ א ב ו מ י י ר י ב ש ו ״ ע ח ו ״ מ סי׳ ק ע ו ס ק ״ ח ‪ .‬ו ה ב י א ו ג ם‬ ‫ב ע ר ו ך ה ש ל ח ן סי׳ ט ס ק ״ א ‪.‬‬ ‫ו ר א ה ב ש ר י ת ח ל ק ת י ע ק ב ח ו ״ מ סי׳ ב ד ן ב א ח ד ש ע ב ר ב ש ו ג ג ע ל ח ו ק י‬ ‫המדינה ועכשיו ה ו א צפוי ל מ א ס ר ועונש ממון‪ ,‬ואין ל ו ע צ ה ל ה ש ת מ ט רק‬ ‫ש י ת ן ש ו ח ד ל ש ו פ ט עכו״בז‪ .‬ו ה ש י ב ש ל א ר ק ש א י ן א י ס ו ר ר ק א ד ר ב ה מ צ י ה י ש‬ ‫ל ה צ י ל א ת ישראל‪ .‬ו ה ב י א דברי חת״ס הנ״ל כיון ש ג ו ד ל ה ע ו נ ש מסור ל ש ו פ ט‬ ‫ל ש פ ו ט ע״פ ט ב ע ו ומזגו‪ .‬אנז ה ו א ר ח מ ן א ו א כ ז ר ונותן ש ו ח ד ש י י ע ש ה ל ר ח מ ן ‪.‬‬ ‫דזה אין כ כ ל ל ה ט י י ת דין כיון ש �� פ ״ י ר ו ב אין חוק ה מ ד י נ ה ב ר ו ר ל ח י י ב ו‬ ‫ב ע ו נ ש מ מ ו ן או ב מ א ס ר ב כ ל אופן‪ .‬ו א ף א ם י ת כ ן שע׳־י ה ש ו ח ד יטה דין וחוק‬ ‫המדינה‪ .‬ז ה רק ספק ואין צריכים ל מ י ח ש בזה ע ל לפ״ע‪.‬‬ ‫) א ( ש ו ׳ ׳ ע סי׳ כ ו ס ־ ־ א ‪ .‬ו ה ו א מ ד ב ר י ה ר מ ב ׳ ׳ ן ) ו י ק ר א כ א ‪ .‬א(‪ ,‬ו ה ו ב א ד ב ר י ו‬ ‫כ ש ד י ת הריין סי׳ ע ג ‪ .‬ו ע י י ן ב ה ג ה ו ת ד ר י ש ה ו פ ר י ש ה ש ג ם ה ר י ׳ ־ ף כ ״ ב ב ת ש ר‬ ‫ה ב י א ה ה ב ע ה ״ ת ר י ש ש ע ר סב‪ .‬ועיין ב ש ר י ת ה ר א ״ ש כ ל ל ס ח סי״ג ד א פ י ל ו א ם‬ ‫ה ל ו ה ו ה מ ל ו ה ע ו מ ד י ן בפנינו‪ .‬ו א מ ר ה ל ו ה ל מ ל ו ה א ם ת ר צ ה ת ת ב ע נ י בדיני‬ ‫האומות‪ ,‬מחינן ב מ ל ו ה ואמרינן ליה ש ל א יתבענו א ל א בפני ישראל‪ .‬ו ר א ה‬ ‫כ ת ו מ י ם ש ם סק״א מ ה ש ת מ ה ע ל ה מ ח ב ר ‪ .‬ועיין ב מ א ז נ י ם ל מ ש פ ט שיישבו‪.‬‬ ‫ו ר א ה ל ה ל ן סק״ב‪.‬‬


‫‪1236‬‬ ‫בין ישראל לנכרי‬ ‫ו מ כ ל מ ק ו ם בנתדיינו ש ם מרצונם אין מנדין א ו ת ם נב(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬בדיעבד א ם דנו ב ע ר כ א ו ת ב ה ס כ מ ת שניהם ודנוהו ה ע ר כ א ו ת‬ ‫כדיני ישראל‪ ,‬יש אומרים שדיניהם דין ש‪) .‬וראה ל ה ל ן סעיף ט(‪.‬‬ ‫דין זה ה ו א רק בשופטים נכרים‪ ,‬א ב ל שופט ישראל שדן ש ל א‬ ‫ע ל פי דיני ישראל‪ ,‬אין דינו דין ג ם א ם נתרצו שניהם ודן בדין‬ ‫כדיני ישראל)ח‪.‬‬

‫המתחייב בשבועה‪:‬‬ ‫ג‪ .‬ה נ ש ב ע ל ב ע ל דינו שילך להתדיין ב ע ר כ א ו ת ‪ ,‬ל א ח ל ה עליו‬ ‫השבועה‪ ,‬ואסור ל ו להתדיין בפניהם)הא‬ ‫)ב( ב כ נ ס ת ה ג ד ו ל ה ה ג ב ״ י א ו ת א ה ק ש ה ע ל ה מ ח ב ר ש ס ו ת ר א ת ע צ מ ו ש כ א ן‬ ‫כ ת ב ש א פ י ל ו ש ש נ י ה ם נ ת ר צ ו אסור‪ .‬ואחייב ה ב י א דברי ר ב ע ו י ר ו ח ם ש כ ת ב‬ ‫א ח ד מ ב ע ״ ד ש ר ו צ ה ל ד ו ן ב ע ר כ א ו ת אין ש ו מ ע י ן לו‪ ,‬מ ש מ ע כ ש ש נ י ה ם ר ו צ י ם‬ ‫שומעים להם‪ .‬ותירץ דמשום דבעי למימר ע ל ה וכתב ר ב אלפס שצריך‬ ‫ל נ ד ו ת ו נקט רבינו י ר ו ח ם א׳ מבע״ד‪ ,‬דאין ל נ ד ו ת ו א ל א כ ש ה א ח ד ר ו צ ה לירון‬ ‫ו ה א ח ר אינו ר ו צ ה לידון‪ ,‬א ב ל א ם ש נ י ה ם רוצים נהי ד א י ס ו ר א א י ב א א ב ל אין‬ ‫מ נ ד י ן א ו ת ם ע י י ״ ש ‪ .‬ו ה ב י א ו ב ב ר כ ״ י סי׳ בו‪.‬‬ ‫ועיי״ש ע ו ד בבנה״ג ש כ ת ב ו א פ ש ר עוד ל ו מ ר ד כ ש א ץ ל מ ל ו ה זכות בדיניהם‬ ‫יותר מבדינינו אז אפילו ש נ י ה ם רוצים אסור לידון לפניהם‪ ,‬א ב ל א ם יש זכות‬ ‫בדיניהם יותר מבדינינו‪ ,‬אז נ ת ר צ ו ש נ י ה ם אין ב א ן איסור‪ .‬ועיין בברכ״י ש ם‬ ‫ש ח ו ל ק ע ל י ו וס״ל ש א ס ו ר לכו״ע א ף א ם נתרצו‪ .‬ו כ ת ב ל ח ל ק ד א ם ה ו צ י א‬ ‫ממון ש ל א כדין א ו נ ת ר צ ו ש נ י ה ם א ף ש י ש איסור ש ה ל ך ל ע ר כ א ו ת ‪ ,‬מ״מ‬ ‫א י ס ו ר ג ז ל אין כ א ן כיון ש נ ת ר צ ו עיי־׳ש‪.‬‬ ‫) ג ( או״ ז ח ״ ג ה ל ׳ ע ר כ א ו ת סי׳ ג ־ ד ‪ ,‬ו כ ת ב ד א י כ א ל מ י ד ק ד ד ו ק א ה י כ א ש ד נ ו‬ ‫א ו ת ם ב ע ״ ב ל א ה ו י ד י נ י ה ם ד י ן א פ י ל ו ד י ע ב ד וכוי‪ ,‬א ב ל ה י כ א ש ק ב ל ו מ ר צ ו נ ם‬ ‫א ע ״ ג ד ע ב ר ו א ל פ נ י ה ם ו ל א ל פ נ י עכומ״ז‪ ,‬א ע פ ״ ב ה ו א י ל ו י ש נ ם ב ת ו ר ת דיינים‪.‬‬ ‫כ ד ת ״ ר ב פ ר ק א ר ב ע מ י ת ו ת ) ס נ ה ד ר י ן נ ו ע״א( ש ב ע מ צ ו ת נ צ ט ו ו בני נ ח דינין‬ ‫ובו׳‪ .‬ד י נ י ה ם ד י ן ב ד י ע ב ד ו ע י י ״ ש ש ה ב י א ר א י ה מ מ ס כ ת ג י ט י ן ‪.‬‬ ‫) ד ( פ ש ו ט ‪ .‬ד ב ל ט ע ם ה א ו ״ ז ד ה ו י דין‪ ,‬מ ש ו ם ד נ ק ר א ד י י ן ב ד י נ ם ‪ ,‬מ ש א ״ ב‬ ‫ב ש ו פ ט ע ר כ א ו ת י ש ר א ל ש ד ן א ת י ש ר א ל ל א נ ק ר א דיין בדינינו‪ ,‬ל כ ן אין דינו‬ ‫דין ג ם ב ד י ע ב ד ‪.‬‬ ‫) ה ( ע ר ו ך ה ש ל ח ן סי׳ כ ו ס ע י ׳ ד‪ .‬ו ה ט ע ם ד ה ו י כ נ ש ב ע ש ב ו ע ת ש ו א — ש ה ר י‬ ‫נ ש ב ע ל ב ט ל א ת ה מ צ ו ה ‪ .‬כיון ש ה א י ס ו ר להתדיין ב ע ר כ א ו ת ה ו א מן ה ת ו ר ה‬ ‫״ ל פ נ י ה ם ו ל א ל פ נ י גויים״‪ .‬ו א י ן ש ב ו ע ה ח ל ה ל ב ט ל א ת ה מ צ ו ה ו ה ו י ש ב ו ע ת‬ ‫שוא‪ ,‬עיין ש ב ו ע ו ת ב ז ע״א בט ע״א‪.‬‬


‫סימן ד‪ :‬התדיינות בערכאות — בהסכמת בע״ד סעיפים ב—ו‬

‫לז‬

‫המתחייב בקגם‪:‬‬ ‫ד‪ .‬ה מ ק ב ל עליו בקגץ ש א ם ל א יילך להתדיין ב ע ר כ א ו ת י ה א‬ ‫חייב ל ש ל ם קנס‪ ,‬אסור ל ו ל י ל ך להתדיין בפניהם‪ ,‬וגם פטור‬ ‫מ ל ש ל ם הקנס)‪.0‬‬

‫המתחייב צדקה‪:‬‬ ‫ה‪ .‬ה מ ק ב ל עליו ליתן ס כ ו ם מסויים ל צ ד ק ה א ם ל א ילך לדון‬ ‫בערכאות‪ ,‬אף ש א ס ו ר לו ל י ל ך לרון שם‪ ,‬חייב ליתן ל צ ד ק ה מ ה‬ ‫ש ק ב ל עליו‪ ,‬ש ק ב ל ה זו ה ו א ב כ ל ל נדר)ז(‪.‬‬ ‫ויש מ י ש א ו מ ר שאין בית דין מוציאים מ מ נ ו ה צ ד ק ה א ל א‬ ‫מודיעים לו ש ח ל הנדר עליו‪ ,‬ומחוייב ליתן ל צ ד ק ה מ ה שנדר)ח(‪.‬‬ ‫י‪ .‬א ם חזר בו ה ת ו ב ע מ ל ת ו ב ע ו ב ע ר כ א ו ת ~ בטל נדרו‪ ,‬שהנדר‬ ‫)י( ט ו ר סי׳ כ ו ס ״ ה ב ש ם ב ע ל ה ת ר ו מ ו ת ‪ ,‬ו כ ת ב ה ט ע ם ו כ מ ו ש ה ק נ י ן א י נ ו כ ל ו ם‬ ‫ג ם ה ק נ ס ש ה ת נ ה ע ל ע צ מ ו ב ש ב י ל הקנין אינו כלום‪ .‬ואין מ ו צ י א י ם מ מ נ ו‬ ‫בב־־ד‪ .‬ו כ ת ב הב׳־ח ש ם ד ה ד ל כ א י ל ו ה ת נ ה ב ל א קנין דאינו חייב בקנס כ ל ל ‪.‬‬ ‫)ז( ש ו ״ ע סי׳ כ ו ס ־ ג ‪ .‬ו ה ו א מ ט ו ר ש ם ס ״ ה ב ש ם ב ע ל ה ת ר ו מ ו ת ‪ .‬ו ה ו ס י ף ש ם‬ ‫ב ט ע ם ה ד ב ר כי ה ו א כ מ ו גדר ש א ם י ח ל ל ש ב ת יתן מנה לעניים‪ ,‬ש ה ו א חייב‬ ‫ל ש מ ו ר א ת ה ש ב ת וליתן מ נ ה לעניים‪ .‬ובתשו׳ הרי״ף הוסיף ודבר זה שנוי‬ ‫ב מ ש נ ת י ג ו ) נ ד ר י ם טז‪ (.‬ח ו מ ר ב נ ד ר י ם מ ב ש ב ו ע ו ת ‪ .‬א מ ר ס ו כ ה ש א נ י ע ו ש ה ו ב ו ׳‬ ‫ב נ ד ר י ם א ס ו ר ו ב ש ב ו ע ו ת מ ו ת ר ‪ ,‬וזה ש ש נ י נ ו ב נ ד ר י ם א ס ו ר ז ה ר׳־ל כ מ ו זה‬ ‫שאמרנו ש א ם נ ד ר ב צ ד ק ה לקיים מ צ ו ה חייב ב א ו ת ה צ ד ק ה וכר‪ .‬ועיין‬ ‫ב ב ד ה ״ ב בב׳׳י ש כ ת ב ע ״ ז ג ם מ ה ש פ י ר ש ב מ ת נ י ת י ן ד ח ו מ ר ב נ ד ר י ם ‪ ,‬ל א מ ש מ ע‬ ‫ל י ה א י פ י ר ו ש א ב פ ש ט א דמתניתין‪ ,‬א ע פ ״ ב נ ר א ה ש א י נ ו ח ו ל ק ב ע י ק ר הדין‪,‬‬ ‫ופסק בשו׳׳ע ש ח י י ב ל י ת ן כ כ ל חיובי נדרים‪.‬‬ ‫) ח ( ש ו ׳ ׳ ע ס י ־ כ ו ס״ג‪ ,‬ו ה ו א מ ד ב ר י ה ר י ״ ף ב ת ש ו ׳ ש ה ו ב א ב ס ״ ק ה ק ו ד ם ‪ .‬ו ע י י ן‬ ‫כ ס מ ׳ ׳ ע ש ם ס־׳ק י ג ש כ ת ב ו ל א מ צ א ת י מ י ש ח ו ל ק ע׳׳ז ש י ס ב ו ר ש ה ב ־ ׳ ד מ ו צ י א י ן‬ ‫מ מ נ ו ‪ .‬ו ג ם ב ד ־ ׳ מ ל א ה ב י א כ א ן ש ו ם ד ע ה ש ח ו ל ק ע׳־ז‪ ,‬ו א פ ש ר ל ו מ ר ש ז ה ת ל ו י‬ ‫כ מ ״ ש ) ח ו ל י ן ק י ע׳׳ב( ש כ ל מ צ ו ת ע ש ה ש מ ת ן ש כ ר ה ב צ ד ה א י ן ב׳׳ד מ ו ז ה ר י ן‬ ‫ע ל י ה ‪ .‬ש פ ר ש ו ה ר מ ב ־ ׳ ן ש א י ן ב׳׳ר ע ו נ ש י ן ע ל י ה ‪ .‬א ב ל א ם י ר צ ו ה ב ״ ד י כ ו ל י ן‬ ‫ל ה ו צ י א מ י ד ו ב ע ״ כ וכוי‪ .‬ו כ ׳ ׳ ש ב ז ה ש ק ב ל ע ל י ו ב ת ו ר ת נ ד ר ‪ ,‬ו ה י ו ת ר נ ר א ה‬ ‫ל ו מ ר ד ד ר ך ה מ ח ב ר ל כ ת ו ב כ ן א ף ש א י ן ב ו פ ל ו ג ת א ‪ .‬ו ע י י ־ ׳ ש ב ש ״ ר סק־־ו‪.‬‬ ‫ובב״ח כ ת ב ה ט ע ם שאין מוציאים משום דלא שייך כפיה דיכול לומר לב״ד‬ ‫א ת ן ל ע נ י י ם מ ת י ש א ר צ ה ‪ ,‬ובט׳׳ז ת מ ה ע ל י ה ם ש כ ת ב א ב ל מ ה ש א ד ם א ו מ ר‬ ‫א ת ן ל צ ד ק ה ו ד א י כ י י פ י נ ן ל י ה וכוי‪ ,‬ו א י ך נ ע ל ם מ ע י נ י ה ם ב ר י י ת א ע ר ו כ ה פ ״ ק‬


‫‪1238‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ה י ה שילך ל ע ר כ א ו ת ע ם ת ו ב ע זה‪ ,‬וביון שחזר בו ה ת ו ב ע בטל‬ ‫הנדר — ואינו חייב ליתן ל צ ד ק ה מ ה שנדר)ט(‪.‬‬

‫בקנין‪:‬‬ ‫ז‪ .‬ה מ ק ב ל עליו בקנין לדון ע ם חבירו בפני ערכאות‪ ,‬ל א ח ל‬ ‫הקנין ואסור ל ה ם ל י ל ך להתדיין שם)י(‪.‬‬ ‫ח‪ .‬אין חילוק בין א ם ק ב ל עליו להתדיין בפני ע ר כ א ו ת ס ת ם ‪ ,‬או‬

‫ר ר ״ ה ״ מ ו צ א ש פ ת י ך ת ש מ ו ר ־ ז ה ל ״ ת ״ ו ע ש י ת ״ א ז ה ר ה ל ב ״ ר ש י ע ש ו ך ‪ ,‬פי׳‬ ‫ש י כ ו פ ו א ו ת ו ל י ת ן כפי מ ה ש נ ד ר ת ‪ ,‬ועיין ב ק צ ו ה ״ ח ש י ש ל ו לסמ׳׳ע ע״מ‬ ‫ל ס מ ו ך ו ה ו א ר״ה גאון ש ה ו ב א בר״ן פרק נערה‪ ,‬דס״ל דגם ב נ ו ד ר אין כופין‪.‬‬ ‫ובספר אלפי מ נ ש ה ת מ ה ע ל הסמ״ע דהרי דברי ה מ ח ב ר ה ו א מ ת ש ר הרי״ף‬ ‫ו ה ל א ה ר י ״ ף ס ״ ל ד כ ו פ י ן ע ל ה צ ד ק ה ו ה ו ב א ב ב ״ י יריד סי׳ ר מ ״ ח ‪ ,‬ו ל פ ״ ז ת מ ו ה‬ ‫ג ם יישובו ש ל הקצוה״ח ועיי״שמ ה שיישב‪ .‬ובהל״פ ציון ‪ 8 5‬ה ק ש ו ד ה א‬ ‫ה מ ח ב ר ב י ו ״ ד סי׳ ר מ ח ס ״ א פ ס ק ש כ ו פ י ן ע ל ה צ ד ק ה ‪ .‬ו א י ן ה כ פ י ה ר ש ו ת א ל א‬ ‫ח ו ב ה ע ל ב״ד לכפותו‪.‬‬ ‫ובט״ז ב ח ב ה ט ע ם ד א י ן בופין‪ ,‬דאין זה נ ד ר ג מ ו ר ד י כ ו ל ל י ל ך לדיני ע כ ו ״ ם‬ ‫א ל א ש א י ן ה ב י ת דין מ נ י ח ץ אותו‪ .‬ו ב ת ו מ י ם סק״ה כ ת ב דהוי א ס מ כ ת א ד ת ל ה‬ ‫הדבר ש א ם ימנע לילך בערכאות שיפריש לצדקה‪ ,‬ו ה ד ל א ס מ כ ת א דדעתו‬ ‫ה י ה ל י ל ך ו מ ב ל י ל י ת ן ו ל א ע ל ה ב ר ו ח ו ש ב ״ ד י מ נ ע ה ו וכוי‪ ,‬א ב ל ב א מ ת מ א ז‬ ‫ה י ה ד ע ת ו ליתן ל צ ד ק ה ט ר ם ילך לפני ע ב ד ם ‪ ,‬א״כ הר״ז נדר גמור ומחוייב‬ ‫ל י ת ן וכוי‪ ,‬א ב ל ה ב ״ ד ‪ -‬מ ו ד י ע י ן א ו ת ו ש ח ל ה נ ד ר ע ל י ו ‪ ,‬א ם כ ו ו נ ת ו ה י ה ל ש ם‬ ‫נדר מוחלט ולא ב ת ו ר ת אסמכתא‪ .‬וא״כ יבחין בלבו כיצד היה ד ע ת ו ואן היה‬ ‫ל ב ו נ ו ט ה א ז וכוי‪ ,‬ו א ״ ב י פ ה ע ש ה ה ר ב ה מ ח ב ר ש כ ת ב ב ל ש ו ן וי״א‪ .‬כ י ה א‬ ‫ק י י ״ ל ל ק מ ן סי׳ ר ז ד א י ן ב צ ד ק ה מ ש ו ם א ס מ כ ת א ‪ ,‬ו א פ ש ר ד כ א ן ש א נ י כ י א נ ו ס‬ ‫ה ו א ‪ ,‬ו מ ״ מ ה ו א ב ל ש ו ן י״א ו א ״ ש כו׳ עיי״ש‪.‬‬ ‫)ט( ת ש ו ׳ ה ר י ״ ף ה נ ״ ל ש ה ו ב א ב ב ״ י ב ש ם ב ע ל ה ת ר ו מ ו ת ‪.‬‬ ‫)י( ש ו ״ ע סי׳ כ ו ס ״ ד וסי׳ כ ב ס ״ ב ‪ ,‬ו ה ט ע ם כ ת ב ב ס פ ר ה ת ר ו מ ו ת ב ש ם ת ש ו ׳‬ ‫הרי״ף ו ה ו ב א בב״י‪ .‬מ ש ו ם ד מ ת נ ה ע ל מ ה ש כ ת ו ב ב ת ו ר ה ב ‪ .‬מ ש ו ם ד ה ו י קנין‬ ‫ד ב ר י ם ‪ ,‬ו ה ו ב א ג״ב ב ב י א ו ר ה ג ר ״ א סק״ח‪ ,‬ו ל כ א ו ר ה נ״מ בין ה ט ע מ י ם ב א ו פ ן‬ ‫ש מ ו ת ר לילך ל ע ר כ א ו ת ‪ .‬ל ט ע ם ה ר א ש ו ן ח ל הקנין ו ל ט ע ם השני לא‪.‬‬ ‫ו ה נ ה ב ט ו ר סי׳ כ ו ס״י ה ב י א ד ב ר י ב ע ה ״ ת ש א ם י ש ז כ ו ת ל מ ל ו ה ש י כ ו ל‬ ‫ל ז כ ו ת בדיניהם ו ל א בדיני י ש ר א ל ‪ .‬אין ה ל ו ה יכול ל ח ז ו ר בו ש א י ן מ ו ע י ל א ח ר‬ ‫קנין כ ל ו ם ‪ .‬ו פ י ר ש הב״י ש ם ד ל כ ך ל א ה ו י קנין ד ב ר י ם ‪ ,‬דכיון ד י כ ו ל ל ז כ ו ת‬ ‫ב ד י נ י ה ם ו ל א בדיני י ש ר א ל כ ש ה ו א נ ו ט ל קנין ה ד ל ב מ ש ע ב ד נכסיו ל פ ר ו ע‬ ‫א ו ת ו ז כ ו ת ש ז ו כ ה ב ד י נ י ה ם ו ל פ י כ ך מ ו ע י ל הקנין‪ ,‬א ב ל ה כ א ש י כ ו ל ל כ ו פ ו‬


‫סימן ד‪ :‬התדיינות בערכאות —‬

‫ב ה ס כ מ ת ב ע ״ ד ס ע י פ י םז — ח‬

‫לט‬

‫א ם ק ב ל עליו לירון בפני נכרי מסוייםדא(‪ .‬ויש אומרים ש א ם ק ב ל‬ ‫עליו בקנין לדון בפני נכרי מסויים‪ ,‬מהני ק ב ל ת ו וקניינו ואינו יבול‬ ‫לחזור בחיב(‪.‬‬ ‫כדיני י ש ר א ל כ מ ו בדיני עכר־ם‪ .‬נ מ צ א שהקנין אינו מ ע ל ה ו ל א מוריד לענין‬ ‫ממון׳ א ל א ל ע נ י ן ש מ ח י י ב ע צ מ ו ל י ל ך ל פ נ י ד י י נ י ע כ ו ־ ׳ ם ‪ .‬ו א י ן ז ה א ל א קני!‬ ‫דברים ו א י נ ו כ ל ו ם ‪ .‬ו ע י י ן ב ס מ ״ ע ס ״ ק י א ש ה ב י א ו ו כ ת ב ו ל א מ צ א ת י מ י‬ ‫שחולק ע״ז‪ ,‬ו א ף ש ה ר ץ ס ת ם ו כ ת ב ב ת ש ר סי׳ פ א ד ל א מ ה נ י ק ב ל ת ו ע ל י ו‬ ‫לדון ב ע ר כ א ו ת ‪ .‬מ׳־מ י ש ל פ ר ש ו ב א ו פ ן ד ל א י ח ל ק ו ע ל ה ב ע ״ ת והרא׳׳ש‪.‬‬ ‫ודמיירי כ ש א י ן ז כ ו ת ל ו י ו ת ר ב ד י י נ י ע כ ו ״ ם מ ד י י נ י י ש ר א ל ‪ .‬ו א ״ ב ק ש ה ע ל‬ ‫המחבר ש ס ת ם ו כ ת ב כ א ן ו ל ע י ל ב ס י ׳ כ ב ו ל א ח י ל ק ל כ ת ו ב ד ב י ש ל ו ז כ ו ת‬ ‫צ ר י ך לקיים קניינו וצ״ע‪.‬‬ ‫ו ע י י ן בט׳׳ז ש ם ש ה ק ש ה ע ל מ ה ש ב י א ר ד ב ר י ה ר ץ ‪ ,‬ו ז ״ ל ו א ״ א ל א ו מ ר ו‬ ‫דאטו ב ר ש י ע י ע ס ק י נ ן ש י ל ך ל פ נ י ע כ ו ׳ ׳ ם ב מ ק ו ם ש א י ן ב ו ר י ו ח ‪ ,‬ו כ י י צ ט ר ך‬ ‫ה ר ץ ל כ ת ו ב ד ב ר זה ב ת ש ר ‪ .‬ומש׳׳ה צדקו דברי ה מ ח ב ר בזה ש ל א חילק באן‬ ‫כ מ ו ש ע ל ה ע־־ד ה ס מ ״ ע וצ״ע‪ .‬ו ע ו ד נ־׳ל ד א פ י ל ו א ם ר ו צ ה ש י ד ו נ ו ל ו י ש ר א ל‬ ‫ב א ו ת ו ז כ ו ת ש י ש ל ו בדיני עכו׳׳ם א י ן ש ו מ ע י ן לו‪ ,‬ד ה ו ה מ ת נ ה ע מ ״ ש ב ת ו ר ה‬ ‫וכוי‪ .‬כ נ ל ע נ ״ ד ב ר ו ר ו נ כ ו ן ע כ ״ ל ‪ .‬ו כ ״ כ כ ת ו מ י ם ס ק ״ ד ד ג ם ב כ ה ־ ־ ג ה ו י מ ת נ ה‬ ‫ע מ ״ ש ב ת ו ר ה ‪ .‬ועיי׳׳ש מ ה ש י י ש ב ד ב ר י ה ר א ״ ש ב ת ש ו ׳ ו ד ב ר י בעה׳׳ת ש ה ו ב א‬ ‫בטור‪ .‬וכ״כ ב ע ר ו ך ה ש ל ח ן ס״ג ו ב א ו ר ח מ ש פ ט )רש״ד אנאליק(‪ .‬ו ר א ה ב ב ר כ י‬ ‫י ו ס ף סי׳ כ ו ש כ ת ב ש א ם י ש ל ו ז כ ו ת ב ד י נ י ה ם ‪ ,‬ש י ת ב ע נ ו ב ד י י נ י י ש ר א ל ו ה ם‬ ‫יפסקו ל ו כ פ י ה ז כ ו ת ש י ש ל ו בדיניהם כיון ש נ ת ח י י ב ל ו עיי״ש‪.‬‬ ‫)יא( ב ר מ ׳ ־ א סי־ כ ב ס״ב כ ת ב ע ל ד ב ר י ה מ ח ב ר ש כ ת ב ש ם ש א ם ק ב ל ע ל י ו‬ ‫ע כ ו ־ י ם ל ד י י ן ל א מ ה נ י ק ב ל ת ו ‪ .‬כ ת ב א ב ל א ם כ ב ר ד ן ב פ נ י ו ל א י ו ב ל ל ח ז ו ר בו‪.‬‬ ‫) ד י ן ז ה י ב ו א ר ל ה ל ן ס״ט(‪ .‬ו ע י י ן ב ש ״ ך ש ם ס״ק ט ו ש כ ת ב ה ח י ל ו ק ב י ן‬ ‫ל כ ת ח י ל ה ו ד י ע ב ד נ ר א ה ש ה ו צ י א ו ה ר ־ ׳ ב מ מ ה ש ב ׳ ה מ ר ד כ י ר ־ ־ פ ז ה ב ו ר ר )סי׳‬ ‫ת ר פ ו ( ד צ ר י ך ל ק י י ם ה ק נ י ן ‪ .‬ו כ ד י ש ל א י ח ל ו ק ע ל ב ע ה ־ ־ ת ו ט ו ר ד ל ק מ ן סי׳ כ ו‬ ‫דהקנין אינו כלום‪ ,‬מ פ ר ש ה ר ב ד ב ע ה ״ ת מיירי ל כ ת ח י ל ה ו ה מ ר ד כ י בדיעבד‪,‬‬ ‫א ב ל ל פ ע נ ״ ד צ ״ ע ד ה מ ע י י ן ב מ ר ד כ י ש ם י ר א ה ד א י ן ח י ל ו ק ב כ ך וכוי‪ ,‬ו ס י י ם‬ ‫ו א ם באנו ל ו מ ר ד ל א פליג נ ר א ה ל ו מ ר דדוקא ה ת ם דמיירי ל ה ד י א שקנו מידו‬ ‫ס ת ם לדון בדיני עכו׳׳ם‪ ,‬מ ש א ״ כ ב ה ך ד מ ר ד כ י ש ק נ ו ע ל ע כ ו ״ ם א ח ד בפירוש‪,‬‬ ‫הרי שעברים זה נאמן בעיניהם וסמכו עליו דמהני כמו קבלו קרוב או פסול‪,‬‬ ‫וחילוק ז ה נכון מאוד‪.‬‬ ‫ו כ ת ב א ך ש ה מ ח ב ר הבין מ ד ב ר י ה ב ע ה ״ ת וטור ד א פ י ל ו ק ב ל ו ע ל י ה ם בקנין‬ ‫עכו״ם פלוני מיוחד אין הקנין כלום‪ .‬ו ל א ידעתי מנ״ל ה א עכ״ל‪ .‬וכן מ ש מ ע‬ ‫מ ד ב ר י ה ר מ ״ א ה נ ׳ ׳ ל ש ה ב י ן ש א י ן ח י ל ו ק ב ז ה ‪ .‬ו כ ״ כ ב נ ת י ב ו ת ח י ד ו ש י ם ס״ק י ד‬ ‫ש כ ת ב וכ״נ ד א פ י ל ו בפני ע כ ו ״ ם מ י ו ח ד א ס ו ר ל ד ו ן א פ י ל ו ב ר י צ ו י ש נ י ה ם ‪ .‬דהוי‬ ‫כמיקר ש ם אלילים‪.‬‬ ‫)יב( עיין ב ס ־ ק ה ק ו ד ם ש ה ב א נ ו ל ש ו ן השייך ש כ ת ב ד מ ה נ י כ מ ו ק ב ל ו ק ר ו ב א ו‬


‫‪1240‬‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ט‪ .‬קבלו בעלי הדין בקנין לדון בערכאות‪ ,‬ועברו ונתדיינו שסניג(‪,‬‬ ‫אינם יבולים שוב ל ח ז ו ר בהם‪ ,‬וחייבים לקיים מ ה שפסקו‬ ‫הערכאות)יח‪ ,‬ביון שנתחייבו בקניןגטי(‪ ,‬ויש חולקים)טז(‪.‬‬ ‫י‪ .‬יש אומרים שדין זה ש א י נ ם יכולים לחזור‪ ,‬ה ו א רק ל א ח ר פ ס ק‬ ‫פסול‪ .‬ו ב ק ב ל עליו קרוב או פ ס ו ל מ ב ו א ר ש ם ס״א דרק א ם קנו מידו אין‬ ‫ל ח ז ו ר בו‪ ,‬ו א ם ל א ק נ ו מ י ד ו י כ ו ל ל ח ז ו ר ב ו ע ד ש י ג מ ר ה ד י ן ‪ ,‬נ ג מ ר ה ד י ן‬ ‫י כ ו ל ל ח ז ו ר בו‪ ,‬ו ה ו א ש ל א נ ו ד ע ש ט ע ו עיי׳׳ש‪ .‬ו ע י י ן ב ע ר ו ך ה ש ל ח ן סי׳ ב ב‬ ‫ש ב י א ר כונת הש״ך כ ש ק ב ל עליו לסמוך ע ל מ ה שידון ע״פ חוות ד ע ת ו‬ ‫בדינם הקבוע‪ .‬ו כ ת ב וכן עיקר ו ד ל א כנה״מ‪.‬‬

‫יכול‬ ‫אינו‬ ‫ס׳׳ח‬ ‫ולא‬

‫) י ג ( ר א ה ב ס ע י ף י׳ מ ה נ ק ר א ו נ ת ד י י נ ו ‪ ,‬א ם פ ס ק ד י ן א ו ר ק ה ש מ י ע ו ט ע נ ו ת י ה ם ‪.‬‬ ‫) י ד ( ר מ ״ א סי׳ ב ב ס ״ ב ‪ .‬ו ר א ה ל ע י ל ס״ק י א ש מ ק ו ר ד י נ ו ה ו א מ ד ב ר י ה מ ר ד ב י ‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ש י י ך ס ״ ק ט ו ש ת מ ה ע ל י ו ) י ו ב א ל ה ל ן ס״ק טז(‪ .‬א ו ל ם ב ת ו מ י ם ס ק ״ ו‬ ‫הסכים ל ד ע ת הרמ״א ולא מטעם דברי המרדכי א ל א מסברא‪ ,‬דכל האיסור‬ ‫ל ד ו ן ל פ נ י גוי ה ו א ר ק ל י ל ך ו ל ד ו ן ש ל א ל י י ק ר ש ם ע״ז ו ל ע ש ו ת גויים פ ל י ל י ם ‪,‬‬ ‫א ב ל א ם ב ב ר דן ו נ ע ש ה איסור‪ ,‬בקיום ה פ ס ק ל ב ד אין ב א ן איסור‪ .‬ולכן ל א ח ר‬ ‫ה פ ס ק ל א י ב ט ל הקנין ב מ ה ש כ ב ר ע ב ר ה א י ס ו ר עיי״ש‪ .‬וכ״ב ב י ש ו ע ו ת י ש ר א ל‬ ‫סק״ז‪ .‬ו ב ע ר ך ה ש ל ח ן סי׳ ב ב א ו ת ה ה ב י א ש כ ״ ב ה ר ש ב ״ ץ ח ״ ג סי׳ נ ח ‪ .‬ו ב א ו ר ח‬ ‫ל מ ש פ ט סי׳ ב ב ס ״ ב ה ב י א ר א י ה ל ד ב ר י ו מ ב ע ל ה ע י ט ו ר מ א מ ר ש מ י נ י ‪ ,‬ש כ ת ב‬ ‫ע ל ש ט ר ו ת ה י ו צ א י ן ב ע ר כ א ו ת כשירים‪ ,‬ו א ע ״ ג דקיי״ל ל פ נ י ה ם ו ל א ל פ נ י גוים‪.‬‬ ‫ה ״ מ ל כ ת ח י ל ה ‪ ,‬א ב ל ב ד י ע ב ד כ ש ר ‪ ,‬וכן ה ב י א ר א י ה מ ד ב ר י תוס׳ גיטין מ ד ע ״ א‬ ‫ד״ה וכותב‪ ,‬ו כ ת ב שכן מ ס ת ב ר ברמ״א‪.‬‬ ‫ו ב ב י א ו ר ה ג ר ״ א שנ‪ 1‬א ו ת טז כ ת ב ד ה ט ע ם ה ו א מ ש ו ם מ ח י ל ה ‪ ,‬ו כ מ ״ ש ב ב ״ מ‬ ‫ו מ ו ד י נ א ד א י וכו׳ עב״ל‪ ,‬ו כ ת ב בפסקי ה ג ר ״ א מ ד ב ר י מ ח ז״ל מ ש מ ע וכר‪ ,‬ד א ם‬ ‫ב ב ר ד ן ל פ נ י ו ל א י ו כ ל ל ח ז ו ר בו‪ ,‬ד ז ה א י נ ו א ל א ג ב י ת ו ב ע ו נ ת ב ע ר א ם נ פ ט ר‬ ‫ה נ ת ב ע מ ת ב י ע ת ה ת ו ב ע ע״י דין אינו יהודי‪ ,‬א ו א פ י ל ו א ם נ ת ח י י ב ה נ ת ב ע ע״י‬ ‫ד י ן א ״ י ו כ ב ר ש י ל ם ע ״ י פ ס ק ד י ן ש ל א״י‪ ,‬א ז ל א י ו כ ל ל ח ז ו ר ב ו מ ט ע ם מ ח י ל ה‬ ‫וכוי‪ .‬ו א ״ כ ל ד ב ר י מ ר ן א י ן מ ק ו ם ל ד ב ר י ה ש י י ך ב ס ק ט ״ ו ‪ ,‬ע כ ״ ל ‪.‬‬ ‫)טו( ב ת ו מ י ם ו ב י ש ו ע ו ת י ש ר א ל ה נ ״ ל מ ב ו א ר ד כ ל ה ח י ו ב ה ו א רק בקנין‪ .‬וב״כ‬ ‫ב ע ר ך ה ש ל ח ן הנ״ל‪ .‬וכ״כ ב פ נ י ם ב מ ש פ ט ה נ ״ ל ד ה ר ש ב ״ ץ ו ה ר ש ב ״ ש ז״ל ב ח ר א‬ ‫ש י ט ה ק י י מ י ד ב ל א ק נ י ן א י ן ד י נ י ה ם דין‪ ) .‬ו ר א ה ל ע י ל ס ק ״ ג מ ש ״ ב ב ש ם א ו ר‬ ‫זרוע ש מ ש מ ע מ ד ב ר י ו ש א ף א ם ל א נ ת ח י י ב ו בקנין דינו דין בדיעבד(‪.‬‬ ‫) ט ז ( ש ״ ך ס״ק טו‪ .‬ש ת מ ה ע ל ה ר מ ״ א ש א ם ק נ י ן א י נ ו מ ו ע י ל ב מ ה י ו ע י ל ג מ ר‬ ‫דין‪ .‬ו ב נ ת י ב ו ת ב י א ו ר י ם ס ק ״ ה כ ת ב פ י ר ו ש ו ד ב ק ב ל ת ע כ ו ״ ם ש י ה י ׳ ד י י ן ה ו ה‬ ‫ת ר ת י ל ר ע ו ת א ‪ .‬דהוי כ ק ב ל פ ס ו ל כ ש ל ש ה ‪ .‬מ מ י ל א ג מ ר דין אינו מ ו ע י ל ורק‬ ‫קנין מועיל‪ .‬וכיון ד כ א ן הקנין אינו מ ו ע י ל ג ם ג מ ר דין אינו מ ו ע י ל ‪ .‬ועיין ב א ו ר ח‬ ‫מ ש פ ט סי׳ כ ב ס ״ ב ש ה ב י א ר א י ה ל ד ב ר י ה ש י י ך מ ש ט ר י פ ש ר ו ת ש פ ס ו ל י ם ו ה ר י‬


‫סימן ד‪ :‬התדיינות בערכאות ‪ -‬בהסכמת בע״ד סעיפים ט ‪ -‬י א מא‬

‫דין‪ ,‬אבל לפני פסק דין יכולים לחזור)יז(‪ ,‬ויש אומרים שכל שכבר‬ ‫טענו טענותיהם אף שעדיין לא פסקו‪ ,‬אינם יכולים לחזור‬ ‫בהם)יה(‪.‬‬ ‫תנאי בשטר‪:‬‬ ‫יא‪ .‬שטר שנכתב בו תנאי שיבול בעל השטר לתבוע את הנתבע‬ ‫בערכאות‪ ,‬התנאי בטל ואינו רשאי לתובעו)יט(‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫המנהג לכתוב בשטרות שיוכל לתובעו בין בדיני ישראל ובין‬ ‫בערכאות‪ ,‬אינו יכול לתובעו בערכאות כל זמן שהנתבע הוא‬ ‫ציית דינא)כ(‪.‬‬ ‫ב ס ת ם כ ב ר נ ע ש ה ה פ ש ר ה ו א ע פ ״ כ י כ ו ל ל ח ז ו ר ב ו עיי״ש‪.‬‬ ‫)יז( כ ן ד י י ק ב ס ׳ פ נ י ם ב מ ש פ ט ס י ־ כ ב א ו ת ט ו מ ל ש ו ן ה ל ב ו ש ‪ ,‬ש כ ת ב ״ א ב ל א ם‬ ‫כ ב ר ט ע נ ו ב פ נ י ו ו ד ן ב י נ י ה ם ״ א י נ ו י כ ו ל ל ח ז ו ר בו‪ ,‬ו כ ן מ ש מ ע ל ש ו ן ה ר מ ״ א‬ ‫" א ם כ ב ר דן״‪ ,‬ו ע ל ה ט ע נ ו ת ל ב ד ל א ש י י ך ל ו מ ר ״ודן״‪ .‬ו כ ת ב ש כ ״ כ ב ס ׳ י כ י ן‬ ‫ו ב ו ע ז ח ״ ב סי׳ ט ש ד י י ק כ ן מ ה ר ש ב ״ ץ ‪ .‬ו כ ״ כ ב ת ו מ י ם ס ק ״ ו ש ב י א ר ד ב ר י‬ ‫ה ר מ ״ א ש ל ק י י ם ה פ ס ק ש ל גוי אין איסור‪ ,‬מ ש מ ע דמיירי א ח ר ה פ ס ק ‪ ,‬וכ״ב‬ ‫ב ס פ ר י ש ו ע ו ת י ש ר א ל ע י ״ מ א ו ת ז‪.‬‬ ‫)יח( ע י י ן ב ס ׳ מ א ז נ י ם ל מ ש פ ט סי׳ ב ב סק״י ש כ ת ב ש א י ן כ ו ו נ ת ה ר מ ״ א ב מ ה‬ ‫דנקט א ם כ ב ר דן ש ג מ ר הדין‪ ,‬דא״ב ה״ל לנקוט א ם ג מ ר הדין‪ .‬רק ה כ ו ו נ ה א ם‬ ‫כ ב ר ד ן ש ע מ ד ל פ נ י ה ע כ ו ״ ם ו ט ע ן ל פ נ י ו ‪ ,‬ו ב ן מ ש מ ע מ ד ב ר י זקני ב ע ל ה ל ב ו ש‬ ‫דנקט א ם ב ב ר ט ע נ ו בפניו ודן ב י נ י ה ם עיי״ש‪ ,‬וכ״כ ב פ נ י ם ב מ ש פ ט ה נ ״ ל ב ש ם‬ ‫ש מ ש צ ד ק ה ד ׳ ל ״ ג ש ד ק ד ק מ ד ב ר י ה מ ר ד כ י ) ש מ ש ם ה ו צ י א ה ר מ ״ א דינו(‬ ‫ד מ י י ר י ק ו ד ם ג מ ר דין‪ ,‬ו ד י י ק מ ל ש ו ן ה ר מ ״ א ש כ ת ב א ב ל א ם ר ן ו ל א כ ת ב א ם‬ ‫כ ב ר נתחייב א ו נפסק הדין‪.‬‬ ‫)יט( ש ו ״ ע ס י ־‬ ‫ו ה ב י א ו בטור‪.‬‬ ‫בתורה שתנאו‬ ‫בדבר שבממון‬ ‫דאיסורא בפגי‬

‫כ ו ס״ר‪ ,‬ו ה ו א מ ת ש ו ׳ ה ר א ״ ש כ ל ל י ח סי׳ ד ־ ה ו כ ל ל ס ח סי׳ יג‬ ‫ו ב ב י א ו ר הגר׳׳א א ו ת יא כ ת ב מ ש ו ם דהוי מ ת נ ה ע״מ ש כ ת ו ב‬ ‫ב ט ל ‪ .‬והוסיף ב ב א ר א ל י ה ו ש ם ו א ע ״ ג ד א נ ן קיי״ל כר״י דס״ל‬ ‫ת נ א ו קיים‪ .‬ש א נ י ה ב א ש ע נ י ן ה ל י כ ה ל ע ר כ א ו ת ה ו א מידי‬ ‫ע צ מ ו ולא דבר שבממון‪ ,‬ולכן תנאו בטל‪.‬‬

‫) כ ( ת ש ו ׳ ה ר א ״ ש ה נ ׳ ׳ ל ו ה ו ב א ב ט ו ר ‪ ,‬ו ב כ ל ל י ח סי׳ ד כ ת ב ד ל א ג ע ש ה ת נ א י ז ה‬ ‫א ל א א ם י ד ח ה ה נ ת ב ע ע צ מ ו ש ל א ל י ר ד ל ד י נ י י ש ר א ל וכוי‪ ,‬א ז י ש ל ו ר ש ו ת‬ ‫ל ת ו ב ע ו בדיני ה א ו מ ו ת ‪ .‬א ב ל ב ל זמן ש א ו מ ר ה נ ת ב ע אני מזומן לירד ע מ ך‬ ‫ב ד י נ י י ש ר א ל ו ל ע ש ו ת כ כ ל א ש ר ידונינו‪ .‬א ץ ה ת ו ב ע ר ש א י ל ה ב י א ו ל פ נ י‬ ‫ה ע ר כ א ו ת ‪ ,‬כי רבותינו תקנו ל ש ץ זה ל ש ו פ ר א דשטרא‪ ,‬ש ל א יצטרך ה ת ו ב ע‬ ‫ל ה ו צ י א מ נ ה ע ל מ נ ה כ ד י ל כ ו פ ו ש י ע ש ה ל ו דין‪.‬‬


‫‪1242‬‬

‫בין ישראל לנכרי בלח‬

‫ובן אין דייני ישראל רשאים לדונו בדיני האומות‪ ,‬אלא ידונו‬ ‫על פי דין תורה)בא(‪) ,‬וראה להלן סי׳ ו סעיף יה באם הנתבע אינו‬ ‫ציית דינא(‪.‬‬ ‫מסירת שטרו לנברי‪:‬‬ ‫יב‪ .‬אסור למלוה למכור שטר זה לנכרי‪ ,‬או למוסרו לנברי עבור‬ ‫תשלום חוב שחייב לו — והנכרי יתבע את הלוה על פי שטר זה‬ ‫בערכאות‪ ,‬ואם עבר ומסר‪ ,‬צריך המלוה לקבל עליו בל ההוצאות‬ ‫שיגרם לו מתביעת הנכרי בערכאות יותר ממה שבית דין היו‬ ‫מחייבים אותחכב(‪.‬‬ ‫יג‪ .‬עבר המלוה ומסרו לנכרי והנכרי תבעו בערכאות‪ ,‬חייב‬ ‫ומשמע מדבריו ש א ם היה כתוב בפירוש שיכול לתובעו בערכאות בכל‬ ‫ה א ו פ נ י ם מ ו ע י ל התנאי‪ .‬ו ה ק ש ה בם׳ ר א ש יוסף ) א י ש ק א פ ה ( ד ב ה ל ׳ ש מ י ט ה‬ ‫ויובל מ ב ו א ר ד א ף א ם ע ש ה תנאי מפורש ע״מ ש ל א תשמטני ש ב י ע י ת דאינו‬ ‫מועיל‪ .‬ותירץ כיון רמיירי כ א ן בקנין משא־׳כ ש ם דהוי רק תנאי‪ .‬ו ע ל מ ה‬ ‫ש כ ת ב ה ר א ״ ש ב כ ל ל ס ח סי׳ י ג ו ה א ד כ ת ב י נ ן ב ש ט ר ו ת ב י ן ב ד י נ י א ו מ ו ת‬ ‫ה ע ו ל ם י ש ל פ ר ש ו ש ל א י ע ב ו ר ע ל ד׳׳ת‪ .‬כ ג ו ן א י ג ב ר א א ל י מ א ה ו א ו כ ו ׳ י ש ל ו‬ ‫ר ש ו ת ל ה ב י א ו ב ע ר כ א ו ת ש ל נכרים‪ ,‬ו ה ק ש ה ב ס פ ר הנ׳׳ל א ו ת י ד א ם ה ו א א ל ם‬ ‫בלא״ה יכול להביאו בערכאות ב ל א שטר‪ ,‬ומתחילה כ ת ב דכאן יכול להביאו‬ ‫ל ע ר כ א ו ת א ף ש ל א ב ר ש ו ת ב ״ ד ו כ ת ב ד מ ל ש ו ן ה ר א ׳ ׳ ש ל א מ ש מ ע כן‪ ,‬ש כ ת ב‬ ‫ד ה ו א ר ק ל ש ו פ ר א ד ש ט ר א ‪ ,‬ו ב י ש ׳ ׳ ש ב ״ ק פ ״ ח סי׳ ס ה כ ת ב ‪ ,‬ש א פ ש ר ל ת ו ב ע ו‬ ‫בעש׳׳ג א ף בלי ר ש ו ת א ם ה ו א ג ב ר א אלימא‪ .‬ואין זה מ ת נ ה ע ל מ ה ש כ ת ו ב‬ ‫בתורה‪ .‬שאין ה ו א עוקר רק תקנה שצריך ליטול רשות‪.‬‬ ‫) כ א ( ת ש ו ־ ה ר א ״ ש ה נ ״ ל סי׳ ד ‪ ,‬מ ו ב א ב ט ו ר ס י ׳ כ ו ס״ז‪.‬‬ ‫) ב ב ( ת ש ו ׳ ה ר א ״ ש כ ל ל י ח סי׳ ה ‪ ,‬ש כ ת ב ש א י נ ו י כ ו ל ל מ ס ו ר ל ג ו י ש י ת ב ע נ ו‬ ‫בדיני ה א ו מ ו ת ‪ ,‬ש א י נ ו יכול ל י ת ן לגוי י ו ת ר מ מ ה ש י ש לו‪ .‬ו א ם הגוי ת ו ב ע ו‬ ‫בדיני הגויים נ מ צ א ש מ ע ב י ר ע ל י ו ה ד ר ך ו צ ר י ך ר א ו ב ן ל ס ל ק הזיקו‪ ,‬ו מ ק ו ר ם‬ ‫כ ת ב ו א ם ימסור ש ט ר ו לגוי — ה ו א צ ר י ך ל ק ב ל עליו כ ל אונסא דמתיליד‬ ‫ל ל ו ה א ם יעביר עליו הגוי א ת ה ד ר ך ויוציא ממנו יותר מ מ ה ש ה י ה ה י ש ר א ל‬ ‫י כ ו ל ל ה ו צ י א מ מ נ ו ב כ ח ה ש ט ר ‪ .‬ו ר א ה ב ס מ ״ ע סי׳ ס א ס ק ״ ט ש כ ת ב ג ם ש י ש‬ ‫א י ס ו ר ל מ ו ס ר ו ל נ כ ר י ‪ .‬ו ר א ה ב נ ת ה ׳ ׳ מ א ו ת ו ש ם ‪ .‬ו ב ב י א ו ר ה ג ר ״ א ס״ק י ב כ ת ב‬ ‫ע ל דברי השו׳־ע ש כ ת ב ש א ם מסר ה ש ט ר לעכו׳׳ם חייב ל ש ל ם מ ה שהפסיד‪.‬‬ ‫כ ת ב שחיובו מ ש ו ם מסור‪ .‬וא״כ א ס ו ר ל מ ס ו ר ה ש ט ר כאיסור מסור )וראה‬ ‫ב ס ״ ק כג(‪.‬‬


‫סימן ד‪ :‬התדיינות בערכאות — בהסכמת בע׳׳ד סעיפים יב — יד מג‬

‫המלוה שמסר השטר לשלם ללוה כל מה שהפסידו יותר ממה‬ ‫שהיה מתחייב בדיני ישראל)‪) 00‬וראה להלן סימן ה׳ על אלו‬ ‫הוצאות חייב המלוה לשלם לו(‪.‬‬ ‫יד‪ .‬נכרי שמכר לישראל שטר חוב שיש לו מישראל‪ ,‬אסור‬ ‫) כ ג ( ש ו ״ ע סי׳ ב ו ס״ד‪ .‬ו ב ב י א ו ר ה ג ר ־ ׳ א ש ם א ו ת י ב כ ת ב ע ״ ז כ ד י ן מ ס ו ר ב ב ׳ ־ ק‬ ‫קיז א ־ ב ‪ .‬ו ה נ ה א ם ש י י ך ע ל ז ה ד י ן מ ס ו ר ‪ ,‬מ צ ע ו מ ח ל ו ק ת ב ז ה ל ק מ ן סי׳ ש פ ח‬ ‫ס״ה‪ .‬ד א י ת א ש ם ב ע ל י דין ש ה י ה ביניהם מ ר י ב ה ע ל ה ק ר ק ע א ו ע ל מ ט ל ט ל י ן ‪.‬‬ ‫זה א ו מ ר ש ל י וזה א ו מ ר שלי‪ .‬ע מ ד א ח ד מ ה ם ו מ ס ר ה ביד אנס‪ .‬מנדין א ו ת ו ע ד‬ ‫ש י ח ז י ר ה ד ב ר ל כ מ ו ת ש ה י ה ‪ ,‬ויסלק אנס מ ב י נ י ה ם ו י ע ש ו דין ב י ש ר א ל ‪ .‬ו ב ר מ ״ א‬ ‫ש ם כ ת ב מ׳־מ אין ל ו דין מ ו ס ר אע׳׳פ ש ה פ ס י ד ח ב י ר ו עי״ז ה ר ב ה ‪ ,‬ד ל א מ ק ר י‬ ‫מוסר א ל א במתכוין להזיק א ב ל ל א במתכוין ל ה ו צ י א א ת שלו‪ ,‬ויש חולקין‬ ‫וס״ל דמקרי מ ו ס ר וחייב ל ש ל ם ל ו כ ל מ ה שהזיקו א ם ל א ה י ה ח ב י ר ו סרבן‬ ‫וכוי‪ .‬ו ב ש ״ ך ש ם ס״ק כ ו ה כ ר י ע כ ד ע ה א ח ר ו נ ה ‪ ,‬ו כ ת ב ד ה ס ב ר א ה ר א ש ו נ ה ה י א‬ ‫ר ק ס ב ר ת יחיד‪ ,‬ומצויין ש ם ב ר מ ״ א ש ה ס ב ר א ה ש נ י ה ה י א ג ם ד ע ת ה ר א ״ ש‬ ‫ב ת ש ו ׳ כ ל ל י ז סי׳ ד ‪ ,‬ו ג ם ד י נ י נ ו כ א ן ה ו א מ ה ר א ״ ש ו ל פ ״ ז מ ס ת ב ר ש ד ע ת‬ ‫ה מ ח ב ר ל פ ס ו ק כ ה ר א ״ ש ג ם ב מ ח ל ו ק ת ה נ ״ ל מסי׳ ש פ ח ‪.‬‬ ‫ו ב ש ע ר ה מ ש פ ט סק״ב כ ת ב ד מ ל ש ו ן הטור נ ר א ה דאין ה מ ל ו ה ה מ ו ס ר ש ט ר‬ ‫לעכו״ם צריך ל ש ל ם לו כ ל הפסידו‪ ,‬א ם ל א ש ק י ב ל עליו כ ל אונסא דמתייליד‬ ‫ל י ה וכו׳‪ .‬ו א ״ ב ב י ו ת ר י ש ל ת מ ו ה ע ל ה ר ב ש ס ת ם כ ד ב ר י ה מ ח ב ר ו ה ש מ י ט‬ ‫ד ב ר י ת ש ו ׳ ה ר א ״ ש ד ב ע י נ ן ש י ק ב ל ע ל י ו ת ח י ל ה כ ל א ו נ ס א וכוי‪ ,‬ו ת י ר ץ ב י ו ן‬ ‫ד ה מ ח ב ר מיירי ש מ ס ר ה ש ט ר לנכרי ע ב ו ר ת ש ל ו ם ח ו ב שלו‪ ,‬א״ב הוי ל י ה‬ ‫ה נ א ה מזה ולכן צ ר י ך ל ש ל ם א ף דהוי ג ר מ א כיון ד א כ ל מ ה ש ח ב י ר ו הפסיד‪.‬‬ ‫ולפי תירוצו ש ל ש ע ר ה מ ש פ ט יוצא שבענינינו גם ל ד ע ה ה ר א ש ו נ ה שבסי׳‬ ‫ש פ ח — צ ר י ך ל ש ל ם ל ו כ ל מ ה ש ה פ ס י ד י ו ת ר מ מ ה ש ה י ה מ ת ח י י ב בדיני‬ ‫י ש ר א ל ‪ ,‬כיון ש נ ה נ ה ו א כ ל מ ה ש ח ב י ר ו נ פ ס ד ע ל ידו‪.‬‬ ‫ובספר אבני חושן ה ו ב א בקוה־פ כאן הביא דברי ש ע ר ה מ ש פ ט ש כ ת ב‬ ‫ליישב דכיון דודאי יתבענו ד ה א מגיע ל ו ע ל ה ש ט ר מ ה ש ח י י ב ב א מ ת ‪ ,‬הוי‬ ‫ברי הזיקא ולכן א ף ד ל א ק ב ל ע ל י ו חייב‪ .‬ולפ״ז נ י ח א דחייב ה כ א גם לפי‬ ‫ה ש י ט ה ה ש נ י ה ש ה ב א נ ו לעיל‪ .‬מ ש ו ם ד ה כ א ברי הזיקא‪ .‬ו ב ע ר ך ש״י יישב‬ ‫קושית ה ש ע ר ה מ ש פ ט ד ה כ א חייב מ ש ו ם גרמי‪ ,‬ועוד דהוי כמוסר‪ .‬וא״כ כ מ ו‬ ‫ב ת ב ע ו ב ע צ מ ו ב ע ר כ א ו ת וגרם היזק ל נ ת ב ע חייב מ ש ו ם מסור‪ ,‬ה״ה ב מ ס ר לגוי‬ ‫ש י ת ב ע נ ו ו ה פ ס י ד ע י ״ ב ‪ ,‬ו ה ב י א מ ת ש ו ׳ ח ת ״ ס ח ו ״ מ סי׳ ק פ ה ש כ ת ב ד מ ש ו ם‬ ‫מ ס ו ר ח י י ב א פ י ל ו ע ״ י ג ר מ א ד ג ר מ א ל כ ן ח י י ב ‪ .‬ו ב ב ר כ ת א ל י ה ו סי׳ ב ו ה ע ׳ ‪5‬‬ ‫ה ב י א כ ל הנ״ל ו כ ת ב ד ש א נ י בסי־ ש פ ח ד ה י ה מ ר י ב ה ביניהם ע ל ה ק ר ק ע ו ב ה א‬ ‫ש מ ס ר ה ל א מ ו כ ח ש ה פ ס י ד ל ח ב י ר ו דיכול ל ו מ ר ד מ י מסרי‪ ,‬מ ש א ״ כ כ א ן הרי‬ ‫ה ח י ו ב ע ל ידי ע כ ר ׳ ם ה ו א י ו ת ר מ מ ה ש ה ו א ח י י ב בדיני י ש ר א ל ‪ ,‬ו ל כ ן ג ם ל ד ע ה‬ ‫ה פ ו ט ר ת ש ם ה כ א מחייבינן עיי״ש‪.‬‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫לישראל שלקחו לתבוע את ישראל הלוה בפני ערכאות אף‬ ‫שהוא בא מכה ה נ כ ר י ) כ ח ‪ ,‬אלא יתבענו בבית דין של ישראל והם‬ ‫ידונו כפי שהנכרי היה יבול לקבל מערכאותיהם בדינא‬ ‫דמלכותא)כה(‪.‬‬ ‫דין זה הוא גם אם הנכרי נתן השטר במתנה לישראל ויש לו‬ ‫עדים וראיה שנתנו ל ו ) ב ה ‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ב י א ו ר ה ג ר ״ א ש ם א ו ת יג ש כ ת ב א ב ל מ ה ש ח י י ב ל ו ב ד י ן ש ל י ש ר א ל‬ ‫א ע ״ פ ש ה ו צ י א בדין ע כ ו ״ ם — מ ה ש ה ו צ י א ה ו צ י א כמ׳׳ש בב״ק קיג ע״ב קיר‬ ‫ע״א‪ .‬ו כ ת ב בבא׳׳א דאע׳־ג דאין מ ש ם ר א י ה ד ש ם ל״ש איסור ע ר כ א ו ת ש ה ר י‬ ‫ה ת ו ב ע ה ו א נכרי וכר‪ ,‬מ״מ כיון ש א נ ו רואים ש מ ה ש ה ע ר כ א ו ת שוין ל ד ״ ת‬ ‫אין ב ה ם ג ר ע ו ן כח‪ .‬ויש יפוי כ ח ב ח י ו ב ם ש מ ח י י ב י ן א ת י ש ר א ל מ צ ד ש כ ך ה ו א‬ ‫ח י ו ב ו עפ״י הדין עיי״ש‪.‬‬ ‫) כ ד ( ר מ ׳ ׳ א סי׳ ש ס ט ס ע י ף י א ‪ .‬ו מ ק ו ר ו מ ת ש ו ׳ ה ר א ׳ ׳ ש כ ל ל י‪.‬ח ס י ־ א ‪ .‬ו ה נ ה‬ ‫ברא״ש ש ם כ ת ב הלשון‪ :‬ואינו צ ר י ך ל ת ב ו ע ב ע ר כ א ו ת ‪ ,‬א ו ל ם ברמ־׳א ש ם‬ ‫כ ת ב ‪ :‬ש א ס ו ר ל ד ו ן ע ם י ש ר א ל ח ב י ר ו בפני ע כ ו ״ ם ואע׳׳פ ש ב א מ כ ח עכו׳׳ם‪.‬‬ ‫והטעם שאינו יכול ל ת ב ו ע אותו ב ע ר כ א ו ת ל א נתברר שם‪ .‬ונראה ש ה ט ע ם‬ ‫פ ש ו ט מ ש ו ם ד ג ם ע ם נכרי צ ר י ך ל ד ו ן בפגי ב״ד ש ל י ש ר א ל ב ד ב י א ר נ ו בסי׳ ג‬ ‫סט״ו‪ .‬ר ק כ ש ה נ כ ר י ל א צ י י ת ד י נ א מ ו ת ר ‪ .‬ו כ א ן כ ש י ש ר א ל ב א מ כ ח נ כ ר י ו ה ו א‬ ‫ציית דינא בודאי ש א ס ו ר ל ו לדון בערכאות‪.‬‬ ‫)בה( ש ם ‪ .‬ו ה ט ע ם כ ת ב ב ת ש ו ־ ה ר א ״ ש ש ם דדיינינן ל י ה כ א י ל ו ה ח ז י ר ה ש ט ר‬ ‫למוכר‪ .‬דכל אותו כח שהיה ל ו לכותי ע ל הלוה בדינא דמלכותא יש ללוה‬ ‫ע ל ה מ ו כ ר ‪ ,‬ועיי׳׳ש ש ה ב י א ר א י ו ת ל כ ך ‪ .‬ועיין ב ש ו ״ ת ה ר א ׳ ׳ ש ש ם ש כ ת ב ש ג ם‬ ‫א ם ה י ש ר א ל ש ק נ ה ש ט ר מ ה נ כ ר י מ כ ר ו אחייב ל י ש ר א ל א ח ר ‪ ,‬י כ ו ל ה ל ו ק ח‬ ‫ה ש נ י ל ת ב ו ע שידונו ל ו ל פ י דיניהם‪ .‬ועיין ב ע ר ך ש״י ש ם ‪.‬‬ ‫) פ ו ( שייך ש ם ס ק ״ ט ב ש ם ש ר י ת מ ה ר ״ ם מ ל ו ב ל י ן סי׳ כ ב ‪ .‬ו ע י י ן ב נ ת י ב ו ת ש ם‬ ‫ב י א ו ר י ם סק״ג ש כ ת ב ת מ י ה ל י ד ל מ ה ל י ר א י ה ‪ .‬ה א ק י י ״ ל בסי׳ ס ו ס ע י ׳ כ ה‬ ‫דעכו״ם ה מ ו כ ר שט״ח ש ל י ש ר א ל א״צ כ ת י ב ה ו מ ס י ר ה ונקנית ב מ ס י ר ה ב ל א‬ ‫כ ת י ב ה וכר‪ .‬ו ל מ א ן דס״ל ד א ו ת י ו ת נקנין ב מ ס י ר ה אין צ ר י ך ל ה ב י א ר א י ה‬ ‫דל״ח ל נ פ י ל ה ופקדון‪ .‬א״כ א פ י ל ו ב ל א ע ד י ם יכול ל ג ב ו ת ממנו‪ .‬ועיין ב ע ר ך‬ ‫ש״י ש ם ש כ ת ב ו ל ע ״ ד נהי ד ב ד י נ י ה ם א ״ צ ל כ ת י ב ה קני ל ך א י ה ו ו כ ל ש ע ב ו ד א‬ ‫וכוי‪ ,‬מ ״ מ ג ם ב ד י נ י ה ם צ ר י ך ע ד י ם א ו ר א י ה ש ה ג ו י נ ת ן א ת ה ש ט ר וכוי‪ ,‬ו כ י ו ן‬ ‫דמתנה ל א שכיח והוא טענה גרועה יכול הנותן להכחיש‪ .‬ע״ב ב מ ת נ ה הצריך‬ ‫לעדים וראיה‪.‬‬ ‫ועיי״ש ש כ ת ב ומ׳׳ש מ ה ר מ ״ ל ד צ ר י ך ע ד י ם כ ש ר י ם א ף ש ב ד י נ י ה ם סגי‬ ‫ב ע ד י ם גוים‪ .‬מ ״ מ כיון ד ל ד י ד ן אין נאמנין‪ ,‬נ ה י ד מ ה י מ ן מ ח מ ת ת פ י ס ת ו ש נ י ת ן‬ ‫לו ה ש ט ר במתנה‪ ,‬מ״מ אין ת פ י ס ת ו מ ו כ ח ת ע ל שהי׳ ע ד י ם ב ש ע ת נתינה‪ ,‬ו א ם‬ ‫ל א ה י ו ע ד י ם א י נ ו י כ ו ל ל ג ב ו ת ב ד י נ י ה ם ‪ ,‬מ מ י ל א ל א נ ש ת ע ב ד ה ל ו ה וכוי‪.‬‬


‫סימן ה‪ :‬התדיינות בערכאות — עבר ודן סעיפיםיז—כבנה‬

‫סימן‬

‫מה‬

‫ה‬

‫התדיינות בערכאות‬ ‫ע ב ר ודן‬ ‫נידוי‪:‬‬ ‫א‪ .‬עבר ותבע את חבירו בערכאות‪ ,‬רשאי בית דין לנדותו‬ ‫ולהחרימו עד שיבטל תביעתו שם)א(‪.‬‬ ‫סיוע ועדות‪:‬‬ ‫ב‪ .‬אסור לסייע למי שתובע את בעל דינו בערכאות)ס‪ ,‬ומי‬ ‫שמסייע רשאי בית דין ל ה ח ר י מ ו ) ג ( ‪ ,‬וכן אסור להעיד לטובת‬ ‫התובע בערכאות אף שעדותו היתה מועילה גם בבית ד י ן ) ח ‪,‬‬ ‫משום מסייע לעוברי ע ב י ר ה ) ה ( ‪,‬‬ ‫והנה ב ת ש ר מהר״ם מלובלין הנ״ל כ ת ב א ך א ם הכותי ה ו א איש א ל ם ויש‬ ‫ל ח ו ש ש י ח ז ו ר מ ד ב ר י ו ו י כ ח י ש ה ע ד י ם ויחזור ו י ת ב ע מן ה ל ו ה פ ע ם שנית‪ .‬אזי‬ ‫ה ד י ן נ ו ת ן ש ש מ ע ו ן ה מ ק ב ל מ ת נ ה י ע מ ו ד ל ו ע ר ב ש ל א יגיע ל ל ו ה ש ו ם הזיק‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ע ר ך ש ״ י ש ם ש ה א ר י ך ש ם ב ע נ ץ זה‪.‬‬ ‫) א ( ר מ ״ א סי׳ כ ו ס ״ א ‪ ,‬ו ב ל ב ו ש ס ״ ב כ ת ב י ש ל ב ״ ד ל ה ת ר ו ת ב ו ת ח י ל ה ש ל א‬ ‫י ע ש ה כן‪ ,‬ו א ם א י נ ו ח ו ש ש י ש ל ה ם ל נ ד ו ת ו ו ל ה ח ר י מ ו ע ד ש י ס ל ק י ד ג ו י י ם‬ ‫מ ע ל חבירו‪ .‬ו ר א ה מ ש ״ ב בסי־ ג ס״ג ב ש ם ה ת ש ב ״ ץ ‪.‬‬ ‫)ב( ר מ ״ א סי׳ ב ו ס ״ א ‪ .‬ו ע י י ן ב ש ר י ת ה ר מ ״ א סי׳ נ ב ש ע ו ב ר ב ל א ו ד ״ ל פ נ י ע ו ר ״‬ ‫ו כ ת ב ש ם ש א פ י ל ו ג ם ש ב ל א ״ ה ה י ה עובר‪ ,‬ש א ז אין בזה איסור ת ו ר ה ש ל‬ ‫״לפני ע ו ר ל א ת ת ן מכשול״‪ ,‬מ״מ יש בזה איסור דרבנן לפי מ ה ש כ ת ב ו התוס׳‬ ‫ו ש א ר ראשונים ש ב ת ג ע״א‪.‬‬ ‫)ג( ר מ ״ א ש ם ב ש ם ש ר י ת ה ר י ב ״ ש סי׳ ק ב ‪ ,‬ו ב ב י א ו ר ה ג ר ״ א ס ק ״ ג ה ב י א מ ק ו ר‬ ‫ל ז ה ממם׳ ש ב ו ע ו ת פרק כ ל ה נ ש ב ע י ן )מז ע״ב( א ז ה ר ה ל ע ו ק ר א ח ר נואף‬ ‫) נ ע ש ה ל ו א פ ו ט ר ו פ ו ס ל ה ר ג י ל ל ו נ ש י ם ל נ י א ו ף — רש״י( מנין ת ״ ל ל א ת נ א ף‬ ‫) ש מ ו ת כ ‪ .‬כג( ל א תנאיף‪ .‬ה ר י ד י ש א ז ה ר ה ל מ ס י י ע לידי ע ו ב ר י ע ב י ר ה ‪.‬‬ ‫)ד( ה י י נ ו ב ש י ש ש נ י ע ד י ם ‪ .‬כ י ע ד א ח ד א י נ ו י כ ו ל ל ח י י ב מ מ ו ן ‪.‬‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ג‪ .‬עבר והעיד לטובת התובע יש אומרים שאפילו העדים שנים‬ ‫שיש בכוחם להוציא ממון‪ ,‬מחרימים אותם על שסייעו ביד‬ ‫התובע בערכאות)ה‪ ,‬ויש אומרים שאין משמתין אפילו אם העיד‬ ‫יחידי)מ‪.‬‬ ‫ויש אומרים שדין המעיד בערכאות לטובת ישראל התובע את‬ ‫ישראל‪ ,‬הוא כדין מעיד לטובת נכת התובע את ישראל‪ ,‬שהדין‬ ‫)ה( ש ו ״ ת ה ר מ ״ א סי׳ נב‪ ,‬ש ר ת מ ה ר י ׳ ־ ק ה ח ד ש י ם סי׳ כו‪ ,‬ו ע י י ״ ש ש ב י א ר‬ ‫שממ״נ אסור להעיד‪ ,‬כי א ם ה ע ד ו ת א מ ת ויכול ה ת ו ב ע להוציא מיד ה נ ת ב ע‬ ‫בדייני י ש ר א ל ה ר י ה ו א מ ס ו ר ואין ל ה ע י ד כדי ל ה צ י ל מ מ ו נ ו ש ל מסור‪ ,‬ש י ש‬ ‫ל ו דין ר ו ד ף וניתן ל ה צ י ל ה נ מ ס ר ב נ פ ש ו ש ל מ ו ס ר ו כ ״ ש ב מ מ ו נ ו ש ל מוסר‪,‬‬ ‫וב״ש ש ל א נתחייב ל ה צ י ל ו במקום סכנת הנמסר‪ ,‬ואם אין ה ת ו ב ע יכול‬ ‫ל ה ו צ י א ו ב ד י י נ י י ש ר א ל ע ״ י ה ע ד ו ת ‪ ,‬כ׳׳ש ש א י ן ל ע ד י ם ל ה ע י ד ל פ נ י ד י י נ י ה ם‬ ‫כדי ל ה ו צ י א מ מ ו ן ש ל א כדין‪.‬‬ ‫ו ב ש ע ר ה מ ש פ ט סי׳ כ ו ס ק ״ א ה ש י ג ע ל ה ר מ ״ א ‪ .‬ד ל א ש י י ך א י ס ו ר ״ ל פ נ י‬ ‫ע ו ר כיון ד ה א י ס ו ר מפני ש מ י י ק ר ש ם א ל י ל י ם כ ב ר ע ב ר ה ת ו ב ע ‪ ,‬ואין ב ה ג ד ת‬ ‫ע ד ו ת ש ו ם סיוע ל ע ש י י ת העבירה‪ .‬ד א ף א ם ל א יעידון כ ב ר ה ו א מיקר ש ם‬ ‫א ל י ל י ם כ ש ד ן בפניהם‪ .‬ועיין ב ע ר ך ש״י ש ד ח ה דבריו‪ ,‬ו כ ת ב כיון ד ק ב ל ת ע ד ו ת‬ ‫צ ר י ך ש ל ש ה וכוי‪ .‬א ״ כ כ ש מ ע י ד ל פ נ י ע כ ר ׳ ם מ י י ק ר ם ו מ י פ ה כ ח ם ל א ח ש ב י נ ה ו‬ ‫ל ב ״ ד גמור‪ .‬ו ע ו ד ד ע י ק ר יפוי כ ח ם מ ה ש ג ו מ ר י ם הדין וכופין ה נ ת ב ע ל ש ל ם‬ ‫וכוי‪ .‬ו א ״ ב ע ״ י ה ע ד י ם י כ ו פ ו ל ש ל ם ‪.‬‬ ‫וכתב עוד ש ם בשערי מ ש פ ט ש א ם ל א יעיד לו יעבור ע ל ״לא ת ע מ ו ד ע ל‬ ‫ד ם רעך״‪ .‬והוי כ ה ש ב ת א ב י ד ה דחייב ל ה ח ז י ר א ף ל מ ו מ ר א ו כ ל נ ב ל ו ת‬ ‫לתיאבון‪ ,‬ו ע ו ד ביון ש ה ם יודעים ה א מ ת ש ה נ ת ב ע ח י י ב מ מ ו ן ל ת ו ב ע ו ה ו א‬ ‫כ ו פ ר ל ו א ם ל א יעידו ה ר י ה ם מ ס י י ע י ם ו מ ח ז י ק י ם ידי ה נ ת ב ע ש ג ז ל מ מ ו ן‬ ‫חבירו‪ ,‬ואין ל ך מ ס י י ע ידי ע ו ב ר י ע ב י ר ה ג ד ו ל מזה‪ ,‬וסיים נ ל פ ע נ ״ ד ע י ק ר‬ ‫ש מ ח ו י ב י ם ל ה ע י ד א ם הוא כדין ו ד ל א כ ה ר ב כתשו׳‪.‬‬ ‫ו ב א מ ר י ב י נ ה סי׳ כ ז כ ת ב ש א י ן ב ד ב ר י ו ל ד ח ו ת ה ר מ ״ א ‪ ,‬כ י ו ן ד ג ם ה ת ו ב ע‬ ‫ב ע צ מ ו א ף ל ה צ י ל ממונו אסור לילך לדון לפניהם‪ .‬והרמ״א מיירי באופן‬ ‫ש ה ת ו ב ע אינו ר ו צ ה ל י ל ך ל ת ב ו ע בב״ד ש ל ישראל‪ .‬א ף ד ב ל א ״ ה מייקר‬ ‫אלילים מ״מ א״צ להשיב לו אבידה ולסייע לו ולהוסיף ל ד ץ לפניהם ב ק ב ל ת‬ ‫ע ד ו ת מ י ש ר א ל דזה ה ו י כדין‪ .‬ו ח מ ו ר ע ו ד ממסייע‪ .‬ו כ ע י ן ז ה כ ת ב ג ם ב ע ר ך ש״י‬ ‫הנ׳׳ל‪ .‬ו ר א ה ב ס ־ א ב נ י ח ו ש ן ‪.‬‬ ‫) ו ( ר א ה ל ע י ל סק״ג‪ ,‬ד ‪ ,‬ה ‪.‬‬ ‫)ז( י ש ־ ש ) ב ־ ק פ״י סי׳ כ ג ( ה ו ב א ב ח י ד ו ש י ר ע ־ ׳ א ס י ׳ כ ח ע ל ש ״ ך סק׳׳ו‪ ,‬ו כ ת ב‬ ‫א ף ד ל א ט ו ב ע ש ה ב ע מ י ו ש ע ש ה אויבינו פ ל י ל י ם ו נ ג מ ר ה ד י ן גוי ע ל פיו ו ר א ו י‬ ‫ל ה ע נ י ש ו כ פ י ר א ו ת עיני הדיין ל פ י ה ע נ י ן והסיבה‪ ,‬ו א ף ב׳ ע ד י ם ל א יעידו ב ל י‬ ‫ר ש ו ת ה מ ו ר ה וטובי העיר‪ .‬ומ״מ ל א מ ש מ ת י נ ן ליה‪.‬‬


‫סימן ה‪ :‬התדיינות בערכאות — עבר ודן סעיפיםיז—כבנה‬

‫הוא שאם יש בידו לחייבו גם בדיני ישראל אין משמתין אותו‪,‬‬ ‫ואם אין בידו לחייבו בדיני ישראל משמתין אותו)ח(‪.‬‬ ‫ד‪ .‬יש מי שכתב שאם לתובע יש זבות רק אם ידון בערכאות על‬ ‫פי דיניהם‪ ,‬אבל לפי דינינו אין לו זכות‪ ,‬ועל ידי שיראים פן ילך‬ ‫בערכאות זיילי נכסי הנתבע‪ ,‬רשאים בית דין לחייב את התובע‬ ‫שיצהיר בכתב שאין לו שום תביעה על הנתבע)ט(‪.‬‬ ‫עבר ודן‪:‬‬ ‫ה‪ .‬עבר ודן בערכאות והוציאו ממון מחבירו על ידיהם‪ ,‬אם אין‬ ‫לו זכות בממון זה בדיני ישראל — הרי הוא גזלן)י(‪ ,‬ואם קידש‬ ‫ו ה ט ע ם כ ת ב ש ם כי ט ע ם ה ש מ ת א במעיד ב ע ר כ א ו ת ה ו א לפי ש מ ר ו י ח לגוי‬ ‫ומפסיד לישראל‪ ,‬א ב ל ה מ ע י ד ל ט ו ב ת י ש ר א ל הרי הרויח ל י ש ר א ל חבירו‪,‬‬ ‫ו ב ש ו ״ ת מ ש פ ט י צ ד ק ח ״ ב סי׳ ס ח כ ת ב ה ט ע ם מ פ נ י ש ה מ ע י ד ל ט ו ב ת גוי‪ .‬א ח ר‬ ‫ש ה ו צ י א ו ה ע ר כ א ו ת ממון מיד י ש ר א ל ה נ ת ב ע ‪ ,‬ש ו ב אין בכוחו ל ה ו צ י א מיד‬ ‫הגוי מ ה שהפסיד בערכאות‪ ,‬ולכן מ ש מ ת י ן העד‪ ,‬מ ש א ״ ב ה מ ע י ד לטובת‬ ‫י ש ר א ל ג ם א ח ר ש ה ו צ י א ו ה ע ר כ א ו ת מיד ה נ ת ב ע עדיין בידו ל ה ו צ י א מיד‬ ‫ה ת ו ב ע בב״ד ש ל ישראל‪ .‬ולכן א ץ מ ש מ ת י ן אותו‪.‬‬ ‫) ח ( ב נ ה ״ ג סי׳ ב ח ה ג ה ״ ט ‪ .‬ש כ ת ב ע ל ד י ן מ ע י ד ל ט ו ב ת ג ב ר י נ ג ד י ש ר א ל ו ה ״ ה‬ ‫ב י ש ר א ל ה ת ו ב ע ל י ש ר א ל ‪ .‬א ל א ד א ו ר ח א ד מ י ל ת א נקט‪ .‬ש ד ר ך ה כ ו ת י ל ת ב ו ע‬ ‫ב ע ר כ א ו ת ‪ .‬מ ש פ ט י צ ד ק ) ח ״ ב סי׳ ס ח ד ף ק נ ו ע ״ ב ד ״ ה ה א ל י ת א ( ‪ ,‬ו כ ת ב ש ם‬ ‫ב כ ה ״ ג א מ ר ה מ א ס ף ו ב ן י ש ל ד ק ד ק מ ד ב ר י ב ע ל ה ט ו ר י ם ז ״ ל ב י ר י ד סי׳ ש ל ד‬ ‫) ש מ נ ה ש ם ה ח י י ב י ם נידוי(‪ ,‬ה מ ע י ד ע ל י ש ר א ל ב ע ש ״ ב ‪ ,‬ו ל א כ ת ב ה מ ע י ד ע ל‬ ‫י ש ר א ל ל כ ו ת י בעש״ב‪ .‬ויראה ל י דנקט בעברים ה ת ו ב ע ל י ש ר א ל ‪ ,‬ו ל א נקט‬ ‫בישראל התובע מישראל‪,‬מפני שבישראל התובע לישראל אסור אע״פ שהוא‬ ‫כ ד י ן ‪ ,‬מ ש ו ם ל פ נ י ה ם ו ל א ל פ נ י כ ו ת י ם ‪ ,‬ו כ ן מ צ א ת י ב מ ה ר ״ ם א י ס ר ל א ס סי׳ נ י‬ ‫ו כ ״ ב מ ה ר י ט ״ ץ )סי׳ ק ב ד ״ ה ו ה ש ת א ( ה ו ב א ב ח ש ק ש ל מ ה ) ה ג ה ״ ט ז( ו מ ו ס י ף‬ ‫ו ל א ו ב ר ש י ע י עסקינן‪ ,‬א ב ל אין הכי נמי א ם ה ר ש י ע ל ע ש ו ת והוליכו ל ע ר כ א ו ת‬ ‫ד י נ א ה ו י ה כ י ‪ ,‬ו כ ״ כ ב ש ר י ת פ ר ח מ ט ה א ה ר ן ) ח ״ א סי׳ כ ז ד ״ ה כ ל ל ה ע ו ל ה (‬ ‫ה ו ב א ב ח ש ק ש ל מ ה שם‪ ,‬ש ד ת מ ה ר ״ ש ה ל ו י ) ס י מ ן מ ד ב ת ח י ל ת דבריה‪ ,‬וכ״ב‬ ‫ב ט ״ ז ס ו ף ס ע י ־ ד ו ב ח פ ץ ח י י ם ה ל ׳ ר כ י ל ו ת כ ל ל ט ב א ר מ י ם ח י י ם ס ״ ק יז כ ת ב‬ ‫כ ד ע ת הט״ז ו ד ל א ב מ ה ר ש ״ ל ו כ ת ב וכן מ צ א ת י ב ת ו מ י ם עיי״ש‪.‬‬ ‫)ט( ם ׳ י ש ו ע ו ת י ש ר א ל ע י ״ מ סי׳ ב ו ס ק ״ א ‪ .‬ו ע י י ״ ש ש ה ב י א ר א י ו ת ל ז ה ‪.‬‬ ‫)י( ת ש ב ״ ץ ח ״ ב ע נ ץ ר צ ו ה ו ב א ב ח י ד ו ש י ר ע ״ א ר י ש ס י ־ בו‪ .‬ו ע י י ן ב פ י ר ו ש ר ב י נ ו‬ ‫ב ח י י ע ה ׳ ־ ת ש ב ת ב ש כ ל ה מ נ י ח דיני י ש ר א ל ו מ ו צ י א ב ע ר כ א ו ת ש ל כ ו ת י ם ‪ ,‬ה ר י‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫אשה בממון זה אינה מקודשת)יא(‪.‬‬ ‫וכן הוא פסול לעדות‪ ,‬עד שישלם מה שהוציא מן הנתבע על‬ ‫ידי הערכאות)ב(‪ .‬ויש אומרים שאם היה התובע סבור בשעה‬ ‫שתובעו שבדין הוא תובעו דשלו הוא נוטל‪ ,‬אינו נפסל לעדות אם‬ ‫לא התרו בו שלא ילך לערכאות‪ ,‬אבל אם התרו בו נפסל‬ ‫לעדות)יג(‪.‬‬ ‫ו‪ .‬אם הוציא מהנתבע ממון שהיה יכול להוציאו ממנו גם בדיני‬ ‫ישראל‪ ,‬אין צריך להחזירו‪ ,‬אף שהוציאו באיסור על ידי‬ ‫הערכאות)יד(‪.‬‬ ‫חזר לב״ד‪:‬‬ ‫ז‪ .‬עבר ותבע את חבירו בערכאות והפסיד שם את תביעתו‪ ,‬וחזר‬ ‫ז ה גזל גמור ואינו ח ו ש ב ו לגזל ו ע ל כ ן אינו מחזיר‪ ,‬ו ל פ י כ ך אין ל ו מ ח י ל ה‬ ‫ל ע ו ל ם ‪ .‬ו ל א ח י ל ק ש ם בין ה י ה ל ו זכות ב מ מ ו ן זה בדיני י ש ר א ל א ו לא‪.‬‬ ‫)יא( ת ש ב ׳ ׳ ץ ש ם ‪ .‬ו כ ת ב מ ש ו ם ר ל א קיי״ל כ ר ״ ש ד א מ ר ס ת ם ג ז ל ה י א ו ש‬ ‫ב ע ל י ם היא‪ .‬כ ד א י ת א בפי ה א י ש מ ק ד ש )קידושין נ ב ע״ב(‪.‬‬ ‫)יב( ת ש ב ׳ ׳ ץ ש ם ‪ ,‬ו כ ת ב ו ד ב ר זה מ ר ו ב פ ש י ט ו ת ו ל א ניתן ל י כ ת ב ‪ .‬וכן ב ש ר י ת‬ ‫ת ו ר ת חיים ל מ ה ר ח ׳ ׳ ש פ ס ק כן‪ .‬ו ל ע נ י ן א ם ה ו א נ א מ ן ל ש ב ו ע ה עיין ב ש ר ת‬ ‫מ ה ר ש ״ ם ח ״ א סי׳ פ ט כ ת ב מ ק ו ד ם ש ה ו א פ ס ו ל כ מ ו ש ה ו א פ ס ו ל ל ע ד ו ת ‪.‬‬ ‫ו ה ב י א ש כ ־ ׳ כ ה ר ד ב ׳ ־ ז ח ׳ ׳ א סי׳ ק ע ב ‪ .‬ו א ח ״ כ כ ת ב ו א ו ל י בזה׳׳ז ד ש כ י ח י‬ ‫מ ס ר ב י ם א פ ש ר ש א ץ ל פ ו ס ל ו ל ש ב ו ע ה כ מ ״ ש כ ה ׳ ־ ג ב ת ש ו ׳ ר מ ׳ ׳ א סי׳ י ג ל ע נ י ן‬ ‫ה מ ו ס ר י ם בזה״ז‪.‬‬ ‫)יג( ש ו ׳ ׳ ת ר ד ב ׳ ׳ ז ח ׳ ־ א ס י ׳ ק ע ב ‪ ,‬ו כ ת ב ש א ם ה ת ר ו ב ו ה ו א נ פ ס ל ‪ ,‬מ פ נ י ש ע ו ב ר‬ ‫ע ל הסכמת הקהל נפסל לשבועה ולעדות‪.‬‬ ‫) י ד ( כ ן מ ש מ ע מ ת ש ב ׳ ׳ ץ ש ם ‪ .‬ו ע י י ן ב ש ר ע סי׳ כ ו ס ע י ף ד ש א ם מ ס ר ש ט ר‬ ‫לנכרי שיתבענו בדיניהם‪ .‬שחייב ל ש ל םל ו כ ל מ ה שהפסיד יותר מ מ ה ש ה ו א‬ ‫חייב בדיני י ש ר א ל ע״כ‪ .‬א ב ל מ ה ש ה ו א ח י י ב בדיני י ש ר א ל אינו צ ר י ך ל ש ל ם ‪,‬‬ ‫א ף ש ה ו צ י א ו מ מ נ ו ש ל א כדין‪ .‬ועיין ב ב י א ו ר הגר׳׳א ש ם א ו ת יג ש ה ר א ה מ ק ו ר‬ ‫ל ז ה מ ב ״ ק ק י ד ע׳׳א‪ ,‬ד א י ת א ה ת ם ד מ ו ת ר ל ש נ י ע ד י ם ל ה ע י ד ב ע ר כ א ו ת ל ט ו ב ת‬ ‫גוי נגד י ש ר א ל ‪ ,‬כ י ץ ש ג ם בדין י ש ר א ל מ ו צ י א י ן מ מ ו ן ע ״ פ ש נ י ע ד י ם ‪ ,‬ועיין‬ ‫ב ב ״ א ש ה ע י ר ואע׳׳ג ד א י ן ר א י ה ג מ ו ר ה מ ה ת ם ‪ ,‬ד ה ת ם ל א ש י י ך איסור‬ ‫ע ר כ א ו ת ש ה ר י ה ת ו ב ע נכרי ואינו חייב ל ל כ ת בדיני י ש ר א ל ‪ ,‬מ״מ כיון ש א נ ו‬ ‫רואים ש מ ה ש ה ע ר כ א ו ת ש ו ץ לד״ת א ץ בהם גרעון כח בחיובם שמחייבים‬


‫סימן ה‪ :‬התדיינות בערכאות — עבר ודן סעיפים‬

‫יז — כב נה‬

‫ותבעו בבית דין‪ ,‬אין בית דין נזקקין לתביעתו ‪ m‬אף אם בדיני‬ ‫ישראל היה זוכה בדיןגטז(‪ .‬ומכל מקום כשהנתבע יודע שחייב‬ ‫א ת י ש ר א ל מ צ ד ש כ ן ח י ו ב ם ע פ ״ י דין‪ ,‬ה ר י נ ר א ה מ ס ב ר א ש ג ם ב ע ב י ד א י ס ו ר א‬ ‫מ ״ מ ב מ ה ש ה ו א ח י י ב ג״כ עפ׳׳י דיני י ש ר א ל מ ה נ י א ה ו צ א ת ו ו א י נ ו ח י י ב‬ ‫ל ה ש י ב ל נ ת ב ע ו כ ר עיי׳׳ש‪ .‬ו ב ב י א ו ר ה ג ר ־ א מ ב י א ש ם ע ו ד ר א י ה מ ב ׳ ׳ ק קיז‬ ‫ע ״ א ד מ ב ו א ר ש ם ד מ ו ס ר ש מ ס ר ד ב ר ד נ ח ל ק ו ע ל ה בי ת ר י א מ ר אביי כי מסרי‬ ‫דידי מסרי‪ ,‬ואף ר ב א ל א נ ח ל ק ע ל י ו א ל א מ ש ו ם כ ל כמיניה ש ה ר י עדיין ל א‬ ‫ב ר ר דינו‪ ,‬מ ש מ ע ד ב מ ק ו ם ש מ ב ו ר ר ל נ ו ה ד י ן א י ן מ ו צ י א י ן מ י ד ו א ע ״ פ ש ב א‬ ‫לידו ב ע ר כ א ו ת ‪ .‬ו א פ ש ר ל ה ס ב י ר ז א ת ב פ ש י ט ו ת כיון ש מ ה ש מ ח י י ב י ם א ו ת ו‬ ‫ה ו א מ ט ע ם מ ס ו ר שהזיקו‪ ,‬וזה מ ה ש ה ו א חייב עפ״י דין ת ו ר ה ה ו א ל א נ ק ר א‬ ‫שהזיקו‪.‬‬ ‫) ט ו ( ר מ ״ א סי׳ כ ו ס׳׳א ב ש ם מ ה ר י ׳ ׳ ק ש ו ר ש ) ק פ ח ( ]קפז[ ב ש ם ר ב י נ ו י צ ח ק ב ן‬ ‫‪ . p 3‬ו כ ת ב ה ט ע ם מ ש ו ם דדינא ד מ ל כ ו ת א דינא‪ .‬ועיין ב ר מ ״ א ש ם ש ה כ ר י ע‬ ‫כ ש י ט ה זו‪ ,‬ו ע י י ן כ ת ו מ י ם ש ה ק ש ה ש מ ה ר י ״ ק כ ת ב ש ם ד מ ה ר ׳ ׳ י ב ר פ ר ץ ס ב י ר א‬ ‫ל י ה דינא ד מ ל כ ו ת א דינא ב כ ל דבר‪ ,‬א ב ל כ ב ר כ ת ב מהרי׳׳ק ל ה ד י א ד ל א‬ ‫א מ ר י נ ן כן‪ ,‬ו ר ו ב פ ו ס ק י ם ח ו ל ק י ם ‪ ,‬ו א ע ״ פ ש ר מ ״ א ה כ ר י ע כ ן ל ק מ ן בסי׳ ש ס ט‬ ‫וכר‪ .‬היינו כ מ ״ ש ה ר ש ב ״ א ב ת ש ר ב ד ב ר ש ח ק ק ה מ ל ך ל ט ו ב ת ה מ ד י נ ה ו ל א‬ ‫וכר‪ .‬ו כ ת ב ש ם ה ט ע ם כ י ץ ש ה ל ך בדיני גויים נ ת ר צ ה ל ק ב ל ע ל י ו דינא‬ ‫ד מ ל כ ו ת א ו א י נ ו י כ ו ל ל ח ז ו ר ב ו ו כ ר ‪ .‬ו א ׳ ׳ כ א נ ן ד ל א קיי׳׳ל כ ך ו כ ר ‪ ,‬מ ״ מ מ ה‬ ‫ב כ ך ד נ ת ר צ ה ל ו יהי ד ק ב ל ו קנין ל ד ו ן בפניהם‪ ,‬מ ״ מ ה א י כ ו ל ל ח ז ו ר ב ו‬ ‫כ ד מ ב ו א ר בס׳׳ג‪ .‬ו צ ״ ל ד ס ״ ל ל ר ״ י ב ן פ ר ץ כ ד ע ת ב ע ה ״ ת ד מ ה נ י ק נ י ן ל ד ו ן ב ד י נ י‬ ‫א ׳ ׳ ה ו כ ר ‪ .‬ו �� ׳ ׳ ל ד ה ר מ ״ א א ז ל ל ש י ט ת ו סי׳ כ ב ס ״ ב ש א ע ״ פ ש ק ב ל ל ד ו ן ב פ נ י ג ו י‬ ‫י כ ו ל ל ח ז ו ר בו‪ ,‬מ ״ מ א ם כ ב ר ד ן ל פ נ י ו ל א י ו כ ל ל ח ז ו ר ב ו ‪ .‬ו כ א ן מ י י ר י ד כ ב ר ד ן‬ ‫ב מ ״ ש ונתחייב‪ .‬א ב ל כ ב ר כ ת ב הסמ׳׳ע ד ה כ ל מיירי בקנץ‪ ,‬א ב ל ב ל א קנין ל א‬ ‫י ד ע ת י ל מ ה ל א י ו כ ל ל ח ז ו ר וכר‪ ,‬ו ל כ ן דין זה צ ל ״ ע מ ת ח י ל ה ‪ .‬ועיי׳׳ש ש כ ת ב‬ ‫ה ט ע ם ש א י ן נזקקין ל ו מ ש ו ם ש ה ל ך ח ש כ י ם ו ק ל ק ל מ ע ש י ו ל ד ו ן בדיני א ״ ה‬ ‫ו ל א ט ו ב ע ש ה ‪ ,‬אין א נ ו א ח ר א י ם ל ר ש ע י ם ה מ ב ז י ם דין ת ו ר ה ומייקרים ש ם‬ ‫ע״ז‪ ,‬ו ר א ה ל ה ל ן ה ג פ ק א מ י נ ה ב י ן ש נ י ה ט ע מ י ם ‪ .‬ו ע י י ן ב מ א ז נ י י ם ל מ ש פ ט א ו ת‬ ‫ב מה ש ת מ ה שם‪.‬‬ ‫ועיין ב ב י א ו ר הגר׳׳א א ו ת ד ש ה ב י א מ ק ו ר ל ד ב ר י הרמ׳׳א מנדרים כ ע״א‪,‬‬ ‫ד מ י ש נ ז ר ו ע ב ר ע ל נ ז י ר ו ת ו א י ן נ ז ק ק י ן ל ו ) ל פ ת ו ח ל ו ב ח ר ט ה ‪ ,‬רש׳׳י(‪ ,‬ב י ד י נ א‬ ‫דמזדקקי ל א ע ב י ד שפיר‪ ,‬ר ב א ח א ב ר יעקב א ו מ ר מ ש מ ת י נ ן ליה‪ .‬ועיין בבא׳׳א‬ ‫ש כ ת ב דכוונתו ש ל א ר ק שאין חיוב להזדקק א ל א ש י ש איסור להזדקק‪,‬‬ ‫והטעם כ ת ב מכיון שיש איסור להחזיק ביד ה ה ו ל ך ב ע ר כ א ו ת כ ד מ ב ו א ר‬ ‫ברמ׳׳א ש י ש ל ה ח ר י ם המחזיק ביד ה ה ו ל ך בערכאות‪.‬‬ ‫) ט ז ( ל ב ו ש סי׳ כ ו ס״ג‪ ,‬ו כ ת ב ש ם ו א ס מ כ ו ה א ק ר א כ ד י ר ש ע ת ו ‪ ,‬ר ש ע ה א ח ת‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫לתובע על פי דין תורה מחוייב לשלם לו‪ ,‬ואם הוא מסופק עליו‬ ‫לבררו אצל דייני ישראל‪ ,‬כדי שלא יהיה ספק גזל תחת ידחיז(‪.‬‬ ‫ויש אומרים שנזקקין לו‪ ,‬ורק אם גרם חיזק לנתבע)יד!( אין‬ ‫נ ז ק ק ץ ) י ט ( ‪ ,‬והסברא ראשונה ע י ק ר ) כ ( ‪.‬‬ ‫ח‪ .‬התובע את חבירו בערכאות‪ ,‬וקודם גמר דין חזר בו התובע‬ ‫ותבעו בבית דין נזקקין לו‪ ,‬בין אם חזר התובע מעצמו ובין‬ ‫אם חזר בו על ידי כפיית בית דין )כא(‪ ,‬ויש אומרים שאם‬ ‫א ת ה מחייבו ואי א ת ה מחייבו ש ת י רשעיות‪ ,‬וסיים ואפילו ל ש ל ם ל ח ב י ר ו מ ה‬ ‫ש ג ר ם ל ה פ ס י ד ו ב ד י נ י ה ם אין נזקקין מ ש ו ם מ ג ד ר מ י ל ת א ‪.‬‬ ‫)יז( נ ת י ב ו ת ה מ ש פ ט ב י א ו ר י ם ס ק ״ ב ח י ד ו ש י ם סק״ו‪ .‬ע ר ו ה ״ ש סי׳ כ ו ס ״ א ‪.‬‬ ‫)יח( ר מ ״ א ו ע י י ן ב ס מ ״ ע סק״ז ש כ ת ב ד ה א י ג ם ה פ ס ד ל ב ע ״ ד ל ״ ד ה ו א א ל א‬ ‫ה״ה א ם כ ב ר ש י ל ם ל ו ע״פ דיניהם אף שבדין י ש ר א ל נתחייב ל ו יותר אין‬ ‫ש ו מ ע י ן ל ו לדונו מ ח ד ש ‪ .‬וכ״ב ב נ ת ה ״ מ סק״א‪.‬‬ ‫ועיין כ ת ו מ י ם סק״ב ש ה ב י א דברי הסמ״ע‪ .‬ו כ ת ב ל א י ד ע ת י מ נ א ל י ה ה ך‬ ‫דינא‪ ,‬דכיון ד ה ו צ י א ב ד א ״ ה וקיי״ל ד ה ך ת פ י ס ה ב ד א ״ ה ל א ו ש מ י ה ת פ י ס ה‬ ‫כ ל ל כ מ ״ ש כ ל ה פ ו ס ק י ם וכר‪ .‬א ״ ב מ א י מ ה נ י ד ת פ ו ס ע״י ע כ ו ״ ם ה א ל א הוי‬ ‫ת פ י ס ה ‪ ,‬ו ל מ ה ל א יזדקקו דייני י ש ר א ל ל פ ק ח א ם גזל בידו ל ה ו צ י א ו מ מ נ ו‬ ‫כ ר א ו י ע״פ ד״ת‪ ,‬ו ל כ ן דינו ש ל ה ס מ ״ ע ל א נ ה י ר א כ ל ל ע כ ״ ל ‪ .‬ו כ ע י ן זה כ ת ב‬ ‫ב ש ו ״ ת א מ ר י י ו ש ר ח ״ א סי׳ ל ו ש כ י ו ן ש א פ ש ר ב ח ז ר ת ה מ מ ו ן ל א נ ק ר א ה פ ס ד ‪.‬‬ ‫ו כ ת ב דהפסד נקרא כגון דענשוהו עונש מ א ס ר ב ע ר כ א ו ת ‪ ,‬ד ה א פסידא ד ל א‬ ‫הדר‪ ,‬וה״נ ב ש ב ו ע ה ה ר י ה ו א פ ס י ד א ד ל א ה ד ר א ‪ ,‬א ב ל ל א ע ו נ ש מ מ ו ן ד ה ד ך‬ ‫עיי״ש‪.‬‬ ‫)יט( ר מ ״ א סי׳ כ ו ס ״ א ‪ .‬ו מ ק ו ר ו מ מ ה ר י ם מ ר י ז ב ר ג מ ו ב א ב ד ״ מ א ו ת ג ‪ .‬ו ע י י ן‬ ‫ב ד ״ מ א ו ת א ב ש ס ‪ -‬מ ה ר י ״ ק סי׳ ק נ ד ש צ ר י ך ל ס ל ק י ד ע ב ו ״ ם מ ע ל י ו ו י ד ו ן ב ד י י נ י‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫)כ( ר מ ״ א ש ם ‪.‬‬ ‫) כ א ( עיין בס״ק טו ש ה ב א נ ו ב ש ם ה ח ו מ י ם ש נ י ט ע מ י ם ש א י ן ב״ד נזקקין א‪.‬‬ ‫מ ש ו ם ש ק ב ל ע ל י ו בקנין לדון בפניהם‪ ,‬ולפ״ז פ ש ו ט ד א ם עדיין ל א נ ג מ ר הדין‬ ‫י ב ו ל ל ח ז ו ר ב ו כ ד מ ב ו א ר ב ר מ ׳ י א סי׳ ב ב ס ״ ב ‪ .‬ב ‪ .‬ד ק נ ס י נ ן ל י ה ע ל ש ה ל ך‬ ‫ב ע ר כ א ו ת ‪ .‬ו כ ת ב ב ס פ ר ע ר ך ש ״ י ב ס י ׳ ז ה ו ב ש ו ״ ת א מ ר י י ו ש ר ח ״ א סי׳ ל ו ד ג ם‬ ‫לפי ט ע ם ז ה נזקקץ ליה‪ ,‬ד א ל ״ כ א ת ה נ ו ע ל ד ל ת בפני שבין ויוכרח ל ב צ ע‬ ‫מ ש פ ט ו ב ע ר כ א ו ת ‪ ,‬ו א פ י ל ו ל א ח ז ר ב ע צ מ ו ר ק מ כ ח כ פ י ו ת ב״ד‪ ,‬כ י י פ י נ ן נ מ י‬


‫סימן ה‪ :‬התדיינות בערכאות — עבר ודן סעיפיםיז— כב נה‬

‫הערכאות השביעו את הנתבע שוב אין נזקקין לחבב(‪.‬‬ ‫ט‪ .‬בכל האופנים שבית דין נזקקין לתובע אחר שהלך בערכאות‪.‬‬ ‫אין הנתבע מחוייב לענות על תביעתו עד שהתובע ישלם לו‬ ‫ההוצאות שהוציא הנתבע ב ע ר כ א ו ת ) כ ג ( ‪ .‬וכן מחוייב התובע‬ ‫לסלק יד הערכאות קודם שהולך לדון בבית ד י ן ) כ ח ‪.‬‬ ‫י‪ .‬תבע חבירו בערכאות והפסיד תביעתו משום שהנתבע נתן‬ ‫שוחד להטות משפט‪ ,‬יש אומרים שבאופן זה נזקקין לו בית דין‬ ‫כדי להציל הנתבע מ ג ז ל ) כ ה ( ‪ ,‬ויש ח ו ל ק י ם ) ב ו ( ‪.‬‬ ‫ל א י ד ך ל ע מ ו ד ע מ ו ל ד י ן ת ו ר ה עי׳׳ש‪ .‬ו ב ס ׳ פ נ י ם ב מ ש פ ט סי׳ כ ו א ו ת ד כ ת ב‬ ‫ג ״ כ שנזקקין והוסיף ומיהו א ם ל א טוענו עדיין לפניהם ר ק שהזמינו‬ ‫ל ה ע ר כ א ו ת לבד‪ .‬ו כ ב ר ח ז ר ב ו ה ת ו ב ע א ו מ ע צ מ ו א ו ע״י כ פ י ה ו ב א לדיני‬ ‫י ש ר א ל ו ה ו א צ י י ת דינא‪ .‬ל כ ״ ע נזקקין לו‪ ,‬ו ז ה נ ר א ה פ ש ו ט ב ל י ס פ ק עכ׳׳ל‪.‬‬ ‫) ב ב ( ש ו ־ ׳ ת א מ ר י י ו ש ר ח ׳ ׳ א סי׳ ל ו ‪ .‬ה ו ב א ל ע י ל ס ״ ק י ח ‪ .‬ו כ ת ב ד ל פ י ה ט ע ם‬ ‫ש א י ן נ ז ק ק י ן מ ש ו ם קנם‪ ,‬כ י ץ ש נ ש ב ע ו נ צ ט ע ר ה ו י כ א י ל ו ע ש ה ל ו ה פ ס ד ‪ ,‬ו ל כ ך‬ ‫א י ן נזקקין‪.‬‬ ‫) כ ג ( ש ו ״ ת ד ב ר י ח י י ם ח ״ ב ח ו ״ מ סי׳ א ‪ .‬ו ר א ה ל ה ל ן א י ז ה ה ו צ א ו ת מ ח ו י י ב‬ ‫ל ה ח ז י ר לו‪.‬‬ ‫) ב ד ( ד ר כ י מ ש ה סי׳ ב ו א ו א ב ש ם מ ה ר י ״ ק ש ו ר ש קנד‪.‬‬ ‫) ב ה ( ת ו מ י ם סי׳ כ ו סק־־ב‪ .‬ש כ ת ב ו נ ר א ה א פ י ל ו ל ד ע ת ה ר מ ׳ ׳ א ה י י נ ו כ ש ה ג ו י‬ ‫ש פ ט ו צ ד ק ל פ י דא׳׳ה ודינם ש ח ק ק ל ה ם ה מ ל ך ‪ .‬א ב ל א ם ע ו ו ת ו מ ש פ ט ב ק ב ל ת‬ ‫ש ו ח ד ו כ ד ו מ ה ‪ ,‬פ ש י ט א דנזקקין ב׳־ד ל ה צ י ל הגזל‪ ,‬ד ל ״ ש ל ו מ ר ד נ ת ר צ ה ‪ ,‬ד כ י‬ ‫נ ת ר צ ה ל ד ו ן ד י ן כ פ י ה י ו ש ר ב נ י מ ו ס ם ו ד ת ם כ מ ״ ש הר׳׳י ב ן פ ר ץ ד י נ א‬ ‫ד מ ל כ ו ת א ד י נ א ‪ .‬א ב ל ל א ק ב ל א ו ת ם לקלקל מ ש פ ט ע כ ׳ ׳ ל ‪.‬‬ ‫)בו( עיין ב נ ת י ב ו ת ב י א ו ר י ם סק־׳ב ש כ ת ב ח ה ו הנ׳־מ בין ש נ י ה ט ע מ י ם ש ה ב י א‬ ‫כ ת ו מ י ם ‪ .‬ו ל פ י ט ע ם ה ש נ י ש ק נ ס ו ה ו א י ן נזקקין ל ו ג ם ב א ו פ ן זה‪ ,‬ו כ ת ב‬ ‫ו מ ד ס ת מ ו ה פ ו ס ק י ם מ ש מ ע ד ע י ק ר כ ט ע ם ה ב ׳ ו ל ע ו ל ם א ץ ב ־ ד נזקקין לו‪.‬‬ ‫ו ב ס פ ר ע ר ך ש׳׳י ב ס י מ ן ז ה כ ת ב ע ו ד ט ע ם ש א י ן נ ז ק ק י ן ל ו ‪ ,‬ד מ ס ק י נ ן ר י ש פ ״ ק‬ ‫ד ס נ ה ד ר י ן ד מ ן ה ת ו ר ה צ ר י ך ס מ ו כ ץ ו מ ש ו ם נ ע י ל ת ד ל ת ה ת ק י נ ו ל ד ו ן בזה׳׳ז‬ ‫ד ל י כ א סמוכין‪ ,‬ו א ״ כ ב ל ז ה ב ס ו מ ך ע ל דייני י ש ר א ל ‪ ,‬א ב ל ז ה ש ל א ר צ ה‬ ‫ב ת ק ׳ ־ ח ו ה ל ך ב ע ר כ א ו ת ל א ש י י ך ל ת ק ן ל ו וכוי‪ ,‬ד ה ו י כ א ו מ ר א ׳ א ב ת ק נ ת‬ ‫ח כ מ י ם ד ש ו מ ע י ן ל ו ל ח ו ב ת ו וכוי‪ .‬א ב ל כ י ו ן ש נ ת ח י י ב ב ד א ׳ ־ ה ד נ מ צ א ד י י נ י‬ ‫י ש ר א ל ט ו ב ת ו ו ת ק נ ת ו ה י ו ו ל א ר צ ה ש ו מ ע י ן ל ו וכוי‪ ,‬ו כ ל ה א ו מ ר א ׳ ׳ א ב ת ק ׳ ׳ ח‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫יא‪ .‬התובע את חבירו בערכאות כדי שיבופו את הנתבע לדון‬ ‫בדיני ישראל‪ ,‬אף שאסור לעשות כן‪ ,‬מכל מקום אם הערכאות‬ ‫כפוהו בית דין נזקקין ל ו ) כ ה ‪.‬‬ ‫יב‪ .‬הלך בערכאות בלא רשות בית דין כדי להטיל עיקול על‬ ‫סחורת חבירו‪ ,‬והערכאות הטילו עיקול על סחורתו‪ ,‬ואחר כך‬ ‫תבע התובע את הנתבע שיעמוד עמו לדין ישראל על עיקר‬ ‫תביעתו‪ ,‬מחוייב הנתבע לעמוד עמו בדין ובית דין נזקקין‬ ‫לתביעתו)כח(‪.‬‬ ‫אין התובע מחוייב לסלק את העיקול קודם שידון עמו בבית‬ ‫דין)כט(‪.‬‬ ‫יג‪ .‬התובע את חבירו בערכאות ונתחייב ואחר כך מת‪ ,‬ובניו‬ ‫רוצים לתובעו שוב בבית דין‪ ,‬יש אומרים דנזקקין להם‪ ,‬ויש‬ ‫חולקים)ל(‪.‬‬ ‫ל י ת א ב ח ז ר ה כ ר א י ת א ב א ׳ ־ ע סי׳ ס ט ס ״ ר ב ה ג ״ ה ע ״ כ ‪ .‬ו ל פ ״ ז י ו צ א ג ם ב ל ק ח ו‬ ‫ש ו ח ד ופסקו דין מ ע ו ו ת א ץ נזקקין ל ו‬ ‫) ב ז ( ח י ד ו ש י ה פ ל א ה ע ל ס י ׳ בו‪ ,‬ו כ ת ב ה ט ע ם ד ל א ק ב ל ו ל א מ ח ל ב ל ו ם עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) כ ח ( ש ו ״ ת מ ה ר י א ״ ז ע מ י ל סי׳ צ ד ‪ ,‬ו ה ט ע ם כ ת ב ש ע ד י י ן ל א ה ק ר י ב ג ו ף‬ ‫ה מ ש פ ט ו ה ח ש ב ו נ ו ת וטו׳׳ת ש ב י נ ו ל ב י ן ח ב י ר ו ל פ נ י ה ע ר כ א ו ת וכוי‪ ,‬ר ז ה ל א‬ ‫ע ל ה ע ל ד ע ת ב״י ו ר מ ״ א ל ו מ ר ד מ י ש ת ו ב ע א ת ח ב י ר ו ב ע ר כ א ו ת פ ע ם א ח ת ‪,‬‬ ‫ש ו ב ל א י ה י ה ב ״ ד נזקקין ל ו ל ע ו ל ם ‪ .‬ו ג ם ק נ ם ל א ש י י ך א ל א ל ע נ י ן א ו ת ו ה ד י ן‬ ‫ב ע צ מ ו ו ל א לדין א ח ר עיי״ש מש״ב באריכות‪.‬‬ ‫)בט( שם‪ ,‬ועיי״ש ‪ .‬ש ה ש ו א ל ר צ ה ל ו מ ר ש ה ת ו ב ע צ ר י ך ל ה ס י ר ה ע י ק ו ל מ ק ו ד ם‬ ‫מ ב ח דברי ד״מ ) ה ו ב א ל ע י ל בס־־ט ובס״ק כד( ש כ ת ב ש א ם ע ב ר ו ה ל ך‬ ‫ב ע ר כ א ו ת צ ר י ך ל ס ל ק י ד ה ע ר כ א ו ת מ ע ל י ו ו ל ד ו ן ל פ נ י דייני י ש ר א ל ‪ ,‬ו ה ש י ב‬ ‫שבנ׳׳ד ל י ת דין ו ל י ת דיין ש א י נ ו צ ר י ך ל ס ל ק א ע ״ ג ד ל א ו ש פ י ר ע ב ד ל כ ת ח י ל ה‬ ‫ש ה ל ך ל ש ם ‪ .‬ו ה ט ע ם כ ת ב דאין א ו ת ו עיקול ב כ ל ל ע ב י ד דינא לנפשיה‪ ,‬כיון‬ ‫ש ל א מסרה ליד עכו״ם א ל א ש מ ע ק ל ואם י ת ב ר ר אח״כ ד ש ל א כדין ע ש ה‬ ‫ו ג ר ם היזק ו י ת ח י י ב א ח ״ כ מדד׳־ג‪ .‬מ״מ כ ל ש ע ד י ץ ל א נ ת ב ר ר א ״ צ ל ס ל ק‬ ‫ה ע י ק ו ל ע ד ש י צ א ה ד י ן ע׳־פ ה ת ו ר ה ביניהם‪ ,‬א ו ש י ה י ו ב ט ו ח י ם ש י ק ו ב ה ד י ן‬ ‫ב י נ י ה ם עיי׳־ש‪.‬‬ ‫) ל ( ב ע ר ך ש ״ י סי׳ כ ו כ ת ב ש ז ה ת ל ו י ב ש נ י ט ע מ י ם הנ׳׳ל‪ ,‬ד ל פ י ה ט ע ם מ ש ו ם‬


‫סימן ה‪ :‬התדיינות בערכאות — עבר ודן סעיפים יא—טז‬

‫נג‬

‫יד‪ .‬אפוטרופוס של יתומים שתבע את חבירו עבור היתומים‬ ‫בערכאות‪ ,‬ונתחייבו היתומים‪ ,‬בית דין נזקקים להם לדון‬ ‫אותם)לא(‪.‬‬ ‫טו‪ .‬יש אומרים שדין זה שאין בית דין נזקקין‪ ,‬הוא רק כשהפסיד‬ ‫התובע תביעתו והערכאות פטרו את הנתבע‪ ,‬או כשחייבוהו‬ ‫והתובע כבר גבה והחזיק בדיניהם‪ ,‬אבל אם התובע זכה בדיניהם‬ ‫ורוצה להוציא מהנתבע על ידי בית דין — נזקקין לו)לס‪.‬‬

‫תשלום הוצאות‬ ‫טז‪ .‬עבר התובע ותבע את הנתבע בערכאות‪ ,‬ועל ידי זה גרם‬ ‫לנתבע הוצאות‪ ,‬כגון שהוצרך לשכור עו״ד וכדומה‪ ,‬חייב התובע‬ ‫לשלם לנתבע כל הוצאותיו)לג(‪ .‬אבל כדי לגבות הוצאות אלו‬ ‫צריך הנתבע להוכיח בראיות ברורות על סכום הוצאותיו‪ ,‬ואם‬ ‫ש נ ת ח י י ב בקנין לקיים פ ס ק י ה ם אין ה ב נ י ם יכולים ל ת ו ב ע ו ‪ ,‬ולפי ה ט ע ם ה ש נ י‬ ‫דקנסוהו ל א קנסינן לבניו‪ ,‬ועיין כ ת ו מ י ם סק״ב ד ה ע י ק ר כ ט ע ם ה ר א ש ו ן ‪,‬‬ ‫ו ב נ ת ה ״ מ ב י א ו ר י ם סק׳׳ב כ ת ב ד ה ע י ק ר כ ט ע ם ה ש נ י ‪ .‬ו ל ט ע ם ה ע ר ך ש י י‬ ‫ש ה ב א נ ו בס״ק כו א פ ש ר ש א ף ש ה א ב א מ ר אי א פ ש י ב ת ק נ ת ח כ מ י ם ‪ ,‬ה ב ן יכול‬ ‫ל ו מ ר א פ ש י בתק״ח וצ״ע‪.‬‬ ‫) ל א ( ע ר ך ש׳׳י ה נ ״ ל ‪ .‬ו כ ת ב ש ד י ן ז ה ה ו א ל ש נ י ה ט ע מ י ם ‪ .‬ד א י ס ו ר ד ע ב י ד‬ ‫א פ ו ט ר ו פ ו ס ל א יזיק ל י ת ו מ י ם ע י י ן ב י ו ״ ד סי׳ ק ס בט׳׳ז ס ״ ק יז‪.‬‬ ‫) ל ב ( מ א ז נ י ם ל מ ש פ ט סי׳ כו‪ .‬ו נ ר א ה ש ד י ן ז ה ה ו א ל פ י ה ט ע ם ה ר א ש ו ן ש כ ב ר‬ ‫מ ח ל ‪ .‬א ב ל לפי ה ט ע ם ה ש נ י ש מ ש ו ם קנס אין מ ק ו ם ל ח ל ק בין א ם ה פ ס י ד א ו‬ ‫ז כ ה ‪ .‬ו ר א ה ב ס ע י ף י ג ו ב ה ע ר ה ל כ פ י א י ז ה מ ה ט ע מ י ם קיי׳׳ל‪.‬‬ ‫) ל ג ( ב ט ו ר סי׳ כ ו ס״ז ה ב י א ת ש ר ה ר א ׳ ׳ ש כ ל ל י ח ס ״ ה ב מ ו ס ר ש ט ר ל נ כ ר י כ ד י‬ ‫ש י ת ב ע נ ו ב ע ר כ א ו ת ‪ .‬ש א ם ב א ל ו הזיק מפני ש ת ב ע ו עבו״ם בדינין ש ל ה ם‬ ‫ו ה ו צ ר ך ליקח מ ל י ץ שיטעון ב ע ד ו ו כ ל כ י ו צ א בזה‪ ,‬צ ר י ך ל ס ל ק ה כ ל מ ע ל י ו‬ ‫ע כ ״ ל ‪ .‬ו כ ׳ ׳ ש ה ב א ש ה י ש ר א ל ת ב ע ו ב ע ר כ א ו ת ‪ .‬ו ב ״ כ ב ש ו ׳ ־ ת ה ר ד ב ׳ ׳ ז ח ״ א סי׳‬ ‫ק ע ב ‪ .‬ו כ ן כ ת ב ו ב ש ו ״ ת ה מ ב י ׳ ׳ ט ח ״ ג סי׳ י ב ‪ .‬ו ב ש ו ׳ ׳ ת ד ב ר י ח י י ם ח ״ ב ח ו ״ מ סי׳‬ ‫א ‪ .‬ו ב ש ו ׳ ־ ת ת ש ו ר ת ש ־ י מ ה ד ו ׳ ׳ ת סי׳ ק ס ב ‪.‬‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫לא הוכיח פטור התובע מלשלם לו גם אם אינו מכחישו רק אומר‬ ‫שאינו יודע)לח‪.‬‬ ‫ויש אומרים שאם הנתבע אינו יכול לברר כמה הוציא‪ ,‬נשבע‬ ‫כמה הוציא ויטול)לה(‪.‬‬ ‫יז‪ .‬אם הנתבע הפסיד מחמת שלא הופיע בדיון בערכאות‪ ,‬ואם‬ ‫היה מופיע לא היה מפסיד‪ ,‬יש מי שכתב שאף על פי כן צריך‬ ‫התובע לשלם לו)ל‪.0‬‬ ‫יח‪ .‬תבע את חבירו לערכאות והנתבע לא התנגד על שתבעו שם‬ ‫— אף שברצונו היה רוצה שיתבענו בבית דין‪ ,‬אין התובע צריך‬ ‫לשלם לנתבע הוצאות שנגרמו לו על ידי טענות התובע)לז(‪.‬‬ ‫יט‪ .‬אם ההוצאות נגרמו‪ .‬לנתבע על ידי טענותיו‪ ,‬כגון שקנסוהו‬ ‫משום שדבר כ ע ד הערכאות שלא כהוגן‪ ,‬או שקבעו לו זמן‬ ‫לשלם ולא שלם ועבור זה קנסוהו‪ ,‬אין התובע חייב לשלם כיון‬ ‫שקנסוהו בפשיעתו)לח(‪.‬‬ ‫) ל ד ( ש ר י ת ה ר ד ב ״ ז ח ״ א סי׳ ק ע ב ‪ ,‬ו כ ת ב ה ט ע ם ד ג ם ב מ ו ס ר ל א מ פ ק י נ ן א ל א‬ ‫ב ר א י ה ב ר ו ר ה א ב ל ל א ב ה ו כ ח ו ת ואומדנות‪ .‬וכן ה ו א ה ס כ מ ת ה ר א ״ ש עיי״ש‪.‬‬ ‫) ל ה ( ס׳ מ נ ח ת ע נ י ע ל ס י ־ ד‪ ,‬ו כ ת ב ש ר ק ב ד י ן ה ר מ ־ ׳ א סי׳ י ד ס ״ ה ש ל א ע ש ה‬ ‫מ ע ש ה ר ק ע׳׳י ג ר מ א ש ל ו ה ו כ ר ח ח ב י ר ו ל ה ו צ י א ה ו צ א ו ת ל ה ב ר י ח ב ד י ן ‪ ,‬ע ״ ב‬ ‫י ״ ל ב ז ה ל א ע ש ו ת ק נ ת נ ג ז ל דל׳׳ ה כ מ ו ס ר ג מ ו ר ‪ ,‬מ ש א ׳ ׳ ב ה כ א ד ע ש ה מ ע ש ה‬ ‫ל ה ב י א ח ב י ר ו ב פ ל י ל י ם ב ל י ר ש ו ת ב׳־ד‪ ,‬ב ז ה ש פ י ר י ש ת ק נ ת נ ג ז ל ו י ש ב ע כ מ ה‬ ‫ה ו צ י א ויטול‪.‬‬ ‫) ל ו ( א ו ר ח מ ש פ ט ־סי׳ כ ו ‪ .‬ו כ ת ב ו ל א מ צ י ה ת ו ב ע ל ט ע ו ן ה י ה ל ך ל ה פ ט ר ו א ת‬ ‫ה ו א דאפסיד‪ ,‬כ מ ו ד א מ ר י נ ן ב ב ־ ק כז ע׳׳א ה נ י ח ג ח ל ת ע ל בגדו חייב‪ ,‬ופרש׳׳י‬ ‫ד ה א ד ל א ס ל ק ה ס ב ר א ת ב ע י נ ה ל י ה ל ד י נ א ד א פ ר ע לי‪ ,‬ו ה ב י א ש ב ש ו ״ ת‬ ‫מ ה ר ׳ ׳ ח א ו ר ז ר ו ע סי׳ ר נ ה כ ת ב ב נ מ ס ר ש ה י ה י ב ו ל ל ה ש מ ט ו ל א נ ש מ ט‬ ‫ש ה מ ס ו ר חייב‪.‬‬ ‫) ל ז ( ש ד ת ל ב ו ש י מ ר ד כ י ח ו ״ מ סי׳ ב ב ש ם ש ר ת ד ב ר י ח י י ם ח ״ ב סי׳ מ ו ‪.‬‬ ‫) ל ח ( ב ״ ח סי׳ ב ו ס״ז‪ ,‬ו כ ת ב ד כ ן מ ב ו א ר ב ס פ ר ה ת ר ו מ ו ת ‪ .‬ו צ ־ ע מ ה ה ד י ן א ם‬ ‫ל א ש ל ם ה ת ש ל ו מ י ם ש א ״ צ ל ש ל ם ע׳׳פ ד י ן ת ו ר ה ‪ ,‬ו ע ב ו ר ז ה ח י י ב ו ה ו ב ק נ ס ‪,‬‬ ‫א ם ה ת ו ב ע צ ר י ך ל ש ל ם לו‪.‬‬


‫סימן ה‪ :‬התדיינות בערכאות — עבר ודן סעיפים יז — כב‬

‫נה‬

‫כ‪ .‬תבע את חבירו בערכאות בלא רשות בית דין‪ ,‬והנתבע הפסיד‬ ‫ממון מחמת תביעתו‪ ,‬והתובע טוען שהיה לו אומדנא שהנתבע‬ ‫לא יציית אחר פסק בית דין ולכן תבעו בערכאות‪ ,‬ונאמד בך גם‬ ‫על ידי אנשים אחרים‪ ,‬אין התובע חייב לשלם לנתבע‬ ‫ההוצאות)לס(‪.‬‬ ‫בא‪ .‬התובע את חבירו לדון בדין תורה והנתבע השיב לו תבעני‬ ‫בערכאות‪ ,‬ותבעו התובע בערכאות בלא רשות בית דין והוציא‬ ‫הוצאות‪ ,‬חייב הנתבע לשלם לו הוצאותיו חוץ מההוצאות‬ ‫שעלה לו בהזמנה הראשונה)מ(‪.‬‬ ‫תשלום העדים‪:‬‬ ‫כב‪ .‬עדים שהעידו בערכאות נגד בעל דין ישראל‪ ,‬וחייבוהו‬ ‫הערכאות בממון אשר לא היה מתחייב בדיני ישראל‪ ,‬חייבים‬ ‫העדים)מא( לשלם לבעל דין כל מה שהפסידו)מס‪.‬‬ ‫) ל ט ( כ ס ף ה ק ד ש י ם סי׳ כ ו ס׳׳ב‪ .‬ו כ ת ב ש ד י ן ז ה ה ו א ג ם א ם ת ב ע ו ע ל ק נ ם ש ל‬ ‫בושת‪ .‬וסיים ועכ״פ מספק אי א פ ש ר ל ה ו צ י א מ מ י ש ה ל ך ו צ ל ״ ע עיון היטב‬ ‫עכ״ל‪.‬‬ ‫ב ס ׳ א ו ר ח מ ש פ ט סי׳ כ ו ס ״ א כ ת ב א ם ה ל ך ל ע ר כ א ו ת ב ל א ר ש ו ת ב ״ ד ע ״ י‬ ‫ש ל י ח כ ג ו ן עו׳׳ד‪ ,‬ו כ ת ב מ ת ח י ל ה ש כ י ו ן ש א י ן ש ל י ח ל ד ב ר ע ב י ר ה א ״ ב א י נ ו‬ ‫ש ל ו ח ו א ם ג ר ם ל ו היזק ופטור‪ ,‬וסיים א מ נ ם מ א ח ר ד נ ה נ ה מ ח ס ר ו נ ו ש ל‬ ‫ח ב י ר ו ‪ ,‬ד ע י ״ ז ב א ל י ד י ג ו ב י י נ א ‪ .‬מ ב ו א ר ב ר א ״ ש פ ״ ב ד ב ״ ק ד ג ם ג ר מ א ח י י ב וה׳׳נ‬ ‫כ ן ‪ .‬ו ע ״ כ צ ״ ל כן‪ ,‬ד א ל ״ ה ל ע ו ל ם י ה י ה פ ט ו ר ד ה א ג ב ה ע״י ע ר כ א ו ת ו ל א‬ ‫ב ע צ מ ו ‪ .‬א״ו כ מ ו ש ״ ב בזה‪.‬‬ ‫) מ ( ש ר י ת א ב נ י ח פ ץ סי׳ ע ד ‪ .‬ו כ ת ב ד ל כ א ו ר ה כ י ו ן ש ת ב ע ו ש ל א ב ר ש ו ת ב׳׳ד‬ ‫אינו ח י י ב ל ה ח ז י ר ל ו ה ו צ א ו ת י ו כ ד מ ב ו א ר בסי׳ יד ס ״ ה ב ר מ ״ א ‪ .‬א מ נ ם י״ל ד ז ה‬ ‫ד ו ק א א ם ה ת ו ב ע ה ל ך מ ע צ מ ו ‪ ,‬א ב ל בנ׳׳ד ש ה נ ת ב ע צ ו ה ל ו ו כ ו ׳ מ ח ו י י ב‬ ‫ל ה ח ז י ר ל ו הוצאותיו‪ .‬כ מ ו בא״ל ל ך ואני א ב ו א א ח ר י ך שחייב ל ש ל ם ל ו‬ ‫הוצאותיו‪ .‬וכתב דיש לחלק מ ש ם דכאן ע ו ש ה איסור ולא הו״ל לסמוך‬ ‫אדיבורו‪ .‬וסיים ו ע ״ כ נ ה ג ו ב ב ת י דינים וכו׳ ש צ ר י ך ל ש ל ם ל ו ה ה ו צ א ו ת ח ו ץ‬ ‫מ ה ו צ א ה ה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬כיון ש ה י ה ל ו להזמינו ת י כ ף לד״ת‪.‬‬ ‫) מ א ( א ב ל ה ב ע ל דין פ ט ו ר ב א ו פ ן זה מ ת ש ל ו מ י ם כיון ש ב ל י ע ד ו ת ה ע ד י ם ל א‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫אפילו היו אנוסים בהגדת עדותם חייבים לשלם >מג(‪ .‬אבל אין‬ ‫משמת ין אותם כיון שהעידו ב א ו נ ם ) מ ח ‪ .‬ויש אומרים שאם היו‬ ‫אנוסים בהגדת העדות פטורים גם ל ש ל ם ) מ ה ( ‪.‬‬ ‫בג‪ .‬העידו עדים בפני ערכאות על ישראל שחבל בחבירו‪,‬‬

‫ה י ו מ ח י י ב י ן א ו ת ו ‪ ,‬ה ו י ג ו ר ם ר ג ו ר ם ‪ ,‬כ ״ ב ב ש ו ״ ת ז ר ע א ב ר ה ם ) י צ ח ק י ( ח ר ׳ מ סי׳‬ ‫י ב עיי״ש‪.‬‬ ‫) מ ב ( ש ו ״ ת ה ר מ ׳ ׳ א סי׳ פ ח ש כ ת ב ל ע נ י ן ה כ א ו ת ו ש א ר ד ב ר י ם ש ד י ן ש ל כ ו ת י ם‬ ‫אינו כדין ישראל‪ .‬רק קונסים ה י ש ר א ל ה מ כ ה בממונו‪ ,‬פ ש ו ט ש א ס ו ר ל ה ע י ד‬ ‫ו א ם ה ע י ד ו ע״י א ו נ ס י ם ש צ ר י כ י ם ל ש ל ם לניזיק הזיקו‪ ,‬וכ״ב ב ש ו ״ ת ז ר ע‬ ‫א ב ר ה ם ח ו ״ מ סי׳ י ב ‪.‬‬ ‫)מג( שו״ת הרמ׳׳א ש ם ש כ ת ב ו א פ ש ר ד כ א ן ד ה ש ר גיזם ל ה ם ו ה ו צ ר כ ו ע״פ‬ ‫אונסו ל ה ג י ד מ ה ש ר א ו ‪ ,‬ד א פ י ל ו ל כ ת ח י ל ה ש ר י ד מ ה ה י ה ל ה ם ל ע ש ו ת ‪ ,‬מ׳־מ‬ ‫ל א יועיל ל ע ד י ם ט ע נ ה זו כי מ״מ ה צ י ל ו ע צ מ ן בממון חבירם‪ ,‬וחייבים ל ש ל ם‬ ‫כ ד מ ב ו א ר פ ר ק ב ן ס ו ר ר ) ד ף ע ד ע׳׳א( ו פ ר ק ה ג ו ז ל ו מ א כ י ל ) ד ף קיז ע׳׳ב(‬ ‫ד ה מ צ י ל ע צ מ ו בממון חבירו חייב לשלם‪.‬‬ ‫)מד( ב ת ש ר ה ר מ ״ א הנ׳׳ל כ ת ב סוף ד ב ר ה נ ר א ה ש א ל ו ה ע ד י ם ה ר ע ו ל ע ש ו ת‬ ‫ו ל ב ן דינו הכי‪ .‬א ם ב ר צ ו נ ם ה ע י ד ו מ ש מ ת י נ ן ל ה ו וגם צ ר י כ י ם ל ש ל ם לניזק‪,‬‬ ‫ו א ם אנוסים היו ב ע ד ו ת זה א״כ פטורים ה ם מן ה ש מ ת א ‪ ,‬ומ״מ צריכים ל פ ר ו ע‬ ‫לניזק הזיקו וכר‪.‬‬ ‫ו ה נ ה ב ש ו ״ ת מ ה ר ״ ם מ י נ ץ סי׳ מ ד כ ת ב ע ל ש א ל ה כ ע י ן ז ו וז״ל‪ ,‬ו א ל‬ ‫תשיבני א מ א י ל א משמתינן הכי זה מ ש ה האיש‪ ,‬ה ל א אפילו ב ע ל מ א דליכא‬ ‫ח י ו ב א ד מ מ ו נ א מ ש מ ת י נ ן ל י ה ע ל ד א ז י ל ל מ ס ה י ד לגוי‪ ,‬ה כ א ד ח מ י ר טפי‬ ‫ד פ ס ק י נ ן ד ח י י ב נ מ י ל ש ל ו מ י מ מ ו ן ל א כ׳׳ש ד מ ש מ ת י נ ן ל י ה ‪ ,‬ה א ל י ת א ל ה א י‬ ‫קושיא‪ .‬ד ה י א ה נ ו ת נ ת ד ל א נקטינן ל כ ו ב ס י ה ו ש ק י ל נ א גמי ל ג ל י מ א ד ת ר ת י ל א‬ ‫עבדינן‪ .‬ד מ ש ו ם ר ש ע ה א ח ת א ת ה מחייב ליה ו ל א מחייבים מ ש ו ם ש ת י‬ ‫רשעיות‪ .‬וכיון ד ק ב ל ע ל י ו הדין ונחית ל ק מ י ה דיינא מ ה ־ ל ל מ י ע ב ד טפי ל ש ל ם‬ ‫ל ו ההיזק‪ .‬ו ל כ א ו ר ה מדברי שו״ת הרמ׳׳א ש כ ת ב בפירוש ש מ ש מ ת י ן וגם‬ ‫צריכים ל ש ל ם ‪ ,‬ו ל א פטרינן ליה מ ש ו ם ש ת י רשעיות‪ ,‬ואולי מש״כ ש ת י‬ ‫רשעיות הואר ק מליצה‪ ,‬וכוונתו ה ו אר ק מ ש ו ם ש ק ב ל עליו הדין ונחית‬ ‫ל ק מ י ה ד י י נ א וצ׳׳ע‪ .‬ו ס י י ם ש ם א מ נ ם ח ו ב ה ע ל ה ע ד ל ה ת ח ר ט ו ל ק ב ל ע ל ע צ מ ו‬ ‫תשו׳ ו ח ר ט ה כ כ ל א ש ר יורה ל ו ה ר ב ‪ .‬ובזה י כ ו פ ר עוונו‪.‬‬ ‫) מ ה ( ש ו ״ ת פ ר ח מ ט ה א ה ח סי׳ ק ה ‪.‬‬


‫סימן ה‪ :‬התדיינות בערכאות — עבר ודן סעיף כג‬

‫נז‬

‫וחייבוהו הערכאות בתשלומים‪ ,‬משמתין את העדים וגם חייבים‬ ‫לשלם לבעל דין מה שהפסידו גמו(‪.‬‬ ‫יש אומרים שאין העדים חייבים לשלם לו נזק צער ריפוי שבת‬ ‫ובושת בפי מה שהיהגמז(‪ ,‬רק חייבים לשלם מה שחייבוהו‬ ‫בערכאות יותר ממה שהיה מתחייב בדיני י ש ר א ל ) מ ח ( ‪ ,‬ויש‬ ‫אומרים שחייבים לשלם לו כל מה שהפסידוהו — גם מה שהיה‬ ‫מתחייב בדיני י ש ר א ל ) מ ט ( ‪.‬‬ ‫)מו( כ נ ״ ל ב ס ע י ף ה ק ו ד ם ‪ .‬ו ח ז ר נ ו ע״ז מ פ נ י ה ח י ל ו ק י ם ש י ש בזה‪.‬‬ ‫)מז( כי ל פ ע מ י ם י ש כ ל ה ח מ ש ו ל פ ע מ י ם יש רק ח ל ק מ ה ם כ ד מ ב ו א ר ב ה ח ו ב ל‬ ‫ע ל ב׳׳ק פ ה ע ־ ׳ ב ‪.‬‬ ‫) מ ח ( ת ש ר מ ה ר ״ ם מ ר ו ט נ ב ו ר ג )ד״פ סי־ ת ת ק צ ד ( ה ו ב א ב ת ש ר ה ג י מ י י מ ו נ י ו ת‬ ‫ל ס פ ר נזיקין ) פ ר ק ח סי׳ ט ו ד׳׳ה ו ב ת ש ו ב ה ( ו כ ת ב ד נ ה י ד א י ן ד נ י ן ד י נ י ק נ ס ו ת‬ ‫ו ח ב ל ו ת ב ב ב ל ) פ י ר ו ש בזה׳׳ז כ ד מ ב ו א ר בב׳׳ק פ ד ע׳׳ב ו נ פ ס ק ב ש ו ״ ע ח ר ׳ מ סי׳ א‬ ‫ס ע י ף ב ( ה א א מ ר ב פ ״ ק ד ב ״ ק )טו ע ־ ׳ ב ( ו נ פ ס ק ב ש ו ״ ע ש ם ס ע י ף ה ד א ם ת פ ס‬ ‫ל א מפקינן מיניה וכו׳ ב״ש ר ל א נפיק מיניה מ מ ו ן ש ל ע צ מ ו ב ש ב י ל ג ר מ א‬ ‫ש ג ר ם ל ח ב י ר ו להפסיד‪ ,‬ד כ ל מסור ל א מ ח י י ב א ל א מ ש ו ם קנסא וכו׳ ו ה כ א‬ ‫כ ל ל כ ל ל לא‪ .‬כיון ד ד מ י ח ב ל ת ו הויין כ ד מ י ה פ ס ד מ ס י ר ת ו ו ה ו א תפוס‪ ,‬ו א ם‬ ‫ד מ י ח ב ל ת ו פ ח ו ת י נ כ ה ד מ י ח ב ל ת ו ו ה ש א ר י ש ל ם וכוי‪.‬‬ ‫)מט( שרית רמ׳׳א הנ״ל‪ ,‬ועיין ב ש ר י ת זרע א ב ר ה ם ) י צ ח ק י ( חו״מ סימן יב )עמו׳‬ ‫קיו ד י ה א י ב ר א ( ש ה ק ש ה ע ל ה ר מ ׳ ׳ א מ מ ו ה ר ׳ ׳ ם הנ׳־ל‪ .‬ו כ ת ב ד ג ם ה ר מ ׳ ׳ א כ ת ב‬ ‫בסוף א ו ת ה תשו׳ וזיל ו ל י ש ד י ל מ א אף בדין י ש ר א ל היה חייב ראובן ב מ ק צ ת ‪.‬‬ ‫וא״ב ל א גרמו ל ו רק ה ה פ ס ד ב מ ק צ ת ‪ .‬כי ב מ ה ש ה י ה מ ת ח י י ב בדיני י ש ר א ל‬ ‫אין צריכין ל ש ל ם כ ד מ ב ו א ר ב מ ר ד כ י ש ה ב א ת י לעיל‪ .‬וסיים ב ז ר ע א ב ר ה ם‬ ‫הנ׳׳ל וזיל א י ך שי��י׳ לענין ה ל כ ה ת פ ו ס ל ש ו ן א ח ר ו ן ש ל מוהר׳׳מ א ס ר ל א ״ ש‬ ‫ש כ ת ב כי מ ה שהי׳ חייב בדינינו אינו חייב ל ש ל ם ‪ ,‬כי א ם דוקא מ ה ש ה פ ס י ד ו‬ ‫יותר דברי דמי חבלתו‪.‬‬ ‫א ו ל ם כ ת ו מ י ם סי׳ כ ח ס״ק י א ה ב י א ב ש ם כ נ ה ״ ג ש ה ק ש ה ע ל ת ש ו ׳ ה ר מ ׳ ׳ א‬ ‫הנ״ל וכתב כתומים דוראי ע״א ד ע ל מ א פטור דיכול לומר א מ ת העדתי‪ ,‬ואם‬ ‫כדבריו פטור ד ל א הזיק לחבירו כלל‪ ,‬א ב ל בדיני ח ב ל ו ת ש א ף ש ה א מ ת א ת ו‬ ‫ש ח ב ל ‪ .‬מ ״ מ ב ד ״ י פ ט ו ר ו ב ר א י ה ח י י ב ו כ ר ‪ ,‬א ״ ב הר׳׳ז ב כ ל ל מ ס ו ר ו מ ז י ק ד ח י י ב‬ ‫מדיג‪ .‬ובאופן ז ה איירי ה ר מ ״ א כתשו׳ הנ״ל כ נ ר א ה למעיין שם‪ ,‬ויפה פסק‬ ‫ולק׳־מ עכ״ל‪.‬‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫סימן ו‬

‫התדיינות בערכאות‬ ‫אופנים המותרים‬ ‫בע״ד נכרי‪:‬‬ ‫א‪ .‬ישראל שיש לו תביעה על נכרי‪ ,‬והנכרי אינו מציית לבית דין‬ ‫של ישראל)א(‪ ,‬רשאי הישראל לתובעו בערכאות גם ללא רשות‬ ‫בית דין)‪.0‬‬ ‫מומר‪:‬‬ ‫ב‪ .‬יש אומרים שאם יש לישראל תביעה נגד ישראל מומר‪ ,‬או‬ ‫אפילו אם הוא אינו מומר אבל יש אומדנא ידוע לרבים שלא‬ ‫יציית לדין תורה — רשאי לתובעו בערכאות גם כשלא קבל על‬ ‫כך רשות מבית דין)ג(‪ .‬ויש חולקים ומצריכים רשות בית דין)ח‪.‬‬

‫)א( היינו ש א מ ר ה נ כ ר י ש א י נ ו ר ו צ ה ‪ ,‬ש ל כ ת ח י ל ה מ צ ו ה ל ו מ ר לו ש י ל ך לב׳׳ר‬ ‫שלנו‪ .‬אורח משפט‪ .‬ובתשב״ץ ח״ד הטור ה ש ל י ש י ש א ל ה ו כ ת ב ב ס ת מ א‬ ‫ד ה ה י ת ר לילך לדון ע ם ה ע כ ר ־ ם ב ע ר כ א ו ת ש ה ע כ ו ״ ם ל א ציית לדידינו ואינו‬ ‫פ ו ר ע ל י ש ר א ל ע ״ פ ב״ד‪ .‬מ ש מ ע ד ב ס ת מ א א מ ר י נ ן ד ל א צ י י ת דינא‪ .‬ו כ ת ב א ח ״ כ‬ ‫א ב ל א ם ה ע כ ר ׳ ם ציית ל ד י נ א וכ״ש א ם ה ו א ר ו צ ה לדון בדינינו ו מ ק ב ל א ת‬ ‫ה ד י ן פ ש י ט א ש א ס ו ר ל ה ו ל י כ ו ל ע ר כ א ו ת וכו׳ עיי׳־ש‪.‬‬ ‫) ב ( ח ו ט ה מ ש ו ל ש ש ב ת ש ב ״ ץ ח ״ ד ט ו ר ה ש ל י ש י ש א ל ה ו‪ ,‬ו כ ת ב ה ט ע ם ד ה ו י‬ ‫כ מ צ י ל מ י ד ם ‪ .‬ו ע י י ן ב א ו ר ח מ ש פ ט סי׳ ב ו ש ד ן ב א ם נ ת ן ל ו ה נ כ ר י מ ת נ ה א ם‬ ‫מ ו ת ר לגבות ממנו בעש״ג לפי״מ ש כ ת ב ו ד ב מ ת נ ה ל א שייך כ מ צ י ל מידם‪,‬‬ ‫ומובא ב מ ח נ ה אפרים הל׳ מ א כ ל ו ת אסורות‪ ,‬ד ל א כאחרונים ש כ ת ב ו ל ה ק ל‬ ‫בדברים ט מ א י ם מ ש ו ם דאי ל א ו דה״ל ה נ א ה מיניה ל א יהיב ליה‪ ,‬והוא ד ב ר‬ ‫ח ד ש ואין נזהרין כ ל ל בזה עכ״ל‪.‬‬ ‫) ג ( ב ם ׳ כ ס ף ה ק ד ש י ם ע ל סי׳ ב ו ס ״ א כ ת ב כ ל מ ו מ ר ג ם ש ש י י ך ב ו ג ם ש ח ט א‬ ‫י ש ר א ל הוא‪ .‬מ״מ לגבי מ ש פ ט הו״ל כנכרי מ מ ש לירון ליודי כנגדו בין לפי‬


‫סימן ו‪ :‬התדיינות בערכאות — אופי המותרים סעיפים י — יד סג‬

‫מסים‪:‬‬ ‫ג‪ .‬ראשי הקהל רשאים לבוף את המסרב לשלם מסיי על ידי‬ ‫ערכאות גם כשלא קבלו רשות מבית דין — אם אין להם דרך‬ ‫אחרת לגבות ממנו)ה(‪ .‬אבל אסור להם לגרום לו הוצאות נוספות‬ ‫על מה שפסקו לו בית דין‪ ,‬ואם עשו כן דינם כ מ ו ס ר ) ו ( ‪.‬‬ ‫ד‪ .‬דין זה הוא רק במסים שהוא חייב בהם בודאות אלא שמסרב‬ ‫לשלמו‪ ,‬אבל אם הוא טוען שחייבוהו שלא כדין‪ ,‬רשאי הנתבע‬ ‫לדרוש שומה מחודשת ואין לכפותו לשלם קודם לכן)‪.0‬‬ ‫ה‪ .‬דינים אלו נהוגים במקומות שראשי הקהל היו גובים מסים‬ ‫ז כ ו ת ו עפ״י מ ש פ ט י ה ת ו ר ה ״ ק בין כ פ י ז כ ו ת ו ע״פ ע ר כ א ו ת ש ל גוים‪.‬‬ ‫ובס״ב ש ם ה ב י א ד א ם י ש אומדנא ש ל א תועיל ה ת ב י ע ה בב״ד והוא‬ ‫א ו מ ד נ א י ד ו ע ה ל ר ב י ם ) ו א ו ל י ע׳־י י ד י ע ת ש ל ש ה ב נ י א ד ם ה א ו מ ד נ א כ מ ו‬ ‫ש מ ו ע י ל ר ש ו ת מג׳ הדיוטות‪ .‬כי ע ל ידיעה ד ת ל ת א אין ח ש ש לזות ש פ ת י י ם כי‬ ‫ע ו מ ד ל ה ת פ ר ס ם וכוי( מ ״ מ ל ג ב י ה ת ר א ה ל ג ב י מ ש פ ט י ״ ל ד מ ו ע י ל א ו מ ד נ א ‪.‬‬ ‫ועיין בס־ ו י ש ב מ ש ה ) פ ר ע ר ש י ל ( ש ה ב י א ו ו כ ת ב ודבריו נכונים‪ ,‬ד ל מ ה יגרע‬ ‫א י ס ו ר ז ה מ כ ל א י ס ו ר י ם ש ב ת ו ר ה ד ס מ כ י נ ן ע ל א ו מ ד נ א עיי׳׳ש‪ .‬ו ב ש ו ״ ת ר מ ׳ ׳ ץ‬ ‫חו״מ סי״ב ד ה י כ א ד ל א צ י י ת דינא מ ו ת ר לילך‪ .‬ד ע ב י ד א י נ ש ד י נ א לנפשי׳‪,‬‬ ‫א ב ל צריך א ו מ ד ה ד ע ת ‪ ,‬כי ל א יתכן ש י ש ר א ל ל א יצטרך לציית דינא עכ״ל‪.‬‬ ‫ועיין בם׳ ישרי ל ב מעי ה מ י א ו ת ע ט ש כ ת ב ש א ם ה ו א א י ש א ל ם ו מ ו ח ז ק ד ל א‬ ‫ציית דינא וכר‪ .‬א פ ש ר ד ל א מחייב ו נ ש א ר בצ״ע‪.‬‬ ‫) ד ( ש ר י ת מ נ ח ת י צ ח ק ה ״ ט סי׳ ק נ ה א ו ת ב ע י י ״ ש ש ד ח ה ה ר א י ה מ כ ס ף ק ד ש י ם‬ ‫ש ש ם מיירי רק ל ע נ י ן ש ב ״ ד ש ל י ש ר א ל י כ ו ל י ם ל ד ו נ ו בדיני עש׳׳ג‪ .‬א ב ל ל א‬ ‫ש א פ ש ר ל ת ו ב ע ו בעש־׳ג‪ .‬וסיים ה ל כ ה ל מ ע ש ה ש י ש ל י ק ח ר ש ו ת מב־׳ד‪ ,‬א ו‬ ‫כ פ י ה נ ה ו ג א צ ל י נ ו ל ש ל ו ח ה ז מ נ ה א׳ ב מ ק ו ם ש ל ש ה ו ל ה ת ר ו ת ש א ם ל א י ב א‬ ‫לדינא יותן ל ת ו ב ע ר ש ו ת לילך ב ע ר כ א ו ת ‪ .‬או א ם הב״ד יחליטו ש ה ו א ב כ ל ל‬ ‫א ל ם ו ל א צ י י ת דינא א״צ להזמינו לדין‪ .‬א ל א יותן ב ל א זה ר ש ו ת ל י ל ך ע מ ו‬ ‫בערכאות‪.‬‬ ‫) ה ( ר מ ״ א ס ו ף ס י ־ ד ב ש ם מ ה ר י ׳ ׳ ק ש ו ר ש א ‪ .‬יז‪.‬‬ ‫) ו ( ע י י ן ב מ ה ר י ״ ק ש ו ר ש קכז‪ .‬ה ו ב א ב כ נ ה ״ ג סי׳ כ ו ה ג ה ״ ט א ו ת ד ה ‪.‬‬ ‫)ז( כ נ ה ׳ ׳ ג ה ג ה ׳ ׳ ט א ו ת ה ׳ ב ש ם מ ש פ ט צ ד ק חייב סי׳ ע ד ‪ .‬ו ע י י ן ש ם א ו ת י ב ש ם‬ ‫מ ה ר י ׳ ־ ק ש ו ר ש יז‪.‬‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫עבור השלטון והם היו אחראים לתשלום המסים‪ ,‬אבל במקומות‬ ‫שכל אחד משלם מסיו לאוצר השלטון‪ ,‬אץ לראשי הקהל שום‬ ‫שייכות בזה כ ל ל ) ח ( ‪.‬‬ ‫אישור מכר ומתנה‪:‬‬ ‫ו‪ .‬המוכר לחבירו דבר או שנתן לו במתנה‪ ,‬וחושש פן יבואו אחר‬ ‫כך לערער על המכר או המתנה בערכאות‪ ,‬רשאי ללכת‬ ‫לערכאות כדי לאשר את המכר או המתנה)ט(‪.‬‬ ‫וכן יכול הלוקח לדרוש מהמוכר שירשום את המכירה בספרי‬ ‫) ח ( מ ש פ ט ש ל ו ם סי׳ ר ל א ק ו נ ט ר ס ת ק ו ן ע ו ל ם א ו ת כ ה ‪.‬‬ ‫) ט ( ח ו ק ו ת ה ח י י ם סי׳ ד ‪ .‬ו ע י ץ ב ש ו ״ ת ח ת ״ ס ח ו ״ מ סי׳ ג ה ו ב א ב פ ״ ת סי׳ ב ו‬ ‫כזק״ג ש ד ן ב ע נ י ן צ ו ו א ה ל ה ע ל ו ת ד ב ר י ה ע ד י ם א צ ל ע ר כ א ו ת ו כ ר ‪ .‬ו כ ת ב ש ם‬ ‫היוצא מדברינו לפי הדין שלפנינו ש ל א ע ש א ו ם פלילים כ ל ל רק מפקיד דבריו‬ ‫א צ ל ם ל י ו ם ש י צ ט ר ך ל ה ם ובו׳ איני ר ו א ה ש ו ם נדנוד א פ י ל ו ב ל א ר ש ו ת ב״ד‬ ‫וכוי‪ .‬ו ע י י ׳ ׳ ש ש ה ב י א ר א י ה מ ג מ ר א ע ״ ז י ג ע ״ א ד א י ת א ש ם ד ת נ י א ה ו ל כ י ן‬ ‫ליריד ש ל עובדי כוכבים ולוקחין מ ה ם ב ה מ ה עבדים ו ש פ ח ו ת בתים ושדות‬ ‫וכרמים וכותב ו מ ע ל ה ב ע ר כ א ו ת ש ל ה ן מפני ש מ צ י ל מידם‪ .‬מ ש מ ע ש ר ק‬ ‫מ ש ו ם ש ה ו א י ר י ד ש ל ע״ז ו א ז י ל ו מ ו ד ה ל א ה ו ת ר ר ק מ ש ו ם ש ה ו א כ מ צ י ל‬ ‫מידם‪ .‬ובס׳ א ו ר ח מ ש פ ט כ ת ב ש ב א מ ת ה ת ש ב ״ ץ פ י ר ש ה א ד כ ו ת ב ו מ ע ל ה‬ ‫ב ע ר כ א ו ת א ע ״ ג ד א י כ א מ ש ו ם ־ ל פ נ י ה ם ׳ ׳ ו ל א ל פ נ י עברים‪ ,‬ה ר י ל ה ד י א דס׳׳ל‬ ‫דגם ד ב ר שאינו מ ש פ ט א ס ו ר בזה וכר‪ .‬וכן ה ב י א ה ח ת ״ ס ש ם ר א י ה מגיטין ח‬ ‫ע״ב ד כ ו ת ב אונו אפילו ב ש ב ת מ ש ו ם דאמירה לנכרי ש ב ו ת התירו מ ש ו ם ישוב‬ ‫א ר ץ י ש ר א ל ‪ .‬ו ב ש ו ״ ע א ״ ח סי׳ ש ו כ ת ב מ ש ו ם ד ה ו י ת ר י ד ר ב נ ן ש ב ו ת ד ש ב ו ת‬ ‫א מ י ר ה ל נ כ ר י ב כ ת י ב ה ש א י נ ה מ א ו ש ר ת ‪ .‬וקי ע ר כ א ו ת ד א ו ר י י ת א ה ת ר ת‬ ‫ו ש ב ו ת ד ר ב נ ן ל א נ ת י ר ע ד ש י ה י ׳ ב׳ ש כ ו ת י ם ‪ .‬א ע ״ כ ד א י ן ב ע ר כ א ו ת ב ה ״ ג ש ו ם‬ ‫א י ס ו ר ‪ .‬ו כ ״ כ ב ש ר י ת ק ר נ י ר א ם סי׳ ק פ ב ש ב כ ל ע ת ו ז מ ן ש י ת ב ע ה ל ו ק ח ל מ ו כ ר‬ ‫ל כ ת ו ב ל ו ב ע ר כ א ו ת ‪ .‬מ ח ו י י ב ל כ ת ו ב ל ו ה ן ס מ ו ך ל ק נ י ה ו ה ן א ח ר זמן‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב א ו ר ח מ ש פ ט ש ה ב י א ת ש ו ׳ א מ ו נ ת ש מ ו א ל סי׳ יז ב ע נ י ן ל ע ל ו ת ש ט ר‬ ‫מ ת נ ה ב ע ר כ א ו ת ‪ .‬והשיב ש ל א שייך נתייקר א ל א בדין ו ל א ב מ ה ש ע ו ש ה ש ט ר‬ ‫א ל א ד מ ס י י ם ד א י כ א ח ש ש מ ש ו ם ד א ז י ל ו מ ו ד ה ע י י ״ ש ‪ .‬ו ב ב כ ־ י י ד ד סי׳ ק מ ט‬ ‫ה ב י א תשו׳ ר ׳ ישעי׳ ה ר א ש ו ן מטראני ש ג ם ה ו א ה ת י ר ל ע ל ו ת ב ע ר כ א ו ת‬ ‫מ ש ו ם ל פ נ י ה ם ל ־ ש ב ז ה רק מ ש ו ם ד א ז י ל ומודה‪ .‬ואפייה מ ו ת ר מ ש ו ם ד ה ו א‬ ‫כ מ צ י ל מידם‪ .‬ש מ ת ו ך כך יהיה לו עדים המסייעין אותו ל ה צ י ל ו מן העוררין‪.‬‬


‫סימן ו‪ :‬התדיינות בערכאות — אופי המותרים סעיפיםי— יד סג‬

‫האחוזה )טאבו( של ערכאותיהם ואין בזה משום איסור הליכה‬ ‫לערכאות)י(‪.‬‬ ‫ז‪ .‬מלוה שיש לו שטר חוב על הבירו‪ ,‬ורוצה שהלוה יכתוב לו גם‬ ‫שטר בערכאות כדי שיהא בטוח שיפרע לו בזמן‪ ,‬אם מפקיד‬ ‫השטר שבערבאות אצל שליש והוא יוציאו רק אם הלוה לא‬ ‫יציית דינא — מותר)יא(‪.‬‬ ‫אישור צוואה‪:‬‬ ‫ח‪ .‬מי שרוצה שבניו ירשוהו אחר מותו‪ ,‬וירא פן יערערו קרובים‬ ‫אחרים שאינם יורשים על פי דין תורה בערכאות ויוציאו מבניו‪,‬‬ ‫מותר לאשר צוואתו בערכאות כדי למנוע ערעורים לאחר‬ ‫מותמיב(‪.‬‬ ‫במקום שאין ב״ד‪:‬‬ ‫ט‪ .‬יש אומרים שאם אין בית דין במדינה שהם גרים שם‪ ,‬מותר‬ ‫ועיין במהרי״ט ח ״ א ש א ל ה ק ל א ש כ ת ב ש ש י י ך איסור ע ר כ א ו ת ג ם ב מ ע ל ה‬ ‫ב ע ר כ א ו ת עיי׳־ש‪.‬‬ ‫)י( ש ר ת א מ ר י י ו ש ר ח ״ ב סי׳ צ ה ל ע נ י ן ש נ י י ו ר ש י ם ש י ר ש ו ב י ת ו א ח ד מ ה ם‬ ‫מ ב ק ש ש י ת ן ל ו ע ל ח ל ק ו ט א ב ע ל א ב ע ר כ א ו ת י ה ם ‪ ,‬ו כ ת ב כיון ש ה מ נ ה ג ע כ ש י ו‬ ‫ל ה ע ל ו ת ה כ ל ב ע ר כ א ו ת ע״י ט א ב ע ל ל א ‪ ,‬מ ח ו י י ב ה י ו ר ש נמי ל י ת ן לו‪.‬‬ ‫) י א ( ב ש ו ״ ת ר ד ב ״ ז סי׳ ק ע ו ד ן ב ד י ן זה‪ ,‬ו ה ש י ב ש ד ב ר ז ה נ ש א ל מ ל פ נ י‬ ‫הרמב״ם‪ .‬ו ה ש י ב ש כ ל מי ש י ש ע ל י ו חיוב בדיני י ש ר א ל יש ל ב ע ל דינו ל ת ב ו ע‬ ‫מ מ נ ו ש י ח ז ק ח י ו ב ו בדיני עכו׳׳ם ויפקידו ה ש ט ר ביד א י ש נ א מ ן כ ל זמן ש י ע ב ו ר‬ ‫ה נ ת ב ע ו ל א י ר צ ה ל פ ר ו ע מ ה ש ה ו א חייב בדיני י ש ר א ל ‪ ,‬י ת ב ע א ו ת ו בדיני‬ ‫העכו״ם‪ .‬ועיי״ש ש כ ת ב ש י ש ח ש ש שבדיני י ש ר א ל מסדרין לבע׳־ח וגם ה ם‬ ‫ח ו ב ש י ן א ו ת ו כ פ י ד י נ י ה ם ‪ .‬ו ע י י ן ב ש ע ר ה מ ש פ ט סי׳ נ ג ש ה ב י א ו ‪ .‬ו ע י י ן ב מ ש פ ט‬ ‫ש ל ו ם סי׳ ק פ ד ש כ ת ב ש א ם מ ש ל י ש ה ש ט ר ב א ו פ ן ש א ם י צ י י ת ד י נ א ל א י ה י ׳‬ ‫ל ו ש ו ם ח ש ש יש ל ע ש ו ת במ״ש הרמב׳׳ם‪.‬‬ ‫) י ב ( ש ו ״ ת א מ ו נ ת ש מ ו א ל סי׳ י ז ש ד ן ב כ ע י ן ז ה ‪ ,‬ו כ ת ב ד ד ב ר ב ר ו ר ה ו א‬ ‫ל ה ת י ר ה ‪ ,‬ד ט ע ם ד נ ת י י ק ר ש ם ע ״ ז ל ׳ ׳ ש א ל א ב ד י ן וכוי‪ ,‬א ב ל ב מ ה ש נ ת ן א ו‬ ‫מ ו כ ר ו ע ש ה ש ט ר ה ע ו ל ה ב ע ר כ א ו ת ב ז ה ל א מ י י ק ר ש ם ע״ז ואין ב ז ה ש ו ם‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫להתדיין בפני ערכאות דג(‪ ,‬ויש חולקים וסוברים שמוטב שידונו‬ ‫ישראלים שאינם ראוים לדון‪ ,‬וידונו אותם על פי אומד הדעת או‬ ‫על פי פשרה ולא לילך לערכאות)יח‪.‬‬ ‫במקום הפסד‪:‬‬ ‫י‪ .‬מלוה שחושש שעד שידונו בית דין בתביעתו יבזבז הלוה‬ ‫מעותיו‪ ,‬ואין שהות ליטול רשות מבית דין‪ ,‬מותר לילך לערכאות‬ ‫��בקש שיעקלו מעותיו‪ ,‬ואחר כך ידון בתביעתו בבית דין)ט‪.(1‬‬ ‫אבל כשיש שהות ליטול רשות אסור ללכת לערכאות אפילו רק‬ ‫כדי לעקל ואחר כך לילך לדון בבית דין)טז(‪.‬‬ ‫ח ש ש ו כ ר עיי״ש‪ ,‬ו ר א ה בסק״י מ ה ש כ ת ב נ ו שם‪.‬‬ ‫) י ג ( ח ו ק ו ת ה ח י י ם סי׳ ו‪ ,‬ו ד י י ק כ ן מ ה ר י ב ״ ש סי׳ ר י ״ ו ו פ נ י מ ש ה ח ״ ב סי׳ כ ז‬ ‫ו מ ז ר ע א ב ר ה ם ח ״ ב סי׳ י ב ‪ ,‬ש כ ת ב ו ש כ ל ה א י ס ו ר ל י ל ך ב ע ר כ א ו ת ה ו א ר ק מ ה‬ ‫ש מ נ י ח דייני י ש ר א ל ו ה ו ל ך ב ע ר כ א ו ת ‪ .‬מ ש מ ע ש ב מ ק ו ם ש א ״ א ל ו ל י ל ך ל ד ו ן‬ ‫ב פ נ י דייני י ש ר א ל אין א י ס ו ר עיי״ש‪ .‬ו ב ״ כ בס׳ א ו ר ח מ ש פ ט ל ה ר ׳ ׳ א ח ז ן ב ש ם‬ ‫מ ה ר י ק ״ ש ‪ ,‬ו ב ״ ב ב ש ר י ת ת פ א ר ת א ד ם ה ס פ ר ד י סי׳ ה ‪ ,‬ו ב כ נ ה ״ ג סי׳ כ ו ה ג ה ״ ט‬ ‫אות ו ש כ ת ב דאם דרך באותה העיר שהיהודים מעבבין לחבריהם ולקבול‬ ‫ע ל י ה ם בפני כ ו ת י ם א ם אין ש ם ב״ד פטור‪ .‬ו מ ש מ ע ש ר ק מ ש ו ם ש ה ד ר ך כן‪,‬‬ ‫וגם מ ש מ ע ל כ א ו ר ה ש ל כ ת ח י ל ה אסור‪.‬‬ ‫ועיין ב ח ו ק ו ת ה ח י י ם ש ם ש ה ב י א ש י ש מ ת י ר י ם א ף א ם י ש ב ע י ר דיין ואינו‬ ‫ר ו צ ה ל ד ו נ ו ‪ .‬ו ב ח ו ק ו ת ה ח י י ם ש ם ח ו ל ק ע״ז ש צ ר י ך ר ש ו ת ב״ד‪ .‬א ו ש י א מ ר‬ ‫ל ד י י נ י ם ב פ נ י ע ד י ם ש א ם ל א י ד ו נ ו י ל ך ל ע ש ״ ג עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) י ד ( מ נ ח ת י ה ו ד ה ‪ .‬ב ם ׳ ד ע ת ז ק נ י ם ה ו ב א ב ח ו ק ו ת ה ח י י ם סי׳ ו ‪ ,‬ו ע י ץ ב ב נ ה ״ ג‬ ‫ש ה ו ב א ב ס ׳ ־ ק ה ק ו ד ם ‪ .‬ו כ ״ כ ב פ נ י ם ב מ ש פ ט סי׳ ס א א ו ת יז‪.‬‬ ‫) ט ו ( ס פ ר י פ ה ל ל ב ‪ ,‬ו ע י י ן ב ש ר י ת ר מ ״ ע מ פ א נ ו סי׳ נ א ש ה ת י ר ב כ ג ו ן ז ה ב א ו פ ן‬ ‫ש כ ת ו ב ב ש ט ר בין דיני י ש ר א ל בין ב ד א ר ׳ ה ‪ ,‬א ב ל ש ם מיירי כ ש א פ ש ר ל ו‬ ‫ליטול ר ש ו ת מב׳־ד כ ד מ ש מ ע ש ם מדבריו‪.‬‬ ‫ו ב ם ׳ מ נ ח ת פ ת י ם ע ל סי׳ כ ו ה ב י א ד ב ר י ה ר מ ׳ ׳ ע מ פ א נ ו ב ס ת מ א ‪ .‬ו מ ש מ ע‬ ‫מדבריו ש מ ו ת ר ל ע ש ו ת עיקול במקום פסידא גם כשיש ש ה ו ת ליטול רשות‪,‬‬ ‫ולכאורה ל״מ כ ן שם‪.‬‬ ‫)טז( רמ׳׳ע מ פ א נ ו ש ם ש כ ת ב א ב ל א י ליתי׳ ל ה ד י ן ת נ א ה ל ״ מ ש צ ר י ך ל י ט ו ל‬ ‫ר ש ו ת מ ב ׳ ׳ ד ק ו ד ם ש י ד ו ן ע ם ח ב י ר ו ב ע ר כ א ו ת וכוי‪ .‬ו ה ב י א ש ש מ ע ש מ ה ר ׳ ־ ם‬


‫סימן ו‪ :‬התדיינות בערכאות — אופי המותרים סעיפים י — יד‬

‫סג‬

‫יא‪ .‬הוטל עיקול על אדם בערכאות‪ ,‬צריך לכתחילה מי שהוטל‬ ‫עליו ליטול רשות מבית דין לילך לערכאות כדי לבטלו‪ .‬ואם לא‬ ‫נטל רשות — אין עליו איסור בהולך לדון בערכאות‪ ,‬כיון שהלך‬ ‫רק כדי להציל מידמניז(‪.‬‬ ‫שומה‪:‬‬ ‫יב‪ .‬יש מתירים לפנות לערכאות שיעשו שומה‪ ,‬כשעיקר הדין‬ ‫נידון בבית דין של ישראל ניח(‪.‬‬ ‫יג‪ .‬יש מי שכתב שעדות על חוב שבית דין אינו רשאי לקבלה‪,‬‬ ‫כגון שהיא באה לחייב יתומים קטנים ובית דין אין יכולים לקבל‬ ‫עדות על יתומים קטנים עד שיגדלו‪ ,‬והוא חושש שעד שיגדלו‬ ‫ישתכח העדות‪ ,‬מותר להעלותה בערכאות בדי שיקבלו העדות‪,‬‬ ‫וכשהיתומים יגדלו יהא אפשר להעלות שוב העדות וידונו בה‬ ‫בבית דין)יס(‪.‬‬ ‫לבוף לקיים פסק ב״ד‪:‬‬ ‫יד‪ .‬יש מתירים ללכת לערכאות אף שלא קבלו רשות מבית דין‪,‬‬ ‫כדי לכוף את הנתבע לקיים פסק דין שניתן על ידי בית דין)כ(‪.‬‬ ‫פדווא‬ ‫רשות‪.‬‬ ‫חבירו‬ ‫והמה‬

‫ו ב י ת דינו ה י ה א ו מ ר ש ה מ ע כ ב מ מ ו ן ה ב י ר ו ע״י ע ר כ א ו ת א פ י ל ו ב ל י‬ ‫אע״פ ש ע ש ה ש ל א כהוגן‪ .‬אין זה פוטר מ י ם ר א ש י ת מדון ש נ ר ש ה א ת‬ ‫ב ש ב י ל כ ך לדון ע מ ו ב ע ר כ א ו ת חלילה‪ .‬א ל א יבואו ל ד ץ לדייני י ש ר א ל‬ ‫י ש פ ט ו ע ל ה ע י ק ו ל ו ע ל גוף הדין עיי״ש‪.‬‬

‫)יז( כ ס ף ה ק ד ש י ם סי׳ כ ו ‪ ,‬ו כ ת ב כ ש ר ו צ ה ל י ל ך ר א ו י ל ב ׳ ׳ ד ל ה ר ש ו ת ו ל י ל ך‬ ‫לשם‪ .‬ש מ ש ם צמחכ ח העיקול לבקש להנצל‪.‬‬ ‫) י ח ( ש ר ת ד ו ב ב מ י ש ר י ם ח ״ א סי׳ ע ו ‪.‬‬ ‫)יט( ש ר ת ח ת ׳ ׳ ס ח ו ״ מ סי׳ ג ‪ ,‬ו ע י י ״ ש ש י ע י ד ו ה ע ד י ם ש ו ב ב פ נ י ה ם ‪ .‬א ו‬ ‫ש ה י ת ו מ י ם י ס מ כ ו ע ל ע ד ו ת זו‪.‬‬ ‫) כ ( ש ו ״ ת מ ה ר ש ״ ך ח ׳ ׳ א סי׳ ק צ ב ה ו ב א ב ב נ ז ד ׳ ג סי׳ כ ו ה ג ה ׳ ׳ ט א ו ת יד‪ .‬ו ע י י ־ ש‬ ‫ש כ ת ב ואעפ״י ש כ ת ב ה ט ו ר ד א ם ב ע ״ ד א ל ם נוטל ר ש ו ת מב׳׳ד וכר‪ ,‬נ ר א ה‬ ‫דהיינו ה י כ א ש ל א ב א ה נ ת ב ע ו מ ס ר ב ל ב א לדייני י ש ר א ל א ז אינו ר ש א י‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ויש חולקים וסבירא להו שצריך גם על בך רשות מבית דין)כא(‪.‬‬ ‫טו‪ .‬יש אומרים שאם הנתבע מודה שהוא חייב לתובע‪ ,‬ואין על‬ ‫התביעה שום התדיינות‪ ,‬רק שהלוה משתמט מלפרוע‪ ,‬אין צריך‬ ‫התובע לבקש רשות מבית דין כדי לתובעו בערכאות‪ ,‬רק ממרת‬ ‫חסידות צריך להודיע לבית דין‪ ,‬והם יתנו לו תיבף רשות לגבות‬ ‫חובו ב ע ר כ א ו ת ) כ ב ( ‪ .‬ויש חולקים וסבירא להו שצריך רשות מבית‬ ‫דין)בג(‪.‬‬

‫טז‪ .‬אם הלוה חייב לעוד אנשים‪ ,‬אין רשות למלוה ללכת‬ ‫בערכאות כדי לגבות חובו אף שהלוה מודה שחייב לו‪ ,‬כיון‬ ‫שבית דין לא היו נותנים רשות ללוה שישלם לו בלבד‪ ,‬אלא היו‬ ‫מחלקים מה שאפשר לגבות מהלוה עבור כל המלוים)כח‪.‬‬ ‫ל ה ו ל י כ ו ל פ נ י ע ש ״ ג א ם ל א ב ר ש ו ת ב״ד‪ ,‬א ב ל כ ל ש ע מ ד ב ד י ן ב פ נ י ד י י נ י‬ ‫ישראל וחייבוהו לפרוע‪ .‬נראה דרשאי להוליכו לפני ע ר כ א ו ת להציל א ת ש ל ו‬ ‫ש ל א ב ר ש ו ת ב״ד‪.‬‬ ‫) כ א ( ב א ו ר י ם סי׳ כ ו א ו ת ה ה ב י א ד ב ר י ה כ נ ה ״ ג ב ש ם ה ר ש ״ ך ‪ ,‬ו כ ת ב ו צ ״ ע‬ ‫ל פ מ ש ״ ל ד ל א מ צ י ל מ י ע ב ד דינא ל נ פ ש י ה ו ל ה צ י ל ש ל ו ע״י עכו״ם‪ ,‬א ם ל א‬ ‫ב ג ב ר א א ל ם ומ״ש מזה‪ .‬ובם׳ ע ר ך ל ח ם מ מ ה ר י ק ״ ש כ ת ב ש צ ר י ך ליטול ר ש ו ת‬ ‫ו ד ב ר י ה ר ש ״ ך ל א נ ת ח ו ו ר ו לי‪ .‬ו ב ס פ ר כ ס ף ה ק ד ש י ם ש ם ה ב י א ו ו כ ת ב ו נ ו ט ה‬ ‫ד מ ה נ י ב ז ה א ו מ ד נ א ו צ ל ע ״ ע ‪ .‬ו ר א ה ב א ו ר ח מ ש פ ט ש ה ב י א ב ש ם ס׳ ו ש ב ה כ ה ן‬ ‫סי׳ צ ט ש א ״ צ ר ש ו ת ב ״ ד ג ם ל כ ו פ ה ל ד ו ן ב ד י נ י י ש ר א ל ע י י ״ ש ‪ .‬ו ע י י ן בם; א מ ר י‬ ‫ב י נ ה סי׳ כז‪.‬‬ ‫) ב ב ( ש ו ׳ ׳ ת מ ה ר ש ׳ ׳ ם ח ״ א סי׳ פ ט ב ש ם ה ג ה ׳ ׳ ק מ ב ו ט ש א ט ש זצ׳׳ל‪ ,‬ו כ ת ב ש ה ג ם‬ ‫ש ד ב ר י הגה״ק הנ״ל אין ל ה ם ר א י ה בפוסקים‪ ,‬א ב ל לפי ש ב ע ו ה ״ ר נ ח ש ב‬ ‫כ ה י ת ר ל ת ב ו ע ב ד א י י ה ו א י ן ה ב ״ ד נ ו ת נ י ם כ ת ב י ס י ר ו ב י ם ‪ ,‬ב ד א י ה ו א ה ג ה ״ק‬ ‫לסמוך ע ל סברתו‪ ,‬ויש ל י סמוכים לדבריו ממ״ש הכנה״ג ב ש ם מהרש״ך‬ ‫) ה ו ב א בסק״ב( וכן ה ו א בקו׳׳א ל ס פ ר ע ט ר ת צבי‪.‬‬ ‫)כג( א ל ו ה ח ו ל ק י ם ב ס ע י ף ה ק ו ד ם ) ה ו ב א בס״ק כ א ( ח ו ל ק י ם ג ם ע ל דין זה‪ ,‬כ פ י‬ ‫ש ה מ ה ר ש ״ ם ש ם ד י מ ה דין ז ה לדין ש ב ס ע י ף הקודם‪ ,‬ו ע י ץ ב ש ו ״ ת ת פ א ר ת‬ ‫א ד ם הספרדי ש כ ת ב שרק במקום שאין ש ם ב״ד מ ו ת ר ל י ל ך ל ע ר כ א ו ת‬ ‫כ ש ה נ ת ב ע מ ו ד ה ש ח י י ב לו‪.‬‬ ‫) כ ד ( ש ר י ת מ ה ר ש ״ ם חייג סי׳ ס ה ‪.‬‬


‫סימן ו‪ :‬התדיינות בערכאות — אופי המותרים סעיפים י — יד סג‬

‫נתבע‪:‬‬ ‫יז‪ .‬התובע את חבירו בערכאות‪ ,‬מותר לנתבע לילך בערכאות‬ ‫ולסדר טענותיו וראיותיו לפניהם כדי לבטל תביעת התובע‪ ,‬ואין‬ ‫צריך לזה רשות בית ד י ן ) כ ה ( ‪.‬‬ ‫תנאי בשטר‪:‬‬ ‫יח‪ .‬שטר שכתוב בו שבעליו יכולים לתבוע את הנתבע‬ ‫בערכאות‪ ,‬אף שאסור לתובעו שם אם הנתבע הוא ציית לדין‬ ‫תורה )כדמבואר בשו״ע סי׳ כו ס״ד(‪ ,‬מכל מקום אם הנתבע הוא‬ ‫איש אלים שאינו מציית לדין תורה‪ ,‬מותר לתובעו בערכאות)כו(‪,‬‬ ‫יש אומרים שאף אם לא קבל רשות מבית דין)כז(‪ ,‬ויש אומרים‬

‫) כ ה ( ת ש ו ־ כ נ ס ת י ח ז ק א ל סי׳ צ ז ו ה ו ב א ב ס ׳ א מ ר י ב י נ ה סי׳ כז‪ .‬ו ב ס ׳ מ ט ה‬ ‫ש מ ע ו ן סי׳ כ ו ה ג ה ״ ט א ו ת ד ‪ .‬וכ׳׳ב ב ש ו ׳ ׳ ת ב ר כ ת י ו ס ף ח ו ״ מ סי׳ כ ג ‪.‬‬ ‫) ב ו ( ע י י ן ב ת ש ר ה ר א ״ ש כ ל ל י ח סי׳ ד ו ה ו ב א ב ט ו ר סי׳ כ ו ס׳׳ו‪ ,‬ש כ ת ב ש ל א‬ ‫נ ע ש ה תנאי זה א ל א א ם ידחה ה נ ת ב ע ע צ מ ו ש ל א לירד ע מ ו לדיני י ש ר א ל‬ ‫ו כ ר ‪ .‬א ז י ש ל ו ר ש ו ת ל ת ו ב ע ו ב ד י נ י ה א ו מ ו ת ‪ .‬וכ׳׳ב ב כ ל ל ס ח סי׳ י ג ש י ש‬ ‫ל פ ר ש ו ש ל א ל ע ק ו ר דברי תורה‪ ,‬כגון אי גברא א ל י מ א ה ו א ו א ץ ר ש ו ת וכח‬ ‫דייני י ש ר א ל ש ו ל ט ת ע ל י ו ‪ .‬א ז י ש ל ו ר ש ו ת ל ה ב י א ו ב ע ר כ א ו ת ש ל ע כ ו ״ ם ק ו ד ם‬ ‫ש י פ ס י ד מ מ נ ו ו כ ו ׳ עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) פ ז ( י ש ״ ש ב׳׳ק פ ח סי׳ ס ה ‪ ,‬ש כ ת ב ו א י נ ו מ ו ע י ל ה א ד כ ת ב ב ש ט ר א ל א ב ג ב ר א‬ ‫א ל י ם ש א י נ ו צ י י ת דין ואין כ ח ב י ד ם ל כ ו ף א ו ת ו לדין‪ ,‬א ז י ש ל ו ר ש ו ת ל ד ו ן‬ ‫א פ י ל ו ב ע ר כ א ו ת ש ל ג ו י י ם ב ל א ר ש ו ת דייני א ו ט ו ב י ה ע י ר ‪ .‬ו כ ׳ ׳ כ ש ם ב פ ״ י סי׳‬ ‫י ד ו ה ע ת י ק ו ר ע ״ א ב ס י ׳ י ד ע ל ש ״ ך ס ״ ק יג‪ .‬ו כ ן ה ו ב א ב פ ״ ת ש ם ס ״ ק ש ם ‪ .‬ו כ ־ ׳ כ‬ ‫ב ס ׳ ע ר ך ש ״ י סי׳ כ ו ס׳׳ד‪ .‬ו כ ת ב ד כ ן מ ש מ ע מ ש ו ״ ת ה ר א ׳ ־ ש כ ל ל י ח סי׳ ב‬ ‫ש כ ת ב ש א י ן צ ר י ך ה מ ל ו ה ל ט ר ו ח ו ל ה ו צ י א ה ו צ א ו ת ל כ ו פ ו ע״י דייני י ש ר א ל ‪.‬‬ ‫) ו ל כ א ו ר ה מ ש ם מ ש מ ע ל ה י פ ך ש ר ק א׳׳צ ל ה ו צ י א ה ו צ א ו ת ‪ .‬א ב ל ל ת ב ו ע א ו ת ו‬ ‫ו ל ק ב ל ר ש ו ת ל א כ ת ב שא־־צ(‪ ,‬ועיי״ש ש ת מ ה ע ל ב א ר ה ג ו ל ה א ו ת מ ד מ צ ר י ך‬ ‫נ ט י ל ת ר ש ו ת כ ב ס ע י ף ב ‪ ,‬ד א י ׳ כ ל פ ״ ז מ ה ק מ ״ ל ה ר מ ״ א ד כ ב ר נ ת ב א ר בס׳׳ב‪.‬‬ ‫ועיין ב ש ר י ת ה ר מ ״ ע מ פ א נ ו סי׳ נ א ש ג ם ה ת י ר כ ש י ש ת נ א י ב ש ט ר ל י ל ך‬ ‫ל ע ר כ א ו ת ב ל א ר ש ו ת ב״ד‪ .‬ו ע י י ן ב ש ו ״ ת מ ה ר ׳ ׳ ם א ל ש י ך סי׳ כ ו ש כ ת ב ש א ף‬ ‫ב א ו פ ן שב׳׳ד יכולים לכוף ה נ ת ב ע ‪ ,‬א ם ה ל ך ש ל א ב ר ש ו ת ב״ד אין לייסר‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫שצריך לקבל על זה רשות מבית דין גבה(‪.‬‬ ‫וכן מותר למכור)בס( השטר לנכרי שיתבענו בערכאות)ל( אף‬ ‫ה ת ו ב ע ש ע ל ה ע ל ד ע ת ו ש ר ש א י מ ח מ ת התנאי‪ ,‬ר ל א כר־ע רינא גמירי וכר‬ ‫עיי״ש‪.‬‬ ‫)כח( ב א ר ה ג ו ל ה א ו ת מ ש כ ת ב ע ל ד ב ר י הרמ׳׳א ש כ ת ב בסי׳ כו ס ע י ף ד ש א ם‬ ‫הלוה א ל ם מותר למסור שטרו לעברים‪ .‬כ ת ב ובנטילת ר ש ו ת ובמו ש נ ת ב א ר‬ ‫ל ע י ל ס ע י ף ב ‪ ,‬ובייש ה ב א ד ה ו א ע צ מ ו ת ו ב ע ו ב ע ר כ א ו ת ‪ .‬ו ע י י ן ב ס ״ ק ה ק ו ד ם‬ ‫ש ה ב א נ ו מ ה ש ת מ ה ע ל י ו בס׳ ע ר ך ש״י‪ .‬ו כ ״ ב בס׳ מ ש נ ת דר׳ א ל י ע ז ר כ א ן ‪,‬‬ ‫ש כ ת ב ש א י נ ו ד ו מ ה ד ב ר י ה ר מ ״ א בסי׳ד ש א ״ צ ר ש ו ת ל ס ע י ף ב ‪ ,‬ש ש ם ע ו ש ה‬ ‫א י ס ו ר ב י ד י ם ו ב א ו פ ן ודאי‪ ,‬מ ש א ״ כ כ א ן ש ה ו א ג ר מ א ש מ ו ס ר ה ש ט ר לגוי‪.‬‬ ‫מ ש מ ע ש ס ״ ל ש א ס ו ר ה ו א ע צ מ ו ל ת ו ב ע ו ב ע ר כ א ו ת ‪ .‬ו כ ״ כ ב ע ר ו ה ׳ ׳ ש סי׳ כ ו‬ ‫ס ״ ה ‪ ,‬ו ע י י ן ב ר א ״ ש י ו ס ף ) א י ש ק א פ ה ( סוס׳׳י כ ו ש כ ת ב ב ת ח י ל ה ד נ ׳ ׳ ל ד י כ ו ל‬ ‫ל ת ו ב ע ו א ף ב ל א ר ש ו ת ב״ד‪ .‬ד א ל ״ ב מ ה קמ׳׳ל ד ב א ל י ם מ ו ת ר ל ת ו ב ע ו ‪ ,‬ב ל א‬ ‫ש ט ר י כ ו ל ל ת ו ב ע ו ב ר ש ו ת ב״ד‪ ,‬א ך כ ת ב ד מ ל ש ו ן ת ש ו ׳ ה ר א ״ ש ל א מ ש מ ע כן‪.‬‬ ‫ו ב ש ו ״ ת ה ר מ ״ א סי׳ ק ח ה ב י א ש ר י ת ה ר א ״ ש ה נ ״ ל ד ה מ ש ע ב ד ע צ מ ו ש י ו כ ל‬ ‫ל ת ו ב ע ו בדיני כותים ש א ס ו ר ל ת ו ב ע ו א ל א א ם ל א י ר צ ה ה נ ת ב ע לדון בפני‬ ‫דייני י ש ר א ל ו ג ם ז ה ל א ח ר ה ת ר א ה ב פ נ י ב ״ ד ש ד י נ ן ע ל י ו ג ו ד א ר ב ה כ ד א י ת א‬ ‫ב פ ר ק ה ח ו ב ל ‪ ,‬א ב ל ק ו ד ם זה א ס ו ר ל ש ו ם דיין ל ת ת ב ח ל ד ו ן בדיני כ ו ת י ם ואין‬ ‫בעשיית הדיץ כלום‪ ,‬מ ש מ ע ל כ א ו ר ה מלשונו ש ג ם בנתחייב בשטר צריך‬ ‫ר ש ו ת בי״ד ו צ ״ ע ‪ .‬ו א ו ל י צ ר י ך ר ק ל ה ת ר ו ת ב ו ב פ נ י ב״ד‪.‬‬ ‫) ב ט ( ר מ ״ א סי׳ ב ו ס״ר‪ ,‬ו ה נ ה ש ם כ ת ו ב ל מ ו ס ר ו ל ע כ ו ״ ם ‪ .‬ו א ו ל ם ב פ ו ס ק י ם‬ ‫ה ק ו ד מ י ם כ ת ו ב למוכרו‪ ,‬ו כ ן ב ת ש ר ה ר י ט ב ״ א ש ה ו א מ ק ו ר דין ז ה כ ת ו ב‬ ‫למוכרו‪ .‬א ו ל ם ב ע י ק ר הדין אין נ״מ בין ל מ ו כ ר ו ובין למוסרו‪.‬‬ ‫) ל ( ר מ ״ א ו מ ק ו ר ו מ ת ש ו ׳ ה ר י ט ב ״ א סי׳ י ד ה ו ב א ב ב ״ י ס י ׳ סו‪ .‬ו ע י י ן ב ש ע ר‬ ‫המשפט ש ה ק ש ה עליו ל מ ה התיר למכור ה ש ט ר לנכרי והוא יגבה יותר מ מ ה‬ ‫ש ה י ה חייב‪ .‬ו ה ל א א פ י ל ו א ם ה נ ת ב ע א ל ם א ס ו ר לגוזלו וליטול מ מ ו ן יותר‬ ‫ב ע ב ו ר ה ז כ ו ת ש י ש ל ו בדיני עכר׳ם‪ .‬ו כ ת ב ד ב א ל ם ש א י נ ו ר ו צ ה ל פ ר ו ע מ ו ת ר‬ ‫ל מ ס ו ר ה ש ט ר לעכו״ם‪ ,‬והנכרי בלא׳׳ה יגבה ב ה ש ט ר לפי ה ז כ ו ת ש י ש לו בדיני‬ ‫עכו״ם‪ .‬ו א ם ל א יקח י ש ר א ל ה ע ו ד ף י ש א ר ה כ ל ל ע כ ו ״ ם ו ה ד ל זה נ ה נ ה וזה‬ ‫ל א חסר‪ ,‬לכן מ ו ת ר ה י ש ר א ל ל ח ש ו ב ע ם העברים כ ל מ ה ש י ג ב ה בזה השטר‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ע ר ך ש׳־י ש ה ב י א ד ב ר י ש ע ר ה מ ש פ ט ו ה ק ש ה ע ל י ו ד ב ה ל ו ה ו א ס ו ר‬ ‫ל מ ל ו ה ל ק ב ל ג ם ב ז ה נ ה נ ה ו ז ה ל א ח ס ר ‪ ,‬ובייש א ם מ ה ש נ ו ט ל י ו ת ר ב ד א י י ה‬ ‫ה ו א מפני ש פ ו ס ק י ם א ג ר נטר‪ .‬ו ב א ב נ י ח ו ש ן ה ב י א ד ב ר י ה ש ע ר מ ש פ ט ו כ ת ב‬ ‫ודבריו תמוהים‪ .‬וכתב שאסור ל מ כ ו ר לנכרי זכות ז ה מ ה ש ש ו ה יותר‬


‫סימן ו‪ :‬התדיינות בערכאות — אופי המותרים סעיפים י — יד סג‬

‫שלא קבל רשות מבית דין)לא(‪ ,‬ויש סוברים שצריך רשות מבית‬ ‫דין)לס‪.‬‬ ‫תשלום הועאות‪:‬‬ ‫יט‪ .‬התובע את חביר* בערכאות אף באופנים שמותר לו לתבעו‬ ‫בלא רשות בית דין‪ ,‬אם הוציא התובע הוצאות בתביעתו אין‬ ‫הנתבע צריך לשלם לו — כיון שלא נטל רשות מבית דין)לג(‪.‬‬ ‫ויש מחייבים לשלם כשאינו יכול לברר חובו בבית דין)לח‪.‬‬ ‫כ‪ .‬יש מי שכתב שאם הנתבע מודה בתביעה ואינו רוצה לשלם‪,‬‬

‫ש ה נ ת ב ע י ש ל ם מ ה שאינו מחוייב‪ .‬ואם אינו ב א פ ש ר מ ו כ ר ח ל ק ב ל מן הנכרי‬ ‫כדי להחזירו לנתבע‪ ,‬ואם ל א קבלו נראה שחייב ל ש ל ם ל י ש ר א ל שהפסידו‬ ‫בחנם‪ ,‬ועכ״פ מוכרח לקבל מ ן העברים ד ל א גרע מ מ ש י ב אבידה‪.‬‬ ‫) ל א ( ר א ה ל ע י ל בס׳׳ק כ ז ש ב י א ר נ ו ד ע ה זו‪.‬‬ ‫) ל ב ( ר א ה ל ע י ל ס ״ ק כ ח מ ש ״ ב ב ש ם ב א ר ה ג ו ל ה א ו ת מ ‪ .‬ו ב ם ׳ ע ר ך ש׳׳י ת מ ה‬ ‫ע ל י ו כיון ד מ ק ו ר דין זה ה ו א מהריטב׳׳א דמיירי ב מ כ י ר ה ל ע כ ר ׳ ם מנין ל ב א ר‬ ‫ה ג ו ל ה ד צ ר י ך נ ט י ל ת ר ש ו ת כ ש ה ל ו ה א ל ם כ י ו ן ד א י נ ו ר ק מ צ ד ה ת ק נ ה ‪ ,‬י׳׳ל‬ ‫במכירת שטר ל א תקנו ד ל א שכיח‪ ,‬כמו ש ל א תקנו תקנת השוק במוכר שטר‬ ‫ח ו ב מ ש ו ם ד ל א ש כ י ח ‪ .‬כ ד ל ק מ ן סי׳ ם ס א ‪.‬‬ ‫) ל ג ( י ש ״ ש ב ״ ק פ ״ י סי׳ יד‪ .‬ו ה ו ב א ב ח י ד ו ש י ר ע ׳ ׳ א סי׳ י ד ע ל ד ב ר י ה ש י י ך ס ״ ק‬ ‫יג‪ .‬ו כ ן ה ב י א ו ה פ ״ ת ש ם ס ״ ק יג‪ .‬ו כ ג ו ן ש י ש ל א ד ם ש ט ״ ח ע ל ח ב י ר ו ו כ ת ו ב ב ו‬ ‫ש ר ש א י ל פ נ ו ת ל ע ר כ א ו ת ‪ ,‬ש א ם ה ת ו ב ע א ל ם ואינו נ ש מ ע לב׳׳ד מ ו ת ר ל ת ב ע ו‬ ‫ב ע ר כ א ו ת ב ל א ר ש ו ת ב׳׳ר ) ר א ה ס ע י ף יט(‪.‬‬ ‫) ל ד ( ב ס פ ר ע ר ך ש ״ י סי׳ כ ו ס ״ ד ה ב י א ד ב ר י ה י ש ״ ש ‪ ,‬ו כ ת ב ו א פ ש ר כ״ז ב ז מ נ ם‬ ‫ד ר ש ו ת לב׳׳ד ל ש מ ת ו ל א ה י ה ש כ י ח ל ס ר ב ו ש י ו כ ר ח ל י ל ך בדאייה כ״כ‪,‬‬ ‫משא׳׳כ ע כ ש י ו דאין ר ש ו ת לב׳׳ד ל ש מ ת ל כ ן נ פ ר ץ ב מ ל ו א ו ו ש כ י ח טובא‪ ,‬י״ל‬ ‫ג ם ג ר מ א ח י י ב כ מ ״ ש ר מ ״ א ל ק מ ן סי׳ ש פ ו ד ג ם ג ר מ א ח י י ב ב ז מ ן ד ש כ י ח ע י י ״ ש‬ ‫ב ד ״ מ ושייך ס ״ ק כ ה ‪ ,‬ו נ ה י ד י כ ו ל ל י ט ו ל ר ש ו ת ‪ ,‬מ ״ מ כ ש א י ן י ד ו ע ל ב ׳ ׳ ד ש י כ ו ל י ם‬ ‫ל פ ס ו ק ד א י ן י כ ו ל י ם ל י ת ן ר ש ו ת וכוי‪ ,‬י ״ ל ד ג ם ג ר מ א ח י י ב ‪ .‬ו כ ע י ן ז ה כ ת ב‬ ‫ב ש ר י ת ו ש ב ה כ ה ן סי׳ צ ט ש א ם פ נ ה ל ע ר כ א ו ת ב ד י ש י כ ו פ ו א ת ב ע ל ד י נ ו‬ ‫ל ה ת ד י י ן ב פ נ י ב׳׳ד ש ל י ש ר א ל ) ו ל ד ע ת ו א י ן א י ס ו ר ב כ ך ( ‪ ,‬צ ר י ך ה נ ת ב ע ל ש ל ם‬ ‫ל ו ה ו צ א ו ת י ו א פ י ל ו ל א נ ט ל ר ש ו ת עיי׳׳ש‪.‬‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ונתן רשות לתובע לתובעו בערכאות‪ ,‬חייב הנתבע לשלם לתובע‬ ‫ההוצאות אף שלא תבעו ברשות בית דין)לה(‪.‬‬ ‫בא‪ .‬התובע את חבירו בערכאות משום שהנתבע לא רצה לדון‬ ‫בדיני ישראל‪ ,‬אף אם התובע לא קבל רשות מבית דין‪ ,‬אין‬ ‫התובע צריך לשלם לנתבע ההוצאות שגרם לו)ל‪.0‬‬ ‫נתבע‪:‬‬ ‫כב‪ .‬התובע את חבירו בערכאות בלא רשות בית דין‪ ,‬והנתבע‬ ‫הוציא הוצאות כדי להשיב על תביעת התובע‪ ,‬צריך התובע‬ ‫לשלם לו ה ו צ א ו ת י ו ) ל ז ( ‪.‬‬ ‫) ל ה ( ש ר י ת מ ה ר ש ״ ם ח ״ ג סי׳ ס ה ‪ ,‬ו ל כ א ו ר ה ז ה ל ש י ט ת ו ש ס ו ב ר ד ה י כ א‬ ‫ד ה נ ת ב ע מ ו ד ה מ ו ת ר ל ת ו ב ע ו ב ל י ר ש ו ת ב׳׳ד ) ר א ה ס ע י ף טו( א ב ל ל ח ו ל ק י ם‬ ‫ש ם ש ס ״ ל ש צ ר י ך ר ש ו ת ב׳׳ד‪ ,‬א ם ת ב ע ו ש ל א ב ר ש ו ת ב׳׳ד‪ ,‬א פ ש ר ש א י ן צ ר י ך‬ ‫לשלם‪.‬‬ ‫) ל ו ( ש ו ״ ת נ א ו ת ד ש א סי׳ נ ב ‪ .‬ו ע י י ׳ ׳ ש ש ה ב י א ר א י ה מ ל ש ו ן ה ר מ י ׳ א סי׳ ש פ ח‬ ‫ס״ה ש כ ת ב ש ה מ ב י א חבירו בעש״ג ש צ ר י ך ל ש ל ם ל נ ת ב ע א ת ה ה ו צ א ו ת וכר‬ ‫א ם ל א ה י ה ה כ י ר ו סרבן‪ ,‬כ ״ ש א ם ה ת ר ו ב ו שידון בפגי י ש ר א ל ו ע ב ר עכ׳׳ל‪.‬‬ ‫מ ש א ״ ב כ ד י ל ש ל ם ה ה ו צ א ו ת ל ת ו ב ע כ ת ב ב ס י ׳ י ד ס ״ ה ש צ ר י ך ר ש ו ת ב׳׳ד‪.‬‬ ‫ועיי׳׳ש ש ד י ן ז ה ה ו א ג ם ב א י ן ל ו ר ש ו ת ב״ד‪.‬‬ ‫ו ר א ה ב ש ר ת מ ה ר ש ״ ם ח ״ א סי׳ פ ט ש כ ת ב ש ה ת ו ב ע ל ח ב י ר ו ב ע ש ״ ג ב ל א‬ ‫ר ש ו ת ב״ד ש א י ן ה נ ת ב ע צ ר י ך ל ש ל ם ה ו צ א ו ת ‪ .‬ש ד י ן זה ה ו א רק ש ע ד י י ן ' ל א‬ ‫ז כ ה ה ת ו ב ע ‪ .‬א ב ל א ם כ ב ר ז כ ה ב ד י נ ו ו ש ם פ ס ק ו ל ו ה ו צ א ו ת ‪ ,‬ה ר י ד י נ ם דין‪,‬‬ ‫ש ה ר י ש נ י ה ם ס מ כ ו א״ע ע ל דיניהם‪ .‬וגם ה נ ת ב ע א ד ע ת א דהכי נכנם א ם ל נ צ ח‬ ‫א ם ל ה נ צ ח ‪ .‬ד א ל ״ כ הי׳׳ל ל ה ז מ י נ ו מ י ד ב ה ש י ג ו ת ב י ע ה ה ר א ש ו נ ה ש ב ד א ״ ה‬ ‫ל ב ׳ ׳ ד י ש ר א ל ו כ ו ׳ עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) ל ז ( ר א ה ל ע י ל סי״ז ש מ ו ת ר ל ו ל ל כ ת‬ ‫כ נ ס ת י ח ז ק א ל סי׳ צ ז ש כ ת ב ש ה ת ו ב ע‬ ‫ב ש ר י ת מ ה ר ש ״ ם ח ״ א סי׳ פ ט ש פ ק פ ק‬ ‫ש א ם אחייב ל א ת ב ע ו ה נ ת ב ע א ח ״ כ‬ ‫ל ע ר כ א ו ת ש ל א כדין וחייב ל ש ל ם כ ל‬ ‫מש״כ בשם מהרש״ם‪.‬‬

‫ל ה ש י ב ב ל י ר ש ו ת ב״ד‪ .‬ועיין ב ש ר י ת‬ ‫צ ר י ך ל ש ל ם ל נ ת ב ע ה ה ו צ א ו ת ‪ .‬ועיין‬ ‫ע ״ ז עיי׳׳ש‪ .‬ו ע י י ן ב א מ ר י ב י נ ה סי׳ כ ז‬ ‫שיבטל תביעתו הוי ה נ ת ב ע כ ה ל ך‬ ‫ה ה ו צ א ו ת עיי״ש‪ .‬ו ר א ה בס״ק ה ק ו ד ם‬


‫סימן ז‪ :‬התדיינות בערכאות — ברשות ב׳׳ד סעיפים‬

‫א— ב‬

‫סט‬

‫סימן ז‬

‫התדיינות בערכאות‬ ‫ברשות‬

‫ב י ת דין‬

‫עניני;‬ ‫א‪ .‬נתבע שהוא איש אלים ואין ביד־ בית דין להכריחו לבא לדון‬ ‫בפניהם‪ ,‬יתבענו התובע תחילה לבא לדון לפני בית דין‪ .‬ואז אם‬ ‫יסרב לבוא יטול התובע רשות מבית דין לתובעו בערכאות)א(‪.‬‬ ‫בשיש לבוניו בדרבים אחרות‪:‬‬ ‫ב‪ .‬אם יש בידי בית דין או ביד התובע‪ ,‬לגבות מהנתבע מה‬ ‫שחייב שלא על ידי התדיינות בערכאות‪ ,‬אין לבית דין ליתן‬ ‫רשות לילך לערכאות‪ ,‬כגון אם יש ביד בית דין להוציא אדרכתא‬ ‫על נכסיו ולגבות ממנו)ב(‪ ,‬או להכריחו על ידי נידוי לקיים פסק‬ ‫בית דין)ג(‪ ,‬או שיש ביד התובע לגבות ממונו על ידי דין עביד‬ ‫אינש דינא לנפשיהנח‪.‬‬ ‫) א ( ש ו ׳ ׳ ע סי׳ ב ו ס׳־ב‪.‬‬ ‫)ב( ס מ ״ ע ש ם ס ק ״ ח ב ש ם ב ע ״ ת ש ע ר ס ב א ו ת ג‪ .‬ו ע י י ׳ ׳ ש ש א ף א ם י כ ו ל ל ג ב ו ת‬ ‫ב א ד ר כ ת א ע׳׳י נ כ ר י ם ‪ .‬י ב פ נ ו ע ״ י נ כ ר י ם ו ל א ל י ל ך ב ע ר כ א ו ת ‪ .‬כ י כ פ י ה ע׳׳י‬ ‫לקיים פ ס ק ב״ד אין ב ז ה א י ס ו ר ״לפניהם״ ו ל א ל פ נ י גויים כ מ ב ו א ר גיטין פ ח‬ ‫ע״ב‪ .‬ועיין ב ס מ ״ ע סק״ה ה ו ב א ל ה ל ן סק״ה ש א ץ חילוק בין לדון ו ב ץ כ פ י ה‬ ‫לקיים דין י ש ר א ל ‪.‬‬ ‫)ג( כ ס ף ה ק ד ש י ם ש ם ‪ ,‬ו ע י י ״ ש ש ז ה ב א ץ ח ש ש ש י ע ב ר ו א נ ש י ם ע ל ה ל ׳ נידוי‬ ‫וכוי‪ ,‬ש ג ם ש א מ ר ו ח ד ל ש נ י ד ו י ח מ י ר מ נ ג י ד א ‪ ,‬מ ״ מ מ צ ד מ נ י ע ת א ו י ב י נ ו‬ ‫פ ל י ל י ם ראוי ל ע ש ו ת כ ל מ א י ד א פ ש ר ש ל א ל י ל ך לעש׳׳ג‪ ,‬וצלע״ע‪ .‬ומ״מ כ ש י ש‬ ‫ס פ ק א ם יועיל נדוי ו ב א ו מ ד נ א יועיל בעש׳׳ג‪ ,‬ודאי א ו ל י ש י י ך ב ז ה אין ס פ ק‬ ‫מ ו צ י א מ י ד י ודאי‪ ,‬ו ע ד י ף ל ה ר ש ו ת ת י כ ף ל י ל ך ל ע ש ״ ג כ ד י ש ל א יהי׳ ח״ו ח י ל ו ל‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ג‪ .‬אם אפשר לכוף את הנתבע על ידי ערכאות שיקיים פסק בית‬ ‫דין‪ .‬אין לבית דין ליתן לו רשות שידון בפניהם רק שיכופהו על‬ ‫ידם‪ ,‬ויש אומרים שאם הערכאות פוסקים בדין זה בדיני ישראל‬ ‫רשאי בית דין ליתן לו רשות לדון בערכאות)י‪.0‬‬ ‫כשהחיוב אינו ברור‪:‬‬ ‫ד‪ .‬יש אומרים שאין בית דין רשאים ליתן רשות לתבוע‬ ‫בערכאות רק אם ברור להם שהנתבע חייב לתובע‪ ,‬כגון שיש‬ ‫לתובע שטר חוב שהנתבע חייב לו‪ ,‬אבל אם אין התביעה ברורה‬ ‫להם — אינם רשאים ליתן רשות‪ .‬שמא אין הנתבע חייב ויוציא‬ ‫ממנו על פי ערכאות שלא כדין)‪ ,0‬אלא נותנים רשות לתובע‬ ‫ה ש ם ב י ו ת ר כ ש ל א יועיל הנדוי ו א ח ״ ב ילכו לעש״ג‪ ,‬וזה מ כ ר י ע נגד כ ב ו ד‬ ‫מ נ י ע ת אויבינו פלילים וצל״ע עכ״ל‪.‬‬ ‫) ד ( ש ו ״ ת ב צ ל ה ח כ מ ה ח׳׳ו סי׳ ס ו א ו ת ג‪ ,‬ה י י נ ו ש י ש ב י ד ו ל ע כ ב מ מ ו ן ה נ ת ב ע‬ ‫ש נ מ צ א בידו‪ .‬דכיון ש י ש בידו ל ג ב ו ת מ מ ו נ ו ב ד ר ך ה י ת ר ‪ .‬ד ע ב י ד ד י נ א ל נ פ ש י ה‬ ‫ב מ ק ו ם פ ס י ד א ‪ ,‬א ס ו ר ל ב ״ ד ל י ת ן ל ו ר ש ו ת ל ד ו ן ב ע ר כ א ו ת עיי׳־ש‪.‬‬ ‫) ה ( ה נ ה ב ס מ ׳ ׳ ע סי׳ כ ו ס ק ״ ה כ ת ב ש ב י ת ד י ן נ ו ת נ י ם ל ו ר ש ו ת ל ה ו צ י א א ת‬ ‫ש ל ו ע״י דייני ע כ ו ״ ם ‪ .‬ו ל א ש ה ם י כ פ ו ה ו ל ע ש ו ת מ ה ש ד י י נ י י ש ר א ל א ו מ ר י ם‬ ‫ל ו ‪ .‬כ י א ״ צ ל כ ך ל ה ר א ״ ש ו ה ט ו ר וכמ׳׳ש בפר׳׳ד כ א ן ו ג ם ל ע י ל רס׳׳ב‬ ‫ו כ מ ש מ ע ו ת דברי ה מ ח ב ר בסעיף שאח׳׳ז עכ׳׳ל הסמ׳׳ע‪ .‬ובס׳ ב ר כ ת יעקב‬ ‫ב ק ו ה ״ פ ע ל סי׳ כ ו כ ת ב ש א י ן ז ה מ ה ס ב ר א ל ו מ ר ד ב ר י ה ס מ ׳ ׳ ע כ פ ש ו ט ו ‪ ,‬ו ע ו ד‬ ‫ד ל ש ו ן ה ס מ ׳ ׳ ע ל ע י ל סי׳ ב מ ש מ ע ל ה י פ ך ד י ו ת ר ע ד י ף ל ת ו ב ע ו ע׳׳י ע ב ר ם ‪ .‬ו צ ׳ ׳ ל‬ ‫מ ה ש ס י י ם ו ל א ש ה ע כ ר ם י כ פ ו ה ו וכוי‪ ,‬ה כ ו ו נ ה ש א י ן צ ר י כ י ם ה ב ״ ד ל י ת ן ר ק‬ ‫ר ש ו ת ל ב ו ף ע׳׳י ע כ ו ״ ם ל ק י י ם ד ץ י ש ר א ל ‪ ,‬כ י א פ י ל ו ג ד ו ל מ ז ה י כ ו ל י ם ל י ת ן‬ ‫ר ש ו ת א פ י ל ו ל ד ו ן ל פ נ י ע כ ו ׳ ׳ ם ‪ .‬ו ב ח י ד ו ש י ה פ ל א ה ע ל סי׳ כ ו כ ת ב ע ל ד ב ר י‬ ‫הסמ׳־ע דודאי ב ד ב ר ש ה ד י ן ש ו ה אין מ צ ר י כ י ם ל כ ו פ ו בדיני ישראל‪ ,‬כיון‬ ‫ש ע כ ׳ ־ פ צ ר י ך ל י ל ך לפני ה ע כ ו ״ ם ‪ .‬א ב ל א ם אין דינו ש ו ה ודאי ש א ס ו ר ל ה פ ס י ד‬ ‫מ מ ו נ ו ב ד י נ י ג ו י עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫)ו( נ ת י ב ו ת ח י ד ו ש י ם ס ק ׳ ׳ ח ו ב י א ו ר י ם סק׳׳ג‪ ,‬ו כ ת ב ר ק מ ש מ ת י ן א ו ת ו כ ש א י נ ו‬ ‫ר ו צ ה לבא‪ ,‬וכן מ ו כ ח מהב״י ש כ ת ב כשא׳׳י ל ה ו צ י א מ מ נ ו ע״פ א ד ר כ ת א ‪,‬‬ ‫מ ש מ ע ש י ד ו ע ש ח י י ב ל ו כ ב ר ‪ ,‬ו כ ן מ ו כ ח מ ה ד ר י ש ה סי׳ ב ש כ ת ב וז׳׳ל ש א ם‬ ‫היה העברים אומרים ל י ש ר א ל תן ממון זה ל י ש ר א ל ח ב י ר ך ש א ת ה חייב לו‬


‫סימן ז‪ :‬התדיינות בערכאות — ברשות ב״ד סעיפיס יב— יד עז‬

‫לכפות את הנתבע ע״י ערכאות לדון בבית דין של ישראל מא‬ ‫יש אומרים שבאופן שאין אפשרות לבופו על ידי ערכאות‬ ‫לדון בבית דין‪ ,‬רשאים בית דין לשמוע טענת התובע ולקבל‬ ‫עדות בנידון זה ולברר כל מה דאפשר‪ ,‬ואם נראה להם שהנתבע‬ ‫חייב — אף שאין הדבר ברור מאחר שלא שמעו טענות הנתבע‬ ‫— נותנים רשות לתובע לתובעו בערכאות >ח(‪.‬‬ ‫ויש חולקים על זה וסבירא להו שבית דין רשאים ליתן רשות‬ ‫לתבוע בערכאות אף כשאין ברור להם שהנתבע חייב וכן‬ ‫נוהגים)ט(‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אם אין ביד בית דין או ביד התובע לגבות מהנתבע מה‬ ‫שהוא חייב שלא על ידי הליכה לערכאות‪ ,‬והנתבע מסרב לדון‬ ‫ע ״ פ ה ד י ן וכר‪ .‬ועיין מש׳׳ב בסי׳ יד ס ק ״ ה ש כ ת ב א ב ל כ ש ה ב ׳ ׳ ד אינן י כ ו ל י ם‬ ‫לדון ש ל א בפניו ש י ה י ה מהוייב ל ש ל ם ‪ .‬אז אין הב״ד יכולין ליתן ר ש ו ת ל י ל ך‬ ‫ל ע ר כ א ו ת וכר‪ ,‬כ י אין יודעין א ם ה ו א מהוייב ל ש ל ם ‪ .‬והוי כ ה ו צ י א ש ל א‬ ‫ב ר ש ו ת ב׳׳ד‪ .‬ו ב ׳ ׳ ב ב ע ר ו ה ״ ש סי׳ ב ו ס ״ ב ‪.‬‬ ‫)ז( ע ר ו ה ־ ־ ש ש ם ‪ .‬ו ב נ ת י ב ו ת ש ם כ ת ב ר ק מ ש מ ת י ן א ו ת ו כ ש א י נ ו ר ו צ ה ל ב ו א ‪.‬‬ ‫)ח( ע ר ו ה ״ ש שם‪ ,‬ו כ ת ב כיון ש ה מ ס ר ב אין ר צ ו נ ו ל ה ש י ב בב״ד‪ .‬כ א ש ר ע ש ה כן‬ ‫י ע ש ה לו ו ש ל א י ה א ח ו ט א נ ש ב ר נותנים ר ש ו ת ל ת ו ב ע שידון ע מ ו ש מ ה ‪ ,‬כיון‬ ‫שנראה ל ה ם שעב״פ יש ל ו תביעה חזקהע ל המסרב‪.‬‬ ‫)ט( ב ם ׳ י ש ו ע ו ת י ש ר א ל ע ל סי׳ כ ו ע י ״ מ סק׳׳ב ה ב י א ד ב ר י ה נ ת י ב ו ת ו כ ת ב‬ ‫ו א י נ ו נ ר א ה כ ן מ ד ב ר י מ ה ר י ב ׳ ׳ ל ח ״ ג סי׳ מ ח ‪ .‬ל פ י ש ד ע ת ו ד א ם נ ת ב ר ר ל ב ״ ד‬ ‫שהדין ע ם ה ת ו ב ע ושבנגדו א ל ם — צריכין להעיד‪ ,‬ואם ל א נ ת ב ר ר ל ה ם אין‬ ‫ל ה ם ל ה ע י ד ר ק נ ו ת נ י ם ר ש ו ת ל ד ו ן ‪ .‬ו מ י ה ו ל ע י ל סי׳ י ד כ ת ב ת י ד א ם ח י י ב‬ ‫ש ב ו ע ת היסת‪ ,‬כיון ד ל א נחתינן לנכסיו מ צ ד הדין אין נותנין רשות‪ ,‬א ל א‬ ‫נ ש ת ר ב ב ה מ נ ה ג ליתן ר ש ו תג ם בזה‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב א ו ר ח מ ש פ ט סי׳ כ ו ס ״ ב ש ה ב י א ד ב ר י ה נ ת י ב ו ת ‪ ,‬ו כ ת ב ו ל פ ׳ ־ ז ת מ ה נ י‬ ‫ע ל מ ה ש נ ו ה ג י ם ל ת ת ר ש ו ת אף כ ש א י ן אנו יודעין ש ו ד א י חייב‪ ,‬א ב ל ב א מ ת‬ ‫ה ד ב ר ב ר ו ר ד מ א ח ר ד א י נ ו צ י י ת ד י נ א ל ב ו א ל פ נ י דייני י ש ר א ל ‪ ,‬נותנין ר ש ו ת‬ ‫א ף ב ש א י נ ו ח י י ב ב ו ד א י ‪ ,‬ועיי׳׳ש ש ד ח ה ר א י ו ת ה נ ת י ב ו ת ובס׳ א מ ר י ב י נ ה ה׳‬ ‫ד י י נ י ם סי׳ ב ז ה ב י א ד ב ר י ה נ ת י ב ו ת ו כ ת ב ע ״ ז ש מ ל ב ד ד ס ו ג י א ד ע ל מ א א ז ל י‬ ‫ב ת ר א י פ כ א ‪ ,‬ד נ ו ת נ י ן ב כ ל ב׳׳ד ר ש ו ת ל ל כ ת ב ע ר כ א ו ת נ ג ד מ ס ר ב ‪ .‬ד א ל ״ כ ל א‬ ‫ש ב ק ת חיי ו כ ל א ח ד ש י ש לו ד ד ד ע ם ח ב י ר ו א ם אינו ידוע לב״ד מ ח ו ב ב ר ו ר‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫בבית דין‪ ,‬רשאים בית דין ליתן רשות לתובע לתבוע את בעל‬ ‫דינו בפני ערכאות שידונוהו על דעתם לפי דיניהם — בדי‬ ‫להוציא את שלו מתחת יד בעל דינו)י(‪.‬‬ ‫הרשאים ליתן רשות‪:‬‬ ‫ו‪ .‬יש אומרים שרק בית דין של שלשה רשאים ליתן רשות לדון‬ ‫יפסיד א ת שלו‪ ,‬כ י א ם ג ם מ ש מ ת י ן א ו ת ו ל א ישגיח בזה ו י מ צ א מסייעים‬ ‫בעוה׳׳ר וכו׳ וא־׳ב י א כ ל ה ל ה וחדי‪ .‬ועיי׳׳ש ש ה ב י א ל ז ה כ מ ה ר א י ו ת ‪ ,‬וסיים‬ ‫ו כ ן מ ב ו א ר מ ד ב ר י ה ת ו מ י ם סי׳ כ ו סק׳׳ז‪ .‬ו כ ן מ ב ו א ר כ ת ש ו ׳ מ ש פ ט י ש מ ו א ל סי׳‬ ‫קיד‪ .‬ו ה כ א א ז י ל ס ו ג י א ד ע ל מ א ו ד ל א ב נ ת י ב ו ת ‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ס ׳ ע ר ך ש ״ י סי׳ כ ו ס ״ ב ש ה ש י ג ע ל ה נ ת י ב ו ת ו כ ת ג ‪ :‬ד א ׳ ׳ ב ע ת ה ש א י ן‬ ‫לנו ר ש ו ת ל ש מ ת י א כ ל ה ל ה וחדי‪ ,‬ו ב ט ל ת ר ו ב מ ש א ו מ ת ן ש ה ם ב ש ו ת פ ו ת‬ ‫ו ע ס ק א ‪ ,‬ד מ נ ץ י ד ע ו הב׳׳ד ו א ס ו ר י ן ל ש מ ו ע ד ב ר י ב ע ״ ד א ח ד ‪ ,‬ועיי׳׳ש ש ה ב י א‬ ‫ר א י ו ת מ י ש ״ ש ש כ ת ב ע ל מ ס ר ב ד ה פ ס י ד דינו‪ .‬מ ש מ ע ש א ף א ם י ד ו ע ל נ ו ד י ז כ ה‬ ‫ב ד י נ י י ש ר א ל וכוי‪ ,‬ו ה ב י א מ ס ׳ ד ב ר י ג א ו נ י ם כ ל ל נ ב ס ׳ ׳ א ש כ ת ב ש ר א ה ב ב ת ״ י‬ ‫ש ל גדול א ח ד ש ה ש י ג ע ל ה נ ת י ב ו ת ו ד ח ה כ ל ראיותיו‪ ,‬והוכיח מ כ מ ה מקומות‬ ‫דאף א ם אין ידוע ה ח ו ב לב״ד נותנים רשות‪ ,‬ו כ ת ב ו א פ ש ר גם ה נ ת י ב ו ת ל א‬ ‫ס ג ר ה ד ר ך ב פ נ י ה ת ו ב ע ‪ ,‬ר ק ש א י ן ב׳׳ד י כ ו ל י ם ל י ת ן ר ש ו ת ‪ ,‬א ב ל ג׳׳כ א י ן‬ ‫א ו ס ר י ן ‪ .‬ונ׳׳מ ל ע נ ץ ש א ׳ ׳ צ ה נ ת ב ע ל ה ח ז י ר ל ו ה ו צ א ו ת ע י י ׳ ׳ ש ‪.‬‬ ‫)י( ש ר ע סי׳ כ ו ס ״ ב ‪ ,‬ו מ ק ו ר ו מ ד ב ר י ה ר א ש ו נ י ם ה ר מ ב ״ ם ס ו ף ה ל ׳ ס נ ה ד ר י ן ‪.‬‬ ‫ו ה ר א ״ ש ב׳׳ק פ ״ ח סי׳׳ז ה ב י א כ ן ב ש ם ר ב פ ל ט ו י ש ל מ ד ו מ ה א ד א י ת א ב ג מ י ש ם‬ ‫צ ב ע״ב‪ .‬מ נ א ה ך מ י ל ת א ד א מ ר י אינשי ק ר י ת ל ח ב ר ך ו ל א ע נ ך רמי ג ו ד א ושדי‬ ‫עילויה וכר‪ ,‬ו כ ת ב מ כ א ן פסק ראובן ש י ש ל ו ת ב י ע ה ע ל ש מ ע ו ן ו מ ס ר ב ל ב ו א‬ ‫ע מ ו לדין‪ .‬ש ר ש א י ‪ -‬ל ה ב י א ו ל ע ש ״ ג כ ד י ל ה ו צ י א א ת ש ל ו מ ת ח ת ידו‪ .‬וכן ה ב י א ו‬ ‫ר ב י נ ו י ר ו ח ם ב ש מ ו מ י ש ר י ם נ״א חי׳׳ב ו ע ו ד ר א ש ו נ י ם ‪.‬‬ ‫ו ט ע ם ה ה י ת ר עיין ב ס פ ר כלי ח מ ד ה ריש פ ר ש ת מ ש פ ט י ם ש ה ק ש ה א מ א י‬ ‫י ה א מ ו ת ר כיון ש ה ו א ל א ו ה ב א מ כ ל ל ע ש ה ״לפניהם ו ל א לפני עכו״ם״‪.‬‬ ‫ו א מ א י י ה א מ ו ת ר ל ע ב ו ר ע״ז ב מ ק ו ם פ ס י ד א ו ה א מ ח ו י י ב א ד ם ל י ת ן כ ל ה ו נ ו‬ ‫ש ל א יעבור בל׳׳ת ובפרט ב ק ו ם ו ע ש ה ‪ .‬ו ל ו מ ר כיון דנוטל ר ש ו ת מ ב ״ ד הוי‬ ‫כ א י ל ו הב״ד ע ו ש י ם ש ל ו ח י ם לדון‪ ,‬דזה שייך רק א ם ה ע כ ו ״ ם כופים א ו ת ו‬ ‫לקיים מ ה ש י ש ר א ל א ו מ ר י ם ל ו ולקיים פ ס ק ב״ד‪ ,‬א ב ל ה י כ א ד ה ע כ ו ״ ם ד נ ץ‬ ‫כפי נימוסם ומחייבים ה ו צ א ו ת מ ה שבדיני י ש ר א ל אינו חייב‪ ,‬ואיך מ ו ת ר‬ ‫בשביל ממון ל ל כ ת ב ע ר כ א ו ת ש ל עכר׳ם‪ .‬והן א מ ת דהנתיבות כ ת ב דבכה״ג‬


‫סימן ז‪ :‬התדיינות בערכאות — ברשות ב״ד סעיף ו‬

‫עג‬

‫בערכאות‪ ,‬אבל בפחות משלשה אינם רשאים ליתן רשות אף אם‬ ‫ד ל א נתחייב בב־׳ד א ז מ ש מ ת י ן ל ו ואין נותנין ר ש ו ת ב״ד ל ל כ ת ב ע ר כ א ו ת ‪,‬‬ ‫אמנם מורי ה ג ד ל בישועות ישראל ש ם כ ת ב דמנהג ה ע ו ל ם ד ל א בנתיבות‬ ‫ב ז ה ‪ ,‬א ״ ב ת מ ו ה מ א ו ד מ ה ו ה ה י ת ר ‪ ,‬ו ס י י ם ו א ו ל י י׳־ל ד ה ט ע ם כ י ו ן ש א י ס ו ר ו‬ ‫ה ו א מ ק ר א ״דלפניהם״‪ ,‬א״ב ב מ ק ו ם ד ל א א פ ש ר ״לפניהם״ מ ח מ ת ה נ ת ב ע‬ ‫ש א י נ ו ר ו צ ה לדון בדיני י ש ר א ל ‪ ,‬ל י כ א איסור ת ו ר ה ו ל כ ן סגי ב נ ט י ל ת ר ש ו ת‬ ‫מ ב ״ ד ו ע ד י י ן צ ״ ע ע כ ׳ ׳ ל ‪ .‬ו ב א מ ת ש ט ע ם ז ה מ ש מ ע ב מ ר ד כ י ב ״ ק פ ר ק מ ר ו ב ה סי׳‬ ‫עד‪ ,‬ש כ ת ב ד א י א י נ ש א ל ם ה ו א ואינו יכול ל ב ו פ ו בדיני י ש ר א ל מ ו ת ר ל כ ו פ ו‬ ‫בדיני כותים‪ ,‬ו ה א ד א מ ר ו ״לפניהם ו ל א לפני כותים״ היינו ה י כ א ש י כ ו ל‬ ‫ל ה כ ר י ח ו ביד ישראל‪.‬‬ ‫א ו ל ם ב ב י א ו ר ה ג ר ״ א סי׳ ב ו א ו ת ה צ י י ן ע ל ד י ן ה מ ח ב ר ש מ ו ת ר ל י ל ך‬ ‫ל ע ש ״ ג ב ר ש ו ת ב״ד‪ ,‬ה ג מ ר א בגיטין פ ח ע ״ ב ו ב נ כ ר י ם ח ו ב ט י ן א ו ת ו ו א ו מ ר י ם ל ו‬ ‫ע ש ה מ ה ש י ש ר א ל אומרים לך‪ ,‬מ ש מ ע ש ל מ ד ש ה ה י ת ר ה ו א כיון דנתנו לו‬ ‫ר ש ו ת הוי כ א ל ו א מ ר ו ל ה ם ב״ד ש ל י ש ר א ל שיכפו אותו‪ ,‬וכ״ב בשו״ת חת״ס‬ ‫ח ו ״ מ סי׳ ג ש ה ו א י ל ו ה ע ר כ א ו ת ד נ י ם מ כ ח ר ש ו ת ב ״ ד ‪ -‬ש ה ר י ה ת ו ב ע ל א‬ ‫ה ל ך ל ת ב ו ע ב ע ר כ א ו ת א ל א ל א ח ר ש ק ב ל ר ש ו ת מב״ד ‪ -‬אין מ ש פ ט ם נקרא‬ ‫ע ל ש מ ם א ל א ע ״ ש דייני י ש ר א ל ‪ .‬ה י ו צ א מ ד ב ר י ה ם ש ה ם ל מ ד ו ש כ ל ה ה י ת ר‬ ‫ה ו א מ ב ח נ ט י ל ת ר ש ו ת ב״ד‪ ,‬ד א ז ה ו י ה ע ר כ א ו ת ב א ל ו ה ם ש ל ו ח ם ש ל ב ״ ד ש ל‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫ולפי הטעם הראשון ש ה ה י ת ר הוא דבמקום דלא א פ ש ר לפניהם ליכא‬ ‫איסור‪ .‬ה י ת ר ז ה א י נ ו ת ל ו י כ ל ל ב ר ש ו ת ב״ד‪ ,‬ו כ ״ מ ב מ ר ד כ י ה נ ״ ל ש א ח ר‬ ‫ש ה ב י א ש ה א י ס ו ר ה ו א ר ק ב מ ק ו ם ד א פ ש ר ל ה ב ר י ח ו בדייני י ש ר א ל ‪ ,‬כ ת ב‬ ‫א מ נ ם מ צ א ת י בתשו׳ רבינו מאיר דאין מ ו ת ר להכריחו ביד כותים אא״כ‬ ‫י ת י ר ו ל ו ב״ד א ו ר א ש י ה ק ה ל וב״כ ה מ י י מ ו נ י וכוי‪ .‬מ ב ו א ר מ ד ב ר י ו ד ה ה י ת ר‬ ‫ש כ ת ב ת ח י ל ה ה ו א ל א מ ש ו ם ר ש ו ת ב״ד‪ .‬וכן מ ב ו א ר ב י ש ״ ש ה נ ״ ל ש ה ב י א‬ ‫דברי ה מ ר ד כ י ו כ ת ב ש נ ט י ל ת ר ש ו ת ה ו א ת ק נ ה ש נ ה ו ג ב ב ת י דינים ש ב י ש ר א ל‬ ‫ש ל א ל ד ו ן ב פ נ י ה ם א ל א ע ״ י ר ש ו ת ‪ .‬ו א ו ל י א פ ש ר ל י ת ן ט ע ם ל ת ק נ ה זו‪ ,‬כ י ו ן‬ ‫ד כ ל ה ה י ת ר ה ו א מ ש ו ם ד א ״ א לקיים ״לפניהם״ אין איסור ל י ל ך לעש״ג‪ ,‬א״כ‬ ‫צ ר י כ י ם ב״ד ל ה ח ל י ט ש ה ם א י נ ם י כ ו ל י ם ל כ ו פ ו ועי״ז י ת ב ט ל ה א י ס ו ר ‪ ,‬א ב ל‬ ‫ה ת ו ב ע ב ע צ מ ו אינו יבול ל ה ח ל י ט ש א ץ לב״ר ב ח ל כ פ ו ת ע ל הנתבע‪ .‬ובשו״ת‬ ‫ה ר ד ב ״ ז ח ״ א סי׳ ק ע ב כ ת ב ו א פ י ל ו ב ״ ד ש ב ע י ר א י ן ל ה ם כ ח ל ת ת ר ש ו ת ב ז ה‬ ‫א ם ל א שנתברר ל ה ם ש א ח ד ת צ ה לגזולא ת ח ב י ת ולא מצו למכפיה‪.‬‬ ‫ו ב א ו ר ח מ ש פ ט כ א ן ס״ב כ ת ב ד ל ה ת י ר איסור ד ל פ נ י ה ם ו ל א לפני ע כ ו ״ ם צ ת ך‬ ‫ב ״ ד ש ל גי‪ ,‬ד ב א י ס ו ר ל א ש י י ך ק ב ל ה ב מ ־ ש כ י ו צ א ב מ ה ר ש ד ״ ם ו ב ו ׳ ‪ .‬ו ב פ ר ט‬ ‫ד ג ו ב ץ עפי״ז ה ו צ א ו ת ‪ ,‬ו ע י ק ר ה י ת י ר ו מ ב ו א ר ברמ׳׳א ב ש ו ״ ת סי־ ק ח ד ה ו א‬ ‫מ ט ע ם ה פ ק ר ב ־ ד הפקר‪ ,‬והפקר ביד ודאי דבעי ג כידוע‪.‬‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫קבלו עליהם בעלי דין)יא(‪ ,‬ויש מי שכתב שאף לשיטה זו אם סרב‬ ‫לבא לדין להזמנתו של רב או דיין יחיד‪ ,‬רשאים אחר כך בית דין‬ ‫של שלשה להתיר לתובע לדון בערכאות)יב(‪ .‬ויש אומרים שגם‬ ‫אב״ד יחידי או אם קבלו בני העיר דיין קבוע שהוא לבדו ידון‬ ‫אותם — רשאי ליתן רשות לדון בערכאות)יג(‪.‬‬ ‫ז‪ .‬בעלי דין שבררו להם דיינים כדין זה בורר לו אחד וזבל״א‬ ‫בקנין‪ ,‬אף שהם רשאים להוציא כתב סירוב אם סרבו אחר בך‬ ‫לדון בפניהם)יח‪ ,‬אין הם רשאים להתיר לתובע לדון‬ ‫בערכאות)טי(‪.‬‬ ‫) י א ( א ו ר ח מ ש פ ט סי׳ כ ו ס ״ ב ה ו ב א ב ס ״ ק ה ק ו ד ם ‪ ,‬ו כ ־ כ ב ש ר י ת ל ב ו ש י מ ר ד כ י‬ ‫ת נ י נ א ח א ה ״ ע סי׳ נ ב ד ל א נ ק ר א מ ס ר ב ר ק ב ב ״ ד ש ל ש ל ש ה ‪.‬‬ ‫) י ב ( ש ר י ת ב צ ל ה ח כ מ ה ח׳׳ד סי׳ ל ז ‪ .‬ו כ ת ב ש כ ן מ ש מ ע ב א ו ר ח מ ש פ ט ע צ מ ו ‪,‬‬ ‫ש ר ק כ ד י ל ה ת י ר ה א י ס ו ר צ ר י ך ג ‪ .‬ו א ״ כ א ם ס ר ב ל א ב ״ ד א ו ל ר ב י כ ו ל י ם ג׳‬ ‫להתירו‪ .‬ו כ ת ב ש כ ן מ ש מ ע מ ל ש ו ן ה ש ו ״ ע ש כ ת ו ב י ת ב ע נ ו לדייני י ש ר א ל‬ ‫ת ח ל ה א ם ל א ר צ ה ל ב א נוטל ר ש ו ת מב״ד‪ ,‬מ ש מ ע ד ה ת ב י ע ה יכול ל ה י ו ת‬ ‫ב פ נ י דיינים ורק ה ה י ת ר צ ר י ך ל ה י ו ת ב פ נ י ב״ד‪ .‬וסיים ש ם ש ה מ ס ר ב ל א ב ׳ ־ ד א ו‬ ‫ל ר ב נ ק ר א מ ס ר ב ‪ .‬ו כ ד י ל ה ת י ר ו ל י ל ך ל ע ר כ א ו ת צ ר י ך ב ״ ד ש ל גי‪ ,‬ו א ם ע ב ר‬ ‫ונתן ה י ת ר בזה לבדו אין מזחיחין אותו‪.‬‬ ‫)יג( ש ר י ת מ ה ר ש ״ ם ח ״ ד ס ו ס י ׳ ק ה ‪ ,‬ו כ ת ב כ י ו ן ד מ ב י א ב ש ר י ת ב ״ ח ס י ־ ק כ א‬ ‫דבמדינתינו ש מ ק ב ל י ם ה ר ב לזמן קצוב‪ ,‬ה ד ל כקבלוהו בפירוש לדון ביחיד‬ ‫ו כ ר ‪ ,‬ו א ״ ב ה׳׳נ ל ע נ י ן נ ת י נ ת ר ש ו ת ל י ל ך ב ע ר כ א ו ת ו כ ו ׳ ע י י ׳ ־ ש ‪.‬‬ ‫)יד( כ ד מ ב ו א ר בסי׳ י א ס ״ א ברמ׳׳א‪ .‬ועיי׳׳ש ש א ם ה ז מ י נ ו ה ו ו ל א ב א מ נ ד י ן‬ ‫אותו‪ .‬ובב״י ה ב י א ‪ .‬ב ש ם שרית ה ר ש ב ״ א ש י ש ל ה ם כ ח ל כ ת ו ב ש ט ר פ ת י ח א‬ ‫ו ל נ ד ו ת ו ל ה ח ר י ם כדין ב״ד גמור‪ .‬והנה רמ׳׳א הוסיף ע ל דברי ה ר ש ב ־ ׳ א ׳׳בקניך‬ ‫ו פ י ר ש ב ס מ ׳ ־ ע סק׳׳ז ו ב ב א ר ה ג ו ל ה ס ק ״ ח ד א ל ׳ ־ כ י כ ו ל ל ח ז ו ר ב ו כ מ ׳ ׳ ש ל ק מ ן‬ ‫סי׳ י ב ‪ .‬ו ב ה ל ׳ ׳ פ ה ע ר ה ‪ 1 2 2‬כ ת ב ו ו י ש ל ה ו ס י ף מ ה ש מ ב ו א ר ל ה ל ן סי׳ י ד ש כ ל‬ ‫ש י כ ו ל ע ו ד ל ח ז ו ר א׳׳צ ל ח ו ש ל ה ז מ נ ת ו ‪ .‬ו ל כ ן א ף ש ע ד י ץ ל א א מ ר ש ח ו ז ר ב ו‬ ‫ב כ ל ל מ ל ד ץ א צ ל ם — אין ב ב ח ם ל נ ד ו ת ו ‪ .‬וכ׳׳ב מ פ ו ר ש ב ש ר ת ר ״ מ א ל ש י ך‬ ‫סי׳ ק כ ה ד ב י ק ד י ב ו ל ל ב ט ל ה ב י ר ו ר ש ל ו ‪ ,‬ה ו ׳ ׳ ל כ א ו מ ר א נ י מ ב ט ל ו ‪ ,‬ו ע י י ׳ ׳ ש‬ ‫ש ה א ר י ך בזה‪.‬‬ ‫) ט ו ( ש ו ״ ת ר ד ב ׳ ־ ז ח ׳ ׳ א סי׳ ק ע ״ ב כ ת ב ו ג ד ו ל ה מ ז ו א נ י א ו מ ר ש א פ י ל ו נ ת נ ו ל ו‬ ‫ר ש ו ת ש נ י ה ם ל א ה י ה ל ו ל ס מ ו ך ע ל י ה ם ‪ ,‬כ י ו ן ש א י נ ם ב׳׳ד ק ב ו ע ש ב ע י ר ‪ .‬ש א ם‬


‫סימן ז‪ :‬התדיינות בערכאות — ברשות ב״ד סעיפיס יב— יד עז‬

‫מי נקרא מסרב‪:‬‬ ‫ח‪ .‬נתבע שטוען שאינו רוצה לדון בבית‬ ‫אלא בבית דין אחר‪ ,‬אף אם חשיבות‬ ‫פחותה מבית דין זה‪ ,‬או שהוא רוצה‬ ‫אחרת‪ ,‬נחשב במציית דין — ואין בית‬ ‫לתובע לתובעו בערכאות)טז(‪.‬‬

‫דין שתבע אותו התובע‬ ‫הבית דין שרוצה לדון‬ ‫לדון בבית דין שבעיר‬ ‫דין רשאים ליתן רשות‬

‫ט‪ .‬אם נראה לבית דין שטענת הנתבע הוא רק מפני שהוא רוצה‬ ‫להתחמק ולדחות התביעה מעליו‪ ,‬או כדי להרבות הוצאות‬ ‫התובע שיצטרך לילך לדון עמו בעיר אחרת שלא כדת‪ ,‬יש‬ ‫לנתבע דין מסרב ואלם ובית דין רשאים ליתן רשות לתובע‬ ‫לתובעו בערכאות)יז(‪.‬‬ ‫י‪ .‬נתבע שטוען שהוא רוצה להתדיין בפני בית דין‪ ,‬אך אינו‬ ‫רוצה לחתום על שטר התחייבות שהדרך להתחייב בפני בית דין‬ ‫)קאמפראמיס(‪ ,‬יש לו דין מסרב)יד(‪.‬‬ ‫יא‪ .‬מסרב נקרא רק אחרי שבית דין הזמינו אותו לדין שלש‬ ‫ב ר ר ו א ו ת ם ל ד ו ן א ו ל פ ש ר ביניהם ל א ב ר ר ו א ו ת ם ל ע ב ו ר ע ל דין ת ו ר ה רעל‬ ‫ה ס כ מ ת הקהילות עיי־ש‪ .‬וראה ב ש ד ת אבן י ש ר א ל להגרי‪-‬י פישר שליט״א‬ ‫ח־־ח סי־ צ ש כ ת ב ד ב ז מ נ י נ ו ש ה ו ת ר ה ה ר צ ו ע ה ו ב מ ע ט ר ו ב ה ב ו ר ר י ם ל ו ק ח י ם‬ ‫ה ר ב ה כ ס ף י ו ת ר מ ש ב ר ב ט ל ה ‪ .‬ו כ ב ר נ פ ס ק ב ש ד ע סי׳ ט ס״ ה ד ה נ ו ט ל ש כ ר‬ ‫ל ד ו ן דיניו בטלים‪ .‬ומביון ש ב ן ב ו ד א י ד ה כ ת ב ס י ר ו ב ש ל ה ם אינו בלום‪ .‬ו ב פ ר ט‬ ‫ל י ל ך ל ע ר כ א ו ת וכו‪ -‬עיי״ש‪.‬‬ ‫) ט ז ( ב נ ה ׳ ׳ ג ס י ׳ ב ו ה ג ה ״ ט א ו ת ב ו ב ש ם ש ו ־ ת ת ו מ ת י ש ר י ם סי׳ ק צ א ‪ .‬ו ע י י ־ ש‬ ‫ש ה ב י א ב ש ם ש ר ת ה ר ש ד ״ ם א ה ״ ע סי׳ מ ד א פ י ל ו א ם ר ו צ ה ל ה ת ד י ץ ב פ נ י‬ ‫ב ־ ד קטן מ ה ר א ש ו ן צ י י ת ד י נ א מקרי‪ .‬ו כ ־ כ ב ש ד ת מהרי״ק ש ו ר ש א‪ ,‬ו ה ב י א ו‬ ‫ב נ ת י ב ו ת ח י ד ו ש י ם ס״ק יג‪ .‬ת ו מ י ם סי׳ ב ו ס ק ־ ב ‪ .‬מ א ז נ י ם ל מ ש פ ט סי׳ כ ו ‪ ,‬ע ר ו ך‬ ‫ה ש ל ח ן ש ם ס ״ ה ‪ .‬ו ע י י ן ב מ ה ר ש ״ ם ח ״ ד סי׳ כ ד ש פ ק פ ק ע ־ ז ‪.‬‬ ‫)יז( מ א ז נ י י ם ל מ ש פ ט ש ם ‪ .‬ו כ ־ ב ב ע ר ו ה ״ ש ש ם ‪.‬‬ ‫)יז•( ש ד ת נ א ו ת ד ש א סי׳ נ א ‪ .‬ו כ ת ב ש כ ן מ ש מ ע מ ש ר ת ד ב ר י ח י י ם ח ״ ב ח ד מ‬ ‫סי׳ ז וסי׳ ט ‪ .‬ו כ ־ מ מ ש ר ת ש ו ״ מ מ ה ד ״ ג ח ״ ג ס י ׳ ק כ ה ש ה ב ״ ד י כ ו ל ל כ ו ף‬ ‫ל ח ת ו ם קאמפראמיס‪ .‬ו א ם ל א ח פ ץ ל ח ת ו ם א ז י כ ת ב ו סירוב‪.‬‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫פעמים ולא בא)יח(‪ .‬ואם המנהג ליתן רשות אחר התראה אחת‬ ‫ומודיעים לו שאם לא יבא לדון יתנו רשות לתובע לתבוע אותו‬ ‫בערכאות מועיל רשותם)יט(‪.‬‬ ‫יב‪ .‬בית דין כשמזמינים את הנתבע לדין שלש פעמים‪ ,‬צריכים‬ ‫להזמינו כל פעם בהזמנה מיוחדת‪ ,‬ולא די שיזמינו אותו בהזמנה‬ ‫אחת לשלשה זמנים זה אחר זה)כ(‪ ,‬וכן צריך להתרות בו בכל‬ ‫אחת משלשה הזמנות שאם לא יבא ידונו אותו על סירובו)כא(‪.‬‬ ‫יג‪ .‬דין זה שצריך להזמינו שלשה פעמים‪ ,‬הוא רק אם הנתבע‬ ‫קבל ההזמנה ושתק‪ ,‬או שאמר שיבא ולא באגכב(‪ ,‬אבל אם אמר‬ ‫המוזמן שאינו רוצה לבא לדין‪ ,‬דנים אותו מיד כמסרב ומנדין‬ ‫ו ע י י ן ב ש ר ת ה ר י ב ש מ י ם מ ה ד ר ג סי׳ צ ט ש כ ת ב ג ״ כ ש ב ׳ ׳ ר י כ ו ל י ם ל כ ו ף ‪,‬‬ ‫א ך לענין שיתן ה נ ת ב ע הוצאות כתיבתו א פ ש ר שאין יכולים הב״ד לכופו‬ ‫עיי״ש‪.‬‬ ‫) י ח ( א ו ר ח ל מ ש פ ט סי׳ כ ו ד ס ר ב ן מ ש מ ע מ ו ח ז ק ב כ ך ‪ .‬ו ע י י ן ב ס מ ׳ ׳ ע ס ק ״ ה‬ ‫ש כ ת ב ב ש ם ב ע ל ה ת ר ו מ ו ת ב ש ם ר ב ש ר י ר א ד ה מ ו ר ד בדין מ ת ר ץ בו ה ת ר א ה‬ ‫מ פ ו ר ס מ ת ‪ ,‬ו א ם אינו מ ק ב ל מעידיו ע ל י ו וגובין מ מ נ ו בדייני עכר׳ם‪ ,‬ומנהג‬ ‫ש ל נ ו ל ע כ ב ג״פ ב ב ״ ה ואחייב מ ת י ר י ן ל ו עכ׳׳ל‪ .‬וב״כ בם׳ ב ע י חיי חו׳׳מ ח ״ א‬ ‫סי׳ י ז ד צ ר י ך ל ה ת ר ו ת ב ו פ ע מ י ם א ו ש ל ש ו א ז נ ו ת נ י ם ר ש ו ת ‪ .‬ו כ ן ה ו ז כ ר‬ ‫ב פ ש ט ו ת בפוסקים‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב כ נ ד ד ג ה ג ה ״ ט א ו ת יז ש כ ת ב ד ל ״ כ כ ן א ל א ד ו ק א ב א ל ם ש ר ו א י ן ב ״ ד‬ ‫ש א י ן ל ו ת ק ו מ ה ל ג ב ו ת ממנו בדיני י ש ר א ל ‪ ,‬וכגון ש ה ת ר ו ב ו פ ע מ י ם ו ש ל ש‬ ‫ו ל א ה ט ה אוזן‪ ,‬א ב ל ל א ב מ י ש ר ו צ ה ל ה י ו ת צ י י ת ד י נ א א ל א א י ש ת מ ו ט י ה א‬ ‫מ י ש ת מ י ט ל ב א לב״ד‪.‬‬ ‫)יט( א ו ר ח ל מ ש פ ט ה נ ״ ל ‪ .‬ו כ ״ כ ב מ נ ח ׳ ׳ י ח ״ ט סי׳ ק נ ה א ו ת ב ש כ ת ב ע ל ד י ן‬ ‫מ ו מ ר ת ש צ ר י ך ל ה ת ר ו ת ב ה ו ל י ט ו ל ר ש ו ת ב״ד‪ .‬ו כ ת ב ה נ ה ו ג א צ ל י נ ו ש א י ן‬ ‫צ ר י ך ג״פ‪ ,‬א ל א ש ו ל ח י ם ל ו ה ז מ נ ה א ח ת ו ל ה ת ר ו ת ב ו ש א ם י ס ר ב ל ב א י ת נ ו‬ ‫ר ש ו ת ל ב ע ל דינו ל י ל ך ל ע ר כ א ו ת ‪ .‬א ו א ם הב׳׳ד יחליטו ש ה י א ב כ ל ל א ל ם ו ל א‬ ‫ציית דינא א״צ להזמינה לדין א ל א יותן ב ל א זה ר ש ו ת לילך ע מ ה ל ע ר כ א ו ת ‪.‬‬ ‫) כ ( ר ש ב ׳ ׳ א ב ח י ד ו ש י ו ב ״ ק ק י ג ע׳׳ב‪ .‬ש ו ״ ע סי׳ י א ס ״ א ‪.‬‬ ‫)בא( ר ש ב ״ א ש ם ש כ ת ב ומתרינן ב ו כ ל זמן חמן‪.‬‬ ‫)בב( א ל פ י מ נ ש ה סי׳ י א ב ש ם ה ב ׳ ׳ ח ו י ש ׳ ׳ ש פ־׳י ב׳׳ק ס י ־ ט ו ‪ .‬ו כ ת ב ש ם ב י ש ׳ ׳ ש‬


‫סימן ז‪ :‬התדיינות בערכאות — ברשות ב״ד סעיפיס‬

‫יב— יד‬

‫עז‬

‫א ו ת ו ) ‪ , 0 0‬ונותנים לתובע רשות לילך לדון ב ע ר כ א ו ת ) כ ח ‪.‬‬ ‫נאמנות שסירב‪:‬‬ ‫יד‪ .‬יש אומרים שאין לבית דין ליתן רשות לתבוע בערכאות‪ ,‬עד‬ ‫שיתברר על ידי שני עדים שהנתבע מסרב לבא לבית דין)כה(‪,‬‬ ‫ויש מי שאומר ששליח בית דין הקבוע נאמן לדברי הבלגכו( אם‬ ‫הזמינו אותו ולא באגכז(‪.‬‬ ‫שאע׳׳פ ש א מ ר ש י ב א ו ל א ב א אינו כ מ ה ת ל בב״ד‪ ,‬א ל א אמרינן ד ד ע ת ו ה י ה‬ ‫ל ב א ו א ו נ ס ה ו א ד א י ת ר ע ל י ה עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) ב ג ( ב ״ ח סי׳ י א ס ״ א ‪ .‬ו כ ״ ב ב נ ת י ב ו ת ש ם ב י א ו ר י ם ס ק ״ א ש ז ה ו פ י ר ו ש ב ר מ ״ א‬ ‫ש ם ש כ ת ב א ו ל א ר צ ה ל ב א ‪ -‬מ נ ד י ן א ו ת ו מ י ד עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) כ ד ( ס־ א ל פ י מ נ ש ה סי׳ י א ש כ ת ב ו ה ״ ה ש י ש ר ש ו ת ל ב ״ ד ל י ת ן ר ש ו ת ל ת ו ב ע‬ ‫לילך ב ע ר כ א ו ת וגם יהיה חייב ל ש ל ם הוצאותיו‪.‬‬ ‫) כ ה ( כ נ ה ״ ג ע ל ה ט ו ר כ א ן ס״ק י ח ו ה ב י א ו ב א ו ר י ם כ א ן סק׳׳ז‪ .‬נ ת י ב ו ת ח י ד ו ש י ם‬ ‫סק״ז‪ .‬ו ה ט ע ם כ ת ב ב כ ה ״ ג ד ה ו א י ל ו ה ו א מ י ל ת א ד מ מ ו ן א י ן ע ״ א נ א מ ן ו צ ר י ך ב׳‬ ‫ע ד י ם כ ד א מ ר י נ ן בב״ק ש ם ד ל ע נ י ן מ מ ו ן צ ר י ך ב־ ע ד י ם ‪ .‬וכ״כ בס׳ ב ע י חיי ח ״ א‬ ‫ח ו ״ מ סי׳ יז‪ ,‬ו ב כ ס ף ה ק ד ש י ם סי׳ כ ו כ ת ב ע ו ד ט ע ם ל ז ה ש א י ן ז ה כ ע ״ א ש נ א מ ן‬ ‫באיסורים‪ ,‬כיון ש י ש ח ז ק ת כ ש ר ו ת ש ל ה נ ת ב ע ונגד ח ז ק ה אין ע׳׳א נאמן‪ ,‬א ף‬ ‫ש י ש ח ז ק ה ש ל י ח ע ו ש ה ש ל י ח ו ת ו ‪ .‬אולי ל א סירב רק ה ש מ י ט הזמן‪ .‬וכ״כ בס׳‬ ‫מ א ז נ י ם ל מ ש פ ט סי׳ ־ ב ו כ ה ב נ ה ״ ג ו כ ת ב ל פ י ש מ פ ס י ד י ם א ו ת ו ב ה ו צ א ו ת‬ ‫ה ע ר כ א ו ת ‪ .‬ורק א ם ל א א פ ש ר סמכינן ע ל אחד‪.‬‬ ‫)פו( כ ס ף ה ק ד ש י ם כ א ן ‪ ,‬ו כ ת ב ה ט ע ם ד ה ו י כ ע י ן ס פ ר י ד ד י י נ א ד א י ת ל ה ו‬ ‫אימתא‪ .‬וכן פשוט ה מ נ ה ג ל ה א מ י נ ו כשנים ב ש ו מ ת מטלטלין כמ־׳ש במקום‬ ‫אחר‪ ,‬ו ש ם ע ב י ד א לגלויי ובזה יש ק צ ת ע ב י ד א לגלויי‪ ,‬ואולי כוונת ה ב נ ה ״ ג רק‬ ‫ב ה ת ר א ה ל מ ק ו ם רחוק שאינו עבידי לגלויי כ״כ עכ׳־ל‪.‬‬ ‫ו ל כ א ו ר ה צ ״ ע ד ס ב ר א זו ש י י ך ר ק ל פ י ה ט ע ם ש ל ו ) ר א ה ס״ק ה ק ו ד ם ( א ב ל‬ ‫לפי ה ט ע ם ש כ ת ב הבנה״ג דהואיל ד ה ו א מ י ל ת א דממון אין ע״א נאמן גם‬ ‫ב ש ל י ח ב׳׳ד ה ק ב ו ע ג ם א י נ ו נ א מ ן ב ד מ צ י נ ו ב ס י ׳ י א ס ״ א ו ע י י ׳ ׳ ש ב ס מ ״ ע ס ק ״ ה ‪.‬‬ ‫ו ר א ה בס״ק ה ב א ‪.‬‬ ‫)בז( ר א ה ס׳׳ק ה ק ו ד ם ‪ ,‬ו ע י י ן ב נ ת י ב ו ת סי׳ י א ב י א ו ר י ם ס ק ״ א ש כ ת ב ש א ם‬ ‫ראינו ש ל א ב א מנדין אותו ל מ ח ר ת וכותבין פתיחא‪ ,‬ו א ץ חוששין כ ל ל ש מ א‬ ‫ל א ה ג י ד ש ל י ח ב׳׳ד‪ .‬כ י ח ז ק ה ש ל י ח ע ו ש ה ש ל י ח ו ת ו ו ל א ה מ ר ה פ י ב׳׳ד‪ ,‬א ף‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫המנהג שסומכים על שליח בית דין אף אם אינו קבוע שהתרה‬ ‫בנתבע וחזר ואמר שאינו רוצה לבא‪ ,‬ונותנים על פי עדות זו‬ ‫רשות לתובע לתובעו בערכאות)כח(‪.‬‬ ‫טו‪ .‬אם התובע בקש רשות מבית דין לילך לערכאות רק כדי‬ ‫דחזקה ש ל י ח ע ו ש ה ש ל י ח ו ת ו ל א מהני ל ה ו צ י א ממון‪ .‬ש ל י ח ב״ד שאני‪ .‬וסיים‬ ‫וכן נוהגין ש ש ו ל ח י ן כ ל ה ה ת ר א ו ת ע״פ ש ל י ח ב״ד ל ב ד ‪ .‬וא״כ ה ״ ה לדין דירן‪.‬‬ ‫א ו ל ם ב ש ו ״ ת ה ר א ״ ש ס ו ף כ ל ל ק״ז ב ס ו פ ו כ ת ב א ב ל ל פ ת י ח א ל א ‪ .‬כ ל ו מ ר א ב ל‬ ‫ל כ ת ו ב נדוי אין ס ו מ כ י ן ע ל ה ש ל י ח א א ״ כ י ש א ח ר ע מ ו ש מ ע י ד ש ה ז מ י נ ו לב״ד‪,‬‬ ‫הרי ש ג ם ע ל ע צ ם ה ש ל י ח ו ת א ם הזמינו אין סומכים ע ל ה ש ל י ח לגבי כ ת י ב ת‬ ‫פ ת י ח א ‪ .���ו ע י י ן ב ס פ ר א ל פ י מ נ ש ה סי׳ יד‪.‬‬ ‫) כ ח ( כ ״ ב ב א ו ר י ם סי׳ כ ו סק״ז‪ ,‬ו כ ת ב ה ט ע ם ד כ י ו ן ד ל א פ ס י ק א ל ן ד ה ו י מ י ל ת א‬ ‫ד מ מ ו ן ד א פ ש ר ד ח ב י ר ו י ז כ ה בדין א ״ ה ג״כ‪ ,‬ו ה י א מ י ל ת א ד א י ס ו ר א ל י ל ך‬ ‫לדייני גויים וקיי״ל ע ״ א נ א מ ן ב א י ס ו ר י ם הקילו‪ ,‬ו כ ת ב ומ״מ י ש ל ח ו ש‬ ‫ל ה ו ר א ת ב ע ל כנה״ג ה נ ־ ל ד מ ס ת ב ר י ם דבריו מבלי ל ת ת ר ש ו ת ב״ד כי א ם ע ל‬ ‫ש נ י ש ל ו ח י ב״ד עכ״ל‪ ,‬וכ״ב בם׳ מ ט ה ש מ ע ו ן ה ג ה ״ ט א ו ת ח‪.‬‬ ‫ובם׳ א ו ר ח מ ש פ ט כ א ן כ ת ב ש א פ ש ר ל י י ש ב ה מ נ ה ג ש כ ת ב באורים‪ ,‬ש א ם‬ ‫מ ת נ ץ ב ־ ד בפירוש שיהיה ש ל ו ח ם נאמן גם לאפוקי ממון‪ ,‬וכיוצא בזה כ ת ב‬ ‫ה ש ־ ך סי׳ פ ז ס ״ ק ס ח ‪ ,‬ו א ״ ב כ ל ש ל י ח ב ־ ד ה ו י כ א י ל ו נ ת נ ו ל ו ב ״ ד ה מ י נ ו י‬ ‫שיהי׳ כ מ ו ת ם לכן א פ ש ר ל ה ו צ י א ממון ע־י‪.‬‬ ‫ו א ו ל י א פ ש ר ל י י ש ב ה מ נ ה ג ב פ ש ו ט ו ד ה נ ה בסי׳ י א ס״ג כ ת ו ב ש א פ י ל ו א מ ר ו‬ ‫ל א ח ד ה ש כ נ י ם ואפילו א ש ה א ם יבא פלוני הודיעוהו שב׳׳ד ק ב ע ו ל ו זמן‬ ‫ש י ב א ה י ו ם ל ב ״ ד ו ל א ב א מנדין אותו‪ .‬ועיין ב ד ר י ש ה סק״ד ש ת מ ה ש א ף‬ ‫ש ח ז ק ה ש ש ל י ח ע ו ש ה ש ל י ח ו ת ו ‪ .‬א י נ ו ו ד א י ו א ״ א ל ה ו צ י א מ מ ק ע ״ פ ח ז ק ה זו‪.‬‬ ‫ו ת י ר ץ ד ב א מ ת ל א מפקינן מ מ ו ן ע״ז ה ח ז ק ה א ל א מנדין אותו‪ ,‬ולדבריו ש כ ר‬ ‫פ ת י ח א מפסיד ה ת ו ב ע — ד ה א ל ע ג ץ ל ה ו צ י א ממון א ץ אומרים חזקה ובר‪.‬‬ ‫ועיין ב א ו ר י ם ש ם סק״ט ש כ ת ב ע״ז ו ל א מ ש מ ע כן מ ס ת י מ ת ה ש ו ״ ע והפוסקים‪,‬‬ ‫ולבן יותר נ ר א ה ד ש ל י ח ש ה ו א בצווי ב״ד אמריגן ודאי ד ע ש ה שליחותו‪ ,‬בי‬ ‫ח ז ק ה ש ל א יסרב פ י ב־ד‪ .‬ו ה ש ל י ח ב״ד א ו מ ר ל ש כ נ י ם ב ש ם ובצווי ב״ד‬ ‫ש י א מ ת ל ו ש מ ח מ ן לב־ד‪ .‬ו ב ה א אמרינן ודאי ע ש ה שליחותו עכ־ל‪ ,‬מ ש מ ע‬ ‫מ ד ב ת ו ש א פ ש ר ג ם ל ה ו צ י א מ מ ו ן ע פ ־ ז‪ ,‬ו א ״ כ ה ״ ה ל ע נ י ן ל י ת ן ר ש ו ת ל י ל ך‬ ‫לערכאות‪ ,‬וצ״ע מ ד ו ע אינו מיישב כ א ן ה מ נ ה ג ב ס ב ר א זאת‪ ,‬ואולי ה מ נ ה ג ל א‬ ‫מיית שראינו שהוא ל אב א רק שהשליח אומר שאינו ת צ ה לבא‪ .‬וראה‬ ‫ב ש ר ת מ ה ת ״ ל ד י ס ק י ן ב פ ס ק י ם א ו ת יג ש כ ת ב ש א י ן ז ה ד י נ י מ מ ו נ ו ת ר ק א ו ״ ה ‪.‬‬ ‫ו מ ה שעי״ז מ ת ח י י ב ב ה ו צ א ו ת דהוי ג ו ר ם ד ב ת הזיקא עיי״ש‪.‬‬


‫סימן ז‪ :‬התדיינות בערכאות — ברשות ב״ד סעיפיס יב— יד עז‬

‫שיכפו את הנתבע לדון בדיני ישראל‪ .‬נאמן השליח לומר‬ ‫שהנתבע מסרב אף שהוא עד אחד לדברי הכלגכט(‪. .‬‬ ‫נאמנות שקבל רשות‪:‬‬ ‫טז‪ .‬תובע שטוען שקבל רשות מבית דין‪ ,‬והבית דין אינם‬ ‫נמצאים כאן או שאינם זוכרים‪ ,‬אם ברור שהתרה בו התובע‬ ‫והנתבע לא רצה לדון בבית דין ‪ -‬נאמן)ל(‪.‬‬ ‫קרן ורווחים‪:‬‬ ‫יז‪ .‬נתנו לו בית דין רשות לדון בערכאות על הקרן‪ ,‬מותר לו לדון‬ ‫)כט( ס פ ר הקדשים‪ ,‬ו כ ת ב ה ט ע ם כ י ר ק לגבי לדון ב ע ר כ א ו ת ד א ס ו ר‬ ‫מ ד א ו ר י י ת א ״לפניהם ו ל א לפני גדים״ אין ע״א נ א מ ן נגד חזקה ) ר א ה סקכ׳־ה‬ ‫מ ש ״ כ ב ש מ ו ( ‪ ,‬מ ש א ״ ב ל י ט ו ל ת ו ק ף ל צ י י ת דין ת ו ה ״ ק ש ה מ נ י ע ה ב ז ה ב ל י‬ ‫ר ש ו ת והתראה‪ ,‬פשיטא ש ה י א רק מדרבנן עכ״ל‪ .‬וכן לפי ט ע ם הכנה״ג דע״א‬ ‫אינו נ א מ ן ל ה ו צ א ת ממון‪ ,‬בענין זה שאין ב ו ה ו צ א ת ממון‪ .‬ד ה ע ר כ א ו ת כופים‬ ‫א ו ת ו רק שידון בדיני י ש ר א ל בב״ד — בודאי נאמן‪.‬‬ ‫)ל( ב ש ו ״ ת מ ה ר י ״ ל דיסקין ב פ ס ק י ם )הקצרים( א ו ת י ד כ ת ב ב א ח ד ש ה י ה ל ו‬ ‫ה ת ר א ת ב״ד‪ ,‬ו א מ ר א ש ר ה ת י ר ו ל ו ה ב ״ ד ל ד ו ן ב ע ר כ א ו ת ש ״ ג ו ת ב ע ה ו צ א ו ת‬ ‫ד נ א מ ן ‪ ,‬ד ד מ י ל ה א דסוסי׳ סז גבי פ ר ו ז ב ו ל ) ד א י ת א ש ם ס ע י ף ל ג ש נ א מ ן‬ ‫—‬ ‫א ד ם לומר פרוזבול היה לי ואבד‪ .‬ובסמ״ע ש ם כ ת ב ה ט ע ם דחזקה הוא ד ל א‬ ‫ש ב י ק אינש ה י ת ר א ו א כ י ל איסורא‪ ,‬ובודאי ימסור שטרותיו לב״ח‪ .‬וכ״כ בס׳‬ ‫ת ו ס פ ו ת י ר ו ש ל י ם ב ה ג ה ו ת ל ח ו ״ מ סי׳ כ ו מ ט ע ם זה‪ ,‬ו ה ו ס י ף ו ע ו ד א ״ ל ב ה ת ר ה‬ ‫א ף ש ל א ב ר ש ו ת ב״ד אינו חייב א ם ג ר ם היזק ל ח ב י ר ו וכו׳ ב ע נ ץ ע ב י ד א י נ ש‬ ‫ד י נ א ל נ פ ש י ה ‪ .‬ר א ם ע ש ה ע׳׳י ה ע כ ו ׳ ׳ ם מ ה ש ע ש ה ע ש ו י ‪ ,‬ו כ ״ ב ב ש ר י ת ב ר י ח‬ ‫א ב ר ה ם י ו ״ ד סי׳ ס ג ‪ .‬ו כ ״ כ ב ס ׳ א ל פ י מ נ ש ה סי׳ יד‪ ,‬ש ה ט ע ם ה ו א כ מ ו פ ר ו ז ב ו ל‬ ‫דחזקה ד ל א שביק ה י ת ר א ואכיל איסורא‪ ,‬ו א ־ ב נאמן ש נ ט ל ר ש ו ת מב״ד‬ ‫מ ט ע ם ה ח ז ק ה ומהני א ף ל ה ו צ י א וכו׳ עיי־ש‪.‬‬ ‫ובס׳ א ו ר ח ו ת ה מ ש פ ט י ם כ ל ל מו א ו ת יב ה ב י א א ת ד ב ר י ה ם הנ״ל‪ ,‬ו כ ת ב‬ ‫דאינו דומה לדין פרחבול‪ ,‬כי ש ם ב א מ ת מגיע ל ו ה ח ו ב רק ש מ י ט ה משמט‪,‬‬ ‫א״ב א ם ע ש ה פרוזבול אינו מ ש מ ט ו ל א מיקרי ל ה ו צ י א כי ה ח ו ב ברור ש מ ג י ע‬ ‫לו‪ ,‬ו כ ת ב ע ו ד כי ב פ ר ו ז ב ו ל מ ס ת מ א ע ש ה פ ר ו ז ב ו ל כ ד י ש ל א ת ש מ ט ש מ י ט ה‬ ‫ל ה צ י ל חובו‪ .‬א ב ל בנ״ד ה ל ך ע ל ס מ ך ש ה ש ל י ח ב״ד ה ע י ד כי סירב ל ב א לב״ר‪.‬‬ ‫ח ה ה י ה די ל ו ‪ -‬כ י ל א י ד ע כ י צ ר י ך ע ו ד ר ש ו ת ב״ד‪ .‬ו כ ן מ ש ״ כ ל א ש ב י ק‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫שם גם על הרווחים אף שלא התירוהו בפירוש על כך)לא(‪.‬‬ ‫יח‪ .‬דן בערכאות ברשות בית דין‪ ,‬והערכאות חייבו את התובע‬ ‫לישבע‪ ,‬והתובע מבקש מבית דין שיזדקקו לקבל עדות כדי שלא‬ ‫יצטרך לישבע‪ ,‬בית דין נזקקים לו)לס‪.‬‬ ‫שבועת היסת‪:‬‬ ‫יט‪ .‬יש מי שכתב שנתבע שנתחייב בבית דין לישבע שבועת‬ ‫הים ת ומסרב לישבע‪ ,‬רשאים בית דין ליתן לתובע פסק דין‬ ‫שהנתבע חייב לשלם אם לא ישבע‪ ,‬והתובע ילך עם פסק דין זה‬ ‫לפני ערכאות)ל‪ ,0‬ויש חולקים)לח‪ ,‬והמנהג ליתן רשות)לה(‪.‬‬ ‫ה י ת ר א ‪ ,‬ג׳׳ב ל י ת א ו כ י ב ד י ד י ׳ ת ל י א מ י ל ת א מ א ן י י מ ר ר ה ב ׳ ׳ ר י ת נ ו ל ו ר ש ו ת ‪,‬‬ ‫ו ע י י ן ב ס מ ׳ ׳ ע סי׳ ס ז ס ״ ק נ ה ש כ ת ב ב מ י ל ת א ד ל א ו ב ד י ד י ׳ ת ל י ׳ ל ׳ ׳ א ל א ש ב י ק‬ ‫וכוי‪ .‬ו ע ו ד ה ר י י ש פ ו ס ק י ם ד ב פ ר ח ב ו ל נ א מ ן ר ק ב ש ב ו ע ה ‪ ,‬ו א ׳ ׳ כ י כ ו ל ה ב ע ״ ד‬ ‫לטעון קים ל י ו ל ה צ ר י כ ו ש ב ו ע ה ‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ס מ ״ ע סי׳ י א ס׳׳ק כ ט ש כ ת ב ב ״ י ב ש ם ה ר א ־ ש ב א ם כ ו פ ר ה נ ת ב ע‬ ‫ש ל א הזמינו‪ ,‬ו ה ת ו ב ע מ ב י א ע ד י ם שהזמינו‪ ,‬ו ה ו ד ה ה נ ת ב ע והביא ע ד י ם ש ב א‬ ‫מ י ד שהזמינו‪ ,‬ה׳׳ל כ א ל ו א ו מ ר ל א ל ו י ת י ש א י נ ו נ א מ ן ל ו מ ר פ ר ע ת י א פ י ל ו‬ ‫י ב י א ע ד י ם ל פ נ י ו ע כ ׳ ׳ ל ד ״ מ סי׳ י א סייג‪ .‬ו ה ו ב א ג ם ב ש ״ ך ס ״ ק י א ע י י ״ ש ‪ ,‬ו כ ת ב‬ ‫ב נ ת י ב ו ת ב י א ו ר י ם סק׳׳ה ל א מיירי ש ת ב ע ו ה ו צ א ו ת ש ה ו צ י א ב ע ר כ א ו ת ‪ ,‬כ י זה‬ ‫צ ר י ך ל ב ר ר ש ה י ה ב ר ש ו ת ב ״ ד ‪ ,‬ו כ ש מ ב ר ר ש נ ת נ ו ל ו ב׳׳ד ר ש ו ת מ מ י ל א י ש‬ ‫ב י ר ו ר ע ל מ ר ו ב ו רק ש מ י י ד י וכר‪ ,‬ועיין ב ס פ ר א ל פ י מ נ ש ה בסי׳ הנ׳׳ל ש ה ב י א ו‬ ‫ו כ ת ב ד ל פ י דבריו ש י י ך דין ב ז ה ג ם ב ת ב ע ו ב ע ר כ א ו ת ‪ ,‬ש מ ב י ו ן ש י ש ר א י ה‬ ‫ש ה ז מ י נ ו ש ו ב א״צ ל ה ב י א ר א י ה ש ס י ר ב עיי״ש‪.‬‬ ‫) ל א ( ש ר ת א ב נ י נ ז ר י ו ״ ד ה׳׳ב סי׳ ק ל ד ‪ .‬ו כ ת ב ה ט ע ם ד א ץ ל ת פ ו ס ע ל ה ע כ ו ״ ם‬ ‫רק מ ש ו ם ״אויבינו פלילים״‪ ,‬וכיון דע׳׳ב ה ו ל ך ע ל ה ק ר ן ב ה ל י כ ה א ח ת ה ו ל ך‬ ‫ג״כ ע ל הריוח‪ ,‬ו ד ו מ ה לריבוי מ ל א כ ה ביו״ט ד מ ו ת ר ‪.‬‬ ‫) ל ב ( ש ו ״ ת פ ר י ה ש ד ה ח ״ א סי׳ סז‪ ,‬א ף ש ה ה ו ל ך ב ע ר כ א ו ת א י ן ב ״ ד נ ז ק ק י ן ל ו ‪,‬‬ ‫היינו רק א ם ה ל ך באיסור‪ ,‬ובפרט ד א י כ א צ ד אפרושי מ א י ס ו ר א ש ב ב ״ ד ל א‬ ‫יעידו ש ק ר ב ת ו ר ת ל א יגיד ובו׳ עיי״ש‪.‬‬ ‫) ל ג ( ש ר י ת ד ב ר י ח י י ם ח ״ ב ח ו ״ מ סי׳ ט‪ .‬ו כ ת ב א ף ש ב ע ר כ א ו ת י כ פ ו ה ו ל ש ל ם‬ ‫ו ב ש ב ו ע ת ה י ס ת אין יורדין לנכסים‪ ,‬כ ת ב כיון ד ל א ציית דינא ו מ ו ת ר ל ת ו ב ע ו‬ ‫בדיניהם שיקיים הפסק ולשבע‪ ,‬וכיץ דאין כ ו פ ץ אותו רק ל ש ב ע ואם י ש ב ע‬


‫סימן ז‪ :‬התדיינות בערכאות — ברשות ב״ד סעיפיס יב— יד עז‬

‫כ‪ .‬יש מי שכתב שדין זה הוא רק אם התובע טוען טענת ברי‬ ‫שחייב לו‪ ,‬אבל אם התובע טוען טענת שמא דהיינו שאין ברור לו‬ ‫שהנתבע חייב לו‪ ,‬אף אם הדין הוא שמשביעים אותו‪ ,‬כגון אלו‬ ‫הנשבעים על טענת שמא )כדמבואר בסי׳ פז ס״ט( אין רשאים‬ ‫בית דין ליתן לו רשות לדון בערכאות)לו(‪.‬‬ ‫שבועה בערכאות‪:‬‬ ‫כא‪ .‬יש מי שכתב שהתובע את חבירו בערכאות וחייבו‬ ‫הערכאות את הנתבע לישבע ונשבע שם‪ ,‬ואחר כך תבעו בבית‬ ‫דין וגם שם חייבו את הנתבע לישבע‪ ,‬אם חיוב השבועה הוא מן‬ ‫התורה או שהוא שבועת המשנה אינו נפטר בשבועה שנשבע‬ ‫בערכאות וצריך לישבע מחדש‪ ,‬ואם הוא רק שבועת היסת‪ ,‬נפטר‬ ‫בשבועה שנשבע בערכאות)ל‪ .0‬ויש אומרים שאין מועיל מה‬ ‫ג ם ה ע ר כ א ו ת יפטרוהו וכר‪ ,‬וא״ל ה א ה ע ר כ א ו ת ירדו לנכסיו א ם ל א י ש ב ע‬ ‫ועפ״י דתוה׳׳ק אין יורדין‪ ,‬ה א קיי״ל ד מ ו ת ר ל י ל ך ע ם ג ב ר ד ל א צ י י ת ד י נ א‬ ‫ד י ש ר א ל ל פ נ י ע ר כ א ו ת א פ י ל ו ד י ד ע י נ ן ש י כ ב ד ו ע ל י ו י ו ת ר ו כ ו ׳ עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) ל ד ( י ש ו ע ו ת י ש ר א ל סי׳ י ד ה ה ״ מ סק׳׳ו ו ה ט ע ם כ י ו ן ש ה ם י ו ר ד י ם ל נ כ ס י ו ו כ ״ כ‬ ‫בסי׳ ב ו עי׳׳מ ס ק ־ ב ‪.‬‬ ‫ו ה נ ה ב ש ר י ת ה ר ש ב ־ א חייה סי׳ ר ס א כ ת ב ב נ י ד ו ן ר א ו ב ן ש א ב ד ש ט י ה ש י ש‬ ‫ל ו ע ל שמעון ורצה להחרים ב ל מי שיבא לידו שיודיע לברורים‪ ,‬ושמעון‬ ‫מ ו ח ה ו א ו מ ר פ ר ע ת י ו א ם ת ח ר י מ ו י ב י א נ י ב ע ר כ א ו ת ש׳׳ג וכוי‪ ,‬ו ה ש י ב ה ר ש ב ׳ ׳ א‬ ‫שהדין ע ם שמעון‪ ,‬מפני שראובן אין לו ע ל שמעון א ל א ש ב ו ע ת היסח ככופר‬ ‫ה כ ל ‪ ,‬ו א ם י ע מ י ד נ ו ב ע ר כ א ו ת ש ־ ג ש ל א כדין ה ו א ע ו ש ה וכו׳ עיי״ש‪ ,‬ו ל כ א ו ר ה‬ ‫ק ש ה מ ת ש ו ׳ ז ו ע ל פ ס ק ה ד ב ר י ח י י ם ש ה ו ב א בס׳׳ק ה ק ו ד ם ‪ ,‬ו א פ ש ר ש ש ם‬ ‫מיירי ש ה ב ע ״ ד מ ו ב ן ל י ש ב ע ש פ ר ע ו וא׳׳כ נ פ ט ר בב־־ד‪ ,‬ו א ם י ת ב ע נ ו ב ע ר כ א ו ת‬ ‫יצטרך ל ש ל ם לבן אסור‪.‬‬ ‫)לה( י ש ו ע ו ת י ש ר א ל שם‪ ,‬ש כ ת ב ש נ ש ת ר ב ב ה מ נ ה ג ליתן ר ש ו ת ג ם בזה‪.‬‬ ‫) ל ו ( ע ר ך ש ״ י סי׳ כ ו עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) ל ז ( ש ו ״ ת זקן א ה ח ח ׳ ׳ א סי׳ ק ה ‪ .‬ו כ ת ב ה ט ע ם ד ב ש ב ו ע ה ד א ו ר י י ת א ל א נ פ ט ר ‪,‬‬ ‫כיון ש צ ר י ך ב ש ב ו ע ה איום ובעש׳׳ג ל י ב א איום‪ .‬וגם צ ר י ך נקיטת ח פ ץ ו ש ם א ף‬ ‫ש י ש שנותנים ספר א ב ל אין נותנים ע ל נכתבים בקלף כ״א ס פ ר הנדפס‪ ,‬א ב ל‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫שנשבע ב ע ר כ א ו ת ) ל ח ( ‪ ,‬ורק אם התובע קבל עליו שבועת הנתבע‬ ‫שנשבע בערכאות מועיל שבועתו‪.‬‬ ‫חיוב ל צ א ת יד״ש‪:‬‬ ‫כב‪ .‬נתבע שבית דין פסקו לו שחייב לשלם כדי לצאת ידי שמים‬ ‫ואינו רוצה לשלם‪ ,‬אין בית דין רשאים ליתן רשות לתובע‬ ‫לתובעו ב ע ר כ א ו ת ) ל ט ( ‪.‬‬ ‫קנסות‪:‬‬ ‫כג‪ .‬יש מי שכתב שגם בדיני קנסות על בושת וכדומה‪ ,‬שהנתבע‬ ‫אינו רוצה לציית לבית דין שחייבוהו לשלם קנם‪ ,‬רשאים בית דין‬ ‫ב ש ב ו ע ת היסת ש נ ר א ה עיקר ד ע ת הרמב׳׳ם שאין צריך נקיטת חפץ‪ ,‬וגם‬ ‫ח ס ר ו ן א י ו ם ל ׳ ׳ ש ב ה י ס ת כ מ ו ש פ ס ק ה מ ח ב ר ב ח ר ׳ מ סי׳ פ ז ס כ ׳ ׳ א ‪ .‬ו כ ת ב‬ ‫במסקנתו ד ב ש ב ו ע ת ה ת ו ר ה וכן ב ש ב ו ע ה ה מ ש נ ה ל א נפטר ב ש ב ו ע ה ש נ ש ב ע‬ ‫ש ם א ב ל ב ה י ס ת נפטר‪.‬‬ ‫) ל ח ( ב ש ר י ת ח ב צ ל ת ה ש ר ו ן ח ו ׳ ׳ מ סי׳ ט ז כ ת ב ד ל א מ ה נ י מ ש ו ם ש צ ר י ך ל ש ב ע‬ ‫ע ׳ ־ ד ב׳׳ד‪ .‬ו ל ״ מ ה י כ א ד נ ש ב ע ב ל ש ו ן ע ב ר ‪ ,‬ד א ז ד ע ת ב ׳ ־ ד מ ע כ ב א ף ב ד י ע ב ד‬ ‫ו ב ע י נ ן ה ש ב ו ע ה ב פ נ י ג ׳ ש ה ם כ ש ר י ם כ מ ׳ ׳ ש ה ר מ ׳ ׳ א ב א ה ע ׳ ׳ ז סי׳ צ ו ס ב ׳ ׳ א ‪,‬‬ ‫א ל א א ף ש מ ש ב י ע י ם ב ל ש ו ן ל ה ב א ש י ט ע ו ן א מ ת ‪ ,‬ג׳׳כ מ ב ו א ר ב ר מ ׳ ־ א ד ב ע י נ ן ג׳‬ ‫כ ש ר י ם ‪ .‬ו ע י י ׳ ׳ ש ש ה ב י א ת ש ו ׳ ה ר ש ב ׳ ׳ א ) ח ׳ ׳ א סי׳ א ל ף ק מ ח ( ד נ פ ט ר ב ש ב ו ע ה‬ ‫ש נ ש ב ע בערכאות‪ ,‬וכתב דאין מ ש ם ראיה‪ ,‬משום ד ש ם הוליך א ת ה נ ת ב ע‬ ‫ב ע ר כ א ו ת ו ה ו כ ר ח ל י ש ב ע כנגדו‪ ,‬א ז ה ר י ק ב ל ע ל י ו א ת ש ב ו ע ת ו ו א ץ יכול‬ ‫לחזור‪ ,‬א ב ל א ם ה ת ו ב ע ש ה ל ך ב ל א ר ש ו ת נ ש ב ע או ש ה נ ת ב ע מ ס ר ב לילך‬ ‫ל ד ׳ ׳ ת ו ת ב ע ו ב ע ר כ א ו ת ו נ ש ב ע ה נ ת ב ע ש ה י ה ב ע ״ כ ש ל ה ת ו ב ע ‪ ,‬א ז י׳׳ל כ ש ב א‬ ‫א ח ־ ב ה ד ב ר ל פ נ י דינינו אינו נ פ ט ר ב ש ב ו ע ת ו ‪ ,‬וסיים ש כ ו ת ב ל ה ל כ ה ו ל א‬ ‫ל מ ע ש ה כ י ץ ש א י ן ה ד י ן מ ב ו א ר כ ש ר ע ס י ׳ פז‪ ,‬א ך פ ש ו ט ה ד ב ר ד ה מ ו ח ז ק י כ ו ל‬ ‫ל ו מ ר קיי׳׳ל‪ ,‬ו ג ם ש ו ר ת ה ד ץ נ ו ט ה כ ן ד ל א מ ה נ י ש ב ו ע ה ש נ ע ש ה ב ל א ב ב ״ ד ‪.‬‬ ‫) ל ט ( ש ר ת פ ר י ה ש ד ה ח ׳ ׳ ד סי׳ מ ‪ ,‬ו כ ת ב ה ט ע ם ב י ץ ש א י נ ו ח י י ב ל ו מ צ ד ה ד י ן ‪,‬‬ ‫ו ה ש י י ך סי׳ כ ח ס ק ״ ב פ ס ק כ מ ה ר ש ׳ ׳ ל ד ל א מ ה נ י ת פ י ס ה ‪ ,‬ו מ כ ׳ ׳ ש ד ל א מ צ י ל י ל ך‬ ‫ב ע ר כ א ו ת להוציא‪ ,‬ואפילו להפוסקים דמהני תפיסה ג ם פשיטא דאין לו‬ ‫ל כ ת ח י ל ה ל ת פ ו ס דזהו איסור ג מ ו ר בפני עצמו‪ ,‬וסיים וא״כ פ ש י ט א דאין הב׳׳ד‬ ‫יכולים ליתן ל ו רשות שילך בערכאות‪.‬‬


‫סימן ז‪ :‬התדיינות בערכאות — ברשות ב׳׳ד סעיפים כב—כד‬

‫פג‬

‫לתת רשות לתובע לתובעו בערכאות כמו דיני ממונות‪ ,‬ואף אם‬ ‫ידוע שהערכאות יחייבוהו יותר ממה שהיו קונסים אותו בדיני‬ ‫ישראל וגם יקחוהו לעצמם‪ ,‬וכל שבן בתביעה על צער שהוא‬ ‫תביעת ממונות ממש)מ(‪.‬‬ ‫עדות ב״ד בערכאות‪:‬‬ ‫כד‪ .‬בית דין שחייבו לאדם לשלם עבור חוב או פקדון‪ ,‬ואין בידם‬ ‫לכופו שיקיים פסק דינם‪ ,‬רשאים בית דין או תלמידיהם לילך‬ ‫לפני שופטי הערכאות ולהעיד שהנתבע חייב והם יכפו לנתבע‬ ‫לשלםנמא(‪.‬‬ ‫יש אומרים שמצוה לבית דין לילך ולהעיד >מ‪ ,0‬ויש אומרים‬ ‫) מ ( כ ס ף ה ק ד ש י ם סי׳ כ ו ס ״ ב ‪ ,‬ו כ ת ב ג ם א ם י ד ו ע ש ה ם י ק נ ס ו א ו ת ו ה ר ב ה ו י ל ך‬ ‫לטמיון ל מ ש ר ת י עש״ג כ ל הקנס‪ ,‬וכמו א ח ר ה ת ר א ה וסירוב הולכים בעש״ג‬ ‫ל ה ו צ י א א ת ש ל ו ג ם א ם י ד ו ע ש י ה י ה פ ס י ד א עי״ז א ל ה מ ס ר ב כ ה נ ה ו כ ה נ ה ‪ ,‬כ ן‬ ‫ה ו א בדיני קנסות ע ל ב ו ש ת וכר‪ ,‬א ך ב ל א ״ ה יכולים מ ש ו ם מ ג ד ר מ י ל ת א ע״פ‬ ‫ה ס כ מ ו ת בני עיר מנהיגיהם כפי צ ו ר ך ה ש ע ה ‪ ,‬כ ל ש ס ד ר ה ע ו ל ם לקנוס ע ל‬ ‫כ ז ה ג ם א ם ל א יהי׳ ב ז ה ד ר ר א ד מ מ ו נ א כ ל ל ‪.‬‬ ‫) מ א ( ר מ ־ ׳ א סי׳ כ ו ס׳׳ב‪ .‬ו מ ק ו ר ו ה ו א מ ד ב ר י ס פ ר ה ת ר ו מ ו ת ש ע ר ס ב א ו ת ג‬ ‫ב ש ם ר ב ש ר י ר א גאון‪ ,‬ומש׳׳כ ח ו ב א ו פקדון כ״כ ש ם ר ב ש ר י ר א גאון‪ .‬ועיין‬ ‫ב ש ר ת מקור ברוך )קלעי( ש ה ע י ר מ ד ו ע כ ת ב ח ו ב א ו פקדון ל י מ א ס ת ם‬ ‫ש ח י י ב ו ה ו ב׳׳ד ל ש ל ם ‪ ,‬ו ע ו ד ב ס ו ף ד ב ר י ו כ ת ב ד א פ י ל ו ב ג ז ל ג ו י ו ג ז ל ן י ש ר א ל‬ ‫מ ע י ד י ם לפני השופט‪ .‬הרי דנקט גם גזילה‪ ,‬ועוד ה ע י ר ש ב ת ח י ל ת דבריו גבי‬ ‫ח ו ב ופקדון ק ו ר א ה ע ר כ א ו ת ב ל ש ו ן ״בי ד ו א ר ־ ובסוף לגבי גזילה כ ת ב ב ל ש ו ן‬ ‫״שופט״‪ .‬ו ל כ ן כ ת ב ד א ם ה ו א ח ו ב א ו פ ק ד ו ן ד ל י כ א ח ש ש ס כ נ ת נ פ ש ו ת א ם‬ ‫מ ח י י ב י ם אותו‪ ,‬מ ו ת ר ל ה ע י ד ג ם ב ב י ד ו א ר ש י ש ב ס מ כ ו ת ם ג ם ל ד ו ן דיני‬ ‫נפשות‪ ,‬מ ש א ־ ב ב ג ד ל ה ש א פ ש ר ל ב א לידי סכנה שהרי מדיני ד מ ל ב ו ת א קטלי‬ ‫ל י ה לגנבא‪ ,‬א ץ ל ח כ מ י ם ל ה ע י ד ר ק א צ ל ״שופטי ש א י ן ב ס מ כ ו ת ו ל ד ו ן דיני‬ ‫נפשות‪.‬‬ ‫)מב( הנה ברמ״א ש ם כ ת ב ויש רשות לילך להעיד‪ .‬אולם ברב שרירא גאון‬ ‫ש ה ו א מ ק ו ר דברי ה ר מ ״ א כ ת ב ש י ש מצוה‪ ,‬ו ע י ץ ב ס פ ר ח ל ק ו ש ל ידיד ש ה ע י ר‬ ‫ע ל ה ר נ ד א א מ א י ל א ק א מ ר ד מ צ ו ה נמי איכא‪ ,‬ו כ ת ב ד ל ג ב י זקנים ו ת ל מ י ד י ם‬ ‫ה ו א רק רשות‪ ,‬ו ב ש א ר אינשי גם מ צ ו ה איכא‪ ,‬ו ה ר מ ־ א ש כ ת ב רק ב״ד כ ת ב‬ ‫רשות‪ ,‬ועוד כ ת ב ד ר ב ש ר י ר א מיידי ש כ ב ר נתחייב בב״ד דאז יש ג ם מצוה‪,‬‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫שיש להם גם חיוב לעשות כן באופן שנתברר חיובו בבית דין‬ ‫והנתבע הוא איש אלם ולא ציית לדינאגמג(‪.‬‬ ‫דין זה הוא גם בגזלן ישראל שגזל מנכרי‪ ,‬ובית דין חייבו את‬ ‫הישראל לשלם ואין ביד בית דין לכופו‪ ,‬יכולים להעיד בפני‬ ‫הערכאות שיכפוהו לשלם)מד(‪.‬‬ ‫כה‪ .‬יש אומרים שרשות ומצוה זו הוא רק על הדיינים וכן על‬ ‫חכמים ותלמידים‪ ,‬אבל שאר בני אדם מישראל אין להם לילך‬ ‫ולהעיד‪ ,‬שמא יבואו על ידי כן לדון בפני ערכאות את כל דיניהם‬ ‫אף בלא רשות בית ד י ן ) מ ה ( ‪ .‬ויש חולקים וסוברים שמה שהוזכר‬ ‫בית דין‪ ,‬חידוש הוא שאמרו שאפילו בית דין רשאים להעיד‪ ,‬וכל‬ ‫שכן שאר אדם‪ ,‬ורשאים בית דין גם לכוף את שאר בני אדם‬ ‫שיודעים עדות‪ ,‬שילכו להעיד בפני ה ע ר כ א ו ת ) מ ה ‪.‬‬ ‫א ב ל הרמ״א שקאי ע ל דברי ה מ ח ב ר ש ל א ר צ ה ל ב א‬ ‫ועיין בגידולי ת ר ו מ ה ע ל ב ע ה ״ ת ש ם ש כ ת ב ש א י ן‬ ‫שיש להם רשות ומצוה קעבדי ד ל א נימא שמייקרים‬ ‫בפניהם‪ .‬וה״א דדוקא ב ע ל ה ד ב ר ע צ מ ו יוכל ל ה ש ת ד ל‬ ‫ק מ ״ ל ד א י נ ה ו ג מ י י ש ל ה ם ר ש ו ת ל ה ט פ ל ו כ ו ׳ עיי׳׳ש‪.‬‬

‫לב״ד נקט רק ר ש ו ת ‪.‬‬ ‫חיוב לב״ד להעיד‪ ,‬רק‬ ‫אותם בלכתם להעיד‬ ‫לפניהם ל ה צ י ל ממונו‪.‬‬

‫) מ ג ( ש ר י ת מ ה ר ׳ ׳ י ב ן ל ב ח׳׳ג סי׳ מ ח ה ו ב א ב ג י ד ו ל י ת ר ו מ ה ) ה נ ז כ ר בס׳׳ק‬ ‫הקודם(‪.‬‬ ‫ועיי׳׳ש ש ד ן א ם ה ע ד י ם א י נ ם י כ ו ל י ם ל ה ע י ד ש ם ד ר ך כ ל ל ש ה ו א ח י י ב מ פ נ י‬ ‫ש ל א יקבלו העדות‪ ,‬א ם יכולים ל ש ק ר בדבריהםכ ד י ש ה ם יקבלוהו‬ ‫ויחייבוהו‪ ,‬וא׳׳ת ש י ו כ ל ו ל ש ק ר ב ד ב ר י ם ה מ ב י א י ם ל ת כ ל י ת ‪ ,‬כיון ש ה ת כ ל י ת‬ ‫ה ו א א מ ת ו י צ י ב ש ה ו א ח י י ב ב א ו ת ו ה ח ו ב ‪ ,‬א ב ת י מ ס פ ק א א ם י ש ב י ע ו ם ע״ז א ם‬ ‫י כ ו ל י ם ל י ש ב ע ‪ ,‬ו ה ב י א ת ש ו ׳ ה ר א ״ ש כ ל ל ח סי׳ יג ש ל א י ו כ ל ו ל י ש ב ע ב ש ק ר‬ ‫אפילו ש ה ו א א מ ת ש ה ו א חייב מ ן הדין באותו פקדון א ו באותו חוב‪.‬‬ ‫) מ ד ( ב ע ה ״ ת ב ש ם ר ב ש ר י ר א ג א ו ן ה ו ב א ב ס מ ״ ע סק״ט‪ .‬ו כ ״ כ ב ב א ר ה ג ו ל ה‬ ‫סק״ז‪.‬‬ ‫) מ ה ( ב ר ב י י ו ס ף סי׳ כ ו א ו ת ו ב ש ם מ ק ו ר ב ר ו ך סי׳ מ ב ו מ ה ר ׳ ׳ א ח ס ו ן סי׳ נ ב ‪,‬‬ ‫ו ד י מ ה ל ז ה ל מ ׳ ׳ ש ה ר מ ב ״ ם ב ח י ל ו ל ש ב ת ל ח ו ל ה ש י ה י ה ע׳׳י ג ד ו ל י י ש ר א ל‬ ‫וחכמיהם‪.‬‬ ‫) מ ו ( ב ב ר כ י י ו ס ף ש ם כ ת ב ו נ ע ל ם מ ה ם מ ״ ש ה ר ב ה ע י ט ו ר ב ס ו ף ב י ר ו ר י ן חייל‬ ‫ל ר ב ש ר י ר א ובו׳ י ש ר ש ו ת לזקנים ו ת ל מ י ד י ם ל ב ו ף א ת ה ע ד י ם ש י ל כ ו לפני‬


‫סימן ז‪ :‬התדיינות בערכאות — ברשות ב״ד סעיפיס יב— יד עז‬

‫בו‪ .‬יש אומרים שהדין שבית דין מעידים בפני ערכאות‪ ,‬הוא רק‬ ‫בפני שופטים שאין נוטלים שוחד‪ ,‬אבל אם הם נוטלים שוחד אין‬ ‫להעיד בפניהם)מה‪ ,‬ויש מתירים להעיד אף בפני שופט שמקבל‬ ‫ה ש ו פ ט ויעידו ש ז ה חייב ל ז ה עיי״ש‪ .‬ועיין ב פ ״ ת סק״ב ש ה ב י א דברי הברכ״י‬ ‫הנ״ל ו כ ת ב ולע״ד נ ר א ה ל כ א ו ר ה דמ׳׳ש ר ב ש ר י ר א י ש ר ש ו ת לזקנים‬ ‫ו ל ת ל מ י ד י ם ה ו א ל ר ב ו ת א ‪ .‬ד א פ י ל ו ל ה ם ה ו ת ר ד ב ר זה‪ ,‬ד ל א נ י מ א א ד ם ח ש ו ב‬ ‫ש א ג י ‪ .‬כ ע י ן מ ״ ש ח ז ״ ל ב כ ת ו ב ו ת ד ף נ ב ע ״ ב ו ד ף פ ה ע׳׳ב‪ .‬ו א פ ש ר ל ה ו ס י ף‬ ‫דאולי מ ה שהדיינים א ו חכמים הולכים לעש״ג‪ ,‬מתייקרים יותר מ מ ה‬ ‫ש ה ו ל כ י ם ש א ר ה ע ם ‪ ,‬וה־׳א ש א ס ו ר קמ״ל‪.‬‬ ‫ועיין בס׳ פנים ב מ ש פ ט ש ה ע י ר ע ל מ ה ש ד י מ ו ל ה ר מ ב ״ ם ב ח י ל ו ל ש ב ת ‪ ,‬וגם‬ ‫ש ם א ץ פ י ר ו ש ו ג ד ו ל י י ש ר א ל — ג ד ו ל י ה ד ו ר ‪ ,‬א ל א ל מ ע ו ט י קטנים וגויים‪.‬‬ ‫וכ״כ בפירוש בכ״מ ש ם ע ל הרמב׳־ם‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ש ר י ת ח ק ק י ל ב ח ו ״ מ סי׳ ה ש כ ת ב ש ב ב ל ת פ ו צ ו ת י ש ר א ל ה מ נ ה ג‬ ‫שהשמשים וראשי הקהל ה ם הולכים תמיד א ל הערכאות ולא הרבנים‬ ‫ב ע צ מ ם ‪ ,‬ר ק א ם ל א ס ג י ב ל א ״ ה ו ד א י ע ל י ה ם מ ו ט ל ל ע ש ו ת ה ‪ .‬ו ע י י ן ל ע י ל בס׳׳ק‬ ‫מ ב מ ש ׳ ־ ב ב ש ם ם׳ ח ל ק ו ש ל י ד י ד ‪ ,‬ש ב ש א ר ב נ י א ד ם י ש מ צ ו ה ל י ל ך ל ה ע י ד ‪,‬‬ ‫ובב״ד ה ו א רק רשות‪.‬‬ ‫)מז( ה נ ה ב ד ב ר י ר ב ש ר י ר א ה נ ״ ל כ ת ו ב ו י ש ביניהם בי ד ו א ר ש ל עכו״ם ש א י נ ו‬ ‫לוקח שוחד ומקבל עדות מישראל ע ל חבירו )לאפוקי י ש מקומות שאין‬ ‫מקבלים עדות מישראל‪ ,‬אפילו מ י ש ר א ל ע ל י ש ר א ל מפני שאין נאמנים‬ ‫ב ע י נ י ה ם ‪ .‬ס מ ״ ע סק׳׳ט( י ש ר ש ו ת ל ז ק נ י ם ו ת ל מ י ד י ם ש י ל כ ו ל פ נ י ה ש ו פ ט ו י ע י ד ו‬ ‫וכוי‪ ,‬ו ב ר מ ׳ ׳ א סי׳ כ ו ס׳׳ב ל א ה ב י א ת נ א י זה‪ .‬ו ע י י ן ב ס מ ־ ׳ ע סק׳׳ט ש כ ת ב ו צ ׳ ׳ ע‬ ‫ל מ ה ס ת ם מ ו ר ״ ם כ א ן בהגייה ול״כ ש ב ע י נ ן ש ל א י ה א ל ו ק ח ש ו ח ד ‪.‬‬ ‫ו ב ש ו ״ ת מ ה ר ״ י ב ן ל ב חייג סי׳ מ ח ה ו ק ש ה ל ו א מ א י ה צ ר י ך כ ן ‪ .‬ו ב ב ר כ ׳ ׳ י‬ ‫א ו ת ז כ ת ב ו מ ה ר ׳ ־ א ד י ב ו ט י ן ב ת ש ר סי׳ פ ח ־ פ ט ־ צ ת י ר ץ ד נ פ ק א ל י ה ל ג א ו ן‬ ‫מ ד א מ ר י נ ן ב ה ג ו ז ל ו ל א א מ ר ן א ל א ב ד י נ א ‪.‬דמגיסתא‪ ,‬ו מ פ ר ש ר ב ש ר י ר א ד ד י נ א‬ ‫דמגיסתא ש מ ק ב ל י ם שוחד‪ ,‬ו ל כ ך אין ה ע ד י ם מעידים בפניהם שיחייבו ל נ ת ב ע‬ ‫יותר מ ה ש ה ע ד י ם מחייבים וכר‪ .‬ו כ ת ב בברב־׳י ודבריו א מ ת וצדק‪ .‬כ י כן‬ ‫מ פ ו ר ש ב ע י ט ו ר ש ם ‪ ,‬ו כ ת ב ו ט ע ם ה ד ב ר ש כ ת ב ה ר ב הנז׳ ל א ב ר י ר א לי‪ ,‬ו י ו ת ר‬ ‫נ ר א ה כ מ ״ ש ה ר ב בני ש מ ו א ל ו ה ר ב גידולי ת ר ו מ ה ו ה ר ב מהר׳׳א חסון ו ה ר ב‬ ‫מקור ברוך דאי מקבלי ש ו ח ד ה א ל ם יתן ש ו ח ר ו ל א יקבלו העדות‪ ,‬ואינו תנאי‬ ‫ע צ מ י כ מ ״ ש ה ר ב גד־׳ת וכו׳ עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ש ר ת ח ת ׳ ־ ס ח ו ׳ ׳ מ סי׳ ג ש ב י א ר ה ט ע ם ל פ י מ ה ד ק י י ׳ ־ ל ש א י ן ת ׳ ׳ ח‬ ‫מ ח ו י י ב ל ה ע י ד ע ד ו ת מ מ ו ן ב פ נ י ב׳׳ד ה ק ט ן מ מ נ ו ‪ ,‬ו ה ו ׳ ׳ א ש ב ע ר כ א ו ת ב ו ד א י‬ ‫אסור‪ ,‬וע״ז ב א ר ב ש ר י ר א ל ה ש מ י ע נ ו ש א ד ר ב ה יקר ו ת פ א ר ת לדייני י ש ר א ל‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫שוחה אם אומדים שעדותם ת ו ע י ל ) מ ח ( ‪.‬���

‫ה ח ז ר ת הוצאות‬ ‫בז‪ .‬התובע את חבירו בפני ערכאות על פי רשות בית דין‪,‬‬ ‫והוצרך התובע להוציא הוצאות עבור תביעתו‪ ,‬חייב הנתבע‬ ‫הסרבן לשלם לתובע כל ה ו צ א ו ת י ו ) מ ט ן שהוציא משעת סירובו‬ ‫לדון בפני בית דין)‪.0‬‬ ‫ל ה צ י ל ע ש ו ק י ם ‪ ,‬א ב ל כ׳׳ז כ ש א י ן ה ע ר כ א ו ת ל ו ק ח י ם ש ו ח ד ו י פ ס ק ו ה ד י ן כ מ ו‬ ‫ש פ ס ק ו דייני י ש ר א ל ‪ ,‬ו א י ל ו ב ש ה ע ר כ א ו ת מ ק ב ל י ם ש ו ח ד א פ ש ר ש ל א ח ר ש י ב ז ו‬ ‫ת״ח א ת ע צ מ ם להעיד במקום שאינם לפי כבודם תיהפך קערה ע ל פיה עיי‬ ‫שוחד‪ ,‬ולכךא ץ ל ה ם רשות לוותרע ל כבודם‪.‬‬ ‫ו ע י י ן כ ת ו מ י ם סק׳׳ג ש מ י י ש ב ק ו ש י ת ה ס מ ׳ ׳ ע ‪ ,‬ד ו ד א י א ם י ד ע י נ ן ש מ ק ב ל י ם‬ ‫ש ו ח ד א ס ו ר ל ה ע י ד ב פ נ י ה ם ‪ ,‬רק ד ע ת ה ג א ו ן כ ד ע ת הרי״ף ד ס ת ם דייני ע ב ר ם‬ ‫ה ם בחזקת מקבלי שוחד‪ ,‬ולכן מצריך שנדע דלא מקבלי שוחד‪ .‬אבל הרמ״א‬ ‫ס׳־ל בסי׳ ס ח כ ד ע ת ה ר א ׳ ׳ ש ד ב ס ת מ א א י נ ם ב ח ז ק ת מ ק ב ל י ש ו ח ד ‪ ,‬א ף כ א ן כ ל‬ ‫ב מ ה ד ל א ידעינן בבירור דמקבלי ש ו ח ד מ ו ת ר י ם להעיד‪.‬‬ ‫) מ ח ( ע י י ן ב ע ד ך סק׳׳ד ש כ ת ב ד ו ד א י ר ב ש ר י ר א ס ״ ל א פ י ל ו ב ל ו ק ח ש ו ח ד א ם‬ ‫ה ע כ ו ״ ם מ ק ב ל ה ע ד ו ת מעידים לפניו‪ ,‬רק ש כ ת ב א ם אינו ל ו ק ח ש ו ח ד כ ל ו מ ר‬ ‫ד א ל ו לוקח ש ו ח ד ל א יקבל ע ד ו ת ם ולא יעשו פירות‪ ,‬ו ב א מ ת א ם מ ק ב ל ע ד ו ת‬ ‫אין חילוק א ם ה ו א ב ע ל ש ו ח ד או ל א כיון ש ה מ ה יודעים ב א מ ת ש ה ו א חייב‪,‬‬ ‫ו ה ל כ ך ל א כ ת ב מור׳׳ם דבעינן ש ל א י ק ב ל ש ו ח ד ‪ ,‬ובזה נ ס ת ל ק ה ת מ י ה ת‬ ‫ה ס נ ד ע ע ־ ש ‪ .‬ו כ ע ץ זה כ ת ב בגידולי ת ר ו מ ה הגיל ליישב ת מ י ה ת המהריב״ל‬ ‫ע ל ר ב שרירא ג א ץ דמאי איכפת לן דלהוי מ ק ב ל שוחדא‪ ,‬וכיב בברכיי הנ״ל‬ ‫ה ב י א דבריהם ו כ ת ב ומסתייעא מ י ל ת א כי כן ה ר ב העיטור ש ה ב י א דברי ר ב‬ ‫ש ר י ר א ג א ץ ה ש מ י ט ה א דאינו מ ק ב ל ש ו ח ד עיי״ש‪ ,‬ח ה י ו ר ה ש א י נ ו ת נ א י‬ ‫ע צ מ י ולא מ י ל ת א פסיקתא‪ ,‬ונמצא דברי מורים בדברי ב ע ל העיטור‪.‬‬ ‫)מט( ר מ י א סי־ יד ס ע י ף ה‪ ,‬ו כ ת ב וכן נ ר א ה לי עיקר‪ ,‬ו מ ק ו ר ו ב ת ש ר ה ר א ״ ש‬ ‫כ ל ל קז‪ ,‬ו כ ״ פ ב י ש י ש פ י י ד ב י ק ס י ־ י ד ה ו ב א ב ש י ך ש ם ס ״ ק יג‪.‬‬ ‫והנה ה מ ח ב ר ש ם כתב‪ :‬ויש מ י ש א ו מ ר ש א ם ת ב ע ו ב ע ר כ א ו ת והוציא‬ ‫ה ו צ א ו ת בדיינים וטוענים‪ ,‬אע״פ ש מ ת ו ך סרובו ה ו צ ר ך ל ה ו ל י כ ו ב ע ר כ א ו ת אינו‬ ‫ח י י ב ל ש ל ם ל ו ה ו צ א ו ת י ו ‪ .‬ו מ ק ו ר ו מ ש ר ת ה ר ש ב י א סי׳ ת ת ק י מ ה ו ב א ב ב ‪ -‬י ‪.‬‬ ‫ו ה ט ע ם ש א ץ זו א ל א ג ר מ א ב ע ל מ א ‪ ,‬מ כ י ץ ש ל א ע ש ה מ ע ש ה א ל א ס י ר ב ל ב ו א‬ ‫ל ד י ן ע י י ״ ש ‪ .‬מ י מ ר ו ב ה פ ו ס ק י ם ה כ ר י ע ו כ ה ר א ״ ש ‪ ,‬ו כ ״ ב ב״י ש ם ש כ ן מ ס ת ב ר ‪.‬‬


‫סימן ז‪ :‬התדיינות בערכאות — ברשות ב״ד סעיפיס יב— יד עז‬

‫כח‪ .‬דין זה הוא בין אם הוצרך להוציא הוצאות כדי לכפותו על‬ ‫ידי הערכאות לדון בבית דין של ישראל)נא(‪ ,‬ובין אם הוציא‬ ‫הוצאות לכפותו לדון בערכאות עצמןןנב(‪.‬‬ ‫הוכחת הסרבנות‪:‬‬ ‫כט‪ .‬התובע כשבא לתבוע הוצאות צריך להוכיח בעדים‬ ‫שהנתבע סירב להתדיין בפני בית דין)נג(‪.‬‬ ‫— וראה לעיל סעיפים י ג — ט ו —‬ ‫הפסיד בדין‪:‬‬ ‫ל‪ .‬יש אומרים שאין התובע יבול לתבוע הוצאותיו רק אם זבה‬ ‫ועיין בס׳ מאזניים ל מ ש פ ט כ א ן ש כ ת ב ש א י ן ה מ ו ח ז ק יכול לטעון קים לי‬ ‫כ ד ע ת הרשב׳־א‪ .‬מכיון ש כ ן ה ו א ה כ ר ע ת ה ר מ ״ א ו ה ס כ מ ת ה א ח ר ו נ י ם ‪ .‬ועיין‬ ‫ב ש ו ׳ ׳ ת ה ר מ ׳ ׳ א סי׳ ק ח ש כ ת ב ד א ם ה ל ך ב ר ש ו ת ב׳׳ד ח י י ב ל כ ׳ ׳ ע ‪ ,‬ד י ש כ ח ב י ד‬ ‫ב׳׳ד ל ה פ ק י ר מ מ ו נ ו ו ש י ת ח י י ב ל ו ה ה נ א ו ת ו ה ז י ק ו ת ‪ .‬ו כ ־ ׳ כ ב ש ר ת מ ה ר ש ד ׳ ־ ם‬ ‫ח ו ״ מ סי׳ ל ה ‪ ,‬ו כ ״ כ ב ש ר י ת ו ש ב ה כ ה ן סי׳ צ ט ‪ .‬ו ב ם ׳ פ ג י ם ב מ ש פ ט סי׳ י ד א ו ת‬ ‫יח‪.‬‬ ‫) נ ( א ף ש ע ד י י ן ל א כ ת ב ו ל ו כ ת ב ס ר ב נ ו ת א ל א א ח ״ כ ש ״ ך סי׳ י ס׳׳ק י א ב ש ם‬ ‫מ ה ר ש ״ ל ו ב ר מ ״ א ש ם ב ע נ י ן כ פ י ה ל ד ו ן ב ד י ן י ש ר א ל ‪ ,‬ו ל כ א ו ר ה הייה כ א ן כ י ו ן‬ ‫ש ה ו ת ר ל ו אח׳׳ב ל ד ו ן בעש׳יג‪.‬‬ ‫) נ א ( ב נ י ד ו ן ז ה ד ן כ ת ש ו ׳ ה ר א ׳ ׳ ש ש ם ‪ ,‬ו ב ש ו ׳ ׳ ת ו ש ב ה כ ה ן סי׳ צ ט כ ת ב ש ב א ו פ ן‬ ‫ז ה גם הרשב׳־א מודה‪ .‬ואינו חולק א ל א כ ש כ פ ה ו ל ה ת ד י ץ ב ע ר כ א ו ת עצמן‪,‬‬ ‫ו ע י י ׳ ׳ ש ש כ ת ב ש א ם כ פ ה א ו ת ו ע׳׳י ע ר כ א ו ת ל ד ו ן ב ד י נ י י ש ר א ל ‪ ,‬כ י ו ן ש ס י ר ב‬ ‫מ ל ע מ ו ד ע מ ו ל ד י ן וכוי‪ ,‬י׳׳ל ש ח י י ב ל ש ל ם ל ו ה ו צ א ו ת א ע ״ פ ש ל א ע ש א ו‬ ‫ב ר ש ו ת ב׳׳ד‪ ,‬ד כ י ו ן ש ע ש ה ז א ת מ ח מ ת ס י ר ו ב ו ‪ ,‬ו כ ת ב ג ם מ ס ת י מ ו ת ד ב ר י‬ ‫ה ר א ׳ ׳ ש ש ל א ה ז כ י ר ש ם ש ה י ה ל ו ר ש ו ת מ ב ׳ ׳ ד עיי׳׳ש‪ .‬ו כ ׳ ׳ ב ב ם ׳ ע י ן מ ש פ ט סי׳‬ ‫י ד ס׳׳י‪.‬‬ ‫) נ ב ( כ ן מ ו כ ח בב׳׳י ש כ ת ב ש ה ר א ׳ ׳ ש ח ו ל ק ע ל ה ר ש ב ׳ ׳ א ‪ .‬ו ה ר ש ב ׳ ׳ א ד ן ב א ו פ ן‬ ‫שכפוהו להתדיין בערכאות עצמן‪ ,‬ו כ ן כ ת ב בלבוש‪ ,‬ו כ ן מבואר בכל‬ ‫הפוסקים‪.‬‬ ‫)נג( כ כ ל ת ב י ע ת מ מ ו ן ש צ ר י ך ע ד י ם ל ה ו צ י א ‪.‬‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫בדין‪ ,‬אבל אם הפסיד בדין אינו יכול לתבוע)נח‪ .‬ויש מחלקים בין‬ ‫אם הפסיד מחמת שנתברר שהתובע טען טענת שקר ותרמית —‬ ‫שאז אין צריך לשלם לו הוצאות‪ ,‬אבל אם תבע אותו בתום לב‬ ‫בחשבו שהוא חייב לו והנתבע סירב לעמוד בדין‪ ,‬חייב הנתבע‬ ‫לשלם לו ה ו צ א ו ת י ו ) נ ח ( ‪ ,‬והכל כפי ראות עיני בית ד י ן ) נ ו ( ‪.‬‬ ‫אלו הוצאות מהוייב‪:‬‬ ‫לא‪ .‬הנתבע צריך לשלם לתובע הוצאותיו שנגרמו לו עקב‬ ‫) נ ד ( ס מ ״ ע סי׳ י ד ס ״ ק כ ח ב ש ם ר י ב ׳ ׳ ש סי׳ ת ע ה ד ״ מ ה ׳ ‪ .‬ו כ ׳ ׳ ב ב ל ב ו ש ס ע י ׳ ד‬ ‫ב ש ם י״א‪ .‬ו ה ט ע ם כ ת ב ד ה א א י ת ב ר ר ה ד ב ר ש ב ד י ן ס י ר ב מ ל ב ו א ש ל א ה י ו‬ ‫ע ל י ו ל ז ה ד י ן ו ד ב ר י ם ‪ .‬ו כ ״ ב ב ש ו ״ ת מ ה ר א ׳ ־ ל סי׳ ל ‪ .‬ו כ ת ב ד א פ י ל ו א ם ה ו א‬ ‫בענין ד ל א ה כ ח י ש ו א ת ה ת ו ב ע ש ת ב ע אותו בשקר‪ ,‬א ל א שהפסיד מ ח מ ת‬ ‫ס י ב ה א ח ר ת ‪ ,‬מ״מ כיון ש א י ל ו ה י ה מ צ י ע טענותיו לפני ב״ד ל א היו נותנים ל ו‬ ‫ר ש ו ת ל י ל ך ל ע ר כ א ו ת ו ל ה ו צ י א ה ו צ א ו ת ש ל א כדין‪ ,‬ואין ר א י ה מ ש ט ר פ ת י ח א‬ ‫ש ה נ ת ב ע צריך ל ש ל ם א ף א ם ה ת ו ב ע הפסיד‪ ,‬ד ש ם כותבין שטר פ ת י ח א‬ ‫מ ש ו ם ש ל א ר צ ה ה נ ת ב ע ל ע מ ו ד בדין ו ל א ש י י ך לפי טענותיו‪ .‬וכ״ב בס׳‬ ‫ת פ א ר ת י ע ק ב ‪ ,‬ו כ ׳ ׳ כ ב ס ׳ מ א ז נ י י ם ל מ ש פ ט סי׳ י ד ד פ ט ו ר ב כ ל א ו פ ן ש ה פ ס י ד ‪,‬‬ ‫מ ש ו ם דכיון ד נ ת ב ר ר ש ל א ה י ת ה ל ת ו ב ע הזכות ל ת ב ו ע ‪ ,‬הר״ז כ מ ש נ ה ו ב א‬ ‫א ח ר ו ש י נ ה ב ו ש ה ו א פ ט ו ר כ ד ל ה ל ן סי׳ ש פ ט ס־־כ‪ ,‬ו כ ״ פ ב י ש ו ע ו ת י ש ר א ל סי׳‬ ‫י ד ח ה ״ מ א ו ת ו‪.‬‬ ‫)נח( עיין כ ת ו מ י ם סק״ד ש ת מ ה ע ל ה ר י ב ״ ש הנ״ל‪ ,‬ד ב ל הדין ש י ל י ף הר׳׳מ‬ ‫ש צ ר י ך ל ש ל ם ה ו צ א ו ת ‪ ,‬ה ו א מ ה ך ד צ ר י ך ל ש ל ם ש ט ר פ ת י ח א ש כ ת ב ו ב׳׳ד‬ ‫כ ש ה ז מ י נ ו ו ל א בא‪ ,‬וכי נימא ד א ם י צ א זכאי דאינו מ ח ו י ב ל ש ל ם וכו׳ ל כ ן כ ת ב‬ ‫במ׳׳ש בפנים‪ ,‬וסיים וזה נ ר א ה ב ר ו ר א ל א ש ל א מ צ א ת י בזה ד ב ר ב ר ו ר‬ ‫בפוסקים‪ .‬ובנתיבות ביאורים סק״ה הסכים לדבריו‪ .‬וכ״כ בשו״ת ו ש ב ה כ ה ן‬ ‫סי׳ צ ט ‪ ,‬ו כ ת ב ד ב ן מ ש מ ע ד ע ת ה ב ״ י ש ס ת ם ב ש ד ע מ ש מ ע ד ב כ ל ע נ ץ ח י י ב ‪.‬‬ ‫ו כ ת ב ד א פ ש ר דגם הריב׳־ש ל א כ ת ב כ ן רק כוונתו ש י צ א מחוייב ע ל סירובו‬ ‫ש ס י ר ב מ ל ע מ ו ד בדין‪ ,‬ל א פ ו ק י א ם ה י ה ל ו איזה ה ת נ צ ל ו ת ע ל סירובו‪ ,‬ש א ז ג ם‬ ‫זוזי ד ס פ ר א א י נ ו מ ח ו י י ב ל ש ל ם — ו ה ׳ ־ ה ש א ר י צ י א ו ת י ו ‪ ,‬א ב ל א ם נ ת ח י י ב‬ ‫בענין סרובו אעפ״י שיצא זכאי אפ״ה מחוייב ל ש ל ם ה ה ו צ א ה כמו שמחוייב‬ ‫ל ש ל ם ש ט ר פ ת י ח א ‪ .‬ו כ ׳ ׳ ע ב ע ר ו ה ״ ש סי׳ י ד ס ע י ף י‪.‬‬ ‫ועיין בם׳ י ש ו ע ו ת י ש ר א ל ח ה י מ א ו ת י ש כ ת ב ש מ ש ״ ב ה ח ו מ י ם ד א ם נ ר א ה‬ ‫ש ה מ ל ו ה טעה וחשב שהדין עמו אז צריך ה מ ס ר ב ל ש ל ם לו הוצאות אפילו‬ ‫א ם י צ א זכאי‪ ,‬אין דבריו מוכרחין‪.‬‬


‫סימן ז‪ :‬התדיינות בערכאות — ברשות ב״ד סעיפיס יב— יד עז‬

‫תביעתו לערכאות גנה‪ .‬אבל הוצאות שהוציא עבור גביית החוב‬ ‫כגון ששלח שליח לגבות חובו וכדומה אין צריך לשלם לו גנח(‪,‬‬ ‫ואף אם הנתבע נתחייב לו בכתב שישלם לו כל ה ו צ א ו ת י ו ) נ ט ( ‪.‬‬ ‫לב‪ .‬אם התביעה היא מסוג התביעות שהנהוג הוא לשכור עורך‬ ‫דין)ס(‪ ,‬חייב הנתבע לשלם לו עבור שכירת עורך דין)‪0‬א(‪ ,‬וכן אם‬ ‫צריך לשלם תשלום בעת הגשת התביעה כדי שידונו בה)סב( או‬ ‫שצריך לשלם תשלום עבור פסק הדין‪ ,‬חייב הנתבע לשלם‬ ‫לתובע עבור זה)סג(‪.‬‬ ‫ו ב ס פ ר א ל פ י מ נ ש ה סי׳ י ד כ ת ב ש ג ם א ם ת ב ע ו ב ט ע נ ת ש ק ר צ ר י ך ל ש ל ם‬ ‫ה ה ו צ א ו ת ‪ ,‬כיון ש ה ר א י ה ה ו א מ ש ט ר פ ת י ח א ו ש ם צ ״ ל גם ב ט ע נ ו ת שקר‪ ,‬וכן‬ ‫ה ב י א ר א י ה מ ה י ר ו ש ל מ י ד ל א כ ר י ב ״ ש ‪ ,‬ו ס י י ם ד ל ד י נ א צ ״ ע ב כ ל זה‪.‬‬ ‫)נו( ע ר ו ך ה ש ל ח ן ש ם ‪.‬‬ ‫) נ ז ( ב נ ת י ב ו ת סי׳ י ד ב י א ו ר י ם ס ק ־ ה ע ל ד ב ר י ה ר מ ״ א ש כ ת ב ד א ם ה ו צ ו ץ ־‬ ‫ל ה ו צ י א ע ל י ו ה ו צ א ו ת ל כ ו פ ו ע׳־י ה ע ר כ א ו ת ש ל ע כ ו ״ ם ח י י ב ל ש ל ם ‪ .‬כ ת ב‬ ‫מ ש מ ע מדבריו דוקא מ ה ש ה ו צ י א ב ע ר כ א ו ת לכופו לדין י ש ר א ל מחוייב‬ ‫להחזיר‪ ,‬א ב ל א ם נתן ש ו ח ד ב ע ר כ א ו ת לדון לו ש ח י י ב ל ש ל ם — א ף א ם דנו‬ ‫א ו ת ו בדין א ״ צ ל ה ח ז י ר ‪ ,‬ועיי׳׳ש ש א ם ה י ה ל ו ש ט ר ש ב ו ד א י מ ה ו י י ב ל ו ח י י ב‬ ‫ל ש ל ם לו‪ ,‬ד ה ו י כ ת ב י ע ה לקיים דין י ש ר א ל ‪ ,‬א ב ל כ ש א ץ ל ו ש ט ר א׳׳צ ל ש ל ם‬ ‫ו ר א ה ל ע י ל ס ע י ף ד‪.‬‬ ‫) נ ח ( י ש ־ ־ ש ב׳׳ק פ״י ה ו ב א ב ש ״ ך סי׳ י ד סק״י‪.‬‬ ‫)גט( י ש ״ ש ש ם ‪ ,‬ו ה ט ע ם ד ה ו י א ס מ כ ת א ו ל א קניא‪ ,‬ו ה ב י א ר א י ה מ ת ש ו ׳ ה ר א ׳ ־ ש‬ ‫ש ה ו ב א ב ט ו ר סי׳ ס א ש כ ת ב א ם ה י ה מ ע ש ה ב א ל י ד י ל ג ב ו ת ה ה ו צ א ה ל א‬ ‫ה י י ת י פ ו ס ק ל ג ב ו ת א ם ל א נ ע ש ה ה ק נ י ן ב ב ׳ ־ ד ח ש ו ב ד ל א כ א ס מ כ ת א וכוי‪.‬‬ ‫)ס( מ א ז נ י ם ל מ ש פ ט כ א ן ‪.‬‬ ‫) ס א ( ל ב ו ש ס י ־ י ד ס׳׳ד‪ ,‬ש כ ת ב ו ה ו כ ר ח ה ת ו ב ע ל ת ו ב ע ו ב פ נ י ע ר כ א ו ת וכוי‪,‬‬ ‫ו ה ו צ ר ך ל ה ו צ י א ה ו צ א ו ת ל ה ו ל י כ ו ו ל ש כ ו ר מליצים‪ ,‬וכן מ ש מ ע בשו׳׳ע ש כ ת ב‬ ‫ה מ ח ב ר ו ה ו צ י א ה ו צ א ו ת ב ד י י נ י ם ו ט ו ע נ י ם ‪ ,‬וע־׳ז כ ת ב ה ר מ ׳ ־ א ש י ש ח ו ל ק י ם‬ ‫ומחייבים‪.‬‬ ‫) ס ב ( ר א ה ס־׳ק נ ז מ ש ״ כ ב ש ם ה נ ת י ב ו ת ‪.‬‬ ‫) ס ג ( ל ב ו ש ש ם ס׳׳ד‪.‬‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫הוכחות ההוצאות‪:‬‬ ‫לג‪ .‬התובע צריך לברר בעדים פרטי פעולותיו והוצאותיו‪ ,‬ואחר‬ ‫כך בית דין שמים כמה הוצאות צריך להוציא על פעולות‬ ‫אלו)סח‪.‬‬ ‫לד‪ .‬אם אין בידו לברר ע ל ידי עדים ההוצאות והפעולות‬ ‫שעשה‪ ,‬ישומו לו בית דין כמה ראוי לכל הפחות להוציא עבור‬ ‫זה‪ ,‬והוצאות אלו ישלם לו הנתבע נסה(‪.‬‬ ‫לה‪ .‬אם אי אפשר לתובע לברר פעולותיו והוצאותיו‪ ,‬וגם אין‬ ‫אפשרות לאמוד אותם‪ ,‬אין אומרים שישבע התובע כמה הוציא‬ ‫ויטולגסה‪ ,‬ויש אומרים שבאופן זה ישבע התובע ויטול מה‬ ‫) ס ד ( ב ר מ ״ א סי׳ י ד ס׳׳ה כ ת ב א י ן א ו מ ר י ן ש י ש ב ע כ מ ה ה ו צ י א ו י ט ו ל ‪ ,‬א ל א‬ ‫צ ר י ך ל ב ר ר כ מ ה ה ו צ י א א ו ה ב ־ ד י ש ו מ ו ל ו ה ו צ א ו ת י ו וכזה י ש ל ם לו‪ .‬ועיין‬ ‫ב ש ׳ ׳ ך ש ם ס ״ ק ט ז ש כ ת ב ד י ן ז ה ת מ ו ה ו ג ם ק ש ה לי‪ ,‬ד ב ת ש ו ׳ ה ר א ״ ש א י ת א‬ ‫צ ר י ך ל ב ר ר ו ה ב ׳ ׳ ד י ש ו מ ו ל ו ‪ ,‬ו מ ש מ ע ה ת ם ד ב ב י ר ו ר ל ח ו ד א ו ב ש ו מ ת ב׳׳ד‬ ‫ל ח ו ד ל א סגי א ל א ת ר ו ו י ה ו בעיי‪ ,‬ו נ ר א ה ה ט ע ם ד ב ב י ר ו ר ל ח ו ד ל א סגי‪ ,‬ד ל א‬ ‫כ ל כמיניה ש י ו צ י א ב מ ה ש י ר צ ה ‪ ,‬ו ב ש ו מ ת ב ־ ד ל א סגי ד ד ל מ א ל א ה ו צ י א ‪,‬‬ ‫ו ה י ה נ ר א ה ל ה ג י ה ב ד ב ר י מ ו ה ר ״ ם א ז ה ב ׳ ׳ ד י ש ו מ ו ל ו וכוי‪ ,‬א ך בדי׳ מ כ ת ב‬ ‫ב ש ם ת ש ו ׳ ה ר א ׳ ׳ ש וז״ל רק מ ה ש מ ב ר ר ש ה ו צ י א מ ש ל ם לו‪ ,‬ו מ ה ש א י נ ו י כ ו ל‬ ‫ל ב ר ר י ש ו מ ו ב ״ ד כ מ ה ר א ו י ל ה ו צ י א ו ז ה י ש ל ם ל ו ע ״ ב וצ׳׳ע‪ ,‬עכ׳׳ל‪.‬‬ ‫ו ב ם ׳ ו ש ב ה כ ה ן סי׳ ג ג ה ב י א ד ב ר י ה ש י י ך ו כ ת ב ו נ ר א ה ל י י ש ב ד ב ר י ה ר מ ׳ ־ א‬ ‫ב א ו פ ן זה‪ ,‬ד ו ד א י א ע ״ פ ש מ ב ר ר כ מ ה ה ו צ י א צ ר י ך ש ו מ א ‪ ,‬כ י א ו ל י ה ו צ י א י ו ת ר‬ ‫מ ן ה ר א ו י ל ה ו צ י א ע ל ע נ י ן כ ז ה וכוי‪ ,‬ש א ם ה ו צ י א י ו ת ר מ ה ר א ו י — ש א ״ צ‬ ‫ל ש ל ם לו‪ ,‬כ י מי א מ ר ל ו ש י פ ז ר י ו ת ר מ ד א י ‪ ,‬ו ל כ ן א ע ״ פ ש מ ב ר ר צ ר י ך ש ו מ א‬ ‫ע י י ׳ ׳ ש ‪ .‬ו ע י י ן ב ש ע ר ה מ ש פ ט סק׳׳ד מ ה ש מ י י ש ב ק ו ש י ת ה ש י י ך ‪.‬‬ ‫) ‪ 0‬ה ( ע י י ן ב ד ־ מ ה ו ב א ב ש י י ך ה נ ׳ ׳ ל ש כ ת ב ו מ ה ש א י נ ו י כ ו ל ל ב ר ר י ש ו מ ו ב׳׳ד‬ ‫ב מ ה ר א ו י ל ה ו צ י א ח ה י ש ל ם ‪ .‬ועיין בס׳ ו ש ב ה כ ה ן ה נ ״ ל ש כ ת ב א ב ל א ם אינו‬ ‫י כ ו ל ל ב ר ר ב מ ה ה ו צ י א ‪ ,‬י ש ו מ ו א ו ת ו ב פ ח ו ת ש ב ה ו צ א ו ת ‪ .‬ו ה ו ב א כ פ ״ ת ס ״ ק טז‪,‬‬ ‫ועיין ב נ ת י ב ו ת ב י א ו ר י ם סק״ו ש כ ת ב א מ נ ם אין צ ר י ך ל ב ר ר רק עניני ה ו צ א ו ת‬ ‫ש ה ו צ י א ‪ ,‬כ ג ץ כ מ ה ש ל ו ח י ם ש ל ח ו כ מ ה נסיעות נסע‪ ,‬ואז א פ י ל ו אינו מ ב ר ר‬ ‫כ מ ה מעות שנתן יכול לומר בפחות שבשומות‪.‬‬ ‫)סו( ר ב ד א ש ם ‪ .‬ועיין ב ס מ ״ ע סק״ל ש ב י ר ר מ ה ש א י ת א ב כ מ ה מ ק ו מ ו ת ש מ צ י נ ו‬ ‫ש נ ש ב ע ו נ ו ט ל ‪ .‬ו ע י י ן ב ש ו ״ ת ה ר ש ב ״ ש סי׳ ס ז ש כ ת ב ש כ א ן א ״ א ל ש ב ע ו ל י ט ו ל‬


‫סימן ז‪ :‬התדיינות בערכאות — ברשות ב״ד סעיפיס יב— יד עז‬

‫שהוציא)סז(‪ .‬ויש מחלקים בין אם זכה התובע בדין שאז בשבע‬ ‫כמה הוציא ויטול‪ ,‬אבל אם הפסיד התובע בדין וזכה הנתבע‪ ,‬אין‬ ‫התובע יכול לישבע וליטול אף לפי השיטות שסוברות שגם‬ ‫באופן זה חייב הנתבע לשלבו לתובע הוצאות )ראה לעיל סעיף‬ ‫ל()סח(‪.‬‬

‫לו‪ .‬יש מי שכתב שאם הוכיח התובע על ידי עדים שפעל‬ ‫מ כ י ו ן ד א י ן ע ו ש י ם ת ק נ ת נ ג ו ל ב מ ו ס ר ‪ .‬ו כ ־ ׳ ב ב ס ׳ נ ח ל י צ ח ק ס י ׳ יד‪ ,‬ו ת י ר ץ מ ז ה‬ ‫ק ו ש י ת ה ח ו מ י ם ) ה ו ב א בס׳׳ק ה ב א ( ‪ .‬ו ע י י ן ב ש ע ר ה מ ש פ ט סק׳׳ד ש ה ק ש ה ע ל‬ ‫ה ר מ ׳ ־ א ש ס ת ם ד ל ׳ ׳ א נ ש ב ע ו נ ו ט ל ‪ ,‬ו ב ס י ׳ ש פ ח ס׳׳ז ה ב י א ה מ ח ב ר ש י ט ת ה ר ׳ ׳ ת‬ ‫ב מ ו ס ר ש י ש ב ע ה נ מ ס ר ויטול‪ ,‬והרמ׳׳א ל א ה ג י ה ש ם כ ל ו ם ובר‪ ,‬ו כ ת ב ל ח ל ק‬ ‫ד ב מ ו ס ר ש נ ת ב ו י ן להזיק ש פ י ר ע ש ו ת ק נ ת נגזל‪ ,‬משא׳׳ב ה ב א ש ל א נתכוין‬ ‫ל ה ז י ק א ל א הי׳ ס ב ו ר ש ה ד י ן ע מ ו ו מ ח מ ת זה ס י ר ב לדון‪ ,‬בזוז כ ר ע מ ו ד ו ד ל א‬ ‫ע ש ו ת ק נ ת נגזל עיי־־ש‪.‬‬ ‫)סז( עיין ב ת ו מ י ם סק׳׳ה ש ה ק ש ה ע ל ה ר מ ״ א א מ א י ל א נ י מ א ש י ש ב ע ויטול‬ ‫כ מ ו כ ל ת ק נ ת נ ג ז ל ב נ י ז ק ד נ ש ב ע ו נ ו ט ל ‪ ,‬ו ה ה ׳ ׳ ד ב ס ר ב ן דע׳׳י ס ר ב נ ו ת ו ג ר ם ל ו‬ ‫היזק ל ת ו ב ע ‪ ,‬ו ה ע ל ה ל ד י נ א ד ה י כ א ד ל א א פ ש ר בבירור א ז י ש ב ע ה ת ו ב ע‬ ‫ו י ט ו ל ‪ ,‬ו כ ״ כ ב נ ת י ב ו ת ב י א ו ר י ם סק׳׳ו ו ב ח י ד ו ש י ם ס ״ ק י ח ‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ם ׳ ת פ א ר ת י ע ק ב א ו ת ז׳ ש כ ת ב ד נ ע ל ם מ ה ת ו מ י ם מ ׳ ׳ ש ב ד ־ מ ד א פ י ל ו‬ ‫אינו יכול ל ב ר ר אינו נוטל ב ש ב ו ע ה ‪ .‬בי א ם הב׳׳ד ישומו כ מ ה ראוי ל ה ו צ י א‬ ‫ב ז ה ‪ ,‬ו כ ת ב ע ו ד ד מ ה ש ל א ה א מ י נ ו כ א ן ‪ .‬ה י י נ ו ל פ י ש א ׳ ׳ א ש י ו כ ל ל י ש ב ע ע־׳ז‬ ‫בצימצום ש כ ך ראוי להוציא ולא היה ב א פ ש ר ו ת בפחות‪ ,‬וכשישבע ס ת ם ב מ ה‬ ‫ה ו צ י א ל א ו כ ל כ מ י נ י ה ש י ו צ י א מ א י ד ב ע י ׳ ו כ ו ־ עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫)סח( ב ש ו ״ ת ח ס ד ל א ב ר ה ם מ ה ד ׳ ׳ ת ח ו ״ מ סי׳ ד ה ו ב א בס׳ ד ב ר י ג א ו נ י ם כ ל ל נב‬ ‫אות ז הביא ב ש ם ה ש ו א ל ש ת מ ה ע ל החומים והנתיבות שפסקו דנאמן ליטול‬ ‫ה ה ו צ א ו ת ב ש ב ו ע ה ב מ ה ה ו צ י א ‪ ,‬ד ה א בב׳׳ק ס ב ע׳׳א ה ו א א י ב ע י א ד ל א‬ ‫א י פ ש י ט א א ם ע ש ו ת ק נ ת נגזל ב מ ס ו ר מ ש ו ם ד ל א הוי רק דינא דגרמי‪ ,‬ופסק‬ ‫ש ם הרא׳׳ש ב ש ם הר״י ד א ף א ם ה מ ו ס ר טוען ש מ א — ל א מ צ י ה נ מ ס ר ליטול‬ ‫ב ש ב ו ע ה ‪ ,‬ו ה ח ס ד ל א ב ר ה ם כ ת ב ש י פ ה העיר‪ ,‬ו ה ב י א ש כ ן כ ת ב ב ת ש ו ׳ הרדב־׳ז‬ ‫ח ׳ ׳ א סי׳ ק ע ב ב א ח ד ש ת ב ע ל ח ב י ר ו ב ע ר כ א ו ת ו ה פ ס ד ו ה ו צ א ו ת ‪ ,‬ו א ח י י ב‬ ‫נ ת ב ר ר ש ה נ ת ב ע ה י ה זכאי בדין‪ ,‬ופסק ש ם דאינו חייב ל ש ל ם רק מ ה ש י ת ב ר ר‬ ‫ו ל א מהימן ב ש ב ו ע ה ליטול‪ ,‬ו כ ת ב ש צ ד ק ו דברי ח ת ו מ י ם והנתיבות‪ ,‬ד ה א‬ ‫ד צ ר י ך ה מ ס ר ב ל ש ל ם ה ה ו צ א ה ל א ו מ ד י נ א ד ג ר מ י הוא‪ .‬כ י א ם מדין מזיק‬ ‫מ מ ש ‪ .‬ביון ש ח י י ב ל ח ב י ר ו ח ו ב א ו פקדון ע ל י ה דידיה ר מ י א ל ה ש י ב ל א ש ר‬ ‫א ש ם ל ו ב ל ה ו צ א ו ת י ו ש ה מ ל ו ה צ ר י ך ל ה ו צ י א ל ג ב ו ת חובו‪ ,‬ועיי׳־ש ש ה ב י א‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫פעולות מסוימות שהיו דרושות לתביעתו‪ ,‬נאמן בשבועה לפרט‬ ‫במה הוציא ע ל י ה ם ) ס ט ( ‪.‬‬ ‫לז‪ .‬בכל האופנים שנאמן התובע בשבועה כמה שהוציא‪ ,‬רשאי‬ ‫להימנע מלישבע ולדרוש את הפחות שבהוצאותנע(‪.‬‬ ‫לח‪ .‬יש מי שכתב כשבית דין נותנים רשות לתובע להוציא‬ ‫הוצאות כדי לכפות את הנתבע לדין‪ ,‬עליהם להודיע לתובע‬ ‫שיעמיד עדים על הוצאותיו במרת האפשר‪ ,‬ואם לא הודיעהו‬ ‫מראש — נאמן בשבועה על הוצאותיו)עא(‪.‬‬ ‫לט‪ .‬אם תפס התובע מהנתבע עבור הוצאות ולא היו עדים‬ ‫כשתפס‪ ,‬נאמן התובע לדברי הכל לישבע כמה הוציא ויטולגעב(‪.‬‬ ‫מ‪ .‬תובע שתבע את חבירו בערכאות ברשות בית דין וחייבו את‬ ‫הנתבע בהוצאות‪ ,‬והנתבע תובע את התובע לבית דין שלא היה‬ ‫לו כל כך הוצאות כפי שפסקו לו‪ ,‬אין בית דין נזקקין לו‪ ,‬אולם‬ ‫אם התובע יודע ששמו לו יותר ממה שהוציא‪ ,‬צריך להחזיר‬ ‫היתר לנתבע‪ ,‬ואם אינו יודע במה הוציא ישומו לו בית דין כמה‬ ‫שמותר לו לקבלגעג(‪.‬‬ ‫ראיה‬ ‫בדייג‬ ‫אבל‬ ‫חייב‬ ‫בירור‬

‫מ נ ת י ב ו ת סי׳ ר ל ב סק׳׳י ש ה ו צ א ו ת ג ב י ה ה ש י ב י ה י ז ק ג מ ו ר ‪ .‬ו ס י י ם ש ם‬ ‫ד כ ש י צ א ה נ ת ב ע מ ס ר ב ח י י ב בדינו‪ .‬אז נ ש ב ע ונוטל כ ל ה ה ו צ א ה מרינא‪,‬‬ ‫א ם י צ א ה נ ת ב ע זכאי בדינו אף לפמ׳׳ש ח ת ו מ י ם שם‪ ,‬מ״מ ה ו א י ל ואינו‬ ‫ב ז ה ר ק מ ד י נ י ד ג ר מ י וכוי‪ ,‬פ ש י ט א ד ל א י כ ו ל ל י ט ו ל ב ש ב ו ע ה א ל א ע׳׳י‬ ‫ו כ ו ׳ עיי׳׳ש‪.‬‬

‫) ס ט ( ש ר ת נ א ו ת ד ש א סי׳ נ א עיי׳׳ש ב א ר י כ ו ת ‪.‬‬ ‫) ע ( ע ר ו ך ה ש ל ח ן סי׳ י ד סי״ג‪.‬‬ ‫)עא( שו׳׳ת נ א ו ת ד ש א שם‪.‬‬ ‫) ע ב ( ש ע ר מ ש פ ט סי׳ י ד ס ק ״ ד ‪ ,‬מ ש ו ם ד נ א מ ן ב מ י ג ו ד ל ה ד ׳ ׳ ם ‪ ,‬ו כ מ ׳ ׳ ש ה ש ׳ ׳ ך סי׳‬ ‫ש פ ח ס׳׳ק ל ו ב ש ם ת ש ו ׳ ה ר ש ב ׳ ׳ א ב א ח ד ש מ ס ר א ת ח ב י ר ו ו א י נ ו י ו ד ע כ מ ה‬ ‫הפסידו‪ ,‬ד א ם ת פ ס מטלטלין ש ל א ב ע ד י ם אין לו עליו א ל א ח ר ם סתם‪ ,‬ו כ ת ב‬ ‫עוד ש ם ד ב מ ס ר ב ד ל א ע ש ו תקנת נגזל ל כ ר ע ב ת פ ס בעדים צריך ש ב ו ע ה‬ ‫ב נ ק י ט ת ח פ ץ עיי׳׳ש‪.‬‬


‫סימן ח‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפיםי—יגקא‬

‫צג‬

‫סימן ח‬

‫עד אחד בערכאות‬ ‫ב ש מ ח י י ב י ם ממוך ע ל פיו‬ ‫ס י מ ן זה ו ש נ י ה ס י מ נ י ם ה ב א י ם א ח ר י ו דנים ר ק ב ע נ י נ י ם ש ל‬ ‫ה ג ד ת ע ד ו ת ב ר ץ ש מ ת ד י י נ י ס י ש ר א ל ונכרי‪ .‬ועניני ה ג ד ת ע ד ו ת‬ ‫בדין ש ב י ן ש נ י י ש ר א ל י ם נ ת ב א ר ו בסימנים ה‪ ,‬ז‪.‬‬

‫א‪ .‬נהגו ברוב הקהילות שאין לישראל להעיר בערכאות לטובת‬ ‫נכרי שמתדיין עם ישראל‪ ,‬אלא אם ישאל תחילה לבית דין ועל‬ ‫פיהם יעשה בלי לנטות ימין ושמאל‪ ,‬ואם העיד בלי רשות בית‬ ‫דין עונשים אותו אף אם לא עבר על דין תורה)א(‪.‬‬ ‫איסורו‪:‬‬ ‫ב‪ .‬במקומות שהערבאות מחייבים ממון על פי עדות של עד‬ ‫יחידי‪ ,‬אסור לישראל להעיד יחידי בערכאות לטובת נכרי שתובע‬ ‫את י ש ר א ל ) ב ( ‪ ,‬משום שגורם על ידי עדותו להוציא ממון‬ ‫מישראל שלא כדין תורה)ג(‪.‬‬

‫)עג( שו׳׳ת מ ה ר ־ ש ע נ ג י ל ח ״ ה סי׳ עד‪ .‬ו כ ת ב ה ט ע ם ד א ץ נזקקין לו‪ ,‬מ ש ו ם קנס‬ ‫ש ס י ר ב ל ד ו ן בד׳׳ת כ ד מ ב ו א ר בסי׳ כו‪ .‬א ו ל ס כ ת ב ש ם ה נ ת י ב ו ת ד א ם ה נ ת ב ע‬ ‫י ו ד ע ש ח י י ב א ף ש ז כ ה ב ע ר כ א ו ת א ס ו ר לגזלו‪ ,‬ו א פ י ל ו א ם מ ס ו פ ק הוי עכ׳׳פ‬ ‫ס פ ק ג ז ל ‪ ,‬א ״ כ כ י ו ן ד מ ב ו א ר ב ס י ׳ י ד ס׳׳ה ב ר מ ׳ ׳ א ד צ ר י ך ל ב ר ר כ מ ה ה ו צ י א א ו‬ ‫י ש ו מ ו ל ו הב׳׳ד‪ ,‬א ״ כ ז ה ח ש ו ב כ ע נ י ן א ח ר ל ג מ ר י ו ב ו ד א י א ס ו ר ל ו ל י ט ו ל טפי‬ ‫מ ש ו מ ת ב׳׳ד עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) א ( ב׳׳ח סי׳ כ ח ס׳־ב ד׳׳ה ו מ ׳ ׳ ש ה ר א ׳ ־ ש ב ׳ ־ ש ב ז ה ״ ז ‪ .‬ו ב ־ ב ב ב א ר ה ג ו ל ה ס ״ ה ‪.‬‬ ‫) ב ( ש ר ע ס י ־ כ ח סייג ו מ ק ו ר ו מ ג מ ר א ב ״ ק ק י ג עי׳ב‪ ,‬מ כ ר י ז ר ב א ו א י ת י מ א ר ב‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ג‪ .‬איסור זה הוא גם כשהעד יודע בבירור שהישראל חייב לנכרי‪,‬‬ ‫כגון שראה בעצמו ההלואה)ד(‪ ,‬וכן אסור להעיד אפילו אם הנכרי‬ ‫תובעו שיעיד עבורו)ה(‪.‬‬ ‫עבר והעיד בית דין משמתין א ו ת ו ) ה ‪.‬‬

‫התראה‪:‬‬ ‫ד‪ .‬יש שכתבו שאין משמתין את העד אלא אם התרו בו תחילה‬ ‫הונא‪ ,‬דסלקין ל ע י ל א ודנחתין ל ת ת א האי ב ר י ש ר א ל דידע ס ה ד ו ת א לכותי‬ ‫ואזיל ואסהיד ליה בדיני דכותי ע ל י ש ר א ל ח ב ר י ה — מ ש מ ת י נ ן ליה‪ ,‬מ א י‬ ‫ט ע מ א דאינהו מפקי ממוגא א פ ו מ א דחד‪.‬‬ ‫)ג( ר ש ״ י ש ם ‪ ,‬כי מ ד י ן ת ו ר ה אין ל ע ד א ח ד כ ח ל ח י י ב מ מ ק כ י א ם ש ב ו ע ה ל ב ד‬ ‫) ש ב ו ע ו ת מ ע ׳ ׳ א ‪ ,‬ש ר ע סי׳ פ ז ס ״ א ( ו נ מ צ א ש מ פ ס י ד ח ב י ר ו ש ל א כ ד י ן ד מ צ י‬ ‫ל א י ש ת מ ו ט י ‪ ,‬מ ר ד כ י ש ם סי׳ קנז ב ש ם ר׳׳ת‪.‬‬ ‫)ד( ב ג מ ר א ש ם כ ת ו ב ׳ ׳ ד י ד ע ס ה ד ו ת א ״ ‪ ,‬ו ד י י ק מ ז ה ב ש ו ״ ת מ ה ר י ט ״ ץ סי׳ ק ב‬ ‫ש מ י י ר י ש ה ו א י ו ד ע ש ה ו א א מ ת ‪ ,‬ו כ ״ ב ב א ג ו ד ה ב׳׳ק ש ם ב ש ם ר ׳ ׳ ת ש מ ש מ ת י ן‬ ‫א ף ע ל פ י ש מ ע י ד א מ ת ‪ .‬ו ר א ה ל ה �� ן סק״ו‪.‬‬ ‫) ה ( ש ר ־ ע סי׳ כ ח ס״ג‪ ,‬ש כ ת ו ב ש ם ו ה ע כ ו ׳ ׳ ם ת ו ב ע ש י ע י ד ל ו ‪ ,‬א מ נ ם ב ג י ר ס ת‬ ‫ה ג מ ר א שלפנינו כ ת ו ב ה א י ב ר י ש ר א ל ד י ד ע ס ה ד ו ת א ל כ ו ת י ו ל א ת ב ע מיניה‪,‬‬ ‫מ ש מ ע ש א ם תובעו הנכרי מ ו ת ר להעיד‪ ,‬א ו ל ם בגירסת הרי״ף ש ם ה ו ש מ ט ו‬ ‫מילים אלו‪ ,‬וב״ב בביאור הגר״א א ו ת כ‪ ,‬וכן ב ה ג ה ו ת הגר״א ב ג מ ר א ש ם‬ ‫מוחקו‪ ,‬וכ״כ בב׳׳ח ע ל ה ט ו ר ש ם ס״ב ד״ה ו מ ״ ש ו כ ל זה‪ ,‬וכן מ ש מ ע ו ת כ ל‬ ‫הפוסקים‪.‬‬ ‫)ו( ש ו ״ ע ש ם ‪ .‬ו ה נ ה ה א ח ר ו נ י ם ת מ ה ו ע ל ד י ן ז ה א מ א י מ ש מ ת י נ ן ל י ה ל י מ א‬ ‫ה א י ס ה ד א א נ א ב ק ו ש ט א י ד ע נ א ד ה א י י ש ר א ל ח י י ב ל ה ע כ ו ״ ם ) ר א ה ב ר ב ״ י טי‪-‬‬ ‫י ח ה ו ב א ב פ י י ת סי׳ כ ח ס ק ״ ט ( ו מ ה נ פ ש ך א י א ת י ל ב ״ ד ש ל י ש ר א ל ו א י ה ו ל א‬ ‫בעי ל א ש ת ב ו ע י ושלים להעכו״ם‪ ,‬ה ש ת א נמי ל א אפסדתיה‪ .‬ואי איהו ה ו ה‬ ‫מ ש ת ב ע לשקרא — דטבא ליה עבדי ליה שיפרע ולא ל ש ת ב ע אשיקרא‪,‬‬ ‫ו ב ש ו י ת מ ה ר י ט ״ ץ סי׳ ק ב ו ב ש ר ת ח ת ״ ס ח ח ו ״ מ סי׳ ב ג ה ק ש ו א י מ י י ר י ש י ד ע‬ ‫ה א י ס ע ד א ש ו ד א י ח י י ב ל ו ו ל א פ ר ע ו ‪ ,‬ב ג ו ן ש ל א ז ז ה י ד ו מ ת ו ך ידו‪ ,‬א ״ ב א מ א י‬ ‫ל א מ ס ה י ד ל י ה וכוי‪ ,‬ו ה ר י א פ י ל ו י ו צ י א מ מ נ ו מ מ ו ן א י נ ו ש ל א כ ד י ן ‪ ,‬ו א י מ י י ר י‬ ‫ש ל א ידע א י פרעיה א י לא‪ ,‬א״ב אפילו תרי נמי א מ א י מסהדי‪ ,‬ה א בדינא‬


‫סימן ח‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים‬

‫י—‬

‫יג‬

‫קא‬

‫דידן י כ ו ל ל מ י מ ר פ ר ע ת י ו י ש ב ע ו ב ד י נ א ד י ד ה ו ל א דייגי הכי‪ .‬ו כ ע י ן ז ה ה ק ש ה‬ ‫ב ר א ש י ו ס ף ) ל ה ר ׳ ׳ י א י ש ק א פ ה ( סי׳ כ ח א ו ת יג ד א ץ ל ש מ ת ו ב י ו ן ש ה ו א י ו ד ע‬ ‫ש ה י ש ר א ל חייב ל נ כ ר י ו ע ו ב ר מ ש ו ם גזל עכו׳׳ם‪) ,‬א״ה ל כ א ו ר ה א י נ ה ק ו ש י א‬ ‫דאין כ א ן מ ש ו ם גזל ע כ ר ם כיון ש ה ו א רק ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו ‪ ,‬כ ד מ ב ו א ר בתוס׳‬ ‫ש ם דייה ו ל א א מ ר ן ש א י ן כ א ן א י ס ו ר ( ו ג ם ח י ל ו ל ה ש ם ש י א מ ר ו י ש ר א ל ר ו צ י ם‬ ‫בגזלנותא‪.‬‬ ‫ו ע ל קושיות הנ׳׳ל נ א מ ר ו כ מ ה תירוצים‪ ,‬וכיון ש י ש נ״מ ל ה ל כ ה בין‬ ‫ה ת י ר ו צ י ם ה ע ת ק נ ו א ו ת ם ‪ .‬ב ש ר ת מהריס׳׳ץ הנ׳׳ל ת י ר ץ שביון ד ש ר י ה פ ק ע ת‬ ‫ה ל ו א ת ו ב ג ו י ה ו ה ל י ה כ א י ל ו מ ע ו ל ם ל א ה ל ו ה ו וכוי‪ ,‬ו י כ ו ל ה י ש ר א ל ל ה ש ב ע‬ ‫ב כ ל מיני ש ב ו ע ו ת ‪ .‬ו כ ת ב ע ל ת י ר ו ץ זה ש ה ו א דחוק‪ ,‬ובסוף כ ת ב ע ו ד ת י ר ו ץ‬ ‫ו ה ב י א ו בברב׳׳י הנ׳׳ל‪ .‬ד מ י י ר י ש ה ע ד י ו ד ע ו מ ע י ד ש ע ד י י ן ח י י ב ל ו כ ג ו ן ש ל א‬ ‫ז ז ה י ד ו מ ת ו ך ידו‪ .‬ו ל כ ן ב ש נ י ם ל א מ ש מ ת י נ ן ל י ה ד ב ה א י ג ו ו נ א ב ד ת י נ ו ח י י ב‬ ‫ו ל א מ ה י מ ן ל ו מ ר פרעתי‪ ,‬ואעפ׳׳כ בע׳׳א ל א יעיד — כיון ש ה ת ו ר ה ל א‬ ‫ה א מ י נ ה ע ״ א א ל א ה א מ י נ ה ה נ ת ב ע ב ש ב ו ע ת ו אעפ׳׳י ש נ ש ב ע ע ל שקר‪ ,‬ה י ה ל ו‬ ‫ל ה נ י ח ו ו י ש ב ע ל ש ק ר בדיני י ש ר א ל ו ל א ל ה ע י ד ע ל י ו בדיני ה א ו מ ו ת ל ה ו צ י א‬ ‫מ מ נ ו מ מ ו ן ‪ .‬ו ה ו י ד מ י ל ט ו ב י ה ח ט א ו ז י ג ו ד מ נ ג ד ובו׳‪ ,‬ו א ״ כ ז ה ש ה ע י ד‬ ‫ב ע ר כ א ו ת נ ק ר א ח ו ט א וחייב נידוי א ע ״ ג ש מ צ י ל ו מ ן ה ח ט א ו מ ן ה ש ב ו ע ה‬ ‫לשקר‪ ,‬מפני שכיון ש ה ת ו ר ה ה א מ י נ ת ו ב ש ב ו ע ת ו אין לו ל ה ת ח כ ם ע ל בוראו‪,‬‬ ‫ו ס י י ם ו ת י ר ו ץ ז ה נ כ ו ן ו פ ש ו ט עיי׳׳ש‪ .‬ו כ ע י ן ז ה כ ת ב ב ס ׳ ב ע י ח י י ש כ ת ב מ ש ו ם‬ ‫ש א ם א מ ר ו ש ה א ד ם ע ו ש ה דין ל ע צ מ ו ו ב ד ב ר ש ר ו א ה ש ל ו ביד א ח ר י ם ‪ .‬ל א‬ ‫א מ ר ו ש ע ו ש ה דין ל א ח ר י ם א פ י ל ו ש ה ו א א מ ת ‪ .‬ו כ ת ב ש א פ ש ר ש ה ו א נ כ ל ל‬ ‫ב ת י ר ו ץ ה ר ב )מהריט׳־ץ( ב ת ש ר ‪.‬‬ ‫ובם׳ ר א ש יוסף כ ת ב ה ט ע ם ד מ ש מ ת י נ ן מ ש ו ם ד ע ב י ד ש ה ג ו י ם ידונו ויוציאו‬ ‫מ מ ו ן ע׳׳פ ע ׳ ׳ א ו ע ו ב ר א ל פ נ י ע ו ר ‪ ,‬ו ע ו ד ש מ ו ד י ם ל ע ׳ ׳ ז ש א פ י ל ו י ש ר א ל ד נ י ן‬ ‫ב פ נ י ד י נ ן ה י פ ך מ ה ש ד נ י ן י ש ר א ל ב נ ׳ ׳ ל ע כ ׳ ׳ ל ‪ .‬ו ע י י ן ב ם ׳ ח ל ק ו ש ל י ד י ד סי׳ כ ח‬ ‫ש ד ח ה ד ב ר י ו עיי׳־ש‪ .‬ו ב ש ר ת חת׳׳ס הנ׳׳ל ת י ר ץ ד ה כ א מיירי ש ה נ ת ב ע א ו מ ר‬ ‫ש א י נ ו חייב ל ג ד וע״א א ו מ ר י ו ד ע אני ש א ת ה חייב ב א מ ת ‪ ,‬ו ה נ ה הב׳׳ד‬ ‫ש ש ו מ ע י ם ד ב ר י ה ם ל א מ ה י מ ן ע׳׳א כ נ ג ד זה ה נ ת ב ע ה מ ו ח ז ק ב מ מ ו נ ו ו כ ו פ ר‬ ‫א ת הע׳׳א‪ ,‬ע״כ הוי גבי דידן כ א י ל ו אין ה י ש ר א ל ח י י ב לגוי וזה ר ו צ ה ל ה ע י ד‬ ‫בו שקר‪ ,‬ע״כ אנו מ ח ל י ט י ם ש א י נ ו חייב לגוי ו מ ת ר ץ בשבנגדו ש ל א יעיד עליו‪,‬‬ ‫ו א ם ל א י ש מ ע מ ש מ ת י ן ל י ה ע ל ש ה ח צ י ף נגד הב־־ד‪ ,‬א ב ל ל א נ ו כ ל ל ה ו צ י א‬ ‫ממונו ממנו‪ ,‬כ י נגד ממון ש ה ו א מוחזק ה ו א נ א מ ן שהדין עמו‪ .‬ו כ ת ב דלפי‬ ‫דבריו א ם ה י ש ר א ל ה נ ת ב ע מודה ש ה ו א חייב רק ש ה ו א אומר ש ר ו צ ה להפקיע‬ ‫ה ל ו א ת ו א ץ כ א ן ש מ ת א כ מ ו ב ש נ י ע ד י ם ‪ .‬ו ב ס פ ר מ א ז נ י ם ל מ ש פ ט סי׳ כ ח סייג‬ ‫כ ת ב ו א פ י ל ו ט ו ע ן ה ע ד אני י ו ד ע ה א מ ת ש ח י י ב ל ו ו ל א ה פ ס ד ת י ו ש ל א כדין‪,‬‬ ‫אפייה מ ש מ ת י ן ד ה א אינו נ א מ ן לנו‪ ,‬ו א ם ה י ה ש ו א ל לב׳־ד ל א היו מ ר ש י ם‬ ‫א ו ת ו ל ה ע י ד ‪ ,‬ו כ ל ש ל א ע ש ה ב ר ש ו ת ב׳־ד ח י י ב נידוי ל ׳ יום‪.‬‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫שלא יעיד ועבר והעיד‪ ,‬ואם נידוהו בלא התראה תחילה לא חל‬ ‫הנידוימא‬ ‫אם העד הוא תלמיד חכם שיודע שאסור להעיד יחידי‪ ,‬אין‬ ‫צריכים להתרותו תחילה)ח(‪.‬‬ ‫ומדברי כל הפוסקים שסתמו ולא כתבו שצריך להתרות בו‬ ‫תחילה‪ ,‬משמע דסבירא להו שמשמתין אף כשלא התרו בחט(‪.‬‬ ‫ו ב י ש ״ ש ב׳׳ק פ׳׳י סי׳ כ ג כ ת ב ב ש ם ה מ ר ד ב י ו ה א י ד מ ש מ ת י נ ן ל י ה מ ש ו ם‬ ‫ד א י ן ד ב ר י ד ו ע ל נ ו ש ב ד י ן ה ע י ד ו ל א ה ״ ל ל ע ש ו ת ‪ ,‬ואע׳׳ם ד ב ל ה מ ז י ק י ם‬ ‫והגורמים היזק דפטורים מ ל ש ל ם ל א משמתינן‪ ,‬ש א נ י ה ב א ה ו א י ל ו מ ר ר ה‬ ‫לגוי ומפסיד ל י ש ר א ל ודומה ל מ ו ס ר דמורידין לבור‪ ,‬ו ש א ר מזיקים ואפילו גנב‬ ‫וגזלן א ץ מורידין אותם‪ ,‬א ל א מ ש ו ם האי ס ע מ א נמי ד ה ו א י ל ומרויח לכותי‬ ‫ומפסיד א ת י ש ר א ל מ כ ו ע ר ה ו א ש מ ר ג י ל ע צ מ ו ל מ ס ו ר מ מ ו ן בידי כותים‪,‬‬ ‫ה ל כ ך דינו ח מ ו ר מ כ ל המזיקים‪.‬‬ ‫) ז ( ב י ש ״ ש ב ״ ק פ ־ י סי׳ כ ג כ ת ב ‪ ,‬ו י ר א ה ב ע י נ י ה י כ א ד ע ב ר ו ק מ ס ה י ד ד ל א‬ ‫מ ש מ ת י נ ן ליה א ל א בהזהירו א ו ש ה ו א חבר‪ ,‬א ב ל ע״כ ל א ח ל הנידוי ב ל א‬ ‫ה ת ר א ה ו ל א ה ח מ י ר ו ה ח כ מ י ם לקונסו כ״כ עכ״ל‪ ,‬ובן מ ש מ ע מ ש ר ת חת״ס‬ ‫ח ו ״ מ סי׳ ב ג ) ה ו ב א ב ס ״ ק ה ק ו ד ם ( א ב ל מ ט ע ם א ח ר ‪ ,‬ש כ ת ב ו מ ת ר ץ ב ש כ נ ג ד ו‬ ‫ש ל א יעיד עליו‪ ,‬ו א ם ל א י ש מ ע מ ש מ ת י ן ע ל ש ה ח צ י ף נגד הב״ד‪ ,‬מ ש מ ע‬ ‫מדבריו ש ל א שייך ש מ ת א רק ב ה תרו‪ ,‬כי כ ל ה ש מ ת א ה ו א ע ל מ ה ש ע ב ר ע ל‬ ‫ה ת ר א ת ב־׳ד‪ .‬ו ר א ה ב ס ״ ק ה ב א ה נ ״ מ ב י נ י ה ם ‪.‬‬ ‫)ח( י ש ״ ש ש ם ‪ .‬ו ה נ ה ל פ י ט ע מ ו ש ל ה ח ת ״ ס ש כ ל ה ש מ ת א ה ו א מ ש ו ם ש ע ב ר‬ ‫ע ל ה ת ר א ת ב״ד‪ .‬ה ק ש ה ב ב י ר ו ר ה ל כ ה ) ה ל ״ פ ע מ ו ד נט( א ״ כ ג ם ח ב ר צ ר י ך‬ ‫ה ת ר א ה כ י בלא״הל א שייך ש מ ת א ‪ .‬ו כ ת ב ש ם ל ב א ר דברי החת״ס שע‪1‬תי‬ ‫ה ת ר א ו ת הן‪ ,‬א ח ת ש ל א יעיד‪ ,‬ו ה ש נ י ה ש א ם יעיד י ש מ ת ו ה ו ‪ ,‬א מ נ ם א ם ב״ד‬ ‫ה ת ר ה ב ו ש ל א יעיד א ך ל א ה ו ד י ע ו בי א ם יעיד י ש מ ת ו ה ו ‪ ,‬ע״ז א ו מ ר ב י ש ״ ש‬ ‫ש א ם הוא חבר משמתין ואץ צריך התראה מיוחדת על השמתא‪ ,‬ואם הוא‬ ‫ע ״ ה אין משמתין‪ ,‬ועיי״ש ש כ ת ב ש ל א ח ר מנהג ה ק ה י ל ו ת ש ל א ל ה ע י ד ב ל א‬ ‫ר ש ו ת ב׳׳ד ) ה ו ב א ב ס ע י ף א ( ‪ ,‬ה ר י ב מ ק ו ם ש נ ה ג ו כ ן כ ל א ח ד ב א י ל ו מ ו ת ר ה‬ ‫ועומד‪ ,‬ו ח ב ר ש נ מ צ א ש ם א״צ ה ת ר א ה ב כ ל ל עיי״ש‪.‬‬ ‫)ט( ע י י ן ב מ א ז נ י ם ל מ ש פ ט ש ם ) ה ו ב א ב ס ק ״ ו ( ש מ ש מ ע מ ד ב ר י ו ד ס ׳ ׳ ל ש א י ן‬ ‫צ ר י ך ה ת ר א ה ‪ ,‬ש כ ת ב בסי׳ כ ח ס״ג ו א ם ה י ה ש ו א ל ל ב ״ ד ל א ה י ו מ ר ש י ן א ו ת ו‬ ‫ל ה ע י ד ‪ ,‬ו כ ל ש ל א ע ש ה ב ר ש ו ת ב״ד ח י י ב נידוי ל ׳ יום‪ .‬ה ר י ש כ ת ב ב פ י ר ו ש‬ ‫שאין צריך להתרותו‪ .‬וכן מ כ ל הפוסקים ש ל א כ ת ב ו שצריך ל ה ת ר ו ת ו וכן‬ ‫מ ל ש ץ ה ש ר ע והרע״א ש ל א כתבו זאת מ ש מ ע שמשמתין בלא התראה‪.‬‬


‫סימן ח‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים‬

‫י—‬

‫יג‬

‫קא‬

‫התרת הנידוי‪:‬‬ ‫ה‪ .‬זמן הנידוי הוא שלשים יום)‪ ,0‬ולאחר מכאן מתירים לו נידויו‬ ‫אף אם לא שלם לנתבע מה שהפסידו)יא(‪ ,‬ויש אומרים שאין‬ ‫מתירים את הנידוי עד שישלם לנתבע מה שהפסידו)יב(‪.‬‬ ‫ו‪ .‬אם העד רוצה לשלם לנתבע מה שהפסידו‪ ,‬אין מנדים אותו‪.‬‬ ‫) י ( ש ״ ך סי׳ כ ח ס ק ״ ד ‪ ,‬י ש ״ ש ב ״ ק פ״י סי׳ כ ג ‪ .‬מ א ז נ י ם ל מ ש פ ט ) ה ו ב א ד ב ר י ו‬ ‫בסק׳־ו(‪ ,‬ו ר א ה ב ש ו ״ ע י ר ד )סי׳ ש ל ד ס ״ א ( א י ן נ י ד ו י פ ח ו ת מ ש ל ש י ם יום‪.‬‬ ‫)יא( כי ה ש מ ת א אינו כ פ י ה ל ת ש ל ו מ י ם א ל א ע ו נ ש ע ל ה א י ס ו ר ש ע ש ה ‪ ,‬ש ה ר י‬ ‫נאמן ה ע ד ל ו מ ר א מ ת העדתי‪ ,‬כמ״ש הרמי׳א כ א ן א ב ל אינו חייב לשלם‪ ,‬וכמו‬ ‫ש ה ב א נ ו בסק״ו ש ה ש מ ת א ה ו א ע ל ח צ י פ ו ת ו נ ג ד ב״ד‪.‬‬ ‫) י ב ( ר מ ב י ׳ ם ה ל ־ ת ״ ת פ ״ ו ה י ׳ ־ ד א ו ת ט‪ ,‬ש כ ת ב מ נ ד י ן א ו ת ו ע ד ש י ש ל ם ‪ .‬וכ׳׳ב‬ ‫ב ט ו ש ו ״ ע סי׳ ש ל ד ס ע י ף מ ג ‪ .‬ו ב ש ר ת ע ד ו ת ב י ע ק ב סי׳ פ ו ב מ ש פ ט י ם י ש ר י ם‬ ‫ל מ ה ר ־ ׳ ש ג א ו ן סי׳ ס ה ‪ ,‬ה ב י א ו מ ק ו ר ל ש י ט ת ה ר מ ב ׳ ׳ ם מ ס מ י כ ת ה ס ו ג י ו ת ב ב ״ ק‬ ‫קיג ע״ב‪ .‬ש ה ס מ י כ ו דין מ ע י ד ל ט ו ב ת גוי ב ע ר כ א ו ת ל ד י ן ה א י ב ר י ש ר א ל דזבין‬ ‫ל י ה א ר ע א ל ע כ ו ׳ ׳ ם א מ צ ר א ד ב ר י ש ר א ל ח ב ר י ה וכו׳‪ ,‬מ ש מ ת י ן ל י ה ע ד ד ק ב י ל‬ ‫ע ל י ה כ ל א ו נ ס י א ד א ת י מ ח מ ת י ה ‪ ,‬ו ע י י ן ב ש ר ת ז ר ע א ב ר ה ם ח ו ״ מ סי׳ י ב‬ ‫ש ה ב י א עוד מקורות לשיטת הרמב־׳ם‪.‬‬ ‫ועיי׳׳ש ב ד ב ר י ה ם ש כ ת ב ו ה ט ע ם ש א ף ש א י ן יורדים ל נ כ ס י ה ע ד כדין מ ו ס ר‬ ‫כיון ש ה ו א טוען א מ ת העדתי‪ .‬רק מגדין א ו ת ו ע ד ש י ש ל ם ‪ .‬ואין זה מיקרי‬ ‫ה ו צ א ת מ מ ו ן כיון דאין יורדים לנכסיו‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ס מ ״ ע ס״ק ב א ש כ ת ב צ ״ ע ד ב י ו ״ ד סי׳ ש ל ד ו ב ו ׳ ו כ ת ב ש ם ז״ל‬ ‫התשעי המעידע ל ישראל בערכאות ש ל עכו״ם והוציאו ממנו ממון ש ל א‬ ‫כדין‪ ,‬מנדין א ו ת ו ע ד ש י ש ל ם )והרמ־׳א כ ת ב כ א ן דא־׳צ ל ש ל ם ( ובו־‪ ,‬ו א פ ש ר‬ ‫ד ל צ ד ד י ן כ׳ ש ם ד ל פ ע מ י ם מנדין א ו ת ו ל ח ו ד והיינו א ם אינו יכול ל ב ר ר ש ש ק ר‬ ‫העיד‪ .‬ו פ ע מ י ם מנדין א ו ת ו ע ד ש י ת ן והיינו ב ש י כ ו ל י ם לברר‪ ,‬ועיין ב נ ת י ב ו ת‬ ‫ביאורים סק״ד ש כ ת ב ת מ י ה ל י ד ה א בשיכולים ל ב ר ר ש ש ק ר ה ע י ד נחתינן‬ ‫לנכסי׳ כמי׳ש ה ר מ ״ א דחייב ל ש ל ם ‪.‬‬ ‫ובכנה־׳ג הגהב׳׳י א ו ת כ ה כ ת ב כ ש ב ר ו ר לנו ש ה ע י ד ו ש ק ר חייבים ל ש ל ם‬ ‫מדינא דגרמי ונחתינן לנכסייהו‪ ,‬ו כ ש א נ ו יודעים בבירור ש ה ל ו ה חייב ל ע כ ד ם‬ ‫מ ש מ ת י נ ן ליה‪ ,‬מ ש ו ם דחציף ש ה ל ך ל ה ע י ד ב ע ר כ א ו ת א ב ל אינו מ ש ל ם ‪,‬‬ ‫ו כ ש א י ן ידוע לנו ו ל א ל ע ד י ם ש ח י י ב ל ו ) ד א ו ל י פ ר ע ו בנתיים(‪ .‬אז ל א נחתינן‬ ‫לנכסיה א ל א מנדין אותו ע ד שישלם‪.‬‬ ‫ו ב ס ־ פ נ י ה ב י ת סי׳ כ ח א ו ת ג כ ת ב ו ג ם ל ד י ד ן ד ק ב ל נ ו ה ו ר א ת מ ר ן — מ ״ מ‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫וכן אם בא העד אחר שנידוהו ורוצה לשלם‪ ,‬מתירים לו נידויו‬ ‫מיד אף שהוא בתוך שלשים יום לנידויו)יג(‪.‬‬ ‫ז‪ .‬אם טוען העד שאם יבא הנתבע וישבע בבית דין ויכחיש‬ ‫עדותי אשלם לו‪ ,‬אין משמתין אותו אם הנתבע אינו רוצה‬ ‫לישבעניח‪.‬‬

‫חיוב תשלומים‪:‬‬ ‫ח‪ .‬אף שבית דין משמתין על הגדת עדות לטובת נכרי והפסיד‬ ‫ממון לישראל‪ ,‬אין בית דין מחייבים את העד לשלם מה שהפסיד‬ ‫לישראל‪ ,‬כי נאמן לטעון אמת העדתי ולא חסרתיךגטו(‪ ,‬ואפילו‬ ‫בדין זה פטור זה ה ע ד מ ת ש ל ו מ י ם ‪ ,‬ח ר א ר ה כ א בחו״מ ס ת ם ו כ ת ב ר מ ש מ ת י נ ן‬ ‫ליה — ד מ ש מ ע דוקא ש מ ת א וכמו שסיים מור״ם בהג״ה‪ ,‬וסוגיא ב ד ו כ ת א‬ ‫ע ד י פ א ‪ ,‬ו ע ו ד ד מ צ י ה מ ו ח ז ק ל ו מ ר קיי׳׳ל ד מ ״ ש ה ר מ ב ׳ ׳ ם ו ה ש ר ע ב י ר ד ע ד‬ ‫ש י ש ל ם — היינו ב מ ע י ד ש ק ר וכמ״ש הסמ״ע ב ח ד תירוצא‪ ,‬א ב ל ב ע ד ו ת א מ ת‬ ‫ב״ע מודו ד פ ט ו ר עיי״ש‪.‬‬ ‫) י ג ( י ש ״ ש ב ״ ק פ ״ י סי׳ ב ג ו ה ו ב א ב ש ״ ך סי׳ כ ח סק״ג‪.‬‬ ‫) י ד ( מ ש נ ת ד ר ׳ ׳ א מ ה ד ר ב ‪ ,‬ד ד מ י ל ב ס ו ף ה ה ג ״ ה ‪ ,‬ו ב ס ׳ ד ב ר י ה ת ו ר ה סי׳ כ ח ס ״ ג‬ ‫מ ס ת פ ק בזה ב א ו פ ן ש א ו מ ר ה ע ד ש ד ע ת ו ה י ה ג״כ מ ת ח י ל ה כשהעיד‪ ,‬ש י ש ב ע‬ ‫והוא י ש ל ם ובע״ד אינו ר ו צ ה ל י ש ב ע ו כ ת ב וצ״ע‪ .‬מ ש מ ע ד ב ל א ״ ה מ ש מ ת י ן ‪.‬‬ ‫) ט ו ( ר מ ״ א סי׳ ב ח ס״ג‪ .‬ו מ ק ו ר ו ב מ ר ד כ י ) ב ״ ק ס י ־ קיז( ש כ ת ב מ ש מ ע ד א ץ ח י י ב‬ ‫ל ש ל ם ל ו וכוי‪ ,‬מ ד ק א מ ר ג ב י מ ז ב י ן ל כ ו ת י א מ צ ר א ד י ש ר א ל מ ש מ ת י נ ן ל י ׳ ע ד‬ ‫דקביל עליה כ ל אונסא דאיתילד‪ ,‬מ כ ל ל ד ה כ א משמתינן ליה ולא מקבל‬ ‫ע ל י ה ו ל א מ ש ל ם וכר‪ ,‬ד ה ר מ ל מ י מ ר א מ ת העידותי כ י הייתי יודע בודאי‬ ‫ש ה י י ת ח י י ב ו כ ר ‪ .‬ו ב ״ ב ב ה ג ה ו ת מ ר ד כ י סי׳ ר י ב ש כ ת ב ח ז ר ת י ב כ ל צ ד ד י ם ד כ ל‬ ‫א ו ת ה ס ו ג י א וכו׳ ל א מיירי ל ח י י ב ו מ מ ו ן ל ק נ ו ס א ו ת ו ל ש ל ם וכו׳‪.‬‬ ‫ובם׳ ע ר ך ה ש ל ח ן א ו ת ד כ ת ב ע ו ד ט ע ם ש ה ו א פטור מ ל ש ל ם ‪ ,‬כ י א״א‬ ‫ל ח י י ב ו מ ט ע ם דיני ד ג ר מ י כי אין הנזק ודאי‪ .‬כי ג ם בדיני י ש ר א ל ה י ה ה נ ת ב ע‬ ‫חייב ל י ש ב ע ל ה כ ח י ש א ת העד‪ ,‬ו א פ ש ר ש ה י ה מ ש ל ם ו ל א היה נשבע‪ ,‬וכ״ב‬ ‫ב נ ת י ב ו ת ב י א ו ר י ם ס ק ״ ד ה ו ב א ל ה ל ן ס ״ ק כז‪ ,‬ו ע י י ־ ש ש ה ב א נ ו ש ב א מ ר י ב י נ ה‬ ‫ה ק ש ה ע ל ט ע ם זה‪ .‬ד ג ם ב ב י ת דין ש ל י ש ר א ל ה י ה פ ט ו ר מ ש ב ו ע ה כיון ש א י ן‬ ‫נשבעים ע ל טענת עברם‪.‬‬


‫סימן ח‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים‬

‫י—‬

‫יג‬

‫קא‬

‫אם ישראל הנתבע רוצה לישבע בפני בית דין שהוא פטור‬ ‫ולהוציא מן העד מה שהפסידו — אין שומעים לונטז(‪.‬‬ ‫ויש אומרים שמעיקר הדין חייב העד לשלם לישראל הנתבע‬ ‫מה שהפסידו‪ ,‬אלא שאין ביד בית דין להוציא ממנו‪ ,‬ולכן‬ ‫משמתינן ליה עד שישלם)יז(‪.‬‬ ‫ט‪ .‬אם העד בעצמו מסופק אם הישראל הנתבע חייב לנכרי‪ ,‬כגון‬ ‫שמעיד שלוה ממנו ואינו יודע אם פרעו או לא‪ ,‬יש אומרים‬ ‫שמשמתין אותו ואין מתירים אותו עד שישלם מה שהפסידו ניח(‪.‬‬ ‫ויש חולקים וסבירא להו שגם באופן זה פטור לשלם‪ ,‬כיון שאינו‬ ‫ודאי שהפסידו והמוציא מחבירו עליו הראיה)יט(‪.‬‬ ‫ו ב ר א ש יוסף ) א י ש ק פ א ( א ו ת יד כ ת ב ע ו ד ט ע ם ש ה נ ז ק עדיין ת ל ו י ב ד ע ת ם‬ ‫ש ל ה ע ר כ א ו ת ‪ ,‬ו א פ ש ר ש ה י ו פ ו ט ר י ם א ת ה נ ת ב ע ע״י מ ת ן ש ו ח ד ל מ ר ו ת‬ ‫העדות‪ ,‬כ י פ י ה ם ד ב ר ש ו א וימינם מ ל א ה שוחד‪.‬‬ ‫)טז( נ ת י ב ו ת ב י א ו ר י ם ס ק ״ ד ‪ ,‬ש כ ת ב ו א ״ ל ר י ש ב ע ע כ ש י ו ‪ ,‬ד ז ה א י נ ו ד ל א מ צ ע ו‬ ‫נ ש ב ע ונוטל‪ .‬ו ע ו ד ד א ם ה י ה מ ע י ד בפני ב״ד ש ל י ש ר א ל ה י ה מ ח ו י י ב ל י ש ב ע‬ ‫ש ב ו ע ה ד א ו ר י י ת א ל ה כ ח י ש ו וכוי‪ ,‬ו מ י י י מ ר ד מ ש ת ב ע ב מ ׳ ־ ש ה ש ־ ׳ ך סי׳ כ ב‬ ‫ס ק ״ כ ‪ .‬ו ע י י ן ב ס ׳ א מ ר י ב י נ ה ה ל ׳ ע ד ו ת סי׳ ז ) ד ״ ה ו מ ״ ש ( ש ד ח ה ר א י ת‬ ‫ה נ ת י ה ״ מ מ ה ש ״ ך בסי׳ כב‪ .‬ו כ ת ב ד ג ם בב״ד ש ל י ש ר א ל אינו חייב ש ב ו ע ה‬ ‫מ ה ״ ת דאין גשבעין ע ל ת ב י ע ו ת עברים‪.‬‬ ‫)יז( ר א ה ס ״ ק י ב ‪ ,‬ו כ ״ כ ב ל ח ״ מ פ ״ ו ת ״ ת ה י ׳ ־ ד ע ל ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם ש ם ד מ נ ד י ן‬ ‫א ו ת ו ע ד שישלם‪ ,‬ו ה ט ע ם דס״ל דודאי מ ש ל ם כיון ש ב ע ד ו ת ו גורם ל ש ל ם לו‬ ‫ש ל א כדין‪ .‬והוי כ מ ע י ד ע ד ו ת ש ק ר וחייב מ מ ו ן ב ע ד ו ת ו ‪ .‬וכ״ב בם׳ ח ל ק ו ש ל‬ ‫ידיד ד ה מ ח ב ר ב א מ ת ח ו ל ק ע ל דברי ה ר מ ״ א ש כ ת ב ד פ ט ו ר מ ל ש ל ם וקיצר‬ ‫ב ס מ ו ך ע מ ש ״ כ ביריד‪.‬‬ ‫ו ב ש י ט ה מ ק ו ב צ ת )ב״ק קיג ע״ב( ה ב י א ב ש ם ה ר ״ מ מ ס ר ק ס ט ה ש כ ת ב ‪,‬‬ ‫ו נ ר א ה ל ו מ ר ד ח י י ב ל ש ל ו מ י ) א ו ( ]אי[ מ ש ת ב ע ה א י ך ג ב י ד י נ א ד י ש ר א ל ד ש ק ר א‬ ‫א ס ה י ד ע ל י ה ‪ ,‬כדין כ ל בע׳׳ד ה מ כ ח י ש ד ב ר י ע ״ א — מ ש ו ם ד כ מ ו ס ר דמי‪,‬‬ ‫ו ה ב י א ו ה ו ב ע ר ך ה ש ל ח ן א ו ת ד ו ב א מ ר י ב י נ ה ה ל י ע ד ו ת סי׳ ז ‪ ,‬ו ע י י ן ב ה ל ״ פ‬ ‫עמי ס״ב בביה״ל‪.‬‬ ‫) י ח ( כ נ ה ״ ג ה ג ב ׳ ׳ י א ו ת כ ה ‪ ) .‬ה ו ב א ב ס ״ ק יב(‪ .‬ו ר א ה ל ה ל ן ס ע י ף י ח ‪.‬‬ ‫)יט( ש ו ״ ת ק ר נ י ר א ם סי׳ פ ח ‪ .‬ש כ ת ב ו ה ג ם ש כ ת ב ה ר מ ״ א ש א י נ ו ח י י ב ל ש ל ם‬ ‫ד י כ ו ל ל ו מ ר א מ ת ה ע ד ת י וכוי‪ ,‬ל א ת י ד ו ק מ י נ ה ד ד ו ק א א ם א מ ר א מ ת ה ע ד ת י‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫חיוב שבועה‪:‬‬ ‫י‪ .‬יש מי שאומר שאם רצה הישראל הנתבע להשביע את העד‬ ‫שבועת היסת שלא שיקר בעדותו לפני הערכאות — אינו‬ ‫רשאי)•‪ .‬ויש אומרים שרשאי להשביעו)כא(‪.‬‬ ‫אם העד קרוב לנתבע או פסול לעדות רשאי הנתבע להשביעו‬ ‫לדברי הבל)כב(‪.‬‬ ‫ת פ י ס ה מהעד‪:‬‬ ‫יא‪ .‬אם תפס הישראל הנתבע מהעד וטוען שהעיד שקר אם‬ ‫עדים לא ראוהו כשתפס‪ ,‬אין מוציאין ממנו מה שתפס‪ ,‬ונאמן‬ ‫הנתבע לומר שהעיד שקר במיגו שהיה יכול לומר שלא תפס‪,‬‬ ‫וצריך הנתבע לישבע כנגד העד להכחישו‪ .‬ואם יש‪.‬עדים שראוהו‬ ‫ו ל א ה פ ס ד ת י ך ה ו א דפטור וכר‪ ,‬מ ש ו ם ש ה א מ ת ה ג ם שא״י ל ו מ ר בודאי ר ל א‬ ‫ה פ ס ד ת י ך יש לנו לפוטרו מדין הנ״ל‪ ,‬והביא ר א י ה מ ד ״ מ ש כ ת בא ו א ם יש‬ ‫ע ד י ם ש כ ב ר פ ר ע ל ע ב ר ם ה ע ד חייב‪ ,‬ש נ ת כ ו י ן ל ו מ ר ש ר ק א ם ה פ ר ע ו ן ודאי אז‬ ‫ה ו א ח י י ב ל ש ל ם ‪ .‬ו ר א ה ל ע י ל בס״ק יב‪.‬‬ ‫)כ( נ ת י ב ו ת ב י א ו ר י ם סק״ד‪ .‬ש כ ת ב ה ט ע ם כ מ ו ש א י נ ו י ב ו ל ל ה ש ב י ע כ ל ש נ י‬ ‫ע ד י ם א ו ע ״ א ב מ ק ו ם ש מ ש ל ם ע ל פ י ו כ ג ו ן ב מ ש ו א י ל ״ מ א ו ב ע ד מ י ת ה ‪ ,‬דכ׳׳ז‬ ‫ש ל א נ ש ב ע בנגד ה ע ד הרי ה ו א כ ש נ י ם כ ד מ ו כ ח ב ה א ד נ ס כ א דר״א )ב״ב לד‪,‬‬ ‫א(‪ .‬ו ה ־ ־ נ י כ ו ל ל ו מ ר א מ ת ה ע ד ת י ו ל א ה י י ת י כ ו ל ל י ש ב ע ‪.‬‬ ‫) כ א ( י ש ו ע ו ת י ש ר א ל סי׳ כ ח ע י ן מ ש פ ט א ו ת ז‪ ,‬ש כ ת ב ע ל ד ב ר י ה נ ת י ב ו ת‬ ‫ו ל י ת א ד א י ן ד י ן ע ד א ל א כ ש מ ע י ו ־ ב פ נ י ב ״ ד ‪ ,‬א ב ל ה ג ד ה ש ל א ב פ נ י ב׳׳ד ל א ו‬ ‫ש ם ע ד עליו‪ .‬ו כ ש ח ו ז ר אח׳־כ ומגיד בפני ב״ד — ה א ה ו ה ל י ה נוגע‪ ,‬ד א ם יודה‬ ‫ל י ש ר א ל ה נ ת ב ע י צ ט ר ך ל ש ל ם ‪ .‬ו כ ״ ב ב א מ ר י ב י נ ה ד י נ י ע ד ו ת סי׳ ז ) ד ״ ה‬ ‫״ ו ב נ ת י ב ו ת ״ וד׳׳ה ״ואולם״(‪ ,‬ו כ ת ב ו כ ת ו ב ע ל ח ב י ר ו ג ז ל ת נ י א ף ד ל א י ש ל נ ו ב ז ה‬ ‫ש ו ם ספק ובחזקת ב ש ר ו ת ה ו א ו כ ש ר לעדות‪ ,‬מ״מ חייבוהו חז״ל ל ב ר ר ה ד ב ר‬ ‫ע ״ י ש ב ו ע ה וכוי‪ ,‬ו ע י י ״ ש ש מ ס י ק ה ב ר ו ר ד י ב ו ל ל ה ש ב י ע ו ה י ס ת ‪ .‬ו כ ״ כ ב ע ר ך‬ ‫ש ״ י ‪ ,‬ו ב ח י ד ו ש י ה ר י ״ ם סי׳ כ ח ס ק ״ ט ג ם ת מ ה ע ל ד ב ר י ה נ ת י ב ו ת ‪ ,‬ו מ ס י ק ל ח ל ק‬ ‫ד ב א ו פ נ י ם ש מ ו ת ר י ם ל ה ע י ד ב ע ר כ א ו ת אין יכול ל ה ש ב י ע ם ‪ ,‬ובאופנים ש א ס ו ר‬ ‫א ף ל כ ת ח י ל ה י ב ו ל ל ה ש ב י ע ו ו ס י י ם ו י ש ל ד ח ו ת ע י י ״ ש ‪ ,‬ו כ ׳ ׳ כ ב מ נ ח ת ע נ י סי׳‬ ‫כ ח ד״ה ש ם בנתיבות‪.‬‬ ‫) ב ב ( נ ת י ב ו ת ה מ ש פ ט ה נ ״ ל כ י ו ן ש א י נ ו ע ד ו ר א ה ל ה ל ן ס ע י ף יג‪.‬‬


‫סימן ח‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים י— יג‬

‫קא‬

‫שתפס מוציאים ממנו)בג(‪ ,‬ויש מי שכתב שאפילו כשיש עדים‬ ‫שתפס אין הנתבע חייב להחזיר עד שישבע העד שהעיד‬ ‫אמת)כה‪.‬‬

‫יב‪ .‬אם היתה העדות ברבר שגם בבית דין היו מחייבים את‬ ‫הנתבע לשלם‪ ,‬כגון שהנכרי התובע טען שהישראל חטף ממנו‬ ‫חפץ‪ ,‬והישראל השיב אמת חטפתי ושלי חטפתי‪ .‬והעד העיד‬ ‫שחטף‪ ,‬שהדין הוא שצריך להחזיר החפץ כיון שאינו יכול לישבע‬ ‫להכחיש העד‪ ,‬ואחר כך תפס הנתבע מהעד — מוציאים ממנו‬ ‫אף אם אין עדים ש ח ט ף ) כ ה ( ‪.‬‬ ‫אופנים‬

‫שמחייבים‬

‫את‬

‫העד‬

‫לשלם‬

‫קרוב או פסול‪:‬‬ ‫יג‪ .‬אם היה העד שהעיד קרוב לישראל הנתבע או שהוא פסול‬ ‫לערות‪ ,‬והוציאו הערכאות ממון מהנתבע על פי עדותו‪ ,‬יש‬ ‫) כ ג ( ש ם ב י א ו ר י ם סק׳׳ד‪.‬‬ ‫) כ ד ( ע ר ך ש׳׳י סי׳ כ ח ס׳־ג ב ד ״ ה ג ם מ ׳ ׳ ש ה נ ת י ב ו ת ‪.‬‬ ‫)כה( נ ת י ב ו ת ש ם ‪ .‬ו ה ט ע ם כ ת ב ד ה ע ד הוי כ ש נ י ם בכה׳׳ג והוי כמיגו ב מ ק ו ם‬ ‫עדים‪.‬‬ ‫ו ה נ ה ב ד י ן ז ה כ ת ב ו ב ם ׳ ש ע ר ה מ ש פ ט סי׳ כ ח ס ק ״ ג ו ב ד ב ר י מ ש פ ט סק׳׳ד‬ ‫ש א ס ו ר ל ה ע י ד ל ט ו ב ת הנכרי‪ ,‬א ף שבדיני י ש ר א ל ג ם היו מחייבים א ו ת ו‬ ‫ל ש ל ם כיון ש א י נ ו י כ ו ל ל ה כ ח י ש א ת ה ע ד ‪ ,‬מ״מ כיון ש ה ד ץ ה ו א ש א י ן‬ ‫נ ש ב ע י ם ע ל נ כ ס י ע כ ו ״ ם א ף ש ב ו ע ה ד ע ״ א כ מ ב ו א ר בר׳׳ס צ ה ד ו מ י א ד ק ר ק ע ‪,‬‬ ‫ו א ״ כ בד׳׳י ה י ה נ פ ט ר ל ג מ ר י וכוי‪ .‬ו ה ו ס י ף ב ש ע ר ה מ ש פ ט ה נ ׳ ׳ ל ו ב א מ ת ב כ ה ״ ג‬ ‫ה י ה נ ר א ה ש ה ע ד ח י י ב ל ש ל ם כיון ש ה נ ת ב ע מחזיק בו כדין כיון ש א י נ ו יודע‬ ‫ו פ ט ו ר ב ד ־ י וכוי‪ .‬א ך מ ׳ ׳ מ א כ ת י י׳׳ל כ י ו ן ש מ ב ו א ר ב ת ו ס ׳ ו פ ו ס ק י ם ד ה א ד ת ר י‬ ‫ס ה ד י מ ו ת ר י ם ל ה ע י ד א ף ד ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו מ ו ת ר ל כ פ ו ר ‪ .‬מ׳׳מ כיון ש ה א מ ת‬ ‫ש ח י י ב ל ו ואין מ פ ס י ד י ם ל ו מ מ ו ן מ ו ת ר י ם ל ה ע י ד ‪ ,‬ו א ״ כ ה׳׳ה ב ע ״ א ש מ ע י ד‬ ‫ה י כ א ש ה נ ת ב ע ט ו ע ן א׳׳י — י׳׳ל ש פ ט ו ר מ ל ש ל ם מ ה ״ ט ו צ ׳ ׳ ע ע כ ׳ ׳ ל ‪ .‬ו ב ה ל ״ פ‬ ‫סי׳ כ ח ע מ י ס ד כ ת ב ב ב י ה ׳ ׳ ל ו ה נ ה מ ה ש ה ש ו ה ד י ן ט ו ע ן א י נ י י ו ד ע ל ה פ ק ע ת‬ ‫ה ל ו א ת ו צ׳׳ע‪ .‬כ י ב ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו ה ר י ה נ ת ב ע ח י י ב מ ן ה ד י ן א ל א ש י כ ו ל‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫אומרים שמחוייב העד לשלם לישראל הנתבע כ ל מה‬ ‫ש ה פ ס י ד ו ) ב ו ( ויש ח ו ל ק י ם ) כ ה ‪) .‬וראה לעיל סעיף י(‬ ‫נוגע בעדות‪:‬‬ ‫•יד‪ .‬יש אומרים שאם העד נוגע בעדותו‪ ,‬כגון שהעד ירא שאם‬ ‫לא יעיד לטובת הנכרי יוכל הנכרי להזיקו‪ ,‬והעיד לטובת הנכרי‬ ‫ה י ה ל ה פ ק י ע ל ע צ מ ו ה ל ו ו א ת הנכרי‪ ,‬א ב ל בטוען איני יודע ה ר י ה נ ת ב ע ה י ה‬ ‫נ פ ט ר מ ן הדין בדיני י ש ר א ל כיון ש א י ן נ ש ב ע י ן ע ל ט ע נ ת ע כ ו ״ ם והרי זה הזיקו‬ ‫מ מ ש ו צ ״ ע ‪ ,‬ו ע י י ״ ש ש ה א ר י ך ב ד י ן זה‪ ,‬ו כ ת ב ר א ו י ל צ י י ן כ י ל פ י ד ב ר י ה ר א ש‬ ‫יוסף ) ה ו ב א בס״ק טו( ש ט ע ם ה פ ט ו ר מ ל ש ל ם ה ו א מ ש ו ם ש א י ן ב ר י ה ז י ק א‬ ‫ש א פ ש ר ש ה י ו פ ו ט ר י ם ע״י מ ת ן ש ו ח ד ל מ ר ו ת ה ע ד ו ת כ י פ י ה ם דיבור ש ו א‬ ‫וימינם מ ל א ה ש ו ח ד ‪ ,‬א ף כ א ן אין ל ח י י ב א ת ה ע ד מ א ו ת ו ט ע ם ‪.‬‬ ‫)פד( ק צ ו ת ה ח ו ש ן ס י ׳ כ ח ס ק ״ ד ‪ ,‬ו כ ת ב ה ט ע ם ד ר ק ב ע ׳ ׳ א כ ש ר ש ש ם ע ד ע ל י ו‬ ‫יכול ל ו מ ר א מ ת העדתי‪ ,‬א ב ל קא״פ אין ש ם ע ד ע ל י ו אינו נ א מ ן ל ו מ ר א מ ת‬ ‫העדתי‪ ,‬ו כ ת ב ה ג ע ב ע צ מ ך מי ש נ ט ל בזרוע בפני עדים ח פ ץ ש ל חבירו ונתנו‬ ‫א ח ר ו ה א ח ר ליתי׳ לחזור לאחריו‪ ,‬ודאי צריך ל ש ל ם מ ה שהזיק לחבירו‪ ,‬ו ל א‬ ‫מ צ י א מ ר א מ ת ש ל חבירי הוא‪ .‬כיון ד ל י ת ליה מגו אינו נ א מ ן וגזלן ה ו א וצריך‬ ‫ל ש ל ם ‪ ,‬וה״נ בזה אין עליו ש ם ע ד כיון ש ה ו א קא״פ אינו א ל א מ ס ו ר ב ע ל מ א‬ ‫אינו נ א מ ן ל ו מ ר א מ ת כ ד ב ר י ובו׳ א ל א ש ל א מ צ א ת י בזה מפורש‪ ,‬ושיקול‬ ‫ה ד ע ת נ ו ט ה ב מ ״ ש עכ׳׳ל‪ .‬ועיין ב ה ל ״ פ סי׳ כ ח ע מ ו ׳ ט ה בביה׳׳ל ש כ ת ב ד ל פ י‬ ‫ה ט ו ר י א ב ן ) ר ״ ה כ ב ע׳׳א( ש א ש ה ש ם ע ד ע ל י ה ‪ .‬א ״ כ י ש ל ה ש ו ו ת א ש ה ל כ ש ר י‬ ‫ע ד ו ת ‪ ,‬ו כ ת ב ש ה ג ר ע ׳ ׳ א ח ו ל ק ע״ז‪ .‬ו כ ן ב ה ג ה ו ת א מ ר י ב ר ו ך ע ל ה ט ״ א ש ם‬ ‫ה ו כ י ח מ כ מ ה מ ק ו מ ו ת ש א ש ה אין ש ם ע ד ע ל י ה עיי״ש‪.‬‬ ‫ו ב נ ת י ב ו ת סק׳׳ד ה ס כ י ם ל ד ב ר י ה ק צ ה ״ ח ו ל א מ ט ע מ י י ‪ ,‬א ל א מ ט ע ם ד ב ע ד‬ ‫ב ש ר כ י ו ן ד א פ י ל ו בד׳׳י ה י ה ח י י ב ש ב ו ע ה ) ו מ י י י מ ר ד מ ש ת ב ע ( ו ל א מ י ק ר י מ ז י ק‬ ‫ממון רק גורם ל מ מ ו ן מ ש א ״ כ בקא״פ‪.‬‬ ‫)כז( ב ד ב ר י מ ש פ ט א ו ת ה ה ב י א דברי הקצוה׳׳ח ו ד ח ה ראייתו‪ .‬מ ש ו ם ד ש ם‬ ‫ה ו א נגד ה ח ז ק ה ד כ ל מ ה ש ה ו א תח״י א ד ם ה ו א שלו‪ .‬לכן אינו נאמן באין לו‬ ‫מ י ג ו ‪ ,‬א ב ל ב ה ע י ד ל נ כ ר י א י נ ו נ ג ד ח ז ק ה וכוי‪ ,‬ו ל כ ן מ ס י י ם ד כ י ו ן ש י כ ו ל ל ה י ו ת‬ ‫ש ה י ש ר א ל חייב לו אינו חייב ל ש ל ם ‪ ,‬דיכול ל ו מ ר א מ ת ה ע ד ת י ו ל א ה פ ס ד ת י ו‬ ‫ו נ ש א ר ב צ ׳ ׳ ע ‪ .‬ו ס ב ר א ז ו כ ת ב ג ם ב א מ ר י ב י נ ה ה ל ׳ ע ד ו ת סי׳ ז‪.‬‬ ‫ו ע ל ס ב ר ת ה נ ת י ב ו ת שבד׳׳י ג ם ה י ה חייב ל י ש ב ע ‪ ,‬ד ח ה ב א מ ר י בינה ה ל ׳‬ ‫ע ד ו ת סי׳ ז ) ב ד י ה ו מ ׳ ׳ ש ( ד ג ם בד׳׳י א י נ ו ח י י ב ל י ש ב ע ד א י ן נ ש ב ע י ן ע ל ט ע נ ת‬ ‫עברים‪ ,‬ועיי׳׳ש ש ה ב י א ר א י ה מ ה מ ר ד ב י ומיש׳׳ש ו ש ל ט י ה ג ב ו ר י ם ד ג ם‬


‫סימן ח‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים י —יגקא‬

‫קג‬

‫והוציאו ממון ע ל פי עדותו‪ .‬חייב ל ש ל ם ל י ש ר א ל ה נ ת ב ע מ ה‬ ‫שהפסידו)כח(‪.‬‬

‫עדות שאי אפשר לחייבו בבית דין‬ ‫חבלות‪:‬‬ ‫טו‪ .‬ע ד ש ה ע י ד ב ע ר כ א ו ת נגד י ש ר א ל ב ד ב ר מ מ ו ן ש ל א ה י ה‬ ‫מ ת ח י י ב ב ב י ת דין אף א ם היו שנים מעידים עליו‪ ,‬כגון ב ע ד ו ת‬ ‫ח ב ל ו ת ובדומה)כט(‪ ,‬וחייבוהו ה ע ר כ א ו ת ב ת ש ל ו מ י ם ‪ ,‬מ ש מ ת י ן א ת‬ ‫ה ע ד ו ג ם חייב ל ש ל ם ל נ ת ב ע כ ל מ ה שהפסידו)ל(‪.‬‬ ‫טז‪ .‬א ם ה כ ר י ח ו ואיימו ע ל ה ע ד שיעיד‪ ,‬אין מ ש מ ת י ן אותו‪ ,‬כי‬ ‫ה י ה מ ו ת ר ל ו להעיד‪ .‬א ב ל חייב ל ש ל ם ל נ ת ב ע מ ה ש ה פ ס י ד ו ע ל‬ ‫בקרובים רק משמתינן ליה ולא מחייבין לשלם‪ ,‬וכתב דגם עד כשר כל זמן‬ ‫שלא העיד בב״ד בתורת עדות רק בדיניהם — לאו שם עדות עליו‪ .‬וכעין זה‬ ‫כתבו גם בס׳ אבני החושן סק״ג‪ .‬ובישועות ישראל עין משפט אות ו כתב‬ ‫דטענת אמת העדתי אינה מתורת עדות‪ .‬כי אין עדות לערכאות ולכן אין‬ ‫לחלק בין עד כשר לפסול‪ .‬ועיין בספר שושנת יעקב שתלה דין זה במחלוקת‬ ‫הב״ח והתומים יובא להלן סעיף יט‪.‬‬ ‫)בוז( כנה׳׳ג הגה׳׳ט אות יט בשם מהר׳׳ם מינץ סי׳ מד‪ ,‬וכן הביאו בישועות‬ ‫ישראל עין משפט אות ו‪ .‬וכתב וכן נראה כיון דלא שייך בזה אין אדם חוטא‬ ‫ולא לו‪ .‬וכתב הגם שיש לגמגם בזה עיי׳׳ש‪ .‬ולכאורה צ׳׳ע מה החילוק בין‬ ‫קא׳׳פ‪ ,‬ל״מ לפוסקים דס׳׳ל דפסול נוגע הוא מצד קרוב דאדם קרוב לעצמו‬ ‫ולא משום דחשדינן ליה למשקר )ראה סי׳ לז בסמ׳׳ע ובש׳׳ך סק׳׳א(‪ .‬בודאי‬ ‫אין חילוק בינו לקרוב‪ ,‬ואפילו לשיטה הסוברת שהוא מטעם משקר הלא הוא‬ ‫רק חשש ולא ודאי‪ ,‬וא״ב איך אפשר להוציא מהעד ממון מספק מ־׳ש מקרוב‬ ‫וצ׳׳ע‪.‬‬ ‫)כט( כדמבואר בסי׳ א ס״ב שעל חבלות אין מגבין דיינים שאינם סמוכין בא׳׳י‬ ‫נזק צער ופגם ובושת וכופר‪ ,‬אבל שבת וריפוי מגבין‪ ,‬וכתב הרמ׳׳א וי״א שאף‬ ‫רפוי ושבת אין דנין וכוי‪.‬‬ ‫)ל( שו׳׳ת רמ׳׳א סי׳ פח‪ ,‬שכתב לענין הכאות ושאר דברים שדין של כותים‬ ‫אינו כדין ישראל רק קונסים הישראל המכה בממונו‪ ,‬פשוט שאסור להעיד‬ ‫וכוי‪ ,‬סוף דבר הנראה שאלו העדים הרעו לעשות ולכן דינן הכי‪ ,‬אם ברצונם‬


‫בלח‬

‫בין ישראל לנכריקכד‬

‫ידי עדותו‪ ,‬כ כ ל מ צ י ל ע צ מ ו ב מ מ ו ן חבירו ש ח י י ב לשלם)לא(‪ ,‬ויש‬ ‫פוטרים א ת ה ע ד ג ם מתשלומים)לב(‪.‬‬ ‫יז‪ .‬כ ש ה ע י ד ה ע ד בענין ע ד ו ת ח ב ל ו ת שהדין ה ו א ש ח י י ב ל ש ל ם‬ ‫) כ מ ב ו א ר בסעיף טו(‪ ,‬יש א ו מ ר י ם שצריך ל ש ל ם מ ה ש ח י י ב ו ה ו‬ ‫ה ע ר כ א ו ת בנזק ו צ ע ר ריפוי ש ב ת ו ב ו ש ת — י ת ר מ מ ה ש ה י ה‬ ‫מ ת ח י י ב בדיני ישראל)לג(‪ ,‬ויש מ ח י י ב י ם א ו ת ו כ ל מ ה ש ח י י ב ו ה ו‬ ‫א ף מ ה ש ה י ה מ ת ח י י ב בדיני י ש ר א ל ) ל ח ‪.‬‬

‫פקדונות‪:‬‬ ‫יה‪ .‬י ש ר א ל ש ה ע י ד בפני ע ר כ א ו ת שנכרי ה פ ק י ד ח פ ץ ביד י ש ר א ל‬ ‫ו נ א ב ד הפקדון‪ ,‬וחייבו ה ע ר כ א ו ת א ת ה ש ו מ ר ב ת ש ל ו מ י הפקדון‪,‬‬

‫העידו משמתינן להו וגם צריכים לשלם לניזיק‪ .‬והוסיף שגם לדעת המרדבי‬ ‫שאין העד חייב בתשלומים כיון שיכול לומר אמת העדתי‪ ,‬בנדון זה חייב‬ ‫העד בתשלומים כיון שחייב את הישראל בדבר שלא היה מתחייב מן‬ ‫התורה‪ .‬וכ״כ בשו״ת זרע אברהם )יצחקי( חו״מ סי׳ יב‪ .‬וראה בסי׳ ה ס״ק מו‬ ‫מה שהקשינו ע״ז משרית מהר׳׳ם מינץ שכתב שאין משמתין וגם מחייבין‬ ‫לשלם‪ ,‬דמשום רשעה אחת אתה מחייבו ולא מחייבין משום שתי רשעיות‬ ‫עיי״ש‪.‬‬ ‫)לא( שו״ת הרמ״א סי׳ פח‪ ,‬כדמבואר בסנהדרין עד ע״א וב״ק קיז ע״ב‪.‬‬ ‫)לב( שו״ת פרח מטה אהרן סי׳ קה‪.‬‬ ‫)לג( שרית מהר״ם מרוטנבורג )ד״פ סי׳ תתרצד( והובא בתשר מיימוניות‬ ‫נזיקין סי׳ טו‪ .‬וכתב דנהי דאין דנין דיני קנסות וחבלות בבבל‪ ,‬הא אמר בפ״ק‬ ‫)ב״ק טו ע״ב( אי תפס לא מפקינן מיניה וכוי‪ ,‬כ״ש דלא נפיק מיניה ממון של‬ ‫עצמו בשביל גרמא שגרם לחבירו להפסיד‪ ,‬רכל מסור לא מחייב אלא משום‬ ‫קנסא וכוי‪ .‬ואם דמי חבלתו פחות ינכה דמי חבלתו והשאר ישלם‪.‬‬ ‫)לד( שו״ת הרמ״א הנ״ל‪ ,‬שכתב הרי קמן דאף אם היה אמת שראו העדים‬ ‫שהכהו ממש הואיל ונתחייב וכר‪ ,‬משמתינן ליה ומחייבים להערים לשלם‪,‬‬ ‫ואפי׳ מה שנתחייב לשלם בדיני ישראל והביא שם ראיה‪ .‬ועיין בשרת זרע‬ ‫אברהם )יצחקי( חו׳׳מ סי׳ יב שהקשה על הרמ״א הנ״ל מתשו׳ המהר״ם‪ ,‬וכתב‬ ‫עוד שגם בתשו׳ הרמ״א כתב בסוף התשו׳ כי במה שהיה מתחייב בדיני‬ ‫ישראל א׳׳צ לשלם בדמבואר במרדכי‪ ,‬וסיים בזרע אברהם הנ״ל איך שיהי׳‬


‫קג סימן ח‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים י—‬

‫יג‬

‫קא‬

‫חייב ה ע ד ל ש ל ם ל י ש ר א ל ה ש ו מ ר כ ל מ ה שחייבוהו‪ ,‬כי בדיני‬ ‫י ש ר א ל אין מ ח י י ב י ם ע ל פ ק ד ו נ ו ת ש ל נכרים)לה(‪.‬‬ ‫יט‪ .‬י ש ר א ל ש ה ע י ד ע ד ו ת ל נ כ ר י שאילו ה י ה מ ע י ד ע ד ו ת זו ב ב י ת‬ ‫הדין ה י ה י ש ר א ל ה נ ת ב ע יכול ל ה פ ט ר בטענתו‪ ,‬כגון ש ה ע י ד‬ ‫ש י ש ר א ל ל ו ה מ ע ו ת מנכרי‪ ,‬ו ה י ש ר א ל טוען ש ב א מ ת ל ו ה א ב ל‬ ‫פרע‪ ,‬שבדיני י ש ר א ל ה ו א נ א מ ן ל ה פ ט ר ‪ ,‬וחייבוהו ה ע ר כ א ו ת‬ ‫ל ש ל ם ‪ ,‬יש א ו מ ר י ם ש ח י י ב ה ע ד ל ש ל ם כמזיק בדיני דגרמי‬ ‫ויורדים ל נ כ ס י ו וגובים מ ה ם ‪ ,‬וגם מ ש מ ת י ן א ו ת ו ע ד שישלם)ל‪,0‬‬ ‫ויש א ו מ ר י ם שמכיון שאין ידוע ש פ ר ע אין ב י ת דין ר ש א י ם ל י ר ד‬ ‫לנכסיו‪ ,‬א ב ל מ ש מ ת י ן א ו ת ו ואין מ ת י ר י ם ל ו עד שישלם)לז(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬א ם ה ע י ד ב ע ר כ א ו ת ש ש מ ע ש י ש ר א ל ה ו ד ה בפניו ש ה ו א חייב‬ ‫לענין הלכה תפוס לשון אחרון של מוהר׳׳מ אסרלא׳׳ש‪ .‬כי מה שהי׳ חייב‬ ‫בדינינו אינו חייב לשלם כי אם דוקא מה שהפסידו יותר מדמי חבלתו‪.‬‬ ‫אולם כתומים סי׳ בח ס׳׳ק יא הביא קושיתו של הכנה״ג על תשו׳ הרמ׳׳א‬ ‫הנ׳׳ל‪ ,‬וכתב דודאי ע׳׳א דעלמא פטור ביכול לומר אמת העדתי‪ ,‬ואם כדבריו‬ ‫פטור דלא הזיק לחבירו כלל‪ ,‬אבל בדיני חבלות שאף שהאמת אתו שחבל‬ ‫מ״מ בד״י פטור ובדא׳׳ה חייב וכר‪ ,‬א׳׳כ הר״ז בכלל מסור ומזיק דחייב מד׳־ג‬ ‫עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫)לה( תומים הנ״ל‪ ,‬שכתב וכן בדיני שומרים שאף שהיה שומר לנכרי‪ .‬בד׳׳י‬ ‫אין להם דין שומרים ובראייה חייב‪ ,‬והוא שהעיד בדאייה שנעשה לגוי שומר‬ ‫נתחייב בדאייה בתשלומים‪ .‬וא״כ הר׳׳ז בכלל מסור ומזיק דחייב מד״ג‪.‬‬ ‫)לו( ב׳׳ח סי׳ כח סעיף ב‪ .‬וכתב שע״ז לא שייך סברת המרדכי שיכול העד‬ ‫לומר אמת העדתי‪ .‬מפני שאף שהעד אמת יכול הישראל ליפטר‪ ,‬וגרם‬ ‫לישראל לשלם שלא כדיני ישראל‪ .‬ומ׳׳ש דגם מנדין אותו עד שישלם‪ ,‬כן‬ ‫משמע מדבריו שפירש דברי הרמב״ם שמנדין אותו עד שישלם מיירי בכה׳׳ג‬ ‫עיי׳׳ש‪ .‬ובישועות ישראל עי״מ אות ז הוכיח משרת הרמ׳׳א )סי׳ פח( שכתב‬ ‫אבל כאן שגרמו היזק לישראל בדבר שלא היה מתחייב בדיני ישראל וכי‬ ‫מחוייבים לשלם‪ ,‬דלא מהני להו במה שאומרים שהאמת העידו הואיל בדין‬ ‫ישראל לא היה מתחייב‪ ,‬וכתב דכן נראה מכנה״ג‪ ,‬וכתב מיהו מדברי‬ ‫הראב׳׳ד והרשב׳׳א פ׳ הגוזל לא נראה כן‪) ,‬דבריהם יובאו בס׳׳ק הבא(‪.‬‬ ‫)לז( תומים סי׳ כח סק׳׳ז‪ ,‬וכתב וכן בטענת פרעתי הואיל והלוה בעדים‪ ,‬הרי‬ ‫אף בעדותו שיאמר אמת העדתי‪ ,‬מ׳׳מ אם האמת כדברי ישראל השני הזיקו‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ממון לנכרי‪ ,‬וטען י ש ר א ל ה נ ת ב ע ל ה ש ט ו ת נתכוונתי)לח(‪ .‬א ו כדי‬ ‫ש ל א ל ה ש ב י ע א ת ע צ מ י הודיתי)לט(‪ ,‬שבדיני י ש ר א ל ה ו א נ א מ ן‬ ‫לטעון בן)מ( ובדיני ע ר כ א ו ת אינו נאמן‪ ,‬וחייבו ה ע ר כ א ו ת ל י ש ר א ל‬

‫בממון‪ .‬ולכך ממון אץ מוציאין ממנו‪ ,‬ריטעון אולי לא פרעת באמת וכו׳ ואיך‬ ‫נוציא ממץ בר׳׳ג מספק מה דלא הוי ברי הזיקו גלוי לכל‪ ,‬אבל מ״מ כשמנרין‬ ‫אין מתירין לו כלל נידוי עד שישלם‪ .‬והביא דעת הב׳׳ח ותמה עליו כיץ דאינו‬ ‫ברור הזיקו האיך אפשר להוציא מספק‪ ,‬והביא ראיה מהגהות מרדכי שכתב‬ ‫שאם יש לברר ששקר העיד חייב עיי׳׳ש‪ .‬וכ״כ בנתיבות ביאורים סק״ד‪ ,‬ודימה‬ ‫זאת לדין שליש שהחזיר שט׳׳ח למלוה שלא היה לו להחזירו דסי׳ נה‬ ‫דמשמתין אותו עד דמקבל עליו כל אונסא שאירע ללוה מזה‪ .‬ובהל״פ‬ ‫בביה״ל עמי סט הקשה דשם בשליש אין מנדץ אותו רק אם המלוה עדיין לא‬ ‫גבה חובו‪ ,‬אבל אם כבר גבה אין משמתין וכאן כבר גבה חובו‪ .‬וכתב דכאן‬ ‫השמתא הוא משום דהתרו בו ולא שמע והלך‪ .‬ורק לאחר 'מכן נמנעים‬ ‫מלהוריד את השמתא עד דמשלם עיי׳־ש‪ .‬וכ״כ במאזנים למשפט סק׳׳ח כדעת‬ ‫החומים‪.‬‬ ‫וראה בשמ״ק ב״ק דף קיג בשם הרשב״א שכתב הראב״ד שהדין דמשמתץ‬ ‫הוא בעדות ישראל שיכול לטעון בדינינו אין מוציאין ובדיניהם מוציאין‬ ‫ממון‪ .‬וכ׳׳כ במאירי בשמו דדוקא בשיש לישראל טענה מדייני ישראל‬ ‫לעכבם‪ .‬כגץ שהוא אומר שפרעם שהוא נאמן בדינינו וכיוצא בזה‪ .‬ולכאורה‬ ‫לפי שיטתם לא רק שאין משלם אלא גם אין משמתין אותו עד שישלם‪,‬‬ ‫דמוקי לי־ הגמרא דמשמתין באופן זה‪ ,‬ובגמרא וגם בדבריהם לא מוזכר‬ ‫שמשמתין עד שישלם‪ ,‬וכן משמע בשו״ת משפטים ישרים)להר׳׳ש חסון( בסי׳‬ ‫נה שרק משמתין אותו ועיי׳־ש בסי׳ נד‪ .‬וכ׳׳ב בשרית קרני ראם סי׳ פח דרק‬ ‫משמתין ולא כתב דמשמתין עד שישלם‪.‬‬ ‫)לח( פירוש שמיירי שהנכרי תבע לו שהוא חייב לו ממון והודה לו‪ ,‬יכול‬ ‫לטעון כמו שהשטת בי לשאול ממני דבר שאין לך בידי‪ ,‬כן אני השטתי בך‬ ‫להודות לך דבר שאינו בדי‪ ,‬שייך סי׳ פא סק־׳א בשם הטור‪.‬‬ ‫)לט( כאן מיירי שלא תבעו שום אדם אלא הוא מעצמו הודה דרך הודאה‬ ‫שמנה לפלוני בידו‪ ,‬וכשתבעו א״ל אין לך בידי כלום שלא הודיתי אלא כדי‬ ‫שלא להשביע )פירוש שלא להראות שבע ועשיר( הודיתי‪ ,‬שו׳׳ע ורמ׳׳א סי׳‬ ‫פא סעיף יד‪.‬‬ ‫)מ( היינו באופן שתבעו הנכרי שחייב לו נאמן לומר להשטות נתכוונתי‪ ,‬אבל‬ ‫אם לא תבעו אלא הודה מעצמו אינו יכול לטעון משטה הייתי בך‪ ,‬שו״ע שם‬ ‫ס״ג‪ .‬וכשלא תבעו הנכרי אלא הודה מעצמו נאמן לומר שלא להשביע את‬


‫קג סימן ח‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים‬ ‫ל ש ל ם מ ה שהודה‪ ,‬יש א ו מ ר י ם ש ה ע ד‬ ‫שהזיקו ובית דין יורדים ל נ כ ס י ו וגובים‬ ‫ע ד שישלם‪ ,‬ויש א ו מ ר י ם שמכיון שאין‬ ‫ב י ת דין ר ש א י ם ל י ר ד לנכסיו‪ ,‬ורק‬ ‫שישלם)מא(‪.‬‬

‫י—‬

‫יג‬

‫קא‬

‫חייב ל ש ל ם ל נ ת ב ע מ ה‬ ‫מ ה ם ‪ ,‬וגם מ ש מ ת י ן א ו ת ו‬ ‫ברור שאינו חייב לו‪ ,‬אין‬ ‫מ ש מ ת י ן א ת ה ע ד עד‬

‫כ א ‪ .‬י ש ר א ל ש ה ע י ד ב ע ר כ א ו ת ש ה ו א יודע מ ת ו ך א ו מ ד נ א‬ ‫ש י ש ר א ל חייב לנכרי ממון‪ ,‬ובדיני י ש ר א ל אי א פ ש ר ל ה ו צ י א ממון‬ ‫מ ת ו ך א ו מ ד נ א ו ב ע ר כ א ו ת מוציאים‪ ,‬וחייבו ה ע ר כ א ו ת א ת י ש ר א ל‬ ‫ה נ ת ב ע ל ש ל ם ע ל פי עדותו‪ ,‬יש א ו מ ר י ם ש ה ע ד חייב ל ש ל ם‬ ‫ויורדים ל נ כ ס י ו וגובים מ ה ם ‪ ,‬ויש א ו מ ר י ם שרק מ ש מ ת י ן א ו ת ו עד‬ ‫שישלם)מב(‪.‬‬

‫עדות שקר‪:‬‬ ‫בב‪ .‬י ש ר א ל ש ה ע י ד בפני ע ר כ א ו ת ש י ש ר א ל ל ו ה מנכרי‪ ,‬וחייבו‬ ‫ה ע ר כ א ו ת א ת י ש ר א ל ה ל ו ה ל ש ל ם ל נ כ ר י מ ה שלוה‪ ,‬ו נ ת ב ר ר‬ ‫ל ב י ת דין ש ה ע י ד ש ק ר ו ל א ל ו ה ה י ש ר א ל מ ה נ כ ר י מעולם)מג(‪ ,‬א ו‬ ‫שיש ע ד י ם שפרעו)מד(‪ ,‬חייב ה ע ד ל ש ל ם ל י ש ר א ל ה נ ת ב ע מ ה‬ ‫עצמי הודיתי לו‪ ,‬אבל אם תובעו הנכרי אינו נאמן לטעון כן‪ ,‬שרע שם סעיף‬ ‫יד‪.‬‬ ‫)מא( כנ׳׳ל בסעיף הקודם‪ .‬ועיי״ש בהערות ששייך גם לכאן‪.‬‬ ‫)מב( ישועות ישראל עי־מ סק־ז‪ .‬והטעם הוא כבסעיפים הקודמים‪.‬‬ ‫)מג( רמ־׳א סי׳ כח ס־ג‪ .‬ועיין בביאור הגר׳׳א אות בג שכתב המקור כמש־׳ל סי׳‬ ‫כט ס״ב‪ .‬שכתוב שם עדים שאמרו שקר העדנו‪ ,‬נאמנים לגבי עצמם וחייבים‬ ‫לשלם כל מה שגרמו להפסיד בעדותן‪ .‬והיה אם הדבר נתברר ע־י אחרים‬ ‫עיי־ש‪.‬‬ ‫)מד( ראה סעיף יט שי׳׳א שגם אם הנתבע טוען שפרע שחייב העד לשלם‪,‬‬ ‫ואפילו לסוברים שם שאין לחייבו הוא מטעם שאין ידוע שפרעו‪ .‬אבל כאן‬ ‫שנתברר ע־׳י עדים שפרעו לכ׳־ע חייב לשלם‪ ,‬וכ׳־ב במרדכי ב׳׳ק)סי׳ קיז( תיל‬ ‫ומיהו אם היו לו עדים שפרע לעברם ולא היה חייב לו כלום‪ .‬הרי ודאי חסרו‬ ‫ומן הדין הוי חייב האי עד‪ .‬וכ״כ בד״מ‪.‬‬


‫בין ישראל לנכרי‬

‫ק כד‬

‫שהזיקו מ ד י נ א דגרמי‪ ,‬ו ב י ת דין יורדים ל נ כ ס י ו וגובים מהם)מה(‪,‬‬ ‫וכן מ ש מ ת י ן א ו ת ו ע ד שישלם)מה‪.‬‬ ‫בג‪ .‬י ש ר א ל ש ת ב ע נכרי ב ע ר כ א ו ת ש ה ו א חייב ל ו ממון ו ה נ כ ר י‬ ‫כפר‪ ,‬ו ב א י ש ר א ל א ח ר והעיד ל ט ו ב ת ה נ כ ר י שאינו חייב ל י ש ר א ל ‪,‬‬ ‫ופטרוהו ה ע ר כ א ו ת ע ל פי ע ד ו ת זו מ ל י ש ב ע ‪ ,‬ו נ ת ב ר ר ש ה ע י ד שקר‪,‬‬ ‫פטור ה ע ד מ ל ש ל ם דהוי ג ר מ א בנזקין שפטור)מז(‪.‬‬

‫אופנים שאין משמתין‬ ‫הפקעת‬

‫הלואתו‪:‬‬

‫בד‪ .‬ה ע י ד ב ע ר כ א ו ת ש י ש ר א ל חייב ל נ כ ר י ממון וחייבוהו ע ל פי‬ ‫עדותו‪ ,‬ו ה ו ד ה ה נ ת ב ע ש א מ ת ה ע י ד ו ה ו א חייב ל נ כ ר י רק ש ה ו א‬ ‫)מה( כנה״ג הגב״י אות בב )ד״ה ושמא(‪ ,‬שכתב כשברור לנו שהעדים העירו‬ ‫שקר חייבים לשלם מן הדין מדינא דגרמי ונחתינן לנבסייהו‪ ,‬שרית פרח מטה‬ ‫אהרן ח־׳א סי׳ כז‪ ,‬וכ״כ בנתיבות ביאורים סק׳׳ד‪.‬‬ ‫)מו( עיין סמ״ע ס״ק כא שיישב סתירת דברי המחבר מכאן ליריד ששם כתב‬ ‫שמשמתין אותו עד שישלם‪ ,‬וכתב ששם מיירי שנתברר שהעיד בשקר‪ .‬וכ״כ‬ ‫בשרית חת״ס חו״מ סי׳ כג‪ .‬וכ״ב בס׳ ברכת יעקב ס״ק כג‪ .‬ועיין בנתיבות‬ ‫ביאורים סק״ד ובשו״ת זרע אברהם חו״מ סי׳ יב שהקשו על הסמ״ע וז״ל‪,‬‬ ‫תמיה לי דהא בשיבולים לברר ששקר העיד נחתינן לנכסי׳ כמש״כ הרמ׳׳א‬ ‫דחייב לשלם )וא״כ למה משמתינן ליי(‪ .‬ובקובץ הערות כתבו דאולי היבא‬ ‫שאין לו לשלם אז לא יופטר מהנידוי על מעשה הרע שלו‪ .‬ובהל״פ סי׳ כח‬ ‫בעמי סז בביה״ל כתב דמשמתין אותו על חציפותו‪ .‬ורק אם משום זה לבד‬ ‫היה די בל׳ יום‪ ,‬אכן כיון שחייב בתשלומים אין מתירין הנידוי עד שישלם‪.‬‬ ‫)מז( שו״ת שבו״י ח״א סי׳ קמז הובא בפת״ש ס״ק יא‪ ,‬וכתב הטעם דאנן קיי״ל‬ ‫בשבועות לב ע״א משביע ע״א פטור דגורם לממון לאו כממון דמי‪) ,‬ועד אחד‬ ‫גורם לממון הוא שאילו היה מעיד היה מחייבו שבועה ורוב בנ״א אין נשבעין‬ ‫לשקר והיה משלם‪ ,‬רש״י‪ (.‬וא״ב אין לחייבו במה שפטרו משבועה ואין זה רק‬ ‫גרמא בנזקין דפטור‪ ,‬ומכ״ש דהעיד כן לעגו״ג‪ .‬ומש״ב הרמ״א אם יש לברר‬ ‫ששקר העיד חייב לשלם‪ ,‬קאי אמ״ש בשו׳׳ע בהעיד לחייבו ממון‪ ,‬משא״ב‬ ‫במעיד לפטור שמבואר בס״ד לא כתב כן משום דהתם אין לחייבו לשלם‬ ‫עיי״ש‪.‬‬


‫קג סימן ח‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים‬

‫י—‬

‫יג‬

‫קא‬

‫ר צ ה ל ה פ ק י ע ה ל ו א ת הנכרי ש ה ו א מותרנמח(‪ ,‬אין מ ש מ ת י ן‬ ‫אותו)מט(‪ ,‬וכן א ם נ ת ב ר ר כן ע ל ידי ע ד י ם ש ה ע י ד א מ ת אין‬ ‫מ ש מ ת י ן אותו)‪.0‬‬ ‫ויש א ו מ ר י ם ש א ף שאין מ ש מ ת י ן אותו‪ ,‬מ כ ל מ ק ו ם א ס ו ר ל ו‬ ‫ל כ ת ח י ל ה להעיד‪ ,‬כיון שיש ר ש ו ת ביד ה נ ת ב ע ל ה פ ק י ע ה ל ו א ת ו‬ ‫ש ל נכרי‪ ,‬ו ה ר י זה ה ע ד ה פ ס י ד ו ב ע ד ו ת ו ש ל א כדין)נא(‪.‬‬

‫ועיין בקובץ הפוסקים עמר נז שהביאו וכתב והנה צ׳׳ע אם עכ׳׳פ משמתין‬ ‫אותו מפני חציפותו שהלך לערכאות‪ .‬משום די״ל דע״א לפטור משבועה דינו‬ ‫כמו שני עדים לאפוקי ממונא דלא משמתין ליה כיון דגם בדינינו הדין כן‪,‬‬ ‫ואי שהודה ששקר ענה באחיו‪ .‬זה אין לו שייכות לחשיבות הערכאות‪ ,‬או‬ ‫כיון שהעיד לטובת העכו״ם שלא מן הדין משמתינן ליה וצ״ע‪.‬‬ ‫)מח( כדמבואר בב״ק קיג ע״ב‪ .‬ונפסק בחו״מ סי׳ שמח ס״ב ברמ״א‪.‬‬ ‫)מט( רמ״א סי׳ כח ס״ב‪ .‬ובד״מ בשם הגהות מרדכי ב״ק פ״ט סי׳ קמא‪.‬‬ ‫ובביאור הגר׳׳א כתב מקורו בדברי תום׳ קיד ע״א ד׳׳ה ולא והרא׳־ש שם סי׳‬ ‫יד‪ ,‬שהקשו על הגמרא אבל בתרי לא וא׳׳ת והא לעיל שרי להפקעת הלואה‬ ‫וא׳׳ב מפסידים אותו הרבה שאם היה רוצה היה יכול לכפור‪ ,‬וי״ל דמ״מ לא‬ ‫משמתינן ליה כיץ שאינו משלם ע״י אלא מה שחייב לו עכ״ל‪ .‬וכ״ב בשו״ת‬ ‫חת״ס חו״מ סי׳ כג דלא משמתין דהוי כשנים‪.‬‬ ‫)ג( שרת פרח מטה אהרן סי׳ כז‪ .‬והטעם כנ״ל שלא הפסדו כלום כיון שאם‬ ‫היה בא לב׳׳ד היה חייב לפי מה שנתברר להם‪.‬‬ ‫ויש מהפוסקים שסוברים שגם באופנים אלו משמתין את העד‪ .‬בשלטי‬ ‫הגיבורים ב״ק פ״י )דף נ ע׳־א בדפי הרי׳׳ף( כתב ע״פ המרדכי הלכך נראה‬ ‫דאישתמוטי בעד ר״ל ע״י שבועה‪ ,‬ומשמע א״כ דאע״פ דלפי האמת חייב לו‬ ‫ואמת מעיד העד — אעפ׳׳כ משמתינן ליה למעיד‪ ,‬כיון דהוה מצי‬ ‫לאישתמוטי ע״י שבועה אילו היה בדיני ישראל ואע״פ שהשבועה הית־‬ ‫שקר‪ .‬וכן נראה דלעולם מיירי שהעד מעיד האמת דלולי כך מה טעם לנדותו‬ ‫משום שהעד בעש״ב תיפוק ליה שהעיד שקר‪ ,‬אלא ודאי דמיירי שמעיד‬ ‫האמת‪ ,‬ועיי׳׳ש שהביא ראיה לדבריו‪ .‬והביאו בכנה׳׳ג הגה׳׳ט אות יב והגב׳׳י‬ ‫אות כה‪ .‬ובשלטי גיבורים שם כתב שזה סותר לדברי התום׳ והרא״ש שכתבו‬ ‫שבשני עדים אין משמתין אע׳׳פ שאפשר להם להשמט מטעם הפקעת‬ ‫הלואתו‪ .‬וראה בס״ק הבא מה שנכתב בשם המאזניים למשפט שאפשר שגם‬ ‫הם יודו לדין זה‪.‬‬ ‫)נא( הנה מקור דין זה הוא מהא דבשני עדים אין משמתין אותם )עיין ס׳׳ק‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫בה‪ .‬יש א ו מ ר י ם שדין זה שאין מ ש מ ת י ן אותו‪ ,‬ה ו א רק באופן‬ ‫שיש ח י ל ו ל ה ש ם ‪ ,‬כגון ש ה נ כ ר י יודע ש ה נ ת ב ע חייב ל ו ו ה ו א‬ ‫כ ו פ ת ‪ ,‬א ב ל ב א ו פ נ י ם שאין ש ם ח י ל ו ל ה ש ם ‪ ,‬כגון ש ה נ כ ר י אינו‬ ‫יודע ש ח י י ב י ם ל ו וגם ל א יוודע לו‪ ,‬ו ה ל ך ה י ש ר א ל והעיד‬ ‫ש י ש ר א ל ה נ ת ב ע חייב ל ו — מ ש מ ת י ן א ת העדננב(‪.‬‬

‫עדות ידועה;‬ ‫בו‪ .‬עד ש ה ע י ד ב ע ר כ א ו ת ל ט ו ב ת נכרי שמתדיין ע ם י ש ר א ל‬ ‫וחייבו ה ע ר כ א ו ת א ת ה נ ת ב ע ל ש ל ם ‪ ,‬ו ה י ת ה ע ד ו ת זו י ד ו ע ה בין‬ ‫מה(‪ ,‬והנה שם כתבו התום׳ דמ״מ לא משמתינן ליה כיון שאינו משלם אלא‬ ‫מה שחייב לו‪ ,‬ודייקו בדבריו האחרונים )יש׳׳ש מהר׳׳ש יונה כנה׳׳ג ועור(‬ ‫שמ״מ אסור לכתחילה להעיד‪ ,‬וק״ו בעד אחד שאסור‪ ,‬ואף שהרא״ש שם‬ ‫חולק וסובר שמותר לכתחילה להעיד‪ ,‬בבר כתב ביש׳׳ש ב״ק פ״י סי׳ כג‬ ‫דבע״א גם לפי הרא׳־ש אסור‪ ,‬דס״ס ע׳׳פ עדותו יוציאו ממנו ממון שלא כדין‪,‬‬ ‫דהוא לא הודה לפני ערכאות אלא כפר‪ ,‬ועוד א״ל כמו שכתב בם׳ מאזנים‬ ‫למשפט סק׳׳ז שיש לחלק לפמ׳׳ש בסק״ד‪ ,‬דעיקר הטעם דמנדין מספיקא משום‬ ‫דאלו שאל בב״ד לא היו מרשין לו להעיד )כי עדיין לא נודע שהאמת ה ע ד‬ ‫כיון שהודה רק אח״ב( משא׳׳ב בשני עדים שיודעים שהאמת העידו מותרים‬ ‫לכתחילה‪.‬‬ ‫)גב( יש׳׳ש ב־ק פ׳׳י סי׳ כג והובא בשייך סק׳׳ו‪ .‬וכ״כ בם׳ מאזניים למשפט סי‪-‬‬ ‫כת משנה אחרונה‪ ,‬שאם הוא ביורש י״א דמשמתין לע׳־א אפילו אמת העיד‬ ‫כיון שבשעה שהעד לא נטל רשות‪ .‬ועיין שם במאזניים למשפט סק׳׳ז שהביא‬ ‫דברי הש־ך הנ־יל והביא שבאורים ס׳־ק יג כתב ולא משמע כן בתוס־ ופוסקים‪,‬��� ‫וכתב במל׳׳מ שם שכוונתו מדכתבו התום׳ דבתרי לא משמתין אף שמותר‬ ‫להפקיע הלואתו וא־כ ה־׳ה חד בשמורה שהוא חייב‪ ,‬אבל כתב שיש לחלק‬ ‫דבע׳׳א אילו היה בא לשאול אם להעיד לא היו מרשים לו‪ ,‬והוא שעשה כן‬ ‫בלי רשות מנדץ אותו‪ ,‬כי בשעה שהלך להעיד עדיץ לא נודע שהאמת אתו‬ ‫שעדיין לא הודה‪ ,‬אבל בשני עדים כבר ידוע מקודם שהוא חייב לו שהעדים‬ ‫נאמנים‪ ,‬לכן היה להם רשות מתחילה להעיד ולכן אין משמתץ אותו‪.‬‬ ‫ולכאורה לפ״ז אם הבע׳׳ד הודה קודם שהעיד אין משמתין אותו‪ ,‬אולם‬ ‫מלשון היש׳׳ש הנ׳־ל משמע דאיירי שהודה קודם שהעד‪ .‬דז׳־ל אבל חד עד‬ ‫אע״פ שהישראל מודה שהוא חייב אלא שרוצה לכפור לגוי ואתא הישראל‬ ‫ו מ ע ד וכר‪ ,‬ואעפ׳׳ב כתב דבאין ח׳׳ה משמתינן‪ .‬אלא לשיטתו הוא טעם אחר‬ ‫שמשמתין‪ ,‬כמש׳׳כ דמוציא ממון שלא כדין משא־־ב בשני עדים יש להם כח‬


‫סימן ח‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים כה— כח‬

‫קיא‬

‫ה נ כ ר י ם — אין מ ש מ ת י ן א ת העד‪ ,‬כיון ש ג ם א ם ל א ה י ה מ ע י ד‬ ‫היו מ ע י ד י ם ע ל זה ע ד י ם נ כ ר י ם והיו מ ח י י ב י ם אותו)גג(‪.‬‬

‫כפאוהו להעיד‪:‬‬ ‫בז‪ .‬כ פ א ו נ כ ר י ם א ת י ש ר א ל ל ה ע י ד ב ע ר כ א ו ת ל ט ו ב ת נכרי‬ ‫שמתדיין ע ם ישראל‪ ,‬וחייבו ה ע ר כ א ו ת א ת ה י ש ר א ל ה נ ת ב ע ממון‬ ‫ע ל פי עדותו‪ ,‬אין מ ש מ ת י ן א ת העד)עד(‪.‬‬ ‫כח‪ .‬א ם ג ר ם ב ע ד ו ת ו שחייבו ה ע ר כ א ו ת א ת י ש ר א ל ה נ ת ב ע ממון‬ ‫ש ל א ה י ה מ ת ח י י ב בדיני י ש ר א ל אף א ם היו מ ע י ד י ם בו שני‬ ‫להוציא ממון‪ .‬ועיין במאזנים למשפט שכתב ולדינא יראה לי דרש׳׳ל מיידי‬ ‫דלא תבעוהו ואז ודאי משמתין‪ .‬אבל תבעוהו יכול לומר חסתי על חה״ש‬ ‫דידי ואין משמתין‪.‬‬ ‫ועיין בם׳ בית אברהם סי׳ כח ס״ב שהביא דברי הרש״ל וכתב דאין נראה‬ ‫כן‪ .‬דהרי כיץ שהעד יודע בבירור שהוא חייב לגוי וגם הנתבע מודה מהיכי‬ ‫תיתי דאסור לכתחילה להעיד‪ ,‬הרי בתרי משום דידוע להם אמרינן דכדין‬ ‫עשו‪ ,‬מ״ל תרי מ׳׳ל חד כדין עושה וכוי‪ ,‬וסיים דמותר לכתחילה להעיד‬ ‫לטובת הנכרי‪.‬‬ ‫ובשלטי גיבורים ב״ק נ ע״א )בדפי הרי״ף( כתב בדעת הרמב׳־ם שגם חייב‬ ‫לשלם מכיון שהיה יכול לכפור וליפטר בדיניהם וע׳׳י עדותו נתחייב‪ .‬אף‬ ‫שהאמת שהוא חייב לנכרי‪ .‬מ״מ הוציאו ממנו ממון שלא כדץ חייב לשלם‪.‬‬ ‫וכ״כ בישועות ישראל סי׳ כח חה׳׳מ אות יא‪ .‬וכ״כ בשרת משפטים ישרים סי׳‬ ‫נה‪.‬‬ ‫)נג( שרת כפי אהרן חייב סי׳ ז‪ ,‬וכתב וא״כ קמחא טחינה טחין‪ ,‬וכתב והכי‬ ‫דייק לשון הרמ״א בסי׳ כח )ס״ג( ויש ישראל יודע עדות ואין עד אלא הוא‪.‬‬ ‫כלומר דידע בנפשיה שאם לא היה הוא מעיד לא היה מי שיודע העדות‪,‬‬ ‫אמנם אי ידע דאיכא עדים לא מפסיד לי׳ מידי‪ ,‬דבלא״ה היה מפסיד כמרבה‬ ‫בחבילות דפטור לגמרי וכו׳ עכ״ל‪.‬‬ ‫ולכאורה יש לדייק מלשון הרמ׳׳א הנ״ל שגם אם יש עוד ישראל שיודע‬ ‫העדות אין משמתין אותו מדקאמר ״ואין עד אלא הוא״‪ ,‬ואולם י׳׳ל כיון שיש‬ ‫איסור להעיד אפילו אם יש עד אחר הוא בודאי לא יעיד כנגד ישראל וא״כ‬ ‫מפסיד ליה בעדותו וצ׳׳ע‪.‬‬ ‫)נד( שרית הרמ־א סי׳ פח‪ ,‬שכתב ואפשר דכאן דהשר גיזם להם ע״פ אונסם‬ ‫להגיד מה שראו דאפילו לכתחילה שרי‪ ,‬דמה היה להם לעשות‪ .‬ועיין‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫עדים‪ ,‬כגון ב ע ד ו ת ח ב ל ו ת ו כ ד ו מ ה ) ר א ה ל ע י ל ס ע י פ י ם טו—ידו(‬ ‫חייב ה ע ד ל ש ל ם ל נ ת ב ע מ ה ש ה פ ס י ד ו א ף א ם כ פ ו ה ו להעיד)נה(‪,‬‬ ‫ויש חולקים)נו(‪.‬‬

‫אופנים‬

‫שחייב להעיד‬

‫מניעת חילול השם‪:‬‬ ‫כט‪ .‬א ם ידוע ל ע ד בבירור ש י ש ר א ל חייב ל נ כ ר י ממוןגנז( ו ר ו צ ה‬ ‫ל כ פ ו ר כדי ל ה פ ק י ע ה ל ו א ת ו ‪ ,‬וגם ה נ כ ר י ה ת ו ב ע יודע זאת‪ ,‬יש‬ ‫א ו מ ר י ם ש ח י י ב ה ע ד ל ה ע י ד ל ט ו ב ת הנכרי כדי ל ה פ ר י ש א ת ח ב י ר ו‬ ‫מעוון ח י ל ו ל השם)נח(‪ .‬ויש ח ו ל ק י ם ו א ו ס ר י ם ל ה ע י ד ‪ ,‬א ב ל אין‬ ‫מ ש מ ת י ן א ו ת ו באופן זהגנט(‪) .‬וראה ל ע י ל סעיף בד(‬

‫במשפט צדק ח׳׳ב סי׳ סח הביאו בכנה״ג הגה״ט אות יא שכתב אם המעיד‬ ‫מוכרח ללכת להעיד בגזירת הדיין‪ ,‬אין עליו עוון אשר חטא‪ ,‬ואם יש‬ ‫תחבולה בוחן לבבות יעניש!הו‪.‬‬ ‫)גה( שרת הרמ״א הנ״ל‪ .‬וכתב הטעם דהציל עצמו בממון חבירו שחייבים‬ ‫לשלם כדמבואר בבן סורר )סנהדרין עד ע״א( ופרק הגוזל ומאכיל )ב״ק קיז‬ ‫ע׳׳ב(‪.‬‬ ‫)גו( שרת פרח מטה א ה ח סי׳ קה‪ ,‬וכתב דאין לו שייכות למציל עצמו בממון‬ ‫חבירו‪ ,‬כיון שהוא אטם להעיד ואיכא חילול השם אם לא יעיד אין להם‬ ‫לחוש לממון חבירו‪ ,‬ועיי״ש שהקשה על דברי הרנדא וסיים שהוא פטור‬ ‫•‬ ‫עיי״ש‪.‬‬ ‫)גז( כגון שהודה הישראל בפניו ואמר לו אני רוצה לכפור בו ונחלק ביני‬ ‫ובינך‪ ,‬או שתשתוק בעבור אהבתי ואטול זה החוב לעצמי‪ .‬ולא נפרד ממנו‬ ‫כדי שיוכל לומר אחר מכן פרעתיו‪ .‬חידושי הרא״ד ב׳־ק קיג ע״ב‪ ,‬והובא דבריו‬ ‫ברשב״א ושטמ״ק שם‪ .‬וצריך שיהא ברור לו שהוא כן דבלא׳׳ה אינו נאמן‪.‬‬ ‫)נח( חידושי הראב״ד הנ״ל‪ ,‬שכתב אומר אני כי זה חלול השם הוא וצריך‬ ‫להפרישו מן האיסור‪ ,‬והפקעת הלואתו בדבר שיש בו חילול השם אסורה‪.‬‬ ‫)נט( יש״ש ב־ק פ״י סי׳ כג‪ ,‬שכתב שאסור — דס־ס על ד י עדותו יוציאו ממנו‬


‫קג סימן ח‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים‬

‫י—‬

‫יג‬

‫קא‬

‫ל‪ .‬יש א ו מ ר י ם ש ב א ו פ ן הנ״ל א ם הזמין ה ת ו ב ע ה נ כ ר י א ת י ש ר א ל‬ ‫ה ע ד ש י ב א ויעיד לו)ס(‪ ,‬חייב ל ה ע י ד ל ו ל ד ב ר י ה כ ל ‪ ,‬כיון שיש‬ ‫ח י ל ו ל ה ש ם ג ם ל ע ד א ם ל א יעידנסא(‪.‬‬

‫מניעת שבועת שקר‪:‬‬ ‫ל א ‪ .‬נכרי ש ת ב ע א ת י ש ר א ל ב ע ר כ א ו ת ש ה י ש ר א ל חייב ל ו ממון‬ ‫ו ה י ש ר א ל כפר‪ ,‬וחייבו ה ע ר כ א ו ת א ת ה י ש ר א ל ל י ש ב ע כדי ל א מ ת‬ ‫א ת כ פ י ר ת ו ב ת ב י ע ת הנכרי‪ ,‬יש א ו מ ר י ם ש א ם ע ד יודע‬ ‫בודאות)סב( ש ה י ש ר א ל חייב ל ו וישבע לשקר‪ ,‬מ ח ו י י ב ה ע ד ל ה ע י ד‬ ‫ל ח ו ב ת ה י ש ר א ל כדי ל מ ו נ ע ו מעוון ש ב ו ע ת שקרנסג( ויש‬ ‫חולקים)סד(‪.‬‬

‫ממון שלא כדין‪ ,‬דהא לא הודה בפני ערכאותיהם אלא כפר‪ ,‬ועיי־ש שהביא‬ ‫ראיה לדבריו מהמרדכי שם‪.‬‬ ‫)ס( רק באופן זה יש חילוק בין הזמינו ללא הזמינו‪ ,‬אבל באופנים שאסורים‬ ‫להעיד ומשמתין אותו אין שום חילוק בדבר כדמבואר לעיל סק׳׳ה‪.‬‬ ‫)סא( הגה המהריש חסק בם׳ משפטים ישרים סוף סי׳ נה )הובא בערך‬ ‫השלחן אות ה( ביאר שיטת הראב׳׳ד הנ׳׳ל )הובא בס׳׳ק נג נ ח דמיירי רק‬ ‫באופן שהזמינו להעיד‪ .‬ועיין במאזנים למשפט )הובא בס״ק נא( שכתב שאם‬ ‫הזמינו הנכרי להעיד אף באופן שאין חילול השם שלדעת המהרש״ל‬ ‫משמתינן ליה‪ ,‬מ״מ בהזמיגו אין משמתין‪ ,‬דיכול לומר חסתי על חה״ש ד ד י‬ ‫ואין משמתין‪ .‬ועיין בהל׳׳פ סי׳ בה עמו׳ עג בביה׳׳ל שבירר שאם תבעו הנכרי‬ ‫חייב להעיד גם לשיטת המהרש״ל‪ ,‬כי כתב דטעמו של המהרש׳׳ל שאין‬ ‫להעיד שיכול הבע״ד לטעון מה לך בקידוש השם שלי תקדש השם בשלך‪.‬‬ ‫תה שייך רק אם אין הנכרי יודע שהעד יודע העדות‪ ,‬אבל כאשר הנכרי יודע‬ ‫לא שייך טענה הנ׳׳ל‪ ,‬לכן מחוייב להעיד גם למהרש׳׳ל עיי׳׳ש באריכות‪.‬‬ ‫)סב( ראה לעיל ס״ק נז‪.‬‬ ‫)סג( חידושי הראב׳־ד )הובא לעיל )ס״ק נג־נח שכתב וכ״ש במקום שמשביעין‬ ‫אותו שיבא לידי שבועת שקר‪ ,‬וב״כ בס׳ חלק יעקב סי׳ כח הגה׳׳ט אות ב‪.‬‬ ‫)סד( שו׳׳ת מהריט׳׳ץ )הובא לעיל סק׳׳ה והובא בבכ׳׳י סי׳ יח אות ג ובפת׳׳ש‬ ‫סי׳ כח סק׳׳ט‪ ,‬שכתב ואעפ׳׳ב בע׳׳א לא יעיד כיון שהתורה לא האמינה ע׳׳א‬ ‫אלא האמינה הנתבע בשבועתו אעפ׳׳י שנשבע על שקר‪ ,‬היה לו להניחו‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫יחדו לעדות‪:‬‬ ‫ל ב ‪ .‬א ם ב ש ע ת ה ה ל ו א ה כ ש ה ל ו ה ה נ כ ר י ל י ש ר א ל ‪ ,‬י ח ד ה נ כ ר י עד‬ ‫י ש ר א ל ש י ר א ה א ת ה ה ל ו א ה כדי שיעיד ל ו כשיצטרך‪ ,‬חייב ה ע ד‬ ‫ל ה ע י ד ל ט ו ב ת ה נ כ ר י כדי ל מ נ ו ע ח י ל ו ל השם>סה(‪.‬‬ ‫לג‪ .‬י ש ר א ל ש ה ו ד ה בפני נכרי ש ה ו א יודע ל ו ע ד ו ת ‪ ,‬ו ל א ידע‬ ‫ב ש ע ת ה ו ד א ת ו ש ע ד ו ת זו נ ו ג ע ת ל י ש ר א ל ‪ ,‬חייב ה ע ד ל ה ע י ד‬ ‫ל ט ו ב ת הנכרי‪ ,‬דהוי כ מ ו שיחדו לעדות)‪.00‬‬ ‫ל ד ‪ .‬יש א ו מ ר י ם ש ע ד י ש ר א ל שיודעים בו ה נ כ ר י ם ש ה ו א יודע‬

‫וישבע לשקר ולא להעיד עליו בדיני האומות להוציא ממנו ממון עיי״ש‪.‬‬ ‫)סה( שרע סי׳ כח ס׳׳ד‪ .‬ומקורו מהטור בשם הרא׳׳ש )ב־־ק פ״ג סי׳ יד(‪ .‬ועיין‬ ‫בב״ח שם שביאר הטעם דלא מצי לאשתמוטי דלא רמי אנפשיה למדבר‪,‬‬ ‫אבל לא העמידו מתחילה לעד אלא עכשיו ביקש ממנו שיעיד לו כי היה‬ ‫אצל הלואה‪ ,‬מצי לאשתמוטי ולמימר דלא מידבר כיץ שלא יחדו בשעת‬ ‫הלואה‪.‬‬ ‫ועיין ברא״ש הנ׳׳ל שהוסיף וב״ש בזה׳׳ז שחוק לישראלים שאין הנכרי‬ ‫נאמן להעיד על ישראל אם לא שיהיה ישראל עמו‪ .‬ואם הישראל יכחד‬ ‫עדותו יבטלו זה החק ויאמינו לנכרי להעיד על ישראל‪ .‬ועיין ביש״ש ב״ק פ״י‬ ‫סי׳ כג שפירש שבמקום שיש חק זה מותר להעיד אף שלא יחדו‪ ,‬והיינו היכא‬ ‫דיודעים דייני הגוים שזה היהודי היה אצל המעשה וא׳׳ב מסתמא דע‪ ,‬ומה‬ ‫שלא העיד ירגישו שתורתינו מורה שלא להעיד להם ואיכא סכנה לבטל‬ ‫החק כה׳׳ג שרי עכ׳׳ל היש׳׳ש‪ ,‬וכ׳׳כ הב׳׳ח‪ .‬ועיין בשייך סק״ז שהביא דברי‬ ‫היש׳׳ש‪.‬‬ ‫ועיין בספר חשק שלמה הספרדי סקי׳׳ד בשם מהר׳׳ש גאץ סי׳ כה‪,‬‬ ‫דבזמנינו לא שייך זה דכבר נתבטל חק זה ואין להעיד מטעם זה‪ ,‬ותמה על‬ ‫הרב פמ״א ח׳׳א סי׳ קה שנסתייע עצמו מטעם זה‪ ,‬דהא בזמנינו כבר נתבטל‬ ‫חק זה‪ ,‬וכאשר העידו הגדולים מהר׳׳ח טאטייצאק ז׳׳ל ומהר״ש גאון ז׳׳ל‬ ‫יערש‪.‬‬ ‫)סו( שרת בפי א ה ח ח׳׳ב חו״מ סי׳ ז)ד׳־ה וכד(‪ ,‬וכתב ואף שהרב ב׳׳ח ד ל‬ ‫כתב דבעי׳ יחדו מתחילת ההלואה‪ ,‬מ״מ כבר כתב דה׳׳ט משום דלא מצי‬ ‫לאישתמוטי למימר דלא מדכר וכוי‪ ,‬וא״כ בנ״ד דלא מצי לאישתמוטי חשיב‬ ‫כיחדו מתחילה ממש ואזיל ומסהיד עכ׳׳ל‪ .‬והנה בספר הנ׳׳ל כתב שהעיד‬ ‫עליו עדים נכרים שהישראל יודע עדות‪ .‬אולם נראה דגם כשלא העיד עליו‬


‫סימן ח‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים‬

‫כה—‬

‫כח‬

‫קיא‬

‫ע ד ו ת ל ט ו ב ת נכרי שמתדיין ע ם י ש ר א ל — מ ח ו י י ב להעיד‪ ,‬ש א ם‬ ‫ל א יעיד י ה י ה בזה ח י ל ו ל השםגסז(‪.‬‬ ‫לה‪ .‬כ פ ו ע ר כ א ו ת ע ל י ש ר א ל שיעיד ל ט ו ב ת נכרי שמתדיין ע ם‬ ‫ישראל‪ ,‬ואינו יכול ל ה ש ת מ ט מ ה ם ‪ ,‬שאין מ נ י ח י ם א ו ת ו ר ק א ם‬ ‫ישבע שאינו יודע ה ע ד ו ת ‪ ,‬ו א ם ל א ישבע ו ל א יעיד יענישוהו‬ ‫בגופו א ו בממונו‪ ,‬מ ו ת ר לו להעיד)סח(‪.‬‬

‫עדים חייב להעיד‪ ,‬דכיון דהוי כיחדו להעיד כמש״ב‪ .‬וביחדו להעיד לא מחבר‬ ‫ברא״ש ובשו״ע שצריך שיעידו עליו עדים שיודע העדות‪ ,‬וא״ב ה״ה בדין זה‪.‬‬ ‫וגם מה שכתבנו שחייב להעיד הוא מטעם הנ״ל‪.‬‬ ‫)סז( שרת כפי א ה ח הנ״ל בטעם ב‪ ,‬ערוך השלחן סי׳ כח סעיף ח‪ ,‬שכתב ואם‬ ‫לא היה יכ��ל להשמיט את עצמו מלהעיד‪ ,‬בגון שהדבר מפורסם בין המצרים‬ ‫שזה יודע בעדותו וכוי‪ ,‬מחויב להעיד מפני כבוד שמים‪.‬‬ ‫)סח( הרמ״ה בפרטיו הובא בשמ׳׳ק ב״ק קיג ע׳׳ב‪ ,‬שכתב וכי אומרים לאדם‬ ‫חטא בשביל שיזכה חבירך‪ ,‬ולכאורה לפ׳׳ז מחויב להעיד כיון שאסור לו‬ ‫להשבע‪ ,‬ואולי לא שייך לחייבו כיון שיש לו אפשרות שלא להעיד ולקבל על‬ ‫עצמו העונש שיטילו עליו‪ ,‬וכ״כ בשרת פרח מטה אהרן סי׳ קה ועיי׳׳ש‬ ‫באריכות שהביא דברי הרמ״א בתשו׳ שבמקום שכופין אותו להעיד והעיד‬ ‫צריך לשלם לנתבע הזיקו‪ .‬דאץ אדם מציל עצמו בממון חבירו ודחה דבריו‪.‬‬ ‫)ראה ס״ק נו( וא־ב לפי דעת הרמ־א צריך לשלם לנתבע הזיקו‪ .‬אולם מלשון‬ ‫הרמ־ה לא משמע בן עיי׳׳ש‪.‬‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫סימן ט‬

‫עד א ח ד ב ע ר כ א ו ת‬ ‫כשאין מחייבים ממון על פיו‬ ‫ענינו‪:‬‬ ‫א‪ .‬מ ו ת ר ל ה ע י ד בפני ע ר כ א ו ת ל ט ו ב ת נכרי שמתדיין ע ם ישראל‪,‬‬ ‫כ ש א י נ ו גורם ב ע ד ו ת ו שיחייבו ממון ל י ש ר א ל י ו ת ר מ מ ה ש ה י ו‬ ‫מ ח י י ב י ם א ו ת ו כ ש ה י ה מ ע י ד ע ד ו ת זו בפני בית דין)א(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ב מ ק ו מ ו ת ש ה ע ר כ א ו ת אין מ ח י י ב י ם ממון ע ל פי ע ד ו ת עד‬ ‫א ח ד ‪ ,‬מ ו ת ר ל י ש ר א ל ל ה ע י ד יחידי ש ם ל ט ו ב ת נכרי ש ת ו ב ע א ת‬ ‫ישראל‪ ,‬וגם א ם יחייבו א ת י ש ר א ל ה נ ת ב ע ל י ש ב ע מ ו ת ר‬ ‫ל ה ע י ד ) ‪ , 0‬אף שבדיני י ש ר א ל ה י ה פ ט ו ר מ ל י ש ב ע ‪ ,‬שאין נ ש ב ע י ם‬ ‫ע ל ט ע נ ת נכרי‬ ‫ויש מ ה ר א ש ו נ י ם ש כ ת ב ש א ם אין ב ע ד ו ת ו מ ש ו ם קידוש ה ש ם‬

‫)א( סמ״ע סי׳ כח סק״כ‪ ,‬שכתב הכלל בזה רכל שאינו גורם בעדותו שיתחייב ‪.‬‬ ‫הישראל בדין העכו״ם טפי מאלו היה מעיד עליו בדין ישראל‪ ,‬ה׳׳ז מותר‬ ‫להעיד לו הן אחד הן שנים‪ ,‬ואם מתחייב ע׳׳י עדותו טפי אזי אסור עכ׳׳ל‪.‬‬ ‫)ב( ב״י סי׳ כח ס״ב רמ׳׳א שם ס״ד‪ ,‬ומקורו מגמרא ב״ק קיד ע״א ״לא אמרן‬ ‫אלא בדיני דמגיסתא אבל בי דוואר אינהו נמי חד אמומתא שדו להוי־‪ ,‬פירש‬ ‫רש״י דמגיסתא‪ .‬בני כפר שאין יודעין לדון במשפט‪ .‬בי דוואר‪ ,‬שלטון‪ .‬חד‬ ‫אמומתא שדו ליה‪ .‬על פי ע״א אין מוציאין ממון אבל מחייבין בעל דין‬ ‫שבועה להכחיש העד כדין תורה‪.‬‬ ‫)ג( ראה סי׳ צה ס׳׳א‪ .‬ועיין בשרית תועפות ראם חו״מ סי׳ יט שהקשה האיך‬ ‫יכול להעיד הרי מחייבו יותר ממה שהיו מחייבין אותו בדיני ישראל‪ .‬ועיי״ש‬ ‫שכתב דמשום דנהי דפטור משבועה‪ ,‬מ״מ אינו מפסידו בזה משום דאם אמת‬ ‫אתו נשבע‪ .‬ואיך אפשר לאסור לו להעיד כיון שהוא יודע שאמת העיד‪.‬‬


‫סימן ח‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים‬

‫כה—‬

‫כח‬

‫קיא‬

‫אין ל ו להעיד‪ .‬ו א ם מ ע י ד אין ר ו ח ח כ מ י ם נ ו ח ה הימנו‪ ,‬ו מ כ ל‬ ‫מ ק ו ם אין מ ש מ ת י ן א ו ת ו ) ח ‪.‬‬

‫קרובים‪:‬‬ ‫ג‪ .‬ב מ ק ו מ ו ת ש ה ע ר כ א ו ת אין מ ח י י ב י ם ממון ע ל פי ע ד ו ת קרובים‪,‬‬ ‫מ ו ת ר ל ש נ י ע ד י ם שקרובים זה לזה‪ ,‬ל ה ע י ד ל ט ו ב ת נכרי ה ת ו ב ע‬ ‫א ת ישראל)ה(‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ע ר כ א ו ת שרגילים לדון כדין י ש ר א ל ואין מ ח י י ב י ם ממון ע ל פי‬ ‫ע ד א ח ד או קרובים‪ ,‬ש ע ו ו ת ו א ת ד י נ ם וחייבו ממון ע ל פי ע ד‬ ‫א ח ד א ו קרובים י ש ר א ל י ם ש ה ע י ד ו ב פ נ י ה ם ‪ ,‬פטורים ה ע ד י ם‬ ‫מ ל ש ל ם ל נ ת ב ע מ ה ש ה פ ס י ד ו וגם אין ע ל י ה ם ש ו ם עוון‪ ,‬כי ל א‬ ‫ה י ה ע ל י ה ם ל ש ע ר ש ה ע ר כ א ו ת יעוותו א ת דינם)ו(‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ע ר כ א ו ת שידועים שרגילים ל ק ב ל ש ו ח ד ל ע ו ו ת דין‪ ,‬יש‬ ‫אומרים שאסור לעד א ח ד להעיד בפניהם‪ ,‬ו א ם העיד משמתין‬ ‫א ו ת ו מ(‪.‬‬ ‫ו‪ .‬יש א ו מ ר י ם ש א ד ם ח ש ו ב ש ב ע ר כ א ו ת ס ו מ כ י ם ע ל עדותו‪ ,‬מ ו ת ר‬ ‫ל ה ע י ד בפני ע ר כ א ו ת שאין מ ח י י ב י ם ממון ע ל פי ע ד ו ת יחיד‪ ,‬אף‬ ‫ש א פ ש ר ש מ ח מ ת ח ש י ב ו ת ו י ס מ כ ו ע ל ע ד ו ת ו ויחייבו ממון‪ ,‬מ א ח ר‬

‫)ד( ר״מ מסרקסטה הובא בשמ״ק ב״ק קיג ע״ב‪.‬‬ ‫)ה( מהר״ש גאון במשפטים ישרים סי׳ סה ד״ה אמנם לענין‪ .‬שבתב בזמנינו‬ ‫שאין הערכאות מוציאים ע״פ ע״א ולא ע״פ קרובים‪ .‬יבולים האחים לומר‬ ‫כיון שהשר תבע מעמנו להעיד ואנו ידענו שעדותינו לא היה מועיל וכר‪,‬‬ ‫וכיון שכן הם לאו בר שמתא ואין להם שום חטא במה שהעידו‪.‬‬ ‫)ו( תומים סי׳ כח סק״י‪ ,‬ובתב שזהו החידוש בגמרא שכתוב שיכולים להעיד‪,‬‬ ‫שאל״ב פשיטא‪ .‬ועיין מש״כ בסק״ג בשם התועפות ראם שיש חידוש אחר‬ ‫בגמרא‪ .‬וכ״כ במשפטים ישרים סי׳ סה בשני עדים קרובים הובא בסק״ה‪.‬‬ ‫)ז( סמ״ג מ״ע קז בשם רבעו ניטים‪ .‬שפירש הגמרא ב״ק שם שכתוב ולא אמרן‬ ‫אלא בדיני דמגיסתא‪ ,‬שפירושו מקבלים קערות מלאות מאכל לשוחד‪ ,‬תרגום‬ ‫קערותיו מגיסוהי‪.‬‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫שאינו יכול ל ה ש מ ט מ ה ם מ ר ו ב חשיבותו)ח(‪ ,‬ויש א ו מ ר י ם ש א ס ו ר‬ ‫ל ו ל ה ע י ד לכתחילה)ט(‪ ,‬א ב ל א ם ה ע י ד אין מ ש מ ת י ן אותו)י(‪.‬‬

‫)ח( הנה בב״ק )קיר ע׳׳א( איתא אמר רב אשי כי הוינא בי רב הונא איבעיא לן‬ ‫אדם חשוב רסמכי עליה כבי תרי מפקא ממונא אפומיה ולא איבעי לי‬ ‫לאסהודי‪ ,‬או דלמא ביון דאדם חשוב הוא לא מצי משתמיט להו ומצי‬ ‫לאסהודי‪ ,‬תיקו‪ .‬וכתב הרא׳׳ש )שם פ״י טי׳ יד( וכיון דלא איפשטא אזיל‬ ‫ומסהיד‪ ,‬ובב׳׳י סי׳ בח ס״ב הביא דבריו והוסיף נראה שסובר תיקו זה כשאר‬ ‫תיקו דממון דהוי קולא לנתבע והעד הוא הנתבע‪ .‬וכיון דבשעה דקא ממהיר‬ ‫לא ברי לן דליסמך עלה כבי תרי מצי לאסהודי‪ ,‬ודעת רבינו )הטור( כדעת‬ ‫הרא״ש ז׳׳ל‪ ,‬ולכן סתם דבריו ולא חילק בין חשוב לשאינו חשוב‪.‬‬ ‫ובכנה״ג הגב״י סי׳ כג הקשה על הב״י דתיקו דממון דאזלינן לקולא‪ .‬היינו‬ ‫אם היינו דנין אם הלך והעיד אם חייב לשלם או משמתינן ליה וכו׳‪ ,‬אבל‬ ‫כיון דבעיית הגמרא אי יכול לאסהודי או לא לא שייך תירוץ‪ .‬זה‪ ,‬והביא בשם‬ ‫ם׳ בני‪.‬שמואל דכיון דצדדי הבעיא הוא אי מצי לאסהודי משום חילול ה׳ או‬ ‫לא אזלינן לחומרא וכר‪ ,‬וכ׳׳ב בהגה׳ כת׳׳י למהר׳׳א די בוטון‪ ,‬ובחשק שלמה‬ ‫הגב״י אות יא הקשה בשיש חשש חילול ה׳ הא כתב הרא׳׳ש בפירוש שיבול‬ ‫להעיד‪ ,‬כגון ביחד אותו הגוי דמותר אפילו במקום דמפקי ממונא ע׳׳פ ע׳׳א‪,‬‬ ‫וכתב זאת קודם בעית הגמי ולא הוי ספיקא דגמרא‪ ,‬ועיין בם׳ חלקו של ידיד‬ ‫)עט׳ קטז ד״ה תה( שדחה גם דבריו‪ ,‬דלא נקט הש׳־ס תחילה הצד דלא מצי‬ ‫מישתמיט‪ ,‬ועוד דכיון דל״ט משתמיט איך הוי ספק חילול הי‪ ,‬ובהרא־׳ש ליכא‬ ‫שום גילוי לפירוש זה עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫ובס׳ עדות ביעקב סי׳ פ )הובא בחשק שלמה הנ״ל( ביאר דברי הב״י ׳׳דלא‬ ‫מצי מישתמיט׳׳ הוא שיגיע לו שום הזיק אם לא יעיד‪ .‬ולכן כיון שתיקו‬ ‫דממונא לקולא לעד יכול להעיד כדי להמנע מהיזק‪ .‬וכ״כ בם׳ חלקו של ידיד־‬ ‫סי׳ בח דלא מצי מישתמיט שעי׳׳ז ירד ערכו בעיניהם מאבד מעמדן דמי יימר‬ ‫שיאמיגוה‪.‬‬ ‫ובחידושי הראב׳׳ד )שמ״ק שם בשמו( כתב ועוד דספיקא מצד שידונו בעד‬ ‫אחד בסתם בני אדם ובו׳‪ ,‬ופירש בשו״ת חת׳׳ס חר׳מ סי׳ כג את דבריו‪ ,‬דהא‬ ‫אין ברור לו שיאמינוהו כבי תרי וכוי‪ ,‬והו׳׳ל לענין ממון חבירו ספק וחלול ה׳‬ ‫ודאי ואץ ספק ממון מוציא מידי ודאי חילול ה׳‪.‬‬ ‫)ט( רמ״ה בפרטיו הובא בשמ״ק שם‪ .‬ישיש ב׳׳ק פ׳׳י סי׳ כג הובא בשייך סק׳׳י‪.‬‬ ‫שהביא דברי הרא״ש הגיל‪ .‬וכתב ולא ידעתי סברא זו דלא שייך כאן ספיקא‬ ‫דרבנן לקולא‪ ,‬דאף מדאורייתא אסור לעשות היזק וכר‪ ,‬וכתב עיכ נראה‬ ‫דטעות סופר וצ״ל ולא אזיל ומסהיד‪ .‬וכיב בשרת הרמיא סי׳ פח‪ ,‬דכיץ‬ ‫שנשאר בתיקו אץ לכתחילה להעיד עיי״ש‪.‬‬


‫סימן ט‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים ז—ח‬

‫קיט‬

‫ז‪ .‬א ם כ פ ו ה ע ר כ א ו ת ל א ד ם ח ש ו ב ש י ש ב ע א ם יודע ע ד ו ת ‪ ,‬א ס ו ר‬ ‫ל ו ל י ש ב ע ע ל ש ק ר ע ל ס מ ך ש י ח ש ו ב ב ל ב ו ע ל ד ב ר אמת)יא(‪,‬‬ ‫א ל א יעיד האמתגיב(‪.‬‬ ‫ח‪ .‬א ד ם ח ש ו ב ש מ פ ו ר ס ם לצדיק ש נ א מ ן ג ם ב ב י ת דין ש ל י ש ר א ל‬ ‫כ ש נ י ם ש מ ר י ע י ם ש ט ר ע ל פי עדותו)יג(‪ ,‬מ ו ת ר ל ו ל ה ע י ד ל ד ב ר י‬ ‫ה כ ל ‪ ,‬ו א ם ה ו צ ר ך ל י ש ב ע ש מ ע י ד א מ ת ‪ ,‬ישבע ו י א מ ר ה א מ ת ) י ח ‪.‬‬

‫)י( רמ״ה הנ״ל‪ .‬וכ׳׳כ בשרת הרמ׳׳א הנ״ל דבדיעבד אין לעונשם ע׳׳ב‪ .‬הואיל‬ ‫והדבר ספק דהרי נשאר בתיקו‪ .‬וכ׳׳ב ביש׳׳ש שם‪ .‬וב־׳ב באגודה שם סי׳ קלז‪,‬‬ ‫וב׳׳ב בחידושי אנשי שם על הגהות המרדבי בשם שארית יוסף‪.‬‬ ‫ויש שכתבו לחלק בין אם בקש הנתבע להפקיע הלוואת הנכרי באופן‬ ‫שיתחלל שם שמים על ידו שאז מותר אדם חשוב להעיד‪ ,‬אבל אם אין שם‬ ‫דדה אסור להעיד לכתחילה ואם העיד אין משמתין אותו‪ .‬כ״כ במאזנים‬ ‫למשפט סק׳׳ט ובחידושי הרי״ם ס״ק יא‪.‬‬ ‫ובשו״ת זרע אברהם חו״מ סי־ יב ובם׳ חלקו של ידיד סי׳ כח)עמו׳ לז ע׳׳ב(‬ ‫כתבו בדעת הרמב״ם דלא חילק וכתב סתם דכל המעיד ומוציא ממון שלא‬ ‫כדין ישראל דמנדין אותו עד שישלם‪ ,‬שייט דס׳׳ל דתיקו זה לחומרא שאינו‬ ‫יכול להעיד‪ ,‬ולכן חייב נידוי ותשלומים לכל המוציא ממון שלא כדין ישראל‬ ‫וכוי‪ .‬וכ׳׳ב בחלק יעקב הגב״י אות יד במסקנת דבריו‪.‬‬ ‫)יא( כעין נודרין לחרמים בנדרים כח ע׳׳א באומר יאסרו פירות העולם עלי‬ ‫אם אינם של בית המלך ואומר בלבו היום ומוציא בשפתיו סתם‪ ,‬ואע׳׳ג‬ ‫דדברים שבלב אינם דברים לגבי אונסין שאני‪.‬‬ ‫)יב( שיטמ׳׳ק בשם הראב׳׳ד ב׳׳ק קיד ע״א‪ ,‬שכתב וכ׳׳ש אם הוא צריך להשבע‬ ‫על כך‪ ,‬ואין בזה טענת אונס שבועה לסמוך על דברים שבלב‪ ,‬וכן פירש‬ ‫החת׳׳ס חרמ סי׳ כג את דבריו‪ ,‬וכתב והו׳׳ל עובר עבירה בידים לשבע על‬ ‫שקר‪.‬‬ ‫)יג( דנהי דהוה אתו לקמן לדינא לא מפקיגן ממונא אפומיה דחד סהדא‪ ,‬מ׳׳מ‬ ‫הוה מרענא שטרא אפומיה‪ ,‬דלא גרע מבת ר׳־ח‪ ,‬כתובות פה ע׳׳א‪ ,‬ויעויין‬ ‫בסמ׳׳ע שם סי׳ טו סקט׳׳ו איך נוהגים בזה׳׳ז‪ .‬מ׳׳מ כשהב׳׳ד שומעין שהצדיק‬ ‫הזה מכחש איש ההמוני הזה ויודעים בודאי שהאמת אתו עמו‪ ,‬והדרה ק׳‬ ‫לדוכתיה מה לי א׳ מה לי שנים‪ ,‬הרי אין מפסידו אלא מניע ממנו ריוח‬ ‫הפקעת הלואתו‪ ,‬שרת חת־׳ם הנ׳־ל‪.‬‬ ‫)יד( שרת חת׳׳ס הנ׳׳ל שכתב וא״כ שיצורף גם לזה חלול ה׳ בין העמים כיון‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ט‪ .‬א ם ה ע י ד א ד ם ח ש ו ב ב ע ר כ א ו ת ע ד נ ת ב ע ישראל‪ ,‬וחייבוהו‬ ‫ה ע ר כ א ו ת בממון שאי א פ ש ר ל ח י י ב ו ב ב י ת דין גם א ם יעידו בו‬ ‫שני עדיםגטו(‪ ,‬או ש ח י י ב ו ה ו יותר מ ה ש ה י ה מ ת ח י י ב ב ב י ת דיןנטז(‪,‬‬ ‫ח י י ב ה ע ד ל ש ל ם ל נ ת ב ע מ ה ש ה פ ס י ד ו גיז(‪ ,‬ויש ח ו ל ק י ם ופוטרים‬ ‫לשלםניח(‪.‬‬

‫ת ב י ע ת ישראל מנכרי‬ ‫י‪ .‬י ש ר א ל ש ת ו ב ע נכרי ב ע ר כ א ו ת ש ח י י ב ל ו ממון‪ ,‬והנכרי כ ו פ ר‬ ‫או שטוען פ ר ע ת י ‪ ,‬מ ו ת ר ל י ש ר א ל ל ה ע י ד ל ט ו ב ת ה נ כ ר י כדי‬ ‫לפוטרו‪ ,‬כי בדיני י ש ר א ל ג ם ה י ה ה נ כ ר י נ א מ ן ל פ ט ו ר ע צ מ ו‬ ‫דאדם חשוב הוא‪ ,‬ולפע׳׳ד לא יחלוק אדם מעולם שילך ויעיד‪ .‬ואם הוצרך‬ ‫לישבע באמת‪ ,‬ישבע ויאמר האמת‪.‬‬ ‫)טו( כגץ בעדות חבלות שאין ביד ב׳׳ד של ישראל לחייב כדמבואר בסי׳ א‬ ‫ס״ב עיי״ש‪ ,‬ועיין לעיל בסי׳ ח סעיף טז־יז‪.‬‬ ‫)טז( שרית חת׳׳ס הנ״ל‪ ,‬שכתב ואם אולי אחייב יפסקו עליו יותר מהראוי‪ ,‬זה‬ ‫פשוט שצריך העד לשלם מכיסו לשכנגדו‪ ,‬דה׳׳ל מציל עצמו בממון חבירו‬ ‫שמותר אלא שצריך לשלם‪ ,‬וראה להלן ס׳׳ק יח מה שתמה עליו בם׳ ערך‬ ‫ש׳׳י סי׳ כח‪.‬‬ ‫)יז( שרת רמ״א סי׳ פח‪ ,‬שכתב והא דמסתפק בגמרא באדם חשוב שהעיד‪,‬‬ ‫לאו לענין שלומי היזקו קא מבעיא ליה‪ ,‬דאותו סוגיא לא דברה כלל מזה‬ ‫ובו׳‪ ,‬אלא פשיטא דחייב לשלם מכח שהוא מציל עצמו בממון חבירו אפילו‬ ‫במקום שמציל עצמו וכל ישראל‪ ,‬כמו שאמרינן )ב״ק ם ע־ב( גדישין של‬ ‫ישראל וכו׳ עיי׳׳ש‪ .‬ועיי־ש בס״ק הקודם מה שהבאנו בשם שרת חת׳׳ס‪.‬‬ ‫)יח( עיין בבנה׳׳ג )הגב־׳י כג( שהביא דעת הרמ׳׳א הנ״ל‪ ,‬וכתב ואינו נראה לי‬ ‫דאיך מוציאים ממון ממנו מאחר דאיכא פלוגתא דרבוותא דאפילו באדם‬ ‫שאינו חשוב משמתינן ליה ואינו חייב לשלם וכוי‪ ,‬וסיים אין לחייבו שום‬ ‫חיוב וכן הסכים מהר״ש יונה‪ ,‬וכ׳׳ב בם׳ כפי אהרן ח׳׳ב חו״מ סי׳ ז באות ד‪.‬‬ ‫אולם כתומים כדק יא תמה על קושית כנה״ג‪ ,‬דמה שא״צ לשלם בע׳׳א‬ ‫דיכול לומר אמת העדתי‪ ,‬ואם כדבריו פטור שלא הזיק לחבירו‪ ,‬אבל בדיני‬ ‫חבלות שאף שהאמת אתו שחבל מ״מ בד׳׳י פטור ובדא׳׳ה חייב‪ ,‬ובאופן זה‬


‫סימן ט‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים ט— יב‬

‫קכא‬

‫ב ט ע נ ת פ ר ע ת י ‪ .‬ו נ מ צ א ש ה ע ד ל א ה פ ס י ד ל ת ו ב ע ד ב ר ש ה י ה יכול‬ ‫ל ז כ ו ת בדיני ישראל)יט(‪.‬‬ ‫יא‪ .‬דין זה ש מ ו ת ר ל ה ע י ד ה ו א רק א ם ת ב ע ו ה נ כ ר י ש י ב א ל ה ע י ד‬ ‫לו‪ ,‬א ב ל א ם ל א ת ב ע ו ‪ ,‬א ס ו ר ל ו ל י ל ך ל ה ע י ד בעבורו)כ(‪.‬‬ ‫ויש מי ש כ ת ב ש א ף א ם ת ב ע ו ה נ כ ר י כ ל ש ל א י ח ד ו ה נ כ ר י‬ ‫ל ע ד ו ת זו‪ ,‬א ם יכול ל ה ש ת מ ט מ מ נ ו ו ל ו מ ר שאינו זוכר א ת ה ע ד ו ת‬ ‫— ל א יעידגכא(‪.‬‬ ‫העיד שקר‪:‬‬ ‫יב‪ .‬י ש ר א ל ש ה ע י ד ב ע ר כ א ו ת ל ט ו ב ת נכרי לפוטרו מ ת ב י ע ת‬ ‫ישראל‪ ,‬ופטרו א ת הנכרי ע ל פי עדותו‪ ,‬ו נ ת ב ר ר א ח ר כ ך ל ב י ת דין‬ ‫ש ה ע י ד ש ק ר — אין בית דין יכולים ל ח י י ב ו ל ש ל ם דהוי ג ר מ א‬ ‫מיירי הרמ״א בתשר הנ׳׳ל‪ .‬וכעין זה כתב בנתיה״ט חידושים ס״ק יז‪ ,‬ישועות‬ ‫ישראל )עי״מ ז(‪.‬‬ ‫אולם בערך ש״י סי׳ בח ס״ר העיר על החת״ס הנ״ל‪ ,‬כיון דאנוס הוא‬ ‫מחמת שלא יחלל ש״ש ומוכרח לישבע באמת‪ ,‬הרי אנסוהו להראות שהוא‬ ‫פטור כדמבואר בחר׳מ סי׳ שפח ס״ב‪ ,‬והא דמציל עצמו בממון חבירו חייב‪,‬‬ ‫היינו בנשא ונתן ביד כדאיתא שם וכוי‪ ,‬עיי״ש שהאריך‪ ,‬וכעין זה תמה‬ ‫בשו״ת פרח מטה <‪ pm‬סי׳ קה על הרמ״א‪ ,‬ועיין בחשק שלמה הגב״י יא‬ ‫עיי״ש‪.‬‬ ‫ועיין בשרית קרני ראם סי׳ פח שמסתפק בעדים חשובים שיש חילול ה‪-‬‬ ‫אם לא יעידו‪ ,‬אם יש חשש שיוציאו ממנו ממון שאינו חייב שלא יעדו‪,‬‬ ‫הואיל עפ״י עדותם גורמים היזק לישראל‪ ,‬ונשאר בצ״ע‪.‬‬ ‫)יט( שו״ע סי׳ כח ס״ר‪ ,‬ומקורו מדברי הרא״ש )ב״ק פ״י סי׳ יד( שכתב הטעם‬ ‫שהרי גם בדץ ישראל היה פוטר עצמו בטענת פרעתי‪ ,‬וכ״ב בהג׳ מרדכי)ב״ק‬ ‫סי׳ ריב( בשם ר״ת‪ ,‬דהא בדינינו נמי אנו מעמידין ממון ביד בעליו אפילו בלא‬ ‫עד‪ ,‬דהמוציא מחבירו עליו הראיה‪.‬‬ ‫)כ( שו״ע שם מותר להעיד אם יתבעהו‪ ,‬משמע כשאין תובעו אסור להעיד‪,‬‬ ‫וכן דייקו באורים ס״ק טו ובשרת משפט וצדקה ביעקב ח״א סי׳ עט‪.‬‬ ‫)כא( שו׳׳ת משפט וצדקה הנ״ל‪ .‬וכתב ואף בתובעו הישראל שלא כדין‪ ,‬הרי‬ ‫כתבו התוס׳ וכוי‪ ,‬דמשמע הא איסורא איכא וכוי‪ ,‬וכ״ש אם הגוי אינו יודע אם‬ ‫הוא פרוע או לאו דטעותו מותרת‪• .‬דאז אם יעידו פשיטא דאיסורא קעבדי‪,‬‬


‫בין ישראל לנכריקכד‬ ‫בנזקין שפטור‪ ,‬כי ג ם ב ל א ע ד ו ת ו ה י ה ה נ כ ר י י כ ו ל ל ה פ ט ר ע ל ידי‬ ‫שבועה)כס‪.‬‬

‫עדות לפטור משבועה‪:‬‬ ‫יג‪ .‬י ש ר א ל ש ת ב ע נכרי ב ע ר כ א ו ת ש ח י י ב ל ו ממון ו כ פ ר הנכרי‪,‬‬ ‫וחייבו א ת ה נ כ ר י לישבעגכג(‪ ,‬מ ו ת ר ל י ש ר א ל ל ה ע י ד ל ט ו ב ת ה נ כ ר י‬ ‫א ם ב ק ש לו)כד(‪ ,‬כדי ל פ ו ט ר ו משבועה)כה(‪.‬‬ ‫יד‪ .‬א ם ה ג ד ת ה ע ד ו ת ה ו א ל פ ט ו ר ה נ כ ר י מ ש ב ו ע ה ש ל ת ו ר ה ‪ ,‬כגון‬ ‫ש ה נ כ ר י ה ו ד ה ב מ ק צ ת ע ל ת ב י ע ת ו ש ל ישראל‪ ,‬יש א ו מ ר י ם‬ ‫ש א ס ו ר ל י ש ר א ל ל ה ע י ד בדי ל פ ו ט ר ו מ ש ב ו ע ה זו‪ ,‬מכיון ש ה נ כ ר י‬ ‫אינו נ א מ ן ל י ש ב ע ש ה ו א חשוד‪ ,‬ו מ ת ו ך שאינו יכול ל י ש ב ע ה י ה‬ ‫צריך ל ש ל ם ‪ ,‬ו נ מ צ א ש ה ע ד פוטרו מממון‪ ,‬ואין בלד ע ד ה מ ס י י ע‬ ‫ל פ ט ו ר מממון)כ‪.0‬‬ ‫ויש מ ת י ר י ם ל י ש ר א ל ל ה ע י ד ‪ ,‬וסבירי ל ה ו ד ל א הוי ע ד ה מ ס י י ע‬

‫כיון דהגוי טועה מעצמו והעדים המונעים אותו מלזכות בהפקר הוה להו‬ ‫כגחלים אותו עכ׳׳ל‪.‬‬ ‫)כב( שרת שברי ח״א סי׳ קמז הובא בפת־׳ש ס״ק יא‪ .‬ועיין בקובץ הפוסקים‬ ‫סי׳ כח עמי נז שהביאו‪ .‬ונסתפק אם באופן זה משמתין אותו כיון שהעיד‬ ‫לטובת נכרי שלא מן הדין‪) ,‬הובא לעיל סי׳ ח ס״ק מז(‪.‬‬ ‫)בג( היינו שבועת היסת דכופר הכל‪ ,‬ובמודה במקצת שיש עליו שבועה‬ ‫דאורייתא יתברר בסעיף הבא‪.‬‬ ‫)כד( עיין לעיל סעיף יא ששייך גם לכאן‪.‬‬ ‫)כה( סמ״ע סי׳ כח ס״ק כג‪ .‬וכתב אף שיתכן שאלו לא העיד שמא היה הנכרי‬ ‫משלם ולא היה נשבע‪ ,‬אפ״ה מותר — דהרי גם בדיני ישראל ע׳׳א המסייע‬ ‫פוטרו משבועת היסת‪.‬‬ ‫)כר( בס׳׳ק הקודם הבאנו דברי הסמ׳׳ע שכתב שהרי גם בדיני ישראל ע׳׳א‬ ‫המסייע פוטרו משבועת היסת‪ ,‬וכתב באורים ס׳׳ק יז שדקדק לכתוב היסת‬ ‫דאם הגוי מודה במקצת ופסקו לו שבועה בזו אסור לו להעיד‪ ,‬דבד״י לא הוה‬ ‫ע׳׳א מסייע דגוי חשוד ואין אחד פוטר משבועה דממץ נתחייב‪ .‬וב״כ בש׳׳ך‬ ‫סי׳ עב ס׳׳ק סא שתמה על הב׳׳י)דס־ל שיכול להעיד( דהא הוא חשוד והרל‬


‫סימן ח‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים‬

‫כה—‬

‫כח‬

‫קיא‬

‫ל פ ט ו ר מממון)כז(‪ ,‬כיון שאין ה ת ו ב ע יכול ליטול רק בשבועה)כח(‪,‬‬ ‫ויש מ ת י ר י ם מ ט ע ם א ח ר מ ש ו ם ש ב ע ר כ א ו ת אין מ ח ש י ב י ם א ת‬ ‫ה נ כ ר י כ ח ש ו ד ונאמן ל י ש ב ע שם‪ ,‬נ מ צ א ש ה ע ד פ ט ר ו ר ק‬ ‫משבועה)כט(‪.‬‬ ‫מחוייב שבועה וא״י לישבע דצריך לשלם‪ ,‬ואין עד המסייע פוטר דהוי קם‬ ‫לממון‪ .‬והובא בחידושי רע״א על סמ״ע ס״ק כג‪.‬‬ ‫)כז( עיין בב״י סי׳ כח ס״ב שכתב על דברי הטור שכתב שיבול להעירו שגם‬ ‫בדיני ישראל העד המסייע פוטר‪ ,‬וכתב ב״י נראה שנתכוון להוסיף אפילו‬ ‫שהעכו״ם מודה במקצת‪ ,‬דבדינינו הוי מחוייב לישבע ועכו״ם אינו יכול משום‬ ‫ילא מהימני ומשלם‪ ,‬אפ״ה אם יש עד המסייע פוטרו משבועה בדינינו‬ ‫כמבואר בסי׳ עה וסי׳ פד‪ ,‬והלכך שרי לאסהודי עכ״ל‪ ,‬וכ״כ בט״ז לפרש דברי‬ ‫הטור‪ ,‬ועיין בס״ק הקודם שהבאנו מה שתמה הש״ך ע״ז‪ ,‬ועיין בשו׳׳ת דת אש‬ ‫סי׳ יח )הובא ברע״א סי׳ פז על ש״ך ס״ק טז( שכתב ונראה דלא דמי‪ ,‬דדוקא‬ ‫היכא שנתחייב ממון ע״פ טענתו בלא שבועת התובע אין ע״א פוטרו מחיוב‬ ‫ממון‪ ,‬משא״ב בחשיד על השבועה דמיירי הב״י דבשנגדו נשבע ונוטל‪ ,‬ובלא‬ ‫שבועה אינו נוטל כמבואר בסי׳ צב ובו׳‪ ,‬בכה״ג אין הע״א פוטרו מחיוב ממון‬ ‫רק שלא יטול התובע בשבועתו‪.‬‬ ‫)כח( ראה ס״ק הקודם מש״כ בשם דת אש‪ .‬דלפי״ז יכול הישראל להעיד‬ ‫לטובת הנכרי לפוטרו‪ ,‬כיון שגם בדיני ישראל היה נפטר בעדות ע״א‪.‬‬ ‫)כט( שו״ת תועפת ראם חו׳׳מ סי׳ יט‪ .‬וכתב עוד שמותר להעיד כיון שהוא‬ ‫יודע שהאמת אתו ושבועה לעברים שמץ איסור בו משום ״לא ישמע על‬ ‫פיך״‪ ,‬ושפיר מעיד כדי להצילו מן האיסור‪ .‬וכן כתב בחידושי הרי״ם סק״י‬ ‫לתרץ דברי הב״י‪.‬‬ ‫ועיין בס• תפארת מנחם שכתב דדברי האורים ברורים‪ .‬שבאמת כל הגדת‬ ‫עדות בפני ערכאות הוה כמו שמעידים חוץ לב״ד שהוא פסול‪ ,‬וע״כ התירו‬ ‫להעיד הוא כיון דאלו היו מעידים בפני ב״ד של ישראל היה הגדה כשרה‪,‬‬ ‫לכן רשאים לפני ערכאות אף דעכשיו היא הגדה פסולה‪ ,‬ולפ״ז בדין הנ״ל‬ ‫דבדינינו יהיה חשוד ולא יועיל עדותו ויהיה צריך לשלם ואין מועיל עדותו‪,‬‬ ‫גם בפני ערכאות א״י להעיד דשם הוי הגדה פסולה עיי״ש‪.‬‬ ‫ובקצות החשן סי׳ פז סק״ט כתב דהא דאין עד המסייע נאמן באופן‬ ‫שאמרינן מתוך שי״ל משלם‪ .‬הוא רק שתחילת חיובו הוא לשלם‪ ,‬בגון‬ ‫בשומר שמסר לשומר שמעיקר הדין חייב לשלם דהוה באומר לו איני יודע‬ ‫אם פרעתיך בלא הטעם שאינו יכול לישבע‪ ,‬אבל בע״א שחייבו שבועה או‬ ‫במודה במקצת שעיקר חיובו לשלם הוא רק משום שאינו יכול לישבע‪ ,‬ומביון‬


‫ק‬

‫כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ויש א ו מ ר י ם ש א ם י ש ר א ל ה ת ו ב ע ח ש ו ד ע ל ה ש ב ו ע ה א ס ו ר‬ ‫ל י ש ר א ל ל ה ע י ד ל ט ו ב ת הנכרי)ל(‪.‬‬ ‫טו‪ .‬א ם יש ל י ש ר א ל ה ת ו ב ע עד א ח ד ש מ ע י ד ש ה נ כ ר י חייב לו‪ ,‬יש‬ ‫א ו מ ר י ם ש ב א ו פ ן זה א ס ו ר ל י ש ר א ל א ח ר ל ה ע י ד ל ט ו ב ת ה נ כ ר י‬ ‫שאין ה נ כ ר י חייב לישראל)לא(‪ ,‬ויש מתירים)לב(‪.‬‬

‫שעד המסייע פוטרו מן השבועה שוב אין העד פוטרו מממון ולכן נאמן‪ .‬וכתב‬ ‫עוד מיהו בנסכא דר״א)דחטף מחבירו ואמר אין חטפי ודידי חטפי( היכא דיש‬ ‫לו ע״א המסייע דדידי׳ חטף יש להסתפק‪ ,‬דאפשר כיון דהעד העיד שחטף‬ ‫ה־׳ל כשנים‪ ,‬וא״כ תו לא מצי אמר דידי׳ חטף וממון גמור חייב הוא לשלם‪,‬‬ ‫א״ב אין ע׳׳א קם לממון‪ .‬אמנם בשמ־׳ק פ״ק כתב להדיא דגם בדין נסכא דר׳׳א‬ ‫עד המסייע פוטר וכר‪ ,‬וא״ב מכ״ש היכא דהוי חשוד אף שטוען א״י בעד‬ ‫המסייע פוטר‪ ,‬כיון דאינו אלא משום ליתא דשבועה עכ״ל'‪,‬‬ ‫ובקצות סי׳ ע׳׳ב ס״ק מג כתב דאין הנכרי צריך לישבע‪ .‬דכמו שאין ישראל‬ ‫נשבע על טענת נכרי כן אין נכרי נשבע על טענת ישראל‪ ,‬עיין במשובב‬ ‫נתיבות שכתב ולפ״ז עמדה במקומה קושית הב״י בסי׳ בו‪) ,‬שהקשה מדוע‬ ‫צריך הטור להוסיף שגם בד״י העד המסייע פוטר(‪ .‬ולפי דברי הקצות יוצא‬ ‫שמותר לו להעיד בכל גוונא‪ .‬דלא שייך בנכרי מתוך שאינו יכול לישבע‬ ‫ישלם‪ .‬ועיין בתשר שבסוף ספר אבני מילואים סי׳ כח ובספר דמשק אליעזר‬ ‫סי׳ כח אות ט‪.‬‬ ‫הבאתי הטעמים והסברות בזה‪ ,‬משום שיש בהם כמה נ״מ לדינא כפי‬ ‫שיבואר בסעיפים הבאים‪.‬‬ ‫)ל( בחידושי רע״א סי׳ פז על שייך ס׳׳ק טז‪ ,‬שכתב שם השייך מיהו היכא דהוי י‬ ‫מחוייב שבועה ואינו יכול לשלם אין עד המסייעו פוטרו‪ ,‬וכתב ע״ז ברע׳׳א‬ ‫עיץ בשרת דת אש סי׳ יח )הובא לעיל ס״ק בז( שכתב דדוקא היכא שזה‬ ‫נתחייב ממון בלא שיבועת התובעו‪ ,‬משא׳׳כ אם הנתבע חשוד דהדין שהכנגדו‬ ‫נשבע ונוטל עד המסייע פוטרו מלשלם ע׳׳ש‪ .‬מתוך דבריו ניכר בשניהם‬ ‫חשודים דצריך לשלם ממון גמור אין עד המסייע פוטרו עכ׳׳ל‪ .‬ולפ״ז גם כאן‬ ‫אם גם הנתבע חשוד‪ ,‬אסור להעיד לטובת ��נכרי‪ ,‬כיון שהע״א קם לפוטרו‬ ‫מממון‪.‬‬ ‫)לא( הטעם כיון שהנכרי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע כיון שהוא חשוד‬ ‫צריך לשלם ונמצא שהוא מעיד לפוטרו מממון וע״ז אין ע״א נאמן‪ ,‬ראה לעיל‬ ‫ס״ק כו‪.‬‬ ‫)לב( ראה בסעיף הקודם ובס׳׳ק כח וכט טעם המתירים וזה שייך גם לכאן‪.‬‬


‫סימן ח‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים‬

‫כה—‬

‫כח‬

‫קיא‬

‫ויש א ו מ ר י ם שאף ל ד ע ת ה מ ת י ר י ם ‪ ,‬א ם ה י ש ר א ל ה ת ו ב ע ח ש ו ד‬ ‫ע ל ה ש ב ו ע ה א ס ו ר להעיד)לג(‪.‬‬ ‫טז‪ .‬י ש ר א ל ש ת ב ע נכרי ב ע ר כ א ו ת שחטף מ מ נ ו חפץ‪ ,‬ויש‬ ‫ל י ש ר א ל ה ת ו ב ע ע ד א ח ד ש מ ע י ד שחטף‪ ,‬ו ה נ כ ר י מ ו ד ה ש ח ט ף‬ ‫וטוען ש ה ח פ ץ ש ח ט ף ה י ה שלו‪ ,‬שבדינינו ה נ כ ר י צריך ל ש ל ם כיון‬ ‫שאינו יכול ל י ש ב ע ל ה כ ח י ש העד‪ ,‬א ס ו ר ל י ש ר א ל א ח ר ל ה ע י ד‬ ‫ל ט ו ב ת הנכרי‪ ,‬כיון ש ה ו א פוטרו מ ת ש ל ו מ י ם ואין ע ד א ח ד נ א מ ן‬ ‫ע ל כך‪.‬‬ ‫וכן בנכרי ש ה ו ד ה ב מ ק צ ת ע ל ת ב י ע ת ו ש ל י ש ר א ל ו ע ל ה ש א ר‬ ‫טען שאינו יודע א ם חייב‪ ,‬שבדינינו חייב ל ש ל ם כיון שאינו יכול‬ ‫לישבע‪ ,‬א ס ו ר ל י ש ר א ל ל ה ע י ד ל ט ו ב ת ה נ כ ר י ולפוטרו)לח‪ .‬ויש‬ ‫מתירים)לה(‪.‬‬

‫עדות נגד שט״ח‪:‬‬ ‫יז‪ .‬י ש ר א ל ש ה ו צ י א ש ט ר חוב ב ע ר כ א ו ת ע ל נכרי ש ח י י ב ל ו ממון‪,‬‬ ‫א ס ו ר ל י ש ר א ל א ח ר ל ה ע י ד בפני ה ע ר כ א ו ת שיודע ש ה ש ט ר פרוע‪,‬‬

‫)לג( כנ״ל בסעיף הקודם‪ .‬וראה שם בסק״ל מש״ב שם‪.‬‬ ‫)לח לפי דברי שרת דת אש שהובא בס״ק כז ולי‪ ,‬אסור כאן להעיד כיון‬ ‫שאין הנכרי חייב שבועה אלא ממון‪ ,‬וגם לפי דברי השרית תועפות ראם‬ ‫והחידושי הרי״ם שהובא כס״ק כט‪ ,‬שהתירו שם להעיד כיון שבערכאות לא‬ ‫מחזיקים את הנכרי כחשוד‪ ,‬באופן זה יהיה אסור להעיד כיון שמה שצריך‬ ‫לשלם הוא לא משום שמחזיקים אותו לחשוד אלא כיון שאינו יכול לישבע‪,‬‬ ‫וכן לפי סברת הקצות בסי׳ פז שהובא שם שהטעם ששם מותר להעיד מכיון‬ ‫שתחילת חיובו הוא שבועה‪ ,‬כאן שעיקר חיובו הוא לשלם כיון שאינו יכול‬ ‫להכחיש העד אסור להעיד‪ ,‬וה״ה באופן השני שאומר איני יודע שחייב‬ ‫לשלם‪ ,‬אסור להעיד‪.‬‬ ‫)לה( לפי סברת הקצות החושן סי׳ עב דאין הנכרי צריך לישבע על טענת‬ ‫ישראל )הובא בס״ק כט(‪ ,‬יהי׳ מותר להעיד כיון שלא שייך מתוך שאינו יכול‬ ‫לישבע‪ .‬כיון שהוא פטור מלישבע על טענת הישראל‪.‬‬ ‫וראה לעיל בסי׳ ח ס׳׳ק כה מש״כ בשם שער המשפט סי׳ כח סק׳׳ג ובדברי‬ ‫משפט סק״ד‪ ,‬ששייך גם לדין זה‪.‬‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ב מ ק ו מ ו ת שיפטרו א ת ה נ כ ר י ע ל פי עדותו)ל‪.0‬‬ ‫יח‪ .‬באופן הנ״ל א ם ע ב ר ה י ש ר א ל ו ה ע י ד ל ט ו ב ת ה נ כ ר י ופטרו‬ ‫מ ל ש ל ם ‪ ,‬יש מ ה פ ו ס ק י ם ש מ ס ת פ ק ל ו מ ר שאין מ ש מ ת י ן אותו)לה‪,‬‬ ‫ויש א ו מ ר י ם ש מ ש מ ת י ן אותו)לח(‪ ,‬ויש ש מ צ ד ד י ם ל ו מ ר ש ה ע ד ג ם‬ ‫חייב ל ש ל ם ל ת ו ב ע ב ע ל ה ש ט ר מ ה שהזיקו)לט(‪ ,‬ו ל כ ן א ם ה ת ו ב ע‬

‫)לו( דין זה פשוט‪ ,‬ביון שמזיק לישראל שלא ע״פ דין תורה‪ ,‬כיון שבדיני‬ ‫ישראל לא היה הע״א נאמן נגד השטר‪.‬‬ ‫)לז( תומים סי׳ כח סק״ח‪ ,‬וכתב הטעם דיטעון אמת העדתי‪ ,‬בשלמא בגוי‬ ‫הרוצה להוציא ממון מישראל בזו אף דצועק האמת אתי חייב נידוי‪ ,‬דבלא״ה‬ ‫הפקעת הלואתו מותר‪ ,‬וא״כ איתרע חזקתו עב״פ שלא הי׳ לו להעיד‪ ,‬ולכך‬ ‫כשהישראל צועק שקר העיד מנדין אותו‪ ,‬שהרי עכ״פ עשה שלא כהוגן‬ ‫ואיתרע חזקתו‪ ,‬אבל בזה שבא ישראל להוציא מיד גוי‪ ,‬ואם האמת כדברי‬ ‫העד הר׳׳ז גזל גמור וקיי׳׳ל גזל גוי אסור ויפה עשה שהעיד‪ ,‬וא״כ איך נשמת‬ ‫אותו הרי הוא צועק האמת אתי ועשיתי להציל חבירי מאיסור גזל ואיסור‬ ‫של תורה‪ ,‬ועיי׳׳ש שהניח זה בצ׳׳ע‪.‬‬ ‫)לח( בס׳ אמרי בינה הל׳ עדות סוס׳׳י ז הביא דברי החומים‪ ,‬וכתב דלפי דברי‬ ‫מהריט׳׳ץ סי׳ קב מבואר דאף בכה־׳ג משמתינן ליה‪ ,‬כיון דנאמן נגד העד‬ ‫בשבועה היה לו להניחו‪ .‬אבל העיר בגוף הדין של החומים דהא בדיני‬ ‫ישראל היה הישראל נאמן אף בלא שבועה‪ ,‬דשבועת ע״א על שטר שהוא‬ ‫פרוע הוא רק מדרבנן להפיס דעתו של בעה׳׳ב‪ ,‬ותקנתא לנכרי לא עבדינן‪.‬‬ ‫וא׳׳ב האיך יהי׳ נאמן לומר שאמת ה ע ד במה דאף שבועה לא היה יבול‬ ‫לחייבו בדיני ישראל‪ ,‬ואף אם צועק שהיה רוצה למונעו מגזל‪ ,‬אינו רשאי'‬ ‫להעיד מה שאינו יכול לברר לפנינו שהדין עם הנכרי‪ .‬ובודאי משמתינן ליה‪.‬‬ ‫ועיין בם־ ים התלמוד ב״ק סי׳ קיד שדחה ראיתו של החומים עיי־ש‪ .‬וכ׳׳ב‬ ‫במאזנים למשפט )"שיובא להלן( שעכ׳׳פ ברור שמשמתין אותו‪ ,‬וכ״כ בס׳‬ ‫פתחי משפט סי׳ כח סק׳׳ז שלולי דברי החומים היה נראה דב׳׳ש דמשמתין‪,‬‬ ‫כיון דבדיני ישראל אם לא רצה הישראל לישבע היה נוטל‪ ,‬כיון דאין אומרים‬ ‫בשבועה דרבנן מתוך שאינו יכול לישבע משלם‪.‬‬ ‫)לט( במאזנים למשפט סק״ו הביא דברי החומים‪ ,‬וכתב ואמנם לדינא יראה‬ ‫לי דחייב לשלם בכה׳׳ג‪ ,‬שהרי מדין תורה שטר הוא כעדים‪ ,‬דבחזקה זו‬ ‫דשטרך בידי מ״ב מוציאין ממון מן הלוה‪ ,‬ועד עדים ודאץ אין העד נאמן‬ ‫לומר להציל חבירי מגזל נתכוונתי‪ ,‬דאנן סהדי שלא פרעוהו ע״י חזקה‬ ‫דשטרא והוי במבורר שהעיד שקר‪ .‬שהרי לדינא דידן שבועה חייב מדרבנן‬


‫סימן ח‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים‬

‫כה—‬

‫כח‬

‫קיא‬

‫רוצה‪ ,‬י כ ו ל ל ה ש ב י ע א ת ה ע ד ש ל א שיקר בעדותו)מ(‪.‬‬ ‫יט‪ .‬א ם ת פ ס ה ת ו ב ע חפץ מ ה ע ד ‪ ,‬וטוען ש ת פ ס ו מ ש ו ם ש ה ו א‬ ‫ר ו צ ה ל ג ב ו ת מ מ נ ו ע ב ו ר מ ה שהזיקו בעדותו‪ ,‬א פ י ל ו א ם יש ע ד י ם‬ ‫ש ר א ו ש ת פ ס אין מ ו צ י א י ם ממנו‪ ,‬רק ישבע ה ת ו ב ע ש ה נ כ ר י ה י ה‬ ‫חייב לחמא(‪.‬‬ ‫כ‪ .‬י ש ר א ל ש ה ו צ י א כ ת ב ידגמב( מ נ כ ר י ש ה ו א חייב ל ו ממון‪ ,‬ואין‬ ‫ה ת ו ב ע ו ה נ ת ב ע יודעים א ם כ ב ר פ ר ע ו א ו ל א ‪ ,‬כגון ש ה ת ו ב ע מ צ א‬ ‫ה כ ת ב יד ב י ר ו ש ת א ב י ו ואינו יודע א ם ב ב ר פ ר ע לאביו)מג( ו ג ם‬

‫והשטר בתוקפו וכר‪ ,‬וסיים אבל עכ״פ זה ברור דמנדין‬ ‫גדולה לחייבו אפילו ממון כדכתיבנא וכן עיקר‪ .‬ועיין‬ ‫דברי המאזנים למשפט והסכים עמו שחייב לשלם‪.‬‬ ‫למשפט רצה לדחות שיהא פטור עיי׳׳ש‪ .‬וסיים ולולא‬ ‫דחייב לשלם‪ ,‬אלא דמה אני נגדו עיי׳׳ש‪.‬‬

‫אותו כיון שיש סברא‬ ‫בס׳ ערך ש״י שהביא‬ ‫ודחה מה שהמאזנים‬ ‫דברי תומים היה נ׳׳ל‬

‫)מ( ערך ש״י הנ״ל‪ ,‬וכתב דבלא׳׳ה דעתי נוטה כן כמ‪-‬ש לעיל‪ ,‬והכא י׳־ל כ־ע‬ ‫מודו דכנגד שטר לא מהני עדותו‪ ,‬והוי כקרוב ופסול דכתבו נתיבות וקצרה‬ ‫דיכול להשביעו‪.‬‬ ‫)מא( ערך ש׳׳י הנ׳־ל‪.‬‬ ‫)מב( שאם יש לו שט״ה בעדים‪ .‬מבואר בסעיף הקודם שע׳׳א אסור להעיד‬ ‫ובשני עדים יבואר בסימן הבא‪.‬‬ ‫)מג( בהל״פ סי׳ כח עמו׳ פג כתב בביה״ל שדוקא אם הישראל הוא יורש‬ ‫ואינו יודע אם הוא פרוע אז הוא בגדר טעות גוי שהוא מותר‪ .‬אבל אם‬ ‫הישראל יודע שהוא פרוע אסור‪ ,‬שהרי אסור להטעותו ואם הישראל יודע‬ ‫הרי הוא מטעהו‪ .‬והביא דברי הרמב׳׳ם )פי׳׳א גזילה ה׳׳ד( שהטעם שטעות‬ ‫עכו״ם מותר מפני שהיא כאבידתו הואיל בהתירא אתי לידיה‪ ,‬ולכן גם כאן‬ ‫אע״פ שמוציא ע׳׳י השטר אין כאן איסור הואיל והישראל אינו יודע ובהיתרא‬ ‫אתי לידיה ומותר‪ ,‬אבל אם הישראל יודע שהשטר פרוע הרי אין כאן‬ ‫בהיתרא אתי לדי׳ ואסור‪ .‬וכתב דעפ־׳ז מובן למה ברנו של התומים )הובא‬ ‫בסעיף יח( נטה להתיר להעיד כדי להציל את ישראל מאיסור גזל‪ ,‬כי שם‬ ‫הישראל יודע שהשטר חוב פרוע‪ ,‬והר׳׳ז בכלל להטעותו כיון שבאיסורא אתי‬ ‫לידיה‪.‬‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ה נ כ ר י ה נ ת ב ע אינו זוכר א ם פרעו)מד(‪ ,‬א ם יש ע ד י ם שיודעים‬ ‫ש ה ו א פרוע א ס ו ר ל ה ם ל ה ע י ד ע ל כך)מה(‪ .‬כי מ ע י ק ר הדין מ ו ת ר‬ ‫ל י ש ר א ל ל ג ב ו ת ה ח ו ב מ ה נ כ ר י אף א ם כ ב ר פרע‪ ,‬כיון ש ה ו א ט ע ו ת‬ ‫נכרי ש מ ו ת ר ‪ ,‬ולכן אין ל ה ע ר י ם ל ה ע י ד ו ל מ נ ו ע א ת ה י ש ר א ל‬ ‫ל ז כ ו ת מהפקר)מה‪.‬‬ ‫כ א ‪ .‬י ש ר א ל ש ת ב ע נכרי ב ע ר כ א ו ת ש ה ו א חייב לו ממון‪ ,‬והנכרי‬ ‫טוען ש כ ב ר ש ל ם א ת ה ח ו ב ל י ש ר א ל א ח ר ‪ ,‬ש א מ ר ל ו שיש ל ו‬ ‫ה ר ש א ה מ ה ת ו ב ע לגבות ה ח ו ב והתובע מכחיש‪ ,‬א ם ה ל ך‬ ‫ה י ש ר א ל השני והעיד בפני ה ע ר כ א ו ת ש ה י ה ל ו ה ר ש א ה מ ה ת ו ב ע‬ ‫ו ע ל פי ע ד ו ת ו פטרו א ת הנכרי‪ ,‬חייב ה י ש ר א ל השני ל ש ל ם ל ת ו ב ע‬ ‫כ ל מ ה שהפסידו‪ ,‬ואינו נ א מ ן ל ו מ ר א מ ת ה ע ד ת י ‪ ,‬כיון ש ה ו א נוגע‬ ‫בעדות)מז(‪.‬‬ ‫בב‪ .‬ע ד א ח ר שאינו נוגע ב ע ד ו ת ‪ ,‬גם א ס ו ר ל ו ל ה ע י ד ל ט ו ב ת‬

‫)מד( שאם הוא יודע שפרוע איכא חילול השם בדבר ואסור‪ ,‬ועוד שהנכרי‬ ‫היה נאמן לומר שהוא פרוע כמבואר בסי׳ סט ס״ב שנאמן ונשבע היסח‬ ‫ונפטר‪ ,‬ואינו יכול לומר שטרף בידי מאי בעי‪ ,‬שאינו חושש להניחו בידו כיון‬ ‫שאינו שטר גמור‪.‬‬ ‫)מה( ובעד אחד בודאי שאסור להעיד‪ ,‬והחידוש הוא אף שיש שני עדים‬ ‫שפרוע‪ ,‬אעפ״ב אסורים מלהעיד ביון שמותר לישראל לגבות ממנו‪.‬‬ ‫)מו( שו״ת משפט הידקה ביעקב ח׳־א סי׳ עט‪ ,‬וכתב שאם הם מעידים הוה‬ ‫להו בגחלים אותו‪ ,‬וע״ש שכתב שגם אם הגוי יודע עדיף לכתחילה‬ ‫לאשתמוטי מלהעיד‪ ,‬ודבריו הובא לעיל סעיף יא‪ ,‬וכעין זה כתב בשו׳־ת עדות‬ ‫ביעקב סי׳ פ‪.‬‬ ‫)מז( שרת מהרים מינץ סי׳ מד‪ ,‬וכתב שמה שכתוב שאם ישראל תובע לנכרי‬ ‫שמותר להעיד‪ ,‬הוא רק כשהנכרי אומר פרעתי‪ ,‬דגם בדיני ישראל היה נאמן‬ ‫ע׳׳ב — דהמוציא מחבירו עליו הראיה‪ ,‬אבל בעובדא דידן הגויים לא טענו‬ ‫שפרעו לראובן רק אמרו שנתנו לשמעון וכר‪ ,‬שאם לא היה מעיד כן היו‬ ‫הגרים מחוייבים לראובן‪ .‬והגויים היו חוזרים לתבוע לשמעון וכר‪ ,‬והעיד‬ ‫לגויים להנאת עצמו להציל ממונו במעות ראובן‪ .‬וכתב שם דאפילו היו שנים‬ ‫ג״ב אין עדותם עדות‪ ,‬מאחר שהם נוגעים בעדותם שלא יתגלגלו הגויים‬ ‫עליהם‪ ,‬וממילא בטל עדותם עיי־ש‪ ,‬והובא בכנה״ג הגה׳׳ט אות טז‪ ,‬יט‪.‬‬


‫סימן ח‪ :‬עד אחד בערכאות סעיפים כה—‬

‫כח‬

‫קיא‬

‫הנכרי‪ ,‬כיון ש ב ל א ע ד ו ת ו ה י ה ה נ כ ר י מ ח ו י י ב ל ש ל ם ‪ ,‬ובדינינו אין‬ ‫ע ד א ח ד נ א מ ן ל פ ט ו ר מתשלומים)מח(‪.‬‬

‫עדות שקר‪:‬‬ ‫בג‪ .‬י ש ר א ל ה ת ו ב ע מ נ כ ר י שחייב ל ו ממון‪ ,‬א ס ו ר ל י ש ר א ל א ח ר‬ ‫ל י ל ך ו ל ה ע י ד ש ק ר ל ט ו ב ת ישראל)מט(‪ ,‬ש א ס ו ר ל ה ע י ד ש ק ר ג ם‬ ‫ע ד נכרים)‪.0‬‬

‫והביאו בישועות ישראל סי׳ כח עי־מ סוף סק׳׳ו‪.‬‬ ‫)מח( כן מבואר מדברי מהרי׳׳ם מינץ שהובא בס׳׳ק מז‪ ,‬וכן מבואר בכנה״ג‬ ‫הגה״ט אות טז בשמו‪.‬‬ ‫)מט( ס׳ זכרינו לחיים חרמ אות ע׳ בשם ס׳ שולחן המלך‪ ,‬וכן הביאו בס׳‬ ‫חלקו של יוסף )אמאדי( בליקוטיו על חו״מ‪.‬‬ ‫)נ( בם׳ חלקו של יוסף הנ׳׳ל הביא שם דברי הרב מנחה בלולה שדקדק‬ ‫בהפסוק לא תענה ברעך ול״כ לא תענה באחיך‪ ,���להורות שגם נגד הכותי‬ ‫אסור להעיד שקר‪ ,‬שגם או״ה נקראו רעים דכתיב במצרים וישאלו איש מאת‬ ‫רעהו‪ ,‬וגם רבעו בחיי בפי יתרו כ״כ‪ ,‬אבל כתב דמהרבה גמרות דרשינן בכרם‬ ‫רעך ולא בכרם גוי‪ ,‬או גבי נזיקין דרשינן רעך ולא גוי‪ ,‬וכתב דהסברא נותנת‬ ‫כך דלא משום שהוא גוי הותר לישראל לדבר שקר‪ ,‬משרה דרשו רבנו בחיי‬ ‫והמנחה בלולה דרעך דכאן היינו אפילו גוי‪.‬‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫סימן י‬

‫עדים בערכאות‬ ‫א‪ .‬נכרי ה ת ו ב ע ב ע ר כ א ו ת א ת י ש ר א ל ש ח י י ב לו‪ ,‬ו ה ל כ ו שני‬ ‫ע ד י ם י ש ר א ל י ם והעידו ש ה ם יודעים ש ה י ש ר א ל חייב לנכרי‪ ,‬אין‬ ‫מ ש מ ת ין אותם)א(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬יש א ו מ ר י ם ש מ ו ת ר י ם אף ל כ ת ח י ל ה ל י ל ך ל ה ע י ד ל ט ו ב ת‬ ‫הנכרי‪ ,‬כיון שיש ב כ ח ע ד ו ת ם ל ח י י ב ו ממון ג ם בדיני ישראל)ב(‪,‬‬ ‫ויש א ו מ ר י ם ש א ם אין ב מ נ י ע ת ע ד ו ת ם מ ש ו ם ח י ל ו ל ה ש ם א ס ו ר‬ ‫ל ה ם ל כ ת ח י ל ה ל ה ע י ד ‪ ,00‬א ב ל א ם העידו אין מ ש מ ת י ן א ו ת ם ‪ ,‬אף‬

‫)א( ב״ק קיד ע״א‪ .‬ולא אמרן)שמשמתין את המעיד בערכאות( אלא חד אבל‬ ‫תרי לא‪ .‬וכתבו כתוס׳ שם ד״ה ולא אמרן‪ ,‬וא״ת והא לעיל שרי להפקעת‬ ‫הלואה‪ ,‬וא׳׳ב מפסידים אותו הרבה שאם היה רוצה יכול לכפור‪ ,‬וי׳׳ל דמכל‬ ‫מקום לא משמתינן ליה כיץ שאץ משלם על ידם אלא מה שחייב לו‪.‬‬ ‫)ב( ברמ׳׳א סי׳ כח ס׳־ד כתב וכ׳־ש שב׳ עדים יכולים להעיד‪ .‬שהרי גם בדין‬ ‫ישראל יתחייבו על פיהם‪ .‬וכתב הסמ׳׳ע ס״ק כד פירוש שהעברים התובע‬ ‫מוציא ממון ע״י‪ .‬וכ״כ ברא״ש בפסקיו בב״ק שם‪ .‬שהקשה קושית התוס׳‬ ‫)הובא בסק״א(‪ .‬ותירץ מ״מ כיון דאין מפסידים לו משלו יכולים להעיד‪ ,‬וכ׳׳כ‬ ‫במרדכי ב׳׳ק סי׳ קיז ׳־וה־׳מ ע״א אבל תרי לא׳׳‪ .‬כלומר הואיל והדבר ידוע‬ ‫שהוא חייב כדין עשו שהעידו עליו‪ .‬וכ׳׳ב מהר׳׳ש יונה בס׳ שי למורא הל׳‬ ‫עדות סי׳ ב‪ .‬ועוד אחרונים‪.‬‬ ‫)ג( עיין בתוס׳ ב״ק*)הובא בסק״א( שכתב דמ׳׳מ לא משמתינן ליה‪ .‬ודייק‬ ‫ביש״ש ב״ק פ׳׳י סי׳ כג שלכתחילה לא יעידו ורק אם העידו אץ משמתין‬ ‫אותו‪ .‬וזה שלא כדברי הרא׳־ש )הובא בסק־׳ב( שכתב ששנים מעידים גם‬ ‫לכתחילה‪ ,‬וכתב ביש״ש שיש ליישב דברי התוס־ שלא יחלוק עם דברי‬ ‫הרא׳׳ש‪ ,‬שדברי התום׳ וכר נאמרו באופן שאין בהפקעת הלואת הגוי משום‬ ‫חילול הי‪ .‬והרא׳׳ש שכתב שמותר להעיד לכתחילה כאשר אין חילול ה׳‬ ‫בהפקעת הלואתו‪ .‬היוצא לפ׳־ז שגם לפי תום׳ מותר להעיד לכתחילה‪ .‬ולפי‬ ‫הרא׳׳ש והמרדבי אסור להעיד לכתחילה כשאין חילול הי‪ ,‬וכעין זה כתב בס׳‬ ‫מאזנים למשפט סי׳ כח סק־׳ד עיי׳׳ש‪ .‬ועיין בשו״ת זרע אברהם )יצחקי( חו״מ‬


‫קלז סימן י‪ :‬עדים בערכאות סעיפים‬

‫יד—‬

‫יז‬

‫א ם העידו מ ע צ מ ם ב ל א ב ק ש ת נכרי ה ת ו ב ע ) ח ‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ה י ה ב מ נ י ע ת פרעונו ש ל י ש ר א ל ה נ ת ב ע כדי ל ג ר ו ם ח י ל ו ל ש ם‬ ‫מ ו ת ר י ם ה ע ד י ם ל ה ע י ד א פ י ל ו ל כ ת ח י ל ה ) ה ( ‪ ,‬ויש‬ ‫שמים‪,‬‬ ‫מ ה ר א ש ו נ י ם ש ד ע ת ו ש ג ם חייבים ל ה ע י ד ו א ס ו ר ל ה ם ל כ ב ו ש‬ ‫ע ד ו ת ם מ ל ה ע י ד ל ט ו ב ת ה נ כ ר י ה ת ו ב ע א ת ישראל)‪.0‬‬ ‫ד‪ .‬יש מ י ש כ ת ב שאף ל ש י ט ו ת ש א ו ס ר ו ת ל כ ת ח י ל ה ל ע ד י ם‬ ‫להעיד‪ ,‬א ם ר א ו ב י ת דין צורך ש ע ה ל ה ע י ד ‪ ,‬י כ ו ל י ם ל ה ר ש ו ת‬ ‫ל ה ע ד י ם להעיד)ז(‪ ,‬וכן א ם ת ב ע ם ה נ כ ר י שיעידו עבורו‪ ,‬יש מי‬ ‫ש כ ת ב שמותרים להעיד לכתחילה)ח(‪.‬‬

‫סי׳ יב שדחה דברי היש״ש דהרא״ש מיירי בדאיכא חילול הי‪ .‬דא׳־כ מאי‬ ‫קשיא לי׳ להרא־ש הא שרי לכפור‪ ,‬ואם איירי כשיש ח״ה הלא אסור לכפור‪,‬‬ ‫אלא ודאי איירי הרא״ש בדליבא ח״ה בלל ואעפ״ב מותר לכתחילה‪ .‬וכ״כ‬ ‫כתומים דחוס׳ ס׳׳ל דאסור בכל אופן‪ .‬ועפ׳׳ז יישב דברי הרי׳׳ף דהשמיס הדין‬ ‫של שנים מותרים להעיד‪ ,‬וצ״ל דסמיך אמ׳׳ש מקודם דע״א משמתינן דהא‬ ‫מוציא ממון ע״פ ע׳׳א ובמקום דאין מוציאין ע״פ ע״א לא משמתין‪ ,‬ואילו ס׳׳ל‬ ‫דתרי מעידין לכתחילה זהו לא נלמד מדיוקא הנ״ל‪ ,‬די׳׳ל בחד משמתינן‬ ‫משא״ב בתרי‪ ,‬אבל לומר דיהיו מורשים להעיד לכתחילה לא נשמע מהך‬ ‫דיוקא וא״כ הר־ל להרי׳׳ף להביאו‪ .‬א״ו דס״ל דבאמת בתרי אין מותר להעיד‬ ‫לכתחילה כדעת התוס׳‪ ,‬וסיים ולכן יש להחמיר‪.‬‬ ‫)ד( ב״ח סעיף ב‪ ,‬כיון שלא הפסידו אותו משלו כלום‪ .‬והביאו בכנה׳׳ג הגה״ס‬ ‫אות טו‪.‬‬ ‫)ה( יש׳׳ש ב׳׳ק פ״י סי׳ כג בשיטת הרא׳׳ש )הובא בסק׳׳ג(‪ .‬וכתב א״ב בתחילה‬ ‫יכולים להעיד ולא יכול לומר לו הישראל מה לך בקידוש השם תקדש השם‬ ‫בשלך ואיך אתה רוצה לכפות אותי לקדש השם‪ .‬לאו כל כמיניה למימר הכי‪,‬‬ ‫שאיבא באן שני עדים ואין מחסרין אותו ממון שלא כדין‪ .‬וגם אין מוציאין‬ ‫ממנו אלא ממילא ע״פ יחוייב‪ ,‬ואינו דומה למוציא אבידה וכר‪.‬‬ ‫)ו( חידושי הראב״ד )ב״ק קיג ע׳׳ב(‪ .‬והובאו דבריו ברשב׳׳א ושטמ״ק שם‪.‬‬ ‫)ז( חלקו של ידיד )דף קטז ע״ב(‪ .‬וכתב כן ע״פ השיטות שסוברות שאסור‬ ‫לכתחילה להעיד עיי״ש‪.‬‬ ‫)ח( חשק שלמה סי־ כח הגה־־ט אות יג‪.‬‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫פסולים לעדות‪:‬‬ ‫ה‪ .‬שני ע ד י ם ק ר ו ב י ם ד י נ ם כ ע ד אחד)ט(‪ .‬ולכן א ס ו ר ל ה ם ל ה ע י ד‬ ‫ב ע ר כ א ו ת ב א ו פ נ י ם ש ע ד א ח ד א ס ו ר ל ה ע י ד ‪ ,‬כגון ב מ ק ו מ ו ת‬ ‫ש מ ו צ י א י ם ממון ע ל פי עדותם)י(‪ ,‬ו א ם עברו והעידו מ ש מ ת י ן‬ ‫אותם)יא(‪.‬‬ ‫דין זה ה ו א ב כ ל עדים ש פ ס ו ל י ם ל ע ד ו ת בדיני ישראל‪ ,‬ש א ס ו ר‬ ‫ל ה ם ל ה ע י ד בפני ע ר כ א ו ת אף בשני עדיםןיב(‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ה י ה ע ד א ח ד כ ש ר והשני פ ס ו ל א ו קרוב‪ ,‬ד י נ ם כ ע ד א ח ד ‪ ,‬ולכן‬ ‫א ס ו ר י ם ל ה ע י ד ב ע ר כ א ו ת שיוציאו ממון ע ל פי עדותם)יגא‬

‫)ט( רמ״א סי׳ כח ס״ד‪ .‬ועיין בם׳ תוספות ירושלים טי׳ כח ס״ד שהקשה שאם‬ ‫ב׳ קרובים מעידים בב״ד לא היו חשובים אפילו כעד אחרידערותן בטלה‪.‬‬ ‫ואיך כתב הרמ״א ששני קרובים הרי הם אחד‪.‬‬ ‫)י( עיין בסמ׳׳ע שם ס׳־ק כו שכתב שהגירסא ברמ״א על דין קרובים‪ .‬דהרי‬ ‫בדינינו אין מוציאין ממון על ידן כעל פי ע׳׳א‪ .‬ור׳׳ל דבמו דע׳׳א אסור להעיד‬ ‫במקום שמוציאין העכרם ממון ע׳׳פ ע״א‪ ,‬מה״ט נמי אפילו במקום שאין‬ ‫מוציאין ממון ע׳׳י ע׳׳א‪ ,‬מ׳׳מ כיון שנוהגים להוציא ע״פ ב׳ שהם קרובין זה‬ ‫לזה‪ .‬אסור להן להעיד כיון שבדיננו אין מוציאין ע׳׳י קרובין‪ .‬והרי דינם כדין‬ ‫ע־׳א שאסור להעיד‪.‬‬ ‫)יא( יש״ש ב׳׳ק פ׳׳י סי׳ כג‪.‬‬ ‫)יב( הר׳׳ש יונה הלכות עדות סי׳ ב‪ .‬הובא בכנה׳׳ג סי׳ כח הגב׳׳י אות כר‪.‬‬ ‫ועיין בשו״ת פרי הארץ ח״א סי׳ יג שכתב שאם העידו שנים בערכאות נגד‬ ‫ישראל‪ ,‬והם שונאים אותו והעידו עליו מחמת שנאה‪ .‬כיון דהשונא פסול‬ ‫לעדות דינם כשני קרובים שהביא הרמ׳׳א דחייבין דהוי להו כחד ומשמתין‬ ‫אותו‪ .‬וא׳׳ב גם בזה חשבינן להו כחד ומשמתין להו‪ ,‬ועיין בקובץ הפוסקים‬ ‫סי׳ כח ס׳׳ד שהוסיף שאפילו אחד מהעדים שונא דינא הכי‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫אחייב באם אחד מהעדים ריק ופוחז דמשמתין לכשר‪.‬‬ ‫)יג( הר׳׳ש יונה שם והובא בכנה׳׳ג שם‪ ,‬והנה בם׳ בית אברהם סי׳ כח ס׳׳ב‬ ‫כתב לפי הרי׳׳ף שהשמיט הדין של שני עדים‪ .‬שפירש הדץ של שני עדים‬ ‫המוזכר בגט׳ דהכוונה שיש עד אחד גוי וע׳׳א ישראל שמותר להעיד‪ ,‬ול׳׳א‬ ‫דבדינינו אינו מועיל עדות הגוי והוי כאילו העיד הישראל לבד‪ .‬אלא כיון‬ ‫דהוי תרי סהדא מותר להעיד‪ ,‬והרי׳׳ף לא הביא דין זה משום דילפינן ליה‬


‫סימן י‪ :‬עדים בערכאות סעיפיםיד—יז‬

‫קלז‬

‫ז‪ .‬ע ד י ם שנוגעים בערות‪ ,‬א ס ו ר ל ה ם ל ה ע י ד ב ע ר כ א ו ת ) י ח בין א ם‬ ‫ה ת ו ב ע נכרי ו ה נ ת ב ע י ש ר א ל ובין א ם ה ת ו ב ע י ש ר א ל ו ה נ ת ב ע‬ ‫נכרי‪ ,‬ו א ם ע ב ר ו והעידו והוציאו ממון ע ל פ י ע ד ו ת ם ‪ ,‬ח י י ב י ם‬ ‫ל ש ל ם ל י ש ר א ל מ ה שהפסידו)טו(‪.‬‬

‫אופנים שאסורים ל ה ע י ד‬ ‫עדות שא״א לחייבו בב״ד‪:‬‬ ‫ח‪ .‬א ס ו ר ל ע ד י ם ל ה ע י ד ב ע ר כ א ו ת א ם יודעים שיחייבו א ת‬ ‫ה נ ת ב ע ב מ מ ו ן ש א י א פ ש ר ל ח י י ב ו ב ב י ת דין‪ ,‬כגון ש מ ע י ד י ם‬ ‫ש י ש ר א ל ח ב ל בנכרי‪ ,‬שבדיני י ש ר א ל א י א פ ש ר ל ח י י ב ו ע ל בך)טז(‪.‬‬ ‫ו א ם ע ב ר ו והעידו‪ ,‬מ ש מ ת י ן א ת ה ע ד י ם וחייבים ל ש ל ם ל י ש ר א ל‬ ‫מ ה שהפסידו)יז(‪.‬‬

‫מהא דאיתא בגמרא ״אבל בי דוואר אינהו נמי חד אמומתא שדו ליה״‪ ,‬אע״פ‬ ‫שחיוב שבועתם אינו חיוב ואם לא ירצה לישבע וישלם יוצא שחייבוהו שלא‬ ‫כדין — אעפ״כ מותר לו להעיד‪ .‬ה״ה שנים ואחד מהם נכרי‪ ,‬יוצא לפ־ז שאם‬ ‫אחד פסול ואחד כשר מותר להעיד‪ ,‬ועי״ש שכתב שלפי שיטת הרמב״ם א״א‬ ‫לפרש כן‪ .‬ובשו״ת פרח מטה א ה ח סי׳ קה )ד״ה וכ״ת( מוכח שבעד אחד נכרי‬ ‫וע״א ישראל אסור להעיד עיי״ש‪.‬‬ ‫)יד( פשוט שהם פסולי עדות כבסעיפים ה—ז‪.‬‬ ‫)טו( שרית מהר״ם מינץ סי׳ מד )הובא לעיל בסי׳ ט ס״ק מז(‪.‬‬ ‫)טז( כדמבואר בחו״מ סי׳ א ס״ב דעל חבלות אץ גובץ דיינים שאינם סמוכים‬ ‫בא״ י עיי־ ש‪.‬‬ ‫)יז( שו״ת רמ״א סי׳ פח‪ .‬וכתב שם לענין הכאות ושאר דברים שדין כותים‬ ‫אינו כרץ ישראל רק קונסים הישראל המכה בממונו‪ ,‬פשוט שאסור להעיד‬ ‫וכוי‪ ,‬סוף דבר הנראה שאלו העדים הרעו לעשות ולכן דינן הכי‪ ,‬אם ברצונם‬ ‫העידו משמתינן להו וגם צריכים לשלם לניזק‪ ,‬והוסיף שגם לדעת המרדבי‬ ‫שאין העד חייב בתשלומים כיץ שיבול לומר אמת העדתי‪ ,‬בנדון זה חייב‬ ‫העד בתשלומים כיון שחייב את הישראל בדבר שלא היה מתחייב מן‬ ‫התורה‪ ,‬וכ־כ בשו״ת זרע אברהם )יצחקי( חו״מ סי׳ יב‪.‬‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ט‪ .‬א ם ה ו כ ר ח ו ה ע ד י ם ל ה ע י ד אין מ ש מ ת י ן א ו ת ם ‪ ,‬בי ה י ה מ ו ת ר‬ ‫ל ה ם להעיד)יח(‪ ,‬א ב ל ח י י ב י ם ל ש ל ם ל י ש ר א ל מ ה ש ה פ ס י ד ו ‪ ,‬כדין‬ ‫ה מ צ י ל ע צ מ ו ב מ מ ו ן ח ב י ר ו ש ח י י ב לשלםניט(‪ ,‬ויש פוטרים‬ ‫לשלם)כ(‪.‬‬ ‫— שיעור ה ת ש ל ו מ י ם ב ע ד ו ת ח ב ל ו ת נ ת ב א ר בסימן ח סעיף יז —‬

‫בקרון‪:‬‬ ‫י‪ .‬נכרי ש ה פ ק י ד פקדון ביד י ש ר א ל ונאבד‪ ,‬א ס ו ר ל ע ד י ם ל ה ע י ד‬ ‫ע ל כ ך ב ע ר כ א ו ת ‪ ,‬כי בדיני י ש ר א ל א י א פ ש ר ל ח י י ב י ש ר א ל ע ל‬ ‫פ ק ד ו נ ו ת ש ל נכריגכא(‪ ,‬ו נ מ צ א ש מ ח י י ב י ם א ת י ש ר א ל ממון שאינו‬ ‫חייב בדיני י ש ר א ל ‪.‬‬ ‫א ם ע ב ר ו והעידו‪ ,‬חייבים ה ע ד י ם ל ש ל ם ל י ש ר א ל ה ש ו מ ר ‪ ,‬כ ל‬ ‫מ ה ש ח י י ב ו ה ו ה ע ר כ א ו ת ע ל פי עדותם)כב(‪.‬‬

‫עדות שאפשר ל ה פ ט ר בב״ד‪:‬‬ ‫יא‪ .‬ע ד ו ת ש א פ ש ר ל ה פ ט ר מ מ נ ה ג ם ב ט ע נ ה אף א ם מ ע י ד י ם ע ל‬ ‫ב ך שני ע ד י ם בב״ד‪ ,‬א ס ו ר ל ה ע י ד בפני ע ר כ א ו ת א פ י ל ו שני עדים‪,‬‬ ‫כגון ל ה ע י ד ש י ש ר א ל ל ו ה מנכרי ואין ידוע ל ה ם א ם פרעו‪ ,‬שבדיני‬ ‫י ש ר א ל נ א מ ן ה נ ת ב ע לטעון פ ר ע ת י אף א ם ל ו ה בעדים)כג(‬

‫)יח( שרת הרמ״א הנ׳׳ל‪.‬‬ ‫)יט( שם‪ ,‬בדמבואר סנהדרין פרק ב�� סורר )עד ע׳׳א( וב״ק קיז ע׳׳ב‪.‬‬ ‫)כ( שרת פרח מטה אהרן סי׳ קה‪.‬‬ ‫)בא( כדמבואר בשו״ע חו״מ סי׳ שא ס״א‪.‬‬ ‫)כב( תומים סי׳ כח ס״ק יא בדין ע״א וה״ה בשנים‪ .‬כי גם בשני עדים א׳׳א‬ ‫לחייבו בדיני ישראל‪ .‬וכ״ב באורים ס״ק טז‪ .‬ישועות ישראל סי׳׳מ סק״ז‪.‬‬ ‫)פג( שרע חו״מ סי׳ ע ס׳־א‪ .‬דאיתא שם המלוה את חבירו בעדים בלא קנין‬ ‫ובלא שטר‪ ,‬אין צריך לפרעו בעדים אלא נאמן בשבועת היסת לומר פרעתיך‪.‬‬


‫סימן י‪ :‬עדים בערכאות סעיפיםיד—יז‬

‫קלז‬

‫ו ב ע ר כ א ו ת אינו נאמן‪ ,‬נ מ צ א ה ע ד י ם מ ח י י ב י ם א ת ה נ ת ב ע י ו ת ר‬ ‫מ מ ה ש ה י ה מ ת ח י י ב ב ב י ת דין)בח‪.‬‬ ‫יב‪ .‬א ם ע ב ר ו והעידו‪ ,‬א ם נ ת ב ר ר ל ב י ת דין ש י ש ר א ל ה ל ו ה כ ב ר‬ ‫פ ר ע א ת חובו‪ ,‬חייבים ה ע ד י ם ל ש ל ם ל ו כ ל מ ה ש ח י י ב ו ה ו‬ ‫ב ע ר כ א ו ת לשלם)כה(‪.‬‬ ‫יג‪ .‬א ם ה ל ו ה טוען פ ר ע ת י ואינו יכול ל ה ו כ י ח א ת זה‪ ,‬א ו ש ה נ כ ר י‬ ‫ת ו ב ע ו ע ל ח ו ב ש ה ל ו ה ל א ב י ו ואינו יורע א ם כ ב ר פ ר ע ו אביוגכה‪,‬‬ ‫יש א ו מ ר י ם ש ה ע ד י ם ש ה ע י ד ו ב ע ר כ א ו ת שלוה‪ ,‬ד י נ ם כ מ ז י ק י ם‬ ‫בדיני דגרמי‪ ,‬ו ב י ת דין יורדים ל נ כ ס י ה ם וגובים מ ה ם מ ה ש ח י י ב ו‬ ‫ב ע ר כ א ו ת א ת ה ל ו ה ‪ ,‬וגם מ ש מ ת י ן א ת העדים)כז(‪ .‬ויש א ו מ ר י ם‬ ‫)כד( כנה״ג סי׳ כח הגה״ט אות יג‪ .‬וכ׳־ב בשרת פמ׳׳א ח״א סי׳ קה‪ .‬מהר׳׳ש‬ ‫יונה הל׳ עדות סי׳ ב‪ .‬וכ׳׳ב בחשק שלמה הגב׳׳י אות כא בשם הר״ב קלעי‬ ‫הובא בשו׳׳ת משפטים ישרים למהר״ש חסון סי׳ נד‪.‬‬ ‫)כה( עיין בד״מ אות ד בשם המרדכי)ב״ק פ״ט סי׳ קיז( שכתב בענין ע׳׳א ודל‬ ‫אם יש לברר בעדים ששקר העיד‪ ,‬או שיש עדים שכבר פרע לעבו״ם — העד‬ ‫חייב לשלם‪ .‬וראה בשרית הרמ׳׳א סי׳ פח ששם מפורש שדין זה הוא גם בשני‬ ‫עדים‪ ,‬שכתב כאן שגרמו היזק לישראל בדבר שלא היה מתחייב בדיני‬ ‫ישראל‪ .‬פשוט דאין חילוק בין תרי לחד דבשלמא וכוי‪ ,‬א״כ ודאי צריכים הם‬ ‫לשלם‪ ,‬ודמי להא דכתב המרדכי שם ראם היה לבעל דבר עדים שכבר פרע‬ ‫והעד העיד עליו חייב לשלם וכר‪ .‬וכ״ב כתומים סק״ז‪.‬‬ ‫)כי( עיין בשרית קרני ראם סי׳ פח שדן בעברם שתובע מיורשים שיש לו‬ ‫כת׳־י מאביהם שהוא חייב לו והוא מבקש מעדים ישראלים שיקיימו כת״י‪.‬‬ ‫וכתב כיון שבדין ישראל בבת׳׳י טוענים ליורשים שהוא פרוע והגוי רוצה‬ ‫לגבות עם השטר בערכאות שדנים בת׳׳י כשטר גמור‪ .‬פשוט דאינם יכולים‬ ‫להעיד כמו שמבואר בשו׳׳ע שאם העכו״ם מחייבים ממון ע״פ ע״א שאסור‬ ‫להעיד ומשמתין אותו‪ ,‬ומזה נלמד לנייד שאע׳׳פ שיש הרבה עדים שמכירים‬ ‫זה הבת׳׳י‪ ,‬עכ׳׳ז איך יעידו על הקיום ויגרמו בעדותם הפסד ליורשים וכו׳‪.‬‬ ‫)כז( ב״ח סי׳ כח ס״ב בע״א שאינו יבול לומר אמת העדתי‪ ,‬מפני שאף שהעיד‬ ‫אמת יכול הישראל להיפטר וגרם לישראל לשלם שלא כדיני ישראל‪ ,‬ומ״ש‬ ‫שגם מנדין אותם‪ ,‬כן משמע מדבריו שפירש כן דברי הרמב׳׳ם שכתב מנדין‬ ‫אותו עד שישלם‪ ,‬ועיי׳־ש בסוף דבריו שהביא ראיה לדבריו מלשון הרמב״ם‬ ‫והטור שכתבו המעידים על ישראל בערכאות וכוי‪ ,‬דמשמע דאפילו בתרי‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫שביון ש ל א נ ת ב ר ר ב ו ד א ו ת שאינו חייב לו‪ ,‬אין ב י ת דין ר ש א י ם‬ ‫ל י ר ד ל נ כ ס י ה ם ו ל ג ב ו ת מ ה ם ‪ ,‬א ב ל מ ש מ ת י ן א ת ה ע ד י ם ואין‬ ‫מ ת י ר י ם ל ה ם ע ד שישלמו)כח(‪.‬‬ ‫יד‪ .‬ש מ ע ו ע ד י ם ש י ש ר א ל ה ו ד ה ב פ נ י ה ם ש ה ו א חייב מ מ ו ן לנכרי‪,‬‬ ‫וטוען ה י ש ר א ל ש ה ו ד ה — ל ה ש ט ו ת נ ת כ ו ו נ ת י >כט(‪ ,‬או ש ל א‬ ‫ל ה ש ב י ע א ת ע צ מ י הודיתי)ל(‪ ,‬א ס ו ר י ם ה ע ד י ם ש ש מ ע ו ש ה ו ד ה —‬ ‫ל ה ע י ד כן בפני ע ר כ א ו ת ‪ ,‬כיון ש ב ב י ת דין נ א מ ן ה מ ו ד ה לטעון‬ ‫ט ע נ ו ת א ל ו ונפטר)לא( ו ב ע ר כ א ו ת יחייבוהו ע ל ידי ע ד ו ת ם ‪ ,‬נ מ צ א‬

‫ס ה ר כל שהוציא ממון שלא כרץ ישראל אע״פ ש ה ע ד אמת‪ .‬חייב לשלם‬ ‫מדינא דגרמי‪ ,‬שהרי לא היה חייב לעכרם כלום בדיני ישראל‪ .‬ועיין בישועות‬ ‫ישראל עי׳׳מ אות ז שהוכיח כן מדברי תשו׳ הרמ״א )סי׳ פח( וכתב דכן נראה‬ ‫מהכנה׳׳ג‪.‬‬ ‫)כח( תומים סי׳ כח סק׳׳ז שכתב שא״ א להוציא ממון דיכול לטעון אולי לא‬ ‫פרעת באמת‪ ,‬וכר‪ .‬ואיך נוציא ממון מד׳׳ג מספק מה דלא הוי ברי הזיקו גלוי‬ ‫לכל‪ ,‬אבל מ׳־מ כשמנדין אץ מתירין לו כלל נידוי עד שישלם‪ .‬ועי׳׳ש שהביא‬ ‫דעת הב׳׳ח )הנ׳׳ל( ותמה עליו‪ ,‬וכ׳כ בנתיבות ביאורים סק׳׳ד )וראה בסי׳ ח‬ ‫ס״ק לו( וכן משמע בשרת משפטים ישרים להר׳׳ש חסון בסי׳ נה‪ ,‬וכ׳׳ב בשו״ת‬ ‫קרני ראם סי׳ פח )השאלה הובאה בס׳׳ק ב׳׳ו( דפטורים מתשלומים ורק‬ ‫משמתינן להו‪ .‬וכ״כ בס׳ מאזנים למשפט כשיטת התומים‪.‬‬ ‫ועיין בשרת משפטים ישרים למהר׳׳ש חסון סי׳ נה שכתב אבל אם הם‬ ‫שנים אפילו יכול לטעון פרעתי לא משמתינן להו‪ ,‬דאיהו אפסיד אנפשיה‬ ‫דהיה לו לפורעו בעדים אחר שהוא גוי‪.‬‬ ‫)כט( פירוש שמיירי שהנכרי תבע לו שהוא חייב לו ממץ והודה לו‪ ,‬יבול‬ ‫לטעון כמו שהשטת כי לשאול ממני דבר שאין לך בידי‪ ,‬כן אני השטתי בך‬ ‫להודות לך דבר שאינו בדי‪ ,‬שייך סי׳ פא סק״א בשם הטור‪.‬‬ ‫)ל( כאן מיירי שלא תבעו שום אדם‪ ,‬אלא הוא מעצמו הודה דרך הודאה‬ ‫שמנה לפלוני בידו‪ ,‬וכשתבעו אייל אין לך בידי כלום שלא הודיתי אלא כדי‬ ‫שלא להשביע )פירוש שלא להראות שבע ועשיר( הודיתי‪ ,‬שרע ורמ׳׳א סי׳‬ ‫פא סעיף ד ‪.‬‬ ‫)לא( היינו באופן שתבעו הנכרי שחייב לו נאמן לומר להשטות נתכוונתי‪,‬‬ ‫אבל אם לא תבעו אלא הודה מעצמו אינו יכול לטעון משטה הייתי בך‪.‬‬ ‫שרע שם ס׳־ג‪ .‬וכשלא תבעו הנכרי אלא הודה מעצמו‪ ,‬נאמן לומר שלא‬


‫סימן י‪ :‬עדים בערכאות סעיפים יד— יז‬

‫קלז‬

‫ש מ ח י י ב י ם א ו ת ו ד ב ר ש ל א ה י ה חייב בדיני ישראל‪.‬‬ ‫טו‪ .‬א ם ע ב ר ו והעידו וחייבו ה ע ר כ א ו ת א ת ה י ש ר א ל ל ש ל ם כ ל‬ ‫מ ה ש ה ו ד ה ‪ ,‬דינו כ מ ו ש כ ת ב נ ו בסעיף יג)למ‪.‬‬ ‫טז‪ .‬ע ד י ם שיודעים מ ת ו ך א ו מ ד נ א ש י ש ר א ל חייב מ מ ו ן לנכרי‪,‬‬ ‫א ס ו ר ל ה ם ל ה ע י ד ע ל כ ך בפני ע ר כ א ו ת ‪ ,‬בי בדיני י ש ר א ל אין‬ ‫מ ו צ י א י ם מ מ ו ן מ כ ח א ו מ ד נ א ו ב ע ר כ א ו ת מוציאים‪ .‬ובשיעידו‬ ‫ב ע ר כ א ו ת יחייבו א ת ה י ש ר א ל ממון ש ל א ה י ה חייב בדיני ישראל‪.‬‬ ‫ו א ם ע ב ר ו והעידו‬ ‫כ ב ס ע י פ י ם הקודמים)לג(‪.‬‬

‫וחייבוהו‬

‫ממון‬

‫ע ל פי‬

‫עדותם‬

‫דינם‬

‫יז‪ .‬ע ד י ם שיודעים ע ד ו ת שנכרי פ ר ע ל י ש ר א ל חובו‪ ,‬ואין ה ת ו ב ע‬ ‫ו ה נ ת ב ע יודעים מזה‪ ,‬בגון י ש ר א ל ש מ צ א בירושת א ב י ו כ ת ב יד‬ ‫ש ל נכרי ש ה ו א חייב ל א ב י ו ואינו יורע א ם כ ב ר פ ר ע לאביו‪ ,‬וגם‬ ‫ה נ כ ר י ה ל ו ה אינו זוכר א ם פרעו‪ ,‬א ס ו ר ל ע ד י ם שיודעים ש פ ר ע ו‬ ‫ל ה ע י ד ע ל כך‪ ,‬כי מ ע י ק ר הדין מ ו ת ר ל י ש ר א ל ל ג ב ו ת ה מ מ ו ן כיון‬ ‫ש ה ו א ט ע ו ת נכרי ש ה ו א מ ו ת ר ‪ ,‬ולכן אין ל ה ע ר י ם ל ה ע י ד ו ל מ נ ו ע‬ ‫א ת ה י ש ר א ל ל ז כ ו ת מן ה ה פ ק ר ) ל ח ‪.‬‬

‫להשביע את עצמי הודיתי לו‪ ,‬אבל אם תבעו הנכרי אינו נאמן לטעון בן‪.‬‬ ‫שר׳ע שם סעיף יד‪.‬‬ ‫)לב( ראה לעיל ס״ק כז כח ששייך גם לכאן‪.‬‬ ‫)לג( ישועות ישראל עי־מ סק׳־ז‪ ,‬והטעם כבסעיפים הקודמים‪.‬‬ ‫)לד( שרת משפט וצדקה ביעקב ה״א סי׳ עט‪ ,‬וכתב דאם הם מעידים הוה‬ ‫להו כגחלים אותו‪ ,‬ועיי־ש שגם אם הגד יודע עדיף לכתחילה להשתמוטי‬ ‫מלהעיד‪ .‬ועיין בסימן ט סעיף כ ובהערות שם‪.‬‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫סימן יא‬

‫עדות‬ ‫א‪ .‬נכרי פ ס ו ל לעדות)א(‪ ,‬ג ם א ם אינו ע ו ב ד ע ב ו ד ה זרה)ב(‪ ,‬ו א פ י ל ו‬ ‫א ם ה ו א מ ו ח ז ק שאינו משקר)ג(‪.‬‬

‫)א( שו״ע סי׳ לד סעיף ט‪ .‬והנה טעם פסולם ברמב׳׳ם פ׳׳ט עדות ה״ד כתב‬ ‫עבדים פסולין לעדות מן התורה‪ ,‬שנאמר ׳׳ועשיתם לו כאשר זמם לעשות‬ ‫לאחיו״‪ ,‬מכלל שאחיו כמוהו מה אחיו בן ברית אף העד בן ברית‪ ,‬קל וחומר‬ ‫לעברם אם עבדים שהן במקצת מצות פסולין העכר׳ם לא כל שכן עכ׳׳ל‪.‬‬ ‫א״כ ס״ל דנכרים פסולים מה׳׳ת‪ ,‬וכן דייק ברדב״ז שם‪ ,‬ועיי׳׳ש‪ .‬בכ״מ ובשו׳־ת‬ ‫בית יעקב סי׳ סו תמה על הרמב״ם מהגמרא בהחובל )פח ע״א(‪ ,‬דמובח‬ ‫מדברי רבנן דלא ממעטי עבדים מאחיו עיי׳׳ש‪ .‬וכ״כ הרשב׳׳ש סי׳ תקח ותקלב‬ ‫דהוי גדרת הכתוב דפסולים‪ ,‬ועיין בתשב׳׳ץ ח׳־א סי׳ עח דכתב גם דפסולין‬ ‫מה׳׳ת אבל מטעם דסתמן רשעים הם‪ ,‬והשתא בני ברית דכתיב בהו)ירמי׳ ב‪,‬‬ ‫כא( כלו זרע אמת‪ ,‬משום עבירה שבאה ל ד ם אמרה תורה ׳׳אל תשת רשע‬ ‫עדי׳ הני עכרם לכ׳׳ש ולא היה צריך הכתוב לפסלן‪ .‬וכ׳׳ב בתוס׳ גיטין דף ט‬ ‫ע״ב ד״ה אע״פ דפסולן מה״ת‪ .‬וכתב ושטר מתנה שחתום נכרי חספא בעלמא‬ ‫אף דידעינן דקושטא קאמר‪ ,‬אולם רש״י בגיטין ט ע״ב דיה פסולא דרבנן כתב‬ ‫עד כותי פסול מדרבנן‪ ,‬וכ״ב התוס׳ ב״ק פח ע׳׳א ד״ה יהא בשמו‪ ,‬וכתב‬ ‫ושמעתין לא מוכחא הכי‪ .‬וב״כ המרדכי סנהדרין פרק זה בורר בשם ם׳‬ ‫החכמה דקרובים דוקא הוי גזה״ב‪ ,‬אבל פיסול גוי אינו מה״ת עיי״ש והובא‬ ‫גם בהג״א פ״א גיטין סי׳ י‪ .‬ועיין במנחת חינוך מצוה עה שכתב נ״מ אי‬ ‫פסולים מה״ת או מדרבנן מפני שהם שקרנים — אם פוסלים בצירופם עם‬ ‫עדים בשרים‪ .‬ראם פסולים מגזה״ב אינם נקראים עדים אינם פוסלים כמו‬ ‫נשים‪ .‬ואם הפסול מטעם משקרים הם בגדר עדות רק דפסולים ופוסלים‬ ‫הבשרים בצירופם‪.‬‬ ‫והנה בשו״ת אמרי אש אהע״ז סי׳ כ הביא תשו׳ מחת״ס שכתב דעכרם‬ ‫לא רק רלא מהימן אלא יש איסור לקבל עדותו‪ ,‬וכן הביא בשם מהר״ם‬ ‫בנעט‪ .‬וכתב שזה פשוט מאוד שהרי הרמב׳׳ם בפתיחה מונה לאו לקבל עדות‬ ‫רשע ובר‪ .‬וא״כ אלו העוברים על ז׳ מצות ב״נ ולכל עע״ז וכו׳ עיי״ש‪.‬‬ ‫)ב( בתשו׳ הרשב״ש סי׳ תקכ כתב דיש מי שרוצה לומר דדוקא גויים עובדי‬ ‫ע״ז פסולים לעדות מה״ת‪ .‬אבל הישמעאלים כשרים מה״ת‪ .‬והוא דחה זה‪,‬‬


‫סימן יא‪ :‬עדות סעיפיםיג—יד‬

‫קמה‬

‫ב‪ .‬ב א ו פ נ י ם ש א פ ש ר ל ב י ת דין לדון ע ל פי א ו מ ד נ א ‪ ,‬י כ ו ל י ם לצרף‬ ‫ג ם ע ד ו ת נכרי ל א ו מ ד נ א א ם ה ו א מ ו ח ז ק שאינו מ ש ק ר ) ח ‪.‬‬

‫ממונים מהשלטון‪:‬‬ ‫ג‪ .‬נ כ ר י ם ה מ מ ו נ י ם מ ה ש ל ט ו ן בגון שופטים א ו שוטרים א ו‬ ‫סופרים‪ ,‬נ א מ נ י ם ע ל ד ב ר ש ת ח ת ר ש ו ת ם מ ש ו ם דינא ד מ ל כ ו ת א ‪,‬‬ ‫באופן שאין א פ ש ר ו ת ל ב ר ר ע ל ידי ע ד י ם ישראלים)ה(‪.‬‬

‫וכתב דפסלות הגויים אינו משום דעע״ז אלא גזה״ב הוא‪ ,‬ובפי החובל מוכחי‬ ‫קראי דעבד פסול לעדות אף דישנו במצות ואינו מעוכב אלא גט שחרור וכ״ש‬ ‫גוי‪ ,‬ואפילו גר תושב שקבל עליו שבע מצות פסול‪.‬‬ ‫)ג( סמ״ע סי׳ לד ס״ק מח בשם הג״א פ׳׳ק דגיטין)סי׳ י( כיון שאינו בכלל אחיו‬ ‫ולא עדיף מעבד עכ״ל‪ ,‬וכן הוא במרדכי שם‪.‬‬ ‫ועיין בב״י שם מחו׳ סכ״ב שהביא בשם הג״א הנ״ל שרבינו יקר היה אומר‬ ‫דעכו״ם המוחזקים שאינם שקרנים כשרים לעדות‪ ,‬וכתב בהג״א ול״נ להכשיר‬ ‫וכוי‪ ,‬וכתב ב״י וכ״נ מדברי הרי״ף והרא״ש שכתבו בפ״ק דגיטין דבותי פסול‬ ‫לעדות וכן פשוט בפי כל העולם‪ ,‬ודברי רבינו יקר דברים תמוהים הם וכר‬ ‫עיי״ש‪ .‬ועיין בב״ח שם שרצה ליישבו דהוי משום תקנת חכמים כמו‬ ‫שהכשירו שטרות העולים בערכאות של עכו״ם‪ .‬אבל סיים מיהו לא נהגו‬ ‫בדין זה כה״ר יקר‪ .‬ועיין בהגהות דרישה ופרישה ס״ק יג שכתב ג״כ כתירוץ‬ ‫הב״ח ובס׳ פנים במשפט סי׳ לד אות מ הביא סמך לפירושו מירושלמי פ״ק‬ ‫גיטין ה״ד עיי״ש‪ ,‬ועיין בשו״ת בית יצחק ח״א סי׳ פד סוף אות ז שהאריך‬ ‫בשיטת רבינו יקר‪ ,‬ומסיק דלדינא ודאי נכרי פסול מה״ת לעדות דלא הוי‬ ‫אחיו‪ ,‬מ״מ לסניף יש לצקף שיטה זו‪ .‬ולעיל מיניה בתחילת האות הביא גם‬ ‫מהחת״ס סי׳ מג ושרט ח״א סי־ קפח שמצרפין דעת רבנו יקר‪.‬‬ ‫)ד( עיין בתשב״ץ ח״א סי׳ עח שכתב אבל טעם הכשרן בקצת מקומות הוא‪,‬‬ ‫לפי שבהרבה מקומות אגו הולכים אחר ידיעת האמת ואע״פ שאין אגו‬ ‫יודעים אותו בכל אותן דקדוקין שמסרה לנו התורה‪ ,‬הלכך היכא דאיכא‬ ‫למסמך דקושטא אמרו אנו דנין ע״פ דבריהם‪ ,‬ולא שהן כשרים לעדות אלא‬ ‫מפני שאנו סומכין עליהם בזה ה״ה כאלו הודו בע״ד בפנינו שכן הוא ואגו‬ ‫עדים בדבר ועל ידיעתנו אנו דנין ולא ע״פ עדותן עכ׳׳ל‪ .‬וכ״ב בס׳ מאזנים‬ ‫למשפט סי׳ לד סעיף יט‪.‬‬ ‫)ה( שו״ת מים רבים חרמ סי׳ ד‪ .‬שכתב שמעינן שאץ בד־ט עדות עכרם‬ ‫מעלה ומוריד ולא מהימני לן‪ ,‬ומיהו אם אלו הגרם המעידים הם שופטים או‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ד‪ .‬נכרי ש ה י ה ח י י ב ממון ל כ מ ה י ש ר א ל י ם ‪ ,‬ו ש ל ח ו ה מ ל ו י ם ש ל י ח‬ ‫נכרי מ ה ש ל ט ו ן כדי ש י ת פ ו ס ע ב ו ר ם משכון מן הנכרי)‪ ,0‬ו ת פ ס‬ ‫ה ש ל י ח משכון ואין בו כדי ל פ ר ו ע ה ח ו ב ש ל כ ו ל ם ‪ ,‬ו כ ל א ח ד‬ ‫מ ה מ ל ו י ם טוען ש ה ו א ב ק ש ל ש ל י ח ק ו ד ם — ש י מ ש כ ן עבורו ולכן‬ ‫ה ו א ז כ ה ת ח י ל ה ‪ ,‬נ א מ ן ה ש ל י ח ל ו מ ר מי ש ל ח ו ת ח י ל ה ושעבודו‬ ‫ת פ ס ‪ ,‬מ כ ח דינא ד מ ל כ ו ת א ש ‪ ,‬א ם ה מ נ ה ג כן)ח(‪.‬‬ ‫ק ב ל עליו‪:‬‬ ‫ה‪ .‬ב ע ל דין ש ק ב ל עליו נכרי כעד)ט(‪ ,‬דינו ב מ ו ש מ ק ב ל עליו ע ד ו ת‬ ‫שוטרים או סופרים ממונים מפי המלך‪ .‬נאמנים משום דינא דמלכותא‪.‬‬ ‫ועיי״ש שהביא ראיה מדברי הב׳׳י בסי׳ קד ויובא בס״ק ז‪.‬‬ ‫וכתב שם עוד מ״מ עדות דערכאות יש מקום לומר שכשרה מה׳׳ת‪ ,‬משום‬ ‫חזקה דידהו הוה חזקה אלימתא טובא שלא ישקרו בשביל שלא יפסידו‬ ‫אמונתם ויעבירום מן המשפט‪ .‬ובכה״ג אנו מאמינים אפילו בעניני איסור‬ ‫דחמיר טובא וכו׳ עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫)ו( עיין בסי׳ קד רמ׳׳א ס׳־ה ועיין בסמ׳׳ע שם סק״ה כתב נראה דגם כלוה‬ ‫ישראל הדין כן‪ .‬אלא שהמעשה היה כן בעברים לוה‪ ,‬ולא ידעתי למה כתב‬ ‫בע״ש אם הלוה הוא עכו״ם‪ ,‬דמשמע דס״ל דדוקא בעכו״ם דינא הכי וכוי‪,‬‬ ‫ועיין כתומים שם סק״ב והובא בנתיבות ביאורים סק׳׳ג שכתב ואני תמה דאף‬ ‫דנימא דהא דשוטר נאמן הוא מדיני דמלכותא וכו׳‪ ,‬אבל מ׳׳מ מה יועיל דזה‬ ‫עשה העיקול הראשון ומה זכיה יש בו לפי דין תורתינו במה שעשה עיקול‬ ‫וכוי‪ .‬חדא דהוי תופס לב״ח במקום שחב לאחרים‪ ,‬ועוד הא אין שליחות לגוי‬ ‫ואין לו יד לזכות בשביל ישראל‪ ,‬ואי נימא דכך יסד המלך א״כ בטלת כל דין‬ ‫תורה וכו׳ דבדבר זה ל״א דינא דמלכותא דינא וכר‪ ,‬וסיים ולכן ברור כמ׳־ש‬ ‫הע״ש דשם היה הדבר במשכן מגוי והלוה היה גוי‪ ,‬וכיון דכך חק המלך א״כ‬ ‫מתחילה יהודי שהלוהו ע״ד כן הלוהו לקיים חוק המלך אשר יסד בדיניהם‪,‬‬ ‫ולכן יש לשמור כפי נימוסי המלך‪ .‬אבל ישראל לחבירו פשיטא דיש לקיים‬ ‫כפי דץ תורה וכר‪ .‬וכ״כ בקצוה׳׳ח סק׳־ו‪.‬‬ ‫)ז( בית יוסף סי׳ קד מחודשים ג בשם תשו׳ שבסוף ספר חזה התנופה ופסקה‬ ‫רמ״א שם ס״ב‪.‬‬ ‫)ח( כן הוסיף ברמ׳־א שם‪ .‬ועיין כתומים סק׳׳ב והובא בנתיבות חידושים סק״ג‬ ‫שכתב וצ״ל בתנאי דלא אתחזק דמקבל שוחדא כמש״ל בסי׳ סח‪.‬‬ ‫)ט( הנה בהפלאה סק׳׳ב נסתפק אם צריך שיקבלו שני בע׳׳ד‪ ,‬ודעתו נוטה‬


‫סימן יא‪ :‬עדות סעיפיםיג—יד‬

‫קמה‬

‫ש א ר פסולים)י(‪ ,‬ולכן א ם הנכרי כ ב ר ה ע י ד — אינו י כ ו ל ל ח ז ו ר‬ ‫בו אף א ם עדיין ל א נ ג מ ר הדין)יא(‪ ,‬ו ק ו ד ם ש ה ע י ד י כ ו ל ל ח ז ו ר בו‬ ‫א ם ל א קנו מידו‪ ,‬א ב ל א ם קנו מידו אינו י כ ו ל ל ח ז ו ר בחיב(‪.‬‬ ‫ו‪ .‬יש א ו מ ר י ם שדין זה ה ו א ג ם א ם ק ב ל נ א מ נ ו ת ה נ כ ר י כשני‬ ‫ע ד י ם כשרים)יג(‪ ,‬ו כ ת ב ה ר מ ״ א ויש ח ו ל ק י ם ו ס ב י ר א ל ה ו ד ד ו ק א‬ ‫א ם קבלו בעד אחד‪ ,‬א ב ל א ם קבלו כשנים דאיכא ת ר ת י‬ ‫ל ר י ע ו ת א ‪ ,‬א פ י ל ו ל א ח ר ג מ ר דין י כ ו ל ל ח ז ו ר בו‪ ,‬וכן ה ס כ מ ת רוב‬ ‫הפוסקים)יח‪.‬‬ ‫שדרושה קבלת שניהם וב״ב בישועות ישראל אות א‪ ,‬וב׳׳ב בחידושי הרי״ם‬ ‫אות א ובמהדר׳ב וכתב שם טעמו של דבר‪ .‬וסיים ולפ״ז יתכן שבעדות שאין‬ ‫טעם זה אמור בה‪ ,‬מועילה קבלת אחד מבע״ד וצ״ע‪ .‬וגם לפי הדעה שקבלת‬ ‫פסולים מועלת מטעם הודאת בע״ד ודאי שבעדות מועילה קבלת האחד לגבי‬ ‫עצמו‪ .‬ועיין בהל׳׳פ ציון ‪.7‬‬ ‫)י( שו׳׳ע סי׳ בב ס״ב‪ .‬ועיין בשרית הריב׳׳ש סי׳ תצ שכתב ואם יאמר האומר‬ ‫שעדות הישמעאלים גרע מעדות קרובים ורועי בקר‪ ,‬לפי שעדות קרובים כשר‬ ‫לעלמא וכן רועי בקר אין פסולם אלא מדרבנן‪ ,‬אבל אלו שאינן בני ברית‬ ‫המאמינים עליו אין בדבריו כלום וגוזמא בעלמא קאמר‪ ,‬הא ליתא שאין‬ ‫גוזמא גדולה ממי שהוא פטור לגמרי ומאמין הבע״ד עצמו בגון ההיא דרצונך‬ ‫השבע וטול וכוי‪ ,‬בנדון זה ביון שקבל עליו עדות הישמעאל בפני השופט‬ ‫ונתקבלה עדותן לבקשתו אינו יכול לחזור בו עכ׳׳ל‪ ,‬והובא בשו״ת מים רבים‬ ‫חו״מ סי׳ ד‪.‬‬ ‫)יא( רמ״א שם ס״א לענין שאר פסולים‪ .‬ועיין שם בש״ך סק׳׳ז שכתב זה‬ ‫נמשך ג״ב לסברת רוב הפוסקים‪ ,‬אבל הרמב״ם וסמ״ג ס״ל דלא הוי גמר דין‬ ‫עד שהוציא ממון בעדותו כמ״ש בסמוך סק״ו‪ .‬ולענין דינא כבר כתבתי‬ ‫שהעיקר כרוב הפוסקים‪.‬‬ ‫)יב( שו״ע שם סי׳ בב ס״א‪ ,‬ועיי־־ש שדין זה הוא בין שקבל על עצמו לאבד‬ ‫זכיותיו מה שהיה טוען על פיהם‪ ,‬בין שקבל עליו שיתן כל מה שיטעון עליו‬ ‫חבירו‪.‬‬ ‫)יג( שו״ע שם לענין קבל עליו שאר פסולים‪ .‬ונכרי דינו כשאר פסולים כמ״ש‬ ‫המחבר ס״ב‪.‬‬ ‫)יד( לשון רמ״א שם‪ .‬ועיין בחידושי הר״ן סנהדרין כד בשם רבנו אפרים שנתן‬ ‫טעם לדבר שבתרתי לריעותא זו היא גוזמא בעלמא ולא קבלה‪.‬‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ז‪ .‬א ם קנו מידו‪ ,‬אינו יכול ל ח ז ו ר בו אף א ם ק ב ל ע ל י ו נ א מ נ ו ת‬ ‫ה נ כ ר י בשני עדיםגטו(‪.‬‬ ‫ח‪ .‬יש א ו מ ר י ם ש א ם ק ב ל עליו ע ד נכרי ב ש ע ת ה ל ו א ה ‪ ,‬א פ י ל ו‬ ‫א ם ק ב ל ו עליו בשני ע ד י ם אינו יבול ל ח ז ו ר בו‪ ,‬א פ י ל ו א ם ל א קנו‬ ‫מידהטז(‪.‬‬ ‫ט‪ .‬יש מ י ש כ ת ב ש א ם ק ב ל עליו ע ד פ ס ו ל ב ס ת מ א ‪ ,‬הרי ה ו א‬ ‫ב א י ל ו פירש ש מ ק ב ל ו כשנים)יז(‪.‬‬ ‫י‪ .‬ק ב ל ע ל י ו ע ד נכרי כשני עדים‪ ,‬ו א ח ר כ ך ב א ו שני ע ד י ם כ ש ר י ם‬ ‫ו ה כ ח י ש ו ה ו ‪ ,‬א ם ל א ק ב ל ו בקנין — ה כ ש ר י ם נאמנים)יח(‪ ,‬ו א ם‬ ‫ק ב ל ו בקנין — ה נ כ ר י נאמןגיט(‪ ,‬ו א ם ה כ ש ר י ם הזימו אותו‪,‬‬ ‫נ א מ נ י ם המזימים)כ(‪.‬‬

‫ועיין בש״ך סק״ג שכתב ומ״מ צי׳ע לדינא‪ ,‬כיון דהרמבץ והריב״ש‬ ‫מסכימים לסברא ראשונה‪ ,‬וכן מוכח לכאורה בש׳־ס פ׳ יש נוחלין וכמ׳׳ש‬ ‫בחידושי הרמב״ן שם‪ ,‬וכן בבעל העיטור דף נג ע״ב כ׳ שרבינו אפרים וכר‪ .‬וכן‬ ‫בעיר שושן השמיט שכן הסכמת רוב הפוסקים‪ ,‬משמע מדבריו דהר ספיקא‬ ‫דדינא‪ .‬ועיין שרת מהר־־ם מינץ סי׳ צד‪ .‬והעתיקו בנתיבות חידושים סק״ה‪,‬‬ ‫וסיים ולכן יכול המוחזק לומר קים לי‪ .‬ועיין בשער משפט סק־ג שהביא ראיה‬ ‫לשיטת הרמ׳׳א וכתב שזה קושיא גדולה למחבר‪.‬‬ ‫)טו( רמ״א שם‪ .‬וזהו שיטת הרי׳׳ף שם‪ .‬ועיי׳׳ש ברי׳׳ף שהביא משם גאון שאין‬ ‫קבלת קרוב או פסול כשנים מועלת אפילו בקנין‪ ,‬דקנין בטעות הוא‪ ,‬דרחמנא •‬ ‫אמר ״על פי שנים עדים יקום דבר־‪ ,‬והרי׳׳ף השיב עליו שאין אחר קנין כלום‪.‬‬ ‫)טז( ט־ז שם‪ ,‬וכעין זה כתב בכנה״ג הגה־ט אות ד בשם שרת בנימין זאב סי׳‬ ‫שכה‪ ,‬ועיין בדרישה סק״ד ובב־ח סק״ד‪.‬‬ ‫)יז( ישועות ישראל חה־מ אות ג‪ ,‬וכתב שהוא דומה להאמנת לוה למלוה‪,‬‬ ‫שהלכה היא שנתן לו נאמנות גמורה‪ .‬וכתב אף שבשרת מהר־ם מינץ נסתפק‬ ‫בזה‪ ,‬הוא הכריע כנ־ל‪.‬‬ ‫)יח( שם‪ .‬שהרי גם האמנת לווה למלוה אינה מועילה כנגד שני עדים אלא‬ ‫בקנין כדלקמן שם‪.‬‬ ‫)יט( שם עי־מ אות ב‪ ,‬כמו בענין האמנת לוה למלוה שאפילו בתרי ותרי‬ ‫אינו‪ .‬משום שהאמץ למלוה יותר משני עדים‪ ,‬וה־ה כאן עיי־ש‪.‬‬


‫סימן יא‪ :‬עדות סעיפיםיג—יד‬

‫קמה‬

‫עדות שעתידה להגלות‪:‬‬ ‫יא‪ .‬יש א ו מ ר י ם שנכרי או מ ו מ ר ש מ ס י ח י ם ל פ י ת ו מ ם ע ל א ש ה‬ ‫ש ב ע ל ה מ ת ‪ ,‬שהדין ה ו א ש ה ם נ א מ נ י ם ל ה ת י ר האשהגכא( —‬ ‫נ א מ נ י ם ב ע ד ו ת ם ג ם ל ה ו ר י ד היורשים ל נ ח ל ה ‪ ,‬ש ה ר י ה ד ב ר עשוי‬ ‫ל ה ג ל ו ת — ש א ם ל א מ ת סופו ל ב ו א א ו ל ה ו ו ד ע ש ה ו א חי)בב(‪,‬‬ ‫א ו ל ם רוב ה פ ו ס ק י ם ס ב ר י שאין ע ד ו ת זו עבידי ל ה ג ל ו ת ‪ ,‬ש א פ י ל ו‬ ‫ה ו א ח י י ת כ ן ש נ מ צ א ב מ ק ו ם ר ח ו ק ו ל א י ב א ו ל א יוודע ש ה ו א‬ ‫חי)כג(‪ ,‬ו ל כ ך אינו נ א מ ן ל ה ו ר י ד היורשים ל נ ח ל ה ) כ ח ‪.‬‬ ‫יב‪ .‬יש א ו מ ר י ם ש א ם ה ע י ד ע ל א ד ם ש מ ת ב מ ק ו ם סמוך‪ ,‬ו ה מ ת‬ ‫ה י ה א ד ם ש מ י ת ת ו ודאי ת ת פ ר ס ם ‪ ,‬נאמן ל ה ו ר י ד היורשים ל נ ח ל ה‬ ‫)כ( שם‪ ,‬שהזמה היא חידוש התורה ואינו דומה להכחשת תרי ותרי‪.‬‬ ‫)כא( שרע אהע־׳ז סי׳ יז ס׳׳ג‪ ,‬ופרטי דין זה יבואר אי״ה בבין ישראל לנכרי —‬ ‫אהע״ז‪.‬‬ ‫)כב( תשב״ץ ח״א סוס״י פ״ב‪ .‬שכתב נמצא שיצא לנו מזה שמורידין יורש‬ ‫לנחלה ע״פ ע״א או עבד או אשה או קרוב‪ ,‬דלא חיישינן לשקרא כיון דאיהו‬ ‫מילתא דעבידא לאגלויי‪ ,‬ולפי דעת הרמב״ן דיל ה״ה בעדות עכר׳ם מסל״ת‪,‬‬ ‫אבל הרמב״ם ז״ל חולק בזה‪ ,‬ואפילו לפי דבריו ה״מ חד מסיח אבל שנים זה‬ ‫שלא ב״ז אפשר לומר שהוא סובר דנאמנים‪ ,‬אבל עד מפי אחרים דאפשר ליה‬ ‫לאשתמוטי כל היכא דאיכא למיחש חיישינן וכו׳ עיי׳׳ש‪ .‬וכ״ב בתורת חסד‬ ‫אהע׳׳ז סי׳ מ ובאחיעזר ח״ג סי׳ ח‪ ,‬שלדעת הרמב״ן גוי מסל׳׳ת נאמן‬ ‫במדעל״ג‪.‬‬ ‫)כג( והא דהאמינו לענין התרת עגונה‪ .‬הוא רק מדרבנן כדי שהאשה לא‬ ‫תתעגן‪ ,‬ריב״ש סי׳ קנה‪ ,‬ואפילו לשיטות שסוברות שהוא נאמן שם מה״ת‪.‬‬ ‫עיץ בשרית נו׳׳ב קמא סי׳ לג שכתב שהוא רק בצירוף חומר שהחמרת בסופיז‬ ‫ודייקא ומינסבא‪ ,‬ולא רק משום מדעל׳׳ג לחוד עיי־ש‪.‬‬ ‫)כד( ריב׳׳ש שם‪ .‬ועיי׳׳ש שהביא ראיות לזה‪ ,‬וכ״כ הרמ״א בסי׳ רפד ס״ב שאין‬ ‫היורשים נוחלים עד שיביאו ראיה שמת מורישן‪ .‬אבל אם שמעו ובו׳ או��� ‫שבאו עברים מסל״ת אע״פ שמשיאין את אשתו ע״פ וכו׳ אין היורשים‬ ‫נכנסים לנחלה ע״פ‪ .‬וכן מבואר מש״ב בחו״מ ם׳ ל סעיף יד שאין חילוק בדיני‬ ‫ממונות בין מילתא דעבידא לגלויי או לא‪ .‬וכתב הסמ״ע ס״ק מא דאין ע׳׳א‬ ‫נאמן בממון‪ .‬וכ״ב בשו״ת מהריב״ל ח״ב סי׳ מט‪ .‬ובכנה׳׳ג סי׳ ל הגב״י מח‬ ‫כתב בשם מהרי״ט‪ .‬שדברי הריב״ש בזה הם כסולת נקיה‪ .‬וכ״כ בקצוה״ח סי׳‬


‫ק כד‬ ‫לדברי‬

‫בין ישראל לנכרי‬ ‫ה כ ל ‪ ,‬ש ה ר י ע ד ו ת זו ע ש ו י ה בודאי ל ה ת ג ל ו ת ) כ ה ( ‪ ,‬ויש‬

‫ח ו ל ק י ם ו ס ב י ר א ל ה ו ש ג ם באופן זה אינו נ א מ ן ל ה ו ר י ד היורשים‬ ‫לנחלה)כ‪.0‬‬ ‫— בענין נ א מ נ ו ת נכרי ב ק ר י א ת שטר‪ ,‬י ת ב א ר ל ה ל ן סימן יג —‬ ‫בענין נ א מ נ ו ת נכרי בענין א י ס ו ר י ם נ ת ב א ר בבין י ש ר א ל לנכרי‬ ‫— יורה ד ע ה כ ל ד ב ר במקומו —‬ ‫— בענין נ א מ נ ו ת ו ל ו מ ר ע ל א ח ד ש מ ת כדי שקרוביו י ת א ב ל ו‬ ‫עליו‪ ,‬נ ת ב א ר ב ס פ ר פני ברוך — א ב ל ו ת סי׳ כו סעיף כ ט —‬

‫טענה ע״פ נכרי‬ ‫יג‪ .‬י ש ר א ל ה ת ו ב ע א ת ח ב י ר ו ע ל פי ע ד ו ת נכרי ש ה ע י ד ש ה ו א‬ ‫ח י י ב ל ו ממון‪ ,‬אין ט ע נ ה ז א ת נ ח ש ב ת ט ע נ ת ברי כדי ל ח י י ב א ת‬ ‫ה נ ת ב ע ל י ש ב ע ש ב ו ע ת היסתגכז(‪ ,‬ל פ י ש פ י ה ם ד ב ר שוא ומן‬

‫לס סק׳׳א ובסי׳ מס סק׳׳ב‪ ,‬וב׳׳ב בספר המכריע סי׳ כו‪ ,‬ובאמרי בינה דיני עדות‬ ‫סי־ כס כתב דאף אם ירושה מונחת בב׳׳ד ואין מוחזק בירושה — אעפ״ב אין‬ ‫ע׳׳א נאמן‪ .‬וכן מסיק החזרא אהע׳׳ז סי־ כב אות ג‪.‬‬ ‫)כה( עזרת נשים דף יג ע״ב עפ׳׳י הריב׳׳ש הנ׳׳ל‪ ,‬וכ׳׳כ שרת נחלת דוד סי׳ לה‪,‬‬ ‫ובשערי תורה ח׳׳ד הלכות עדות כלל ז פרט ד אות י כתב שכ־׳ד הרי׳׳ף‬ ‫והרמב׳־ם‪ ,‬שכתבו שבהכרת היבם ע׳׳א נאמן גם לענין ממון‪.‬‬ ‫)כו( בשערי תורה הנ״ל כתב אולם בספר המכריע סי־ כו חולק‪ ,‬וס״ל שדוקא‬ ‫באיסורא נאמן אבל בממון בעינן דוקא שני עדים אפילו בודאי עבל׳׳ג‪ ,‬וכ׳׳ד‬ ‫תוס׳ והגמ׳׳י והריטב־׳א‪ ,‬ובאות יא כתב דגם לשיטת הראיה והרמב׳׳ן‬ ‫שסוברים דהא דע׳׳א אינו קם אינו מחשש משקר אלא מגזה׳׳ב דאפילו אומר‬ ‫אמת לא קם לממון‪ ,‬נראה שאפילו ודאי יבורר הדבר וכר בממון לא קם‪ ,‬וכן‬ ‫מה שדימה זאת לדין הכרת יבם‪ ,‬ושם יש שיטה שאף שכל הפסולים נאמנין‪,‬‬ ‫מ־מ נכרי מסל׳׳ת אינו נאמן‪ .‬ראה ביש סי׳ קנז סק׳־ב‪ ,‬וא״כ גם כאן אין נכרי‬ ‫נאמן לשיטה זו‪.‬‬ ‫)כז( עיין בסי׳ עה סעיף כג ברמ׳־א שכתב‪ ,‬וי׳׳א דכל שאומר שהוגד לו מפי‬ ‫נאמן אפילו קרוב שלו משביעים אותו היסת וכן נראה לי להורות‪ .‬דין זה‬ ‫הוא רק בנאמן אבל נכרי אינו נאמן וכדלהלן‪.‬‬


‫סימן יא‪ :‬עדות סעיפים יג— יד‬

‫קמה‬

‫ה ס ת ם מ ש ק ר נכח(‪ ,‬רק יבול לחייבו ח ר ם בעלמא)כח•(‪ ,‬ויש א ו מ ר י ם‬ ‫שיכול ל ה ש ב י ע ו ב ט ע נ ת ו ע ל פי ע ד ו ת נכרי)כס( א ם אין לנכרי‬ ‫ע י ע ה בדבר)ל(‪.‬‬

‫נזקין‪:‬‬ ‫יד‪ .‬אף בנזקין אין מ ק ב ל י ם ע ד ו ת א ל א מ י ש ר א ל ו ל א מנכרי)לא(‪,‬‬ ‫ו א פ י ל ו א ם שור נכרי נגח לשורו ש ל י ש ר א ל אין ד נ י ם א ו ת ו א ל א‬ ‫ב ע ד י ם כשרים)לב(‪ .‬ויש מי ש כ ת ב ב ד ע ת ה ר מ ב ״ ם ש ב ש ו ר נכרי‬ ‫שנגח שור י ש ר א ל א פ ש ר לדון ג ם ע ל פי ע ד י ם נכרים)לג(‪.‬‬

‫)בוז( מ״מ פי״ד טוען ונטען ה־ה בדעת הרמב״ם‪ ,‬הגהות מיימוניות פייט‬ ‫מכירה ה״ד‪ ,‬ופסקו הרמ״א סי׳ קעו סעיף לו‪ ,‬ועיין בסמ״ע שם ס״ק עו שכתב‬ ‫ד ס ת ם עכו״ם משקר ואין האחד יכול להשביע להשני מכה ספק ע־פ העכוים‪,‬‬ ‫דאין נשבעין היסח אלא על טענת ודאי‪.‬‬ ‫)כחי( רמ״א שם‪ .‬כדין כל טענת ספק‪ ,‬ביאור הגר״א שם‪.‬‬ ‫)כט( ראב״ד בהשגות טוען ונטען שם‪ .‬ש״ך סי׳ קמט ס״ק יג בשם תשר‬ ‫הרשב״א שהביא ב״י סי׳ עב סי״ח‪ ,‬ולקמן סוס״י ק״ף משמע להדיא דחשבינן‬ ‫טענת עכו־ם לברי‪ ,‬וכשתעיין בה׳ המגיד תראה שס־ל דאפילו בישראל אין‬ ‫משביעין בטענת ספק ע״פ העד‪ ,‬וא״ב י״ל דכי זה לרווחא דמילתא‪ ,‬וא״כ‬ ‫לדידן דקיי״ל ס״ס עה דמשביעין בטענת ברי ע״פ העד‪ ,‬ה״ה ע״פ עכו״ם עכ״ל‪.‬‬ ‫)ל( ש״ך שם‪ ,‬שכתב כיון שהעכרם נוגע בדבר ודאי דלא עדיף מישראל‬ ‫דנתבאר לעיל סי׳ עה סכ״ג בהג״ה דאין משביעין כשהוא נוגע‪.‬‬ ‫)לא( ב״ק טו ע״א‪ ,‬ועיין ברמב״ם פ־ח נזקי ממון הי״ג שכתב שהחידוש הוא‬ ‫שלא תאמר הואיל ואץ מצרין באורוות הסוסים וברפת הבקר וגדרות צאן‬ ‫אלא העבדים והרועים וכיוצא בהן — אם העידו שבהמה זו הזיקה את זו‬ ‫שומעץ להם‪ .‬וכעין זה כתב שם בפירוש המשניות ב״ק שם‪.‬‬ ‫)לב( טור סי׳ תח בשם ר״י‪ ,‬ועיי־ש שסובר שזהו החידוש שהמשנה צריכה‬ ‫להשמיע שצריך עדים בני ברית‪.‬‬ ‫)לג( עיין פרישה שם שכתב ומפני שיש לספק ולומר דהרמבים לא ס״ל דינא‬ ‫דאפילו בשור נכרי וכוי‪ ,‬כיץ דלא כתבו ר״י אלא מבח האי קושיא ולהרמב״ם‬ ‫יש תירוץ אחר על אותה קושיא‪ .‬משיה כתב רבעו לשץ הרמב״ם — כדרכו‬ ‫בכימ שמסופק בדבריו‪ .‬ועיץ באבן האזל על הרמב״ם שם שכתב ונראה‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫חזרה מעדות‪:‬‬ ‫טו‪ .‬ע ד נכרי ש ק ב ל ו ה ו ב ע ל י דינים ל ע ד ו א ח ר ש ה ע י ד חזר בו‬ ‫ו א ו מ ר שנזכר ש ל א ה י ה כן כפי שהעיד‪ ,‬יש א ו מ ר י ם שכיון שאין‬ ‫עליו ש ם ע ד ) ל ח יכול ל ח ז ו ר בו)לה(‪ ,‬ויש מי ש כ ת ב שאינו יכול‬ ‫ל ח ז ו ר מעדותו)לו(‪.‬‬ ‫טז‪ .‬נכרי ש נ א מ ן ב ע ד ו ת א ש ה ל ו מ ר ש מ ת ה ב ע ל ‪ ,‬כיון ש נ א מ נ ו ת ו‬ ‫ה ו א רק ב מ ס י ח ל פ י ת ו מ ו ו ל א כ מ ע י ד ב ב י ת דין‪ ,‬אינו יכול ל ח ז ו ר‬ ‫בו ל א ח ר ש א מ ר ש מ ת הבעלגלז(‪ .‬ויש א ו מ ר י ם כיון שאין‬ ‫ל נ א מ נ ו ת ו ש ל נכרי ת ו ר ת ע ד ו ת כ ל ל ‪ ,‬יכול ל ח ז ו ר בו מ ד ב ר י ו‬ ‫דבאמת י״ל דהרמב״ם חולק בזה וכר‪ ,‬וכיון דבדיניהם צריך להאמין לעדים‬ ‫נכרים ולשלם ע״פ עדותם אנו מקבלים כנגדן עדים נכרים‪ ,‬דלא אמרה תורה‬ ‫דלא נאמנין עדי נכרים כנגד נכרים‪ ,‬עיי״ש שהאריך בטעמו של דבר‪.‬‬ ‫)לד( דבעדים כשרים אין יכולים לחזור בהם‪ ,‬דכיץ שהגיד שוב אינו חוזר‬ ‫ומגיד‪ ,‬כדמבואר כשרע סי׳ כט ס״א‪.‬‬ ‫)לה( באורח משפט שם ובעין יצחק חייב סי׳ מג אות ד כתבו עפ״י הירושלמי‬ ‫שאין קרבן שבועה נוהג בע״א שקבלוהו כשנים‪ ,‬ולפ׳׳ז ה׳׳ה שחוזר ומגיד דהא‬ ‫בהא תליא‪ .‬וב׳־ש בעדות נכרי דלא מקרי שם עדות‪.‬‬ ‫)לו( ישועות ישראל סי׳ כב עי״נל ג‪ .‬וסברתו דהתם פסולין נינהו אלא דקבלה‬ ‫מכשירתן‪ .‬וכל שהגירו כבר פסק בוחן וא׳׳א לקבל עוד עדות פסולין אחר‬ ‫שבבר פסקה הקבלה עיי׳׳ש‪ .‬ועיין אמרי בינה דיני דיינים סי׳ בו‪.‬‬ ‫)לז( שרת מהריב׳׳ל ח״א סי׳ ט‪ .‬דדוקא בעד שיכול לבוא לבי׳׳ד ולהעיד הוא‬ ‫דקאמר הרץ שחוזר בו כ׳׳ז שלא העיד בב׳׳ד‪ ,‬אבל בגמסל׳׳ת דאם בא לבי׳׳ד‬ ‫אין עדותו עדות‪ ,‬מסתבר שאינו יכול לחזור בו לאחר שהעיד במסל׳׳ת אפילו‬ ‫אם השומע מפיו לא הלך להעיד בבי״ד‪ ,‬וכן דייק בלשון הרץ שכתב דכל‬ ‫שלא העיד בבי״ד וכו׳ שאין אדם מדקדק וכו׳ עיי׳־ש‪ .‬וב׳׳ב בתשו׳ ב״י סי׳ ד‪,‬‬ ‫וכ׳׳פ בעזרת נשים ס׳׳ק צנ‪.1‬‬ ‫ועיין במהריב״ל שם שכתב עוד טעם דגוי זה החוזר בו ואומר שדבריו‬ ‫הראשונים שקר היו‪ .‬הרי הוא מתכוץ להעיד ואינו כמסיח לפי תומו לפיכך‬ ‫אינו נאמן‪ .‬אמנם אם גם חזרתו של הגוי היתה כמסל״ת יש להסתפק אם‬ ‫מקבלים דבריו‪ .‬דבזה יש להסתפק בג׳ אופנים‪ .‬קודם שהלך השומע מפיו‬ ‫להעיד בבי׳׳ד אם אפ״ה דבריו הראשונים קיימים‪ .‬או דוקא כשהשומע הלך‬ ‫כבר לבי־ד אינו יכול לחזור בו‪ ,‬או דלמא בגדולה מזו אפילו כשהלך השומע‬


‫סימן יא‪ :‬עדות סעיפיםיג—יד‬

‫קמה‬

‫ה ר א ש ו נ י ם א ם ג ם ב ח ז ר ת ו ה ו א מ ס י ח ל פ י תומו)לח(‪.‬‬

‫נכרי שנתגייר‪:‬‬ ‫יז‪ .‬נכרי ש ר א ה ע ד ו ת בגיותו ו א ח ר כ ך נתגייר — אינו נאמןגלט(‪.‬‬ ‫ואפילו בעדויות ש נ א מ נ י ם ל ה ע י ד ב ה ם ג ם כ ש ל א היו ת ח ל ת ם‬ ‫בכשרות‪ ,‬כגון עדויות ש נ א מ ן א ד ם ל ו מ ר מ ה ש ר א ה בקטנותו)כ‪0‬‬ ‫— אינו נאמןןמא(‪.‬‬ ‫יח‪ .‬גרים אין ב ה ם פ ס ו ל קורבה‪ ,‬ולכן שני א ח י ם גרים א פ י ל ו א ם‬ ‫ה ם ת א ו מ י ם מ ע י ד י ם זה לזה)מב(‪ .‬וכן א ב ו א ם שנתגיירו ע ם‬ ‫ב נ י ה ם יכולים ה ב נ י ם ל ה ע י ד ל ה ו ר י ה ם בין ל ט ו ב ת ם ובין ל ר ע ת ם ‪,‬‬ ‫דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי)מג(‪.‬‬ ‫להעיד בבי׳׳ד כל זמן שלא התירוה יכול לחזור‪ ,‬וכתב שלא נמצא הדבר‬ ‫מפורש בפוסקים‪.‬‬ ‫)לח( כנה״ג הגה״ט ג הביא דברי מהרי׳׳ט ח״ א סי׳ גב‪ ,‬דהא דאין עד יכול‬ ‫לחזור בו מעדותו היינו דוקא כשמאמינים אותו מדין עדות‪ ,‬אבל בגמסל׳־ת‬ ‫שאין נאמנותו מדין עדות אלא מתוך שיחתו לפי תומו‪ ,‬כל שסתר והוסיף‬ ‫ל״ת לא אזלינן בתר דבריו הראשונים‪ ,‬ולא נעשה מעשה ע״פ ואוקי איתתא‬ ‫אחזקתה‪ ,‬ובשו״ת בית שלמה סי׳ לח כתב שכל עד המעיד חוץ לבי״ד יכול‬ ‫לחזור ולהעיד וב״ש בגמסל״ת‪ ,‬ובן דעת עוד פוסקים עיין באוצה״פ סי׳ יז‪,‬‬ ‫ובערוה״ש שם ס״ק קו כתב דהוי ספיקא דדינא עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫)לט( דבעינן תחילתו וסופו בכשרות‪ .‬תוספתא סוף פ״ה סנהדרין הובא בש״ך‬ ‫סק׳׳ז‪ .‬שו״ע סי׳ לה ס״ז‪ ,‬נתיבות ס״ק יד‪.‬‬ ‫)מ( כדמבואר בסי׳ לה סעיפים ד—ו‪.‬‬ ‫)מא( שם ס״ז‪ ,‬ועיין בסמ״ע שם ס״ק יט שכתב הטעם מפני שבהיותו עכו׳׳ם‬ ‫לא הוי רמיא עליה‪ .‬ומלתא דלא רמיא עליה אמר ולאו אדעתי׳‪.‬‬ ‫)מב( שו״ע סי׳ לג סעיף יא‪ .‬ועיין בספר ראש יוסף שם שכתב שהרבותא הוא‬ ‫בתאומים שאפילו הם בודאי אחים מן האב ומן האם‪ ,‬דקיי׳׳ל דטיפה אחת‬ ‫מתחלקת לשניהם רהיו פסולים להעיד‪ ,‬קמ״ל דאפ״ה כשרים דאין באן‬ ‫קורבה‪.‬‬ ‫)מג( ראש יוסף שם אות נא‪ .‬דכיון דהוי הטעם דבקטן שנולד דמי א״כ אין‬ ‫כאן קורבה לא מן האב ולא מן האם‪.‬‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫יט‪ .‬י ש ר א ל ש ב א ע ל נ כ ר י ת ו ה ו ל י ד בן מ מ נ ה ו א ח ר כ ך נתגייר‬ ‫הבן‪ ,‬כ ש ר ה ב ן ל ה ע י ד ל א ב י ו ) מ ח ‪.‬‬ ‫כ‪ .‬א ח י ם ש ה י ת ה ה ו ר ת ן ש ל א ב ק ד ו ש ה ולידתן בקדושה‪ ,‬כגון‬ ‫שנתגיירה א מ ם כ ש ה י א מ ע ו ב ר ת ו א ח ר כ ך י ל ד ת ם ‪ ,‬יש מ ס ת פ ק י ם‬ ‫א ם ה ם כ ש ר י ם ל ה ע י ד זה לזה)מה(‪ ,‬ויש א ו מ ר י ם ש ה ם פ ס ו ל י ם‬ ‫ל ה ע י ד מן התורה)מה‪.‬‬ ‫כ א ‪ .‬א ח י ם ש א ח ד מ ה ם נ ו ל ד כ ש א מ ו ה י ת ה עדיין נ כ ר י ת והשני‬ ‫ה י ה ה ו ר ת ו ש ל א ב ק ד ו ש ה ו ל י ד ת ו ב ק ד ו ש ה ונתגיירו שניהם‪,‬‬ ‫כ ש ר י ם ל ה ע י ד ז ה לזהגמז(‪.‬‬ ‫בב‪ .‬שני א ח י ם ש א ח ד מ ה ם ה י ה ה ו ר ת ו ש ל א ב ק ד ו ש ה והשני ה י ה‬ ‫ה ו ר ת ו ו ל י ד ת ו בקדושה‪ ,‬פ ס ו ל י ם ל ה ע י ד ז ה לזה)מח(‪.‬‬ ‫)מד( ראש יוסף אות מט‪ ,‬ועיי׳׳ש דבזה לא גזרו רבנן כלל‪.‬‬ ‫)מה( עיין ב״י סי׳ לג אות לד שמסופק בזה‪ ,‬כי לישנא דגר שנתגייר משמע‬ ‫שעתה נתגייר והלידה היה שלא בקדושה‪ ,‬או אפשר לומר דבעדות שמסורה‬ ‫לב״ד כשרין כל שהורתן היה שלא בקדושה‪ ,‬ולישנא דנתגייר שייך אפילו‬ ‫נתגיירה אמו כשהיא מעוברת וצ׳׳ע עב׳׳ל‪ .‬ועיין בד״מ סק׳׳ה שכתב ובר׳׳ש‬ ‫סוף מסכת שביעית מוכח בהדיא דלשון נתגיירו לא משמע אלא בגר שהיתה‬ ‫לידתו שלא בקדושה‪ ,‬והעתיקו בסמ׳׳ע ס׳׳ק יס‪ .‬אבל עיין בספר ברכ״י שדחה‬ ‫הראיה‪.‬‬ ‫)מו( עיין ש״ך שם סק׳׳ז שהביא דברי הב״י וכתב ולדידי בלא׳׳ה ליכא ספיקא‬ ‫כלל שחייבים כרת משום אשת אח‪ ,‬א״כ פשיסא דפסולין מדאורייתא‪ ,‬ומאי‬ ‫דאמרינן בפ״ד דיבמות עדות לב׳׳ד מסורה היינו בפסולי דרבנן וזה ברור‪ .‬ועיין‬ ‫בבאה״ט סק״ז שהביא דברי השייך וכתב שאין ראיה מאשת אח שהחיוב הוא‬ ‫גם באחיו מאמו‪ .‬אבל עדות כתוב ״לא יומתו אבות״ הקפידה התורה דוקא‬ ‫אחר קורבה דאב וכר‪ ,‬ועיין בס׳ עיין תרשיש שישב ראית השייך‪ ,‬ועיין בשרת‬ ‫בית יעקב סי׳ ג שכתב דנ״ל בהסמ״ע ולא כב׳׳י דלא שייך כקטן שנולד אא״ב‬ ‫היתה גם לידתו שלא בקדושה‪ ,‬ועיי״ש שהביא ראיה מתרוה״ד‪ ,‬וב׳׳ב‬ ‫בנתיבות חידושין סק׳׳י‪ .‬ועיין כתומים סק׳׳ו שכתב להליץ בעד הב׳׳י ובאורים‬ ‫ס׳׳ק יז הסכים להש״ך‪ .‬וראה בחידושי רע׳׳א שם‪.‬‬ ‫)מז( סמ׳׳ע ס׳׳ק יט‪ ,‬וכתב דזיל בתר טעמא והעתיקו בנתיבות חידושים סק״י‪.‬‬ ‫)מח( ראש יוסף שם‪ ,‬דאחיו הוא — דרק לענץ חליצה ויבום באחים מן האב‬


‫סימן יא‪ :‬עדות סעיפים יג— יד‬

‫קמה‬

‫כג‪ .‬נ כ ר י ת ש נ ת ג י י ר ה כ ש ה י א מ ע ו ב ר ת ו א ח ר כ ך י ל ד ה בן‪ ,‬דהוי‬ ‫ה ב ן ה ו ר ת ו ש ל א ב ק ד ו ש ה ו ל י ד ת ו בקדושה‪ ,‬אין ה ב ן כ ש ר ל ה ע י ד‬ ‫לאמו)מט(‪ ,‬א ב ל כ ש ר ל ה ע י ד ל א ב י ו א פ י ל ו א ח ר שנתגיירו)‪.0‬‬ ‫כ ד ‪ .‬נכרי ש ה ר ג י ש ר א ל ו א ח ר כ ך נתגייר‪ ,‬אף שיש עליו ל ח ז ו ר‬ ‫ב ת ש ו ב ה ע ל כך‪ ,‬כ ש ר ל ע ד ו ת מ י ד שנתגייר ג ם ק ו ד ם ש ע ש ה‬ ‫ת ש ו ב ה ע ל ה ר י ג ת הישראלגנא(‪.‬‬

‫מומר‪:‬‬ ‫כה‪.‬‬

‫ה מ ו מ ר י ם פ ח ו ת י ם מן ה נ כ ר י ם ) נ ס ‪ ,‬ו פ ס ו ל י ם לעדות)נג( בין‬

‫תלה רחמנא ואחד מהם אינו אח לענין זה‪.‬‬ ‫)מט( תשו׳ מעשה חייא סי׳ א‪ ,‬שהקשה אמאי לא מספקא ליה להרב ב״י בזה‪.‬‬ ‫משום דנראה לענין דינא דכי היכא דפסולין זה לזה הוה״ד דפסולין להעיד‬ ‫לאמם דעובר ירך אמו הוא‪ ,‬ומובא בקוצר בבנה״ג הגב״י אות לז‪ .‬וב׳׳ב בראש‬ ‫יוסף שם‪.‬‬ ‫)נ( כן משמע מראש יוסף שם‪.‬‬ ‫)גא( בשו״ת בית יעקב סי׳ ג נסתפק בזה‪ ,‬והביא גמרא סנהדרין עא שבן נח‬ ‫שהרג ישראל ונתגייר חייב‪ ,‬וכתב בתום׳ שם שדינים שבדיני אדם ל״א קטן‬ ‫שנתגייר כקטן שנולד דמי‪ ,‬וא״ב כיון שחייב בדיני אדם ה״ה פסול לעדות‪,‬‬ ‫והביא ספר חסידים סי׳ תרצ״א שהוא צריך כפרה‪ ,‬וכיון שצריך כפרה א״כ‬ ‫חטאו עליו ופסול לעדות‪ .‬ואח״ב כתב דברי שלא יונעל דלת לפניהם אע״ג‬ ‫דחטאם עליהם כשרים לעדות‪ .‬ועיי׳׳ש שכתב דבישראל שחטא בעבירה‬ ‫שחייב עליה מיתת ב״ד בזמן שהיו דנין דיני נפשות ויודע עדות על חבירו‪ ,‬כל‬ ‫זמן שלא עשה תשובה על חטאו פסול לערות‪ ,‬אעי׳ג שימיתו אותו אח״כ וכר‬ ‫עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫ועיין בברכ״י אות כח שהביא דברי בית יעקב והסכים לדבריו‪ .‬דאף שצריך‬ ‫הוא לכפרה מ׳׳מ כשר לעדות ובם׳ חשק שלמה אות סז כתב ע״ז שלכאורה‬ ‫נראה שכיון שנתגייר אין לך תשו׳ גזולה מזו‪.‬‬ ‫)נב( לשון השרע סי׳ לד סעיף בב‪ ,‬ומקורו ברמב״ם פי״א עדות ה״י‪ ,‬וכתב שם‬ ‫שהמוסרים והאפיקורסים והמומרים לא הצריכו חכמים למנותם בכלל פסולי‬ ‫עדות‪ ,‬שלא מנו אלא רשעי ישראל‪ ,‬אבל אלו המורדים הכופרים פחותים הם‬ ‫מן העכו״ם‪ ,‬שהעכו׳׳ם לא מעלין ולא מורידין ויש לחסידיהם חלק לעולם‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫א ם ה ם מ ו מ ר י ם ל ת י א ב ו ן ) נ ח ובין א ם ה ם מ ו מ ר י ם להכעיס)נה(‪.‬‬ ‫כו‪ .‬יש א ו מ ר י ם שמי ש א מ ר כ מ ה פ ע מ י ם ש ה ו א ר ו צ ה ל ה מ י ר‬ ‫ופייסוהו ו ל א המיר‪ ,‬יש ל ה ח מ י ר ו ל פ ו ס ל ו ל ע ד ו ת ‪ .‬א ב ל א ם א מ ר‬ ‫מ ת ח י ל ה ש א ם יעשו ל ו כ ך ו כ ך ה ו א ימיר‪ ,‬יש ל ה ס ת פ ק א ם ה ו א‬ ‫פסול‪ ,‬וראוי ל ה ח מ י ר לכתחילה)נו(‪.‬‬ ‫בז‪ .‬א נ ש י ם ה מ ק י ל י ם ב מ צ ו ת ה ת ו ר ה ‪ ,‬כגון פ א ת זקן א ו שעטנז‬ ‫א פ י ל ו ש ל א ל ה כ ע י ס רק ש ק ל י ם מ צ ו ת א ל ו בעיניהם‪ ,‬וכן‬ ‫ה מ ב ט ל י ם מ צ ו ה א ח ת ב ת מ י ד ו ת — פ ס ו ל י ם לעדות)נ‪.0‬‬ ‫הבא‪ ,‬ואלו מורידין ולא מועלין ואין להן חלק לעולם הבא‪.‬‬ ‫)נג( שר׳ע שם‪.‬‬ ‫)נח גמרא סנהדרין כז ע״א מומר אוכל נבילות לתיאבץ דברי הכל פסול‪.‬‬ ‫ופירש״י דכיון דמשום ממון קעביד דהא שכיחא בזול טפי מדהיתירא‪ ,‬ה׳׳ל‬ ‫כרשע דחמס ופסול לעדות‪ .‬ואיתא בשו״ע סי׳ לד ס״ב‪.‬‬ ‫)נה( בגמרא שם להכעיס אביי אמר פסול‪ ,‬דהוה ליה רשע ורחמנא אמר אל‬ ‫תשת רשע עד‪ ,‬ורבא אמר כשר רשע דחמס בעינן‪ ,‬והלכה כאביי וכ״ב בשרע‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ועיין בס׳ אמרי בינה הלכות עדות סי׳ לא שהביא דברי הנמוק׳׳י שהא‬ ‫שרשע רע לשמים פסול לעדות לאו מטעם משקר הוא‪ ,‬רק גזירת הכתוב הוא‬ ‫׳׳אל תשת רשע עד׳׳‪ ,‬ולכך באיסורים דל׳׳ש עדות דאפילו ע׳׳א ואשה כשר•‬ ‫ליבא למיפסלא‪ ,‬אבל מדברי הרמייה במם׳ סנהדרץ שמפרש שהפסוק ׳־אל‬ ‫תשת רשע עד׳׳ וכו׳ הכוונה שמא יהי׳ עד חמם אל תשימון עד‪ ,‬הרי מבואר‬ ‫דהתנא מפרש לקרא דע׳׳י רשע יהיה עד חמם שחששה התורה למשקר‬ ‫יערש בדבריו‪.‬‬ ‫ומומר להכעיס הוא אפילו במצוה אחת ופעם אחת כדמבואר בשרע ירד‬ ‫סי׳ ב ס״ה‪ ,‬ובש״ך שם ס׳׳ק טז‪ .‬וביאור כל פרטי מומר להכעיס נתבאר בבין‬ ‫ישראל לנכרי יו״ד סי׳ א סעיפים ו—ח ובהעתת שם‪.‬‬ ‫)נו( בנה׳׳ג בשם מהריב׳׳ל סי׳ ו‪.‬‬ ‫)נז( שרת דברי חיים ליקוטים והשמטות סי׳ לג‪ ,‬וכתב שאין צריך להכריז‬ ‫דהוא פסול מה׳־ת‪ ,‬וכתב וכן אותם שאינם מאמינים בדברי חז׳׳ל — פסול‬ ‫לעדות מה׳׳ת‪ ,‬דהוי אפיקורוס דהתוה׳׳ק צותה לא תסור עיי־ש‪.‬‬


‫סימן יא‪ :‬עדות סעיפים יג— יד‬

‫קמה‬

‫חזר בתשובה‪:‬‬ ‫בח‪ .‬מ ו מ ר ש ח ז ר בו ו ק ב ל ע ל י ו ל ע ש ו ת תשובה)נח(‪ ,‬ב ש ר ל ע ד ו ת‬ ‫מ י ד אף שעדיין ל א עשאהגנט(‪ ,‬ו מ כ ל מ ק ו ם צריך הדיין ל ה ב ח י ן‬ ‫א ם אין בו ד מ י ה ו פ נ י ה ) מ ‪.‬‬ ‫)נח( לשון הרמ״א סי׳ לג סכ״ב‪ ,‬והוא לשון המהרי״ק שורש פ״ה‪ ,‬ושם כתב‬ ‫וכיון שהותר בצבור וקבל לעשות תענית אע״פ שלא סיים‪ ,‬כשחזר בו וקבל‬ ‫עליו תשובה מיד חתר לכשרותו ובר‪ ,‬ועיין בפ״ת ס״ק לב שכתב בשם תשו׳‬ ‫חמדת שלמה חלק אה״ע ס״ס ו דבמהרי״ק מבואר דעכ״פ התחלת עשיית‬ ‫תשובה צריך‪ ,‬וכ״מ בתה״ד דעב״פ צריך סיגופים קצת‪.‬‬ ‫)גט( בסמ״ע ס״ק נד כתב בתשר מהרא״י בת״ה סי׳ קצח מפרש טעמו‪ ,‬כיון‬ ‫שהמומר הוי מעורב בין העכו״ם שיש להם כל התאוות‪ ,‬תה בא להבדיל‬ ‫מכולן ולקבל תשובה לא החמירו עליו ומוחזקים שודאי יעשה תשובה ע״ש‪,‬‬ ‫ובש״ך ס״ק כא הביאו‪ ,‬וכתב לפ״ז משמע דוקא במומר לעכו״ם דינא הכי‪,‬‬ ‫אבל באמת זה אינו‪ ,‬אלא טעמא דמיו־ שקבל סגי דמסתמא יקיים‪ ,‬שהרי דין‬ ‫זה למד מהרי״ק מבהן שנשא נשים בעבירה דנודר ועובר ויורד ומגרש‪ ,‬וא״כ‬ ‫בכל מומר דינא הכי‪.‬‬ ‫ועיין כתומים ס״ק כא שהביא דבריהם וכתב ובאמת לשון הרמ״א מורה‬ ‫כדברי הסמ״ע‪ .‬וכן בתשו־ מהרי״ק לא נזכר שם רק מומר‪ .‬ובכהן שנשא נשים‬ ‫אין ראיה דבעינן שם שיהא נודר וכו׳‪ ,‬אלא ודאי צריך דבר המוכיח וניכר‬ ‫לכל שחזר וכר‪ ,‬וגם במומר לע״ז שיבדיל עצמו מתאוות עוה״ז והמון חוגג‬ ‫של גדים הוי מעשה הניכר שחוזר וכוי‪ ,‬ובפרט כי בלא״ה אין זה מהך דנודר‬ ‫ראיה גמורה ובו׳ דשם לא נתחלל קדושתו בזה רק חכמים קנסוהו והם אמרו‬ ‫בנודר שישוב לכשרותו‪ ,‬אבל ברשע הפסול לעדות מה״ת איך נבשירוהו‬ ‫בקבלה בעלמא עיי״ש‪ .‬ועיין בספר אורח משפט שכתב על דברי החומים‬ ‫שבתשו׳ הרא״ם ח״א סי׳ גט מבואר להדיא דמדאורייתא נפסל העבודה‬ ‫מקרא ״וקדשתו״‪ ,‬א״כ שפיר ילפינן כהש״ך דבחזרה בעלמא סגי‪ .‬ועיין‬ ‫במאזניים למשפט שכתב ע״פ החומים בשארי מומרים שאין בהם ראיה‬ ‫צריכין תשובה גמורה או דבר שניכר חזרתן‪ .‬ובביאור הגר״א שם בתב ועש״ך‬ ‫דלא כסמ״ע‪ ,‬ובנתיבות ביאורים ס״ק יג הביא דברי הסמ״ע והש״ך והוסיף‬ ‫ואף דבס״י לא מבואר דבעינן שיקבל עליו לאסור דברים המותרים‪ ,‬עבירה‬ ‫דחימוד שאני‪ .‬וכ״כ בם׳ עדות ביהוסף‪.‬‬ ‫ובשו״ת חקרי לב מהדו״ב סי׳ ו מסיק דהכלל שמומר ששב לדתינו לא‬ ‫נבשר לעדות אלא בטבל ולקה בב״ר וקבל דברי חביתת בב״ד‪ ,‬וגם קבל‬ ‫להתענות בפי שגזרו עליו וכר‪ ,‬וכתב שכל דברי הרמ׳׳א הם ממרדכי שהביאו‬ ‫הד״מ יכתוב שם שקבל עליו התענית‪ .‬וממי קבל בי אם מהב״ד אחר‬


‫בין ישראל לנכריקכד‬ ‫כט‪ .‬מ ו מ ר ש ח ז ר ב ת ש ו ב ה אינו יכול ל ה ע י ד ע ל מ ה ש ר א ה‬ ‫כ ש ה י ה מומרנסא(‪ ,‬ו א פ י ל ו בסוגי ע ד י ו ת שאין צריך ש ה ע ד י ם יהיו‬ ‫ת ח י ל ת ו ב כ ש ר ו ת ‪ ,‬כגון עדויות ש א ד ם נ א מ ן ל ו מ ר מ ה ש ר א ה‬ ‫בקטנותו‪ ,‬אינו נאמן)סב(‪.‬‬ ‫ל‪ .‬מומר שחזר ב ת ש ו ב ה נאמן להעיד ע ל מ ה ש ר א ה קודם‬ ‫שהמיר‪ ,‬כיץ דהוי ת ח י ל ת ו וסופו ב כ ש ר ו ת אף ע ל פי ש נ פ ס ל‬ ‫בינתיים)סג(‪.‬‬

‫מוסר‪:‬‬ ‫לא‪ .‬המוסר ישראל לאנסים פסול לעדות)סח‪.‬‬ ‫יש א ו מ ר י ם ש ה ו א פ ס ו ל רק מדרבנן‪ ,‬ולכן אינו נ פ ס ל רק א ח ר‬ ‫שיבריזו עליו ש ה ו א פסולגסה(‪ .‬ויש א ו מ ר י ם ש ה ו א פ ס ו ל מן‬

‫שהטבילוהו והלקוהו‪ ,‬וגם נתבאר רבעינן נמי שיתחיל בתעניות שגזרו עליו‬ ‫וכו׳ עיי׳׳ש באריכות‪ .‬ובשרת נדיב לב ח״ב סי׳ ח הביא דברי החקרי לב‬ ‫והוסיף להצריך שגי עדים שיעידו שלקה וטבל וכו׳‪ ,‬ובלא סהדי לא מתכשר‬ ‫וכר‪.‬‬ ‫)ם( מאזניים למשפט שם ע׳׳ם דברי החומים‪.‬‬ ‫)סא( עיין שייך סי׳ לה סק׳׳ז שכתב בענץ עדות האנוסים שאינם נאמנים אף‬ ‫אחר שבאו לכלל כשרות‪ ,‬מטעם דבעינן תחילתו וסופו בכשרות עיי׳׳ש‪ ,‬ועיין‬ ‫שם סי׳ לד ס׳׳ק לג שכתב שהפסולים מחמת עבירה כשרים כשחזרו‬ ‫בתשובה‪ ,‬כבר כתבו הפוסקים שחזר בו בסי׳ לה ראה בשרת יוסף אומץ סי׳‬ ‫לה ובאה״ט סי׳ לד ס׳׳ק לו ובפ׳׳ת סי׳ לד ס׳־ק מה מה שהאריכו בזה‪.‬‬ ‫)סב( כן משמע בש״ך הנ׳׳ל שכתב על האנוסים שנאמנים דשפיר הוה דייקי‬ ‫כיון שהם יהודים בינם לשמים‪ ,‬משמע במומר שלא היה יהודי בינו לבין‬ ‫עצמו אמרינן דלא דייק דינו כמו בנכרי‪.‬‬ ‫)סג( ראה ב־׳ב קנח ע׳־א‪ ,‬שרע סי׳ לג סי׳׳ג‪ ,‬שו׳־ת מהרח׳׳ש סי׳ יח‪.‬‬ ‫)סד( שדע סי׳ לד סביב‪ ,‬ועיי״ש שכתוב עליהם ׳פחותים מעברם׳‪ ,‬וכתב‬ ‫הטור שהעכרם לא מורידין ולא מעלין ויש לחסידי איה חלק לעה״ב ואלו‬ ‫מורידין ואין להם חלק לעוה־ב‪ .‬וראה להלן סי׳ לה באלו אופנים נקרא מוסר‪.‬‬ ‫)סה( כתשו׳ פמ״א ח״ב סי׳ צ הובא בפית סי׳ לד ס״ק לא‪ ,‬כתב בשטר קנין‬


‫סימן יא‪ :‬עדות סעיפים יג— יד‬

‫קמה‬

‫התורה)סו(‪ ,‬ו א ם ה ו ח ז ק בכך‪ ,‬יש א ו מ ר י ם ש ה ו א פ ס ו ל מן ה ת ו ר ה‬ ‫ל ד ב ר י הבל)ס‪.0‬‬ ‫שהיו חתומים עליו שני עדים‪ ,‬והעידו על אחד העדים שהיה מוסר לאנסץ‪.‬‬ ‫ופסל המורה אותו שטר‪ ,‬וכתב ונראה דלאו שפיר עביד המורה כיץ דלא‬ ‫הכריזו עליו וגם לא נענש על עבירתו גם עדותו בשר‪ ,‬דהא מסור אינו אלא‬ ‫מדינא דגרמי‪ .‬וכבר הכריע הש״ך בסי׳ שפו דד׳־ג אינו אלא קנסא דרבנן וכר‪.‬‬ ‫והא דמסורת לאונסים מורירין ולא מעלין‪ ,‬אינו אלא מדרבנן למיגדר מילתא‬ ‫וכוי‪ ,‬דלפ־ז אין לפסול השטר אא׳׳ב הכריזו עליו‪ ,‬ובפרט בדורות שגברו בעלי‬ ‫עולה ולפעמים כשאדם מציל עצמו ע״י עבדם נקרא אצל חבירו מסור‬ ‫ובאמת אינו בן‪ .‬וצריבין הב״ד לחקור אח״ז וכ״ז שלא נפסל ע״פ ב״ד אין‬ ‫לפסול השטר עכ־ר‪.‬‬ ‫ועיי־ש בפ׳׳ת שהביא בשם שער משפט שהסכים לדברי הפמ״א‪ ,‬אך כתב‬ ‫מ״מ מה שפסק שם להוציא ממון עפ־י הכרעת הש׳׳ך דד״ג אינו אלא מדרבנן‬ ‫ליתא‪ ,‬כיון דדעת רוב הפוסקים בד״ג דאורייתא וא״כ לא בעי הכרזה אין‬ ‫להוציא ממון נגד דעתם‪ ,‬וכן הביא בפ־ת שם מתשו׳ הרמ׳׳א סי׳ יג‪ ,‬אך שם‬ ‫כתב שאין לפסול בדורות הללו מכח מסירה שקלקול קצת ראשי העיר הם‬ ‫תקנתם‪ .‬ועיץ בשרת בית יצחק ירד ח״ א סי׳ מט שהסכים שלא נפסל לעדות‬ ‫רק מדרבנן‪.‬‬ ‫)סו( בפ״ת הנ׳׳ל הביא בספר בית מאיר אהע׳־ז סי׳ יז ס״ג שהביא דברי‬ ‫הפמ׳׳א הג׳׳ל‪ ,‬וכתב ולע׳׳ד צ׳׳ע‪ ,‬דנהי דלדעת הש׳־ך פטור ד״ת מדיני אדם‪,‬‬ ‫מ״מ בד׳׳ש ודאי מחייב וגם עבר אדאורייתא ״לא תלך רכיל׳׳)ר׳׳ל הא דד׳־ג‬ ‫אינו אלא קנסא דרבנן היינו חיוב התשלומים אינו אלא דרבנן ביון דלאו מזיק‬ ‫גמור הוא‪ ,‬אבל גוף העבירה הוא מדאורייתא דלא תלך רכיל( ואינו דומה‬ ‫לשאר גזל דדבריהם דד׳־ת מותר‪ ,‬וגם לשון השו׳׳ע שכתב עליו פחותים מעו׳׳ג‬ ‫מורה דדזוא פסול ד״ת עב׳׳ל‪ .‬ועיי׳־ש בפ״ת שמיישב דברי הפמ׳׳א‪ .‬ועיין בס׳‬ ‫אורח משפט שכתב על דברי הפמ׳׳א שמלשון הד״מ בירד סי׳ ב שכתב בשם‬ ‫הש׳׳ג דמסור ה ר במומר לכל התורה כולה‪ .‬וגם מלשון הרמב׳׳ם שכתב שאין‬ ‫משביעים את המוסר וכוי‪ ,‬מפני שהוא רשע ואין לך פסול יותר מזה וכו׳‪,‬‬ ‫משמע דפסול מדאורייתא‪ .‬ועיין בס׳ אבני החושן שכתב דנראה דפסול מוסר‬ ‫אין הטעם משום גורם היזק‪ .‬אך הוא מטעם דפקר‪ ,‬וכן בתפילין שכתבו מסור‬ ‫אמרינן דבל שאינו בקשירה אינו בכתיבה וכן שחיטתו אסורה וכוי‪ ,‬הרי דיצא‬ ‫מכלל ושחט והוי באפיקורס וכוי‪ .‬וסיים אלא ודאי דכיץ דמסר ישראל לפני‬ ‫אנסין הוה רשע גמור ודינו כאפיקורס וכמעט דדיינינן ליה כיצא מכלל‬ ‫ישראל‪ .‬וצ׳׳ע‪.‬‬ ‫)סז( עיין בספר אמרי בינה סי׳ לג שהביא בשם הרדב׳׳ז סי׳ שמו דבתב‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ל ב ‪ .‬ה מ ו ס ר י ש ר א ל ש ה ר ג נפש ל ע ר כ א ו ת ‪ ,‬כ ש ר לעדות)סח(‪.‬‬

‫המאיים למסור‪:‬‬ ‫לג‪ .‬ה ש ו נ ה א ת ה ב י ר ו ו א י י ם עליו בפני עדים)סט( ש י ל ך ו י מ ס ו ר‬ ‫מ מ ו נ ו ל א נ ס ‪ ,‬פ ס ו ל לעדות)ע(‪ .‬ויש א ו מ ר י ם שאינו פ ס ו ל ר ק א ם‬

‫דבהוחזק מומר או מסור פסול מה״ת‪ .‬והוא כתב טעם כיון דעבר על לאו‬ ‫״דלא תלך רכיל״ אף שהוא לאו שאין בו מלקות‪ .‬מ״מ הואיל דחמור ומן‬ ‫המורירין הוא ומתיר עצמו למיתה הוא בכלל רשע למות‪ ,‬ולכן כתב הרמב״ם‬ ‫דלא הוצרך למנותם בכלל פסולי עדות עיי׳׳ש‪ .‬וכ״כ בשרית בית יצחק יריד‬ ‫ח״א סי׳ מח בשם המהרי״ק‪.‬‬ ‫)סח( שרת בית אפרים אהע״ז סי׳ לט‪ .‬וכתב הטעם כי הוא סבור דמצוה‬ ‫קעביד אחרי שנתברר לו שהמה רוצחים‪ ,‬ועובדא דפרק הפועלין דקא תפיס‬ ‫גנבי יוכיח‪ ,‬ועיי״ש שהביא תשו׳ הרשב״א מובא בב־י סי׳ שפח על הממונה‬ ‫מן המלכות לתפוס גנבים ורוצחים למסרם למלכות והם דנין עפ״י דיניהם‪,‬‬ ‫שאין כאן חשש לפסלם מכח מסור וכוי‪ ,‬ולכן בנ״ד אם כי אינו ממונה מן‬ ‫המלכות‪ ,‬אבל כשהי׳ לו רגלים לדבר טובא אץ זה בכלל מסור וכשר לעדות‪.‬‬ ‫)סט( עיין בספר חשק שלמה כשרע סי׳ לד סעיף כ כתב בפני רבים‪ .‬אולם‬ ‫הגב״י אות נח שכתב שלכאורה אף דאין פרהסיא פחות מעשרה‪ .‬מ״מ בענץ‬ ‫זה נראה מדברי המרדכי דפי הגחל בתרא דבפני העדים לבד איקרי פרהסיא‪.‬‬ ‫ממ״ש ואמר בפני עדים אזילנא‪ ,‬דמשמע כיון שאמר כן בפני עדים הוי‬ ‫בפרהסיא עיי״ש‪ .‬ועיין בס׳ אלפי מנשה שכתב דבהג״א פרק הכונס כתב ג׳׳כ‬ ‫דין זה ושם כתב בהדיא בפני שנים‪ ,‬ועיץ בס׳ פנים במשפט סי׳ לד אות מב‬ ‫שהביא בשם החבי״ב בסי׳ קלז דבעיגן עשרה מישראל עיי״ש‪.‬‬ ‫)ע( שרע סי׳ לד ס״כ‪ .‬רמ״א סי׳ שפח ס׳׳ח‪ .‬ועיין בכלבו בסוף הספר שמביא‬ ‫אמר רב פלטוי מוסר פסול לעדות‪ .‬ול״מ מסור גמור‪ .‬אלא אפילו אדם‬ ‫מפורסם ומריב עם חבירו ואומר לו אלך ואמסור ממונך‪ .‬הואיל ומעיז פניו‬ ‫בפרהסיא נחשב רשע ופסול לעדות והוה״ד לשבועה‪ .‬והובא כאן בב״י‪,‬‬ ‫ועיי״ש שהביא בשם הג״א פרק זה בורר דאינש דסני לחבריה ואמר לו בפני‬ ‫רבים אזילנא ומסרנא לך רשע ופסול לעדות וכוי‪ ,‬וכתב הב״י שנ״ל דהיינו‬ ‫במוחזק שעושה מעשה וכוי‪ ,‬או שהתרו בו וכוי‪ ,‬הלא׳־ה לא‪ ,‬דעביד אינש‬ ‫דגזים ולא עביד‪ ,‬וכתב ואפשר דמשו״ה נקט סני לחבריה וגם אמר לו בפני‬ ‫רבים‪ ,‬אעפ״י שלא התרו בו כיון שהעיז פניו כ״כ חזקתו שימסור והרי פסול‪,‬‬ ‫ועפ־ז סתם כאן בשו־ע שפסול אף בלא הוחזק ובלא התרו‪ .‬וכן הד״מ בסי׳‬


‫סימן יא‪ :‬עדות סעיפים יג— יד‬

‫קמה‬

‫ה ו ח ז ק בכךגעא(‪ ,‬או א ם ה ת ר ו בו ש ל א י מ ס ו ר ו א מ ר שימסור)עב(‪.‬‬ ‫שפח סק״ח הביא בשם מהר״ם מריזבורג דל״א גזים ולא ע ב ד אלא בצינעא‬ ‫אבל לא בפרהסיא‪ .‬ועפ״ז הביא שם בשו״ע ס״ח בהג״ה שיטה ראשונה‬ ‫שפסול בכל גווני‪ .‬ובמהרי״ק שורש קפה כתב דל״א גזים רק היכא דגזים ליה‬ ‫במידי דאי עביר ליה ברי הזיקא או בגופו‪ ,‬כגון דגזים ליה למיקטלי־ או‬ ‫להחווי או בממונא בי האי דמשבנתא דפרדיסא היכא שביד המגזם לעשותו‬ ‫בלי ספק‪ ,‬אבל היבא שמגזמו דבר דאף כי יעשהו שמא לא יחק חבירו בכך‬ ‫עביד אינש וכר‪.‬‬ ‫)עא( רמ׳׳א סי׳ שפח ס׳׳ח בשם המרדכי פרק כל הנשבעים‪ ,‬דס״ל דלא נפסל‬ ‫אלא במוחזק לכך דאז לא אמרינן דגזים ולא עביד‪ .‬ועיין בס׳ אגודת אזוב‬ ‫)שצויץ בש״ך סי׳ שפח ס״ק מו( דף עז ע״א שהביא דברי רב פלטוי גאון וכו׳‬ ‫ושכן פסקו בשתי ישיבות וכוי‪ ,‬שהביא הגמרא במי שאמר איזיל ואקטלי׳‬ ‫לדקלא דפלניא ובו׳ עביר אינש דגזים ולא עביד‪ ,‬הרי לך דאפילו בממון הקל‬ ‫שניתן להשבץ אמרינן גזים אינש ולא עביד‪ ,‬כ׳׳ש להפיל חבית לתוך‬ ‫המכמורת דביון דנפל שוב אין מרחמים עליו לא כ׳׳ש‪ .‬ועיין במהרי׳׳ק סי׳ קסו‬ ‫שכתב דשיטת הרמב׳׳ם דאפילו הוחזק לומר אלך ואמסור אינו פסול‪ .‬והביאו‬ ‫בתשר הרמ׳׳א סי׳ יב‪.‬‬ ‫ועיין בספר גדולת מרדכי )צויין בשייך סי׳ שפח ס״ק מט( שהביא ר ב ת‬ ‫המרדכי בהגוזל בתרא דהכא מיירי שמוחזק בכך‪ ,‬וכתב דהך מוחזק אין‬ ‫פירושו ככל חזקה שבתלמוד שהדבר ברור ואין בו ספק‪ .‬דא״כ מאי קאמר רב‬ ‫פלטוי גאון שלא מיבעי מסור גמור וכר אלא אפילו וכר‪ .‬ואי האי מוחזק‬ ‫פירושו ככל חזקה שבתלמוד שני פעמים וכוי‪ ,‬וכי זה לא נקרא מסור גמור‬ ‫ופשיטא דפסול אפילו לא גיזם בפנינו עתה‪ .‬מאחר שהוחזק בכך דגדולה‬ ‫חזקה דסוקלין ושורפין עליה‪ ,‬אלא עכצ״ל דהאי הוחזק לכך פירושו שיצא‬ ‫עליו קול בעלמא‪ ,‬אבל אין כאן עדות ברורה וזה לא נקרא מסור גמור ובו׳‬ ‫וגיזם בפרהסיא דאז מדיבורי׳ נעשה רע עיי׳׳ש‪ .‬וכן הקשה קושיא זו בשלטי‬ ‫גבורים פ׳׳ק דמציעא‪.‬‬ ‫וכתב בכנה״ג הגב״י אות עד דיראה לי דמה שכתב המרדבי במוחזק לכך‬ ‫לא במוחזק לגמרי קאמר‪ ,‬אלא דמוחזק דעביד מה דגזים ואינו חוזר מדיבורו‪,‬‬ ‫וכ״כ בשרית מהר׳׳י אסאד ירד סי׳ רצט‪ ,‬וכ״ב בס׳ פני שמואל‪ ,‬ועיץ בבנה״ג‬ ‫הנ״ל שהביא בשם הרדב״ז ח״א סי׳ קסז שאם אינו מפורסם אינו נפסל רק אם‬ ‫רגיל להעיז פניו אז נפסל‪ ,‬ושכן כתב בספר משפטי צדק ח״ב סי׳ יח שאינו‬ ‫נפסל בפעם אחד ומ״מ בתרי הוי חזקה‪.‬‬ ‫)עב( ב״י סי׳ לד‪ ,‬כי ההוא דרב כהנא דהגחל בתרא קיז ע״א‪ .‬דרב א״ל לא‬ ‫תחוי ואמר מחוינא ומחוינא‪ .‬וכ״ב בשו״ת פרח מטה אהרן ח״ב סי׳ פח דאם‬


‫בין ישראל לנכרי‬

‫ק כד‬

‫ל ד ‪ .‬א ם א י י ם ע ל א ח ד שאינו שונאו ש י מ ס ו ר מ מ ו נ ו לאנסנעג(‪ ,‬א ו‬ ‫אם‬

‫איים‬

‫אפילו‬

‫על‬

‫שונאו‬

‫בצינעא‬

‫שימסרנו‪,‬‬

‫אינו‬

‫נפסל‬

‫ל ע ד ו ת )עד(‪.‬‬ ‫ל ה ‪ .‬שני א נ ש י ם ש ש ו נ א י ם ל ח ב ר י ה ם ו א מ ר א ח ד מ ה ם בפני ר ב י ם‬ ‫נ ל ך ונמסור א ו ת ו ל א נ ס י ם ‪ ,‬אינו נ פ ס ל ל ע ד ו ת ‪ ,‬א ב ל א ם א מ ר ו‬ ‫ש נ י ה ם בפני ר ב י ם ש י ל כ ו ו י מ ס ר ו פ ס ו ל י ם ל ע ד ו ת געה(‪.‬‬ ‫לו‪ .‬יש א ו מ ר י ם שבזמן ה ז ה שיש ג ם א נ ש י ם ש מ ו ח ז ק י ם ב כ ש ר ו ת‬

‫עבר על התראת ב׳׳ד שהתרו בו שלא ילך והוא אמר שילך פסול‪.‬‬ ‫)עג( עיץ בביי)הובא בסק׳׳ע( שכתב ואפשר דמשרה נקט סני לחבריה וכר‬ ‫כיון שהעיז פניו כ׳־כ חזקתו שימסור‪ ,‬ועיין בסמ׳׳ע סי׳ לל ס׳׳ק מט שכתב‬ ‫דוקא‪.‬בשונא חששו שמחמת שנאתו יעשה כן ולא באחרים‪ .‬והעתיקו בש׳׳ך‬ ‫ס׳׳ק יט‪ ,‬ועיין באורים ס״ק מה שהביא דברי הסמ״ע וכתב ומקור הדין במרדכי‬ ‫לא נזכר השונא רק סתם המריב עם חבירו וא־ל אלך וכר‪ ,‬דהואיל ואמר כן‬ ‫בפני רבים לא שייך גזם ולא עביד‪ ,‬ואיל הואיל בדבר הזה יש חולקים וס״ל‬ ‫דוקא בהוחזק וכר‪ ,‬אפשר דהמחבר הוסיף מילת השונא דבהא ליכא מחלוקת‬ ‫ולכך בסי׳ שפח לא נזכר השונא‪ ,‬וצ״ע כי במשמעות מהרי׳׳ק סי׳ קנו‬ ‫דהרמב׳׳ם חולק הואיל ולא הביאו‪ ,‬משמע דס״ל דחולק אף בשונא ג׳׳כ‪ ,‬וכן‬ ‫משמע תשר מהרי׳׳ו דאפילו בשונא יש חולקים‪ ,‬וכן משמע בשרת הרמ׳׳א‬ ‫סי׳ יב ע״ש‪ ,‬ולכך דין זה צ״ע ובמחלוקת שנויה‪ ,‬אם לא בשונאים וחשודים‬ ‫מעיקרא פסק הרמ׳׳א בתשו׳ הנ׳׳ל דודאי אינם נאמנים לעדות ע׳׳ש‪ .‬ועיין‬ ‫במאזנים למשפט סי׳ לד ס״כ שכתב דאדם אחר שאינו שונאו לא נפסל‬ ‫באמירה וכר‪ .‬וי־א שאפילו אינו שונאו מכבר כל שמריב עמו‪.‬‬ ‫)עד( ראה בבלבול)הובא בסק׳׳ע( שהביא בשם רב פלטוי שהאומר אלך‬ ‫ואמסור ממונך הואיל ומעיז פניו בפרהסיא נחשב רשע‪ ,‬וכ״כ ב־י ״הואיל‬ ‫ואמר בפני רבים וכו׳ הואיל והעיז פניו כ־׳כ חזקתו שימסור‪.‬‬ ‫)עה( בשרת בית יעקב סי׳ קיט כתב בראובן ושמעון שהתקוטטו עם לוי‬ ‫ובתוך הקטטה אמרו שניהם יחדו שימסרו את לוי‪ .‬וכתב דכאן שהתקוטטו‬ ‫יחד יש להם דין השונא שאמר אלך ואמסור דפסול לעדות‪ ,‬דמה לי יחיד וכו׳‬ ‫או שנים שאמרו נלך ונמסור‪ ,‬ועיי׳׳ש שרצה לחלק בין אם יחיד אמר נלך‬ ‫ונמסור שכלל עצמו עם אחר ואיכא למימר דאחר לא ילך ואיהו גם לא ילך‬ ‫וכוי‪ .‬וכתב דבזה מיושב מה שכתב כשרע )סכ׳׳ב( המוסרים פסולים לעדות‪.‬‬ ‫דלכאורה לאיזה צורך כתב זה כיון שכבר כתב שאלך ואמסור פסול כיש‬


‫סימן יא‪ :‬עדות סעיפים לד—לז‬ ‫ש מ א י י מ י ם שימסרו‪ ,‬ד ל א מ ש מ ע ל ה ם שיש א י ס ו ר ב א מ י ר ה זו‪,‬‬ ‫אין ל פ ס ו ל ל ע ד ו ת ב א מ י ר ה לחח־)עו(‪.‬‬ ‫לז‪ .‬ה מ ו ס ר פ ס ו ל ל ע ד ו ת אף א ם מ ח ל ל ו ה נ מ ס ר ‪ ,‬ע ד שיחזור‬ ‫בתשובה)עז(‪.‬‬ ‫מסור ממש‪ ,‬רק דבא להשמיענו דרק אלך ואמסור פסול‪ .‬אבל בנלך ונמסור‬ ‫שכלל עצמו עם אחר וא״ל דאחר לא ילך איהו ג״ב לא ילך כשר לעדות‪.‬‬ ‫ומשרה כתב כאן המוסרים לשון רבים דבשנים אינן פסולים עד שיעשו‬ ‫מעשה‪ ,‬אבל משנים אמירה בעלמא אינם פסולים עיי״ש‪ .‬ועיין בשרת תרומת‬ ‫כסף סי׳ לד בענין אחד שכתב לחבירו הדר בקושטא שימסור אותו לשר וכר‬ ‫וגם אמר ברבים‪ ,‬ורצו לפוסלו‪ ,‬ובסי׳ לה כתב דביון דתלה הדבר באחד‬ ‫מישראל אמרינן ודאי שאותו אחר לא יזדקק לדרישתו בי אין שליח לדבר‬ ‫עבירה עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫)עו( כנה־׳ג אות עב‪ .‬וכ־יב בספר גט פשוט סי׳ קבג סק״ז דבזמנינו דבדיעבד‬ ‫ושעת הדחק אין לפסלם‪ .‬בפרט אם לא התרו בו ולא הוחזק למוסר וכוי‪ ,‬וכ״כ‬ ‫בתשר תרומת כסף סי׳ לד‪ .‬ומדברי ב״י סי׳ לד לא משמע כן‪ .‬שאחר שהביא‬ ‫הדין שהאומר אלך ואמסור פסול לעדות כחב‪ ,‬ומיהו לענין להענישו ע״י כך‬ ‫לא ברירא לי מילתא‪ ,‬וע״ז כתב בב׳׳ה ובפרט בזה׳־ז שאף המוחזקים בכשרות‬ ‫אומרים בן ולא משמע להו דאיכא איסורא באמירה עכ־׳ל‪ ,‬משמע שגם בזה׳־ז‬ ‫פסול לעדות עכ״פ‪ .‬ורק להענישו היקל בזה־ז‪.‬‬ ‫)עז( רמ״א סי׳ לד סכ־ב‪ ,‬ועיין בב״י שהביא בשם שדת מהרי׳׳ו סי׳ קמז על‬ ‫זימלין שמסר ליוסף‪ ,‬מה שטען שבערב יוה׳׳ב מחל לו‪ ,‬וכתב דדין שמים לא‬ ‫נמחל לו ולא ישוב לחזקת כשרות עד שישוב בתשר‪ ,‬וכ״כ הרמב״ם בפי׳׳ב‬ ‫הגנבים והגזלנים אעי׳פ ששלמו פסולים עד שיחזרו בתשובה‪ .‬וכ״מ באשרי‬ ‫פרק זה בורר עב׳׳ל‪.‬‬ ‫ועיין בראש יוסף שכתב שאפילו לדעת הטור שס׳׳ל דכיון ששלמו כשרים‬ ‫וא׳׳כ הכא יוסף בשר לעדות‪ ,‬אבל ג״ל דאפילו לדעת הטור לא נבשר‪ ,‬דהתם‬ ‫עביר מעשה שמשלם‪ .‬אבל הכא לא עשה יוסף שום מעשה אלא ששאל‬ ‫מחילה‪.‬‬ ‫וראה בשדת בית יעקב סי׳ קיט שכתב על מי שאיים למסור וחזר באמצע‬ ‫הדרך‪ .‬שכתב שלכאורה כיון שחזרו באמצע הדרך א״ב אינם פסולים‪ ,‬אבל‬ ‫אם נאמר דמחמת דיבורא נפסל לעדות משום שהעיז פניו‪ .‬א״כ י׳׳ל דלא‬ ‫מהני מה דהדרו‪ ,‬וראיה מחזרת מלוה בריבית דלא מהני מה שחתר מן‬ ‫העבירה אלא צריך להוסיף וכוי‪ ,‬וא־כ אף שחזרו באמצע הדרך מי יימר‬ ‫שחזרו מחמת תשובה וכר‪ ,‬ואף אם חזרו מחמת תשובה לא מהני חזרה אלא‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫הגוזל מנכרי‪:‬‬ ‫ל ח ‪ .‬ה ג ח ל מ נ כ ר י פ ס ו ל ל ע ד ו ת מן התורה)עח(‪ .‬ו מ כ ל מ ק ו ם כיון‬ ‫שיש א נ ש י ם שאין יודעים ש א י ס ו ר גזילה ה ו א ג ם מנכרים)ענה‪,‬‬ ‫אינו נ פ ס ל ע ד ש י ת ר ו בו ע ד י ם ויודיעוהו ש ה ו א א ס ו ר מן ה ת ו ר ה ‪,‬‬ ‫ו ה ע ו ש ה כן נ פ ס ל מן התורה)פ(‪.‬‬ ‫לט‪ .‬ה ג ח ל מ נ כ ר י ו ע ש ה ת ש ו ב ה ‪ ,‬אינו ב ש ר ל ע ד ו ת ע ד שיחזיר‬ ‫ה ג ז ל ה לנכרי‪ ,‬ויש א ו מ ר י ם שאין חיוב ל ה ח ז י ר בגזל נכרי רק מ פ נ י‬

‫צריך לעשות כדין כל פסולי עדות עיי׳׳ש‪ .‬ועיין בתשר מהרש״ך ח״ר סי׳ יא‬ ‫על אחד שאמר אלך ואמסור ואח״ב נתחרט וכר‪ ,‬וכתב שבנדון זה שהאיש‬ ‫שמוחזק כל ימיו ביראת שמים‪ ,‬אם מרוב שיחו וכעסו על העושק שעשו עמו‬ ‫אמר מה שאמר‪ ,‬אין אדם נתפס על צערו וכשר הוא לכל דבר וכר עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫)עח('בשו״ת הרדב׳׳ז ח׳׳ד סי׳ רה נסתפק בזה‪ ,‬וכתב דלענין הדין דגניבת‬ ‫הנכרים אסורה מן התורה‪ ,‬משום דאיפסיקא הלכה כר׳׳ע בפי הגוזל ומאכיל‬ ‫שס״ל דגזל נכרי ילפינן מקרא דאסור וכר‪ ,‬וכיון שנתברר שפסול מן התורה‬ ‫ודאי שהוא בכלל הגנבים והחמסנים שכתב הרמב׳׳ם פ״י מהל׳ עדות‪.‬‬ ‫והעתיקוהו בס׳ זכור לאברהם חר׳מ חייג ערך עדות אות מא בשם מהריק־ש‬ ‫ועוד‪ .‬וכ״כ בשו״ת חכם צבי סי׳ כו שהדבר ברור שהוא פסול לעדות‬ ‫ולשבועה‪.‬‬ ‫)עט( רדב׳׳ז הנ״ל וכתב אלא אדרב׳ הם אומרים דמצוה קעבדי דכתיב‬ ‫״ואכלת את שלל אויביך״‪ ,‬דהא איכא כמה תנאי דס״ל גניבת העכרם‬ ‫מותרת‪.‬‬ ‫ועיין במשנת דר׳ אליעזר שהביא סברא זו ואעפ׳־כ כתב שהוא פסול‬ ‫מדרבנן‪ ,‬דלגבי פסול מדרבנן לא מהניא הך סברא‪ ,‬ובס׳ פנים במשפט סי׳ לד‬ ‫אות כד הביאו וכתב דמדברי הרדב״ז משמע שהוא כשר אפילו מדרבנן‪,‬‬ ‫וכתב דאף דמשמע כן בתום׳ סנהדרץ כד ע״ב דכתב דהמשחק בקוביא פסול‬ ‫מדרבנן כיון שאינו סבור לעשות איסור‪ .‬וכתב ליישב דשאני הבא דסבורים‬ ‫לעשות מצוה דכשרים גם מדרבנן‪ ,‬כההיא דהנהו קבוראי דקבור נפשא ביו״ט‬ ‫א׳ ואכשרינהו ר־ה משום דסברי מצוה קעביד‪ .‬וסיים שהוא כשר גם מדרבנן‬ ‫כהסכמת הרדב״ז‪ .‬וגם הרב ערך השלחן כתב שכן דעת מהר״ם מלובלין סי׳‬ ‫כא עיי״ש‪.‬‬ ‫)&( ברדב״ז שם‪ ,‬וכ״כ בשרת מעשה אברהם חריט סי׳ כד‪ .‬ובאמרי בינה לסי׳‬ ‫לד‪.‬‬


‫סימן יא‪ :‬עדות סעיפים יג— יד‬

‫קמה‬

‫קידוש ה ש ם ‪ ,‬ו ל כ ן יש ל ה כ ש י ר ו א ף א ם עדיין ל א החזירנפא(‪.‬‬

‫ניטל צ ד ק ה מנכרי‪:‬‬ ‫מ‪ .‬ה נ ו ט ל צ ד ק ה מ נ כ ר י ם בפרהסיא)פב( באופן ש י כ ו ל ל י ט ו ל מ ה ם‬ ‫בצינעא‪ ,‬פ ס ו ל ל ע ד ו ת מדרבנן)פג(‪ ,‬א ב ל א ם נ ט ל מ ה ם ב צ י נ ע א אף‬ ‫שיכול ל ה ת פ ר נ ס מ י ש ר א ל י ם כ ש ר ל ע ד ו ת ) פ ח ‪ ,‬ויש חולקים)פד‪.0‬‬ ‫)פא( עיין בס׳ אורח משפט סי׳ לד שכתב לפמ״ש הנתיבות סי׳ שמח סק״א‬ ‫שאינו חייב בהשבה אלא מפני קידוש השם‪ ,‬א״ב י׳׳ל דאינו מעכב ומועיל‬ ‫תשובה‪ ,‬אבל אם נימא רבעי השבה ודאי מעכב‪ ,‬והביא תוספתא )ב׳׳ק פ׳׳י(‬ ‫דבעי השבה מדינא‪ ,‬וכתב דלפ״ז אפילו לא ידע דאסור ומודיעין לו כעת‬ ‫שהוא איסור צריך השבה מעלייתא‪ ,‬אולם י‪-‬א שמה שכתוב בתוספתא‬ ‫שצריך להחזיר הוא רק משום חלול ה׳‪ ,‬ראה חזון יחזקאל שם‪ ,‬וא״כ י־׳ל‬ ‫שהוא כשר אף שעדיין לא החזיר‪ .‬אולם יש אומרים שהוא חייב לשלם‬ ‫מדינא כיון שאינו שלו‪) ,‬מג״ח מצוה קל סוף אות א( וא״ב י״ל שהוא פסול כ׳׳ז‬ ‫שלא מחזיר‪.‬‬ ‫)פב( בספר בית הלל ירד סי׳ רנד בחב דפירוש בצנעא ופרהסיא נראה ללמוד‬ ‫מסנהדרין עד‪ .‬שאמרו אין פרהסיא פחות מעשרה מישראל ע״ש‪.‬‬ ‫)פג( סנהדרין בו ע״ב אר״ג אוכלי דבר אחר פסולין לעדות‪ ,‬הני מילי‬ ‫בפרהסיא אבל בצינעא לא‪ ,‬ובפרהסיא נמי לא אמרן אלא דאפשר לי׳‬ ‫לאיתזוני בצינעא וקא מבזי נפשיה בפרהסיא‪ ,‬אבל לא אפשר ליה‪ ,‬חיותא‬ ‫היא‪ .‬וכתב רש־׳י אוכלי ר״א מקבל צדקה מן הנכרים דהוי חילול השם מחמת‬ ‫ממון והדל כרשע דחמס‪ .‬ונפסק בשרע סי׳ לד סי׳׳ח‪ .‬ועיין בלבוש יו׳־ד סי׳‬ ‫רנד שביאר מהו הח״ה‪ .‬שיאמרו האומות כמה מגונה אומה זו שאץ מפרנסין‬ ‫ענייהם‪ ,‬וברמייה בסנהדרין שם כתב ואית דמפרשי דטעמא דפסולין לעדות‬ ‫הוא משום חציפותא‪ ,‬דכיון דלא כסיפא ליה מילתא ומפקר נפשיה כולי האי‬ ‫מסתמא רשע הוא‪ ,‬ודמיא להא דתנן בספ״ק דקידושין האוכל בשוק פסול‬ ‫לעדות וכוי‪ .‬וברמב״ם ובטושו״ע משמע כפירוש זה דכללו דץ זה ביחד עם‬ ‫דין ההולך ואוכל בשוק וגם בחב מבזים עצמם ואינם חוששים‪ ,‬ובתחילת‬ ‫דברם כתבו הבזויים פסולים לעדות וכר‪.‬‬ ‫)פד( ספר בית הלל הנ״ל‪ .‬וכתב אע״ג דאסור ליקח מעברים היבא דאפשר‬ ‫לחיות מישראל משום ״ביבוש קצירה תשברנה״‪ .‬מ״מ אינו פסול לעדות‬ ‫מחמתו‪.‬‬ ‫)פח( בספר שעשוע התלמידים כתב שהוא פסול מפני שהוא רשע שלוקח‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫סימן יב‬

‫הלואה‬ ‫א‪ .‬מ ו ת ר ל ה ל ו ו ת ל נ כ ר י ברביתנא(‪ ,‬ויש א ו מ ר י ם ש מ צ ו ת ע ש ה‬ ‫ל ה ל ו ו ת ו ברבית)ב(‪ ,‬ו א ס ו ר ל ה ל ו ו ת ו ב ל א רבית)ג(‪ ,‬א ל א א ם ה ו א‬ ‫מ כ י ר ו ) ח א ו א ם יש בזה מ ש ו ם דרבי ש ל ו ם >ה(‪.‬‬ ‫צדקה מהגוים ומחלל את ה ‪ /‬ועיין בשרת שמע אברהם סי׳ נ שדחה דבריו‬ ‫וכתב שבגמרא לא משמע כן‪ ,‬וכן בספר רוח חיים כתב שדבריו תמוהים‪,‬‬ ‫דמלבד דלשון הפשט וכל הפוסקים מורים דבצינעא בכל גווני כשר‪ ,‬עוד‬ ‫הרמב׳׳ם מפרש הטעם משום בזיון דלא שייך אלא בפרהסיא ולא בצינעא‪.‬‬ ‫)א( שרע ירד סי׳ קנט ס״א‪ ,‬וכתוב שם דבר תורה מותר להלוות לעברם‬ ‫ברבית‪ ,‬וחכמים אסרוהו אם לא כדי חייו או לת״ח או ברבית דרבנן‪ ,‬והאידנא‬ ‫מותר בכל ענין עכ׳׳ל‪ .‬ועיין בט״ז סק״א שכתב בשם הטור הטעם שמותר‬ ‫להלותו ברבית‪ ,‬דטעמא דרבית דכתיב ״וחי אחיך עמך״‪ ,‬ועכרם אי את‬ ‫מצווה להחיותו עכ״ל‪ ,‬ובש׳׳ך סק״א כתב והטעם דהאידנא מותר לכל אדם‪,‬‬ ‫כתב בטור משום שא״א לנו להשתכר בשום מו״מ אם לא שנשא ונתן עמהם‪,‬‬ ‫א״ב ל״ש ברבית שמא ילמד ממעשיו טפי משאר מו״מ‪.‬‬ ‫)ב( רמב״ם פ״ה מהל׳ מלוה ולוה ה״א‪ ,‬שכתב ומצות עשה להשיך להעכו״ם‬ ‫שנאמר ״לנכרי תשיך״‪ ,‬מפי השמועה למדו שזו מ״ע וזהו דין תורה‪ ,‬ועיי״ש‬ ‫בהשגות הראב׳׳ד ובנרכ שם שכמה ראשונים חולקים עליו‪ ,‬ובשרע הרב‬ ‫סעיף עה פסק כהרמב־ם‪.‬‬ ‫)ג( עיי־ש בשו״ע הרב הל׳ רבית סעיף עה שכתב ת״ל ומצחה מן התורה ליקח‬ ‫רבית מן הגוי ואסור להלותו בחנם‪ ,‬שנאמר ״לנכרי תשיך״ כלומר תשוך ולא‬ ‫להלותו בחנם‪ ,‬כמ״ש ״לא תחנם״ לא תתן להם מתנת חנם‪.‬‬ ‫)ד( שם‪ .‬ועיין בגליץ מהרש־א סי׳ קנט שכתב ובודאי אם עושה העכו״ם‬ ‫טובה וחסד עם ישראל חייב ישראל לעשות ג״ב עמו חסד ולהטיב לו‪.‬‬ ‫וההלואה בלא נשך הוא חסד יותר מן המתנה‪ ,‬שהרבה יבושו לקחת מתנה‬ ‫ולא ללות‪ .‬ועיין ביו״ד סי׳ קנא בט״ז סק״ח שכתב הטעם שבמכירו מותר דלא‬ ‫הוי ע״ז שם מתנה אלא כמכירה שהרי ישלם גמולו או שכבר שלם לו‪.‬‬


‫סימן יב‪ :‬הלואה סעיפים ח — יא‬

‫קסה‬

‫ב‪ .‬דין זה ה ו א ב כ ל ה א ו מ ו ת א ף ב א ו ת ם שאין ע ו ב ד י ם ע ב ו ד ה‬ ‫זרה)ו(‪ ,‬חוץ מ ג ר ת ו ש ב — דהיינו ש ק ב ל עליו ל ק י י ם ש ב ע ה‬ ‫מ צ ו ו ת בני נ ח מ(‪.‬‬ ‫— דיני ר ב י ת ע ם נ כ ר י ם נ ת ב א ר ו בבין י ש ר א ל ל נ כ ר י — ין״ד‬ ‫סי׳ ל א ס ע י פ י ם א — ו —‬

‫קדימה‪:‬‬ ‫ג‪ .‬י ש ר א ל ש ב א ו לפניו י ש ר א ל ונכרי ל ל ו ו ת ממנו‪ ,‬ויש ל ו‬ ‫מ ש נ י ה ם מ ש כ ו נ ו ת או ב ט ח ו נ ו ת ב ש ו ה שיפרעו)ח( — י ל ו ה‬ ‫ל י ש ר א ל ‪ ,‬ד כ ת י ב ‪ ) :‬ש מ ו ת כב‪ ,‬כד( א ם כ ס ף ת ל ו ה א ת ע מ י ו ג ו ‪/‬‬ ‫ו א מ ר ו חז״ל )ב״מ עא‪ (.‬ד ע מ י קודם)ט(‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אף א ם ה נ כ ר י ר ו צ ה ל ל ו ו ת מ מ נ ו ב ר ב י ת ו ה י ש ר א ל ב ח נ ם —‬ ‫י ל ו ה לישראל)י(‪ ,‬ואין ח י ל ו ק בין א ם ה י ש ר א ל ש ב א ל ל ו ו ת מ מ נ ו‬ ‫עני א ו עשיר‪ ,‬כיון ש ה ו א צריך ה ה ל ו א ה ע ב ו ר פרנסתו)יא(‪ ,‬ו א ם‬ ‫)ה( שו״ע חו״מ סי׳ רמס לענין מתנה‪.‬‬ ‫)ו( ב״י חו״מ סי׳ רמס‪ ,‬והובא בש״ך יריד סי׳ קנא ס״ק יה‪.‬‬ ‫)ז( שו״ע חו״מ סי׳ רמס ס״ב סמ״ע סק״ב‪ .‬וכתב שם רבו כתיב ״לגר אשר‬ ‫בשעריך תתננו״‪ ,‬והיינו אם אין לו משלו מצוה להחיותו ואם יש לו עכ״פ‬ ‫מותר להחיותו‪ ,‬משא״ב בעכו״ם שאינו מקבל עליו ז׳ מצוות בני נח אף שאינו‬ ‫עובד עכו״ם‪ ,‬כתיב ביה ־או מכור לנכרי״ רוקא במכירה ולא במתנה‪ ,‬אם לא‬ ‫שיש לו ג״ב צד הנאה מעכר׳ם דהו״ל כמכירה ובו׳‪.‬‬ ‫)ח( כ״כ בספר האגודה הובא באהבת חסד ח״א פ״ה נתיב הח��ד סק״ב‪ .‬וכתב‬ ‫והוא פשוט‪.‬‬ ‫)ט( לשון אהבת חסד שם סעיף א‪.‬‬ ‫)י( גמרא ב״מ עא‪ .‬תני רב יוסף ״אם כסף תלוה את עמי את העני עמך״ עמי‬ ‫וכנעני עמי קודם‪ .‬פשיטא אר״נ אמר לי הונא לא נצרכא דאפילו לכנעני‬ ‫ברבית ולישראל בחנם‪ ,‬והביאו הרי׳׳ף והרמב״ם פ״ה מה״מ הל״ז והרא׳׳ש‪.‬‬ ‫ועיין בשער המשפט חו״מ סי׳ צז סק״א שתמה מדוע השמיטוהו הטור ושו״ע‬ ‫עיי״ש‪.‬‬ ‫)יא( אהבת חסד שם ס׳־ב בשם האגודה‪.‬‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ה י ש ר א ל ה ל ו ה — צריך ה מ ע ו ת כדי ל ה ל ו ו ת ם ל נ כ ר י ם ב ר ב י ת ‪,‬‬ ‫אין מ ה ו י י ב ל ה ל ו ו ת ו דהיו קודמים)י‪.0‬‬ ‫ה‪ .‬דין זה ה ו א רק א ם ב א ו ש נ י ה ם ל ל ו ת ב ב ת א ח ת ‪ ,‬א ב ל א ם ב א‬ ‫ה נ כ ר י ל ל ו ו ת ק ו ד ם — מ ו ת ר ל ה ל ו ו ת ו ‪ ,‬אף ש א פ ש ר ש י ב א א ח ר‬ ‫כ ך י ש ר א ל ו ל א י ה י ה ל ו מ ש ו ם ז ה מ ע ו ת להלוותו)יג(‪ .‬ו א ם ה ו א‬ ‫יודע ב ו ד א ו ת ש י ש ר א ל י ב א א ח ר כ ך ל ל ו ו ת ממנו‪ ,‬צריך ל ה מ נ ע‬ ‫מ ל ה ל ו ו ת לנכרי)יד(‪.‬‬ ‫ו‪ .‬יש א ו מ ר י ם ש צ ר י ך ל ה ק ד י ם ל ה ל ו ו ת א ת י ש ר א ל ב ח י נ ם אף א ם‬ ‫ע ל ידי ש י ל ו ה ל נ כ ר י ב ר ב י ת י ה י ה ל ו ריוח גדול מזה)טו(‪.‬‬ ‫)יב( שם‪.‬‬ ‫)יג( שם ס״ד‪ ,‬וכתב ובפרט לרמב״ם דהוא מקיים בזה מצות' עשה )עיין סק׳׳ב(‬ ‫ובנתיב החסד סק״ז כתב הטעם דממה שאמרו עמי וכנעני‪ ,‬משמע שהם‬ ‫שניהם לפנינו‪.‬‬ ‫)יד( שם‪ ,‬ועיין בנתיב החסד טק״ח שכתב וראיה לזה ממה שכתב בשרע ירד‬ ‫סי׳ רנא סי׳׳א‪ ,‬דאם בא ע״ה לפנינו מת ברעב חייב להחיותו אע״פ שהוא ספק‬ ‫אם יחסר אח״כ לת״ח עב״ל‪ .‬משמע דאם ודאי יחסר לו אע״פ שאינו עדיין‬ ‫לפנינו יש לו למנוע א״ע כדי להקדים לת״ח‪ .‬וכתב ואף שיש לדחות קצת‪.‬‬ ‫דהתם כיון שיודע שחסר לחם לת״ח הרי החיוב מוטל לפרנסו‪ .‬ואף שלא בא‬ ‫עדיין מה בכך וכר‪ ,‬משא׳׳כ לענין הלואה‪ ,‬מסתברא כל זמן שלא בא לפנינו‬ ‫לבקש הלואה אין מוטל לע״ע חיוב על בעדד׳ב‪ ,‬וממילא יוכל ליתן לכנעני‪,‬‬ ‫וכשיבא אח״כ הישראל תו אין עליו חיוב כיון שאין לו‪ ,‬מ״מ נראה כמש״ב‬ ‫דהוא כמו שאמרו בקידושין לג יכול יעצים עיניו מקמי דלימטי זמן חיובא‬ ‫דכי מטי זמן חיובא הא לא חזי ליה‪ ,‬ת״ל ״ויראת מאלקיך״‪ ,‬הרי דכיון שיודע‬ ‫שבקרוב יבא עליו• חייב מן התורה אף דלע״ע לא בא החיוב עליו אין לו‬ ‫לבקש טצדקי להפטר ממצות ה״נ בענינינו‪ ,‬ועיי״ש שרצה לדחות גם ראיה זו‬ ‫לדעת הרמב״ם שמצוה להלות נכרי ברבית‪ .‬ובסוף מסיק שראיה זו הוא גם‬ ‫לדעת הרמב״ם עיי״ש‪.‬‬ ‫)טו( כ״ב במגלת אסתר שורש ר בביאורו על ספר המצות להרמב״ם‪ ,‬הובא‬ ‫בס׳ אהבת חסד שם ס״ה‪ ,‬שכתב מדאיצטריך קרא להקדים לישראל בחנם‬ ‫ולא ילפינן ליה מנבילה שצריך להקדים נתינה לגר ממכירה לנכרי וכ־ש‬ ‫ישראל‪ .‬דשם הוא הטעם דהוי דבר מועט כמש״כ התוס׳ שם ד״ה להקדים‪.‬‬ ‫ואשמועינן התורה דבענינו חייב להלות לישראל בחנם אפילו אם עי״ז ימנע‬


‫סימן יב‪ :‬הלואה סעיפים ח — יא‬

‫קסה‬

‫ורק א ם ה ה ל ו א ה ה ו א בשיעור ה ש ג ת ידו‪ ,‬דהיינו שידו מ ש ג ת‬ ‫ל ה ל ו ו ת ס כ ו ם גדול ב ל א ריוח)טז(‪ ,‬א ב ל א ם אין ידו מ ש ג ת ל ה ל ו ו ת‬ ‫ס כ ו ם גדול ב ל א ריוח‪ ,‬מ ו ת ר ל ו ל ה ל ו ו ת א ת ה נ כ ר י ברבית)יז(‪.‬‬ ‫ויש א ו מ ר י ם ש כ ל דין ה ק ד מ ת י ש ר א ל ב ח ג ם לנכרי בריבית ה ו א‬ ‫רק א ם ה ר י ו ח מועט‪ ,‬א ב ל בריוח מ ר ו ב ה אינו מ ח ו י י ב ל ה ל ו ו ת א ת‬ ‫י ש ר א ל ב ח נ ם א ל א י ל ו ה ל נ כ ר י ברביתגיח(‪.‬‬ ‫ז‪ .‬א ם ע י ק ר פ ר נ ס ת ו ה ו א ע ל ידי ה ל ו א ת מ ע ו ת ל נ כ ר י ם ברבית‪,‬‬ ‫אינו מ ח ו י י ב ל ה ק ד י ם ל ה ל ו ו ת ל י ש ר א ל ב ח נ ם ‪ -‬דחייו קודמים‪,‬‬ ‫ממנו ריוח מרובה‪ ,‬וכ״כ בפנ״י ב״מ דף עא‪ .‬ועיי״ש שכתב שלא אמרו שלו‬ ‫קודם לשל כל אדם אלא בהשבת אבידה שאינו אלא משום הפסד ממון‬ ‫חבית — הפסד שלו קודם‪ ,‬אבל בהלואה שהוא ממצות הצדקה פשיטא דלא‬ ‫ש י יך לומר שלו קודם‪.‬‬ ‫)טז( דהא אין לו הפסד בזה שילוה לישראל‪ ,‬כי המעות ישובו אליו בחזרה‪,‬‬ ‫ורק מניעת ה ת ו ח על עת ההיא‪ ,‬וגם אץ פרנסתו בכך וכנ״ל‪ .‬שם‪.‬‬ ‫)יד( נתיב החסד שם סק״י‪ ,‬וכתב שלא הקדים התורה לישראל בחנם אלא‬ ‫באופן שבלי הזדמנות הכנעני היה מחויב להלות לישראל בחנם‪ ,‬כגון שהיה‬ ‫בתוך שיעור כדי השגת ידו‪ ,‬ובזה העדיפה התורה להלוותו בחנם אף‬ ‫כשהכנעני רוצה ליתן לו רבית‪ ,‬משא״כ ביותר מכדי השיעור דגם בלי הכנעני‬ ‫אינו מחוייב להלוותו‪ ,‬פשיטא דבזה שנזדמן לו כנעני שרוצה ליתן לו רבית‬ ‫לא ימשך עליו החיוב להלוות לישראל‪.‬‬ ‫)יח( שער משפט סי־ צז סק״א‪ ,‬שכתב דדינו כמו בנבילה שאינו שוה אלא דבר‬ ‫מועט‪ ,‬והביא ד ב ת המגילת אסתר כנ״ל ודחה ראיתו‪ ,‬וכתב לפענ־ד נראה‬ ‫עיקר דבתוח גדול א״צ להקדים הלואת ישראל עשיר מלעכר׳ם‪ ,‬והביא ראיה‬ ‫מאבידה דשלו קודם‪) ,‬ועיין בפנ״י שהובא בס״ק הקודם שיישב הראיה משם(‬ ‫ועיין בנתיב החסד שם סק׳׳ט‪ ,‬ועיין באהבת חסד שם שכתב וכן משמע קצת‬ ‫מתשו׳ הרמ״א סימן י‪ ,‬ועיי״ש בנתיב החסד שביאר ראייתו משם‪.‬‬ ‫ועיין בפתחי תשובה דיני הלואה ס״א ס״ק לב שכתב אבל לא מצאתי‬ ‫בדברי האחרונים מהו דבר מועט ומהו דבר מרובה לענין זה‪ .‬ובערך ש״י כתב‬ ‫דתלוי לפי הצורך של הלוה‪ ,‬שאם צריך המעות לצוק־ גדול צריך לוותר על‬ ‫הרבית עיי־׳ש‪.‬‬ ‫ובביאור הגת״פ לסה״מ להרס׳׳ג עשה יד טו כתב שלא אמרו להקדים‬ ‫לישראל בחנם אלא בהלואה ברבית‪ ,‬אבל בשאר משא ומתן שהוא צ ת ך‬ ‫המעות להרויח בעיסקא‪ ,‬אין שום קדימה להלות לישראל ולא להרויח‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ו א ם י ש ר א ל ה ל ו ה עני וצריך ה ל ו א ה ע ב ו ר ל ח ם ל א כ ו ל — ה ע נ י‬ ‫קודם)יט(‪.‬‬

‫מומר‪:‬‬ ‫ח‪ .‬מ ו מ ר א ס ו ר ל ה ל ו ו ת ו ב ל א ר ב י ת ) ‪ . 0‬ולענין ל ה ל ו ו ת ו ברבית‪,‬‬ ‫ר א ה בין י ש ר א ל ל נ כ ר י — יו״ר סי׳ ל א ס ע י פ י ם ט—יג‪.‬‬ ‫ט‪ .‬מ ו מ ר נ ק ר א לענין זה כ ל ש ה ו א מ ו מ ר ל ה כ ע י ס ‪ ,‬כגון ש א ו כ ל‬ ‫נ ב י ל ו ת ו ט ר פ ו ת ב מ ק ו ם ש ש כ י ח ב ש ר כשרנכא( ו א פ י ל ו פ ע ם‬ ‫אחתגכב(‪ ,‬וכן מ ח ל ל ש ב ת ב פ ר ה ס י א א פ י ל ו לתיאבון)בג( י צ א‬ ‫במעותיו עיי״ש‪ .‬וכתב להביא ראיה דאל׳׳ב תמוה אמאי אשמועינן קרא דין‬ ‫הקדמה זו רק לגבי עכו״ם ברבית‪ .‬טפי ה ר ל לאשמועינן דאפילו לגבי נפשי׳‬ ‫בהפסד ממונו יש לחבירו דין קדימה עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫)יט( אהבת חסד שם סייג‪ ,‬וכתב שכן כתב בספר אגודה‪ ,‬ובנתיב החסד שם‬ ‫סק״ו כתב טעמו‪ ,‬דמשום דהוא צריך המעות לפרנסתו בשביל זה ימות העני‬ ‫ברעב עיי״ש‪.‬‬ ‫)ב( שרת תפארת צבי הירד סי׳ סג אות ה‪ ,‬הובא בפ״ת יו׳׳ד סי׳ קנט סק׳׳ד‪,‬‬ ‫שכתב דעכ״פ ודאי דאסור להלוות לו בלא רבית‪ ,‬וכן מוכח לשון רמ׳׳א‬ ‫שכתב אם יכול להשמט‪ ,‬אבל בלא רבית אסור רק לא ילוה כלל עכ׳׳ל‪ .‬ועיין‬ ‫יו״ד סי׳ רנא ס״ב‪.‬‬ ‫)כא( עיין בירד סי׳ רנא ס״ב שכתוב שם מי שהוא עבריין להכעיס אפילו‪.‬‬ ‫למצוה אחת כגון שאוכל נבילה וכו׳ אסור לפדותו אם נשבה‪ .‬ועיין בש״ך שם‬ ‫סק״ג שכתב ומשמע דה׳׳ה דאסור לזונו ולפרנסו‪.‬‬ ‫)בב( ש״ך שם‪ ,‬שרצה לחלק בין רגיל או לא‪ ,‬וכתב אלא שדוחק לחלק במומר‬ ‫להכעיס בין רגיל בכך או לא‪ ,‬דמה בכך ס״ס מיד עושה להכעיס‪ ,‬וכ־׳ב לעיל‬ ‫סי׳ ב ס״ק טז וכו׳ עיי״ש‪.‬‬ ‫ועיי״ש שכתב שדין זה שאסור לפדותו הוא רק במומר להכעיס‪ .‬אבל אם‬ ‫אינו מומר להכעיס ולא לתיאבון אלא שאינו חושש בדבר בין אוכל האיסור‬ ‫או ההיתר‪ ,‬בכה״ג אין איסור אבל אינו חייב‪.‬‬ ‫)בג( פשוט דאם חלל להכעיס אפילו במצוה אחרת דינו כנכרי‪ ,‬וכ׳־ב בשמ״ח‬ ‫בהל׳ שחיטה ס״ב סעי׳ טז‪ ,‬וכתב עוד ואפילו ראינוהו מקיים שאר מצות‪,‬‬ ‫וטעם שהחמירה תורה במצות שבת יותר מכל מצות שבתורה‪ ,‬שכשם‬


‫סימן יב‪ :‬הלואה סעיפים טז — יח‬

‫קסט‬

‫מכלל ישראל ודינו כעובד עבודה זרה)כד(‪.‬‬ ‫וכן מוסר יצא מכלל אהוה ואין לגמול עמו הסד)כה(‪.‬‬ ‫י‪ .‬דין זה הוא רק אם נתברר שהוא מומר באופן זה‪ .‬או שהוא‬ ‫מוחזק בפני הכל בענין זה‪ ,‬אבל משום השדא בעלמא לא יצא‬ ‫עדיין מכלל אחוה בזה)כו(‪.‬‬ ‫וכל זה הוא רק בשלא עשה תשובה‪ ,‬אבל אם עשה תשובה‬ ‫אין לך דבר שעומד בפני ה ת ש ו ב ה ) כ ז ( ‪.‬‬ ‫יא‪ .‬מומר לתיאבון כל שהוא מאמין בעיקרי הדת‪ ,‬עדיין הוא‬ ‫בכלל ישראל ומצוה להלוותו ולגמול עמו חסד בעת דחקהכח(‪.‬‬ ‫ש ה מ ו ד ה בע״ז כ כ ו פ ר ב כ ל ה ת ו ר ה ‪ ,‬כ ך ה מ ח ל ל ש ב ת ע ו ק ר יסודי ה ב י ת ו כ ר‬ ‫ע י י ״ ש ‪ ,‬ו ר א ה ב ב י ן י ש ר א ל ל נ כ ר י יו׳׳ד סי׳ א ס ע י פ י ם י — י ג ש נ ת ב א ר ע ל א י ז ה‬ ‫מ ל א כ ה נ ק ר א מ ו מ ר ‪ ,‬ו ע ו ד פ ר ט י ם ה ש י י כ י ם ל ד י ן זה‪.‬‬ ‫) כ ד ( ח ר ׳ מ סי׳ ר ס ו ס ״ ב ל ע נ י ן ה ש ב ת א ב י ד ה ש א ס ו ר ל ה ח ז י ר ל ו ‪ .‬ו ע י י ן ב א ה ב ת‬ ‫ח ס ד ח ׳ י א פ ״ ג ס״ג ש כ ת ב ד ה ׳ ׳ ה ל ע נ ץ ל ג מ ו ל ל ו ח ס ד ‪.‬‬ ‫) כ ה ( א ה ב ת ח ס ד ש ם ‪ ,‬ו ב נ ת י ב ה ח ס ד ס ק ״ ו צ י י ן ח ר ט סי׳ ש פ ח ו כ ׳ ׳ ש ד א י ן‬ ‫לגמול ע מ ו חסד‪.‬‬ ‫)פי( ש ם ‪ .‬ו כ ת ב ו ע י י ן ב ס פ ר ח פ ץ ח י י ם כ ל ל ו ס ע י ף י‪ ,‬ו ע י י ׳ ׳ ש ש כ ת ב א ם ה ו א‬ ‫הוחזק ש ה ו א מ ו מ ר ל ת י א ב ו ן ו ע ת ה נ ש מ ע ש י צ א מ כ ל ל ע מ י ת ך כגון דשביק‬ ‫ה ת י ר א ו א כ י ל איסורא‪ ,‬ביון ש ל א נ ת ב ר ר ד ב ר י ה ם בב׳׳ד רק ש א מ ר ו א נ ש י ם‬ ‫ב ד ר ך ס י פ ו ר ב ע ל מ א ‪ .‬א י ן ל ק ב ל ד ב ר י ה ם ל א מ ת כ ד י ל מ נ ו ע א ״ ע עי׳׳ז מ פ ד י ו נ ו‬ ‫א ם נ ש ב ה עיי״ש‪.‬‬ ‫)כז( ש ם ‪.‬‬ ‫) כ ח ( ה נ ה ב ש ו ״ ע י ו ״ ד סי׳ ת א ס ״ א כ ת ב מ י ש ה ו א ע ב ר י י ן ב מ ז י ד ע ל א ח ת‬ ‫מ כ ל מ צ ו ת ה א מ ו ר ו ת ב ת ו ר ה ו ל א ע ש ה ת ש ו ב ה ‪ ,‬אינו חייב ל ה ח י ו ת ו ו ל א‬ ‫ל ה ל ו ו ת ו ‪ ,‬ו כ ״ כ ה ר מ ״ א ש ם ס׳׳ב ש ע ב ר י י ן ל ת י א ב ו ן א י ן א י ס ו ר ב ד ב ר א ם ר ו צ י ם‬ ‫לפדותו‪ .‬א ב ל אין מחויבים בכך‪ .‬א ו ל ם בפ״ת ש ם סק״א ה ב י א ב ש ם בכור ש ו ר‬ ‫ב ח י ד ו ש י ם ל מ ס ׳ ג י ט ץ ד ף מ ז ש ת מ ה ע ל ב״י ו ה א ח ר ו נ י ם ש ל א ה ב י א ו ד ב ר י‬ ‫ה ת ו ס ׳ ב ע ״ ז ד ף בו‪ .‬ד מ ש מ ע ש ם ד א פ י ל ו ע ב י ד כ מ ה פ ע מ י ם ל ת י א ב ו ן א פ ׳ ׳ ה‬ ‫מחויבים לפדותו‪ ,‬ו ה ע ל ה דלדינא יש ל ה ח מ י ר אפילו ברגיל ש ל א לעמוד ע ל‬ ‫ד מ ו ולהחיותו‪ .‬וכן ב ב י א ו ר הגר״א ש ם סק״ב ה ב י א ד ע ת התום׳ ד מ ח ו י ב י ם‬ ‫ל פ ד ו ת ו ו ל ה ל ו ו ת ו ו כ ת ב ד כ ן ע י ק ר ‪ ,‬ו כ ״ ב ב א ה ב ת ח ס ד ח ״ א פ ״ ג ס׳׳ב‪ ,‬ו ב נ ת י ב‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ואם הוא יודע שהמומר צריך המעות לצורך דבר איסור‪ ,‬אסור‬ ‫להלוות לו משום דהוי מסייע ידי עוברי עבירה)כט(‪.‬‬ ‫נגישה‪:‬‬ ‫יב‪ .‬אסור לנגוש את הלוה לפרוע כשיודע שאין לו)ל(‪ ,‬ולנכרי יש‬ ‫אומרים שמצות עשה לנוגשו ולהצר לו להכריחו לפרוע חובו‪,‬‬ ‫שנאמר )דברים טו‪ ,‬ג( ״לנכרי תגוש״‪ ,‬מפי השמועה למדו שזו‬ ‫מצות עשה)לא(��� .‬ויש אומרים שאין זה מצות עשה ורק שיש‬ ‫רשות לנוגשחלב(‪.‬‬ ‫שביעית‪:‬‬ ‫יג‪ .‬אין מצות שמיטת כספים נוהג בחובות שישראל חייב לנכרי‪,‬‬ ‫והבא מכח נכרי דינו כנכרי‪ ,‬ולכן הקונה שטר חוב מנכרי‬ ‫שישראל חייב לו‪ ,‬אין שביעית משמטתו)לג(‪ ,‬ואם הלוקח זקף את‬ ‫ה ח ס ד ש ם סק׳׳ב ה ב י א ד ב ן מ ו כ ח ב ה ד י א ב ר מ ב ״ ם ב פ י ר ו ש ה מ ש נ י ו ת ס נ ה ד ר י ן‬ ‫פרק ח ל ק ביסוד הי״ג ד ס ו ב ר כ ד ע ת התוס׳‪.‬‬ ‫)כט( ש ם ב א ה ב ת חסד‪.‬‬ ‫) ל ( ש ו ׳ ׳ ע ח ו ״ מ סי׳ צ ז ס ״ ב ‪ ,‬ו ע י י ן ב ב א ר ה ג ו ל ה א ו ת ו ש כ ת ב מ פ ו ר ש ב ת ו ר ה‬ ‫)שמות כב‪ .‬כד( ״לא ת ה י ה ל ו כנושה״‪.‬‬ ‫)לא( רמב״ם פ ־ א מ ל ו ה ה״ב‪ .‬ומקורו ה ו א מ ן הספרי פ ר ש ת ב י ת צ א ‪ .‬וב״ב‬ ‫הרמב״ם בספר ה מ צ ו ת מ״ע קמב‪.‬‬ ‫)לב( ה ר מ ב ־ ן ע ל ה ת ו ר ה ש ם ה ב י א ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם ‪ ,‬ו כ ת ב ע״ז ל א ש י ה י ה מ צ ו ה‬ ‫ל ה ל ו ת לנכרי ברבית כלל‪ ,‬וכן המ״מ ע ל ה ר מ ב ״ ם ש ם כ ת ב א ב ל ה א ח ר ו נ י ם‬ ‫פירשו שהכוונה)בספרי( שהיא מ״ע באחיך‪ ,‬בלומר לנכרי תגוש לעבו״ם א ת ה‬ ‫ר ש א י ליגוש ו ל א לאחיך‪ .‬ו ל א ו ה ב א מ כ ל ל ע ש ה ע ש ה ו ה ר א ו פנים לזה ועיקר‪.‬‬ ‫ועיין ב ה ש ג ו ת ה ר מ ב ״ ן בס׳ ה מ צ ו ת ש ו ר ש ו׳ ועיי״ש ב מ פ ר ש י ם ל ס ה ״ מ ש ם ‪.‬‬ ‫ועיין במנ״ח מ׳ ת ע ו ש כ ת ב ש א ם נ מ נ ע מ ל נ ו ג ש ו מ ח מ ת ח מ ל ה ע ו ב ר ג״ב ע ל‬ ‫לאו דלא תחנם‪.‬‬ ‫) ל ג ( ר מ ־ א סי׳ ס ז ס ע י ף י ז ב ש ם ש ו ־ ת ה ר ש ב ״ א סי׳ ת ש ס ט ‪ .‬ו ע י י ן ב ס מ ״ ע סי‪-‬‬ ‫מ ה ס״ק ל ח ש ה ע י ר ש ה מ ח ב ר פ ס ק בסי׳ ק נ ד סי״ח ד ד ו ק א ל ג ר י ע ו ת א ה ר י ה ו א‬


‫סימן יב‪ :‬הלואה סעיפיםטז—יח‬

‫קסט‬

‫החוב למלוה חדשה — שביעית משמטתחלח‪.‬‬ ‫יד‪ .‬ישראל שערב לחבירו עבור חוב שחייב לנכרי‪ ,‬והערב שלם‬ ‫החוב לנכרי ולקח מן הנכרי השטר ותובע לחבירו באותו השטר‪,‬‬ ‫אין שביעית משמטת חוב זה)לה(‪ ,‬אבל אם אינו תובעו באותו‬ ‫שטר אלא שתובעו על מה שהוצרך לפרוע לנכרי עבורו‪ ,‬נעשה‬ ‫מלוה חדשה אצלו והשביעית משמטתחלו(‪.‬‬ ‫הפקעת‬

‫הלואתו‬

‫טו‪ .‬יש אומרים שישראל שלוה מנכרי ויכול להשתמט ממנו‬ ‫מלפרוע לו באופן שלא יבא לידי חילול השם)לז(‪ ,‬מותר לו‬ ‫כ ע כ ר ם ו כ ת ב דל׳׳א כן רק כ ש י ש ל ל ו ה הפסד‪ ,‬ו ה כ א כיון ד י ש ר א ל ה ל ו ה ה י ה‬ ‫חייב ל ש ל ם ל ע כ ו ״ ם ואין ל ה ל ו ה היזק בקניית ה י ש ר א ל ה ש ט ר מהעכר׳ם‪.‬‬ ‫מ ש ״ ה נ ר א ה דכ׳׳ע מ ו ד י ם דבכה׳־ג אנלרינן ד י ש ל ו כ ח ע כ ר ם ‪ ,‬ו א ח ״ ב כ ת ב‬ ‫ד ה ר מ ״ א כ ת ב ה ג ׳ ׳ ה זו ל ש י ט ת ו ד פ ס ק ב ס י ׳ ק נ ד סי׳׳ח ו י ־ ט כ ד ע ו ת ה א מ ו ר א י ם‬ ‫ד ב כ ׳ ׳ מ א מ ר י נ ן ה ב א מ כ ח ע כ ר ם ה ר י ה ו א כ ע ב ר ם עיי׳׳ש‪ .‬והט׳׳ז ב ס י ׳ ק נ ד‬ ‫סי׳־ח ד ח ה ד ב ר י ה ס מ ׳ ׳ ע ו כ ת ב ל י י ש ב ד כ ל ה י כ א ש י ש ר א ל מ ח י י ב ע צ מ ו נגד‬ ‫העכו׳׳ם ל א מ פ ק ע ח ו ב ש ל ו ב כ ל מילי ש ה י ה ל ו אף א ם ב א לידי ישראל‪,‬‬ ‫דא׳׳ת מ פ ק ע נימא ש ה ק ו נ ה ש ט ר מ ע כ ר ם ל א יצטרך י ש ר א ל ה ל ו ה ל ש ל ם ‪,‬‬ ‫א ל א ע ׳ ׳ כ ד ה ק ו נ ה ב מ ק ו ם ה מ ו כ ר ק א י עיי׳׳ש‪ .‬ו ה ש ״ ך ב ס י ׳ ס ז ס׳׳ק ל ג ת י ר ץ‬ ‫כ י ו ן ד ב ש ט ר ו ת י ה ן ג ו ב י ן ב ו מ ד י נ א ד מ ל כ ו ת א ו כ מ ׳ ־ ש ב ס י ׳ מ ה ס׳׳ז ד ש ם פ ס ק‬ ‫ה מ ח ב ר ג ו פ א ד א מ ר י נ ן כ ן א פ י ל ו ל מ ע ל י ו ת א ‪ ,‬ו כ ת ו מ י ם ש ם ס׳׳ק י ט ש ב ד י ן ל א‬ ‫נתן הרשב׳׳א ה ט ע ם משום דהרי הוא ככותי‪ ,‬רק כל ה ח ו ב שאין ב ת ח י ל ת ו‬ ‫ב כ ל ל שיחול בו שביעית‪ ,‬א ף בסופו אין שביעית מ ש מ ט ת ו וכמו ה ק פ ת חנות‬ ‫ע ד שיזקפנו במלוה עיי־ש‪.‬‬ ‫) ל ב ( ש ״ ך ס״ק ל ד ב ש ם ה ר ש ב ׳ ׳ א ‪.‬‬ ‫)לה( רמ׳׳א ש ם ב ש ם ה ר ש ב ״ א ‪ .‬ו ה ט ע ם כ מ ו ב ס ע י ף ה ק ו ד ם ד ה ב א מ כ ח ע ב ר ם‬ ‫הו׳׳ל ב ע כ ר ם ‪.‬‬ ‫)לו( רמ׳׳א ש ם ‪ ,‬ש׳׳ך ‪0‬״ק ל ה ב ש ם ה ר ש ב ׳ ׳ א ש ם ‪.‬‬ ‫)לז( בב׳׳ק קיג ע׳׳א א י ת א י ש ר א ל ו כ נ ע נ י א נ ס ש ב א ו ל ד י ן וכו׳ ו א ם ל א ו ב א י ן‬ ‫ע ל י ו ב ע ק י פ י ן רע׳׳ק א ו מ ר א י ן ב א ץ ע ל י ו ב ע ק י פ י ן מ פ נ י ק י ד ו ש ה ש ם ‪ ,‬ו מ ו ק י ל ה‬ ‫ה ג מ ר א ב ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו ש מ ו ת ר ת ‪ ,‬ואעפ׳׳ב כ ש י ש חילול ה ש ם אסור‪ ,‬וכ״פ‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫להשתמט ולא לפרוע)לח(‪ ,‬ויש אוסרים)לט(‪.‬‬ ‫יש אומרים שהפקעת הלואתו של מומר דינו כנכרי)לטי(‪.‬‬ ‫טז‪ .‬יש אומרים שאם בא נכרי לבית דין ותובע חובו מישראל‬ ‫ויש לו על כך עדים וראיה‪ ,‬בית דין עושים לו דין ומוציאים‬ ‫ה ר מ ׳ ׳ א ס י ־ ש מ ח סי׳ב‪ .‬ו ע י י ן ב ס מ ־ ־ ג ל א ו י ן ב ו ב ם ־ ה י ר א ה ל ר ״ י סי׳ ק ל ט ש כ ת ב ו‬ ‫ובל ה מ ש ק ר י ם לגוים וגונבים מ ה ם ה ם ב כ ל ל מ ח ל ל י ה ש ם ‪ ,‬ש י א מ ר ו הגוים‬ ‫אין ת ו ר ה ל י ש ר א ל ובעשין ע ד כ ת ב הסמ״ג ועוד ש י א מ ר ו ראומ ה ע ש ה‬ ‫הקב׳׳ה ש ב ח ר ל ח ל ק ו גנבים ורמאים‪ ,‬ו ה כ ת ו ב א ו מ ר ״שארית י ש ר א ל ל א י ע ש ו‬ ‫ע ו ל ה ו ל א י ד ב ר ו כ ז ב ו ל א י מ צ א ב פ י ה ם ל ש ו ן ת ר מ י ת ״ ) צ פ נ י ה ג ‪ ,‬יג(‪.‬‬ ‫)לח( ר א ה ג מ ר א ש ה ב א נ ו בס״ק הקודם‪ ,‬ו ר א ה בשמ׳׳ק ש ם ב ג מ ר א ש כ ת ב ב ש ם‬ ‫ה מ א י ר י ‪ ,‬ו ב ״ פ ה ר מ ״ א סי׳ ש מ ח ס ״ ב ‪ ,‬ו כ ״ כ ה כ ״ מ פ ״ א ג ז ל ה ה ״ ב ל ד ע ת‬ ‫ה ר מ ב ״ ם ‪ .‬וב׳׳ב ב ש מ ״ ק ב ב ״ ק ש ם ב ש ם ה ר מ ״ ה ‪.‬‬ ‫)לט( עיין שמ׳׳ק ש ם ב ש ם ה מ א י ר י ש א ו ס ר ‪ ,‬וכן פסק ב י ש ״ ש ב פ ר ק הגוזל‬ ‫ב ת ר א ב ש י ט ת ה ר מ ב ״ ם ‪ .‬ו ע י י ן ב ש ו ״ ת ח ו ט ה מ ש ו ל ש סי׳ י ד ש כ ת ב ל ה ו כ י ח‬ ‫ש כ ן ד ע ת ה ר מ ב ״ ם מ מ ה ש כ ת ב בפ׳־א גזילה ה״ב ש א ס ו ר לעשקו‪ ,‬ועושק ש כ ר‬ ‫ש כ י ר ה ו א ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו ‪ .‬ו כ ת ב ש כ ן ד ע ת הרי״ף ו ה מ ר ד כ י ב ש ם ראב״י‪,‬‬ ‫ועיי״ש ש ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו ד א מ ר ר ב א ש מ ו ת ר מיירי ש ל א ב א ממון ה כ ו ת י‬ ‫לידו ע ״ מ ל ה ח ז י ר מ מ ו ן לידו‪ ,‬א ל א ש י ש ל כ ו ת י ע ל י ו ח ו ב מ מ ק ו ם א ח ר ד ו מ י א‬ ‫ד מ כ ם וכו־‪ .‬ו ב כ ה ״ ג ד ו ק א ה ו א ד א מ ר ר ״ ע ש א ס ו ר מ ש ו ם ק״ה ב ל ב ד ‪ .‬ועיי״ש‬ ‫ב ס י ׳ י ז ש ד ח ה ד ב ר י ו ‪ ,‬ו ע י י ן ב ק צ ו ה ״ ח סי׳ ק כ ח ס ק ״ ג ש כ ת ב ד ו ד א י ד י ן מ מ ש‬ ‫ה ו א ש ח י י ב ל פ ר ו ע כ מ ו ל י ש ר א ל ו כ מ ״ ש ה ר מ ב ״ ם ו ש ו ״ ע סי׳ ש נ ט א ס ו ר ל ג ז ו ל‬ ‫א ו ל ע ש ו ק אפילו כ ל ש ה ו א בין מ י ש ר א ל ובין מעכו״ם‪ ,‬ועי״ש ש כ ת ב בשו״ע־‬ ‫איזה ע ו ש ק בין ה ל ו ה בין ש כ י ר ו ת ‪ .‬ו ע י ץ ב ע ר כ י ן ר״פ ש ו ם ה י ת ו מ י ם דמוקי‬ ‫ב ח ו ב א״י ו ק ב ל ע ל י ו ל ד ו ן בדיני י ש ר א ל ‪ .‬ו ה ר י מ ו כ ח ד ה ד י ן ש צ ר י ך ל ש ל ם כ מ ו‬ ‫ל י ש ר א ל ‪ .‬ו ה א ד ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו מ ו ת ר כ ת ב רש״י פ ׳ ה ג ו ז ל ה י כ א ד ט ע ן לי׳‬ ‫ל י ו ר ש נ ת ת י ל א ב י ך ו מ ת ו ל א י ד ע ע ״ ש ד ף קיג‪ .‬א ב ל ה י כ א ד מ כ י ר ו י ו ד ע ב ח ו ב ו‬ ‫א ס ו ר ל ע ש ו ק א פ י ל ו ב ל ש ה ו א עכ׳׳ל‪ ,‬ובמנ׳׳ח מ צ ו ה ר כ ח כ ת ב ד ל ש י ט ת רש״י‬ ‫ש פ ר י ע ת ב ע ״ ח מ צ ו ה מ ש ו ם ה ן ש ל ך צ ד ק ‪ ,‬א׳׳כ ג ם ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ע כ ו ׳ ׳ ם‬ ‫ב כ ל ל זה‪.‬‬ ‫) ל ט * ( ע י י ן ב כ ס ף ה ק ד ש י ם סי׳ כ ו ש כ ת ב ו ז ״ ל ו ב ב ח י נ ה ז ו מ ש מ ע ש ב פ ש י ט ו ת‬ ‫כ ל מ ו מ ר ג ם ש ש י י ך ב ו ש ח ט א י ש ר א ל ה ו א ‪ ,‬מ ״ מ ל ג ב י מ ש פ ט ה ו ״ ל כ נ כ ר י וכוי‪,‬‬ ‫ועפ״ז י״ל ד ג ם ל ה פ ק ע ת ה ל ו ו א ת ו ה ו ״ ל כ נ כ ר י מ מ ש ‪ ,‬ו ל א ש י י ך ד י ל מ א נפק‬ ‫מ י נ י ה ז ר ע א מ ע ל י א ‪ .‬ו ע י י ״ ש ש ו ״ ת ח ת ״ ם ח ו ״ מ סי׳ ק י ד ‪.‬‬


‫סימן יב‪ :‬הלואה סעיפים טז — יח‬

‫קסט‬

‫החוב מהישראל ונותנים לנכרי לדברי הכל >מ(‪.‬‬ ‫יז‪ .‬ישראל שהלוה מעות לנכרי ואחר כך הלוה הנכרי מעות‬ ‫לישראל אחר‪ ,‬בית דין מוציאים מהישראל השני שלוה מהנכרי‬ ‫ונותנים לישראל הראשון שהלוה לנכרי‪ ,‬ואין הישראל השני‬ ‫שלוה מהנכרי יכול לומר שמפקיע חובו של נכרי שהלוהו‪ ,‬כיון‬ ‫שמעותיו כבר נשתעבדו לישראל הראשון שהלוה לנכרי)מא(‪.‬‬ ‫יח‪ .‬נכרי שהלוה מעות לישראל ואחר כך לוה מישראל אחר‪ ,‬יש‬ ‫אומרים שאין בית דין יכולים להוציא מהישראל הראשון שלוה‬ ‫)מ( ח י ד ו ש י ה ח ת ״ ם ס ו ב ה לא‪ .‬ו כ ת ב ו ל א א מ ר ו חילוק בין ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו‬ ‫ל ג ז ל א ל א כ ש א י נ ו יכול ל ה ו צ י א ו בדיינים עיי״ש‪ .‬ו ל כ א ו ר ה מ פ ש ט ו ת ל ש ו ן‬ ‫ה פ ו ס ק י ם ש י ו ב א ב ס ע י ף ה ב א מ ש מ ע ש ח ו ל ק י ם ע׳־ז‪ ,‬מ ד ל א ח ל ק ו ב י ן מ ל ו ה‬ ‫ש י ש ל ו ע ד י ם ו ר א י ה א ו ל א עיי״ש‪.‬‬ ‫) מ א ( ת ו מ י ם סי׳ פ ו ס ו ף ס״ק יג‪ .‬ו כ ת ב ה ט ע ם ש י כ ו ל ל ו מ ר ל ו א י ך ת פ ק י ע‬ ‫ש ע ב ו ד י ‪ ,‬ה ג ו י ה י ה ח י י ב ל י ו ת י ב ף ב ק ב ל ת ה מ ע ו ת נ ש ת ע ב ד ח לי‪ ,‬כי הגוי ה י ה‬ ‫ב ש ל ו ח י מ ג ז ר ת ה כ ת ו ב דר׳ נ ת ן ) ש ע ב ו ד א דר־נ(‪ ,‬וא׳׳ב ל י א ת ה ח י י ב ו ל א לגוי‪,‬‬ ‫א ב ל סיים ש מ ד ב ר י ה מ ה ר ״ ם ) ש ה ו ב א ב ת ו מ י ם ש ם ( ל א מ ש מ ע כן‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ש ע ר ה מ ש פ ט סי׳ ש מ ח ס ק ״ ג ש ה ב י א ו ו כ ת ב א ף ש מ ד ב ר י מ ה ר ׳ ־ ם ל א‬ ‫נ ר א ה כן‪ .‬מ ״ מ ר ב י ם פ ל י נ י ע ל י ו בזה‪ .‬ד ה נ ה ב ח י ד ו ש י ה ר ש ב ׳ ׳ א ב פ ר ק ש ו ר‬ ‫שנגח כ ת ב דמי ש י ש ל ו מ ל ו ה ע ל הגר ומת אין א ח ר יבול להחזיק בנכסיו‬ ‫א פ י ל ו א י ן ל ו א ל א מ ט ל ט ל י ן ו ה ח ו ב ה ו א מ ל ו ה ע׳׳פ וכוי‪ ,‬ו ה ע ת י ק ד ב ר י ו א ל ו‬ ‫ה ה ״ מ ב פ ״ ב מ ה ל ׳ זכיה‪ ,‬ו ה ב י א ש ב ״ כ ה ב ע ה ״ ע וכ״פ ה ר ב ה ר מ ״ א בסי׳ ע ר ה‬ ‫ס כ ״ ח בהג׳׳ה ע׳׳ש‪ ,‬ה ר י ל ה ד י א א ף ד נ כ ס י ה ג ר ה ם ה פ ק ר מ ״ מ ש ע ב ו ד ה מ ל ו ה‬ ‫א ף ש ה ו א מלוה ע״פ והנכסים ה ם מטלטלין ה ו א קודם להמחזיק בנכסיו‬ ‫מ ת ו ר ת הפקר‪ ,‬א״ב ב״ש דעבר־ם ש ה י ה חייב לראובן ואח״כ לוה שמעון מן‬ ‫העכו״ם דאין ש מ ע ו ן יכול להחזיק בנכסי ה ע כ ד ם מ ש ו ם ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו‬ ‫דמותר‪ ,‬כ י ץ ש ב ב ר נ ש ת ע ב ד ה מ ע ו ת ש ב י ד ה ע ב ו ״ ם ל י ש ר א ל וכו׳ והוי כ מ ו‬ ‫ש ש י ע ב ד ה ע כ ו ׳ ־ ם מ ט ל ט ל י א ג ב ק ר ק ע ל ר א ו ב ן ‪ ,‬ד ש מ ע ו ן א י נ ו י כ ו ל ל ז כ ו ת בו‪,‬‬ ‫ועיי״ש ש כ ת ב ש א פ ש ר ש ג ם מ ה ר ״ ם ס״ל כן‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ח ז ו ן א י ש ב׳׳ק סי׳ ט ו א ו ת ל ט ש ה ב י א ח י ל ו ק ו ש ל ה ח ו מ י ם ‪ ,‬ו כ ת ב‬ ‫ואינו מובן‪ ,‬כיון ד ב ה ל ו א ת ש מ ע ו ן מ ו ק ד מ ת פ ש י ט א ל י ה ד ל י כ א ש ע ב ו ד א דר״נ‬ ‫כי ה י א מ א ו ח ר ת מ א י הר‪ ,‬ה ל א אין כ א ן ש י ע ב ו ד ע ל ה מ ע ו ת ואנו צריבין ל ב א‬ ‫ל ח י י ב ל ו לקיים ״ונתן ל א ש ר א ש ם לו־‪ ,‬וכיון ד ל א קרינן ל י ה זה ב מ ל ו ה ש ל‬ ‫עכו״ם מ״ל מוקדם מ״ל מאוחר‪ ,‬ומש״ב החומים דתיכף כשקיבל שמעון מן‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫מהנכרי וליתן לישראל השני שהלוה לנכרי‪ ,‬כיון שהישראל‬ ‫הראשון יכול להפקיע הלואת הנכרי ולא להחזיר לו באופן שאין‬ ‫שם חילול השם)מב(‪ ,‬ויש אומרים שאם בשעה שהנכרי לוה‬ ‫מישראל השני עדיין לא גילה הישראל הראשון דעתו שרוצה‬ ‫להפקיע את הלואת הנכרי‪ ,‬שוב אינו יכול להפקיע החוב‬ ‫ומוציאים ממנו ונותנים לישראל השני שהלוה את ה נ כ ר י ) מ ג ( ‪.‬‬ ‫יט‪ .‬יש אומרי�� שאף לשיטות שהפקעת הלואתו של נכרי מותר‪,‬‬ ‫מכל מקום החוב נשאר קיים‪ ,‬ולכן אם הנכרי המלוה מכר החוב‬ ‫לישראל — חייב הלוה לשלם לישראל שקנהו‪ ,‬וכן אם הנכרי‬ ‫העכו׳׳ם א ש ת ע ב ר גם לראובן ואין כאן ה י ת ר ה פ ק ע ת הלואתו‪ .‬ל א נ ר א ה כן‬ ‫א ל א ת ח י ל ת ה ח י ו ב ה ו א ל מ ל ו ה דירי׳ ו ה ר י ר ש א י ה ע כ ר ם ל י ת ן ל ו מ ת נ ה ואין‬ ‫ל ו ראובן עליו כלום‪ ,‬א ל א ש א ם נתחייב ל ע ב ר ם נתחייב לראובן‪.‬‬ ‫ועיין כ ת ו מ י ם ש ם ש כ ת ב א מ נ ם ב ר ו ר ר א ם ה ל ו ה י ש ר א ל ר א ש ו ן לגוי וגוי‬ ‫כ ת ב ל ו מ ט ל ט ל י ן א ג ב ק ר ק ע דגובה‪ ,‬ר ל א ו כ ל כ מ י נ י ה ש ל גוי ל י ת ן ל י ש ר א ל‬ ‫ה מ ע ו ת ב מ ת נ ה ד נ ש ת ע ב ר ל י ש ר א ל ה ר א ש ו ן ו כ ר עיי׳־ש‪ ,‬ו ע י י ן ב ח ז ו ״ א ה נ ״ ל‬ ‫ש כ ת ב צ׳־ע ל מ ה וכמ׳׳ב לעיל‪ ,‬רבעינן ש ת ה י י נ ה ה מ ע ו ת ב ש ע ת ה ל ו א ה‬ ‫ושתהיינה אותן ה מ ע ו ת בעין‪.‬‬ ‫)מב( ת ו מ י ם ש ם ‪ ,‬מ ש ו ם ד ל א נ ש ת ע ב ד ל י ש ר א ל ש ה נ כ ר י ח י י ב לו‪ ,‬כ י ת י כ ף‬ ‫בקבלת ה מ ע ו ת פקע שעבודו כמ״ש‪.‬‬ ‫) מ ג ( ש ע ר ה מ ש פ ט סי׳ ש מ ח סק״ג‪ ,‬ו ע י י ׳ ־ ש ש ה ב י א ר א י ה מ ת ש ר רש׳׳י ש ה ו ב א‬ ‫ב מ ר ד כ י בפ׳־ק ד ק י ד ו ש י ן ב מ ו מ ר ש ה פ ק י ד פ ק ד ו ן ב י ד א ח ר ו מ ת ד י ו ר ש י ה מ ו מ ר‬ ‫יורשים אותו‪ ,‬א ף למ״ד דממון מסור מ ו ת ר ל א ב ד ו ביד ומומר כ ל הני‬ ‫איתנייהו ב ו דממונו הפקר הוא‪ ,‬מ״מ כ ל ש ל א גילה דעתו בעדים שרצונו‬ ‫ל ה ח ז י ק ב פ ק ד ו ן ע ד י י ן ‪ ,‬ב ר ש ו ת ה מ ו מ ר ה ו א ו ב נ י ו י ו ר ש י ן ז כ ו ת ו י ע ״ ש וכוי‪ ,‬ו ס י י ם‬ ‫ו ע ד י י ן צ ׳ ־ ע ב ז ה ע כ ׳ ׳ ל ‪ .‬ו ע י י ן כ ת ו מ י ם סי׳ ק כ ו ס ו ף ס׳׳ק כ ז ו ה ו ב א ב נ ת י ב ו ת סי׳‬ ‫ק ל ס ק ״ א ש כ ת ב וז׳׳ל ו צ ׳ ׳ ל כ ל ז מ ן ש א י ן ה י ש ר א ל א ו מ ר ב ה ד י א ש מ פ ק י ע ח ו ב ו‬ ‫ש ל ג ו י ה ר י ה ו א מ ל ו ה ש ל גוי‪ ,‬ו ל א א מ ר ו ה פ ק ע ת ה ל ו א ה מ ו ת ר א ל א‬ ‫כ ש ה י ש ר א ל אומר ה ע י מפקיע אותו‪ ,‬א ב ל ס ת מ א ל א ו א פ ק ע ת א ד מ ל כ א הוא‪.‬‬ ‫ו ה ר י ה ו א ב ר ש ו ת ג ו י ל ב ל ד ב ר ‪ ,‬ו צ ״ ע ד י ן זה‪ ,‬כ י א ם נ ח ל י ט ז ה י ה י ה מ י ו ש ב‬ ‫ק ו ש י ו ת ר ב ו ת ב ד ו כ ת י ט ו ב א ו צ ל ״ ע ‪ .‬ו ע י י ן ב נ ת י ב ו ת סי׳ ע ב ב י א ו ר י ם ס ״ ק נ ב‬ ‫ש כ ת ב ג״כ שכ־׳ז ש ה י ש ר א ל ל א ג י ל ה ד ע ת ו ש ג ז ל ו ל א נ ע ש ה שלו‪ ,‬ו ה ב י א‬ ‫ר א י ה מ פ ס ח י ם וב׳׳ב ב ס י ׳ ע ו ס ק ״ א ‪ ,‬ו כ ־ ב ב ש ר ת א מ ר י י ו ש ר ח ״ א סי׳ ר ב ש ם‬ ‫ש ר ת בי׳׳ש‪.‬‬


‫סימן יב‪ :‬הלואה סעיפים‬

‫יט— ב‬

‫קעא‬

‫נתגייר חייב הלוה לשלם לו ח ו ב ו ) מ ח ‪.‬‬ ‫משכון‪:‬‬ ‫כ‪ .‬נכרי שלוה מעות מישראל ונתן לו משכון עליו ומכר ישראל‬ ‫המלוה את המשכון‪ ,‬יש אומרים שהמכירה קיימת וקנאו‬ ‫הישראל שלקחו‪ ,‬כיון שהמשכון הגיע לידי ישראל המלוה‬ ‫בהיתר — מכירתו הוא בהפקעת הלואתו שמותרת)מה(‪ ,‬ויש‬ ‫) מ ד ( ח ז ר א ב ״ ק סי׳ ט ו א ו ת ל ט ‪ ,‬ו ב ׳ ־ כ ב ב ׳ ־ ק סי׳ י א ו ת יד‪ ,‬ו ה ו כ י ח ז א ת מ ר ץ‬ ‫נ ד ר י ם כ ח ע׳׳א‪ .‬ו א פ ש ר ד י ש ל ד ח ו ת ד ש ם ד י נ א ד מ ל כ ו ת א ש צ ר י ך ל ש ל ם‬ ‫ה מ כ ס ל י ש ר א ל ש ק נ ה א ו ת ו ‪ .‬ו כ ע י ן ז ה כ ת ב ה ש ״ ך ב ס י ׳ ס ז ס״ק ל ג ב ד ץ ק נ ה‬ ‫ש ט ר מ נ כ ר י ‪ .‬ו כ ן ה ב י א ר א י ה מ ב ׳ ׳ מ ע ב ע׳׳א‪ .‬ד מ ב ו א ר ש ם י ש ר א ל ש ל ו ה מ ע ו ת‬ ‫מ ן ה נ כ ר י ב ר ב י ת וזקפן ע ל י ו ב מ ל ו ה ונתגייר‪ ,‬א ם ק ו ד ם ש נ ת ג י י ר זקפן ע ל י ו‬ ‫ב מ ל ו ה ג ו ב ה א ת ה ק ר ן ו ג ו ב ה א ת ה ר ב י ת ‪ .‬ו ל כ א ו ר ה ל פ י ש נ ת ב א ר בס׳׳ק ה ק ו ד ם ‪.‬‬ ‫שכ׳׳ז ש א י נ ו מ ג ל ה ד ע ת ו ש ר ו צ ה ל ה פ ק י ע אינו מ ו פ ק ע ‪ .‬י ת כ ן ש ה ג מ ר א מיירי‬ ‫ש ה ל ו ה ל א גילה ד ע ת ו ע ד שנתגייר ושוב אינו יכול להפקיעו‪ .‬ש ו ב מ צ א ת י‬ ‫ש ה ח ז ר א בסי׳ י א ו ת כ ד ה ע י ר ז א ת ‪ ,‬וכן ל פ י ש נ ת ב א ר ל ע י ל ב ס ע י ף טז ב ש ם‬ ‫ה ח ת ״ ס ד מ ל ו ה ש י ש ל נ כ ר י ע ד י ם ו ר א י ה א׳׳א ל ה פ ק י ע ו ‪ ,‬א פ ש ר ד כ א ן מיירי‬ ‫ש י ש ל נ כ ר י ע ד י ם ו ר א י ה ע ל ה ח ו ב ו ל כ ן א י ן ה ל ו ה י כ ו ל ל ה פ ק י ע ו וצ׳׳ע‪ ,‬ו ע י י ן‬ ‫ב נ ת י ב ו ת סי׳ ע ב ס׳׳ק ג ב ש כ ת ב דכ׳׳ז ש ה י ש ר א ל ל א ג י ל ה ד ע ת ו ש ג ז ל ו ל א‬ ‫נ ק ר א שלו‪ ,‬ו א פ י ל ו כ ב ר גילה ד ע ת ו ש ג ז ל ו ל א נ ק ר א ש ל ו כ מ י ש ה מ ״ א בא׳׳ח‬ ‫ד א ף ד ג ז ל ה ע כ ו ׳ ׳ ם מ ו ת ר ל א נ ק ר א ש ל כ ם ע ־ ש ‪ .‬וכ׳׳ב ב ח ז ו ׳ ׳ א ב׳׳ק סי׳ י א ו ת י ד‬ ‫ו ה ו ס י ף ו א פ ש ר ד א ף ב ה ל ו א ת ו כ ן ‪ .‬ו כ ת ב א מ נ ם ב ר מ ־ ׳ א א ה ׳ ׳ ע סי׳ כ ח ס ״ א‬ ‫מבואר שהוא שלו ממש‪.‬‬ ‫ועיי״ש ש כ ת ב ויש לעיין ב ל ו ה מן העבו־־ם ו ה ת נ ה העברים ש א ם ל א י ש ל ם‬ ‫ל ו אינו מ ק נ ה ל ו ה כ ס ף והרי ה ן גזילה בידו‪ ,‬א ם כה׳־ג מ ו ת ר ת ה פ ק ע ת‬ ‫הלואתו‪ ,‬שהרי א ם ל א ישלם אישתכח דעביד איסורא ב ת ח ל ה בקבלת הכסף‪,‬‬ ‫וא׳׳ת דבכה׳־ג חייב ל ש ל ם כדי לקיים תנאו‪ ,‬א״כ נ פ ל ב כ י ר א ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו ‪,‬‬ ‫ש ה ר י ס ת מ א ל א נ ת נ ו ה כ ס ף א ל א ע ־ מ ל ש ל ם ‪ ,‬ו ע ־ כ צ׳׳ל ד ג ם גזל כ ה א י‬ ‫ש נ ע ש ה ע י י ב י ט ו ל ה ת נ א י א י ן א י ס ו ר ב ע כ ו ׳ ׳ ם עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) מ ה ( ב ד ׳ ־ מ א ה ־ ע סי׳ כ ח א ו ת ו ה ב י א ת ש ו ׳ מ ה ר י ׳ ־ ו סי׳ ק ל ח ב א ח ד ש מ כ ר‬ ‫מ ש כ ו ן ש ל עכו׳־ם לחבירו וחבירו ק ד ש ב ו א ש ה דהוה מקודשת‪ .‬והובא‬ ‫ב ח ל ק ת מ ח ו ק ק ש ם סק׳־ג ו כ ת ב ש ה ט ע ם ה ו א ד ה ו י כ ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו ‪ ,‬ו כ ״ כ‬ ‫ש ם ב ב י א ו ר הגר׳־א א ו ת ה‪ ,‬ו ב ר מ י א ש ם ס ע י ף יב כ ת ב ע ל ד ץ ש מ ב ו א ר ש ם‬ ‫ש ה מ ק ד ש ב מ ש כ ץ ש י ש ל ו מ א ח ר י ם ש מ ק ו ד ש ת ‪ ,‬כ ת ב ה ר מ ״ א וכ׳׳ז ב מ ש כ ץ‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫אומרים שמכירת המשכון הוי גזל גמור שאסור מן התורה)מי(‪.‬‬ ‫הברחת מכם‪:‬‬ ‫כא‪ .‬הברחת המכס מנכרי‪ ,‬יש אומרים שדינו כהפקעת‬ ‫הלואתונמז(‪ ,‬אבל אסור להבריח משום חילול השם פן יוודענמח(‪,‬‬ ‫ש י ש ל ו מ י ש ר א ל א ב ל מעבו״ם אינה מקודשת‪) ,‬הטעם ר י ש ר א ל מ כ ו ת י אינו‬ ‫קונה משכון‪ ,‬דל״ש ביה ק ר א דלן־ ת ה י ה צ ד ק ה דמיניה יליף דב״ה קונה‬ ‫משכון‪ ,‬ח״מ ש ם סק״כ( ו א ם מ כ ר ו ה מ ל ו ה ל א ח ר וקידש בו הוי מ ק ו ד ש ת ‪ ,‬ועיין‬ ‫ב ח ל ק ת מ ח ו ק ק ש ם ס״ק כ א ש כ ת ב ת ״ ל ה מ ע י י ן ב ג ו ף ה ת ש ר י ר א ה ד ק צ ת‬ ‫ט ע מ י ם ש כ ת ב ש ם ו א פ ש ר כ ל ה ט ע מ י ם שייכי ג״ב א ף א ם ה מ ל ו ה ב ע צ מ ו‬ ‫מ ק ד ש ב ו א ש ה ‪ ,‬דאין זה ד ו מ ה לגזל מ מ ש רק ד ו מ ה ל ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו ‪ .‬ואף‬ ‫דאסור מ ש ו ם חילול השם‪ ,‬דילמא אסור הוי כמו אבק רבית ו ש א ר דברים‬ ‫שאסרו חכמים ואפ״ה אם קדש א ש ה בדבר איסור מקודשת‪ ,‬ועוד ד א פ ש ר‬ ‫להשמיט מ ן הכותי ב ש ם ה ע ר מ ה ש י א מ ר ש נ א ב ד המשכון‪ ,‬דאז הוי היתר‬ ‫בידו ו א פ ש ר דאין כ א ן א פ י ל ו חילול ה ש ם ‪ ,‬ולפ״ז ה ק ש ה ע ל ה ר מ ״ א ש פ ס ק‬ ‫ש א ם ה מ ל ו ה ק ד ש א ש ה ב מ ש כ ו ן א י נ ה מ ק ו ד ש ת ‪ ,‬ו ב ב י ת ש מ ו א ל ש ם ס״ק ל א‬ ‫ת י ר ץ דהרמ״א מיירי דאינו ר ו צ ה להחזיק במשכון‪ ,‬א ב ל א ם ר ו צ ה להחזיק‬ ‫ב מ ש כ ו ן מ ק ו ד ש ת א ף א ם ק ד ש ה ה מ ל ו ה עיי״ש‪ .‬ועיין ב א ב נ י מ ל ו א י ם ש ם סק״ג‬ ‫שדין זה ה ו א רק לשיטות ש ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו מותרת‪ ,‬מ ש א ״ ב לשיטות ש א ס ו ר‬ ‫) ר א ה ל ע י ל סט׳׳ו( א י נ ה מ ק ו ד ש ת א ף א ם מ כ ר ו ל א ח ר א י נ ה מ ק ו ד ש ת ו כ ״ כ‬ ‫ב ש ר י ת מ ה ר ״ ם ש י ק סי׳ נ ה ע י י ״ ש ‪.‬‬ ‫) מ ו ( ב נ י א ה ו ב ה פייה א י ש ו ת ה ״ ח כ ת ב ד ד ו ק א ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו מ ו ת ר מ ש ו ם‬ ‫ד מ ל ו ה ל ה ו צ א ה ניתנה‪ ,‬מ ש א ״ ב פקדון ד ב ל ה י כ א ד א י ת א ב ר ש ו ת י ה ד מ ר א‬ ‫א י ת א ה ו א ב כ ל ל ג ז ל גוי א ף ש ה י א ב י ד ה ל ו ק ח ‪ ,‬ו ה ב י א ר א י ה ד א ל ״ ב ל מ ה‬ ‫צ ר י ך ל מ ע ט נכרי מדין ש ו מ ר י ם ‪ ,‬ועיין ב ח ת ״ ס ס ו כ ה ל א ש ד ח ה ראייתו‪.‬‬ ‫ד ב ש ו מ ר י ם מ י י ר י שייש ל ו ע ד י ם ש ה ו א ש ל ו ‪ .‬ו כ ש י ש ל ו ע ד י ם ו ר א י ה א י ן ע ״ ז‬ ‫ד י ן ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו ) ר א ה ב ס ע י ף טז(‪.‬‬ ‫)מז( רש״י ב״ק קיג ע ״ ב ד״ה ב ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו ‪ ,‬מ א י ר י ה ו ב א ב ש מ ״ ק ש ם ‪ .‬וכן‬ ‫מ ש מ ע פ ש ט ו ת ה ג מ ר א ש ם ב ת י ר ו ץ ר ב א ש י עיי״ש‪ .‬ו ר א ה ל ע י ל ס״ק ל ט מ ש ״ ב‬ ‫ב ש ם ש ר י ת חוט ה מ ש ו ל ש ש ה פ ק ע ת ה ל ו א ה ב מ כ ם מ ו ת ר ל כ ״ ע כיון ש ל א ב א‬ ‫מ ע ו ל ם מ מ ו ן ה נ כ ר י לידו עיי״ש‪.‬‬ ‫) מ ח ( ב ״ מ ע ל ה ר מ ב ״ ם פייה ג ז י ל ה ה ״ א ‪ ,‬ו כ ת ב א פ ש ר ש י ה י ׳ ס כ נ ת נ פ ש ו ת‬ ‫ב ד ב ר ‪ .‬א ב ל ע ב ר י ם ש ח כ ר ה מ כ ס מ ן ה מ ל ך ש א ז א ם י ו ו ד ע ל א יהי׳ ב ד ב ר ס כ נ ת‬


‫סימן יב‪ :‬הלואה סעיפים טז — יח‬

‫קסט‬

‫ויש אומרים שאם המוכס אינו לוקח יותר מקצבתו אסור‬ ‫להבריח‪ ,‬וכל המבריח עצמו מן המכס הוא גזלן לפי שגוזל מנת‬ ‫המלך)מט(‪.‬‬

‫דין זה הוא במוכס שמונה מהשלטון‪ ,‬אבל אם המוכס הנכרי‬ ‫קנה מהשלטון זכות גביית המכס מותר‪ ,‬משום דהוי כהפקעת‬ ‫הלואתו דמותר באופן שאין חילול השם)נ(‪.‬‬ ‫כב‪ .‬מוכס ישראל שממונה מהשלטון‪ ,‬אף שאסור לישראל‬ ‫להבריח ממנו משום דינא דמלכותא‪ ,‬מכל מקום אם עבר ישראל‬ ‫והבריח יש אומרים שאין המוכס יכול לכופו שיתן‪ ,‬דהוי‬ ‫כהפקעת הלואתו‪ ,‬ואם יש למוכס יראה מהשלטון אם לא יכפהו‪,‬‬ ‫מותר לכופחנא(‪.‬‬

‫נ פ ש ו ת מ א ח ר ש א י ן ה מ ל ך מ פ ס י ד בזה‪ .‬ה ו א ש א מ ר ו ש מ ו ת ר ל ה ב ר י ח מ מ נ ו‬ ‫ה מ כ ס דהוי ב ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו עב״ל‪.‬‬ ‫) מ ט ( כ ״ כ ה ר מ ב ״ ם ב פ ״ ה ג ז י ל ה ה י ״ א ו ה ע ת י ק ו ב ט ו ר סי׳ ש ס ט ‪ ,‬ו כ ״ כ ב ש ו ״ ע‬ ‫ש ם סו‪ .‬ו ב ר מ ׳ ־ א ש ם כ ת ב ש ה ו א ע ו ב ר ע ל ״ ל א ת ג ז ו ל ״ ‪.‬‬ ‫והנה ה ט ע ם ד ל א הוי כ ה פ ק ע ת הלואתו‪ .‬בכ״מ כ ת ב דהאיסור מ ש ו ם חילול‬ ‫ה ש ם ‪ .‬ועיין ב מ ש ״ ל ש ם ש כ ת ב דל״מ כן ברמב״ם‪ ,‬ו כ ת ב ש ה ר מ ב ״ ם ס ו ב ר ד מ ה‬ ‫ש ת י ר צ ו ב ג מ ר א ר״א ב מ ו כ ס כותי‪ .‬היינו לענין ש י ה א ח ש ו ב גזלן ש נ ו ט ל מ ה‬ ‫ש ר ו צ ה וכר‪ ,‬א ב ל המבריח מ נ ת ה מ ל ך ש ל א מכרו ל ש ו ם א ד ם א ל א שמינה‬ ‫אפוטרופוס עליו‪ .‬אין כ א ן ע ס ק ל ה פ ק ע ת ה ע ב ו ״ ם ש ה ת י ר ו בגמרא‪ ,‬כיון רדינא‬ ‫ד מ ל כ ו ת א דיגא והרי גזר ש ל א יבריחו ה מ כ ס ודאי ה מ ב ר י ח גוזל ה ו א וזה ברור‬ ‫ע כ ״ ל ‪ .‬ו ע י י ן ב ש ר י ת ח ו ט ה מ ש ו ל ש סי׳ י ד ש ה ב י א ו ו כ ת ב ו א י ן ד ב ר י ו מ ו ב נ י ם ‪,‬‬ ‫ח ד א דבעיקר ה מ מ ו ן אין ב ו גזל ד ל א הוי א ל א ה פ ק ע ת הלואתו‪ .‬ת ד ע דודאי‬ ‫ד כ ל ה ל ו א ה ש ח י י ב י ש ר א ל ל נ כ ר י ח י י ב נ מ י מ ה ל כ ו ת מ ד י נ ה ‪ .‬ו א ט ו מ ש ו ם זד‪.‬‬ ‫י ה י ה כ ל ה פ ק ע ת ה ל ו א ה ג ז ל ו כ ו ׳ עייי׳ש‪ .‬ו ע י י ן ש ם מ ה ש כ ת ב ל י י ש ב ד ע ת‬ ‫הרמב״ם‪.‬‬ ‫)נ( ר מ ״ א סי׳ ש ס ט ס״ו‪ .‬א ב ל א ם י ש ר א ל ק נ ה ו א ס ו ר ד ה ו י ג ו ז ל י ש ר א ל ש ק נ ה ו ‪,‬‬ ‫ש ו ״ ע ש ם ‪ ,‬ו כ ת ב ה ר מ ״ א וי״א ד א פ י ל ו ידוע ד ה י ש ר א ל ל ו ק ח י ו ת ר מ ן ה ק צ ב ה ‪,‬‬ ‫מ״מ אסור ל ה ב ר י ח ממנו דבר הקצוב‪ ,‬דהוי גוזל מ ן הגזלן דאסור‪.‬‬ ‫) נ א ( ר מ ״ א ש ם ב ש ם ריין נ ד ר י ם פ ״ ד ‪.‬‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫עושק‪:‬‬ ‫כג‪ .‬אסור לעשוק נכריננב(‪ ,‬דהיינו כשבא ממון נכרי לידי ישראל‬ ‫ברצונו‪ ,‬כגון דמי שבירותו והוא תובעו והישראל כובשו ואינו‬ ‫נותן לו‪.‬‬ ‫יש אומרים שהאיסור הוא רק במקום שיש חילול השם‪ ,‬אבל‬ ‫כשאין חילול השם אין איסור דהוי כהפקעת הלואתחנג(‪ ,‬ויש‬ ‫אומרים דהוי כגזילה ממש שאסור בכל אופן)נח‪.‬‬ ‫שבועה‪:‬‬ ‫כד‪ .‬אף להשיטות שמותר לישראל להפקיע הלואת נכרי‪ ,‬אם‬ ‫חייבוהו שבועה על כפירתו אסור לו לישבע לשקרגנה(‪ ,‬ולא מהני‬ ‫על זה שום בטול בלב כיון שאין עליו שום אונס)נו<‪.‬‬ ‫)גב( ר מ ב ״ ם פ״א גזילה ה״ב ש כ ת ב ו א ס ו ר לגזול כ ל ש ה ו א ר ץ ת ו ר ה ‪ ,‬א פ י ל ו‬ ‫ל ע ב ר י ם א ס ו ר לגוזלו א ו ל ע ש ק ו ‪ ,‬ו א ם גזלו א ו ע ו ש ק ו יחזיר‪ .‬וכ״ב ב ט ו ר ו ב ש ו ״ ע‬ ‫סי׳ ש נ ט ס ״ א ‪.‬‬ ‫)נג( ב כ ״ מ ע ל ה ר מ ב ״ ם ה נ ״ ל כ ת ב י ש ל ת מ ו ה ע״ז ש כ ת ב א ס ו ר ל ע ו ש ק ו ר ה א‬ ‫ק ר א ׳ ׳ ל א ת ע ש ו ק ר ע ך כ ת י ב ‪ ,‬ו ע ״ ק ר א מ ר י נ ן ב פ ר ק ה ג ח ל ו מ א כ י ל )קיג‪(:‬‬ ‫ר ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו מ ו ת ר ‪ ,‬ו ע ו ש ק ה י י נ ו ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו וכוי‪ ,‬ו י ״ ל ש ר ב י נ ו ס ו ב ר‬ ‫וכו׳ ד ש ר י כ י ל י כ א ח י ל ו ל ה ש ם וכוי‪ ,‬ודייק ר ב י נ ו ל כ ת ו ב א ס ו ר ל ג ז ל ו א ו‬ ‫ל ע ש ק ו ו ל א כ ת ב ש ע ו ב ר ב ל י ת ‪ ,‬ל ו מ ר ש א י ן איסור זה מ ן ה ת ו ר ה ע כ ־ ל ‪ .‬ועיין‬ ‫ב ש ״ ך סי׳ ש נ ט ס ק ״ ב ש ת מ ה ע ל י ו ד מ ד ב ר י ה ר מ ב ״ ם ר י ש ה ל ׳ ג נ י ב ה ש ה ע ת י ק‬ ‫ה מ ח ב ר ל ע י ל ר״ס ש מ ח ל א מ ש מ ע כן‪ .‬ועיי׳יש ש כ ת ב ש א י ס ו ר ע י ב ה מ ן‬ ‫ה ע כ ו ״ ם ה ו א מ ן ה ת ו ר ה ‪ .‬ו ל כ א ו ר ה י״ל ש כ ו ו נ ת ה כ ״ מ ה ו א רק ה ע ו ש ק ו ל א‬ ‫אגזל‪ ,‬כ ד מ ו כ ח מקושיותיו ש ה ק ש ה רק מעושק‪ ,‬וכיון ד ע ו ש ק אינו אסור רק‬ ‫מדרבנן ב ח ב לשון אסור ג ם אגזל‪.‬‬ ‫) נ ד ן כ ן מ ש מ ע מ ש ־ ך ס ק ־ ב ) ש ה ו ב א ב ס ־ ק ה ק ו ד ם ( ו ב ס מ ־ ע ש ם ס ק ־ ג ‪ ,‬וכ׳׳ב‬ ‫ב ש ר י ת ח כ ם צ ב י ס י ׳ כ ו ל ד י ה ר מ ב ־ ם ‪ .‬ו ב ״ כ ב ש ר ת ח ו ט ה מ ש ו ל ש סי׳ י ד ב ד ע ת‬ ‫הרמב־ם‪.‬‬ ‫)נה( פ ש ו ט ש א י ן ש ו ם ה י ת ר ל ש ב ע ל ש ק ר כדי ל ה פ ק י ע ה ל ו א ת ו ‪ .‬ו כ י ב הראב׳׳ד‬ ‫ביק קיג ע ־ ב ו ה ו ב א ב ר ש ב ״ א ו ב ש מ ־ ק ש ם ‪.‬‬ ‫) ג ו ( ר׳׳ן נ ד ר י ם כ ח ע ״ א ‪ ,‬ו ב ״ כ ב ש ו ״ ת ח ו ט ה מ ש ו ל ש סי׳ טז‪.‬‬


‫סימן יג‪ :‬שטרות סעיפים כ — כר‬

‫קפט‬

‫עד אחד‪:‬‬ ‫כה‪ .‬ישראל התובע לנכרי בבית דין שחייב לו מעות והנכרי כופר‬ ‫וטוען שאינו חייב לו‪ ,‬ועד אחד מעיד שהוא חייב לו‪ ,‬בית דין‬ ‫מחייבים את הנכרי לשלם)״(‪ ,‬ויש אומרים שאם בדיניהם אין‬ ‫מחייבים ממון על פי עד אחד אין בית דין יבולים לחייבו‬ ‫לשלם)נח(‪.‬‬

‫סימן יג‬

‫שטרות‬ ‫הדיוטות‪:‬‬ ‫א‪ .‬שטרות שחתומים עליהם עדים נכרים הדיוטות‪ ,‬דהיינו שלא‬ ‫בפני ערכאות )בתי משפטם( פסולים)א(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שטר שחתומים בו עדים נכרים אפילו הדיוטות‪ ,‬ומסרו לוה‬

‫)נז( ש ר ת א ב נ י מ י ל ו א י ם סי׳ כ ד ‪ .‬ו כ ת ב ד ל ״ מ ב מ ק ו ם ש ה נ כ ר י ם נ ו ה ג י ם‬ ‫ל ה ו צ י א מ מ ו ן ע׳׳י ע ״ א א מ ר י נ ן ל ה ם כ ך ד י נ כ ם ‪ .‬ו א פ י ל ו ש א י ן ד י נ י ה ם כ ן ג ״ כ‬ ‫א פ ש ר ל ה ו צ י א ק׳׳ו מ ג ו פ ו עיי׳׳ש‪ ,‬ו ע י י ן ב ח ז ו ן א י ש ב״ק סי׳ י א ו ת י ב ש ה ב י א ו‬ ‫ו כ ת ב ב י א ו ר ו ש א ם ה ם א י נ ם מ ו צ י א י ם מ מ ו ן ע׳׳פ ע ׳ ־ א ה ו א ע ו ו ת ה ד י ן ‪ ,‬ש ה ר י‬ ‫ד י נ ן ע ״ פ ע ׳ ׳ א כ מ ש ׳ ׳ כ הנ׳׳י פ׳׳ב ד י ב מ ו ת ‪.‬‬ ‫)נח( ח ז ו ׳ ־ א ש ם כ ת ב ו ל מ ש ׳ ׳ ב ל ע י ל סק־־י מ נ ה ג ן ש ל א ל ג ב ו ת ב ע ׳ ׳ א ד י נ א ד ע א‬ ‫ו א ״ א ל ח י י ב ן ע ״ פ ע׳׳א‪ ,‬ו ש ם כ ת ב ד ד ו ק א ל ע נ י ן ל ה ע י ד ש ע ב ר ע ל א ח ת מז׳‬ ‫ה מ צ ו ו ת דינן בע׳׳א‪ ,‬א ב ל ב מ ת ד י י נ י ם ע ל מ מ ו ן ש ה ו א ב כ ל ל דיניו ו מ ס ו ר ל ה ם‬ ‫ל ק ב ו ע ע׳׳פ מ ו ס ר ב נ י א ד ם ‪ ,‬י ש ל ה ם ר ש ו ת ל ק ב ו ע ש ל א ל ד ו ן ע ״ פ ע ״ א עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) א ( ש ר ע סי׳ ס ח ס׳׳א‪.‬‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫ליד מלוה או מוכר ליד לוקח בפני שני עדים ישראלים — הרי‬ ‫הוא שטר כשר ואפשר לגבות בו מנכסים בני חורין‪ ,‬ואין לוה‬ ‫נאמן לומר פרעתי כל זמן שהשטר ביד מלוה גס‪.‬‬ ‫דין זה הוא רק אם העדים שהשטר נמסר בפניהם יודעים‬ ‫לקרותו וקראוהו כשנמסר בפניהם‪ ,‬וגם השטר עשוי כתיקון שטר‬ ‫ישראל שאי אפשר לזייפו ולא להוסיף או לגרוע ממנו ש ‪.‬‬ ‫יש מי שאומר שדין זה הוא רק כששמות העדים החתומים‬ ‫בשטר הם שמות מובהקים של נכרים שאין דרך ישראלים לקרות‬ ‫בשמות אלו נ ח ‪ ,‬או במקומות שאין דרך הישראלים לחתום‬ ‫בשטרות כ ל ל ) ה ( ‪.‬‬ ‫) ב ( ש ם ס״ב‪ .‬ועיין ב ס מ ״ ע ש ם ס״ק י ה ש כ ת ב רס׳־ל ר ל א ג ר ע מ ה נ ע ש ה‬ ‫ה מ ע ש ה א ו ה ה ו ד א ה לפני עירי המסירה י ש ר א ל ב ל א ש ט ר כ ל ל ומשום הכי‬ ‫כ ת ב דאינו ג ו ב ה א ל א מבני חורין‪ ,‬אע״ג ד ש ט ר ש נ מ ס ר לפני עירי י ש ר א ל‬ ‫אע״פ דלית עירי י ש ר א ל חתומים ב ו גובה אפילו מ מ ש ע ב ד י וכמ״ש הט״ו‬ ‫ב ס ״ ס מ ו כ ר ‪ ,‬ה ב א ש ג ו ף ה ש ט ר ו ה ע ד י ם ה ח ת ו מ י ם ב ו ה ן ע ב ר ם ג ר ע טפי‪ ,‬מ ״ מ‬ ‫ה ״ ל נ מ י ד י ן ש ט ר ל ע נ י ן ש א י נ ו י כ ו ל ל ו מ ר פ ר ע ת י כ״ז ש ה ש ט ר ב ד ו ‪.‬‬ ‫)ג( ש ו ״ ע ש ם ‪ ,‬ו ע י י ן ב ס מ ״ ע ס ״ ק י ט ש כ ת ב ו ה ר א ״ ש כ ת ב ד ב ע י נ ן ג ״ כ ש י ה י ־‬ ‫מוחזר מענינו ב ש ט ה אחרונה‪ ,‬ו ל ד ע ת הרמב״ם יש ל ה ס ת פ ק בזה א ם צריך או‬ ‫לא‪.‬‬

‫)ד( ש ו ״ ע ש ם ‪ ,‬ועיין ב ס מ ״ ע ש ם ‪ 0‬ק ״ כ ש כ ת ב ד א ל ״ ב פ ס ל י נ ן ל י ה מ ש ו ם גזירה‬ ‫ש מ א יבוא לסמוך פעם א ח ר ת מאלו ע כ ר ם החתומים לחוד בראותם‬ ‫מ כ ש י ר י ם ש ט ר זה‪ ,‬ו ל א י ע ל ו ע ל ד ע ת ן ש ה י ו כ א ן ע י ד י מ ס י ר ה י ש ר א ל ‪ ,‬מ ש א ־ ב‬ ‫ד כ ש י ד ו ע ש ה ן ש מ ו ת ה ע ב ו ״ ם ש ל א יבואו ל מ ט ע י ל ס מ ו ך עלייהו לחוד‪ ,‬ועיין‬ ‫ב ח ז ו ־ א ח ו ״ מ ל י ק ו ט י ם סי׳ ג ש כ ת ב ו נ ר א ה ש ב ן ע י ק ר ל ד י נ א ע י י ״ ש ‪.‬‬ ‫) ה ( ש ם ‪ .‬ו ב ס מ ״ ע ס״ק כ א כ ת ב ד א ז נ מ י ל א י ב ו א ו ל ט ע ו ת ל ס מ ו ך א ה נ י‬ ‫ה ח ת ו מ י ם ‪ ,‬ד ה א ד ע ו ד ל א ו י ש ר א ל נינהו מ ד ח ת מ ו נפשייהו בשטרות‪.‬‬ ‫ועיין ב ש ״ ך סק״י ש כ ת ב ו ה ר א ״ ש ח ו ל ק ע״ז וס״ל ד ל א מ ה נ י כיון ש מ ז ו י י ף‬ ‫מ ת ו כ ו ) ו ג ז ר י נ ן א ט ו א י נ ם מ ו ב ה ק י ם ‪ .‬נ ת י ב ו ת ח י ד ו ש י ם ס ״ ק טז( א ל א ד ו ק א‬ ‫כ ש א י ן ע י ר י עכו״ ם ח ת ו מ י ם ב ל ל מיירי ב ג מ ר א ‪ ,‬ועיין ב ט ו ר וב״י ו ל א ד ע ת י‬ ‫ל מ ה ה ש מ י ט הר״ב דעתו‪ .‬ועיין כ ת ו מ י ם סק״ח ש ה ב י א ו ו ה א ר י ך ליישבו‪ ,‬ו כ ת ב‬ ‫ונראה דהנכון בדברי הרמ״א ש ה ש מ י ט ד ע ת הרא״ש וכר דס״ל לחלק‪ .‬ובשטרי‬ ‫ה ל ו א ה לכ״ע ב ש מ ו ת מובהקים כשרים‪ .‬משא״ב בשטר מתנה אפילו בש״מ‬ ‫פ ס ו ל מ ש ו ם גזירה אטו אינו מ ו ב ה ק עיי״ש‪.‬‬


‫סימן יג‪ :‬שטרות סעיפיםכ— כר‬

‫קפט‬

‫ג‪ .‬שטר חוב שנעשה בפני נכרים ובשפתם והלוה חתום עליו‪ ,‬אף‬ ‫אם אינו יודע לקרותו)‪ 0‬חייב בכל מה שכתוב בו מ(‪.‬‬ ‫שטרי קנין‪:‬‬ ‫ד‪ .‬שטרי קנין הנעשים בבית משפטם פסולים‪ ,‬ולכן הנותן מתנה‬ ‫קרקע והקנהו על ידי שטר שנעשה בבית משפטם‪ ,‬לא קנאו מקבל‬ ‫המתנה)ח(‪.‬‬ ‫במקומות שמשפטי המרינה שיכתבו כל קנינים שנעשים בבית‬ ‫משפטם — כשרים גם שטרי קנין שנעשים שם מכה רינא‬ ‫ד מ ל כ ו ת א ‪ ,‬וכל שכן במקומות שנהגו בן)ט(‪.‬‬ ‫ה‪ .‬דין זה שמכשירים שטרותיהם במקום שהוא דינא דמלכותא‪,‬‬ ‫הוא רק אם נכתבו כפי חוקותיהם‪ ,‬אבל אם לא נכתבו בפי‬

‫) ‪ 0‬ר מ ״ א ש ם ‪ .‬ו כ ׳ ׳ ב ה מ ח ב ר ב ט י ׳ מ ה ס״ג‪ ,‬ו ש ם כ ת ב ב ל ש ו ן א ח ר ו ד ל ה ו ד א ה‬ ‫בחתם י ד ו ו ה ש ט ר ב ג ו פ ן ש ל ע כ ו ״ ם ‪ ,‬ו ה ד ב ר ב ר ו ר ש א י נ ו י ו ד ע ל ק ר ו ת ו י ש ע ר י ם‬ ‫שחתם ע ד ש ל א ק ר א ו ‪ .‬מ ־ מ מ ת ח י י ב ה ו א ב כ ל מ ה ש כ ת ו ב בו‪.‬‬ ‫)ז( ד ה ר י ג מ ר ב ד ע ת ו ל ה ת ח י י ב ו ל כ ן ח ת ם ע צ מ ו ו ב ו ד א י ק ר א ו ה ו ב פ נ י ו ו ה א מ י ן‬ ‫ל ק ו ר א ה ה ו א ‪ .‬ר מ ״ א סי׳ ס ח ס׳׳ב‪ .‬ו ל כ א ו ר ה ב ד ב ר י ה מ ח ב ר ש ה ו ב א ו ב ס ״ ק‬ ‫הקודם מ ש מ ע ש א ף ש ל א ק ר א ו ה ו ב פ נ י ו מ ת ח י י ב ‪ .‬וכ׳׳מ ב ס מ ״ ע ש ם סק׳׳ה‬ ‫ש ה ב י א ב ש ם תשו׳ הרמב׳׳ן ש כ ת ב כיון ש ל א ח ש ש ל ק ר ו ת ו וסמך ע ל הסופר‪,‬‬ ‫ש כ ל הסומך ע ל נאמנות ש ל אחרים הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה‬ ‫ש י א מ ר מ י ש ה א מ י ן ע ל ע צ מ ו עיי׳־ש‪ .‬וכ׳׳כ ב ש ׳ ׳ ך ש ם ס ק ״ ה ‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ס ׳ ע ר ך ש׳׳י ב ס י ׳ ס ח ש כ ת ב נ ״ ל ל פ מ ׳ ׳ ש ל ק מ ן ב ס י ׳ ס ט ד ע ל ח ת י מ ת‬ ‫י ד ו נ א מ ן ל ו מ ר פ ר ע ת י ‪ ,‬ה׳׳ג מ ה י מ ן ל ו מ ר ש מ ל ו ה א ו ס ו פ ר ה ט ע ה ו ו א מ ר ל ו‬ ‫שכתוב ר ק מ נ ה ו ב ט ע ו ת ח ת ם ע ל מ א ת י י ם ‪ ,‬ד נ ה י ד ה י מ נ א — ה א ב מ ג ו‬ ‫ד פ ר ע ת י נ א מ ן ל ט ע ו ן א מ נ ה א ו ש א ר א מ ת ל ה כ ד מ ב ו א ר ל ק מ ן סי׳ ס ט ס׳׳ב‬ ‫ובט׳׳ז ש ם ‪ ,‬ה ״ נ ו ד א י ח י ו ב ב ט ע ו ת ל א ע ד י ף מ מ ח י ל ה ב ט ע ו ת וכוי‪ ,‬ו ג ם י׳׳ל‬ ‫ד כ י ו ן די׳׳ל פ ר ע ת י ס מ ך ע צ מ ו א ם מ ט ע ה ו ה מ ל ו ה י ט ע ו ן פ ר ע ת י ו ל א ג מ ר‬ ‫ל ה ת ח י י ב ו כ ו ׳ עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) ח ( ש ו ׳ ׳ ע סי׳ ס ח ס ע י ף א ‪ ,‬ו ע י י ן ב ס מ ׳ ׳ ע ש ם ס ק ״ ג ש כ ת ב א ע ־ ־ ג ד מ ה י מ נ י נ ן ל ה ו ‪,‬‬ ‫מ ״ מ ל א א ל י מ א כ ו ח י י ה ו ד ע כ ר ם ל ע ש ו ת גוף ה ק נ ץ ע־־י כ ת י ב ת ן ‪.‬‬ ‫)ט( רמ׳׳א ש ם ‪.‬‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫חוקיהם אף אם נכתב כראוי כפי דינינו פסולים)י(‪ ,‬וכן אם נכתבו‬ ‫כפי חוקותיהם ולא נכתבו כפי דינינו גם פסולים)יא(‪ ,‬ויש‬ ‫מכשירים)יב(‪.‬‬ ‫שטרי ראיה‪:‬‬ ‫ו‪ .‬שטרי ראיה — דהיינו שטרי מקח שהקנין נעשה בכסף או‬ ‫בחזקה‪ ,‬והשטר הוא רק לראיה לקנין שנעשה‪ ,‬וכן שטרי חובות‬ ‫— כשרים בעדים נכרים‪.‬‬ ‫וצריך שיתן הלוקח או המלוה המעות בפני עידי השטר למוכר‬ ‫או ללוה‪ ,‬ויכתבו בשטר בפנינו מנה פלוני לפלוני כך וכך דמי‬ ‫המכר או מעות החיוב‪ ,‬וכן צריך ששופטיהם יקיימו חתימת עידי‬ ‫השטרגיג(‪ ,‬וגם צריכים עידי ישראל להעיד על העדים והשופט‬ ‫)י( ר מ ׳ ׳ א ש ם ‪ ,‬ו ה ט ע ם ד ל א נ כ ש י ר י ו ת ר מ ה ם ע צ מ ם ‪ ,‬ו כ י ו ן ש ל א נ כ ת ב ב ד י נ ם‬ ‫ליכא דינא דמלכותא שיוכשר‪.‬‬ ‫) י א ( ש ם ‪ ,‬ו ע י י ן ב ס מ ״ ע ש ם ס ״ ק יז ש ה ב י א ל ש ו ן ה ט ו ר ש א י ן ד י נ ן ש ל מ ל כ י ם‬ ‫א ל א להכשיר שטרותיהם ו ל ה א מ ץ לסופר שלהן‪ .‬אבלל א בדרבי הקנאה‬ ‫ש א ף ה ע ב ר ם ב מ ק ו מ ו ת ה ר ב ה בדינין ה ל ו ק י ן דנין א ו ת ן ו פ ו ס ל י ם זא״ז כ פ י‬ ‫ח ל ו ק ו ת ח כ מ י ה ם ונימוסיהם עכ״ל‪ .‬ולכן א ם דרכי הקניה אינו מועיל לפי‬ ‫ד י נ י נ ו א י ן ק נ י נ ו ק נ ץ ‪ ,‬ע ר ו ה ״ ש ש ם ס״ו‪.‬‬ ‫)יב( ש ם ‪ ,‬ועיין ב ת ו מ י ם א ו ת ו ו ב א ו ר י ם א ו ת יד ש כ ת ב ש מ ח ל ו ק ת ב י נ י ה ם ה ו א‬ ‫דיש מ כ ש י ר י ם מיירי כ ש י ש פסול בשטר‪ ,‬כגון א ם נ כ ת ב לשון ש ט ר ו ת ם מ ש ו נ ה‬ ‫מלשון ש ט ר שלנו‪ .‬א ו ש ט ר שיכול להזדייף‪ ,‬א ו חזר�� ש ט ר בשיטה אחרונה‬ ‫וכדומה‪ ,‬מ ה ש א ״ א ל ה ם ל ה י ז ה ר כי ל א הורגלו בנימוסי ישראל‪ ,‬ו ה מ ל ך פקד‬ ‫ש ה ם י כ ת ב ו — בזה יש מכשירים‪ ,‬א ב ל ב ד ב ר ש ת ל ו י בדין כ ג ץ ש ל א כ ת ב ו‬ ‫מ ט ל ט ל י ן א ג ב קרקע‪ ,‬א ו ל א כ ת ב ו ה ן ו כ ל ש ע ב ו ד י ה ם ‪ ,‬דזה אינו ענין לשטר‪,‬‬ ‫פ ש י ט א ד ל ״ ש דינא ד מ ל כ ו ת א ‪ .‬ד א ל ״ ב ב ט ל ת דין ת ו ר ה ח״ו ו כ ל נימוסי ה מ ל ך‬ ‫ה ו א ב ט ו ב ב ע י נ י ו ו מ ש פ ט י ם ב ל י ד ע ו ם ח״ו‪ ,‬ו ב מ ה י ו ד ע כ י נ פ ל י נ ו א נ ו מ כ ל‬ ‫ה ע מ י ם א ש ר ע ל פני ה א ד מ ה א ם ל א ב מ ש פ ט ל א ל ק י ם ה ו א א ש ר י ה ע ם ש ל ו‬ ‫כ כ ה ע ב ״ ל ‪ .‬ו ה ו ב א ב נ ת י ב ו ת ב י א ו ר י ם סק״ז ו ב ח י ד ו ש י ם ס״ק יד‪ .‬ו כ ת ב ע ו ד‬ ‫אופנים ש ל א מהני‪ .‬ב ג ץ ש ה ק נ ה ל ו ש ט ר ו ת ב ל א כ ת י ב ה ומסירה א ו מ ע ו ת‬ ‫בקנין חליפין‪.‬‬ ‫)יג( א ב ל ב מ ק ו ם ק י ב ו ץ פ ל י ל י ה ם ב ל א ק י ו ם ה ש ו פ ט ש ל ה ם ל א י ו ע י ל ו כ ל ו ם ‪.‬‬


‫סימן יג‪ :‬שטרות סעיף ו‬

‫קעט‬

‫שאינם ידועים שמקבלים שוחדגיח‪ ,‬ואז אפשר לגבות בשטר זה‬ ‫מנכסים בני חורין)טו(‪.‬‬ ‫אם חסר אחד מדברים הנ״ל השטר פסולגטז(‪.‬‬ ‫ויש אומרים שאין שטרותיהם כשרים רק אם נעשה ההלואה‬ ‫או המכר בפני שופטיהם והם מצוים לעדים לחתום ומקיימים‬ ‫חתימתם‪ ,‬ובאופן זה אין צריך שיעידו על העדים והשופט שאינם‬ ‫מקבלים שוחד דסתם שופטיהם אינם מקבלים שוחד ‪ ,CD‬וגם אין‬ ‫שו״ע‪ .‬ו כ ת ב הרמ׳׳א ואפילו דנו כ ב ר ה ע ר כ א ו ת ע״פ א ו ת ו ה ש ט ר והחזיקו‬ ‫הקונה ב מ ק ח ו אינו כלום‪.‬‬ ‫)יד( עיין ב ס מ ״ ע ש ם סק״ה ד ל ש י ט ה ז ו ד ה ו א ש י ט ת ה ר מ ב ״ ם ש ט ר ה ע ו ל ה‬ ‫ב ע ש ״ ע היינו ש כ ל עניינו נ ע ש ה בפני עברים ד ע ל מ א ‪ ,‬ו ה ם כ ו ת ב י ן ו ח ו ת מ י ן‬ ‫יהולכין א ל ה ע ר כ א ו ת לקיים חתימתו‪ ,‬ודומה לקיום שטרות שלנו ש ע ד י ם‬ ‫כ ו ת ב י ן ו ח ו ת מ י ן ו ה ב ״ ד מקיימין‪ ,‬ו מ ש ״ ה מ צ ר י ך ב ע ל ס ב ר א זו ש י ע ד ו ע ד י‬ ‫י ש ר א ל ע ל א ל ו העכו״ם ע ד י ה ש ט ר ש ה ן בחזקת כשרות וגם ע ל הערכאות‪,‬‬ ‫ד א ל ״ כ ד ל מ א ב ע ל ה ש ט ר זייף ו כ ת ב ח ת י מ ת ע כ ו ״ ם נ א מ נ י ם ב ל א י ד י ע ת ם‬ ‫והערכי קבל ש ו ח ד לקיימם‪.‬‬ ‫ועיין ב נ ת י ב ו ת ש ם ב י א ו ר י ם סק׳׳א ש כ ת ב ל כ א ו ר ה ק ש ה ד א ״ כ א פ י ל ו‬ ‫הדיוטות ליתכשרו כשיש ע ד י ישראל שמקיימים חתימתן‪ ,‬דהא ה ע ר כ א ו ת‬ ‫א י נ ם י ד ע י ן כ ל ל מ ג ו ף ה ע נ י ן ר ק ש מ ק י י מ י ן ח ת י מ ת הדיוטות‪ ,‬וא׳׳כ ע ד י ף טפי‬ ‫כ ש י ש ר א ל מקיימין ח ת י מ ת ההדיוטות מקיום הערכי‪ ,‬א מ נ ם הדברים‬ ‫מבוארים בטוב ש ה ע ר ב י א ם ל א היו יודעים ש ה ע ד י ם ה ם נאמנים ל א היו‬ ‫מקיימין‪ ,‬וא׳׳כ ע י ק ר ה ס מ י כ ה ע ל ה ע ר כ י ‪ ,‬ש ה י ש ר א ל אינם מ ע ד י ם רק ש א י נ ם‬ ‫יודעים ב ק ב ל ת שוחד‪ ,‬א ב ל אינם מכירים טיב העכו־ם‪ ,‬משא׳׳ב ה ע ר כ א י ם‬ ‫י ו ד ע י ם ב ט י ב ה ע ב ר י ם ח ב ר י ה ם ראי ל א ד א י ת ח ז ק ו ל י ה ה ע ד י ם ב נ א מ נ ו ת ל א‬ ‫היה מקיים חתימתו‪.‬‬ ‫)טו( ש ו ׳ ־ ע סי׳ ס ח ס ״ א ‪ ,‬ו ע י ץ ב ש י י ך ש ם ס ק ״ ד ש כ ת ב ו א פ י ל ו ב ש ט ר י מ ק ח‬ ‫וממכר‪ ,‬וגרע מ מ ו כ ר ש ד ה ו ב ע ד י ם — דס״ל ל ה ר מ ב ״ ם דוקא ע ד י י ש ר א ל ה ו א‬ ‫דמפקי לקלא‪ ,‬א ב ל הה״מ כ ת ב דלהרמב׳׳ם בשטרי מר׳מ כ ש ר לגבות אפילו‬ ‫מ מ ש ע ב ד י וכוי‪ ,‬א כ ן מ ס ת י מ ת ל ש ו ן ה ר מ ב ׳ ׳ ם ו ה ט ־ ו ל א מ ש מ ע כ ן ו כ ״ פ ה ב ״ ח ‪. .‬‬ ‫)טז( ש ר ע ש ם ‪ .‬ו ע י י ן ב ר מ ׳ ׳ א ש ם ש כ ת ב ו ס פ ר ש כ ו ת ב י ן ב ו ה ע ר כ א ו ת ה ו י‬ ‫כ ש ט ר ש ל ה ם ‪ ,‬ו ע י י ן ס מ ׳ ־ ע סק׳׳ו ש כ ת ב פ י ר ו ש כ ר ך ש ל ה ם ש כ ו ת ב י ן ב ו כ ל ד ב ר‬ ‫ה ב א ל פ נ י ה ם כ נ ה ו ג ג״כ בזמנינו‪ ,‬א מ ר י נ ן בו ג ־ כ ד ל א מ ר ע י נ פ ש י י ה ו ל כ ת ו ב ב ו‬ ‫שקר‪.‬‬ ‫)יד( ו א פ י ל ו נ פ ק ק ל א ע ל י י ה ו ד מ ק ב ל י ש ו ח ד א ל ה ט ו ת מ ש פ ט ‪ ,‬מ ״ מ ל ע ד ו ת ש ק ר‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫צריך שיהיה כתוב בשטר שראו נתינת ה מ ע ו ת ) י ד ו ‪ /‬ואפילו אם‬ ‫חתום על השטר רק עד אחד נכרי‪ .‬וכן אם השופט לא חתם על‬ ‫השטר רק ידוע שנעשה בפניו)יט(‪ ,‬ואז גובים בשטר זה גם מנכסים‬ ‫משועבדים)כ(‪.‬‬ ‫ז‪ .‬דין זה הוא רק אם נעשה השטר בפני השופט‪ ,‬אבל אם נעשה‬ ‫בפני הסופר הממונה מן השופט שלא בפני השופט — השטר‬ ‫פסולגכא(‪ ,‬ובמקום שיש דינא דמלכותא להכשיר גם שטר שנעשה‬ ‫בפני הסופר השטר כשר)בב(‪.‬‬

‫שטרי הודאות‪:‬‬ ‫ח‪ .‬שטרי הודאות — דהיינו שכתוב בשטר שפלוני הודה לפלוני‬ ‫שהוא חייב לו מעות‪ ,‬אף אם יש בשטר כל הדברים שכתבנו‬ ‫ל א מרעי נפשייהו‪ ,‬רמ״א שם‪ .‬ו ע ל ה ע ד י ם א״צ ל ה ע י ד ש ה ם בחזקת כשרות‪,‬‬ ‫כ י אם ל א היו כ ל הדברים כמו ש ה ם כתובים ב ש ט ר אמת‪ ,‬ל א היו העש׳׳ע‬ ‫מצווים לחתמו‪.‬‬ ‫)יח( א ל א ש א נ ו ס ו מ כ י ן ש ר א ו בודאי‪ ,‬ר מ ״ א ש ם ‪.‬‬ ‫)יט( ר מ ״ א ש ם ‪ ,‬ו ע י י ן ב ס מ ״ ע ס ק ״ ט ש כ ת ב פ י ר ו ש כ ש י ד ו ע ש נ ע ש ו כ ל ה ד ב ר י ם‬ ‫ל פ נ י ה ן א ו ש ה ע ר כ א ו ת ב ״ כ ב ס ו ף ה ש ט ר ש נ ע ש ה ה ב ל ל פ נ י זה‪.‬‬ ‫) כ ( ר מ ״ א שם‪ .‬ועיין ב נ ת י ב ו ת ב י א ו ר י ם סק״ג ש ה ק ש ה ב ע ד י ם י ש ר א ל י ם‬ ‫חוששין לענין לקוחות ש מ א ל א א מ ר ל ה ם כתובו‪ ,‬וא״כ מ ב ״ ש דיש ל ח ו ש כן‬ ‫לעברים וכר‪ ,‬ו ל ק נ ר א ה ד ה ו א מ ש ו ם ה ט ע ם ה מ ב ו א ר בירושלמי דקול יוצא‬ ‫ל ע ר כ א י ן ‪ ,‬ו ס ״ ל ד ד מ י ל מ ו כ ר ש ד ה ו ב ע ד י ם ד ג ו ב ה מ מ ש ע ב ד י ב ל א ש ט ר וכוי‪,‬‬ ‫ו כ מ ו מ ע ש ה ב׳׳ד ד ג ו ב ה מ מ ש ע ב ד י מ ש ו ם ק ל א ‪ ,‬ו מ ט ע ם ז ה א ״ י ל ו מ ר פ ר ע ת י‬ ‫וא״י ל ו מ ר ל א י ד ע ת י ב ה ש ט ר ש כ ת ב ו ב ל י ציווי‪ ,‬כיון ד ה ק ו ל י ו צ א ל כ ת י ב ת‬ ‫ה ע ר כ א י ן עיי״ש‪.‬‬ ‫)כא( ר מ ״ א ש ם ב ש ם טור‪ ,‬ועיין ב ט ו ר ש ם ש כ ת ב ש ד י ן זה ה ו א ל ד ב ר י ה כ ל ‪.‬‬ ‫) ב ב ( רמי• א ש ם ב ש ם ה ט ו ר ב ש ם ה ר מ ב ׳ ׳ ן ‪ ,‬ו ע י י ן ב ר מ ב ״ ן ש כ ת ב ו א פ י ל ו א י ן‬ ‫העדים חתומים ב ו א ל א א ח ד ממונה ע״פ ה מ ל ך כשר‪ ,‬ולא מ ן הדין א ל א‬ ‫מ ש ו ם דינא ד מ ל כ ו ת א ‪ .‬וגובין ב ו מ ן ה מ ש ו ע ב ד י ן ד ק ל א א י ת להו‪.‬‬


‫קפט סימן יג‪ :‬שטרות סעיפיםכ— כר‬

‫לעיל בסעיף ו‪ ,‬וגם נמסר לפני עדים ישראלים)‪ ,00‬אין השטר‬ ‫כ ש ר ) כ ד ( ‪ .‬ויש חולקים וסבירא להו ששטרי הודאות דינו בשטרי‬ ‫הלואות‪ ,‬וכשר באופנים שנתבאר לעיל סעיף ו)כה(‪.‬‬ ‫יש אומרים ששטר שכתוב בו שהמלוה הודה שהלוה פרע לו‬ ‫חובו — כשר לדברי הבל)כ‪.0‬‬ ‫שטרי מחילה‪:‬‬ ‫ט‪ .‬שטר מחילה)כה שכתוב בה שהמלוה מחל ללוה בשטר זה‪,‬‬ ‫יש אומרים שגם אם נשלמו כל הפרטים שכתבנו בסעיף ו‪ ,‬וגם‬ ‫) כ ג ( ש ר ע סי׳ ס ח ם״ א ‪ ,‬ו ה ו ס י ף ה ר מ ״ א ר א פ י ל ו נ מ ס ר ל פ נ י ע י ר י י ש ר א ל ‪ .‬ו ע י י ן‬ ‫ס מ ״ ע ש ם ס״ק ט ו ש כ ת ב ה ט ע ם רגזרינן ד ל מ א א ת ו ל מ ס מ ך א ח ת י מ י ע ב ר ם‬ ‫ש ב ש ט ר ל ח ו ד ב ל א עירי מסירה רישראל‪.‬‬ ‫) כ ד ( ש ם ‪ .‬ו ע י י ן ב ס מ ״ ע ש ם ס״ק י א ש כ ת ב ‪ .‬ב פ ר י ש ה ו ב ה ג ד ׳ ׳ מ כ ת ב ת י ה ט ע ם‬ ‫כיון דאינו מ ש ת ע ב ד כ״א ב א ו מ ר ו א ת ם עידי להרא׳־ש‪ ,‬א ו ב ה ו ד ה ל פ נ י ה ם‬ ‫ב ה ו ד א ה ג מ ו ר ה ל ה ר מ ב ־ ־ ם ) ב מ ״ ש בסי׳ פא(‪ .‬ל א א ל י ם כ ח י י ה ו ל צ י ר ו פ ם‬ ‫ל ש ע ב ו ד כ ז ה ל ה ג מ ר ע ל י ד ם א ף ש א מ ר א ת ם ע י ד י ‪ ,‬ול׳׳ד ל ה ל ו א ה ש נ ע ש ה‬ ‫ל פ נ י ה ם ‪ ,‬ד א ת א ש ר ר א ו יגידו‪ .‬ו ע י י ן ב נ ת י ב ו ת ח י ד ו ש י ן ס ק ״ י ש כ ת ב ה ט ע ם כ י ו ן‬ ‫דבעינן ע ד י ם ל ה ו ד א ה והגי ל א ו בני עדות‪ .‬ולפ״ז ב מ ק ו ם דא״צ ע ד י ם ל ה ו ד א ת ו‬ ‫כ ד ל ק מ ן סי׳ פ א ל כ ״ ע כ ש ר ב ע ר כ א ו ת ‪ .‬ו ע י י ן בט׳׳ז ש כ ת ב ה ט ע ם ש כ ל ש י ש‬ ‫חילוקי דינים ביניהם ורעינו אין מ מ ש בעדותם‪ .‬ד א פ ש ר ש ה ם כ ת ב ו ש ה ו ד ה‬ ‫ש ה ו א ח י י ב ו ה ו א ב ע נ י ן ש א י ן ב ו מ מ ש ב א ו ת ה ה ו ר א ה ל פ י דינינו‪.‬‬ ‫) כ ה ( ר מ ׳ ׳ א סי׳ ס ח ס ״ א ‪ .‬ו ע י י ן ב ב י א ו ר ה ג ר ׳ ׳ א ש ם א ו ת י ז ש כ ת ב ‪ .‬ה כ ל‬ ‫ל ש י ט ת ם ד כ ל ש ה ש ט ר ל ר א י ה כ ש ר ו ב ר עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) ב ו ( ע י י ן ב ס מ ׳ ־ ע ס ״ ק י ב ש כ ת ב ) ה ש ו ״ ע ( ד ק ד ק ל כ ת ו ב ה ו ד ה ש ה ו א ח י י ב לו‪,‬‬ ‫דאז גוף ה ש ע ב ו ד נ ע ש ה ע״י ע ב ר ם ו ב מ ״ ש ה ו א ד ל א מהני‪ ,‬ה א ה ו ד א ה ש נ פ ר ע‬ ‫מ מ נ ו מהני‪ ,‬כיון ש א י ן נ ע ש ה ע״י ע כ ר ם מ ע ש ה כי א ם סילוק ש ע ב ו ד ב ע ל מ א ‪,‬‬ ‫ו מ ש ו ם ה כ י ה ש מ י ט ה מ ח ב ר ו ל א כ ת ב ש ט ר מ ח י ל ה ש כ ת ב ה ר מ ב ״ ם והטור‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ס מ ו ך ס־׳ק כ ח מ ש ״ כ ב ש ם ב י א ו ר ה ג ר ׳ ־ א ד ל פ י ש י ט ת ו ב ר מ ב ״ ם ג ם‬ ‫ב ה ו ד ה ש פ ר ע ו ה ל ו ה אינו ש ט ר ‪ .‬וכ׳־ב הט״ז — ש כ ת ב ה ט ע ם ש א פ ש ר ש ה ם‬ ‫ה ב י נ ו מ כ ל ל ד ב ר י ו כ ן א ע ״ פ שע׳׳פ דין אינו ה ו ד א ה ‪ ,‬ו א ף ש נ מ ס ר ו בפני ע ד י ם‬ ‫י ש ר א ל י ם הו׳׳ל מזוייף מתוכו‪.‬‬ ‫) כ ז ( ב ס מ ׳ ־ ע ס׳׳ק י ד כ ת ב ע פ ׳ ׳ ר ש כ ת ב ת י ש ל א א י י ר י ש כ ת ו ב ב ו ש מ ח ל ל ו‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫נמסר לפני עדים ישראלים‪ ,‬אין השטר כשר נכח(‪ ,‬ויש מכשירים‬ ‫שטר מחילה אם נשלמו הפרטים שמבוארים לעיל סעיף חבט(‪.‬‬ ‫יש אומרים שאם כתוב בשטר שהמלוה מחל בפניהם החוב‬

‫לפניהם‪ ,‬רא״ב ל א הוי ה ש ט ר א ל א לראיה ב ע ל מ א ‪ ,‬וכבר נ ת ב א ר רמהני‬ ‫ב ע ר כ א ו ת ‪ ,‬א ל א מיירי ש ב ש ט ר ז ה כ ת ו ב ש מ ו ח ל ל ו רגוף ה מ ח י ל ה נ ע ש ה‬ ‫ב ש ט ר זה‪ ,‬ו ה ״ ל כ ש ט ר מ ת נ ה ‪ ,‬ו ל פ ״ ז צ ״ ל ר א י י ר י ש ה י ש ר א ל כ ו ת ב ו ח ו ת ם‬ ‫ה מ ח י ל ה ב ע ר כ א ו ת ו ה ע ר כ א ו ת מקיימין אותו‪ ,‬ואע״פ שאין ח ת י מ ת ו מ צ ד‬ ‫ע צ מ ו נ י כ ר ת וק״ל עכ״ל‪ ,‬ועיין ש״ך סק״ח ש כ ת ב ש ד ב ר י ו צ ״ ע דל״מ כן מ ר ב ת‬ ‫ה ר ״ ב ש ח ו ל ק ע״ז‪ ,‬ד ב כ ה ״ ג ה י כ א ש א י נ ם ל ר א י ה ג ם ה י ״ א מ ו ד ו ד א י נ ו כ ש ר‬ ‫ובר‪.‬‬ ‫ועיין ב נ ת י ב ו ת ביאורים סק״ה ש כ ת ב ו נ ר א ה דכוונתו דמיירי ב א מ ר כ ת ב ו‬ ‫ותנו ש ו ב ר מחילה‪ ,‬דאז בודאי פסולים דאין ש ל י ח ו ת לעבו״ם וכר‪ ,‬א מ נ ם דברי‬ ‫ה ס מ ״ ע ש כ ת ב ולפ״ז צ״ל דאיירי כ ש ה י ש ר א ל כ ו ת ב וכר‪ ,‬ה ו א ת מ ו ה — דודאי‬ ‫כ ש ה ו א ח ת י מ ת י ש ר א ל קיום ה ע ר כ י ה ו א רק ל ר א י ה ב ע ל מ א ובודאי דנאמן‬ ‫ל כ ״ ע וכר‪ ,‬ל כ ן נ ר א ה דט״ם ה ו א ב ס מ ״ ע ו כ צ ״ ל ולפ״ז צ ״ ל ד ה ר ב ב ה ג ־ ה מיירי‬ ‫ש ה י ש ר א ל כ ו ת ב וכר‪ ,‬דבבה״ג דגוף ה מ ח י ל ה נ ע ש ה ב ש ט ר ל א א״ש מש״ב‬ ‫ה ר ב בהג״ה‪ ,‬ולזה כ ת ב ד ה ר ב בהג״ה מיירי כ ש ה י ש ר א ל כ ו ת ב וכר‪ ,‬בזה‬ ‫ב א מ ת ל כ ״ ע מ ו ד י ם ד מ ה ג י וכו׳ עיי״ש‪ .‬ועיין ב ש ע ר ה מ ש פ ט סק״א ש כ ת ב ש א ף‬ ‫א ם מ ח ל ל ו ע ״ י ה ש ט ר מ ה נ י כ י ו ן ש מ ח י ל ה א ״ צ קנין‪ ,‬ו א ם א מ ר ל ע ר כ א ו ת‬ ‫ל כ ו ת ב ו מ ס ת מ א מ ח ל לו ב ל ב ש ל ם מ ת ח י ל ה ‪ ,‬ואינו א ל א כ ש ט ר ראיה ב ע ל מ א‬ ‫ד מ ה נ י עיי״ש‪.‬‬ ‫)כח( ר מ ״ א ש ם ב ש י ט ת ה מ ח ב ר ‪ .‬ו ר א ה בס״ק ה ק ו ד ם ד ע ת ה ס מ ״ ע ב ט ע ם‬ ‫ה ד ב ר ‪ .‬ועיין בט״ז ש כ ת ב ט ע ם א ח ר ד כ ל ש י ש ח ל ו ק י דינים ב י נ י ה ם ח־ינינו א י ן‬ ‫מ מ ש ב ע ד ו ת ם ‪ .‬ד א פ ש ר ש ע ־ פ דיניהם הוי מ ח י ל ה ובדינינו לא‪ .‬ועיין ב ב י א ו ר‬ ‫ה ג ר ־ א ש כ ת ב ה ט ע ם ש ס ו ב ר ש פ ס ו ל אף דהוי רק לראיה‪ .‬מ ש ו ם ד ע ד ו ת ן אינן‬ ‫כלום‪ .‬דרק ב ש ט ־ ח ו מ כ ר ד ע ל מ ע ש ה גדול כזה ל א מ ר ע י נפשייהו כיון דיהבי‬ ‫זוזי ק מ י י ה ו ‪ ,‬ו ל כ ן ה צ ר י ך ה ר מ ב ״ ם ד ו ק א ש י כ ת ב ו ב ש ט ר ש ר א ו נ ת י נ ת ה מ ע ו ת ‪,‬‬ ‫ו כ ע ץ זה כ ת ב בס׳ מ ק צ ו ע ב ת ו ר ה ‪ ,‬ש כ ת ב מ י ה ו מ ש ט ר י מ ח י ל ה ק ש ה ש א ״ צ‬ ‫קנין ו ב ד ב ר י ם ב ע ל מ א סגי וכר‪ ,‬היינו ב מ ד י ש א י ן י כ ו ל י ם ל כ ת ו ב ה ש ט ר רק‬ ‫ע פ ״ י מ ע ש ה ש ה י ה ב פ נ י ה ם ל א מ ר ע י נ פ ש י י ה ו ל כ ת ו ב ד ב ר ש ל א ה י ה וכוי‪,‬‬ ‫א ב ל מ ח י ל ה דיבורא ב ע ל מ א ה ו א ואינו ש ק ר מפורסם יוכל להיות ש כ ת ב ו‬ ‫ש מ ח ל א ע ״ פ ש ל א מ ח ל מ ע ו ל ם וכו׳ עיי״ש‪.‬‬ ‫) כ ט ( ר מ י א סי׳ ס ח ס ״ א ל ש י ט ת ו ד כ ל ש ה ש ט ר ל ר א י ה מ ו ע י ל ע ד ו ת ם ‪ ,‬ו כ ן ד ע ת‬ ‫ה מ ח ב ר ש ה ש מ י ט ו ‪ .‬ו ר א ה ב נ ת י ב ו ת ש ה ו ב א בס״ק כז מ ש ״ כ ב ד ב ר י ה ר מ ־ א ‪.‬‬


‫סימן יג‪ :‬שטרות סעיפיםכ— כר‬

‫קפט‬

‫ללוה‪ ,‬השטר כשר לדברי הכל‪ ,‬ויש חולקים)ל(‪.‬‬ ‫שטרי בשרות‪:‬‬ ‫י‪ .‬שטרי פשרות שנעשו על ידי בית משפטם פסולים ואין להם‬ ‫שום תוקף‪ ,‬אף אם נכתב בשטר שהתחייבו בקנין לקיים‬ ‫הפשרה)לא(‪.‬‬ ‫שטרי צוואה‪:‬‬ ‫יא‪ .‬שטרי צוואת שכיב מרע — דהיינו שצוה לתת בל נכסיו‪ ,‬או‬ ‫אפילו מקצת נכסיו וצוה לתנם מחמת מיתה‪ ,‬שנעשו בבית‬ ‫משפטם כשרים וצריך לקיים מה שצוהגלה‪.‬‬ ‫) ל ( ר א ה מ ש ״ ב בס׳׳ק ב ז ב ש ם ה ס מ ׳ ׳ ע ‪ .‬ו ב י ב ב נ ת י ב ו ת ח י ד ו ש י ם ס ״ ק יג‪ ,‬ו ר א ה‬ ‫מ ש ״ ב בסי־ק ב ח ב ש ם ה ט ״ ז ו ב ש ם ב י א ו ר ה ג ר ׳ ׳ א וסי מ ק צ ו ע ב ת ו ר ה ‪ .‬ד ל פ י‬ ‫פ י ר ו ש ם א י נ ו מ ו ע י ל ה ש ט ר ל ד ע ת ה ר מ ב ״ ם ג ם כ ש ה ו א ר ק ש ט ר ר א י ה עיי׳־ש‪.‬‬ ‫) ל א ( ש ר ע סי׳ ס ח ס ״ א ‪ .‬ו ע י י ן ב ס מ ׳ ׳ ע ש ם ס׳׳ק יג ש כ ת ב א ף ש פ ש ר ה צ ר י כ ה‬ ‫ק נ י ן ו ק נ ו מ י ד ן ל ק י י ם ה פ ש ר ה ‪ .‬מ ״ מ כ י ו ן ד ב פ ש ר ה נ ע ש ה ע׳׳י ו פ ש ר ה ק ר ו י ה ד י ן‬ ‫ו ה ן פ ס ו ל י ם ל ד ו ן דין‪ .‬ו ל פ ״ ז א פ י ל ו ב ל א ש ט ר — ה פ ש ר ה ש נ ע ש ה ע ״ י פ ס ו ל ‪,‬‬ ‫ו כ ״ מ ל ש ו ן ה ט ו ר ו ה מ ח ב ר ו ע פ ־ ׳ ר ‪ .‬ו ע י י ן ב נ ת ה ״ מ ב י א ו ר י ם ס ק ״ ד ו ח י ד ו ש י ן ס׳׳ק‬ ‫יא ש כ ת ב ל כ א ו ר ה ק ש ה ד א ״ כ כ ל ה פ ס ו ל י ם ל ד ץ דין כגון גזלנים יהיו פ ס ו ל י ם‬ ‫לפשר‪ .‬א מ נ ם בפרישה מ ב ו א ר ה ד ב ר יותר דדוקא ב ע ב ר ם ד ל א מהני בדין‬ ‫א פ י ל ו ק ב ל ו עלייהו‪ ,‬מש׳׳ה ל א מ ה נ י קנין ב פ ש ר ה מ ש א ׳ ׳ ב ב כ ל ה פ ס ו ל י ם ‪.‬‬ ‫) ל ב ( ר מ ׳ ׳ א סי׳ ס ח ס׳׳א‪ ,‬מ ח ב ר סי׳ ר נ ג ס ע י ף ל ב ‪ .‬ו ע י י ן ב ס מ ״ ע סי׳ ס ח ס ״ ק ט ז‬ ‫ש כ ת ב הטעם‪ ,‬דדברי שכ״מ בכתובין ומסורין דמי ו ה ש ט ר אינו א ל א ל ר א י ה‬ ‫ב ע ל מ א ‪ ,‬ו ע י י ן ב ד ב ר י ו ב ס י ׳ ר נ ג ס־׳ק ע ב ש ה ב י א ה ט ו ר ב ש ם ה ר א ־ ש ש ד י ן ז ה‬ ‫ה ו א ב מ ת נ ת שכ׳׳מ ב כ ל נכסיו א ו אפילו ב מ ק צ ת ו מ צ ו ה מ ח מ ת מ י ת ה ד ל א‬ ‫ב ע י קנין וכו׳‪ ,‬א ב ל מ ת נ ו ת ש כ ״ מ ב מ ק צ ת ו ל א צ ו ה מ ח מ ת מ י ת ה ו ל א ה י ה ב ו‬ ‫קנין‪ ,‬א ז נ ק נ ה ה כ ל ב מ ס י ר ת ה ש ט ר ו ש ט ר ד י ד ה ו ח ס פ א ב ע ל מ א ה ו א ‪ .‬א ב ל‬ ‫נ ר א ה ד ב ז ה ׳ ׳ ז א י ן ר ג י ל י ן ל א ב ד י נ י י ש ר א ל ו ל א ב ע ר כ א ו ת ל ק נ ו ת ב ש ט ר וכוי‪.‬‬ ‫א ל א מקיימין ה מ ק ח בא׳ מהקנינים דשייבא בהו וכותבין ש ט ר לראיה‪ ,‬ה ל כ ך‬ ‫כ ו ל ן כ ש ד י ן ב ע ש ״ כ ע ב ׳ ׳ ל ו כ ו ׳ עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ע ר ו ך ה ש ל ח ן סי׳ ס ח ס־׳ו ו ב ס י ׳ ר ע ס ע י ף ל ט ש כ ת ב ש ב מ ק ו ם ש י ש‬ ‫ד י נ א ד מ ל כ ו ת א כ ש ר ש ט ת צ ו ו א ה ב ב ל ע נ י ן ‪ .‬ו ע י י ן ב ש ר ת מ נ ח ת י צ ח ק ח ״ ו סי׳‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫יב‪ .‬שטר צוואה של אדם ברי שאין בה קנין‪ ,‬אין לה שום תוקף‬ ‫אף אם אושר בערכאות)לג(‪ ,‬ויש אומרים שאם הוגשה הצוואה‬ ‫לערכאות אף שאין לה תוקף‪ ,‬מכל מקום יש לקיימה משום מצוה‬ ‫לקיים דברי המתגלח‪.‬‬ ‫שטר שאין ב״ד יכולים לקרותו‪:‬‬ ‫יג‪ .‬שטר שנעשה בבתי משפטם שכתוב בשפה שאין הדיינים‬ ‫יכולים לקרותו‪ ,‬נותנים לקרותו לשני נכרים זה שלא בפני זה‪,‬‬ ‫קסה ש ת מ ה עליו‪ .‬ו כ ת ב א כ ן לדינא כ ב ר ה ח ל י ט ו הפוסקים ד ל א אמרינן דינא‬ ‫ד מ ל כ ו ת א דינא רק ה י כ א שנוגע ל מ ל ך ומנתו‪ ,‬וגם א ף ש י ש בזה ספיקא דדינא‬ ‫מ ו ק מ י נ ן ב ח ז ק ת י ו ר ש י ד א ו ר י י ת א א ו ד ר ב נ ן ‪ ,‬ו כ ד מ ב ו א ר ב ח ר ט סי׳ ר מ ו ס׳׳ה‪,‬‬ ‫וכן ב ס פ ק פ ל ו ג ת א ד ר ב ו ו ת א ב ד מ ב ו א ר ב ר מ ״ א ש ם סוס״י ר נ א ‪.‬‬ ‫) ל ג ( ר א ה כ ס ״ ק ה ק ו ד ם מ ש ״ כ ע ל זה‪.‬‬ ‫) ל ד ( ע י י ן ב פ ״ ח ח ״ ח פ ״ ב ה ע ר ה פ ה ש ה ב י א ב ש ם א ח י ע ז ר ח׳׳ג סי׳ ל ד ש כ ת ב‬ ‫ד כ ל צ ו ו א ה ש נ ע ש י ת ע״ פ ה ע ר כ א ו ת י ש ל ק י י מ ה ג ם מדיני י ש ר א ל מ צ ד מ צ ו ה‬ ‫לקיים ד ב ר י ה מ ת ‪ ,‬ו א ף ש א י ן ה ש ל ש ה ב ז ה )שי׳׳א ד ל ״ א מ צ ו ה ל ק י י ם ד ב ר י‬ ‫ה מ ת רק א ם ה ו ש ל ש ה כ ס ף ל ש ל י ש ל ש ם כך( ע צ ם ה ד ב ר דמהני ב ע ר כ א ו ת‬ ‫ויש ל ה תוקף מדינא ד מ ל כ ו ת א ל א גרע מהושלש‪ ,‬ו כ ת ב ש א פ ש ר שע״ז סמכו‬ ‫ל ה ו צ י א מ מ ו ן עפ״י צ ו ו א ו ת ב ע ר כ א ו ת ש א י נ ן ל פ י דיני י ש ר א ל ‪ ,‬ו ב ש ר ת ח ש ב‬ ‫ה א פ ו ד ח ׳ ׳ ב סי׳ ק ו כ ת ב ע ״ פ ס ב ר ת א ח י ע ז ר ד כ י ו ן ש ב כ ל צ ו ו א ה ב ד י נ י ה ם‬ ‫מ מ נ י ם מ מ ו נ ה ל ב י צ ו ע ה צ ו ו א ה ‪ ,‬ה ״ ז ב ה ח ז י ק ו ב י ד א ו ת ו מ מ ו נ ה ו נ ע ש ה ע׳׳י‬ ‫כ ה ו ש ל ש ‪ ,‬ו כ ת ב ש א י ן ז ה מ צ ד ד י נ א ד מ ל כ ו ת א ו ש י י ך א ף בא׳׳י‪ ,‬ו מ ד ב ר י ו נ ר א ה‬ ‫ד ח ש י ב כ א י ל ו ה ח ז י ק ו בידו וכו׳ ו ל ס ב ר ת ה ח ש ב ה א פ ו ד נ ר א ה ד ד ו ק א‬ ‫כ ש ה מ צ ו ה ע ש ה מ ע ש ה ל ה ב י א ל ע ר כ א ו ת ה״ז בהחזיקו‪ ,‬א ב ל ב מ ה ש ב א לידי‬ ‫ע ר כ א ו ת ש ל א מ ח מ ת ה מ צ ו ה א פ ש ר ד ל א מהני‪ ,‬ו ל כ א ו ר ה בזה ה ו א ד ל א‬ ‫כסברת האחיעזר‪.‬‬ ‫ועיי׳׳ש בפ׳׳ח ש ה ב י א ש ב ק ו נ ט ר ס ה צ ו ו א ה מהגר׳׳א ש ל ז י נ ג ר שליט׳׳א ד ח ה‬ ‫דברי ה ח ש ב האפוד ש ה ס ת מ ך ע ל דברי אחיעזר‪ ,‬ודעתו של״כ האחיעזר סברא‬ ‫זו א ל א בסניף ב ע ל מ א ‪ ,‬ו כ ת ב א ב ל מ ד ב ר ה מ נ ח ת ש״י סי־ ע ה מ ש מ ע ש י ש‬ ‫ל ס מ ו ך ע ל ס ב ר א ז ו ל ה ל כ ה עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫ו כ ת ב ע ו ד ד א ף ל ס ב ר ת ה א ח י ע ז ר היינו דוקא ל א ח ר מ ע ש ה ש כ ב ר נ מ ס ר ה‬ ‫ה צ ו ו א ה לערכאות‪ .‬א ב ל ל כ ר ע יש איסור ל כ ת ח י ל ה למסור ה צ ו ו א ה לאישור‬ ‫ה ע ר כ א ו ת ‪ ,‬ו כ ת ב ש כ ל דברי ה א ח י ע ז ר ה ו א רק לענין לקיים מ צ ו ת המת‪ .‬א ב ל‬


‫סימן יג‪ :‬שטרות סעיפים יב — טו‬

‫קפה‬

‫ואם נמצא דבריהם מכוונים השטר כשרגלה(‪ ,‬ואפשר לגבות בו‬ ‫מנכסים בני חורים‪ ,‬ולפי השיטה השני׳ שלעיל סעיף ו — יכול‬ ‫לגבות בו גם מנכסים משועבדים)לו(‪.‬‬ ‫יד‪ .‬שטר העשוי בבית משפטם והלוה כופר בו‪ ,‬נאמן השופט‬ ‫להעיד שהוא כתבו והוחזק הלוה כפרן על ירי שופט‬ ‫הערכאות)לז(‪.‬‬

‫מכירת שטרות‬ ‫טו‪ .‬שטר שנעשה בבית משפטם‪ ,‬אם הוא עשוי בענין שהוא כשר‬ ‫בדינינו ומכרו המלוה‪ ,‬נקנה השטר בכתיבה ומסירה‪ ,‬דהיינו‬ ‫ב מ ק ו ם ד ל ״ ש דין זה כגון ב י ת ו מ י ם קטנים ו ב י ו צ א בזה‪ .‬נ ר א ה ד ל כ ״ ע אין ש ו ם‬ ‫תוקף ל צ ו ו א ה ב מ ה ש נ ע ש ה בערכאות‪ ,‬ועיי״ש בסעיף בט ובסעיף ל ד ובסעיף‬ ‫לח‪.‬‬ ‫) ל ה ( ש ו ״ ע סי׳ ס ח ס־׳ב‪ ,‬ד ב י ו ן ש ק ו ר י ם ז ה ש ל א ב פ נ י ז ה נ מ צ א כ ל א ח ד כ מ ס י ח‬ ‫לפי תומו‪.‬‬ ‫) ל ו ( ש ו ״ ע ש ם ‪ .‬ו ע י י ן ב ת ו מ י ם ס״ק ט ו ו ב נ ת י ב ו ת ח י ד ו ש י ם ס״ק ט ו ה ב י א ו ‪,‬‬ ‫ש כ ת ב ו דהיינו ל ד ע ת ה ר מ ב ״ ם דס״ל שטרי ע ר כ א ו ת י ה ם ל א גבי מ מ ש ע ב ד י ‪,‬‬ ‫א ב ל ל ד ע ת ה ר א ״ ש ה ב י א ו ה ר מ ״ א ל ע י ל ד ג ו ב ה מ מ ש ע ב ד י ב ע ר כ א ו ת ג ו ב ה ג״כ‬ ‫כ א ן ‪ .‬ו כ ״ כ ב ע ר ו ה ״ ש ס״ז‪ ,‬ו כ ת ב ה נ ת י ב ו ת ו ל פ מ ׳ ׳ ש ב ב י א ו ר י ם א י נ ו ג ו ב ה ר ק‬ ‫מבנ־׳ה‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ס ׳ מ ק צ ו ע ב ת ו ר ה סי׳ ס ח ס ק ״ ח ש כ ת ב ו ק ש ה ל י ל מ ה י ג ב ו‬ ‫מ מ ש ע ב ד י ניחוש ש נ כ ת ב ביום ונחתם בלילה‪ ,‬ואפילו שנתן מ ע ו ת בפניהם‬ ‫מ״מ ש מ א ל א כ ת ב ו מיד ה ש ט ר כגון נ ח ת ם בלילה‪ .‬ו א פ ש ר ל ו מ ר ל ו ה ד ב א מ ת‬ ‫אינו גובה רק מיום ש ל א ח ר י ו ש ל פ י דיניהם ה ל י ל ה ה ו ל ך א ח ר היום ו ל א גבי‬ ‫א ל א מ ז מ נ ן ש נ י ו כ ו ׳ עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) ל ז ( ר מ ״ א סי׳ ס ח ס ״ ב ב ש ם ת ש ו ׳ ה ר מ ב ״ ן ו ה ר ש ב ״ א ‪ ,‬ו ב ס מ ״ ע ש ם ס״ק כ ב •‬ ‫כ ת ב עי־ ב ר ש ב ״ א ש נ ע ש ה ה ו ח ז ק כ פ ר ן ע״י ס פ ר ה ע ר כ י כ מ ו ע״י עדים‪ ,‬ועיין‬ ‫ב א ו ר י ם ס״ק י ט ש כ ת ב ו א ע ׳ ׳ פ ד ב ת ב ה ר א ״ ש כ י ל א מ ש ק ר י ע ר כ א ו ת ה י י נ ו‬ ‫ב כ ת ב א ב ל בע״פ משקרי‪ ,‬צ״ל ד מ ה ש ה ע י ד ש ז ה כת״י והוא כ ת ב ו היינו‬ ‫בכתב‪ .‬ר א ם יתברר שגוף ה ד ב ר ש ק ר ה א ה ע י ד ש ק ר בכתב‪ ,‬וכ״כ בנתיבות‬ ‫ח י ד ו ש י ם ס״ק יז‪ .‬ו ע י י ן ב א ו ר י ם ש ם ‪ ,‬ש כ ת ב א ב ל ב מ ר ד כ י מ ש מ ע ד א ף ב ע ־ פ‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫שהמוכר ימסור השטר ללוקח וגם יכתוב לו שטר שמכרו לו)לח(‪,‬‬ ‫אבל אם הוא פסול בדינינו אף שבדיניהם גובים בו‪ ,‬דינו כמלוה‬ ‫על פה שאינו יכול להקנותו רק במעמד שלשתן)לט(‪.‬‬ ‫טז‪ .‬יש מי שכתב שדין זה הוא רק בשטר שהלוה הוא ישראל)מ(‪,‬‬ ‫אבל אם השטר הוא על נכרי כיון שבדיניהם אפשר לגבות בו אף‬ ‫ממשועבדים‪ ,‬יכול למוכרו כשטר בשרגמא(‪.‬‬ ‫יז‪ .‬כתוב בשטר שהמלוה הקנה ללוקח השטר חוב בבית‬ ‫משפטם‪ ,‬אם כתוב בשטר לשונות שמשמעותם שניתן לו גוף‬ ‫הנייר והשעבוד‪ ,‬כשר בשטרות של ישראל)מה‪.‬‬ ‫שטרי בסף‪:‬‬ ‫ידו‪ .‬שטרות כסף שיוצאות בהוצאה במטבעות‪ ,‬יעו להן דין מטבע‬ ‫ונקנים במסירה לחוד‪ ,‬וכן אין נקנים בחליפין כדין מטבע‪ .‬אבל‬ ‫נאמנים ד ל א משקרי‪ ,‬ובתומים העליתי עיקר כמרדכי‪.‬‬ ‫) ל ח ( ש ר ע סי׳ ס ו ס ע י ף ו כ ד י ן ש ט ר ו ת ש ל י ש ר א ל ‪ .‬ו ב ס מ ״ ע ס״ק יז כ ת ב ל ש ו ן‬ ‫הטור ול״א ד מ ח ש ב ׳ כ מ ל ו ה ע ל פ ה שאינו נקנית א ל א ב מ ע מ ד ש ל ש ת ן ‪ ,‬ד ש ט ר‬ ‫העשוי ב ע ר כ א ו ת כתיקונו גובה ב ו אפילו ממשועבדים‪.‬‬ ‫) ל ט ( ס מ ״ ע ס׳־ק י ח ‪ .‬נ ת י ב ו ת ח י ד ו ש י ם ס ק ׳ ־ ב ‪.‬‬ ‫)מ( ד א ז א מ ר י נ ן א ע ״ פ ש ב א מ ת חייב לו‪ ,‬כיון ש ה ש ט ר אין ל ו כ ח בדינינו א ״ ב‬ ‫א י נ ו מ ש ו ע ב ד מ צ ד ה ש ט ר א ל א מ צ ד ה ל ו א ה ע ״ פ ‪ ,‬מ ק צ ו ע ב ת ו ר ה ש ם ס״ק י ח ‪.‬‬ ‫)מא( ד ה א אינו מחוייב לדון ע ם העברים בדיני ישראל‪ .‬שם‪.‬‬ ‫) מ ב ( ש ו ״ ע סי׳ ס ו ס״ז‪ .‬ו ע י י ן ב ח י ד ו ש י ר ע ׳ ־ א ש ם ש כ ת ב ק ש ה ל י ה א ש ט ר ז ה‬ ‫ה ו י ש ט ר ק נ י ן ד ע ״ י ק ו נ ה ה ש ט ״ ח ו כ ד ל ע י ל ס ״ ב ‪ ,‬ו ה א ל ד ע ת ה מ ח ב ר סי׳ ס ח‬ ‫ש ט ר ק נ י ן ב ע ר כ א ו ת פ ס ו ל ‪ ,‬ו כ ן ה ק ש ה ב ש ע ר מ ש פ ט סק״ז‪ ,‬ו כ ת ב ו ד ו ח ק ג ד ו ל‬ ‫ל ו מ ר ד ה כ א מיידי שעידי ה ש ט ר ה ם י ש ר א ל י ם א ל א שגוף ה ש ט ר כ ת י ב ה‬ ‫נ ע ש ה בדינן ש ל ע ב ר ם ‪ ,‬דבכה״ג כ ש ר ב כ ל ה ש ט ר ו ת ‪ ,‬וא״ל כיון ד ה ט ע ם דאין‬ ‫א ו ת י ו ת נקנות ב מ ס י ר ה ל ח ו ד ‪ ,‬מ ש ו ם ד מ ס י ר ה מ י ל י ומילי ב מ י ל י ל א מקני‪,‬‬ ‫ו כ ת ב ו בתוס׳ א ב ל א ם כ ו ת ב לו ש ט ר ב ש מ ו ע ל ה ש ע ב ו ד אין ל ך מ ע ש ה גדול‬ ‫מזה‪ ,‬ו א ״ ב י״ל דנהי ד ש ט ר י עו״ג אינן מ ו ע י ל י ם לקנין‪ ,‬מ״מ ה כ א כיון ש א ו מ ר‬ ‫ל ה ם כ ת ו ב ו ו ח ת מ ו ש ט ר ז ה ב ש מ י ו ה מ ה כ ו ת ב י ם ע״י‪ ,‬ו ש ט ר י ע ר כ א ו ת‬


‫סימן יג‪ :‬שטרות סעיפים טז — יט‬

‫קפז‬

‫שטרי חוב מהשלטון שאינם יוצאים במדינה ב מ ט ב ע ו ת ) מ ג ( ‪ ,‬אם‬ ‫השטר נכתב על שם המלוה והמלוה רוצה למוכרו לאחר‪ ,‬צריך‬ ‫להקנותו בכתיבה ומסירה כשאר שטרות‪ ,‬ואם נכתב השטר‬ ‫למוב״ז‪ ,‬נקנה במסירה לבד‪ ,‬וכן נקנה בחליפין)מ‪.0‬‬

‫מוכר לנכרי ג‬ ‫יט‪ .‬ישראל שמכר שטר חוב שיש לו מישראל לנכרי‪ ,‬דינו כמו‬ ‫שמכרו לישראל‪ ,‬וקנה הנכרי השטר)מה(‪.‬‬ ‫לכתחילה אין למוכרו לנכרי‪ ,‬ואם מכרו צריך המלוה שמכרו‬ ‫לקבל על עצמו כל הנזקים שעלול לבא ללוה מן הנכרי‪ ,‬ואם אינו‬ ‫רוצה לקבל עליו משמתין אותו עד שיקבל)מה*(‪.‬‬ ‫אם הלוה הוא איש אלם ואין המלוה יכול לגבות ממנו החוב‬ ‫מועילים לראיה בכ״מ‬

‫— ח ש י ב ז ה מ ע ש ה גמור ו ל א מילי‪.‬‬

‫)מג( כגון מ י ש מ ש ל י ש מ ע ו ת ב ה מ ל ו כ ה ונותנים ל ו ש ט ר ש ה ש ל י ש כ ך וכך‬ ‫מ ע ו ת ‪ ,‬ו נ ו ת נ י ם ל ו ר י ו ח י ד ו ע ה ל ש נ ה ה נ ק ר א ל א מ ב א ר ט ‪ ,‬ע ר ו ה ״ ש סי׳ ס ו ס ״ ט ‪.‬‬ ‫)מד( שם‪ .‬ועיי״ש שדן במנין ש ט ר ביטוח ושטר הגרלה‪.‬‬ ‫) מ ה ( ש ו ״ ע סי׳ ס ו ס ע י ף כ ה ‪ ,‬ו כ ת ב ב ע י ר ש ו ש ן ה ט ע ם ד ק י י ״ ל מ כ י ר ת ש ט ר ו ת‬ ‫דאורייתא‪ ,‬לפיכך אפילו מכרו לעכו״ם מכירתו מכירה‪ ,‬דיש ל ע כ ר ם כח‬ ‫ה י ש ר א ל ש מ כ ר ו לו‪.‬‬ ‫ועיין ב ש ״ ך ס״ק פ ה ש ה ב י א ו ‪ ,‬ו כ ת ב מ י ה ו נ ר א ה ל י ד א פ י ל ו ה ו ה ד ר ב נ ן‬ ‫מ כ י ר ת ו מ כ י ר ה ‪ ,‬ד כ ל מ ה ד ת ק ו ן כ ע י ן ד א ו ר י י ת א תקון וכו׳ עיי״ש‪ .‬ו ב ק צ ו ה ״ ח‬ ‫ס״ק ל ב ה ב י א ר א י ה מ ב ״ ק צ ו ד א י ת א ש ם ת ק נ ת א ל ע כ ו ״ ם נ י ק ו ו נ ע ב ד ‪ ,‬ו א ״ כ‬ ‫מ ש מ ע ד ל ״ א כ ע י ן ד א ו ר י י ת א ת י ק ו ן ו ל א ת י ק ו ן א ל א ל י ש ר א ל ‪ ,‬ו כ ת ו מ י ם ס״ק‬ ‫מו ת מ ה ע ל ה ש ״ ך מדין מ ע מ ד ש ל ש ת ן ד ל א תיקון בנכרי ועיי״ש מ ה שיישבו‪.‬‬ ‫ו ב נ ת י ב ו ת ח י ד ו ש י ם ס״ק ל ה כ ת ב ד ה י כ א ד ב ד י נ י ה ם ל א נ ה ו ג הקנין כ מ ו מ ע מ ד‬ ‫ש ל ש ת ן אמרינן ל ה ו ב ך דינכם‪ .‬מ ש א ״ ב מ כ י ר ת ש ט ר ו ת דנהוג גם בדיניהם‬ ‫ו א ״ א ל ו מ ר ל ו כ ך ד י נ כ ם — ל ב ן ה ו י קנין‪.‬‬ ‫) מ ה * ( ע י י ן ב א ו ר ח ו ת ה מ ש פ ט י ם כ ל ל מ ו סי׳ כ ה ב ש ם ש ר ת ה ר י ב ש מ י ם‬ ‫ש כ ש מ ו ס ר ל ו ש ט ״ ח ויודע ש מ ו כ ר י ם ש ט ר כזה בין ה ס ו ח ר י ם ואפילו לעבו״ם‪,‬‬ ‫ה ר י א ד ע ת א ד ה כ י נתחייב‪ .‬וגם בענין ה ת ק נ ה כ ת ב ש ל א נ ת פ ש ט ה בזמנינו‪.‬‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫שהלוהו‪ ,‬מותר לכתחילה למכור השטר חוב לנכרי)מ‪.0‬‬ ‫כ‪ .‬ישראל שלוה מנכרי והנכרי מכר השטר לישראל אחר‪ ,‬אסור‬ ‫לישראל השני שקנה השטר חוב מהנכרי לדון עם ישראל הלוה‬ ‫בערכאות‪ ,‬אבל מכל מקום צריכים דייני ישראל לפסוק לו כפי‬ ‫מה שהנכרי היה יכול לזכות בערכאות של נ כ ר י ם ) מ ה ‪.‬‬ ‫בא‪ .‬שטר שהרחיקו שתי שטין בין השטר לחתימת העדים‬ ‫שבדינינו השטר פסולנמח(‪ .‬מכל מקום ישראל שקנה שטר כזה‬ ‫מנכרי ונוהגים הנכרים להכשירו‪ ,‬יכול הישראל לגבות בו‪ ,‬כיון‬ ‫שהוא בא מכח נכרי)מט(‪.‬‬ ‫מחילת הנכרי‪:‬‬ ‫בב‪ .‬המוכר שטר חוב לחבירו וחזר המלוה שמכרו ומחל החוב‬ ‫ללוה — חובו מחול‪.‬‬ ‫בדיני נכרים אין המוכר יכול למחול אחר ש מ כ ר ) נ ( ‪.‬‬ ‫) מ ו ( ב״י ב ש ם ה ר י ט ב ׳ ־ א ‪ ,‬ו ה ו ב א ב ח י ד ו ש י ר ע ׳ ׳ א ב א ן ו ב פ ״ ת ס״ק כ א ‪.‬‬ ‫) מ ז ( ר מ ״ א סי׳ ש ס ט ס ע י ף י א ‪ ,‬ו כ ת ב ה ט ע ם ה ו א י ל ו י ש ר א ל ז ה ב א מ כ ו ח ו ה ר י‬ ‫ה ו א כ מ ו ה ו ב כ ל מ ה ש ה י ה י כ ו ל ל ז כ ו ת ל פ נ י דייני ע ב ר י ם ש ה ו א ד י נ י‬ ‫ד מ ל כ ו ת א ‪ .‬ועיין בשייך ש ם סק״ט ש כ ת ב ד ה ״ ה א ם נ ת ן מ ת נ ה ל י ש ר א ל ר ש ל ו‬ ‫ע ד י ם ו ר א י ה ש נ ת נ ו ל ו ‪ ,‬כ ״ כ ב ת ש ר מ ה ר ״ ם מ ל ו ב ל י ן סי׳ כ ב ב א ר י כ ו ת ע ״ ש ‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ח ז ר א ב״ק סי׳ י א ו ת ט ש כ ת ב ד א ף ש ה ד י ן ש א ם א ת ה י כ ו ל ל ז כ ו ת ו‬ ‫בדיני י ש ר א ל זכהו‪ ,‬וא״ב ל א ה י ה ל ע ב ו ״ ם זכות ש ל דיניהם‪ ,‬ונהי ד ע כ ר ם ל א‬ ‫ה י ה צ י י ת ד י נ א ‪ ,‬א ב ל י ש ר א ל ש ל ק ח מ י ד ו ח י י ב ל צ י י ת ד י נ א וכוי‪ ,‬ו כ ת ב כ ש י ש‬ ‫ד י נ א ד מ ל כ ו ת א ק נ ה ה ע כ ו ״ ם ז כ ו ת ד י נ י ה ם ‪ ,‬ש פ י ר קני י ש ר א ל ה ק ו נ ה מ י ד ו ז כ ו ת‬ ‫דיניהם‪.‬‬ ‫) מ ח ( ש ו ״ ע סי׳ מ ה ס״ו‪.‬‬ ‫) מ ט ( ש ו ״ ע ש ם ס ע י ף יז‪ .‬ו ע י י ״ ש ב ס מ ״ ע ס״ק ל ח ש כ ת ב ו א ף ש ה ו א ל מ ע ל י ו ת א‬ ‫ו ה מ ח ב ר פ ס ק בסי׳ קנד סי״ח ד ד ו ק א ל ג ר י ע ו ת א ה ר י ה ו א ב ע כ ו ״ ם ‪ ,‬צ ״ ל ד ש א נ י‬ ‫ה ב א ש ה ו א ד י נ א ד מ ל כ ו ת א ו כ מ ״ ש מ ו ר ״ ם ב ס ״ ס ש ס ט וכוי‪ ,‬ו ע י י ״ ש ש ת י ר ץ‬ ‫באופן אחר לחלק משם‪.‬‬ ‫)נ( סי׳ ס ו ס ע י ף ב ג ב ד י נ י י ש ר א ל ו ב ס ע י ף כ ה ב ד י נ י נ כ ר י ם ‪.‬‬


‫סימן יג‪ :‬שטרות סעיפים כ — כר‬

‫קפט‬

‫בג‪ .‬נכרי שמכר שטר חוב לישראל‪ ,‬יש מי שאומר ביון שבדיניהם‬ ‫כל זכותו מכר לו — כדיניהם דיינין לו שאם חזר הנכרי ומחל‬ ‫החוב ללוה אינו מחול)נא(‪ ,‬והוא הדין אם הנכרי נתן השטר חוב‬ ‫במתנה‪ ,‬אינו יכול למחול ללוהגנב(‪.‬‬ ‫כד‪ .‬אם הנכרי המוכר הוא איש אלם ויש לחוש שיחזור בו‬ ‫ממכירתו או ממתנתו ויגבה החוב מן הלוה שנית‪ ,‬צריך הלוקח‬ ‫או המקבל מתנה להעמיד ערב ללוה שלא יגיע לו שום היזק‬ ‫מהנכרי)נג(‪.‬‬ ‫כה‪ .‬יש אומרים שנכרי שמכר שטר חוב לישראל‪ ,‬קנאו הישראל‬ ‫אף בלא קנין כתיבת שטר ומסירה — כדיניהם)נח‪.‬‬ ‫כו‪ .‬נכרי שיש לו שטר חוב מישראל ומכרו לישראל אחר‪ ,‬והנכרי‬ ‫המוכר חייב לישראל הלוה מעות בסכום החוב שבשטר‪ ,‬אין‬ ‫מכירת הנכרי השטר מבירה והלוה אינו מחוייב לשלם לישראל‬ ‫שקנהו)נה(‪.‬‬ ‫) נ א ( ש ר ע סי׳ ס ו ס ע י ף כ ה ‪ .‬ו ע י י ן ב ת ו מ י ם ס׳׳ק מ ד ו ב א ו ר י ם ס״ק צ ד ש ה נ י ח ו‬ ‫דין זה ב צ ״ ע ו ל א מ צ א ט ע ם ב ר ו ר לזה‪ .‬א ם ל א מ ח מ ת דינא ד מ ל כ ו ת א כמ׳׳ש‬ ‫ה ס מ ״ ע סי׳ מ ה ס״ק ל ח ע ׳ ׳ ש ו צ ״ ע ‪ .‬ו ב ק צ ו ה י ׳ ח ס״ק ל א כ ת ב ו ל ד ע ת ג א ו ן ד ל ־ ׳ א‬ ‫כ ן א ל א ל ר י ע ו ת א ו ל א ל מ ע ל י ו ת א ‪ .‬א ״ כ ה׳׳נ י כ ו ל ל מ ח ו ל ו ע י י ן ב כ נ ה ״ ג ו כ ר‬ ‫עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫)נב( ר מ ״ א סי׳ ס ו ס ע י ף כ ה ‪.‬‬ ‫) נ ג ( ש ר ת מ ה ר ׳ ׳ ם מ ל ו ב ל י ן סי׳ כ ב ‪ .‬ו ה ו ב א ב ש ״ ך ס״ק פ ד ‪.‬‬ ‫)נד( ר מ ׳ ־ א ש ם ‪ .‬ו כ ״ כ ב ש ר ת מ ה ר ׳ ׳ ם מ ל ו ב ל י ן ה נ ״ ל ‪ .‬ו ע י י ן ב ש ״ ך סי׳ ק כ ח‬ ‫ס ק ״ ב ‪ .‬ו ע י י ן כ ת ו מ י ם ס׳׳ק מ ה ‪ .‬ש כ ת ב ה מ ח ב ר ה ש מ י ט ו א ף ש ג ם ז ה נ א מ ר בנ״י‪.‬‬ ‫נ ר א ה מ ש ו ם ד א ז י ל ה ר ב ה מ ח ב ר ל ש י ט ת ו ד ס ״ ל ל ק מ ן ב ס י ׳ ק נ ד ד ל ״ א הייה כ ג ו י‬ ‫ר ק ל ג ר י ע ו ת א ו ל א ל מ ע ל י ו ת א ‪ .‬וא״ב אינו יכול ל ה ו צ י א מיד י ש ר א ל בלי‬ ‫כ ת י ב ה ו מ ס י ר ה וכוי‪ ,‬ו ה ר מ ׳ ׳ א ש ה ב י א ו מ ש ו ם ד א ז י ל ל ש י ט ת ו דס׳׳ל ל ק מ ן ד א ף‬ ‫ל מ ע ל י ו ת א א מ ר י נ ן ה ״ ה כגוי‪ ,‬א ף ד ב כ ת י ב ה ו מ ס י ר ה י ש ר א ל ע ו ש ה ד ה א ד ע ת‬ ‫ק ו נ ה ו מ ק נ ה בעינן‪ ,‬וא׳׳כ ה ך ד י נ א ל א ד״ה ה י א ו ב מ ח ל ו ק ת שנוי׳ והוי ס פ י ק א‬ ‫ד ד י נ א ‪ ,‬ע כ ״ ל ‪ .‬ו ע י י ן ב ש ר ת ד ״ ח ח׳׳ב ח ו ״ מ ס ״ ו א ם מ ו ת ר ל כ ת ח י ל ה ל ק נ ו ת‬ ‫מ נ כ ר י ש ט ״ ח ש ש י י ך ל י ש ר א ל ו ר א ה ב ע ר ך ש׳׳י סי׳ ס ו ס ע י ף כ ה מ ש ״ כ ע ל י ו ‪.‬‬ ‫ועיין בס׳ א ו ר ח ו ת ה מ ש פ ט י ם כ ל ל כ א ו ת ח‪.‬‬


‫בין ישראל לנכריקכד‬

‫כז‪ .‬נכרי שמכר שטר חוב שיש לו על ישראל לישראל אחר‪,‬‬ ‫וכשבא ישראל הקונה לגבות החוב מהלוה טען שכבר פרע החוב‬ ‫לנכרי המוכר‪ ,‬אין הלוה נאמן והלוקח גובה ממנו החוב >נו(‪.‬‬ ‫כח‪ .‬ישראל שקנה סחורה מנכרי בהקפה ונתן לו שטר על דמיו‪,‬‬ ‫והנכרי מכר השטר לישראל‪ ,‬אין ישראל הקונה יכול לבוף את‬ ‫הישראל החייב לפרוע לו השטר בזמנו‪ ,‬כיון שהדרך הוא בין‬ ‫הסוחרים כשאין לקונה לפרוע בזמן‪ ,‬מתפשר עמו ומאריך לו זמן‬ ‫הפרעון ולכן אין ללוקח הישראל — כח יותר מהנכרי המוכר)נז(‪.‬‬

‫) נ ה ( ס פ ר י ה ו ש ע ב פ ס ק י ם ו כ ת ב י ם סי׳ ק ט ז ה ו ב א ב ד ב ר י ג א ו נ י ם כ ל ל ס ו ס״י‪.‬‬ ‫ו ה נ ה ב י ש ר א ל ב ה ״ ג מ ב ו א ר ב ש ו ״ ע סי׳ פ ה ס״ו ש מ ו ע י ל ה מ כ י ר ה ‪ .‬א ו ל ם ב ש ע ר‬ ‫מ ש פ ט ש ם ס ק ״ ה כ ת ב ש י ש ר א ש ו נ י ם ש ח ו ל ק י ם ע׳׳ז ו ה ע י ק ר כ מ ו ת ם ‪ .‬א ו ל ם‬ ‫ב ס פ ר י ה ו ש ע כ ת ב ד א ף ל ש י ט ו ת ש ס ו ב ר י ם ש ב י ש ר א ל זה גובה וזה גובה‪ ,‬היינו‬ ‫דוקא 'בישראל ע ד י ש ר א ל ‪ ,‬משא־׳כ גבי נכרי מ ו ד ה ד י צ א זה בזה‪ ,‬ול״א זה‬ ‫ג ו ב ה וזה ג ו ב ה וכר‪ ,‬וא״כ פ ש י ט א דאין ביד ה א ד ו ן ל מ כ ו ר ה ח ו ב ואין כ א ן קנין‬ ‫כלל‪ .‬ואף ת ק נ ת ה ש ו ק ל י כ א בכה״ג‪.‬‬ ‫) נ ו ( ש ו ״ ת ה ר ש ב ״ א ח ״ ד סי׳ ק ס ה ‪ ,‬ה ו ב א ב ד ״ ג כ ל ל ס ו א ו ת יד‪ .‬ו ה ט ע ם מ ש ו ם‬ ‫ד ש ט ר ך ב י ד י מ א י ב ע י ע י י ״ ש ‪ ,‬ו ע י ץ ב ס י ׳ פ ב ס ״ ח ו ב ש ׳ ׳ ך סי׳ צ ב ס״ק י ד ‪.‬‬ ‫)נד( ב א ה ״ ג סי׳ ק כ ח ע ״ פ ד ב ר י ה ס מ ״ ע ש ם סק׳־ד‪ ,‬ו ה ו ב א ב ד ־ ג כ ל ל ס ב א ו ת ח ‪,‬‬ ‫ו כ ת ב ו ל א ה ע ת י ק בדקדוק כי ב ס מ ״ ע ל א כ ת ב וקנה השט׳׳ח רק ו פ ר ע לעכו׳׳ם‬ ‫ע ב ו ר ה ח י ו ב ‪ ,‬ו ב א מ ת ח ל ו ק ג ד ו ל ב ז ה כ א ש ר ה א ר כ ת י ל מ ע ל ה ב ס י ׳ יד‪ .‬א מ נ ם‬ ‫ה ש ע ר מ ש פ ט ש ם סק״ב כ ת ב ד ל ד י נ א צ ד ק ו ב ז ה ד ב ר י ה ב א ה ״ ג ד א ף בקנרל‬ ‫בכה״ג צ ר י ך ל ה מ ת י ן ‪ ,‬ועיי״ש ב ש ע ר מ ש פ ט ש כ ת ב ש י ש חילוק בין בע״ח‬ ‫י ש ר א ל לנכרי‪ ,‬כיץ דבבע״ח נכרי יכול י ש ר א ל ה ל ו ה ל ה ש מ י ט א״ע מהעכו״ם‬ ‫ב ט ע נ ת אין לי והעכו׳׳ם יתפייס בזה‪ ,‬ד ב ז ה אין ש ו ם איסור ד א ל ת א מ ר ל ר ע ך‬ ‫ל ך ו ש ו ב ו מ ח ר א ת ן ל ך וכר‪ .‬וא׳׳כ אין ל ו כ ח ל י ש ר א ל ה ק ו נ ה י ו ת ר מ ה ע כ ר ם‬ ‫המוכר‪ .‬וצריך ל ה מ ת י ן ל י ש ר א ל ה ל ו ה ע ל זמנים רחוקים כ מ ו ה ע כ ר ם ‪ .‬וכ״כ‬ ‫בס׳ זכור ל א ב ר ה ם חו״מ ח ״ ב ע ר ך פ ר ע ו ן ב ש ם ה ר ב ג ב ע ת ע ו ל ם עיי״ש‪.‬‬


‫סימן יד‪ :‬משכון סעיפים י— יב‬

‫קצז‬

‫סימן יד‬

‫משכון‬ ‫קנינו‪•.‬‬ ‫א‪ .‬ישראל שהלוה לנכרי מעות ונתן לו הנכרי משכון‪ ,‬אין‬ ‫הישראל קונה את המשכון שיחשב שהוא שלו אפילו משכנו‬ ‫שלא בשעת הלואתמא(‪ .‬וכן נכרי שקבל משכון מישראל אינו‬ ‫קונה אותו)ב(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אם הגיע זמן הפרעון ולא פדאו הנכרי‪ ,‬אם בשעת מסירת‬ ‫)א( מ ק ו ר ו ב מ ס כ ת פ ס ח י ם ל א ע׳׳ב ד א י ת א ש ם ד א מ ר ר ב י י צ ח ק מנין ל ב ע ״ ח‬ ‫ש ק ו נ ה מ ש כ ו ן ש נ א מ ר ) ד ב ר י ם ב ד ‪ .‬יג( ״ ו ל ך ת ה י ה צ ד ק ה ״ ‪ ,‬א ם א י נ ו ק ו נ ה‬ ‫מ ש כ ו ן צ ד ק ה מנין‪ .‬מ כ א ן ל ב ע ״ ח ש ק ו נ ה מ ש כ ו ן ‪ .‬ת״ק ס ב ר הני מ י ל י י ש ר א ל‬ ‫מ י ש ר א ל ה ו א ד ק ר י נ א ב י ה ״ ו ל ך ת ה י ה צ ד ק ה ״ ‪ .‬א ב ל י ש ר א ל מ נ כ ר י ל א קני‪ .‬ו כ ן‬ ‫נ פ ס ק ב ש ר ע א ר י ח סי׳ ת מ א ס ״ ב ‪ .‬ו ר א ה ב ם ׳ ב י ן י ש ר א ל ל נ כ ר י א ו ״ ח סי׳ כ א‬ ‫סעיפים יב־יג‪.‬‬ ‫ו ב מ ר ד כ י ר י ש קידושין סי׳ ת פ ו כ ת ב ב ש ם ר א ב י ־ ה ד ק ד ש ה ב מ ש כ ו ן‬ ‫ד א ח ר י ם ד מ ק ו ד ש ת דקני ל ה מ ו ל ך ת ה י ה צ ד ק ה ‪ ,‬הני מ י ל י ב מ ש כ ו ן ד י ש ר א ל‬ ‫ד ב ר צ ד ק ה ה ו א ו כ ג ו ן ש מ ש כ נ ו ש ל א ב ש ע ת ה ל ו א ת ו כוי‪ ,‬א ב ל מ ש כ ו נ ו ת ש ל‬ ‫ג ד ל א כ ד א י ת א ב פ ר ק כ ל ש ע ה ) פ ס ח י ם ( ‪ ,‬ו כ ״ כ ב א ג ו ד ה ק י ד ו ש י ן פ ״ א סי׳ ט‬ ‫ב ש ם ר א ב י ״ ה ‪ .‬ו כ ״ ב ה ר מ ׳ ׳ א א ה ״ ע סי׳ כ ח ס י ״ ב ו ב ״ פ ה ל ב ו ש ש ם ‪ .‬ו ע י י ן מ ש ״ ב‬ ‫ל ע י ל סי׳ י ב ס ע י ף כ ‪.‬‬ ‫ו ע י י ן כ ת ו מ י ם סי׳ ס ו ס ״ ק י ד ש כ ת ב ש ם ע ל ד ב ר י ה מ ח ב ר ב ס ״ ח ש ה מ ו כ ר‬ ‫חוב לחבירו ומסרל ו המשכון קנה ה ח ו ב אע״פ ש ל א מסרל ו השטר‪ ,‬וכתב‬ ‫ח ת ו מ י ם ו ה נ ה ה ר מ ״ א ה ב י א ש ם ) א ה ״ ע סי׳ כ ח ( ד ע ת ה מ ר ד ב י ד ק י ד ש ה‬ ‫ב מ ש כ ו ן ש י ש לו מגוי אינה מ ק ו ד ש ת ד י ש ר א ל מגוי ל א קנה משכון‪ ,‬ומוכח ג ־ כ‬ ‫דס־ל דיכול ל מ ח ו ל או דלא קנה בלל‪ ,‬ד א ל ־ ב ל מ ה גרע מקידשה בשטר לר־מ‪,‬‬ ‫ו א ״ ב ל פ י דקיי׳־ל ב ה ל ־ פ ס ח ל ד י נ א ד י ש ר א ל מגוי ל א ק נ ה מ ש כ ו ן ‪ ,‬א ״ ב א ף כ א ן‬ ‫ל א קנה ויכול ל מ ח ו ל ‪ .‬ק צ ת ת י מ א מ ר מ ״ א ש ל א ה ב י א ו באן‪ .‬ועיין בשו״ת‬ ‫ב ר י ת א ב ר ה ם ח ו ׳ ׳ מ סי׳ כ ח א ו ת ג מ ש ״ ב ל י י ש ב ת מ י ה ת ו ע ל ה ר מ ״ א ‪.‬‬ ‫) ב ( פ ס ח י ם ל א ע ״ ב ‪ .‬ו נ ״ מ ל ע נ י ן ח מ ץ ב פ ס ח כ ד מ ב ו א ר ב א ו ״ ח סי׳ ת מ א ‪.‬‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫המשכון אמר לו הנכרי שאם לא אפרע לך החוב יהיה המשכון‬ ‫שלך מעכשיו קנאו המלוהש‪ ,‬ואם לא אמר לו כן‪ ,‬יש אומרים‬ ‫שלא קנאו ויש אומרים שקנאו המלוהגח‪.‬‬ ‫שמירתו‪:‬‬ ‫ג‪ .‬יש אומרים דמלוה על המשכון לא הוי אלא שומר חנם לענין‬ ‫זה‪ ,‬שאם דמי המשכון יתירים על החוב אין המלוה נותן ללוה‬ ‫היתרון אלא אבד מעותיו ולא יותר )רמ״א סי׳ עב ס״ב(‪.‬‬ ‫יש אומרים שדין זה הוא רק במשכון של ישראל שהשכינו‬ ‫בלא רבית‪ ,‬אבל אם משכן ישראל לישראל חבירו משכון של‬ ‫נכרי ונותן לו ממנו רבית הוי שומר ש כ ר ) ה ( ‪ ,‬ויש מי שחולק וסובר‬ ‫)ג( או׳׳ה סי׳ ת מ א ס ״ ב ד א י ת א ש ם ש י ש ר א ל ש ה ל ו ה ל א י נ ו י ה ו ד י ע ל ח מ צ ו‬ ‫א ם מ ש כ נ ו בידו וא״ל מ ע כ ש י ו והגיע הזמן אפילו א ח ר ה פ ס ח ולא פרעו אפילו‬ ‫אין א ח ר י ו ת ו עליו אסור‪ ,‬מ ש ו ם דקני ליה ל מ פ ר ע ‪.‬‬ ‫) ד ( עיין ב מ ״ ב ש ם סק״ט ש כ ת ב ו מ ש מ ע מ ד ע ת ה מ ח ב ר ד ה ״ ה ב ב ל ה זמנו‬ ‫ק ו ד ם ה פ ס ח ו ל א פ ר ע ו ג״כ‪ ,‬מ ו ת ר ה ח מ ץ ל א ח ר ה פ ס ח א ם ל א א מ ר ל ו‬ ‫מ ע כ ש י ו ‪ ,‬ד א ס מ כ ת א ל א קניא‪ .‬ו כ ב ר כ ת ב נ ו ל ע י ל ד י ש מי ש ח ו ל ק ע״ז ד א י ן זה‬ ‫א ס מ כ ת א ‪ ,‬ו ל ד ע ה זו נ ע ש ה ח מ ץ ש ל י ש ר א ל וצריך למוכרו קודם ה פ ס ח או‬ ‫ל ב ע ר ו ‪ ,‬ויש ל י ז ה ר ב ז ה ד ר ב י ם ע ו מ ד י ם ב ש י ט ה זו‪ .‬א כ ן א ם כ ב ר ע ב ר ע ל י ו‬ ‫ה פ ס ח ‪ ,‬א פ ש ר ש י ש ל ס מ ו ך ע ל ד ע ת ה מ ח ב ר ב ז ה ו מ ו ת ר עכ׳׳ל‪ ,‬ועיי׳׳ש‬ ‫ב ש ע ה ״ צ ס ״ ק י ח ו ב ב י ה ״ ל ש ם ‪ .‬ו ע י י ן ב ע ר ו ך ה ש ל ח ן א ה ״ ע סי׳ כ ח ס ע י ף נ ט ־ ס ‪.‬‬ ‫ו ר א ה ב ס ׳ י ד ד ו ד פ ס ק י ה ל כ ו ת פייה א ו ת פ ח ‪.‬‬ ‫) ה ( ס מ ־ ע סי׳ ע ב ס ״ ק י ד ו כ ת ב ה ט ע ם ח ר א ד ב ה נ א ה ג ד ו ל ה כ ז ו מ ס ת ב ר ד ה כ ל‬ ‫מודים דהוה עליה ש״ש‪ .‬ועוד דה״ל כאלו ה ל ו ה ל ע ב ר ם ע צ מ ו שנתן לו רבית‬ ‫דהי׳ חייב ל ש ל ם ל ו כ ל דמי מ ש כ ו נ ו — כ ן י ש ר א ל ה ב א במקומו‪ ,‬ד ה א אין‬ ‫ה י ת ר ל י ש ר א ל ל ה ל ו ו ת מ ע ו ת י ו ב ר ב י ת ע ל מ ש כ ו נ ו ש ל עכו־׳ם ע״י חבירו‪ .‬א ם‬ ‫לא מכח דהישראל המביא לו ה מ ש כ ץ הוא כשלוחו דהמלוה לקבל המשכון‬ ‫מיד העכו״ם ולהביאו לו ע ל אחריותו ולהוליך להעבו״ם המעות בשבילו על‬ ‫א ח ר י ו ת ו ‪ ,‬ו כ מ ״ ש ה ט ו ר ב ש ם ה ר א ״ ש ב י ״ ד סי׳ ק ס ט ‪ ,‬ו ה ר י ה ו א כ א ל ו מ ל ו ה‬ ‫ל ה ע ב ו ״ ם ב ע צ מ ו ‪ ,‬וזה נ ר א ה בעיני פ ש ו ט ל ד ע ת הרא״ש‪ ,‬א״ל ש מ ש פ ט ש ל‬ ‫ע ב ר ם בערכאותיהם ה ו א שמי ש נ א ב ד מידו מ ש ב ץ ש מ ק ב ל ממנו רבית שאינו‬ ‫מ ש ל ם ל ו יתרון דמי המשכון‪ ,‬דאז פטור גם מ ה י ש ר א ל מה״ט‪ .‬וכן הסכים‬ ‫ל ד ב ר י ו ה ש ״ ך בס״ק כ א ‪.‬‬


‫סימן יד‪ :‬משכון סעיפיםי—יב‬

‫קצז‬

‫מכיון שאין דין שומרים לנכרי לא הוי שומר על המשכון‪ ,‬ולכן‬ ‫אם אבד פטור המלוה והלוה חייב לשלם חובו)‪.01‬‬ ‫ד‪ .‬ישראל שהשאיל לחבירו חפץ שהיה לו משכון מנכרי ואבדו‬ ‫השואל‪ ,‬אין השואל צריך לשלם למשאיל רק שויו של חפץ‬ ‫דומה בשוק‪ ,‬אף שהנכרי תובע את המשאיל עבורו סכום גדול‬ ‫מזה)ז(‪.‬‬ ‫אין חילוק בין אם החפץ אינו שוה יותר רק הנכרי תובע יותר‬ ‫ב ע ל י ל ה ) ח ( ובין אם החפץ שוה יותר רק השואל לא ידע שהוא‬ ‫)ו( עיין כ ת ו מ י ם ש ם ש ה ב י א דבריהם‪ ,‬ו כ ת ב ו ש ו ת א דמרנן א ל ו ל א ידענא‬ ‫ד ב מ ש כ ץ י ש ר א ל מגוי ברבית הסכימו שניהם דה״ל ש״ש ו מ ש ל ם אפילו‬ ‫היתרון‪ .‬ו ט ע מ ם נסתר׳ ל כ א ו ר ה ד ה א א״כ ד י ש ר א ל ש ו מ ר לגוי ה א אין דין‬ ‫ש ו מ ר י ם ל ג ו י ד ר ע ה ו כ ת י ב ב פ י ‪ ,‬ו כ ן מ ב ו א ר ל ק מ ן סי׳ ש א ס ״ א ו ה ו א ל ש ו ן‬ ‫ה ר מ ב ׳ ׳ ם ‪ ,‬ו א פ ש ר ד א פ י ל ו ב פ ש י ע ה פ ט ו ר ל ד ע ת ת ו ס ׳ ו ס י י ע ת ו ל ע י ל סי׳ סו‪,‬‬ ‫ד כ ל ה י כ א ד ל י כ א דין ש ו מ ר י ם ל א מ ת ח י י ב ב פ ש י ע ה ד ל א מיקרי מזיק בידים‬ ‫ו ע י י ׳ ׳ ש ש ה א ר י ך ב ז ה ‪ ,‬ו ב ״ כ ש ם ב א ו ר י ם ס׳׳ק בג‪ ,‬ש ה ו א פ ט ו ר א פ י ל ו כ נ ג ד ח ו ב ו‬ ‫והלוה חייב לשלם‪.‬‬ ‫ועיין בס׳ ע ר ך ש״י ש ם ש כ ת ב ו ל כ א ו ר ה ה י ה נ ר א ה ל פ מ ש ׳ ־ ב מו״ר ב ה ג ה ת‬ ‫ת ר ו מ ת ה כ ר י ס״ס ס ו ד א ם ה פ ק י ד א צ ל ח ב י ר ו ש ל ה פ ק ר י ש ב ו דין ש ו מ ר י ם ‪,‬‬ ‫מ ד ל א כ ת י ב כ י י ת ן א י ש א ל ר ע ה ו כ ס פ ו עיי׳׳ש‪ .‬ה ״ נ כ י ו ן ד י ש ר א ל נ ת נ ו‬ ‫ל ח ב י ר ו ‪ .‬א ב ל ת מ י ה נ י ד ה א מ ב ו א ר בב־׳ק מ ב ע ״ ב ב מ ש נ ה פ ל ו ג ת א ד ר ״ ש ו ר ב נ ן‬ ‫א ם הפקיד י ש ר א ל א צ ל חבירו שור ש ל ה ק ד ש שחייב באחריותו אם גורם‬ ‫ל מ מ ו ן כמ׳׳ד ולתייק אין בו דין ש ו מ ר י ם ‪ ,‬ה ר י ד ל א אזלינן ב ת ר מ פ ק י ד ר ק ב ת ר‬ ‫ג ו ף ה מ מ ו ן ש ל מ י ה ו א עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) ז ( ש ר ע סי׳ ע ב סייח‪ ,‬ו כ ת ב ב ח ז ר א ב ״ ק סי׳ י א ו ת י ד א ע ״ ג ד א י ן ה י ש ר א ל‬ ‫חייב מ ן הדין כיון ד ל י כ א דין ש ו מ ר י ם ב י ש ר א ל מעכו׳׳ם ואין י ש ר א ל קונה‬ ‫מ ש כ ו ן מ ע ב ר ם כ ד א מ ר פ ס ח י ם ל א ע ״ ב ‪ ,‬י׳־ל ד ה ת ם כ י ץ ש ש א ל מ י ש ר א ל‬ ‫נ ש ת ע ב ד כדין ש ו א ל אע׳־ג ש א י ן הסייף ש ל ו ‪ ,‬כ ד א ש כ ח ן ב״מ ל ה ע׳׳ב ד ה ש ו כ ר‬ ‫ש ה ש א י ל מ ש ת ע ב ד ה ש ו א ל ל ש ו כ ר ‪ ,‬ו ע ו ד ש ה ש א י ל ש ל א מ ד ע ת והו־־ל גזלן‪,‬‬ ‫וכיון דגזל ע ב ר ם א ס ו ר א פ ש ר דחייב באונסין‪ .‬ו ע י ץ ב י ש ו ע ו ת י ש ר א ל ש ם‬ ‫ש כ ת ב ש א ם ה י ה ל מ ל ו ה ר ש ו ת ל ה ש א י ל אין ה ש ו א ל חייב ל ש ל ם — רק א ם‬ ‫ה מ ל ו ה ש ל ם מ ד ע ת ו לעברים דאז קנאו למפרע‪ ,‬א ב ל כ ש ל א ש ל ם מ ד ע ת ו‬ ‫נ ח ש ב ה ש ו מ ר כ ש ו מ ר ש ל ע ב ר ם ופטור‪.‬‬ ‫)ח( עיין בשייך ש ם ס ק ״ מ ש כ ת ב מ ש מ ע ל כ א ו ר ה מ ד ב ר י ה מ ח ב ר ש ה ע כ ר ׳ ם‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫שוה יותר‪ ,‬כיון שאין דרך שחפץ כזה יהיה שוה יותר מחפץ‬ ‫שדומה לו בשוק)ט(‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אם השואל הזיק החפץ ששאל בידים‪ ,‬אם החפץ אינו שוה‬ ‫יותר רק שהנכרי מעליל ומבקש יותר‪ ,‬אין השואל צריך לשלם‬ ‫אלא שוויו‪ ,‬אבל אם החפץ שוה יותר מחפץ דומה בשוק רק‬ ‫השואל לא ידע מזה — חייב לשלם כל שוויוני(‪ ,‬ואם הודיע‬ ‫המשאיל לשואל שהחפץ שייך לנכרי‪ ,‬חייב השואל לשלם הכל‬ ‫גם מה שמעליל הנכרי ותובע יותר)יא(‪.‬‬ ‫ו‪ .‬אם המלוה הודיע לשואל שהמשכון שייך לנכרי ואבדו‪ ,‬חייב‬ ‫השואל לשלם כל מה שהנכרי תובע אף אם אינו שוה כך אלא‬ ‫מעליל עליחיב(‪ ,‬אך המלוה צריך להביא עדות ברורה שהעלילות‬ ‫הוא רק משום שנאבד המשכון)יג(‪.‬‬ ‫מ ע ל י ל ע ל ה י ש ר א ל ורוצה ממנו יותר משויו ואינו יודע כ מ ה היה שוה‪ ,‬ל כ ך‬ ‫ל א י ש ל ם א ל א ד מ י סייף ד ע ל מ א ‪ .‬וכן מ ש מ ע ל ה ד י א ב ע י ר ש ו ש ן ש מ ס י י ם ת״ל‬ ‫ו א ם ה ע כ ו ״ ם א נ ס ו ש ל א כדין‪ .‬וכ״מ ב ס מ ׳ ׳ ע ס״ק כ ה ‪.‬‬ ‫)ט( עיין ב ש ״ ך ה נ ״ ל ש כ ת ב א ב ל ב א מ ת ה מ ע י י ן ב ה ג ה ת מ ר ד כ י י ר א ה ש כ ו ו נ ת ו‬ ‫ד א פ י ל ו דמי סייף ז ה א־׳צ ל ש ל ם דמיירי ש ה י ־ סייף יקר ו ה ש ו א ל ל א י ד ע‬ ‫ש ה י ה סייף יקר‪ .‬ו מ ב י א ר א י ה מ ה ש ״ ס )ב״ק ס ב ע׳׳א( ג ב י ד י נ ר ד א מ ר י ׳‬ ‫נטירותא ד כ ס פ א ק ב ל ה ע ל ה נטירותא ד ד ה ב א ל א ק ב ל ה ע ל ה ‪ .‬ועיי״ש ש כ ת ב‬ ‫שדין ז ה ה ו א רק בסייף ד ל א ש כ י ח ש ש ו ה ה ר ב ה יותר ו ל א ע ל ה ע ל ד ע ת ו‬ ‫ל ק ב ל ש מ י ר ה י ו ת ר מ ס ת ם ס י י ף ד ע ל מ א ע י י ״ ש ו כ ״ ב בט׳׳ז ש ם ‪.‬‬ ‫)י( ש״ך שם‪ ,‬ו כ ת ב ה ט ע ם ד מ א י ה ו ה ל ך גביה דאזקתי׳‪ ,‬והביא ד ב ש ל ט י‬ ‫ה ג ב ו ר י ם פ ר ק ה מ פ ק י ד כ ת ב דאינו מ ח ו י י ב כיון דאין ר ג י ל ו ת ל ה י ו ת ש ו ה כ״ב‪.‬‬ ‫ו כ ת ב ש ם ש א ם אינו ש ו ה כ ך ר ק הנכרי מ ע ל י ל ג ם בהזיקו בידים פטור‬ ‫מ ע ל י ל ה ‪ ,‬וב״כ ב א ו ר י ם ס״ק לז‪.‬‬ ‫)יא( א ו ר י ם ש ם ב ש ם ח ר ו ש י הגרשוני‪ .‬ו כ ת ב ה ט ע ם ד ה ר ב י ץ ה א ר י ב ב י ת ו ב מ ה‬ ‫ש ה ז י ק בידים‪ .‬ו כ ת ב וזה ב ר ו ר ונכון‪.‬‬ ‫) י ב ( נ ת י ב ו ת ב י א ו ר י ם ס ״ ק נד‪ .‬ו ה ב י א ר א י ה מ ס י ׳ ק ל א ס״ז ד ב ב ל ע ר ב ל ע כ ו ״ ם‬ ‫אפילו ה ע ל י ל העכו״ם ע ל ה ע ר ב חייב הלוה‪ .‬א״ב אפילו א ם ראובן ש א ל‬ ‫הסייף מהעכו״ם ו ש מ ע ץ היה ע ר ב היה חייב ראובן ב ה ע ל י ל ו ת ש ה ע ל י ל‬ ‫העבו״ם‪ .‬מ כ ״ ש כ א ן ש ש א ל מ מ נ ו ב ש א ל ה ו ה ע כ ו ״ ם אינו מ כ י ר רק ל ש מ ע ץ ‪.‬‬


‫סימן יד‪ :‬משכון סעיפים י— יב‬

‫קצז‬

‫ז‪ .‬אם המשכון שהשאיל לו היה חפץ שאין שומתו ידוע כג‪p‬‬ ‫אבן טובה וכדומה ואבדו השואל‪ .‬צריך לשלם כל שוויו אף אם‬ ‫השואל לא ידע שהוא שוה בל בך)יד(‪.‬‬ ‫ח‪ .‬גם אם המלוה יכול לפטור עצמו מן הנכרי בדבר מועט‪ ,‬צריך‬ ‫השואל לשלם למלוה כל ש ו ו י ו ) ט ו ( ‪.‬‬ ‫אבד‪:‬‬ ‫ט‪ .‬נכרי שהלוה מעות לישראל על המשכון ואבד הנכרי את‬ ‫הרי ש מ ע ו ן נ ע ש ה ע ר ב ב ע ד ראובן ל ה ע ב ו ״ ם דאין ל ך ע ר ב גדול מזה‪ .‬ו מ מ י ל א‬ ‫חייב גם בעלילות‪.‬‬ ‫ו ע י י ״ ש ש ה ב י א ר א י ה מ ה א ו ר י ם ש ה ו ב א בם״ ק ה ק ו ד ם ‪ .‬ו ל כ א ו ר ה י ש ל ד ח ו ת‬ ‫ר א י י ת ו ד ש ם מיירי דהזיק בידים ו ל כ ן חייב‪ ,‬וכן מ ש מ ע ל ש ו נ ו ש כ ת ב א ב ל א ם‬ ‫ה ו ד י ע ו ו ה ו א הזיקו בידים‪ ,‬וגם ה ט ע ם ש כ ת ב ש ם שייך רק בהזיקו בידים‪,‬‬ ‫ש כ ת ב ד ה ר ב י ץ ה א ר י ב ב י ת ו ב מ ה ש ה ז י ק בידים‪ ,‬ו מ ש מ ע ד ר ק בהזיקו ו ל א‬ ‫ב נ א ב ד ד ל ״ ש ט ע ם זה‪.‬‬ ‫ועיין בם׳ ע ר ך ש״י ש ם ש ה ב י א ד ב ר י ה נ ת י ב ו ת ו כ ת ב ש ק ש ה ל ו כיון ד ב ל א‬ ‫הודיעו מיידי ל מ ה י ש ל ם דמי שוויה‪ ,‬ה א הסייף ש ל ע כ ר ם ואין ד ץ ש מ י ר ה‬ ‫ל ע כ ר ם ה מ פ ק י ד ל י ש ר א ל ד ר ע ה ו כ ת י ב ‪ ,‬ו כ מ ע ר ב ח ת ו מ י ם ) ה ו ב א בסק׳׳ו( ו כ א ן‬ ‫שתק התומים‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ש ע ר מ ש פ ט ס׳׳ק י א ש כ ת ב ו י ש ל י מ ק ו ם ע י ו ן ב ה ש כ י ן ל ו מ ש כ ו ן ש ל‬ ‫נכרי ו ה ו ד י ע ו ש ה ו א ש ל נכרי‪ .‬ו ה מ ש כ ו ן ש ו ה פ ח ו ת מ כ ד י ח ו ב ו ו נ א ב ד א צ ל‬ ‫ה מ ל ו ה והנכרי מ ע ל י ל ע ל הלוה‪ .‬א ם ה ל ו ה חייב ל ש ל ם ל ה מ ל ו ה יתרון ה ח ו ב‬ ‫מ ש ו ו י ד מ י ה מ ש כ ץ ש נ א ב ד א צ ל ו עיי׳׳ש‪ ,‬ו ע י י ן ב ס ׳ ע ר ך ש ״ י מ ש ׳ ־ ב ש ם ‪.‬‬ ‫)יג( נ ת י ב ו ת ש ם ‪ ,‬כ מ ו ב ס י ׳ ק ל א ס״ז‪.‬‬ ‫) י ד ( ש ״ ך סי׳ ע ׳ ׳ ב ס ק ״ מ ‪ .‬ו כ ת ב ה ט ע ם מ ש ו ם ד א ב ן ר ג י ל‬ ‫ו מ ס ת מ א אסיק א ד ע ת י ה ל ק ב ל ש מ י ר ת ו בין א ם ש ו ה‬ ‫ב א ו ר י ם ס׳׳ק ל ז ל ע נ י ן ס י י ף ד א ם ה י ה ה מ נ ה ג ל ה י ו ת‬ ‫פ ש י ט א דהדין ע ם ה מ ר ש ״ ל ‪ ,‬דה׳׳ל ל א ס ו ק י ד ע ת י ה א ו ל י‬ ‫ה ח ר ב ה ל ז ה עיי־׳ש‪.‬‬

‫להיות ששוה הרבה‪.‬‬ ‫מ ע ט א ו הרבה‪ .‬וכ״כ‬ ‫גרועים א ו חשובים‬ ‫מהתרבות החשובים‬

‫)כזו( ש ע ר ה מ ש פ ט ש ם ס״ק י ב ‪ .‬כ י ו ן ד ה נ פ ק ד מ ש ו ע ב ד ל מ פ ק י ד ש ה ו א ב ע ל‬ ‫דינו‪ ,‬ו ה ב י א ר א י ה מ ב ׳ ׳ מ ב ה מ פ ק י ד ל ה ע׳׳ב ה ש ו כ ר פ ר ה ל ח ב י ר ו ו ה ש א י ל ה‬ ‫ל א ח ר ע י י ״ ש ‪ .‬ו ע י י ן ב ס ׳ ע ר ך ש ״ י מ ש ״ כ ע׳׳ז ש ם ‪.‬‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫המשכון ומצאו ישראל אחר‪ ,‬חייב המוציא להשיבו לישראל‬ ‫הלוה)ט‪ ,0‬ואם החזירו לנכרי חייב לשלם לישראל הלוהרז(‪ ,‬ויש‬ ‫אומרים שאם החזירו לנכרי פטור)יח(‪.‬‬ ‫י‪ .‬יש אומרים שדין זה הוא רק כשהמשכון היה שוה יותר‬ ‫מחובו‪ ,‬שאז לא הוחלט המשכון ביד הנכרי‪ ,‬אבל אם החוב‬ ‫והרבית הם יותר משויו של משכון שאז הוחלט המשכון ביד‬ ‫הנכרי‪ ,‬כבר זכה הנכרי במשכון ולכן כשנאבד זכה בה ישראל‬ ‫המוצאה ואינו צריך להחזירה ללוהגיט(‪.‬‬ ‫יא‪ .‬יש מי שאומר שישראל שהלוה מעות לנכרי על משכון ואבד‬ ‫הנכרי המעות ומצאם ישראל אחר‪ ,‬צריך המוצא להחזירם‬ ‫) ט ז ( ש ו ־ ע סי׳ ע ב ס ע י ף ל ח ‪ .‬ו ע י י ן ב ס מ ׳ ׳ ע ש ם ס ״ ק ק ט ש כ ת ב ‪ ,‬ה ט ו ר מ ס י ק ב ז ה‬ ‫ו כ ת ב ז״ל ל פ י ש ג ו ף ה מ ש ב ץ ה ו א ש ל ו ו ל א ה י ה ל ע כ ו ״ ם ע ל י ו א ל א ש ע ב ו ד ‪,‬‬ ‫וכיון ש נ פ ל מ מ נ ו ו מ צ א ו י ש ר א ל א ח ר פ ק ע שעבודו‪ ,‬דאינו חייב ל ה ח ז י ר‬ ‫אבירה ל ע ב ר ם ‪ ,‬ואם ב א לומר ל ש ם קידוש ה ש ם אחזירנו ל ע ב ר ם )כמ״ש‬ ‫ה ט ו ר ו ה מ ח ב ר ל ק מ ן ר״ס רסו דבכה׳׳ג מ צ ו ה להחזירו( יקדש ה ש ם ב ש ל ו ו ל א‬ ‫יקדש ה ש ם ב ש ל אחרים ב ל א ד ע ת ם עכ־ל‪.‬‬ ‫)יז( ע י י ן ב ב ״ ח ס ״ ק ל א ש כ ת ב ב ש ם מ ה ר י ם ד ל א פ ק ע ש ע ב ו ד י ה ד ע כ ו ״ ם א ל א‬ ‫ל א ח ר ש מ צ א ו י ש ר א ל ‪ ,‬ולפ״ז א ם החזירו ל א ו ת ו עכו״ם ע ב ר ע ל ה ח ז ר ת א ב ד ה‬ ‫ל ע כ ו ״ ם א ב ל אינו חייב ל ש ל ם ‪ ,‬א ב ל מ מ ״ ש ה ר ״ א מ מ י ץ ב מ ר ד כ י פרק ח ז ק ת‬ ‫מ ש מ ע ד מ י ד ש נ פ ל מ י ד ה ע ב ר ם פ ק ע ש ע ב ו ד י ה ד ע כ ו ״ ם וקני ל ה ה א י‬ ‫ל מ ש ב ו נ א כ ל ה י כ א דאיתא‪ ,‬לפ״ז כ ש מ צ א ו י ש ר א ל הו״ל כ א ל ו מ צ א א ב י ד ה‬ ‫ש ל י ש ר א ל ד צ ר י ך ל ה ח ז י ר ו לידו‪ ,‬ו א ם ה ח ז י ר ה ל א ח ר בין ל א ו ת ו ע כ ו ״ ם וכו׳‬ ‫ח י י ב ל ש ל ם מ ד י ן מזיק‪ .‬עיי״ש‪ ,‬ועיין ב ש ״ ך ס״ק ק נ ב ש ה ב י א ו ‪ ,‬ו כ ת ב ו ל פ ע ״ ד‬ ‫י״ל ד ג ם מ ה ר ״ ם ס ו ב ר ב ן ע י ש ודו״ק‪ .‬ו כ ״ כ ב נ ת י ב ו ת ח י ד ו ש י ם ס״ק קד‪ .‬ו כ י ב‬ ‫ב א ו ר י ם ס״ק ק ל ט ש א ם ה ח ז י ר ו ח י י ב ל ש ל ם כ מ ז י ק ב י ד י ם ומסור‪.‬‬ ‫)יח( ש ע ר ה מ ש פ ט ש ם ס״ק לד‪ ,‬ו כ ת ב ה ט ע ם כיון ש ל א ה פ ס י ד ל י ש ר א ל מידי‪,‬‬ ‫ד ה א א ף ש נ א ב ד המשכון מ״מ חייב ל ש ל ם לו החוב‪ ,‬א ל א דרשאי ל כ פ ו ר לו‬ ‫בבה״ג כיון ד ה ר ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו ש ל א יודע ל ע כ ר ם ‪ .‬וא״כ א ם ע ב ר והחזיר‬ ‫א״צ ל ה ח ז י ר ל י ש ר א ל עיי״ש ש ה א ר י ך ו ה ב י א ר א י ה לזה‪.‬‬ ‫)יט( ס מ ״ ע ש ם ס ״ ק ק י ב ש ם ת ש ו ׳ מ ה ר ״ ם ו ה ב י א ו ה ב ״ י ו ד ״ מ ‪ ,‬ו ה ט ע ם ד כ י ו ן‬ ‫דדינא דעכר׳ם ב ת ר ע ר ב א אזיל ונכסוהי ד א י נ ש איגון ערבין ביה ו כ י ש‬ ‫במשכון שבידו עכ״ל מהרים‪ .‬וכתב הסמ״ע ומהתימ׳ שהשמיטו המחבר‪.‬ועיין‬


‫סימן יד‪ :‬משכון סעיפים י— יב‬

‫קצז‬

‫לישראל המלוהנס‪ ,‬אולם רוב הפוסקים חולקים על דין זה‬ ‫וסבירי להו שהמוצא יכול לזכות בהם‪ ,‬דמעות להוצאה ניתנו‬ ‫וכבר יצאו מרשות המלוה>בא(‪.‬‬ ‫מת הנכרי‪:‬‬ ‫יב‪ .‬ישראל שיש לו משכון מנכרי ומת הנכרי ואין יורשי הנכרי‬ ‫יודעים מהמשכון‪ ,‬זכה ישראל המלוה במשכון אף אם הוא שוה‬ ‫יותר מהחוב)כב( אם המשכון נמצא ברשותו במקום המשתמר‪ ,‬או‬ ‫ב ש י י ך ס״ק ק נ ד ש כ ת ב ו ב א מ ת ל ק ״ מ ע ל ה מ ח ב ר ב ז ה ‪ ,‬ד א פ י ל ו ב מ ע ו ת כ ת ב‬ ‫ה מ ח ב ר דיש מי ש א ו מ ר שיחזיר לישראל‪ ,‬ופשיטא דהאי יש מי ש א ו מ ר פליג‬ ‫א מ ה ר ׳ י ם ו כ מ ׳ ׳ ש ה ס מ ״ ע ג ו פ י ה ב ס ״ ק קי ו כ ר ‪ ,‬מ י ה ו ע ל ה ר ׳ ׳ ב ק ש ה ק צ ת כ י ו ן‬ ‫ד פ ס ק ד ב מ ע ו ת ה ם ש ל ה מ ו צ א ו כ ן ה ו א ב ר א ב ׳ ־ ן ס י ־ ק י ב ע׳׳ש‪ .‬ו ע י י ן כ ת ו מ י ם‬ ‫ס״ק נה‪.‬‬ ‫ועיין ב כ נ ה ״ ג מהד׳׳ב הגב׳׳י א ו ת ו ה ו ב א בם־ פ נ י ם ב מ ש פ ט סי־ ע ב א ו ת ס א‬ ‫ש כ ת ב ד ת ש ו ׳ ז ו ד מ י י ת י מ ק ב׳׳י ב ש ם מ ׳ ׳ ב ל א א י י ר י כ ש נ א ב ד מ י ד גוי‪ .‬א ל א‬ ‫ש ב א ה מ ש כ ו ן ל י ד ש מ ע ו ן מ י ד גוי‪ .‬ע׳׳ז כ ת ב ד א ם ה ו ח ל ט ה מ ש כ ו ן ל ג ו י ז כ ה ב ו‬ ‫הגוי‪ ,‬א ב ל ב נ פ ל מ ה ג ו י וה׳׳ה מ ת ה ג ו י א ע ״ פ ש ה ו ח ל ט ל ג ו י כ ש מ ת הגוי א ו נ פ ל‬ ‫ה מ ש כ ו ן מ מ נ ו פ ק ע ש ע ב ו ד ו ‪ .‬ו ל ב ן ה ש מ י ט ו ה מ ח ב ר דמיירי ד נ פ ל ‪ .‬ועיי׳׳ש‬ ‫בפנים ב מ ש פ ט ש ה ק ׳ ע״ז דמל׳ ה מ ״ כ מ ש מ ע דמיירי דנאבד‪ ,‬ו כ ת ש ו ׳ הראב׳־ן‬ ‫ה ו ב א ת ש ו ׳ ז ו ב נ א ב ד ‪ .‬ו כ ת ב ד צ ״ ל ד מ ר ן ל א ח י ל ק כן‪ ,‬כיון ד ב ת ש ו ׳ מ ה ר ״ ם‬ ‫ש ה ב י א ו ה ט ו ר ו י ת ר ה פ ו ס ק י ם ל א כ ת ב ח י ל ו ק זה‪.‬‬ ‫) כ ( ש ר ע סי׳ ע ב ס ע י ף ל ח ב ש ם ר ב י נ ו י ר ו ח ם ‪.‬‬ ‫) ב א ( ר מ ׳ ׳ א ש ם ו כ ׳ ׳ ב ב ס מ ׳ ׳ ע ש ם ס׳׳ק ק י א ו ע י י ״ ש ש ה ב י א ר א י ה ל ד ב ר י ו ‪ .‬ו ע י י ן‬ ‫ב ש י י ך ס״ק ק נ ג ש כ ת ב ש ר ב י נ ו י ר ו ח ם ש מ מ נ ו ה ו צ י א ה מ ח ב ר ד י נ ו ג ם ל א מ י י ר י‬ ‫ב מ ע ו ת א ל א ב מ ש כ ו ן ו ט ע ו ב ד ב ר י ו ע י י ״ ש ‪ .‬ו ע י ץ כ ת ו מ י ם ס׳יק נ ד ש ה א ר י ך‬ ‫ב י ש ו ב ד ב ר י הב׳׳י‪ ,‬א ב ל ל ד י נ א ה ס כ י ם ע ם ש י ט ת ה ר מ ״ א ‪ ,‬ו כ ״ כ ב א ו ר י ם ס ״ ק‬ ‫ק מ א ‪ ,‬ו כ ״ כ ב ב י א ו ר הגר׳׳א א ו ת קסט‪ ,‬ו ב י ש ו ע ת י ש ר א ל ע י ״ מ סוסי׳ ע ב כ ת ב‬ ‫ליישב ד ע ת ה מ ח ב ר דסובר שאין הנכרי קונה ה מ ע ו ת במשיכה‪ ,‬ובסוף כ ת ב‬ ‫ד ה ע י ק ר כ ד ע ת ה ר מ ־ ׳ א עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ש י י ך ס׳׳ק ק נ ה ש כ ת ב א ב ל א ם ] ל א [ י צ א ו ע ד י י ן מ ר ש ו ת י ש ר א ל‬ ‫ה מ ל ו ה ‪ .‬צ ר י ך ל ה ח ז י ר ם ל ו כ ד ל ק מ ן סי׳ ק פ ג סייח ע ״ ש ‪.‬‬ ‫) ב ב ( י ש ׳ ׳ ש ב׳׳ק פ ׳ ׳ ה ס י ׳ כ ‪ ,‬ש כ ת ב ש ה ד י ן ש כ ת ו ב ש ם ב ג מ ר א מ ט ע ׳ ׳ ב‬ ‫ב מ ש כ ו נ ו ש ל ג ר ב ד י ש ר א ל ו מ ת ‪ ,‬ה״נ נ ו ה ג ב מ ש כ ו ן ש ל גוי ב י ד י ש ר א ל ‪ ,‬א ף‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫אפילו אם נמצא ברשותו שלא במקום המשתמר והמלוה היה‬ ‫במקום המשכון)כבי(‪.‬‬ ‫יג‪ .‬אם המשכון לא היה ברשות המלוה וקדם ישראל אחר‬ ‫והחזיק בו‪ .‬זכה ישראל המחזיק במה ששוה המשכון יותר‬ ‫מהחוב שהיה חייב הנכרי למלוה‪ ,‬והמלוה זכה במשכון כנגד‬ ‫החוב שהנכרי חייב ל ו ) ב ג ( ‪.‬‬ ‫יד‪ .‬ישראל שהיה לו משכון מנכרי והפקידו ביד ישראל אחר‪,‬‬ ‫ואחר כך מת הנכרי ואין יורשי הנכרי יודעים מהמשכון‪ ,‬יש‬ ‫להסתפק אם זכה הנפקד במה שהמשכון שוה יותר מהחוב‬ ‫שהנכרי חייב למלוה שהפקידו אצלחכח‪ ,‬ויש שכתב שאין בו‬ ‫ש מ צ א ת י כ ת ו ב בהג׳׳ה י ש נ ה ש ל א ש ר י ש י ש ל ה ס ת פ ק ג ל ו מ ר ש מ א ח ר‬ ‫ש א מ ר י נ ן בפ״ק קידושין גוי א י ת ל י ה י ר ו ש ה ד ב ר ת ו ר ה ואגן קיי״ל גזל הגוי‬ ‫א ס ו ר ‪ ,‬ו ע ו ד ה ב א ג ב י מ ש ב ץ ש ל ג ו י ש א י ן ל י ש ר א ל ב ו ש ו ם צ ד קנין‪ ,‬ו ג ר ע‬ ‫מאילו היה המשכון ש ל ישראל שקונה קצת מדר׳ יצחק היכא שמשכנו ש ל א‬ ‫ב ש ע ת ה ל ו א ת ו ‪ .‬ל א פ ו ק י גבי גוי ד ל א כ ד א י ת א ב פ ר ק כ ל ש ע ה ) פ ס ח י ם ל א‬ ‫ע׳־ב( א ״ כ נ י מ א ד ג ז ל ה ו א ‪ .‬מ ״ מ נ ר א ה ה י כ א ד ל א י ד ע ו ה ב נ י ם ש ל ה ג ו י ואין‬ ‫ת ו ב ע י ם א ו ת ו אינו גזל‪ .‬מ א ח ר ש ב ה י ת ר ב א ל י ד ו והוי כ א ב י ר ה ‪ ,‬וכה׳׳ג כ ת ב‬ ‫ה מ ר ד כ י ב ש ם ר א ב ׳ ׳ ן ב פ ״ ק ד ק ד ו ש י ן ע כ ״ ל ‪ .‬ו כ ״ כ ה ש י י ך ס י ־ ע ב ס׳׳ק ק נ ו ב ש מ ו ‪.‬‬ ‫) כ ב • ( ש ו ״ ע סי׳ ע ב ס ע י ף ל ט ל ע נ י ן מ ש ב ץ ש ל ג ר ‪ .‬ו ב ש ׳ ׳ ך ש ם ס״ק ק נ ו כ ת ב‬ ‫ד ה ״ ה ב מ ש כ ו ן ש ל גוי‪.‬‬ ‫)בג( שר׳ע שם‪.‬‬ ‫) כ ד ( ש ו ״ ע סי׳ ע ב ס ע י ף מ א ‪ .‬ו מ ק ו ר ו מ ד ב ר י ה מ ר ד כ י ב פ ר ק ח ז ק ת ה ב ת י ם ‪.‬‬ ‫ו כ ת ב ש ט ע ם ה ס פ ק ה ו א כיון ש מ כ ח ר א ו ב ן ) ה מ ל ו ה ( ת ו פ ס א ו ת ו ל א קנה‬ ‫ש מ ע ו ן ‪ .‬ו ע י ץ ב י ש ״ ש לי״ק פייה סי׳ כ ש ת מ ה ע׳׳ז כ י מ ה כ ח ו ש ל ר א ו ב ן א י כ א‬ ‫מ א ח ר ש ל ר א ו ב ן ע צ מ ו א י ן ב ו צ ד ז כ י י ה ו ק נ י ן ב פ ר ט ל ע נ י ן מ ש כ ו ן ש ל גוי‪ ,‬ו ע ו ד‬ ‫כיון ש נ ע ש ה ה מ ש כ ו ן ה פ ק ר ב ש ע ת מ י ת ת הגוי א״כ מ א ח ר ש ה ו א ביד ש מ ע ו ן‬ ‫קנה ל ו חצירו אף ש ל א מדעתו‪ .‬ולכן מ ה שייך לומר ה כ א ש ב א מכוחו ש ל‬ ‫ר א ו ב ן ה ל א מ ק ו מ ו ז כ ה א ו ת ו עכ׳׳ל‪.‬‬ ‫ו כ ת ו מ י ם ס״ק נז ר צ ה ל פ ר ש ט ע ם ס פ י ק ו כ י ו ן ד ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו מ ו ת ר ‪ ,‬א׳׳ב‬ ‫תיבף כשהלוה עליו נעשה הפקר וזבה ב ו ישראל המלוה מטעם הפקעת‬ ‫הלואתו‪ ,‬וכשהפקידו ביד י ש ר א ל שני ש ל ו הפקיד דזכה בו מה״ת‪ .‬ובנתיבות‬ ‫ב י א ו ר י ם ס״ק ג ב ה ב י א ו ‪ ,‬ו כ ת ב ו ל פ ע נ ׳ ׳ ד ד כ ״ ז ש ה י ש ר א ל ל א ג י ל ה ד ע ת ו ש ג ז ל ו‬


‫סימן יד‪ :‬משכון סעיפים י— יב‬

‫קצז‬

‫ספק וזבה הנפקד בחלק המשכון שהוא יתר על ח ו ב ו ) כ ה ( ‪.‬‬ ‫טו‪ .‬ישראל שהיה לו משכון מנכרי‪ ,‬וכשתבע את הנכרי הלוה‬ ‫שיחזיר לו מעותיו אמר לו שילוה מעות מישראל אחר וימשכן לו‬ ‫את משכונו‪ ,‬והמלוה עשה כן והישראל שקבל המשכון נתן‬ ‫למלוה המעות שהנכרי חייב לו ואחר כך מת הנכרי הלוה‪ ,‬זכה‬ ‫הישראל השני שקבל את המשכון בכולו אף שהוא שוה הרבה‬ ‫יותר מהחוב)‪.00‬‬ ‫טז‪ .‬יש אומרים שדין זה הוא רק אם הישראל הראשון לוה‬ ‫מהישראל השני על משכונו של הנכרי ברבית‪ ,‬ובאופן זה אפילו‬ ‫ל א נ ע ש ה ש ל ו ‪) ,‬וכ׳יב כ ת ו מ י ם ב ס י ׳ ק כ ו ס ו ף ס״ק כז(‪ ,‬ו א פ י ל ו כ ב ר ג י ל ה ד ע ת ו‬ ‫ל א נקרא שלו‪ ,‬כמ״ש ה מ ״ א בא׳��ח דאף דגזל ה ע כ ר ם מ ו ת ר ל א נקרא ש ל כ ם‬ ‫וכוי‪.‬‬ ‫ו ב נ ת י ב ו ת ש ם כ ת ב ט ע ם א ח ר ל ס פ ק ו ש ל השו״ע‪ .‬ודיל ד ה א מיירי ב ה ל ו א ה‬ ‫ב ר ב י ת כ מ ״ ש ה ס מ ״ ע ס״ק ק י ד ו כ ר ‪ ,‬ו מ ב ו א ר ב ת ש ו ׳ ה ר ש ב ״ א ה ב י א ו ה ש ״ ך‬ ‫ס״ק ק ס ב ד א פ י ל ו ח י י ב ה ע ב ר י ם ל י ש ר א ל א ח ר ד מ ח ו י ב ל י ת ן ל ו ה ר ב י ת ש י ע ל ה‬ ‫ע ל י ו ע ד ה ז מ ן ש ק ב ע ל פ ר ע ו ן ד כ ב ר ז כ ה ב ו י ש ר א ל ה ר א ש ו ן ע ״ ש וכוי‪ ,‬ב ע ״ כ‬ ‫ה ט ע ם כיון ש ה ע ב ר י ם ק צ ב ע מ ו ר ב י ת ע ד זמן ש י פ ד ה ו ודאי דאין יכול ש ו ם‬ ‫א ד ם ל ז כ ו ת בו‪ .‬ב י י ב ו ל י ש ר א ל ה ר א ש ו ן ל ו מ ר ז כ י ת י ב כ ל ה מ ש כ ו ן נ ג ד ה ק ר ן‬ ‫ו ה ר ב י ת ש י ע ל ה ע ד זמן ש ל א יפדהו העברים ב ע צ מ ו וכר‪ ,‬ו א ח ר אינו יכול‬ ‫ל פ ד ו ת ו ל ז כ ו ת ב ו וכו׳ עיי״ש‪ .‬ובס׳ מ ק צ ו ע ב ת ו ר ה כ ת ב ד ה ס פ ק ה י ה כיון‬ ‫דהנפקד ה ש א י ל ביתו ל מ ש כ ו ן ש ה ו פ ק ד א צ ל ו ה ו ה ב ח צ י ר ו ש ל מפקיד‪ .‬וכל‬ ‫כ מ ה ד ל א ה ד ר בי׳ מ ן ה פ ק ד ו ן ד ב ש ע ה ש מ ת ה ע ב ר י ם ה ו ה כ א י ל ו ה י ׳ ב ר ש ו ת‬ ‫ה מ פ ק י ד עיי״ש‪ .‬וכ״כ ב ח כ מ ת ש ל מ ה ע ל ה ש ו ״ ע ש ם ‪ ,‬וכעין זה כ ת ב בס׳ ע ר ך‬ ‫ש״י עיי״ש‪.‬‬ ‫) ב ה ( מ ה ר ש ״ ל ב ״ ק פ ״ ה סי׳ ב ‪ ,‬ש כ ת ב ו ל י נ ר א ה ד א י ן כ א ן ס פ י ק ׳ ו כ ו ׳ ה ל א‬ ‫מ ק ו מ ו ז כ ה ל ו ‪ .‬ו ה ב י א ו ה ש ׳ ׳ ך ס׳׳ק קסג‪ ,‬ו כ ת ב ה ש י י ך ו ד י ל א ב ל ל א י ד ע ת י מ ה‬ ‫ספק יש בכאן‪ .‬שהרי אפילו במשכון ש ב ח צ ר ה מ ל ו ה שאינו מ ש ת מ ר ת א ם‬ ‫ק ד ם ז ה ו ז כ ה ב ו ק נ ה ה ש א ר וכוי‪ ,‬כ ״ ש ה כ א ש מ ת ח י ל ה ה ו א א צ ל ש מ ע ו ן וכוי‪,‬‬ ‫וסיים וכן נ ר א ה עיקר‪ .‬ו ב ב י א ו ר הגר׳יא ב א ו ת ק ע ו כ ת ב כ ב ר כ׳ השייך דאין כ א ן‬ ‫ספק דח־אי זוכה‪.‬‬ ‫) פ ו ( ש ו ״ ע סי׳ ע ב ס ״ מ ‪ .‬ו ע י י ן ב ס מ ״ ע ס״ק ק ד ש כ ת ב ה״ ט ד ב ש ע ה ש ה ש ב י נ ו‬ ‫ראובן ל ש מ ע ו ן סילק נפשו מ מ נ ו לגמרי‪ ,‬דאל״ב היה א ס ו ר ל ש מ ע ו ן ליקח מ מ נ ו‬ ‫ר ב י ת דה׳׳ל י ש ר א ל ש ה ל ו ה ל י ש ר א ל וכמ׳׳ש ביריד סי־ קסט ע״ש‪ .‬ועיין ב ש ״ ך‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫אם הנכרי לא צוה לישראל הראשון ללוות ולמשכן משכונו‪ ,‬רק‬ ‫הישראל הראשון עשה זאת מדעתו — גם זכה הישראל השני‬ ‫בכל המשכון‪ ,‬דהישראל הראשון סילק עצמו מהמשכון‬ ‫וההלואה‪ ,‬ראם לא יסלק עצמו יהיה עליו איסור רביתגכז(‪.‬‬ ‫ויש חולקים וסבירי להו שאין חילוק ובכל אופן זכה הישראל‬ ‫השני בכל ה מ ש כ ו ן ) כ ח ( ‪.‬‬ ‫יז‪ .‬ישראל שיש לו משכון מנכרי והנכרי שילם לו כבר החוב‬ ‫ואמר לו שיתן המשכון לישראל אחר‪ ,‬או אם לא שלם לו ואמר‬ ‫ס״ק ק ם ש ה ב י א ו ו כ ת ב ו כ ״ כ ה ב ״ ה ‪ ,‬ו כ ת ב ו ל א ד ע ת י ל מ ה ת ל ו ה ט ע ם ב א י ס ו ר‬ ‫ר ב י ת ‪ ,‬ד ל פ ע ד ־ נ א פ י ל ו מ ש כ נ ו ל ש מ ע ו ן ב ל א ר ב י ת נ מ י ז ב ה ש מ ע ו ן ב מ ש כ ו ן זה‪,‬‬ ‫ד ל א יהא א ל א משכנו ש ל גר ועכו״ם ש ב ח צ ר ה מ ל ו ה ע צ מ ו ובא א ח ר והחזיק‬ ‫ב ה זכה ב ה מ ו ת ר ובר‪ ,‬ומכ״ש ה ב א ש ה ו א מ ע י ק ר א א צ ל ש מ ע ו ן הזוכה ובר‪,‬‬ ‫ו ה ב א מ ש מ ע ב ה ד י א בראב׳׳ן ש ב מ ר ד כ י שם‪ .‬וכ״ב הט״ז ו ה ב י א ר א י ו ת ל כ ך‬ ‫עיי׳׳ש‪ ,‬ו כ ת ב ש ה ט ע ם ש ה ו א כ ב ר נ ס ת ל ק מ ה ש ע ב ו ד ש ה י ה ל ו ב ב ר ע ל‬ ‫ה מ ש כ ו ן ב ש ע ת ל ק י ח ת ה מ ע ו ת ו כ ר ‪ .‬ו כ ״ כ ב נ ת י ב ו ת ח י ד ו ש י ם ס״ק קז‪.‬‬ ‫) כ ז ( ס מ ״ ע ס״ק ק י ד ‪ ,‬ו כ ת ב א ף ד ב י ד ו ד ה י ש ר א ל ה ר א ש ו ן ל פ ד ו ת ו ב מ ״ ש מ ו ר ׳ ׳ ם‬ ‫ש ם ב י ר י ד סי׳ ק ס ט סי׳׳ח וכוי‪ ,‬ה ״ מ כ׳׳ז ש ה ע ב ר י ם ח י ד א ף ה ו א ע ו מ ד ב מ ק ו ם‬ ‫ע ב ר ם לפדותו‪ .‬א ב ל מיד ש מ ת העכו״ם זכה ה י ש ר א ל השני בהמשכון‪ ,‬דכיון‬ ‫ד נ ס ת ל ק מ מ נ ו ב ח ה ע ב ר ם נ ס ת ל ק ג״ב מ ה ב א מכוחו‪ ,‬מ י ה ו א ם י ש ל ע ב ר י ם‬ ‫יורשים היודעים מזה ודעתן לפדותו‪ ,‬אז גם י ש ר א ל הראשון יבול לפדות א ח ר‬ ‫מ י ת ת העכו׳׳ם ה מ ש כ ו ן קודם ש ב א ו היורשים לפדותו‪ ,‬ויתן לשני קרנו ורבית‬ ‫ש ע ל ה עליו ע ד ש ע ת הפריה ו ה מ ו ת ר ש ל י ש ר א ל ראשון‪ ,‬מ ש א ״ ב בנדון זה‬ ‫ש ה י ש ר א ל ב ק ש מ ע ו ת י ו מ ה ע כ ו ״ ם ואייל ש י מ ש כ ן ד א ז א י נ ו י כ ו ל ל פ ד ו ת ו א ח ר‬ ‫מ י ת ת עכו׳׳ם‪ .‬ו נ ר א ה ר מ י י ה כ ת ב ה ר ש ב ׳ י א ה א י ד י נ א כ ש צ י ו ה ל ו ה ע כ ו ׳ ׳ ם‬ ‫ו ד ר ׳ ק ע כ ״ ל ‪ .‬ו ע י י ן כ ת ו מ י ם ס״ק נ ו ש ה ב י א ד ב ר י ה ס מ ׳ ׳ ע ו מ ה ש ה ש י ג ע ל י ו‬ ‫ה ש ״ ך ‪ ,‬ו כ ת ב ו ל א ה ב נ ת י מ ק ו ם ס פ ק ‪ .‬כ י ץ דקיי׳׳ל ג ו י י ו ר ש א ב י ו ד׳׳ת‪ ,‬ו א ״ כ‬ ‫מ ״ ש דהגוי חי ד מ ח ו י ב ל י ת ן ל י ש ר א ל ל פ ד ו ת ו וכו׳ ומ׳׳ש ד מ ת הגוי וקם בנו‬ ‫ת ח ת י ו וכר‪ ,‬ו ל כ ן דינו ש ל ה ס מ ״ ע ברור‪ ,‬א ך נ ר א ה ה ״ מ ב ה נ י ח בן לירש‪ ,‬א ב ל‬ ‫הניח רק קרובים לפמ׳־ש הרמב׳׳ם בהל׳ נחלות ד ש א ר ירושות מניחין לפי‬ ‫מ ק ו מ ו וכוי‪ ,‬ו א ״ ב א פ ש ר ד א י ן מ ח ו י ב ל י ת ן ל פ ד ו ת ו כ י ו ן ד א י ן ל ה ם מ ש פ ט‬ ‫ירושה‪.‬‬ ‫) כ ח ( שייך ס ־ ק ק ס וכ׳׳ב הט׳׳ז ש ם ‪ .‬ו ר א ה ש ם מ ש ״ כ ב ש ם ס׳ מ ק צ ו ע ב ת ו ר ה ‪.‬‬ ‫ועיין בפנים ב מ ש פ ט ש ה א ר י ך בזה‪ .‬ו כ ת ב בסוף ולענין דינא כ ת ב ה ר ב כ ר ם‬


‫סימן יד‪ :‬משכון סעיפים י— יב‬

‫קצז‬

‫לו שישראל השני ישלם לו החוב והוא יתן לו המשכון‪ ,‬ולא‬ ‫הספיק ליתן עד שמת הנכרי‪ ,‬זכה הישראל הראשון במשכון‬ ‫שבידו ואין צריך ליתן בלום לישראל השני‪ ,‬כיון שעדיין לא משך‬ ‫המשכון)כס(‪.‬‬ ‫יח‪ .‬ישראל שלוה מעות מנכרי ונתן לו משכון‪ .‬ואחר בך בקש‬ ‫ישראל אחר מהלוה שירשהו ללות מהנכרי על אותו משכון‬ ‫והסכים הלוה‪ ,‬ואחר כך נשרף המשכון ביד הנכרי — פטור‬ ‫השני)ל( מלשלם ללוה הראשון דמי המשכון)לא(‪.‬‬ ‫דין זה הוא מעיקר הדין‪ ,‬אבל ראוי לבית דין להשתדל לעשות‬ ‫ש ל מ ה ד י כ ו ל ה מ ו ח ז ק ה ש נ י ל ו מ ר קיי״ל כ ה ר ב ״ ח נ ג ד ס ב ר ת ה ר ב ס מ ״ ע ד ה ו י‬ ‫י ח י ד ל ג ב י י ח י ד ו כ ר עיי׳׳ש‪.‬‬ ‫) ב ט ( ר מ ״ א סי׳ ע ב ס׳׳מ‪ ,‬ס מ ״ ע ס״ק קסו‪ ,‬ש ״ ך ס״ק ק ס א ‪ ,‬ו ע י י ן ב ש ״ ך ש ם ש כ ת ב‬ ‫ש ז כ ה ה ר א ש ו ן ב מ ש כ ו ן א ף ש ש ו ה יותר מ מ ה ש ה ל ו ה עליו‪ ,‬ואפילו הפקידו‬ ‫ה ע ב ר י ם מ ת ח י ל ה א צ ל י ש ר א ל ה ר א ש ו ן ונתנו אח׳׳ב ב מ ת נ ה ל י ש ר א ל שני ו מ ת‬ ‫— ז כ ה ה ר א ש ו ן כ מ ׳ ׳ ש ר ׳ י ר ו ח ם ב ש ם ה ר ש ב ׳ ׳ א ו ה ר ״ ב ל ק מ ן סי׳ ק צ ד ס״ב‪,‬‬ ‫ו א פ י ל ו ל א מ ת ה ע כ ר ם כ ד מ ש מ ע בר׳ י ר ו ח ם ובר׳׳ב שם‪ ,‬וכ״כ ב נ ת י ב ו ת‬ ‫ח י ד ו ש י ם ש ם ס״ק קח‪ ,‬ו ה ט ע ם ד כ ש א ו מ ר הגוי ל ת ת כ ב ר נ ס ת ל ק הגוי מ מ נ ו‬ ‫וה׳׳ל ה פ ק ר ‪ ,‬ו י ש ר א ל ש נ י ל א ק נ ה ע ד ד מ ש י ך ובין כ ך ז כ ה ב ו עכ׳׳ל‪.‬‬ ‫) ל ( ש ר ע סי׳ ע ב ס ע י ף מ ד ‪ ,‬ו ה ט ע ם כ ת ב ו ב ס מ ׳ ׳ ע ס״ק ק כ ז ו ב ש ״ ך ס׳׳ק ק ע ד ה א‬ ‫ב ל א ו ה ל ו א ת ו נמי ה י ה ב ב י ת עברים‪ ,‬ו ע ו ד ד ל א ע ש ה ש מ ע ו ן ש ו ם מ ע ש ה בגוף‬ ‫ה מ ש כ ו ן ש נ א מ ר ב ו ש ה ו א ע ו מ ד ב ר ש ו ת ו ל ה ת ח י י ב עליו‪ ,‬מהר׳׳ם ש ם ‪ .‬ועיין‬ ‫ב ש ע ר מ ש פ ט ש ם ס׳׳ק ל ח ש כ ת ב ו נ ״ מ מ ה נ י ט ע מ י ׳ ד א ם א ח ד ש ל ח ש ל ו ח ו‬ ‫ל ל ו ת ל ו מ ע ו ת ע ל משכון‪ ,‬ו ב ק ש ה ש ל י ח מ ה מ ש ל ח ש י ר ש ה ו ל ל ו ת ל ע צ מ ו ג״כ‬ ‫ע ל מ ש כ ו ן זה‪ ,‬בכה׳׳ג ל א ש י י ך ה ט ע ם ה ש נ י ד ה א מ ש ך ל ש ם כ ך ו ח י י ב ל ש ל ם‬ ‫כ ש נ א ב ד ה מ ש כ ו ן ‪ ,‬ו ל פ י ט ע ם ה ר א ש ו ן פ ט ו ר א ף בכה׳׳ג‪.‬‬ ‫) ל א ( ע י י ן ש ׳ ־ ך ס׳׳ק ק ע א ש כ ת ב ו א י ן ר א ו ב ן ) ב ע ל ה מ ש כ ו ן ( י כ ו ל ל ט ע ו ן‬ ‫ל ש מ ע ו ן ה א ק א מ ש ת ר ש ת ש נ פ ט ר ת מ ח ו ב ך ע׳׳י מ ש ב ו נ י ז ה ת ן לי‪ ,‬כ י ל מ ה‬ ‫יתן ל ו זה א ם כ ש נ ש ר ף ה מ ש כ ו ן פ ק ע ליה ש ע ב ו ד י ה דעכו״ם בדיניהם מ א י‬ ‫איכפת ליה ראובן בשמעון מ ש מ י ה הוא דרחימו עליה דשמעון‪ ,‬ע״ב לשון‬ ‫מהר׳׳ם שם‪.‬‬ ‫ועיין ב ש ע ר ה מ ש פ ט ש ת מ ה מ ר ו ע ל א י ש ל ם מ ה ש נ ה נ י ת כ מ ו בב׳׳ק ר״פ‬ ‫ה כ ו נ ס נ פ ל ה ל ג י נ ה ו נ ה נ י ת מ ש ל ם מ ה ש נ ה נ י ת עיי׳׳ש‪ ,‬ו ע י י ן ב ס ׳ ע ר ך ש ״ י‬ ‫ש כ ת ב ע׳׳ז ו ל א י ד ע נ א מ ה ק ש י א ל ו ר ב כ א ן ג ם ב ל א ה ל ו א ת ש מ ע ץ ה י ׳ ר א ו ב ן‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫פשרה ביניהם שיפצהו לפנים משורת הדין כיון שהשני הרויח על‬ ‫ידי משכונו על חבירחלב(‪.‬‬ ‫יט‪ .‬במקומות שדיניהם של נכרים שאם נאבד המשכון אצל‬ ‫המלוה צריך המלוה לשלם ללוה שווי המשכון שיתר על החוב‪.‬‬ ‫צריך הישראל השני לשלם לראשון בעל המשכון שווי המשכון‬ ‫שכנגד חובמלג(‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ישראל שמשכן קרקע לנכרי וקבע זמן עם הנכרי לפדותה ולא‬ ‫פדאה ומכרה הנכרי לאחר‪ ,‬אם מכרה בשוויה המכר קיים‬ ‫שמכרה כדין‪ ,‬אבל אם מכרה בפחות משוויה אפילו כל שהוא‪,‬‬ ‫יכול הלוה בעל השדה לחזור בו)לח‪.‬‬ ‫בא‪ .‬שני ישראלים שהלוו לנכרי מעות ברבית‪ ,‬אחד מאה והשני‬ ‫מאתיים‪ ,‬ונתן להם הנכרי משכון אחד על שני ההלואות שהיה‬ ‫שוה יותר משניהם ונאבד המשכון‪ ,‬צריכים שניהם לשלם לנכרי‬ ‫שוה בשוה מה שהמשכון שוה יותר על חובם‪ ,‬כיון שניהם שומרי‬ ‫שכר עליו כיון שמקבלים רביתגלה(‪.‬‬ ‫בב‪ .‬יש מי שכתב כשבית דין רוצים למכור משכון ולגבות חוב‪,‬‬ ‫אין יכולים לסמוך על שומת נכרי אף אם הוא מומחה‬ ‫בשומא)לה‪.‬‬ ‫נ ח ס ר מ צ ד ה ל ו א ו ת עצמו‪ ,‬נ מ צ א אין ה נ א ת ש מ ע ו ן מ ח מ ת ש ו ם חסרון ש נ ע ש ה‬ ‫ב ש ב י ל ו עיי״ש‪.‬‬ ‫) ל ב ( ע ר ו ה ״ ש סי׳ ע ב ס ע י ף ע ״ א ו כ ע י ן ז ה כ ת ב ה ר ״ מ א ל ש י ך ב ת ש ר ‪.‬‬ ‫)לג( ע ר ו ה ״ ש הג״ל‪ .‬ו ה ט ע ם ש ה ר י מ פ ס י ד ע״י ועדיף א פ י ל ו מגרמי‪.‬‬ ‫) ל ד ( ר מ ״ א סי׳ ר ל ו ס״ט‪ .‬ד מ ב י ו ן ש ע ב ר ז מ ן ש א ״ ל ל פ ר ע ו י ש ר ש ו ת ב ד ו‬ ‫למוכרו‪ ,‬א ב ל א ם מ כ ר ו ב פ ח ו ת משוויו אפילו כ ל ש ה ו א — ח ת ר כדין ש ל י ח‬ ‫ש ט ע ה ד ל ב ״ י סוס׳׳י ק נ ‪ .‬ו ע י י ן ב ס מ ׳ ׳ ע ס ״ ק כ ד ש כ ת ב ו ר ׳ ־ ל כ י ו ן ש ל א ח ל ט‬ ‫ה י ש ר א ל ה ק ר ק ע ל ה ע כ ר ם א ם ל א י פ ר ע ל ז מ ן ה ק ב ו ע לו‪ .‬א ל א י ה י ה ל ו ר ש ו ת‬ ‫ל מ כ ר ה ‪ ,‬ובדינינו ו ב כ י ו צ א בזה אין ל ו א ל א ד ץ ש ל י ח ‪ ,‬ועיי״ש ש ה ב י א מע־׳ש‬ ‫טעם א ח ר ודחהו‪.‬‬ ‫) ל ה ( ש ר י ת מ ה ר י ם מ ע ץ סי׳ נט‪ .‬ו ה ו ב א ב ד ב ר י ג א ו נ י ם כ ל ל מ א ו ת ו‪.‬‬


‫סימן טו‪ :‬גביית חוב סעיף א‬

‫רג‬

‫מכירת משכון‪:‬‬ ‫כג‪ .‬נכרי שלוה מעות מישראל ונתן לו משכון עליו ומכר ישראל‬ ‫המלוה את המשכון‪ ,‬יש אומרים שהמכירה קיימת וקנאו‬ ‫הישראל שלקחו‪ ,‬כיון שהמשכון הגיע לידי ישראל המלוה‬ ‫בהיתר — מכירתו הוא כהפקעת הלואתו שמותרת‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫שמכירת המשכון הוי גזל גמור שאסורה מן התורה)לז(‪.‬‬

‫סימן טו‬

‫גביית חוב‬ ‫מצות פריעת חוב‪:‬‬ ‫א‪ .‬פריעת בעל חוב מצוה)א(‪ ,‬ויש מי שכתב שמצוה זו הוא גם‬ ‫בחוב שחייב ל נ כ ר י ) ב ( ‪ ,‬ויש חולקים)ג(‪.‬‬ ‫) ל ו ( ע י ץ בדייג כ ל ל ע ו א ו ת י ש כ ת ב מ צ א ת י ב כ ת ב י ה ר ה ״ ג מ ר י ה מ נ ח ם‬ ‫זצלה׳׳ה בקונטרס ש ב ס ו ף חיבורו ע ל ה ש ״ ע ש נ ס ת פ ק בזה‪ ,‬וסיים כיון ש צ ר י ך‬ ‫ל מ ו כ ר ו ב ב ״ ד ב ש ו מ ת ב ״ ד ו צ ר י ך ל ה י ו ת ד י ן ב׳׳ד ל כ ן ל א ש י י ך כ א ן ל ה א מ י ן‬ ‫ל נ כ ר י עיי״ש‪.‬‬ ‫) ל ז ( ר א ה ל ע י ל סי׳ י ב ס ע י ף כ ו ב ה ע ר ו ת ש ם ס״ק מ ו מ ז ‪.‬‬ ‫) א ( ג מ ר א כ ת ו ב ו ת פ ו ע׳־א‪ ,‬ו ב ר ש ׳ ׳ י ש ם כ ת ב מ צ ו ה ע ל י ו ל פ ר ו ע ח ו ב ו ו ל א מ ת‬ ‫ד ב ר י ו ‪ ,‬ד כ ת י ב ) ו י ק ר א יט‪ ,‬ל ו ( ״ ה י ן צדקי׳ ש י ה א ה ן ש ל ך צ ד ק ו ל א ו ש ל ך צ ד ק ‪.‬‬ ‫ו ב ג מ ר א ש ם א מ ר ל א נ י ח א ל י ד א י ע ב י ד מ צ ו ה מ א י ‪ .‬אייל ת נ י נ א ב מ ה ד ב ר י ם‬ ‫א מ ו ר י ם ) ד ל ו ק ה א ר ב ע י ם ‪ .‬רש״י( ב מ צ ו ת ל״ת‪ ,‬א ב ל ב מ צ ו ת ע ש ה כגון‬ ‫ש א ו מ ר י ם לו ע ש ה סוכה ואינו עושה‪ .‬ל ו ל ב ואינו עושה‪ ,‬מכין א ו ת ו ע ד ש ת צ א‬ ‫נ פ ש ו ‪ ,‬ו נ פ ס ק ב ש ר ע ח ו ״ מ סי׳ קז ס ״ א ‪.‬‬ ‫) ב ( ב ת ש ר ר ש ב ״ ש סי׳ ת ק ע ג כ ת ב ד ג ם ב ח ו ב ו ת ג ו י א י ת א ב כ ל ל פ ר י ע ת ב ״ ח‬


‫ק כד‬

‫בין ישראל לנכרי‬

‫דין קדימה‪:‬‬ ‫ב‪ .‬אף לשיטות שמצוה לפרוע חוב גם לנכרי‪ ,‬אם הוא חייב‬ ‫לישראל ולנכרי צריך לפרוע לישראל קודם)ח‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ישראל שבא לגבות חובו מנכסי הלוה‪ ,‬ואמר לו הלוה‬ ‫שנכסים אלו משועבדים לנכרי ואם הוא יטלם עלולים הנכרים‬ ‫לבא ולאסרו‪ ,‬אף שבית דין יודעים שהדבר אמת — אין שומעים‬ ‫לו ויגבה הישראל חובו‪ ,‬ואם יאמרוהו הנכרים הרי מצווים כל‬ ‫ישראל ל פ ד ו ת ו ) ה ( ‪ ,‬ואם יש חשש סכנה מהנכרים כשלא יהיה לו‬ ‫מ צ ו ה ‪ .‬ו ר א י ה מ ד א מ ר י נ ן ב פ ר ק ה ג ח ל י ש ר א ל וגוי ה ב א י ם ל פ נ י ך ל ד י ן א ם א ת ה‬ ‫י כ ו ל ל ז כ ו ת ו בדינינו ו כ ר ‪ ,‬ו ב ח ו ב בין בדינינו בין ב ד י נ י ה ם חייב‪ ,‬ו ע ו ד ש ה ר י‬ ‫נפסקה ה ל כ ה דגזילו א ס ו ר וכו־ עיי״ש‪.‬‬ ‫)ג( ע י י ן ב ם ׳ מ ש כ נ ו ת ה ר ו ע י ם מ ע ר כ ת א ו ת פ סי׳ ע ו ש ה ב י א ד ב ר י ה ר ש ב ״ ש‬ ‫הנ״ל‪ .‬ו ת מ ה ע ל י ו ד ל א הוי גזילו א ל א ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו דשרי‪ .‬ו א פ ש ר ל ו מ ר‬ ‫ד ל פ י מ ה ש ה ב א נ ו ל ע י ל בסי׳ י ב ד י ש א ו פ נ י ם ש א ס ו ר ה פ ק ע ת ה ל ו א ת ו ‪,‬‬ ‫ב א ו פ נ י ם א ל ו ק א מ ר ד פ ר י ע ת ב ״ ח מ צ ו ה ‪ .‬ו ע י י ״ ש ש ה ב י א ד ב ר י ב ״ י סי׳ ס ו מ ח ו ׳‬ ‫י ח ש ה ב י א ה ר י ט ב ״ א ב ת ש ו ׳ ד ב ל מ י ל ת א ד א מ ר ר ח מ נ א ד ״ ת י ש ר א ל וגוי‬ ‫מ ש מ ע ‪ ,‬א ב ל מ י ל ת א דל״ה א ל א מדרבנן לזה נ א מ ר ה ולא לבני נח‪ ,‬וא״כ‬ ‫ב פ ר י ע ת ב ע ״ ח מ צ ו ה מ ה ״ ת ש י י ך ג ם ב נ כ ר י ‪ .‬ו ע י י ״ ש ש ד ח ה ר א י ה זו‪ .‬ד ד ב ר י‬ ‫הריטב״א נאמרו רק בהקנאות ששייך גם בנכרי‪ .‬מ ש א ״ ב ב מ צ ו ה אף דיש בזה‬ ‫ד ר ר א ד מ מ ו נ א ל י ש ר א ל נאמרה‪ .‬ועיי״ש שסיים ו ה נ ר א ה לענ״ד ה ק צ ר ה ש כ ך‬ ‫ראוי להורות‪.‬‬ ‫) ד ( ש ר ע סי׳ ק א ס ע י ף י א ‪ .‬ו ה ו א פ ש ו ט ד נ כ ר י ו י ש ר א ל י ש ר א ל ק ו ד ם ‪.‬‬ ‫) ה ( ר מ ב ״ ם פ ״ א מ ל ו ה ו ל ו ה ה ״ ו ‪ .‬ש ו ״ ע סי׳ ק א ס ע י ף י א ‪ ,‬ס מ ״ ע ש ם ס״ק טו‪,‬‬ ‫ו ע י י ן ב ת ש ו ׳ מ ה ר ש ד ״ ם ח ח ו ״ מ סי׳ ק פ ד ש כ ת ב ד ל י כ א ל מ י ח ש ל ח י ל ו ל ה ש ם‬ ‫בדחיישינן בגזל הכותי‪ .‬ד מ ע ש י ם ב כ ל יום ש ה ס ו ח ר י ם אובדים נכסיהם ואינם‬ ‫יכולים לפרוע‪.‬‬ ‫ו ע י י ן ב ס ׳ מ ש כ נ ו ת ה ר ו ע י ם א ו ת ג סי׳ ה ‪ .‬ש כ ת ב ד ה א י ד נ א ד ש ב י ח י ו נ פ י ש י‬ ‫ר מ א י ו ע נ י ו ו ת ל א ה נ י ח ה מ ד ה ט ו ב ה ל י ש ר א ל וכוי‪ .‬ה ש ת א ל י ת ד י ן ו ל י ת ד י י ן‬ ‫א ל א יפרע לגויים תחילה‪ ,‬דידם תקיפה ו ל א מ ר ח מ י ותשיב ע ל י ה ם ממונם‬ ‫ובר‪ ,‬ב מ ה ה ר פ ת ק י ד ע ד ו ע ל ה נ ך אינשי ובר‪ .‬י ת ר ע ל בן ביטול ת ו ר ה ו ת פ י ל ה‬ ‫ו ש מ י ר ת ש ב ת ו ת ש י פ ר ע לגויים תחילה‪.‬‬


‫סימן טו‪ :‬גביית חוב סעיפיםכה—כח‬

‫רטו‬

‫מה לפרוע להם‪ ,‬יפרע לנכרים תחילה)‪.0‬‬ ‫ד‪ .‬דין זה הוא רק כשכבר הגיע זמן פרעון חובו של ישראל‪ ,‬אבל‬ ‫אם עדיין לא הגיע זמן פרעונו וזמן פרעון חובו של נכרי כבר‬ ‫הגיע‪ ,‬יכול הלוה לשלם לנכרי אף אם על ידי פרעון זה לא יהיה‬ ‫לו אחר כך ממה לפרוע לישראל‪ ,‬והוא שלא יהיה בזה‬ ‫הערמה ש‪.‬‬ ‫ואם יש באפשרות הלוה להשמט מן הנכרי ולהשאיר גם‬ ‫לישראל‪ ,‬יש לבית דין לכוף את הלוה לעשותו כדי להציל ממונו‬ ‫של י ש ר א ל ) ח ( ‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אף אם זמן פרעון של הנכרי הוא קודם לזמן פרעון של‬ ‫הישראל‪ ,‬אם הגיע כבר גם זמן פרעונו של ישראל צריך לפרוע‬ ‫מקודם ל י ש ר א ל ) ט ( ‪.‬‬ ‫ו‪ .‬אם על ידי פרעון לישראל תחילה יהיה ללוה הפסד‪ ,‬כגון‬ ‫שהנכרי רוצה לקבל נכסיו בערך יותר ממה שהישראל רוצה‬ ‫)ו( בס׳ זכור ל א ב ר ה ם ע ר ך גביית מ ל ו ה ה ב י א ב ש ם ע ו ל ת ש מ ו א ל למהר׳׳ש‬ ‫פ ל ו ר ו נ ט ח ו ׳ ׳ מ סי׳ ג‪ ,‬ר ב ע כ ו ׳ ׳ ם ה ב א י ם ב ח ר ב ו ב ח נ י ת ד ו ד א י י פ ר ע ל ה ם ‪ ,‬י כ ״ ב‬ ‫ב ש ר ת הרדב״ז ח״ה סי־ א ל פ י י ם ע ו ל ע נ י ן ח ו ב ל מ ל ך ‪ ,‬ש י ש ח ש ש ש י ה י ה ק ר ו ב‬ ‫ל ה ס ת ב ן צ ר י ך ל ש ל ם ל מ ל ך קודם‪.‬‬ ‫)ז( י ש ״ ש ב״ק פ ״ א סי׳ כ ו ו ה ב י א ו ה ש ״ ך סק״ו‪ ,‬ו כ ן ה ב י א ו ב א ו ר י ם סי׳ק טו‪.‬‬ ‫)ח( א ו ר י ם שם‪ ,‬ו כ ת ב כגו